קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

נקמה
on-the-left-side
נעמי רז
02.12.16
http://on-the-left-side.org.il/%D7%A0%D7%A7%D7%9E%D7%94/




בית המשפט העליון משתמש ב`הרתעתיות` כהצדקה להריסת בתי משפחות של טרוריסטים
פלסטיניים. הנשיאה מרים נאור רמזה שאין לטענה בסיס מחקרי מוצק.


נקמה היא המניע הכי בסיסי לתגובה של בני אנוש כאשר הם נפגעים על ידי בן אנוש
אחר. נקמה יכולה לקבל צורות שונות – אפשר להשיב לפוגע באותה מטבע, או ביתר
עוצמה; אפשר לפגוע בסביבתו הפיזית; אפשר לפגוע בסביבתו האנושית. נקמת הדם,
שנהוגה בחברות מסוימות (וקיימת עדיין בקרב הבדואים בארצנו), היא מעשה שכזה.
לא במקרה היא מעוררת תגובות של בעתה וגינוי מצד בני תרבות.

מערכת המשפט המודרנית לא קמה על הצורך לנקום. להיפך, מערכת המשפט אמורה
לנטול מידי הפרט, או מידי משפחתו, את הזכות `להעניש` את הפוגע בנקמה בו,
ולעשות זאת על בסיס שיקולים משפטיים נאורים יותר. מערכות המשפט המודרניות
ייצרו מערך של ענישה שמותאם למעשה ולעושהו, ונשקל על-ידי שופטים מקצועיים,
על בסיס עדויות ועל בסיס שיקולים משפטיים.

הנענש הוא תמיד מי שעשה את המעשה הפוגעני. גם זה אחד מן העקרונות המודרניים
בשיפוט. בתי המשפט המתקדמים אינם מטילים עונשים על בני משפחה או על ידידים
או על מכרים של הפוגע, אלא עליו, ועליו בלבד. מערכת הענישה המודרנית לא
מתבססת על הצורך האנושי הראשוני והמידי בנקמה, אלא על עיקרון גבוה יותר –
עיקרון הצדק. קיים כנראה גם עיקרון `חינוכי` של הרתעה, בעת ששופטים גוזרים
עונשים על עבריינים, כדי לנסות ולהשפיע על אחרים להימנע מביצוע עבירות. אך
באופן אישי לא נראה לי שעבריינים מתמעטים, או שמספר העבירות פוחת עם השנים…
כאשר פלסטיני מבצע מעשה טרור ופוגע באזרחים ישראלים, נעלמת ונאלמת מערכת
המשפט המודרנית המפוארת שלנו. השיפוט חוזר לצורתו הקדומה, לעיתים קרובות
מדיי, לצורתו הנקמנית. נשכחים העקרונות הגבוהים שבהם מתהדרת מדינת ישראל,
עקרונות שהם הבסיס למערכת המשפט שלה. נשכח העיקרון של היות הפושעים היחידים
הראויים לעונש על מעשיהם. נשכח עיקרון הצדק, ומערכת `אכיפת החוק` נסוגה
לרבדים נמוכים ועמוקים של יצריות אנושית.

השימוש של בית המשפט העליון בטענת ה`הרתעתיות` כהצדקה להריסת בתי משפחותיהם
של טרוריסטים פלסטיניים – הוא מגוחך וראוי לבוז. נראה גם – כפי שרמזה נשיאת
בית המשפט העליון מרים נאור – שאין לטענה זו בסיס מחקרי מוצק, והיא נסמכת רק
על `צבר ראיות` שנמסרו לבית המשפט על ידי מערכת הביטחון (כמובן). לכן, טענה
זו אינה ראויה לשימוש במהלך שיפוטי צודק. חוסר הצדק מתבלט עוד בכך שלא
מתקיימת שוויוניות בענישה בין אזרחים ישראלים לבין פלסטינים, כשמדובר בפשע
זהה.

מתברר שכאשר בית המשפט העליון מאשר הריסת בתים של משפחות של טרוריסטים
פלסטינים – שיקוליו נוגדים את עקרונות המשפט הבינלאומי. עובדה מצערת זו
מחזקת את אמונתי שבית המשפט העליון של מדינת ישראל בוגד לעתים בשליחותו
השיפוטית – השליחות לייצג בצורה הנאמנה והעקבית ביותר את עקרונות המשפט
המודרני, עקרונות הצדק השיפוטי.

כואב לי מאוד לראות את בית המשפט העליון של מדינתי נסוג לשיפוט על בסיס
יצרים אנושיים ראשוניים של נקמה, ועוד מפאר את החלטותיו בלשון גבוהה, שאינה
מכסה על נמיכותן.


מאת: נעמי רז – פסיכולוגית חינוכית
- See more at:
d7%a7%d7%9e%d7%94/#sthash.pJYj4J7X.dpuf
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב