קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

"השמאל במצוקה" - מאת ראובן קמינר

`השמאל במצוקה`

מאת ראובן קמינר

הדיון האינסופי בדבר חולשת השמאל מתמקד בכל מיני טענות סביב התזה שהשמאל הוא
האשם בחולשתו. אני רחוק מאלה המוכנים לפטור את השמאל, על מנהיגיו השונים,
מכל אחריות למצוקה שבה נתון השמאל, אך רצוי למסגר את הדיון בצורה המתאימה
לכובד השאלה. כל דיון על מצבו של השמאל חייב להביא בחשבון, אפילו לפני הדיון
על חטאיו, את התנאים האובייקטיביים שבו הוא פועל.
אבל לפני כן עלינו לנקות מהשולחן את סוגיית ההגדרה. מי שמבקש להכניס את
הרצוג ואפילו את יאיר לפיד לשורות השמאל עושה צחוק מהעבודה, ומדגים מידה
גדושה של רשעות וטיפשות. הגדרה מתאימה חייבת לצאת מנקודת מוצא הקשורה
לסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא במרכז חווייתנו. אפשר להגיד שהשמאל בארץ מורכב
מאותם הגופים והאישים הטוענים שמדינת ישראל, על ממשלותיה, נושאת באחריות
ממשית להיעדר השלום בין העמים.
דיון רציני חייב להביא בחשבון שהשמאל פועל בתנאים קשים ביותר. להיות שמאל זה
לא תענוג. להיות שמאל פירושו מחשבה עצמאית ומידה מסוימת של העזה אישית.
השמאל שונה באופן איכותי מהמרכז ומהימין בכך שאינו מרוויח משפיכות הדמים.
אפשר וצריך לקיים דיון נוקב בחולשותינו, אך תוך כדי הבנת הרקע לקשיים
ולמצוקות.
כמה דברים שהשמאל אינו אשם בהם:
השמאל אינו אשם בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואינו אשם ברתימת ארצנו לעגלה
האמריקאית באזור. השמאל אינו אחראי למסע ההפרטה האינסופי שהוביל לעיצוב
משטר כלכלי אכזרי.
כמה דברים שהשמאל אשם בהם:
השמאל אשם, לדידי, בנהירה אחרי ״אופנת״ פוליטיקה הזהויות הקשורה לניגודים
שונים בחברה הישראלית. יש לכבד שוני אתני, עדתי ומגדרי. אך שוני זה נע ונד
וממלא תפקיד משני, פחות מהותי, מהניגודים במישור הסכסוך הלאומי והמאבק
המעמדי. נכון שהשמאל טעה בכך שלא ייחס רגישות מתמדת לזהויות השונות בחברה
הישראלית. זאת טעות סובייקטיבית המחייבת העמקה תאורטית ועיונית. אך יש חברים
המבקשים לזרוק את התינוק יחד עם מי האמבט. אי אפשר להתעמק בבעיות זהות בחברה
הישראלית בלי התובנה שהדיכוי הלאומי והמעמדי ניצבים במרכז הדינמיקה.
הזנחת החזית הארגונית
אני, כמו רבים אחרים, לא שבעתי נחת מ`צנטרליזם דמוקרטי`. תוך כדי מאבק צודק,
שכח השמאל לעתים שהחברים הם הנכס החשוב ביותר שלו, ושלא ניתן להתגבר על
קשיים ורדיפות על ידי העלאת הדרישות מהפעילים והטלת משימות בלתי מציאותיות
עליהם. כאן ארצה להעיר שביקשנו להתעלם מקשיים אובייקטיביים תוך כדי התעלמות
ממגבלות אנושיות, שהן נחלת הכלל.
ההגזמות בתחום זה גרמו נזק לא קטן. אך תהיה זו טעות פטאלית אם השמאל ישכח את
סוד הארגון החזק. הארגון החזק ממלא תפקידים רבים וחיוניים שאין בלעדיהם.
חברות אישית ותשלום דמי חבר נשמעים כשייכים לדור אחר, אבל אין להם תחליף
בפעולה ובאקטיביזם. הצורך בארגון חזק הוא עניין אוניברסלי ואינו פונקציה של
הבולשביקים בזמן ובמקום מסוים. כמדומני, שבשמאל ביקשנו לעתים להתחרות
בחברים האנרכיסטים, שבתיאוריה ראו בכל ארגון שחזור ההיררכיה השנואה.
אשליות מובילות לאכזבה
כך נראה לי שיש סיבה מיוחדת לתחושת הייאוש הפוקדת את השמאל. כמה וכמה פעמים
נקטנו בעמדה של אופטימיזם כמעט חולני, שלא היה לה בסיס. דוגמה אחת הייתה
האמונה שממשלה הנשענת על גוש חוסם היא אלטרנטיבה אקטואלית. לא היה כל בסיס
לתקוות ורודות שכאלה. הטעות נבעה מהערכה לא ריאלית של הפוטנציאל השמאלי בקרב
גורמים כמו המחנה הציוני ויש עתיד. לדאבוננו, מפלגות אלו סובלות משוביניזם
עמוק שעל בסיסו הפנו עורף לכל אלטרנטיבה שלטונית שאינה בנויה על נתניהו וחבר
מרעיו.
דוגמה שניה היא האמון בהצהרת הממשלה הנוכחית שתעניק מימון רחב, בסדר גודל של
15 מיליארד שקל, בסקטור הערבי. ברור שהשלטון אינו עושה טובה לאזרחיו כשהוא
מחליט לממן צרכים בסיסיים וחיוניים, אך אי אפשר לנתק את המהלך הזה מהשקפות
העולם של נתניהו וחבריו. צרכים שלטוניים טכנוקרטיים שכנעו את הפקידות
הבכירה שיש צורך לקדם אינטגרציה פוליטית-כלכלית של האזרחים הערבים בכלכלה
הישראלית. ההמלצות הוגשו לממשלה הקודמת, והממשלה הנוכחית קידמה את העניין
במראית עין של נדיבות. אבל, היום כבר ברור שאין סיכוי לביצוע מינימלי של
התכנית. עסקנים בכל הדרגים מייצרים מערך מכשולים וחסמים, וכבר מכינים את
ההסברים לכך שהתכניות לא יצאו אל הפועל בשל היעדר שיתוף פעולה של האוכלוסייה
הערבית, הנדרשת - בין היתר - להסכים להרס של 5,000 בתים שנבנו לכאורה ללא
רישיון.
אופטימיזם ריאליסטי
האופטימיזם שלנו צריך להיות בנוי על תחזית של כישלון הממסד אצלנו באזור.
מדובר במסע ארוך וקשה. ההגמוניה של ארה`ב הולכת ונכשלת, היציבות היא ממנה
והלאה. הממשלות המכהנות מסוגלות להבטיח רק מלחמה אחרי מלחמה. העמים ישלמו
מחיר כבד, אך בסופו של דבר יבחרו בדרך אל השלום והקידמה.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות