קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עיד אל פיטר: איך הפלסטינים יפתחו אבטיח על החוף בלי סכין?

סמאח סלאימה
4.7.2016
http://mekomit.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%9C-%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A8-%D7%90%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97/


בשיא ההתרגשות עם תחילת חודש רמדאן כתבתי לכם כמה עצות איך להתמודד כיהודים עם מוסלמים שצמים בסביבתכם. כמובן שאנשים סביבי עשו בדיוק את הטעויות שתיארתי, בתום לב כמובן, צחקו ומיהרו להוסיף `אהה, נכון, כתוב במאמר, סליחה סליחה`, כך שזה לא בדיוק עזר. אני מצדי התנחמתי בעובדה שלפחות מישהו קרא מה שכתבתי. זה צעד אחד קדימה ביחסים.

אבל תאמינו או לא, רמדאן כמעט הסתיים. הוא עשוי להגמר הערב או מחר, לא יודעים, וזה תלוי באלוהים ובירח. הוא קובע מתי לבצבץ בשמים, כך ששלושה מוסלמים בוגרים אמורים להישבע באלוהים בפני המופתי (לא המופתי ההוא, אלא אחד מגדולי השייח`ים החיים כיום, שאין להם קשר עם אנגלה מרקל) שראו במו עינם את הסהר המבורך הזה.

אגב, כל שנה אנשים שואלים: אולי תשתמשו כבר בחישוב אסטרונומי מראש? ובכן, כמובן שמשתמשים וחוזים כמעט בדיוק מתי מתחיל החודש בכל מדינה, אבל כל האקשן סביב ראיית הסהר זה הקטע שלנו. לכן חייבים עין אנושית שתראה את החוט הלבן בחשכה, שתבשר לנו אם חוגגים או ממשיכים לצום עוד יום. היום השלושים הזה הכי מבאס, ותמיד כולם מאחלים לחודש קצר של 29 ימים.

או אז יתחילו החגיגות לשלושה ימים. זהו עיד אל פיטר, בשמו הרשמי, שמשמעו `חג שבירת הצום`, או בכינוי `החג הקטן`, כי חג `אל אדחא` – חג הקורבן (ההוא עם הרבה כבשים ועל האש) – נמשך חמישה ימים, ולכן הוא `הגדול`.

השנה השמחה כפולה: עיד אל פיטר ימשיך לתוך סוף השבוע, כך שכולנו שמחים לצאת לחופשה מוארכת. זה אומר שיומיים יוקדשו לביקורים וברכות של קרובים יקרים ומוקירים יותר או פחות. כרגיל, בשלב מסוים הילדים יעשו מרד, ידרשו טיולים ובילויים, ויפעילו לחץ פיזי מתון עלינו, ההורים, חסרי האונים וחסרי העוגן כלכלי, אחרי שקופת ההוצאות התרוקנה ברמדאן והבנק זיהה את המשבר ודחף לנו הלוואה בתנאים אטרקטיביים. משפחות בדרך כלל צוברות תעוזה ואכן יוצאות לטייל, ליהנות ולאכול בטבע, בים או במסעדות. לא מובטחת הנאה במה שנקרא `חופשה משפחתית`, זה מתכון לבעיות בדרך כלל, אבל זה כמו נישואין – צעד שעושים עם הידיעה שזה עלול להסתבך, ובכל זאת עושים את זה.

השנה יש לנו אתגר כפול ומכופל: `המצב הביטחוני`, אינתיפאדת הסכינים ומפלס העוינות כלפי האזרחים הערבים שעלה על גדותיו. כידוע מעטים מאוד הם מקומות הבילוי בתוך גבולות החברה הערבית, ובלית ברירה כל מי שמבקש לנפוש דרומה מכביש ואדי ערה או צפונה מחיפה ימצא את עצמו בסביבה יהודית לא מזמינה במיוחד.
מנהג יפה שאימצו כמה משפחות פלסטיניות בישראל הוא לבקר בערי הגדה המערבית ולטייל שם, ברמאללה, שכם, ג׳נין, טול כרם ויריחו. עיקר הבילוי שם מסתכם בשוטטות ברחובות, התבוננות בהמוני הפלסטינים בכל פינה, בקניות, חמאם תורכי (ספא יעני, כדי להצדיק את הנסיעה) אוכל טוב כמובן והשוואת מחירים אינסופית לקניון הממוזג של עזריאלי.

השנה אחרי `משבר החצאית` שהתעורר בעיר שכם מעניין כמה יבקרו בעיר הזאת. מה שקרה שם בשבוע שעבר היה שהתפתחה קטטה המונית מבישה ברחובות בעקבות `חצאית לא צנועה` שלבשה ערבייה מישראל במהלך רמדאן. זה היה לא נעים, והדיבור על `הערביות הישראליות החשופות שבאות לגדה` יצא משליטה, כך שלא ברור אם בגדי החג יהיו צנועים דיים בחום הזה, ומה יהיו ההשלכות של משבר זה על מגמת הביקורים. שווה בדיקה!
ראשון לציון בעקבות מחלקת היולדות?

אבל מה שיותר מעניין זה התנועה בכיוון ההפוך, פלסטינים מהגדה מקבלים בדרך כלל (ואינשאללה גם השנה) הקלות בהיתרי כניסה לצורך החייאת התיירות בישראל. יש כאלה שמחכים שנה שלמה לביקור בים, בעאכא/עכו, יאפא/יפו או ראשון לציון/הרצליה, איפה שיש חוף ים. הישראלי הממוצע עלול/עשוי לפיכך למצוא אלפי פלסטינים נופשים, אוכלים ומשחקים במי הים המלוכלכים בסוף השבוע הקרוב.

