קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר האקדמיה נותנת יד לאנטי-דמוקרטים על צד שמאל מיכאל ספרד 29.06.16 http://on-the-left-side.org.il/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%93-%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D/ שלום לך פרופ` רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. אנחנו לא מכירים, אבל אני כותב לך משום שהגעתי למסקנה שאת אשמה בכיבוש. לא רק בכיבוש, גם בכיבוש, וגם בהקצנה ימינה, וגם בגל האנטי-דמוקרטי ששוטף את המדינה. טוב, לא אשמה באופן בלעדי כמובן, ואפילו לא גורם מרכזי. אבל יש לך מניה לא פשוטה במצבה העגום של מדינתנו. ואני דווקא מנחש שאת רוצה בסיום הכיבוש, אולי אפילו תומכת בפתרון שתי המדינות. ואת בוודאי בעד חופש הביטוי, איזו שאלה! חופש הביטוי, חופש אקדמי ושוויון, אלו ערכים שהם נר לרגלייך. אבל דווקא משום שאת בקודקודה של ה`אליטה` האקדמית, ודווקא משום שאת שייכת למי שמחשיבים עצמם כמי ששייכים לאגף ה`ליברלי` של החברה הישראלית, דווקא בשל אלה ההחלטה שלך לבטל את הענקת הפרס ל`שוברים שתיקה` היא כל כך חמורה. והיא סימפטום. כי מי שמחליטה להתערב בהחלטה של מחלקה באוניברסיטה, כדי למנוע פרס מגוף שעוסק בחשיפת האמת הלא-נעימה על המתרחש בשטחים הכבושים, מגלה גמישות ערכית ונכונות לסתימת פיות ולפגיעה בחופש האקדמי; ומביאה מוסד שאמור להיות מוקד לחשיבה עצמאית וביקורתית לרדת על ברכיו במופע מכוער של התחנפות לשלטון. אבל החמור מכל הוא שבמעשה שעשית הראית שאת מוכנה להפנות עורף ולפגוע באלו שנאבקים למען העתיד שאת רוצה לילדייך, בכדי לחסוך לעצמך ולמוסד שבראשותך את חרון אפו של השלטון. אני מדמיין את ההנמקות שאת נותנת להחלטה הזו: יש לך שר חינוך נורא על הראש; שרת תרבות שאלוהים ישמור; זו תקופה חשוכה, ואת צריכה להעביר את המוסד שבראשותך את התקופה הזו ככל שניתן, בלי פגע; פרס ל`שוברים שתיקה` הוא אצבע משולשת לשלטון; זה ייגמר בפסילת החוג לפוליטיקה וממשל; זה יעלה בתקציבים; זה ייגמר בסטודנטים מסכנים מהדרום שאין להם מלגות; צריך להיצמד לקונצנזוס עד יעבור זעם; כך אני מצליחה לשמר מוסד אקדמי מתפקד, שיש בו קולות פוליטיים מכל הקצוות. ובכן, פרופ` כרמי, זהו בדיוק ההיגיון של קרנף. בימים אלה, כשמיליוני בני אדם עומדים לציין חמישים שנה שהחברה שלנו שולטת בהם ומפקיעה מהם זכויות אזרח, בימים שמי שמביע התנגדות לכיבוש מוקע על-ידי השלטון שמסית נגדו ומחוקק נגדו, בימים האלה מן הראוי שמקדשי חופש הביטוי והביקורת ישבתו במחאה, יפגינו לאות סולידאריות עם המדוכאים. בחלומי את וחברייך הנשיאים והרקטורים מודיעים שכל עוד אלפי סטודנטים פלסטינים אינם רשאים לצאת את עזה כדי להשלים את לימודיהם באוניברסיטאות הגדה, סטודנטים ישראלים לא ילמדו בישראל. אבל אני מבין שזה לא מתאים לך. בסדר. אין חובה להיות גיבור. אבל לבקש שלפחות לא תטפטפי בנזין על `שוברים שתיקה`, כשגופי הימין קושרים אותם למוקד אפשר? ואגב, הם יגיעו גם אליך ואל אוניברסיטת בן גוריון. שום דבר שתעשי, שום התחנפות, שום ריקוד סלוני עם הקונצנזוס לא יעזור. את הבאה בתור. תשאלי בחוג להיסטוריה, יאשרו את הערכתי שכך הדברים עובדים. לכן אמרתי שאת אחראית לכיבוש. כי צריך לבחור היום. או שאת עם הדמוקרטים או שאת עם הפשיסטים. בינתיים זה לא נראה טוב. אבל, לא מאוחר מדי. תחזרי בך מהחלטתך. זו תהיה הודאה מכובדת, אפילו אצילית, בטעות. זה לא רק יתקן, זה אולי אפילו יתרום, למאבק שאת בוודאי רוצה בהצלחתו. ואל תעשי חישובים אחרים, כי הם יובילו אותך למחוזות שבעוד שנים תצטרכי להסביר אותם לנכדייך. קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד