הוועדה המשותפת לוועדות חוקה חוק ומשפט וחוץ וביטחון סיימה ביום שלישי את דיוניה על חוק ההסדרה לקראת העלאתו בקריאה ראשונה. הציעו שתי גרסאות של החוק (!), אחת הכוללת סעיף המחיל את החוק במקרים בהם ``קיים פסק דין בעניין התיישבות קיימת, דוגמת המאחז עמונה`; ואחת ללא הסעיף. `בהנחה שהחוק יעבור בקריאה ראשונה נמשיך בשבוע הבא את הדיונים לקריאות שנייה ושלישית`, אמר יו`ר הוועדה, ח`כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). עו`ד שלומי זכריה מהצוות המשפטי של יש דין הדגיש בדיוני הוועדה כי החוק מהווה סיפוח בפועל של הגדה המערבית, וכי מעולם לא חוקק חוק מחוץ לתחומי המדינה, המהווה טענה לבעלות וריבונות. עוד אמר בקול צלול: `סיפוח הגדה המערבית אינו חוקי לפי המשפט הבינלאומי`.
אין ספר שבשבועות האחרונים דיברו על הרבה אנשים וצדדים בכל הדיונים על חוק ההסדרה: על המתנחלים, על בג`ץ, על בנט, על נתניהו, על כחלון, על הבחירות (שיהיו, או שלא), על חוקתיות, על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, על שמאלנים, על ההתנחלויות.
כרגיל, החברה בישראל, עסוקה בלראות רק את עצמה, אפילו בשמאל דיברו יותר על הפגיעה בבג`ץ מאשר על מה שנמצא בלב העניין. עצוב לי מאוד שבתוך כל הדברת הזאת נשכחו הנפגעים העיקריים בכל הסיפור: הפלסטינים בעלי הקרקעות, שכבר 20 שנה, מאז הוקם המאחז עמונה ב-1996, מחכים שיעשה הצדק. 20 שנה שהם שומעים הבטחות מהמדינה שהפינוי כבר קורה, ממש עוד רגע. ואיכשהו בכל זאת עברו 20 שנה.
ביום חמישי האחרון נסעתי יחד עם קבוצת ח`כים ועם פעילי יש דין, לכפר טייבה, הסמוך למאחז עמונה, כדי לפגוש אותם, את אותם פלסטינים שכבר כמעט ולא מצליחים להשמיע את קולם. פעילי יש דין מסרו `זה שמונה שנים אנחנו מייצגים את בעלי האדמות בעתירה לפינוי המאחז הבלתי מורשה עמונה, בעלי אדמות הרשומים במרשם המקרקעין ואין מחלוקת על זכויותיהם בקרקע. העותרים פנו לבית המשפט ועברו דרך חתחתים. הם ניצחו פעם אחר פעם בבג`ץ ובתיקים אחרים, ועכשיו באה הכנסת ומנסה לשנות את כללי המשחק. מדובר באנשים שבחרו במאבק משפטי ובלתי אלים, ובסופו של דבר באים ואומרים להם שגם אם ניצחו הם לא יקבלו צדק. כל זה בשביל להכשיר את הגזל`.
בטייבה פגשתי את מרים חסן עבד אלקרים חמאד, את עבד אלרחמן עאשור ואת איברהים גע`מה, שלושה מבין עשרות בעלי הקרקעות שרק רוצים לשוב ולעבד את אדמתם, לגדל בה חיטה, ירקות, ממש כמו שעשו לפני שני עשורים.
ראיתי אותם, עומדים בצד אחד של הוואדי, ומביטים בעצב על הגבעה שמעברו השני – הגבעה שבה גדלו ועבדו כל חייהם, ושיום אחד נגזלה מהם. פיסת האדמה הזאת הייתה בשבילם הקשר לעבר, הבסיס של ההווה וגם התקווה לעתיד. עמדתי יחד איתם והסתכלתי בעיניהם בכאב גדול. רציתי שקולם יישמע, שזעקתם תיגע בלבבות של הציבור בישראל. רציתי שלא רק למען בית הדין הגבוה לצדק יידחה החוק הגרוע הזה, אלא למען הצדק עצמו, למענם.
רציתי גם שהחוק הזה ייעצר גם למעננו. כי הדרך לבנות עתיד בארץ הזאת לכל בני האדם שחיים בה לא יכולה להיות דרך של גזל, נישול, אפליה וקיפוח. עתיד לכולנו יכול להיבנות רק על האדמה היציבה, החזקה והבטוחה של הצדק.
ח`כ דב חנין (חד`ש – הרשימה המשותפת)
|