מהר מאוד התמונות שרצו בראשי – של משפחות, נשים וילדים מתענגים להם במי הים התיכון, עם הבגדים הרטובים שלהם – הזכירו לי את התגובות הגזעניות של הרחוב הישראלי בשנה שעברה, את הלעג לנשים מוסלמיות `חסרות טעם אופנתי`, ללא בגדי הים החשופים והמעוצבים. עוד נזכרתי לצערי בתקריות המבישות, כאשר צעירים פלסטינים הטרידו נשים יהודיות ברחובות.

ל הזיכרונות האלו עשו לי כאב בטן ומועקה נפשית. מה יהיה השנה? המצב הדרדר עוד יותר, והנה מגיעה הידיעה על חבר מועצה מראשון לציון שמבקש הפרדה בין ערבים ויהודים בחופי הים. תושבי העיר מפחדים, לדברים, ש`מישהו מאותם רוחצים ערבים יוציא סכין ויפגע ביקיריהם`. עד כמה שהדרישה הזו גזענית ורווית שנאה. מישהו עלול לעשות משהו בנדון.

וזה יכול עוד לקרות עם כל וירוס ההפרדה, המשתולל ממחלקות היולדות עד האוטובוסים של העובדים בהתנחלויות. במרחב הציבורי זה יותר ויותר מקובל, אז בטח שגם יבוא גאון ציוני פטריוטי שירצה לחלק את חוף הים.

האיחוד האירופי יעזור בחיתוך?
ומפה לשם חשבתי לעצמי באמת מה יעשו המשפחות הנופשות בלי הסכין השימושית. אין פיקניק בלי סכין, בשר, על האש ואבטיח. הכי חשוב האבטיח. איך לעזאזל יחתכו אבטיח הערבים האומללים? הרי ברור שהם לא ייקחו סכין למחסום, ולבידוק הביטחוני, וברור שלא יסחבו אבטיח חתוך מחמש בבוקר עד הצהריים בחום הזה. להחליף את האבטיח בארטיק שעולה עשרה שקלים זה לא בא בחשבון בהתחשב שארטיק עולה שקל בסביבתם הטבעית של הפלסטינים מהגדה. דמיינתי צעיר שקופץ למסעדה בחוף כדי לשאול סכין. איך זה עלול להיגמר אם בעל הבית יתקשר למשטרה, כאקט זהיר וחכם?

בלית ברירה העליתי את המשבר העתידי הצפוי בפני קבוצה של שמאלנים יצירתיים שמחיובים לסיום עוולות הכיבוש, הם הפרטנר הטבעי שלי, כדי להעזר בהם ולפתור את המצוקה. להלן הרעיונות שעלו, להנאתכם:
1) לגייס מתנדבים יהודים לחתוך את האבטיחים, בתמורה לשעות עבודה של גויים של שבת (כאילו שהמוני שומרי השבת בתל אביב לא מסודרים כבר עם איזשהו עובד זר, מבקש מקלט או רובוט של שבת).
2) למכור בחופים אבטיח חתוך במחיר מסובסד לחוגגים כמחווה של העם היהודי כלפי המוסלמים החוגגים. יש לדאוג לחתיכות קטנות ולמזלג מעפן מפלסטיק, כי המראה של ערבי נוגס בגסות ישירות בפלח של האבטיח עלול לפגוע ברגשות הציבור.
3) לקדם את יוזמת שלום האבטיח, משהו בסגנון `שני עמים, אבטיח אחד`. השמאלנים הבטיחו שהאירופים יתמכו במיזם, אבל עד שישלחו להם בקשות לגיוס כספים זה יהיה רלוונטי רק לשנה הבאה, אם עד אז בכלל יישארו ארגוני שמאל. אבל מה נעשה בחג הזה?
4) לחלק סלסלות של ענבים במקום אבטיח. כל משפחה שתמסור את האבטיח שלה בשקט, ללא התנגדות, לא נדווח עליה למשטרה, ובמקביל נשכנע אותה שענבים הם כמו אבטיחים קטנטנים ובלי גרעינים.
5) לנצל את עמדת המציל ולהקים בהן עמדות פילוח אבטיח. העמדה תאויש על ידי חותכים מיומנים מכוחות הביטחון.
6) להעניק למדען מחונן מענק גדול ממשרד הביטחון כדי להמציא אבטיח ישראלי שמתפקע לבד ליד פלסטינים. משהו כמו מנגנון פנימי שיתפוצץ וירסק את הפרי מבפנים. אבל גם זה פתרון עתידי, שיכול לשרת את הישראלים בכלל, ולרשום פטנט עולמי. יש לזה עתיד מבטיח כאבטיח.
7) הפתרון הכי יעיל שנמצא הוא להמציא משבר ביטחוני כלשהו ברגע האחרון ולבטל את כל ההיתרים לפלסטינים, כך שהם לא יבואו. נשלח להם תמונות של הים בוואטסאפ ונאחל להם חג שמח מאוד. פה ידווחו על עיד אל פיטר שקט וללא אירועים מיוחדים, ללא פלסטינים מהגדה. מיליון ערבים בתוך ישראל הם אתגר מספיק גדול לימים עליזים אלו.
חג שמח לכולם/ן, או עיד סעיד, כמו שאומרים אצלנו
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד