קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

למה "כל העולם נגדנו?"
on-the-left-side
נעמי רז
02.05.15
http://on-the-left-side.org.il/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9B%D7%9C-
%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95/





בתוכנית אקטואליה ברשת ב` בשבוע שעבר, לקראת ההצבעה בפיפ`א על השעיית ישראל
מהארגון, ראיינו 2 המגישים שחקן כדורגל שקרא `לא לערב פוליטיקה בספורט`
וגייס אליה ספורטאים נוספים, כולל שחקן כדורגל ערבי ישראלי. איש ממשתתפי
התוכנית לא התייחס לסיבות האפשריות שבגללן `העולם כולו נגדנו`. השיחה התנהלה
כאילו העולם השתגע, ורק נותר להחזיר אותו למסלול השפיות. ואנחנו – אנחנו הרי
בסדר.

נזכרתי בסיפורו של פרופסור ישעיהו לייבוביץ` ז`ל, בהרצאה על נורמאליות
ואי-נורמאליות. הוא סיפר על דיון רפואי בנוכחות ה`חולה`, שבו התקבצו אנשי
מקצוע לדיווח ולדיון בחולה. בסוף המפגש אמר ה`חולה`: `אתם חושבים שאתם
הנורמאליים ואני לא? אז דעו לכם שטעות בידכם`. `ובכן`, אמרו לו הרופאים
המכובדים, `גם אם היית צודק, אנחנו פה הרוב`…

גם רסיסי שר החוץ/ההסברה/האסטרטגיה/המדע/החינוך `לא מבינים` מאיפה זה בא
עלינו, ומה כל החרמות האלו עלינו. אנחנו – אנחנו הרי בסדר. הם – מדינות
העולם, ארגונים בינלאומיים, מוסדות אקדמיים, גופי תרבות, אמנים, רשתות שיווק
– הם לא יודעים ולא מבינים דבר. אנחנו נוכיח לכולם שאנחנו בסדר, ושהם `לא
צודקים`, `לא מוסריים`, ובכלל – `הם אנטישמים`, תמיד היו…
איזה מנגנון נחשל – התכחשות. כולנו מכירים אותו מגיל צעיר. `אני? מה אני
עשיתי?`.

אז, ממשלת ישראל היקרה – עשית, ואת עושה הרבה, מדי רגע, בחייך ובחיי
הפלסטינים, כדי להצדיק את החרמות הללו. את גזלת מהפלסטינים קרקעות, חירות,
חופש תנועה, כבוד, זכויות אדם בסיסיות, ואוטונומיה להחליט איך ייראו חייהם.
את יכולה להמשיך ולהכחיש המציאות, במנגנונים הכי מאובנים. אבל טיבה של
המציאות הוא שהיא ממשיכה להתקיים, גם כשאת מכחישה אותה, ולטפוח על פנייך.
והספורט, והכדורגל, הם רק מדגם מייצג של המציאות, זו שבה הפוליטיקה מכתיבה
הכל, הפוליטיקה של `אנחנו האדונים ואתם הנתינים חסרי הזכויות; אנחנו בעלי
השליטה הגחמניים, ואנחנו נעלים עליכם בכל`. ממשלת ישראל מגבילה קיום של
ליגות כדורגל בישובים פלסטינים, מקשה על ספורטאים פלסטינים לצאת לתחרויות
ואימונים בחו`ל, מקשה על ספורטאים לעבור מעזה לגדה המערבית, מקשה על הכנסת
ציוד ספורט ועל הקמת מתקני ספורט בשטחי הפלסטינים, ומונעת כניסת ספורטאים
ונבחרות מחו`ל לשטחים.

זה ספורט או זה פוליטיקה? `זה לא זה ולא זה`, אומרת הממשלה, `זה ביטחון`. זה
תמיד `ביטחון` – לא לתת לגולש לצאת לאימונים בארה`ב, כי מקצועו לא נכלל
במקצועות `המותרים`(!); לא לאפשר לרצי מרתון להגיע מעזה למרתון בית-לחם;
לקחת את נעליו ואת ציודו של לוחם טאקוונדו בדרכו לאימונים בארץ אחרת; לעצור
כדורגלנים במשך חודשיים (ואז לשחררם…). זה תמיד `ביטחון`.

האם הספורטאים שהצטרפו ברדיו לקריאה `לא לערב פוליטיקה בספורט`, הגיבו אי
פעם לעוולות כלפי ספורטאים פלסטינים? האם הם טענו אי פעם נגד ההתנהלות
הישראלית ש`אין לערב פוליטיקה בספורט`? לא שמענו על כך מעולם. אז אולי זה
הזמן למראיינים הרהוטים של רשת ב` לחזור ולהזמין את הספורטאים שאותם ראיינו,
ולשאול אותם: `יש לכם מושג מדוע `מתנפלים` עלינו?`. אם התשובה תהיה שלילית
(וניתן להניח כך), יוכלו המראיינים לחלוק איתם מעט מידע, ולחילופין לשאול:
`מה עשיתם כאשר ממשלת ישראל פעלה ופועלת כנגד ספורטאים פלסטינים? וכאשר
הפוליטיקה הישראלית בחשה ובוחשת בגסות בחיי הספורט של הפלסטינים?`.

אז מי כאן המשוגע? קשה להאמין שיימצאו הישראלים שיאמרו לממשלת ישראל את
המלים שציטט פרופ` לייבוביץ` ז`ל, `גם אם היית צודקת, אנחנו פה הרוב`. כי
המציאות, למרבה הכאב, מוכיחה אחרת.


נעמי רז – פסיכולוגית חינוכית
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב