קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

התחדש? גל האלימות מעולם לא נפסק
mekomit
חגי מטר
20.9.2016
http://mekomit.co.il/%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7%A4%D7%A1%D7%A7/



גל האלימות כולל גם חמישה פלסטינים לא חמושים שנורו למוות על ידי חיילים ושוטרים בחודשים האחרונים. אם לא זוכרים אותם ואת האלימות היומיומית של המשטר הצבאי, אי אפשר להבין את ההתקפות האחרונות או למה אין פתרון צבאי

כותרות העיתונים בימים האחרונים לא מותירות ספק לגבי מה שקורה פה לאחרונה. `הטרור חזר`, הכריזו בשער של ידיעות אחרונות כבר ביום ראשון. `גל טרור חדש` ו`התעצמות גל הטרור` כתבו בשערי הארץ ומעריב הבוקר. ואכן, הימים האחרונים היו עמוסים באירועי דקירות והתקפות של פלסטינים בירושלים ובחברון. אגב, כמעט כולם נגד חיילים ושוטרים, לא אזרחים, שווה לציין. עד כה הגל של הימים האחרונים לא גבה את חייהם של ישראלים, אבל כן את אלה של שישה מהתוקפים. חמישה שוטרים וחיילים נפצעו, אחת מהן קשה מאוד.

אבל אם לא סופרים רק ההתקפות על ישראלים, די ברור שגל האלימות מעולם לא נפסק. רק לפני שבועיים הרגו שוטרים ביריות את מוסטפא נימר, נוסע פלסטיני במכונית במחנה הפליטים שועפט. בתחילה דובר על נסיון פיגוע דריסה, אבל די מהר התברר שלא היה כל ניסיון כזה, וששוטרים המשיכו לירות ברכב גם אחרי שכבר השתלטו על הרכב. שבוע וקצת לפני כן ירו חיילים למוות באיאד חאמד באזור סילוואד. גם פה בתחילה פורסם ש`חוסל מחבל` שירה על החיילים, אבל מהר מאוד התברר שמדובר באדם לא חמוש, לא מסוכן, שיתכן שבכלל נורה בגבו.

חודש לפני כן, באמצע יולי, ירו שוטרי מג`ב למוות באנואר א-סלאיימה בכפר א-ראם כשהוא יושב במכונית. גם פה נטען בתחילה שמדובר בנסיון פיגוע, אבל סרטון וידאו מהמקום מראה שהשוטרים ירו במכונית מאחור, בכלל אחרי שהיא עברה אותם, ושההרוג נפגע בגבו.

ונחזור עוד קצת אחורה: ב-22 ליוני ריססו חיילים ביריות רכב נוסע ליד כביש 443, הרגו את הילד מוחמד בדראן בן ה-15, ופצעו נוסעים אחרים. שוב פורסם בתחילה שחוסל מחבל שזרק בקבוקי תבערה, ושוב התברר לאחר מכן שאין שום קשר בין בדראן או יתר נוסעי המכונית לבין תקרית אחרת באזור שבה אכן נזרקו בקבוקי תבערה על הכביש. אגב, אחרי המקרה נשללו רשיונות הכניסה לישראל והעבודה של נהג המכונית וכל קרובי משפחתו. רק אחרי פנייה של ידידי ג`ון בראון משיחה מקומית חזר בו הצבא מהעונש הכפול הזה.

בתחילת יוני ירו חיילים למוות באנסאר הרשה, אמא לשניים. גם פה טענו בדובר צה`ל שמדובר בנסיון פיגוע, אבל תמונות בודדות מתוך סרטון אבטחה (שלמרבה התמיהה בצבא מסרבים לפרסם) מראות שהחיילים הם אלה שמתקרבים לאישה, ויורים בה ממה שנראה כמרחק בטוח, כנראה תוך הפעלת כוח מוגזם.

מקום מסוכן להיות בו

אלה רק חמש דוגמאות, חמישה הרוגים, משלושת החודשים האחרונים. בכל המקרים הפרסום והמסגור הראשוני היו של חיסול מחבלים שתקפו חיילים ושוטרים. בכל המקרים התברר בדיעבד שאין לטענה בסיס, ולכל הפחות שהירי הקטלני היה מוגזם, בלתי מידתי אם לא פושע ממש. בחלק מהמקרים יש לצבא או למשטרה סרטוני וידאו שהם מסרבים לשחרר, בניגוד לסרטונים שמראים תקיפות ברורות מצד פלסטינים.

אבל הסיפור הראשוני נשאר לרובנו בראש, וגם כשהדברים מתבהרים רובנו לא חושבים ביום יום על כך שהפלסטינים חווים את ההריגות האלה כמתקפות טרור נגדם לכל דבר ועניין. אנחנו לרוב נאמץ, במידה כזו או אחרת, את הסיפור על חיילים ש`חשו סכנה לחייהם`, ופעלו בתום לב, ולא הייתה להם חלילה כל כוונה רעה – וגם אם כל הדברים האלה נכונים, נשכח מהתוצאה שמדברת בעד עצמה.

והזכרתי כאן רק כמה סיפורים של הרג. בלי לדבר בכלל על היום-יום של המשטר הצבאי בשטחים, שמפלה ומקיים שתי מערכות חוק נפרדות ליהודים ולערבים, שגוזל מים ומשאבים טבעיים מפלסטינים לטובת ישראלים, שבו רוב חברי הכנסת של מפלגת השלטון מנסים להפוך עולמות כדי להצדיק גזל של קרקע פרטית של פלסטינים לטובת יהודים – כשבמקביל מחריבים ומגרשים קהילות ותיקות שלמות מבתיהן, עם שיא של עשר שנים בהריסות בתים לא-ענישתיות. בלי לדבר על ירי מכוון לרגליים של נערים כעונש מצד איש שב`כ. בלי לדבר על מעצרים מנהליים של מאות אנשים, ללא משפט. בלי לדבר על סגירה ברוטלית של כלי תקשורת, או ירי בעיתונאים. בלי לדבר על חסימות כבישים ומצור על כפרים כענישה קולקטיבית. וגם כאן אני מדבר בעיקר על דוגמאות מהחודשים האחרונים, ועוד בכלל לא התחלתי עם המצור על עזה.

כל אלה הם היום-יום של גל האלימות בן ה-49 וקצת שהוא הכיבוש. אבל אפילו בלי לדבר עליהם, ואם מדברים רק על ההרוגים של החודשים האחרונים מירי שוטרים וחיילים, גל האלימות מעולם לא נפסק. כשנזכרים באלימות רק כשהיא פוגעת בישראלים, משחקים לידיים של מי שבעיניו חייהם של פלסטינים לא נחשבים כלל. זה מקום מאוד מסוכן להיות בו, בעיקר אם אנחנו רוצים להבין איפה אנחנו חיים, מה קורה פה, למה אין פתרון צבאי ואיך אפשר יום אחד לסיים את הכיבוש ואת האלימות ולחיות בשלום.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד