קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר הקלגסים חזרו עם שחר: הריסות נוספות בדרום הר חברון קבוצת הכפרים אראלה דונייבסקי 24.8.16 לכל ידידנו באשר הם, גלגלו את המייל שלכם ל 9.8.16. שבועיים ויומיים לאחור. `שוב הריסה` היא הכותרת של המייל ההוא. קראו אותו שוב, כי מה שאוכל לכתוב היום יהיה תחת אותה הכותרת. שוב הריסות. שוב באום אל ח`יר. רק שהיום לא אוכל לבוא שמה. רק בשיחה טלפונית. אבוא מחר. אבל המראות ידועים, ותחושות הלב כבר לא צריכות לראות. אהיה שם מחר עם חברי מאום אל ח`יר בשביל להשתתף ולנסות להכיל את האבל, את הזעם הכבוש, את הדמעות. הרסו ב 6:00 בבקר. הרסו שוב את ביתו של זאייד אחיו של עיד. בית שהרסו לפני שבועיים ואנשי הכפר בנו אותו מחדש, ( אחרי הכל צריך מקום להניח בו את הראש). הרסו את ביתה של סבתא חדרה, (אמו של עזיז), המכנסת בביתה את ילדי הכפר שרבים מהם הם נכדיה, והרסו את המרכז הקהיתי שתחילת בנייתו התאפשרה מכספי התרומות שלכם ידידינו, ופיתוחו נמשך הודות למאמציו המופלאים של עזיז בן הכפר וחבריו (הן בהשגת תמיכה כספית מארגונים שונים, והן בהפעלתו לרווחת התושבים). וחאג` סולימאן הזקן? שוב הרחיקו אותו באלימות על מנת שלא יפריע במלאכת הקודש. שוב היו הילדים והמבוגרים עדיין בשנתם כשהבולדוזרים פערו עליהם את הלוע, וחיילים וכוחות פינוי תכולה, שליבם סגור ופניהם חתומות רוצצו עליהם את ביתם הדל. לאן הם יובילו את תדהמת ההפתעה, את כאב האבדן, את חוסר האונים, את התסכול? לאן יובילו את הכעס העצור? מאיזה שיר לצטט הפעם? השיר של ברכט מהפעם הקודמת מתאים גם עכשיו..... מחר אולי אכתוב שוב. ואולי כבר לא כי נגמרות לי המילים. אבל הרי אי אפשר לסיים מכתב שכזה בלי מעט אור בקצה המנהרה. לכן אצרף שיר שכתבתי לפני 13 שנה. איזה מזל שאפשר להיפרד ממשהו על מנת להמשיך להיות מחוברים אל הלב. בּעִקְבִיוּת חָרִישׁית נַעְנֵית תוֹדָעְתִי לְהֶמְיָת מַעֲמָקֶיה בּוֹכָה אֶת פּרֵידָתִי וְעוֹטֶפֶת אוֹתִי כּפָרוֹכֶת. כּמוֹ אוֹהֶל מוֹעֵד שֶעַשְתָה לִי אִמִי בּחָיֶיהָ, כּמוֹ הָתַכְרִיכִים שֶעָשִיתִי לָה בּמוֹתָה. אֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת טָבּוּר הוּלָדְתִי, אֲנִי נִפְרֶדֶת מִמֶך לְשָלוֹם מוֹלֶדֶת. שָלוֹם לָךְ חֶמְדָה נִבְזֶזֶת, שָלוֹם לָךְ מוּזַחַת הָדַעַת, שָלוֹם לָךְ הָעוֹלָה עַל מוֹקֵד אָטִימוּת בּוֹעֲלַיִיךְ. כּאֵב הַפּרֵידָה מְשָסֵף אֶת גְרוֹנִי, תוֹדָעְתִי הָחָיָיה שוֹמַעַת רִגְבֵי אֲדָמָה נוֹשְרִים עַל קִבְרִי. מָחַר יֶאֱסוֹף אוֹתִי יוֹם חָדָש בּהֱעָדְרִי מוֹלֶדֶת. קָשִים יְמֵי הָשִבְעָה. * אראלה (קבוצת הכפרים) קישורים למאמרים האחרונים בנושא לגנות או לא לגנות, זאת השאלה בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים