אליעז כהן
4 ביולי ב-8:52 ·
בוקר טוב, שלשום בערב קיימנו במסגרת תנועתנו `ארץ לכולם`(שתי מדינות, מולדת אחת) ארוע מרתק
ומרגש וחשוב:
`מדברים על עזה, מדברים עם עזה`.
כשריח מבצע/סבב לחימה נוסף באוויר, ביקשנו להציף את האופציה שלנו לגורל הארץ הזו, ורצועת עזה
בכללה. בין המשתתפים בארוע היו גם כמה פעילי שלום עזתים(בשיחות סקייפ), תרגום של דברי שניים מהם
מובאים כאן:
אחמד אבו רתימה, פעיל שלום ואי-אלימות מעזה, מארגן `צעדות השיבה` ברצועת עזה:
אני אחמד אבו רתימה, פלסטיני בן שלושים ושלוש, פליט ממחוז רמלה משנת 1948 פעיל זכויות אדם בחברה
האזרחית ועיתונאי. אני מאמין במאבק לא-אלים, מאמין בצדק, בכבוד ובשוויון בין העמים.
המצב האנושי קשה בעזה, אנחנו חיים בכלא של ממש, אולי גרוע מכלא. על פי האו`ם, אחרי 2020 עזה
לא תהיה מתאימה לחיי אדם, לא מבחינת הסביבה, לא מבחינת הבריאות, לא מבחינת המעברים. לפעמים החיים
בכלא יכולים להיות קלים יותר מהחיים ברצועת עזה. לאנשים אין עבודה, הם לא יכולים להשיג את הדברים
היסודיים לילדים שלהם, חלב, תרופות, לחם. החשמל מנותק בין 18 ל-20 שעות ביום, ויש חשמל רק
למשך ארבע שעות. המעברים סגורים, הן מעבר ארז הישראלי והן מעבר רפיח למצרים.
כתבתי כמה וכמה מאמרים בעיתונות בערבית ובדף הפייסבוק שלי. הפתרון היחיד הוא שנחיה במדינה דמוקרטית,
על יסוד זכויות האדם ועל יסוד שוויון, בלי הפרדה גזענית ובלי כיבוש, כל האנשים יחיו בכבוד ועל פי חוק
אחד לכולם. זה הפתרון הכי מוסרי. הפתרון הזה הוא לטובת האינטרס של כולם, לא של הפלסטינים לבדם,
הפתרון הזה אפשרי מבחינה מעשית כי עמים רבים ויתרו על המלחמה ושפיכות דמים כמו העמים באירופה.
בין הים לנהר המקום צר, וכבר היום אנחנו רואים שהיום יש דה פקטו מדינה אחת עם בנטוסטנים, לכן אנחנו
צריכים להסיר את הגדרות הגזעניות האלה ולחזק את האמון ואת התקווה אצל האנשים, וכעבור 20 שנה נגיע
לאמון באופן הדרגתי, ונחזק את האלמנטים של השוויון ושל הדמוקרטיה. זהו הכיוון בעולם, זה הכיוון של
ההיסטוריה. אירופה הפילה את כל הגבולות בין עמיה.
המסר שלנו לישראלים הוא שאנחנו מוכנים לחיות ביחד.
חסן ג`מאל, פעיל חברתי מג`בליה:
הפתרון לסבל של עזה הוא פתרון של הבעיה הפלסטינית באופן כללי. אין פתרון לעזה שאינו קשור לפתרון
הסכסוך, שהוא הסיבה לסבל ולכאב של אנשי עזה ולא רק שלהם. החיים של הפליטים בלבנון בלתי שוויוניים
ונרדפים. הפליטים בסוריה חיים בין הפטיש לסדן, הפליטים בירדן סובלים. אין פתרון לעזה בלי פתרון צודק
לעניין הפלסטיני.
אין פתרון בלי שכל אחד יכיר באדם האחר, ויכיר בזכותו לחירות, לצדק ולשוויון. אי אפשר פתרון חלקי,
צריך פתרון יסוד. בואו נפתור את עניין הפליטים, בואו נפתור את עניין השיבה, בואו נבנה מדינה פלסטינית
לצד מדינת ישראל, וירושלים תהיה הבירה המשותפת. היכולת של ישראל והיכולות של מדינות ערב ידחפו את
המדינה הפלסטינית למען השלום, לא למען מלחמות. המדינה הזו תהיה פתוחה, אני היום לא יכול לנסוע לחיפה
ויפו, שיקרות לי כפי שעזה יקרה לי וכפי שעזה יקרה לי, ירושלים יקרה לי, והגליל והכרמל וכל חלקי
פלסטין יקרים לנו. כל אחד יחיה בחירות ובכבוד. בואו נחיה כמו מדינות אירופה, איו ביניהן גבולות, אין
ויזות. למה שמישהו בישראל לא יוכל לנסוע למסעדה ברמאללה או לאכול פלאפל בטולכרם, הדרך פתוחה
בפניו, שיבוא. ולמה שאני לא אוכל לנסוע ליפו לבקר בכיכר השעון? הדבר הזה יקרה כשכל אחד יכיר באחר,
וכשכל אחד יכיר בזכותו של האחר לחיות. אנחנו יכולים לחיות יחד בארץ הזו. .... הפתרון הוא שנשב
ביחד ונפתור את בעיית הפליטים ואת בעיית ירושלים וכל אחד יכיר באחר ותקום מדינה פלסטינית שתאמין
בשלום ותאמין באחר. אנחנו, העם הפלסטיני, כולנו הפכנו למאמינים בכך שאין ברירה אלא שנחיה בשלום עם
שכנינו הישראלים. העמים יהיו פתוחים אחד אל השני, כפי שפעם חיינו אחד עם השני.
אנחנו יודעים שיש כוחות שלום בחברה הישראלית שעומדים לצידנו. |
