קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר מי ההזוי כאן haaretz איריס לעאל 05.11.2015 http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2768888 אם נקפא על מקומנו, לא נזוז ולא ננשום, נוכל לשמוע את קריסת בנימין נתניהו וממשלתו. זו איוושה חרישית והתהליך אטי, בלתי מורגש כמעט. נתניהו וממשלתו נתקלו במגבלה שלא הביאו בחשבון: החיים עצמם. גילוי קיומה של מציאות על מגבלותיה, העובדה שיש בה סובייקטים נוספים, בעלי חזון מנוגד, החותרים לממשו, הכתה אותם בתדהמה. כי ככל שהאדם נוקשה יותר, ככל שהוא דוגמטי ותודעתו צרה, כך חזקה אמונתו בהתגמשות האינסופית של התנאים. אלא שמתברר, שהמציאות הבוגדנית כלל אינה עשויה מחומר אלסטי, היא מכלאה מוקפת גדרות: גדר אחת היא הסטטוס־קוו על הר הבית. גדר אחרת היא ההתנגדות לדיכוי באמצעות כוח ופחד והתנגדות לשלילת זכויות האדם. הגדר השלישית היא הקהילה הבינלאומית, והגדר האחרונה — ובה שער, שנתניהו ניסה לפרוץ בלא הועיל — היא האמת ההיסטורית. אמנם למראית עין הדברים מתחילים `להסתדר`, על פי הפירוש הישראלי של המלה: כולם מתרגלים לפחד ומנהלים לאורו שגרה בכיף. זו העמידות הנצחית של העם לנוכח קשיים, שקברניטי המדינה מקלסים בכל פעם שהם מערים לגרונו עוד כפית מהתרופה המרה. כן, העם הזה מסוגל לסבול כמעט הכל. הוא חווה פוגרומים, אינקוויזיציה ושואה; האם כמה דריסות ודקירות ישברו אותו? אין אשליה מסוכנת יותר מהאשליה של חוסר גבולות, של חופש פעולה אינסופי, מהאשליה שהמציאות נכנעת לרצונך. זה הניצחון של הבדיה על האמת, זה הדלק המזין את טירוף המתנחלים, אלה האדים המרעילים את פעילי `תג מחיר`, זה הסם שנתניהו מחלק להמונים, והוא המוביל לגילויי הברוטליות האחרונים של אזרחים. אבל מתחת לזה רוחשת נואשוּת. כל מי שחזה פעם בהתפרצות זעם של ילד, שאיש אינו מרסן אותה, יודע עד כמה עמוק הבלבול ועד כמה קשורות זו בזו תחושות הכל־יכול והאין־אונים. במוקדם או במאוחר מישהו יצטרך ליצור תכלית בכאוס הזה ולארגן שוב את יחסה של החברה הישראלית למציאות. בעוד יאיר לפיד מתרוצץ עוטה טלית ואשתו מפרישה חלה, על המחנה הציוני לנסח אמת אלטרנטיבית קשה לעיכול, שאיננה שווה לכל נפש. הטשטוש של עמדת השמאל והצגתו כימין קצת יותר סימפטי לא השיגו כלום. ההצעה של המחנה הציוני צריכה לכלול מלים ברורות כגון: כיבוש, נסיגה, גבולות קבע, חלוקת ירושלים. עליהם לומר, שהקונספציה שהחזיקה בה הממשלה הלאומנית ביותר שהיתה עד כה — ולפיה, מבחינה צבאית אנחנו מוקפים אויבים, אבל מבחינה מדינית אנחנו מתקיימים בוואקום — הגיעה למיצויה. מהלך כזה יצמצם תחילה את כוחם. הציבור ימני כתמיד, דבר לא נפגם עדיין באשליית הזכאות המוחלטת, מלבד הכרה גדלה במחיר הדמים שהיא גובה. לכן הצבתו אל מול שתי עמדות שונות בצורה מובהקת זו מזו, הכרחית: אחרי החודש האחרון מוזמן הציבור לשפוט, מי באמת מנותק מהמציאות — ימין השרירים, או השמאל הקרוי בלעג `הזוי`. קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד