קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

הציונות הדתית היא הבעיה
haaretz
קרולינה לנדסמן
22.05.2015
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2642303





מפתה לקרוא את המציאות הישראלית במונחים של פארסה, כלומר כחזרה על
ההיסטוריה, אבל ללא הממד הטרגי שלה. קריאה כזאת משחררת מהמתח הכרוך בנטילת
חלק בטרגדיה, וגם פוטרת מהאחריות המתחייבת ממנה. למשל, המחשבה שאין באמת
תהום פעורה בין הימין לשמאל; למשל, שהממשלה ה–34 תמשיך במדיניות של קודמתה —
ולמעשה, תמשיך את המדיניות של כל ממשלות ישראל למן הקמתה, בהבדלי סגנון ותו
לא.

ניסיון נוסף לדחות את הממד הטרגי של המציאות מתבטא בתקווה שמה שנחשב לרע
יתגלה — בהיפוך דרמטי — כטוב: כמו מנחם בגין — דווקא סרבני השלום, בנימין
נתניהו ונפתלי בנט, הם שיביאו אותו; דווקא איילת שקד תיטיב עם מערכת המשפט;
דווקא מירי רגב תביא לפריחה תרבותית.

יש כאלה המדמיינים את חצי הכוס החברתית המלאה: ליצמן בבריאות, כץ ברווחה,
גמליאל בתיק חברתי, כחלון באוצר, גפני בכספים, ושרי ש`ס. וישנה גם הקריאה
הרדיקלית של המציאות: הממשלה החדשה משלבת בין שנאת נתניהו לאליטות ולאקדמיה,
לשנאה שרוחשות להן הקבוצות שהודרו על ידן. ביחד הם פועלים כעת להפלת מבנה
הכוח הישן (האשכנזי, המפא`יניקי).

אלא שמתחת לכל הקריאות כולן רוחשת לה קריאה אחרת, שאיננה פארסה כי אם טרגדיה
היסטורית מקורית: הציונות הדתית משלימה לנגד עיניהם המשתאות של הישראלים את
השתלטותה על המדינה; אחרי 47 שנים שבהן היא טוותה בחריצות ובסבלנות של ציידת
רשת של קורים (ההתנחלויות ביהודה ושומרון, הרב לוינגר בחברון, רצח רבין, תג
מחיר וכו`) — עתה היא משליכה אותה על טרפה.

אל תוך רשת הציונות הדתית נפלו ישראלים רבים מרצון. הטרמינולוגיה שלה השתלטה
על הדיבור הפוליטי הפופולרי. `בני טובים` כמו בנט, שקד, רונן שובל וינון מגל
נשבו בקסמה, אפילו יאיר לפיד ועפר שלח — `מלח הארץ` — לא יכלו לה, כרתו עמה
ברית אחים וביזבזו עליה את כל 19 המנדטים של הונם הפוליטי. לצעירים האבודים
של הישראליות הלומת הקרבות ורדופת האשמה היא סיפקה נרטיב מנחם; נרטיב שיערוב
לזהותם שהתפוררה וייתן משמעות לסתירות הקשות שיצרה מציאות החיים כאן.

הציונות הדתית מספקת כיום את הנרטיב הרציונלי היחיד. רק היא יכולה למקם את
קשיי ההווה הישראלי בהקשר של משמעות, על ציר זמן היסטורי שמגמד את צרות
ההווה ושם אותן בפרופורציות — על הרצף של אלפי שנות היסטוריה יהודית. רק היא
משחררת מהמועקה המוסרית: כי אין עם כובש בארצו.

הציונות הדתית סיפקה מוצא מיתי מהדרך ללא מוצא שאליה נקלעה הישראליות. אבל
זו רק אשליה, שממנה חשוב להתפכח, ומהר. את הבעיות של ישראל לא תפתור הציונות
הדתית, כי הציונות הדתית היא היא הבעיה של ישראל. הישראליות נקלעה למשבר
זהות בגלל סיבה אחת: התעקשותה על המשך הכיבוש של מיליוני פלסטינים.

אין שום סתירה בציונות, ואין שום סתירה בין דמוקרטית ליהודית, ואין שום בעיה
מוסרית עם חוק השבות. הנכבה היא לא הסיפור שתוקע את ישראל, גם לא זכות
השיבה, וגם לא ההכרה בישראל כבמדינה יהודית. הבעיה היא לא 48` אלא 67`. הסטת
הדיון ל–48` היא ניסיון להתחמק מהבעיה, מהלך מניפולטיבי אד אבסורדום — שהרי
אם הבעיה היא 48`, כיצד ניתן לפתור אותה? לפרק את מדינת ישראל ולפזר את
היהודים בעולם? על הישראלים להיזכר במי שהם, לשאת בגאווה את 48` ולתקן אחת
ולתמיד את העוול שגררה אחריה 67`.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית