%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97/
הבעיה עם חוקים נגד טרור היא שהם תמיד מקודמים נוכח התקפות טרור קיצוניות
ומחרידות מעבר לכל דמיון. כזה הוא המקרה גם עכשיו, אחרי שבשישי לפנות בוקר
ניסו מתנחלים קיצונים להעלות משפחה שלמה באש בשנתה, והצליחו לרצוח את התינוק
עלי דוואבש.
מיד לאחר מכן, ביום ראשון, הודיע הקבינט שהוא מאשר לכוחות הביטחון לנקוט
בצעדים שמבטלים בפועל את זכויות האזרח של אזרחים החשודים בעבירות טרור. לפי
אחד הדיווחים הממשלה אף שוקלת לאשר שימוש בעינויים למניעת פיגועים דומים
בעתיד.
שינוי המדיניות הזה, של החלת כלים קיצוניים נגד טרור על יהודים, לא באמת
מצריך תיקוני חקיקה. אזרחים ישראלים, יהודים ולא-יהודים כאחד, יכולים כבר
כיום לסבול ממניעת פגישה עם עורך דין, ממעצר תחת צו איסור פרסום ומכתבי
אישום שכוללים רכיבים מסווגים שהחשודים עצמם לא יכולים לדעת מה הם.
גם מעצר מנהלי, שהוא חלק מהחקיקה שלנו עוד מימי המנדט, הוא כלי שניתן להפעיל
נגד ישראלים, ולכלוא אותם ללא משפט לתקופות ארוכות. זאת בנוסף ל`לחץ פיזי
מתון` (כלומר: עינויים), שבית המשפט העליון אישר לשב`כ להפעיל במקרים
מסוימים.
בקיצור, החוקים והתקנות שמאפשרים לממשלה להתעלם זמנית מזכויות האזרח,
מהזכות להליך הוגן ומכבוד האדם של אזרחיה – כולם כבר קיימים ולפעמים גם
מיושמים. אז מה הסיפור עכשיו? מה השתנה? למה יש מי שמדברים בדאגה על שינוי
כיוון משמעותי?
הסיבה היא כזאת: כל ממשלה בהיסטוריה של ישראל השתמשה ב`תקנות לשעת חירום`
נגד לא-יהודים, כלומר בעיקר נגד פלסטינים. בין 48` ל-66` היו אזרחי ישראל
הפלסטינים תחת משטר צבאי והתקנות שימשו נגדם. רק שנה לאחר מכן הוחל המשטר
הצבאי על רצועת עזה והגדה המערבית, ועד היום תושביה הפלסטינים של הגדה
המערבית משוללים חופש ביטוי ומחאה, חופש תנועה, ייצוג במוסדות המדינה ומשפטי
צדק. הם אולי מקבלים חלק מהזכויות האלה חלק מהזמן, אבל אפשר לשלול אותן
בקלות, וכל דבר שאפשר לשלול ממך בקלות הוא לא באמת זכות.
בעקבות רצח התינוק עלי דוואבשה מתחילים פוליטיקאים, עיתונאים ואחרים לקרוא
לממשלה לטפל ביהודים החשודים בטרור כמו שהיא מטפלת בפלסטינים החשודים
בטרור: להשתמש במעצרים מנהליים, להרוס בתי משפחותיהם, לעשות הכל כדי להוציא
מהם הודאות. טרור הוא טרור הוא טרור, אז בטח שכל כלי שעוזר מול הטרור
הפלסטיני יעזור גם כאן, לא? (אם כי יש גבול גם לכלים האלה, כמו שנועם שיזף
כתב כאן).
הקריאה הזאת ודאי נשמעת הגיונית, בעיקר אם מעולם לא חשבת על הפרת זכויות
האזרח של הפלסטינים כבעיה, מלכתחילה.
אם לא מקומם אותך שעצורים פלסטינים לא זוכים לראות את עורכי הדין שלהם, ואם
לא מזעזע אותך שחשודים פלסטינים לפעמים לא זוכים לדעת במה הם מואשמים בכלל,
ואם לא מרתיח אותך שמאות פלסטינים מוחזקים חודשים ושנים בכלא ללא משפט במעצר
מנהלי, ואם לא מחריד אותך שמענים פלסטינים – אז למה שיפריע לך שיעשו אותו
הדבר ליהודים?
הרי אם תומכים במניעת זכויות מקבוצה כלשהי רק בגלל הזהות הלאומית או האתנית
שלה – זו כבר גזענות. זה אפרטהייד. זה לא `אור לגויים` (או לפחות לא לגויים
שהיינו רוצים להקשר עמם).
וכך, בשם השוויון הגזעי והדתי, ישראל-פלסטין עלולה להפוך מארץ שבה שוללים
זכויות אזרח מחצי מהאוכלוסייה, למקום שבו כולם – יהודים וערבים כאחד –
יכולים לאבד את כל זכויותיהם.
מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית
שם, ותורגם על ידי חגי מטר.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
האבא חילץ חייל מעיסאוויה, הבן נעצר והוכה על ידי שוטרים מאת אבי בלכרמן |
5.8.2015 בשבוע האחרון התפרסמה תמונה של נער פלסטיני נעצר בתשעה באב בעיר
העתיקה, והתפרסם גם סרטון על נהג פלסטיני שהוציא חייל מבולבל מלב עיסאוויה.
לא התפרסם שהשניים הם אב ובנו, ומה שקרה מאחורי הקלעים
הסיפור הבא הולך להפיל לכם את הלסת והוא מדגים היטב את המציאות האבסורדית בה
מתנהלים החיים כאן, במיוחד אם אתה פלסטיני. מציאות שלפעמים מעפילה על כל
דמיון. זה סיפור על משפחה בירושלים שפוגשת את המשטרה שלוש פעמים בטווח של
ימים בודדים, וכל מפגש הוא הרפתקה בפני עצמה.
אתם בוודאי זוכרים את התמונה החזקה הזו שרצה ברשתות החברתיות בשבוע שעבר
(ראו בהמשך). טוב, לא בדיוק זו אלא אחותה שנמכרה לאחת הסוכנויות ועליה אין
לנו זכויות שימוש, אבל גם זו כאן ממש קרובה למקור.
היא צולמה ביום ראשון שעבר, יום צום תשעה באב, בשוק ברובע המוסלמי בירושלים
המזרחית, לא מאוד רחוק משער שכם. רואים בה נער פלסטיני מובל למעצר, כשהוא
לפות בידי שני שוטרי מג`ב, ידיו מקופלות מאחורי גבו המכווץ והוא נראה מתוח.
לצדו משמאל צועד גם נער יהודי, כפי הנראה תושב הרובע המוסלמי. גם אותו מלווה
שוטר אחד, אלא שזה מניח עליו את ידו ברכות ומחבק את כתפו משל היה צועד שם עם
אחיו הצעיר והוא אפילו מבליע חיוך קטן.
בתמונה המקורית נראה הנער היהודי אומר משהו לשוטר וניכר שהוא מרגיש איתו
בנוח. אפשר לנחש שאולי הסיבה שהשניים צועדים שם יחד קשורה במשהו שהתרחש
ביניהם רגע קודם. מישהו שזרק למישהו מילה, מישהו שהרים יד, אם כי על פי
התמונה לא ניתן לדעת. ההבדלים בשפת הגוף בין שני הנערים ובינם לבין השוטרים
ניכרים מאוד, והם שעושים את התמונה לכל כך חזקה ונחרטת בזכרון. הם גם
ממחישים טוב מכל תיאור איך נראה הכיבוש ביום יום, ואיך מתנהג אפטהייד. משטר
המבוסס על הפרדה מוחלטת בין שתי קבוצות שהמדינה מטפלת בהן באופן שונה לגמרי.
אבל הפוסט הזה יספר את מה שלא נראה בתמונה. את רצף הארועים שהתרחש קצת
לפניה, ובמיוחד אחריה. התיאור אותו אני מביא כאן נסמך על עדותם של האב
הפלסטיני ובנו שנעצר.
מספר האב מוחמד (שמו המלא שמור אצלנו, כיוון שבסיפור מעורב קטין): `באותו
יום הבן שלי א`, בן 14 וחצי, נסע מהכפר שלנו עיסאוויה לשוק בעיר העתיקה. יש
לנו שם חברים שמחזיקים חנות והוא הלך לבקר אותם וישב איתם מחוץ לחנות. הבן
שלי מספר שעבר שם ילד מתנחל, זה שמופיע בתמונה לצדו. בינו לבין בני לא קרה
דבר ובכל זאת הילד הלך להתלונן לשוטרים שם שבני היכה אותו. הוא הצביע על
שבעה ילדים פלסטינים ובהם הבן שלי. בהסתמך על דבריו של הילד השבעה נעצרו
מיד. אנשים שראו את המחזה הזה ראו את הבן שלי נגרר על הארץ לאורך השוק ונלקח
לתחנת המשטרה`.
בתחנת המשטרה, כך מספר האב, הורדו שבעת הנערים לרצפת החדר והושבו על ברכיהם
כשהם אזוקים בידיהם. `כל מי שהרים את הראש לרגע, חטף. הבן שלי מספר שהם חטפו
מכות מהשוטרים בבטן, בראש, בגב, ברגליים. שניסו להפחיד אותם. ובזמן הזה
הילדים מנסים להגיד לשוטרים שהם לא עשו כלום. זה סתם סיפור שהילד השני סיפר.
אבל אף אחד לא הקשיב להם. קיללו אותם והכו. איש גם לא התקשר אלינו או פנה
לסנגוריה. פשוט הכו אותם על סמך דבריו של אותו ילד. כל הסיפור נודע לנו מזה
שתמונות מהמעצר התחילו לעלות לרשתות. כשראיתי את זה פשוט השתגעתי. רצתי
למשטרה.
`כשהגעתי כבר שחררו אותם אחרי שבבדיקה קצרה הסתבר שהילד שיקר. פשוט זרקו
אותם החוצה והכחישו שהכו אותם. הבן שלי מאז המקרה קצת עצבני, זה השפיע עליו.
הוא עוד ילד . ילד טוב. תחשוב מה זה בשביל ילד שעוצרים אותו ככה ומכים אותו.
אבל תראה איזה ילד זה, לאלה שבאים לחזק אותו הוא אומר שהוא בסדר ויש לו מזל.
שיחשבו על כל הפלסטינים שנעצרים ויושבים בכלא ולא משתחררים כמוהו אחרי כמה
שעות`.
ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה כי:
בעקבות חשד של השוטרים על מעורבות קטין באירוע אלימות, נלקח לתחנת המשטרה
הסמוכה. עוד בטרם הגיעו השוטרים עם הקטין לתחנת המשטרה הובהר שככל הנראה
אינו קשור לאירוע ולפיכך שוחרר במקום, במקביל מבצעת המשטרה פעולות לאיתור
המעורבים באירוע.
`תביאו קצין!`
הסיפור אמור היה להסתיים כאן. אבל הבוקר שלמחרת זימן תפנית אבסורדית של ממש
בעלילה.
מוחמד ומשפחתו גרים בכפר עיסאוויה במזרח העיר, הסמוך להר הצופים והגבעה
הצרפתית. בעודו בבית עם בנו והמשפחה, כשכולם מנסים לחזור לשגרה ביום שאחרי
מעצר השווא, צלצל הטלפון וחבר מהכפר קרא לו לבוא החוצה ולראות מחזה מוזר:
חייל צה`ל מסתובב לבדו על מדים ובלי נשק באמצע הכפר כאילו צנח לכאן משום
מקום. `אני שואל את החבר שמתקשר: תגיד, הוא מג`ב או משטרה? אתה יודע, זה מה
שאנחנו רואים פה, והוא אומר לי, לא. חייל ממש. בוא תיראה.
`יצאתי החוצה ואני רואה חייל לבוש במדי חיל הים שנראה אבוד לגמרי. נגשנו
אליו אני וכמה אנשים. הוא היה לחוץ קצת. שאלתי אותו איך נכנסת, אתה יודע
שאתה בכפר פלסטיני? והוא אומר לי ירדתי מאוטובוס בטעות פה. האפליקציה הראתה
לי שזה פה. אמרתי לו `טוב, בוא תעלה לאוטו שלי ואני אוציא אותך לתחנת הדלק
בכניסה לכפר. אל תדאג``.
צפו: מוחמד והחייל במונית. באדיבות `הצינור`, ערוץ 10
תוך כדי הנסיעה עשה מוחמד שני דברים. ראשית הוא חייג למשטרה, וסיפר להם שאסף
חייל שנקלע לכפר, ושהוא בסדר ומובל בביטחה ליציאה מעיסאוויה, ושהם מוזמנים
לבוא לאסוף אותו משם. הדבר השני שהוא עשה זה להתחיל לצלם וידאו. על כל צרה
שלא תבוא, על כל תיק שלא ינסו להפיל עליו אחר כך. מוחמד ישב בכלא שנים
ארוכות על השתתפותו באינתיפאדה הראשונה. כיום הוא פעיל בעיקר במאבקים נגד
הפקעות ובהריסות בתים במזרח העיר ובוחר בדרך של מאבק לא אלים בכיבוש, ומצוי
בקשרים עם פעילי שמאל ישראלים רבים
`אתה צריך להבין את המציאות כאן` הוא אומר לי, `השוטרים פה מחפשים אותנו על
כל דבר, ואצלי, בגלל העבר שלי, כשהמשטרה נתקלת בי מעכבים אותי, להוריד את
האוטו שלי מהכביש, לתת לי דו`ח. על כל דבר נופלים עלי`.
כשהגיעו לתחנת הדלק השוטרים שהתבקשו להגיע עוד לא שם, ובסרטון נראה מוחמד
אומר לחייל הנבוך: `לא נראה לי שהממשלה שלך דואגת לך יותר מדי, אתה בטח
מהמזרחים, עיראקי או תימני, תראה, לא שאלו עליך. אם היו דואגים לך היו
מגיעים לכאן קצינים ישר!` ואז נשמע כשהוא אומר בערבית למישהו: `חייל נכנס
לתוך עיסאוויה בטעות ואיש אינו שואל לשלומו. ביקשנו שקצין יגיע לקחת אותו
ואף אחד לא מגיע. כנראה שזה בגלל שהוא מעדות המזרח, אחרת כבר היו מביאים
לכאן גם את כל האמריקאים והצרפתים`.
כעבור זמן מה הגיעה ניידת והשוטרים קלטו אליהם את החייל. גם אז, לדברי
מוחמד, לא באיזו אכפתיות או נסערות גדולה. אחד מהמגבניקים שם ניגש לחייל
ואמר לו ליד מוחמד: `אתה יודע שזה כפר גזעני. כפר של רוצחים. יש לך מזל שלא
הרגו אותך`. כשמוחמד מחה על כך הוא דיבר אליו בגסות, איים עליו ודרש ממנו
להסתלק. גם הרגע הזה מתועד. מוחמד היה נסער. `למה אתה מתייחס אלי בכזו
גזענות?` הוא שאל. `הרי אם היה קורה לו משהו כל משטרת ישראל הייתה פה. והנה
הבאנו אותו לכאן בשלום. תראה איך אנחנו מתנהגים ואיך אתם מתנהגים`. אז הגיע
קצין המשטרה וביקש ממנו סליחה. `עזוב אותו, הוא ילד`. הוא אומר על השוטר
הצעיר.
`זה לא שלא היו קולות אחרים שאמרו `היית צריך להשאיר אותו שם, שילך לעזעזל`.
היו כאלה שלא אהבו את זה. אבל זה לא באמת התרבות שלנו. אתה רואה אותו בלי
נשק, מפוחד, לבד, לא עם אנשים סביבו. זה בנאדם. שאף אחד לא יעשה את עצמו
יותם חכם ממני`.
משטרה בשלישית
בהמשך אותו יום, כמה שעות לאחר העברתו של החייל לידי המשטרה, נכנסו שוטרים
לרחובות עיסאוויה ירו רימוני גז והלם וסגרו את כביש הגישה לכפר, כפי שעושים
באזור מפעם לפעם. מחזה לא נדיר בשגרת חייהם של תושבי מזרח ירושלים. מוחמד
מספר שניגש לאחד מהם ושאל: `למה אתם יורים גז על כל הכפר? אתה יודע שיש פה
משפחות עם ילדים? אתה יודע שהבוקר היה פה חייל שהגיע בטעות ואנשים פה ליוו
אותו החוצה ודאגו שיצא בשלום?` בתגובה התחיל השוטר לדחוף ולאיים על מוחמד,
לדבריו.
`אתה מבין, ככה זה פה`, הוא מסכם. `זה הכיבוש. יום אחד הבן שלך חוטף מכות
רצח מהשוטרים על כלום, יום אחרי זה אתה דואג לחייל שהלך לאיבוד אצלך בכפר
ומוציא אותו מפה בשלום וכמה שעות אחרי זה יורים על הכפר שלך גז כאילו כלום`.
|
