קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

חקלאים מעזה דורשים מהצבא פיצויים בשל ריסוס קוטלי עשבים מהאוויר
mekomit
מיכאל שפר עומר-מן
11.7.2016
http://mekomit.co.il/%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%96%D7%94-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%A4%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%91%D7%A2/




חקלאים מעזה דורשים מהמדינה לפצותם בשל נזקים שנגרמו ליבולים שלהם לאחר שצה`ל פיזר בשנה שעברה קוטלי עשבים בתוך הרצועה באמצעות מטוסי ריסוס. החקלאים פנו באמצעות ארגוני זכויות אדם בתביעה לחקור את האירוע ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם. אם לא יפוצו מתכננים החקלאים לפנות בשלב הבא לבית המשפט.

בסוף 2015 אישר הצבא לראשונה למגזין 972 כי אכן נעשה שימוש בפרקטיקה הזו של ריסוס שדות מהאוויר. בדובר צה`ל הסבירו אז כי `בוצע ריסוס אווירי של חומרים קוטלי עשבים ומונעי נביטה במרחב הצמוד לגדר המערכת, על מנת לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי`.

לדברי גורמים פלסטיניים רשמיים, כ-1,700 דונם של אדמות חקלאיות עליהן גידולים של תרד, אפונה, פטרוזיליה ושעועית נפגעו אז מהריסוס שנמשך מספר ימים ברציפות.

במכתב ששלחו לאחרונה לשר הבטחון, ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט הצבאי הראשי דורשים ארגוני זכויות האדם `עדאלה`, `גישה` ו`אל-מיזאן` בשמו של איבראהים אבו טאעיימה, בעל חווה לגידול תרד מחאן יונס, פיצויים בסך 11,400 שקלים בעקבות הנזקים שנגרמו לו.

התרד שמגדל אבו טאעיימה, על חלקת אדמה צמודה לגבול אותה הוא מטפח כבר 12 שנים היא מקור ההכנסה היחיד של משפחתו. היבול שלו ניזוק באוקטובר 2015, חודשיים לפני המקרה עליו דיווחנו כאן. בנוסף על אבו טאעיימה, שלחו שלושת הארגונים תלונות גם בשמם של שבעה חקלאים ובעלי אדמות עזתיים נוספים שסבלו מנזקים בעקבות ריסוסים אוויריים בקוטלי העשבים.

`ריסוס של קוטלי עשבים מהאוויר על ידי הצבא הישראלי מהווה הפרה של זכויות אדם, של המשפט החוקי והמנהלי הישראלי, כמו גם של החוק ההומניטרי הבינלאומי`, מסרו בארגון `עדאלה` בהודעה שפרסמו היום (שני). הארגונים דורשים כי תפתח חקירה לבדיקת השימוש שעושה ישראל בריסוס כזה, בניגוד למחויבותה להגן על האזרחים תחת כיבושה ועל האינטרסים שלהם ולכבד את הזכות האזרחית שלהם למזון ראוי.


מזה שנים ארוכות מיישם הצבא מדיניות של איסור כניסה לפלסטינים בטווח מסוים מהגבול. איסור הכניסה שהטילה ישראל על אזורים ליד הגדר גובה מחיר בדם. מאז תחילת גל האלימות האחרון (מאוקטובר 2015) הרגו חיילים לפחות 16 פלסטינים ופצעו לפחות379 נוספים שנכנסו או התקרבו לתוך אזור החיץ הזה, האסור חד-צדדית בכניסה, רובם לקחו חלק בהפגנת לאורך הגדר.

גם חקלאים ואוספי מתכות נורים לא פעם על ידי הצבא כשהם מתקרבים לגדר. הפלסטינים טוענים שהצבא יורה גם באנשים שנמצאים מחוץ לתחום המוגדר. רק לעתים נדירות מאוד טוען הצבא שקורבנות הירי היו חמושים.

`ריסוס קוטלי צמחייה, כמו הירי על אנשים בני כל הגילאים והמינים בקרבת הגדר, מסכן את חייהם של אזרחים ופוגע בפרנסתם`, אמרה בדצמבר האחרון שי גרינברג, דוברת ארגון `גישה`. `מתוקף שליטתה המשמעותית בפועל של ישראל על עזה, החוק הבינלאומי מחייב אותה לשמור על שגרת החיים ברצועה`.

מנקודת המבט הצבאית, אזור החיץ עוזר למנוע הנחת מוקשים, הצבת מארבים וחדירות גבול. חיילים נכנסים לא פעם לאזור הזה כדי להסיר מכשולים לקו הראייה של התצפיתניות, לרבות הרס מבנים וכריתת עצים. אפשר להניח, לפיכך, שמטרת הריסוס היא לשמור על קו ראיה לאיתור איומים.

הצבא מוסר נתונים סותרים לגבי אזור החיץ האסור בכניסה לאורך השנים, לרבות לגבי גודלו ולגבי הנהלים לפתיחה באש על אזרחים שנכנסים אליו מסיבות שונות. בחודשים האחרונים אומר הצבא שהאזור מקיף מרחק של 300 מטר מהגדר, אבל שהכניסה מותרת לחקלאים ברגל עד מרחק של 100 מטר מהגדר. לפי גישה, מרחקים אלה משתנים מאזור לאזור לאורך הגדר. הצבא גם לא מציין איך הוא מבחין בין חקלאים לבין שאר האזרחים, או בינם לבין לוחמים.

`כלל מרכזי בחוק הבינלאומי הוא האבחנה בין לוחמים לאזרחים`, נכתב בדו`ח `בצלם` על הירי הצבאי באזרחים באזור האסור לכניסה ברצועה. `כשלא ברור אם אדם הוא לוחם או אזרח, יש להתייחס אליו כאל אזרח`.

במהלך מלחמת וייטנאם, ריססה ארה`ב את קוטל הצמחים אייג`נט אורנג` ואחרים כדי להשמיד חלקי ג`ונגל ענקיים לצרכים צבאיים. אחרי שהתבררו ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות של פעולות אלה, יזמה הקהילה הבינלאומית את האמנה בדבר כלים לשינוי הסביבה, שהגבילה את השימוש הצבאי בקוטלי צמחים במסגרת לחימה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1978, אבל ישראל לא חתמה עליה עד היום.

בנוסף למגבלות שמשפיעות על חקלאי עזה ביבשה, מטיל הצבא מגבלות חמורות ולפעמים קטלניות על התחום המותר בדייג – אחד מענפי החקלאות המרכזיים ברצועה. אכיפת הסגר הימי על הרצועה הובילה לא פעם למקרי מוות של דייגים פלסטינים בחופי עזה.

למרות שישראל הוציאה את החיילים מעזה לפני מעל לעשור, היא עדיין שולטת בגבולותיה הימיים והיבשתיים, בחלל האווירי שלה, במים הטריטוריאליים שלה, במרשם האוכלוסין, ומחליטה איזה סחורות כן או לא יוכלו להכנס לרצועה. הגבול של עזה עם מצרים ברפיח מאפשר רק מעבר אנשים ולא סחורות, ומזה זמן רב הוא סגור לעתים תכופות ומאפשר מעבר של אנשים מעטים בלבד.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם לעברית על ידי יעל מרום.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית