| במערכות הבריאות בישראל קיימת נורמה של מעורבות והסתרת עינויים והתעללות בנחקרים בשב"כ | | הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל- באמצעות עדויות ודוגמאות מפרט הדו"ח אופנים שונים בהם אנשי רפואה במערכת הבריאות הכללית ובמערכות הבריאות של רשויות הביטחון, מעורבים בביצוע והסתרה של עינויים והתעללות בנחקרים. בין האופנים המתוארים בדו"ח - העדר תיעוד רפואי הולם של פציעות ופגיעות מהם סובלים קורבנות עינויים הפונים לסיוע רפואי, העדר דיווח של אנשי רפואה לרשויות על חשד לביצוע עינויים כפי שעולה מדיווח של קורבנות או מסימנים גופניים ונפשיים, החזרת כלואים לידי חוקריהם גם במקרים בהם קיימת עדות ברורה לפגיעה בנחקר, העברת מידע רפואי לחוקרים ללא אישור של המטופל ותוך הפרת הסודיות הרפואית וחוק זכויות החולה והעדפת צרכי החקירה על פני טובת המטופל.
על פי הממצאים המוצגים בדו"ח, מערכות הבריאות הממשלתיות, הביטחוניות והציבוריות השונות מגבות באופן מלא התנהלות זו של אנשי רפואה בצורה אקטיבית ופסיבית. אנשי הרפואה השונים אשר כפופים למערך הרפואה של השב"ס, ולמשרד הבריאות, וחלקם חברים בהסתדרות הרפואית בישראל, לא מקבלים מגופים אלה את האמצעים וההגנות המתאימות לצורך מילוי החובה האתית של הגנה על קורבנות עינויים והתעללות. מהדו"ח עולה שעבור אנשי הרפואה בישראל לא קיימים ערוצי דיווח מתאימים, ואין פיקוח וענישה הולמים או אמצעי הגנה על אנשי רפואה המעוניינים לפעול בצורה זו. ההנחיות האתיות של ההסתדרות הרפואית למשל אינן חד משמעיות מבחינת מחויבות הרופא לטובת המטופל ומאפשרות לו להתפשר אל מול דרישות נציגי כוחות הביטחון. | 30/11/2011 |
