קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

שני עצירים מנהליים בסכנת חיים בתום כשישים ימי שביתת רעב
mekomit
חגי מטר
23.11.2016
http://mekomit.co.il/%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%AA-%D7%A8%D7%A2%D7%91/

שני עצירים מנהליים, אחמד אבו פארה ואנס שדיד, נמצאים בסכנת חיים מיידית. השניים שובתים רעב 61 ו-58 ימים (בהתאמה) במחאה על כליאתם ללא משפט, ומאושפזים במצב קשה בבית החולים אסף הרופא. שלשום (שני) הורה בג`ץ על הקפאת הצווים כל עוד שמצבם הרפואי קשה, אך השניים ממשיכים בשביתה עד ביטול הצווים.
אבו פארה נעצר ב-2.8, וכעבור כמה ימים הוצא נגדו צו מעצר מנהלי, כשהצבא טוען באופן כללי שהוא פעיל בג`יהאד האסלאמי ומסכן את ביטחון האזור. שדיד נעצר יום לפני כן, נחקר על פוסטים שפרסם בעבר בפייסבוק, ולאחר שהוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום – נעצר גם הוא מנהלית בטענה שיש חשדות שהוא מעורב `בפעילות טרור אלימה`, כפי שניסח זאת שופט העליון, עוזי פוגלמן.

אלא שבמקרה של מעצר מנהלי ההאשמות האלה לא מגובות בכתב אישום, בראיות או בטענות ספציפיות, ולעצורים אין כל הזדמנות להתמודד עם ההאשמות, להגיב להן או לנסות להפריך אותן. צווי מעצר מנהלי יוצאים לתקופות של עד שישה חודשים, אבל אפשר להאריך אותם שוב ושוב ללא הגבלה. שני העצירים כופרים באופן מוחלט בטענות נגדם.
בימים האחרונים הדרדר מאוד מצבם הרפואי של השניים, ששותים רק מים ומסרבים לאכול או לקבל מלחים או תוספים אחרים. לדברי עורכת דינם של השניים, אחלאם חדאד, שניהם מאבדים את הכרתם לעתים וסובלים מכאבים קשים, מדלדול קשה בשרירי הגפיים ומטשטוש ראייה. אבו פארה סובל מכאבי בטן חדים, ושדיד סובל מבעיות בקצב הלב ופגיעה בתפקוד הכבד. רופאיהם מזהירים שנשקפת סכנה ממשית ומיידית לחייהם.

בתגובה לעתירה שהוגשה לבג`ץ בשם השניים הודיעה המדינה שהיא לא מתנגדת להתלייה (הקפאה) של הצווים כל עוד מצבם הרפואי קשה. מדיניות זו של הקפאת מעצר מנהלי בניסיון להביא להפסקת שביתות רעב הפכה להיות השגרה בטיפול של בתי המשפט והמדינה בעצירים מנהליים בשנה וקצת האחרונות, מאז שביתת הרעב של מוחמד עלאן. ההיגיון המערכתי בכך הוא שהעצירים כאילו מקבלים את מבוקשם, והם לא במעצר מנהלי יותר, שכן הם לא מסוכנים במצבם הנוכחי, אבל אם וכאשר יתאוששו – המעצר יחודש.

ואכן, כך קבע השופט פוגלמן גם בעתירה הנוכחית: `אין חולק כי מצבם הבריאותי של העותרים בכי רע והם מצויים בסכנת חיים ממשית. אך ברור, והדבר מוסכם גם על המשיבים, כי בנסיבות אלו לא נשקפת כל סכנה מן העותרים בנקודת הזמן הנוכחית. לפיכך, התכלית המניעתית שביסוד מעצרם אינה מתקיימת עוד לעת הזו ולא ניתן להתיר את המשך פועלם של צווי המעצר על כנו. בצד האמור לא ראינו להורות על ביטול צווי המעצר המינהליים`.
`שני העצירים מסרבים להתלייה כי הם אומרים שזו רק דרך לעקוף את הבעיה ולא להתמודד איתה`, מסבירה עו`ד חדאד. `במהלך הדיון השופט פוגלמן שאל אותי למה הם מתנגדים, כי התלייה זה כמו ביטול, ואמרתי לו שאם זה כמו ביטול – אז שייתן לי ביטול. הם מבקשים ביטול מוחלט של המעצר המנהלי`.

מעצר מנהלי אמור להיות כלי קיצוני במיוחד, שמשתמשים בו רק לעתים נדירות, שכן הוא פוגע קשות בזכות האדם הבסיסית לחירות ולמשפט הוגן. אף על פי כן, בישראל יושבים כיום כ-700 עצירים מנהליים. בשנים האחרונות שביתות רעב של עצירים מנהליים מסתיימות בהסכמה בין המדינה לבין השובתים לפיה תקופת המעצר הנוכחית של העציר תהיה האחרונה, והוא לא יוארך שוב. זו הסכמה די אבסורדית, שכן כך לכאורה ברגע אחד, שרירותי לגמרי, הופך אדם ממעמד של `כל כך מסוכן שחייבים לכלוא אותו בלי משפט` לאדם חופשי ולכאורה לא מסוכן כלל.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב