אלי אמינוב
10.8.2015
במשך השבוע שחלף מרצח התינוק הפלסטיני עלי דוואבשה עד למות אביו סעד שנשרפו
בהצתת ביתם בכפר דומא, בידי טרוריסטים יהודים, שטף גל של גינויים, את ישראל.
הגינויים זרמו מכל קצוות הקשת הפוליטית, הן מצד אלה שרואים בפלסטינים את
הקרבן של ההתנחלות הציונית והן מצד אלה הרואים בישראל קורבן תמיד של המאבק
הפלסטיני ואף של הקיום הפלסטיני. לכאורה זועזעו ממעשה הטרור היהודי החמור
ביותר של כנופיות `תג מחיר` ונוער הגבעות כל חלקי האוכלוסייה, אך לא יתכן
שנמנים עליהם אלה שמחוקקים חוקי אפרטהייד, הרואים בערבים איום דמוגרפי ואלה
היושבים על אדמות שדודות ומנהלים מלחמה יום יומית נגד הפלסטינים שאדמותיהם
נגזלו. בהצתת ביתם בליל ה- 31.7.2015 בידי חלוצי פלוגות הסער של המתנחלים,
נשרפו גם אימו ואחיו של התינוק המפרפרים בין חיים ומות. האם הגינוי מצד ראש
הממשלה שהזהיר ביום הבחירות את נאמניו מפני `הסתערות הערבים על הקלפיות
באוטובוסים של השמאל`, איננו שיא הצביעות? או שמא השיא שמור לנפתלי בנט
הבלתי מתנצל על שרשרת חוקי העוול שלו, שהיציע אף להפעיל על טרוריסטים
יהודים, אותו עונש מוות שיוטל לדבריו על טרוריסטים ערבים. מה הביא לאותה
מקהלת גינויים צבועה?
הסיבה האמיתית לאותה הזדעקות בלתי אמינה הייתה העיתוי. שריפת המשפחה הערבית
באה בעיצומה של מערכת גינוי כללית (כמעט) לדקירת ששה יהודים ממשתתפי מצעד
הגאווה בירושלים, ע`י בריון חרדי. סמיכות הפרשיות היא שקבעה את גובה
הצלילים. באותה אווירה ציבורית של הזדעזעות ממעשי טרוריסט יהודי שפגע
ביהודים, לא ניתן היה להתייחס לשריפתו של תינוק פלסטיני בידי חלוצי
המתנחלים כאל אירוע מצער שהמשטרה תחקור בשקט. גם הגורמים התומכים בכנופיות
הטרור היהודיות הכוללים לא רק קבוצות משיחיות מבודדות אלא רבנים, אנשי
חינוך, מנהיגים רוחניים ואף רכזי בטחון בהתנחלויות הקשורים לחברי כנופיות
אלה, גינו ברובם את מעשי הרצח. מצידם, כמו מצד פוליטיקאים הדוגלים בטרנספר
ובאפרטהייד זהו ניסיון לזרות חול בעיני העולם וליצור מרחק מלאכותי ומדומה
בינם לבין הרוצחים. רק בודדים מן המתנחלים העיזו לומר בפה מלא את דעתם:
דניאלה וייס שאמרה שאין לה על מה להתנצל וזו רק ההתחלה, וראש כנופיית להב`ה
שהצהיר כי איננו מצטער על מות ערבי כלשהו. אנשים כאלה בדיוק הוגדרו על ידי
פרופסור ליבוביץ כ`יודונאצים`, כינוי ההולם אותם ככפפה ליד.
הצביעות המילולית המסתירה מאחוריה אפס פעילות, ניכרת גם בצמרת השלטון.
בישיבת חירום של הקבינט הביטחוני, ביום 2.8.15, שנועד לכאורה לפעול נגד
הרוצחים ושולחיהם, נמנעו ראש הממשלה ושריו להכריז על כנופיות המחבלים
היהודים כארגוני טרור. במקום זאת נשמעו הכרזות דקלרטיביות חסרות ערך, שגררו
הצגות מתוקשרות היטב של מעצר מינהלי של מספר נערים. לאור כל זאת הסיכוי
לתפוס את הרוצחים ולמצות עמם את הדין הוא נמוך ביותר. מזה שנים מסרבת ממשלת
ישראל, יועציה המשפטיים וכנסת ישראל, להכריז על הכנופיות היהודיות המבצעות
זה פשעים אלימים נגד האוכלוסייה הפלסטינית, כארגוני טרור, כך שהמעצר המנהלי
ליהודים חסר משמעות. לעומת זאת, סגרה מדינת היהודים בתי ספר, גני ילדים,
אגודות צדקה ומרפאות, וגופי סיוע אזרחיים אחרים של האוכלוסייה הפלסטינית,
תוך הגדרתם כגופים תומכי טרור, רק משום שעובדיהם נחשדו בקשר כלשהו עם
ארגונים פלסטיניים.
כדי להמחיש את טענתי כי מעצר מינהלי של יהודי, ובעיקר של כזה שחבר בהתארגנות
שאינה נחשבת לארגון טרור. אינו שווה ערך למעצר שמינהלי של פלסטיני, אביא
סיפור מהעבר הלא כל כך רחוק. נועם פדרמן, חניך תנועת כך שהואשם בעשרות מקרים
של פגיעה בערבים, שריפת מוסד נוצרי וחשדות לרצח פלסטינים, ברוב המקרים זוכה
או שלא הוגשו נגדו כתבי אישום. בשנת 1996, הוחלט לעצרו במעצר מינהלי ובערעור
על כך הופיע בפני השופט ברק בבית המשפט העליון. בעת דיון במעצרו המינהלי של
המתנחל פדרמן אמר השופט ברק: `יש לי סימפטיה לטענתו של פדרמן שלא צריך
להתייחס לעציר מנהלי כאל אסיר. מדוע שלא יהיה בבית מלון?` (מעריב, 26.11.96)
–השופט ברק במקרה זה, לא רק מחזק את הערך הקובע שאדם חף מפשע כל עוד לא
הורשע כדין, אלא אף נכנע לתכתיביו הסמויים של הקוסנזוס: מן הראוי שערך זה
יישקל בבית המשפט העליון במדינת היהודים, כאשר הוא דן בעינינו של עציר
מינהלי יהודי ולא בשעת דיון במאות מעצרים מנהליים של פלסטינים.
כיום ברור לכל בר בי רב כי האלמנטים הרצחניים הפועלים בשיטות של הכנופיות
הנאציות ברפובליקת ווימאר, אינם `עשבים שוטים ` אלא חורש עבות הפורה ראש
ולענה. צמיחתו של זרם זה, שהיה תמיד חלק מהתנועה הציונית, בשל היסוד המשיחי
שבה, החלה לצבור תאוצה עם תחילת ההתנחלויות בשטחים לאחר כיבושי מלחמת 67.
לאחר מלחמת אוקטובר 1973, לאחר הקמת גוש אמונים, הפך זרם זה לשיטפון. הזרם
הציוני -משיחי הנ`ל טען שהגאולה כבר החלה ובמעשיו יביא אפילו לביאת המלך
המשיח. זרם זה השתלט בהדרגה על חלק ממוסדות המדינה בדיוק כמו שמפא`י השתלטה
בשנות השלושים של המאה שעברה על מוסדות המדינה שבדרך.
אך לנו, אלה המתנגדים באופן מוחלט הן לעונש מוות והן לשימוש במעצרים מנהליים
ליהודים וערבים כאחד,יש דרך אחרת לחלוטין. השאלה שצריכה לעניין אותנו איננה
איזה זרם של המתיישבים היהודים בפלסטין ההיסטורית ישלוט בקולוניה האחרונה
בעולם, אלא מה יהיה גורלה של האומה הראשונית של פלסטין, של עם הילידים.
מבחינתה של הציונות ראוי לאומה זו ולשרידיה להעלם מעל פני האדמה כדי לפנות
מקום למדינה יהודית אירופית בגדה המזרחית של הים התיכון. לכן אין סיכוי
שהטיהור האתני העומד ביסוד מדינה זו ייעצר או ייפסק, אין סיכוי שהפלסטינים
יהיו שווי זכויות בטריטוריית האפרטהייד. לפי מצב העניינים הנוכחי אין גם כול
סיכוי שהצבא היהודי יגן על האוכלוסייה הפלסטינית. גם שלטון הדמה של הרשות
הפלסטינית המסורסת, הממשיכה לשמור על ביטחון ישראל, אינו מסוגל להגן עליהם,
אפילו לא בשטח A,וכמובן שלא באזורים כבושים אחרים.
לאור כל זאת, על כל שוחרי הדמוקרטיה וזכויות האדם בחברה הישראלית, לתמוך
באופן פעיל בהקמת גופי הגנה עצמית של אוכלוסייה הפלסטינית עצמה. הניסיון
הוכיח שאי אפשר בשום אופן לסמוך על צבא הכיבוש, וכול אדם יסכים שזכות
הפלסטינים לחיים, קודמת לכל דבר ואף לפתרון פוליטי כלשהו. וכך מכיוון שצבא
הכיבוש מסרב להגן עליהם וכנופיות המתנחלים מבצעים יום יום פוגרומים
באוכלוסייה הילידית, הרי שאין לפלסטינים אלא לארגן משמר אזרחי בעל יכולת
וסמכות סיכול בכל ישוב. רק יחידות משמר אזרחי שתיבחרנה ע`י האוכלוסייה
המדוכאת עצמה, יוכלו להגן על הישובים הפלסטינים ועל התינוקות הפלסטינים
מהתקפות הטרור היהודי. כמובן שבמידה שהצבא יפריע לפעולות ההגנה על האזרחים
יהיה זה פשע מלחמה נוסף, פשע של מניעת הגנה מהאוכלוסייה הנכבשת ותמיכה
בג`נוסייד אליו חותרים המתנחלים.
|
