הפגנה נגד `חוק הנאמנות בתרבות` - הערב (מוצ`ש) ברחבת סינמטק ת`א
הפגנה נגד חוק `הנאמנות בתרבות` מתקיימת הערב, מוצ`ש 27/10 בין 20:00 – 22:00 ברחבת סינמטק
תל אביב, בכדי להביע את מחאת האמנים ומוסדות התרבות כנגד חוק הנאמנות ובעד חופש הביטוי והיצירה
ולהשמיע קריאה לראש הממשלה לעצור את יוזמת החקיקה ואת הצנזורה.
במקביל להפגנה בת`א, ייפתחו אירועי תרבות רבים בארץ בהחשכת האולם ובהקראת הצהרה נגד החוק,
שתכלול את המילים: `חוק זה שמבקש לשתק את המחשבה ולעמעם את היצירה הוא שפוגע בערכי המדינה
ובסמליה (ולא להפך)` אלפי אנשים, ובהם מאות אמנים ואנשי רוח, חתמו על עצומה נגד חוק הנאמנות
בתרבות, הקוראת לממשלה ולכנסת לעצור את קידומו. איתמר גורביץ`, מנהל פורום מוסדות התרבות שיזם את
העצומה, אמר: `במדינה דמוקרטית צריך לשמור על חופש הדיבור והיצירה, וישראל היא מדינה מספיק חזקה
כדי לעמוד בפני ביקורת ללא צורך בצנזורה`. בין החותמים על העצומה זוכי פרס ישראל ובהם: דויד גרוסמן,
טוביה ריבנר, דני קרוון ואדוין סרוסי, ובנוסף גם הלל מיטלפונקט, אגי משעול, ששון גבאי, גיל פרנק, עודד
קוטלר, יחזקאל לזרוב, שמואל הספרי, מוטי לרנר, לימור גולדשטיין, ליליאן ברטו, לאורה ריבלין, אלון
גרבוז, עמרי ניצן, יסמין גודר, דן רונן ויוסי פרוסט.
בעצומה נכתב: `אם יחוקק החוק ניתן יהיה לשלול מימון ציבורי מכל סוג של פעילות תרבות, על בסיס שיקול
דעת פוליטי לחלוטין, ויהיה בה כדי להכפיף את עולם התרבות הישראלי, היצירה והאמנות לפרשנויות פוליטיות,
להחלטות פופוליסטיות ולשיקול דעתם הרחב של גורמים פוליטיים. החברה הישראלית היא חברה חזקה
ודמוקרטית, שחוסנה תלוי גם ביכולתה לקיים שיח מגוון, המכבד מגוון רחב של השקפות ודעות. מימון תרבות
נדרש על מנת להבטיח מרחב מבוסס של מחשבה ויצירה, לטובת כלל החברה הישראלית ומגוון הזרמים והדעות
בה. בשל כך אסור לאשר הצעה זו, אסור לאפשר שימוש של שלטון כלשהוא בתקציבי ציבור כדי למנוע את
הנוכחות הלגיטימית במרחב הציבורי של דעות והשקפות מגוונות, שאינן נוחות לשלטון, ואין רבותא באיזה
שלטון מדובר`.
`חופש האמנות זה שתי מילים שמחוברות אחת לשנייה, כמו תאומות, ואין ביניהן שום סתירה`, אמרה
המשוררת אגי משעול. `אמנות מטבעה מתעסקת בקשה, בביקורתי, בקונפליקטים, באינדיבדואליסטים, אחרת זה
כמו הטלוויזיה של רוסיה. להטיל מחסום על אמנות נוגד את המהות של המילה אמנות ונוגד את ההיגיון. אני
בכלל לא מבינה איך אפשר לעשות את זה`.
השחקנית נעמי לבוב מתחה אף היא ביקורת על החוק: `מפחיד אותי שהחוק מאפשר לממשלה לאשר או לשלול
תקציבים ממוסדות תרבות בהתאם לתכנים שלהם, ותכנים שחותרים תחת המדינה וסמליה הם עילה מוצדקת
לשלול תקציבים למוסדות. אני חושבת שמדינה חזקה וליברלית נמדדת ביכולת שלה לתת ביטוי לרב תרבותיות
ולקולות השונים בחברה. חשוב לעודד את הקולות האלו בצורה של דו שיח במקום הסתה וגזענות. אני חושבת
שהיכולת שלנו כחברה להכיל קולות שונים הולכת ופוחתת משנה לשנה. הדבר שהכי מפחיד אותי זה שהחוק
הזה עובר בשקט יחסי. אנשים לא יוצאים לרחובות. אזרחים ואמנים לא עומדים על הגדר. זה אומר שאנחנו
מיואשים. יש לי ילדה קטנה שגדלה פה ואני פוחדת על העתיד שלה. מקווה שנתעורר מהחלום הרע הזה`.
חוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב הזכיר למגישה והשחקנית הוותיקה רבקה מיכאלי את המונולוג `מיומנו של
צנזור` של חנוך לוין, שהוקרא בסוף ההצגות של `הפטריוט`, ומתאר באופן סאטירי כיצד הצנזור משנה
לחלוטין את תוכנן של הצגות. `לוין כתב איך הצנזורה משנה את `אותלו` של שיקספיר והופכת אותו למחזה
ציוני`, אמרה מיכאלי. `בינתיים הצנזורה בוטלה אבל הנה היא חוזרת. החוק הזה מעיד על מדינה בפאניקה.
בפרפראזה על דברי ביבי, הפכנו ממדינה חכמה למדינה מתחכמת. אני חושבת שזו באמת תחילתו של חושך
גדול. בעצם, המשכו של חושך גודל. הענן השחור יורד ויורד ויורד. אני שואלת את עצמי אם השלב הבא
הוא לשלול אזרחות של אזרחים שלא מביעים נאמנות לתרבות במעשיהם, בדברים שהם כותבים. האם אפשר
מראש לשלול את הזכויות שלהם? זה עוד יותר טוב. אני רוצה להזכיר לכחלון שהוא טען שהוא של `כולנו`,
וחבל שהוא שוכח את זה. ברגע האמת הוא בגד בעצמו`.
יהושע סובול אמר : `רק בוגדים בנפשם וברוחם מסוגלים להכפיף נאמנות לחוק`.
השחקן יחזקאל לזרוב הוסיף: `נאמנות בבסיסה היא תכונה רגשית וכל ניסיון להפוך אותה לחוק, נוגד את
תכונותיה הטבעיות. האם בני זוג יכולים לחתום על הסכם נאמנות? האם אחד מהצדדים באמת יכול לשלוט
בנאמנותו של האחר? הדבר רק יעודד אצל רוב האנושות את היצר לחפש פרצה ולבגוד. נאמנות היא צורך
רגשי עמוק, שבא מתוך אהבה ואכפתיות בין אדם לחברו, בין בני זוג ובין אדם למדינתו, אסור לה להיעשות
בכפיה. כפיה, באשר היא, מייצרת אנטגוניזם. כמי שסולד מכפיה אני יכול להגיד שאני רק מחכה להזדמנות
לבגוד`.
גם המגיש גיא פינס הביע את התנגדותו לחוק במילים חריפות, כשצייץ הבוקר: `בעודנו עסוקים בקרבות
הסקסיים של אופירה ויאיר, עבר בכנסת בשקט משועמם חוק הנאמנות של מירי רגב שאמור לגרום לכל אמן
לשאול את עצמו האם הוא מרצה את השלטון ביצירתו כי אחרת לא יקבל סיוע. צנזורה (עצמית וחיצונית)
באמנות לצד דמוניזציה של היריב הפוליטי, יש את זה בספרי הלימוד לפשיסט המתחיל`.
`חוק הנאמנות בתרבות הוא חרפה`, צייץ גם העיתונאי אמנון לוי. `הרעיון שפוליטיקאים יקבעו איזה יצירה
תרבותית נאמנה ואיזה לא, איום. מירי רגב שהבטיחה לתת קול לתרבויות שהושתקו והודרו על ידי ההגמוניה,
מנצלת את כוחה בצורה בולשביקית כדי להשתיק קולות שחושבים אחרת ממנה`.
חוק הנאמנות בתרבות, שיזמה שרת התרבות מירי רגב וזכה לתמיכת שר האוצר משה כחלון, יאפשר למשרד
התרבות למנוע או להפחית תקציבים ממוסדות מאחת מהסיבות האלה: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית
ודמוקרטית; הסתה לגזענות, אלימות וטרור; תמיכה במאבק מזוין או טרור; ציון יום העצמאות כיום אבל,
והשחתה או ביזוי כבוד הדגל וסמלי המדינה. בשבוע שעבר נדחתה ההצבעה על החוק בוועדת השרים, לאחר
ביקורת של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על הנוסח המקורי של החוק. היוזמה לחוק הופיעה מצד
השרה רגב לאחר שמשרד האוצר לא אכף את החוקים המקבילים בנושא, `חוק הנכבה` ו`חוק החרם`. היועץ
המשפטי של משרד האוצר דחה את כל 98 הפניות לאכיפת חוק הנכבה, המאפשר לשר האוצר לשלול תקציבים
על סמך קריטריונים זהים.
|
