קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר מעצרים מנהליים – עד מתי?! on-the-left-side דן בבלי 14.07.15 http://on-the-left-side.org.il/%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D- %D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%AA%D7%99/ בנוסף לאלפי פלסטינים השפוטים לעונשי מאסר, ישנם מאות אחרים היושבים במעצר מנהלי מתמשך. למרות שישראלים רבים מודעים במשך שנים רבות לקיום נהלי המעצרים המנהליים, ולצווי הגבלה מנהליים לצדם, אין סימן שקיומם של נהלים אלה מטריד את הציבור בישראל, או שקיים ציבור המחפש דרכים לשנות שיטת מימשל פסולה זו. על פי דיני המשפט הבינלאומי, ניתן לעצור אנשים במעצר מנהלי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים. הדרך שבה משתמשים השלטונות בישראל במעצר מנהלי עומדת בניגוד בוטה להגבלות אלו. על פי הנוהל המקובל בישראל, מעצר מנהלי מתיר את מעצרו של אדם בכלא למשך תקופה ארוכה – ללא משפט. בדרך כלל, העילה לכך מיוחסת ל`נסיבות ביטחוניות`. בשנה החולפת הגיע מספר העצירים המנהליים ל-400 בקירוב. מעצר מנהלי, או צו הגבלה מנהלי, הוא מעצר ללא משפט. מטרתה המוצהרת של העצירה היא למנוע מאדם לבצע פעולה העלולה לסכן את ביטחון הציבור. במשך השנים נעצרו אלפים רבים במעצרים מנהליים, וכעבור תקופת זמן (לעיתים מספר שנים) שוחררו, ללא פיצוי ומבלי שנתבעו על עבירה כלשהי במשפט. לשר הביטחון יש סמכות לעצור אדם במעצר מנהלי עד לששה חודשים, אם קיימת סבירות כי אדם זה פוגע, או עלול לפגוע, בביטחון המדינה. שר הביטחון מוסמך להאריך צו מעצר מנהלי. בשטחי הגדה המערבית סמכויות אלו ניתנות לכל מפקד צבאי. מעצר זה שולל את חירותו של אדם למשך חודשים ללא משפט, דבר המהווה פגיעה חמורה בזכויות האדם הבסיסיות, ובראשן הזכויות לחירות ולכבוד. אין כל שקיפות בכל הקשור למעצר המנהלי. דיון בהליכי המעצר בבית המשפט מתקיים בדלתיים סגורות. וכך, הליך המעצר המנהלי הוא חשאי, ומבוצע תחת מעטה כבד של חיסיון. עצורים מנהליים מובאים לפני שופט, ואז מתקיים הליך של ביקורת שיפוטית על מעצרם. רובו המכריע של החומר שעליו מתבסס צו המעצר הוא סודי, מוסתר מהחשוד ומעורך דינו, והעצירים אינם יודעים מה הן הראיות הקיימות נגדם. כך, העצור המנהלי אינו יכול להתגונן ולנסות להפריך את החשדות נגדו. גם השופט ההגון ביותר אינו יכול לשכנע כי בהליך זה מובטח שהצדק יעשה. צווי הגבלה מנהליים ללא משפט, על בסיס חומר חסוי, מהווים אמצעי אכיפה חמור. ברור כי דרך זו פוגעת בחופש התנועה, בזכות להליך הוגן, בחופש העיסוק, בזכות לחירות אישית ובכבוד האדם. בהיעדר מערכות בקרה עצמאיות, מאפשרים לרשויות מעצרים מנהליים וצווי הגבלה מנהליים, המביאים לכליאתו של אדם או להגבלת תנועותיו. החשש הוא שההליך מתקיים גם במקרים שבהם אין בידי הרשויות ראיות קבילות, ובוודאי במרים שבהם יש ראיות שהרשויות אינן מעוניינות לחשוף. השימוש בראיות חסויות פוגע פגיעה קשה בזכות להליך הוגן. הוא פוגע לא רק באפשרות הפרט להתגונן מההאשמות נגדו, אלא גם באינטרס הציבורי לפקח על מעשי השלטון. מכיוון שאין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריך את המעצר, לעצירים מנהליים אין אפשרות לדעת מתי יצאו לחופשי. אמנם ניתן לערער על המעצר בבית המשפט העליון, אך גם בעתירה לבג`ץ עומדת הזכות לכוחות הביטחון להסתיר את הראיות מהעותר, ולהציג את טיעוניהם מאחורי דלתיים סגורות. לשופט מחוזי קיימת סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא נעשה מטעמים ביטחוניים, אולם רק לעיתים רחוקות נעשה שימוש בסמכות זו. אין פלא, כי שיטת ממשל המתירה לקבוצה מפקידיה לעצור מידי שנה מאות חשודים, מבלי שניתנת להם אפשרות להגן על עצמם, שואבת עידוד מהאדישות הציבורית המתחזקת תופעה זו, להמשך ביצועה. קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב