קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
אל תפנו להם גבניר חסון, haaretz ירושלמים רבים זוכרים את סופת השלגים של 2013 כשבוע של חוסר ודאות, אפילו פחד. עשרות אלפים נותרו בלי חשמל, הלחם אזל מהחנויות, הכבישים נחסמו. דווקא לתושבי מחנה הפליטים שועפט, המקום העני והמוזנח ביותר בעיר, יש זיכרונות אחרים, של גאווה קהילתית ועוצמה. למודי ניסיון, הם ידעו שאינם יכולים לסמוך על הרשויות שיסייעו. לפני הסופה התארגנו עם חוליות מתנדבים, גייסו גנרטורים ופעלו לאספקת מזון. כשהשלג נערם, הם פינו צירים, גררו מכוניות ולבסוף החזירו את השגרה. את צוות המתנדבים הוביל צעיר תושב המחנה, בהאא נבאבתה. את החברה הפלסטינית בירושלים נוטים לתאר במונחים של חולשה או אלימות. מדברים על העוני, על הכיבוש, על העדר הנהגה, על בעיית הזהות, על פיגועים והרס בתים. אך זו תמונה חלקית של המציאות. החברה הפלסטינית במזרח ירושלים מצמיחה בשנים האחרונות כוחות חדשים: מנהיגים שכונתיים צעירים, אקטיביסטים, ארגוני תרבות ושיח פוליטי וחברתי תוסס ולא מתנצל. נבאבתה מצא שותפים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים, ויחדיו יצא עמם למאבקים למען תשתיות המים, פינוי האשפה וסלילת כבישים. הוא הקים צוותי חירום לטיפול בשריפות ולפינוי חולים ונפגעים, עבד עם בני נוער, אירגן סיורים והפגנות, הציב דרישות לעירייה וסיפר על מצוקת השכונות שמעבר לגדר לכל מי שרצה לשמוע. האלימות, לשיטתו, היא תוצאה של הפער הבלתי נסבל בין חיי המחנה לבין החיים בשכונות הישראליות. בלילה של יום שני שעבר הגיע רוכב אופנוע לקבוצת אנשים שליוותה עבודות לסלילת כביש במחנה. הרוכב שלף נשק וירה עשרה כדורים. מותו של נבאבתה נקבע בתוך זמן קצר. באבתה הוא נציג נאמן של דור צעירים ירושלמים פלסטינים הדורשים את הזכויות המגיעות להם מכוח החוק הישראלי והבינלאומי, כחלק ממאבק פוליטי, תוך כדי גיוס שותפים ישראלים ובלי לוותר על הזהות הפלסטינית שלהם. הם אינם מבקשים טובות מאיש ולא מתנצלים על דבר. מעשיו ובמותו לצד הכביש שסייע בסלילתו יש משום ציווי לחברה הישראלית והירושלמית: אסור שהיד המושטת מתוך השכונות הפלסטיניות תישאר תלויה באוויר. 16/5/2016
...
פרופסור שעבד עם נאס"א יושב במעצר מנהלי בגלל "הסתה ברשתות חברתיות"יעל מרום, mekomit האסטרו-פיזיקאי עימאד ברגותי, שמלמד באוניברסיטת אל-קודס, נעצר לפני שבועיים ומוחזק ללא משפט. מדענים בעולם קוראים לאיחוד האירופי להתנות את היחסים המדעיים עם ישראל בשחרורו. ילדים, עיתונאים, ליצן ועכשיו גם מדען – כולם פלסטינים כמובן – יושבים בכלא הישראלי ללא אישום וללא משפט. בסוף אפריל עצרה ישראל את עימאד ברגותי, פרופסור בעל שם עולמי לאסטרו-פיסיקה מאוניברסיטת אל-קודס, שעבד בעבר גם בפרויקטים של נאס"א, במחסום צבאי באזור נבי סלאח. שמונה ימים מאוחר יותר הוא נשלח לשלושה חודשי מעצר מנהלי, מבלי שהוצגו בפניו עד עכשיו כתב אישום או הוכחות למעשים המצדיקים מאסר. 16/5/2016
לתקוע אצבע בעין לחמישית מתושבי המדינהיוסי גורביץ, friendsofgeorge מה היתה המשמעות של הסיסמה “עם אחד, מדינה אחת” בטקס הדלקת המשואות? לפני כשנתיים, טרול גאוני עלום חילק לבאי הפגנה של יואב (”הצל”) אליאסי שלטים שבהם נאמר “עם אחד, מדינה אחת, מנהיג אחד.” הוא גרם להם בכך להניף סיסמא נאצית ידועה. הטמבלים שהניפו את השלטים, כמובן, לא הבינו מה הם מניפים. לפני כחודש, נראה שלט שאומר “הכבוד שלי הוא נאמנות,” סיסמת האס.אס., בהפגנת הימין למען הרוצח אלאור אזריה. גם שם יש להניח שמדובר היה בהטרלה, שהמטרה שלה היא להראות שהימין הישראלי בחלקו לא יודע את זה, אבל הוא נאצי: הוא מאמץ סיסמאות נאציות בלי להרהר. 15/5/2016
בציבור הערבי זועמים על ספר האזרחות החדש; יוציאו חוברת עזרירדן סקופ ג`קי חורי, haaretz הספר מציג את המיעוט הערבי ככזה שאין לו קשר שורשי לארץ ומתעלם ממפעל ההתנחלויות. הצעה שעלתה לחבר ספר אלטרנטיבי ירדה מהפרק, מחשש שמשרד החינוך לא יאמצו בכל מקרה. ספר האזרחות החדש מעורר את זעמן של קבוצות אוכלוסייה רבות. פעילי המאבק המזרחי כועסים על העלמת הפערים החברתיים בין מזרחים לאשכנזים. נציגי קהילת הלהט״ב זועמים על כך שרצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015 מוצג כאלימות פוליטית על רקע השסע הדתי, לצד יידוי אבנים על מכוניות בשבת. אך המיעוט שנפגע בצורה הבולטת ביותר מצורת הצגתו בספר, ונציגיו גם הודרו מכתיבתו ועריכתו, הוא המיעוט הערבי-פלסטיני. עוד לפני שהספר יצא לאור הודיעו בוועדת המעקב כי יפרסמו חומרי עזר למורים והתלמידים בכיתות במגזר. כעת זועמים במגזר על אופן הצגת הערבים, המעטת הקשר שלהם לפלסטינים בשטחים הכבושים ובמזרח התיכון, העלמה כמעט טוטלית של הפלסטינים בשטחים הכבושים הנתונים לשליטה ישראלית, וחלוקת הציבור הערבי בתוך ישראל לתתי קבוצות רבות. 15/5/2016
...
מלחמת השחרוררחל נאמן, haaretz מתערבב הצער, פוצע את הלב דיוקנו הצעיר לעד של ההרוג בקרב ופוצע גם מבטם של אזרחים בירושלים שזה עתה נכבשה, עומדים מול קנה הרובה ופניהם אל הקיר, או נדחפים בגסות ומועלים על משאיות. עומדים גם היום, כל יום, מול קנה הרובה. ההכחשה של כל זה היא אסון מתמשך. כולנו חיים באזור אסון, הכובשים והנכבשים לפותים זה בזה. משיירות הפליטים נפלטתי שוב אל דודו ואל יורם, אל האביב הכל כך קצר שלהם, נקרעת בין מחויבותי לזכרם לבין הזדהותי עם סבלם של האזרחים הפלסטינים המגורשים וההרוגים. ההזדהות הקרועה הזאת היא נחלת מיעוט, הרוב הדומם מקשה את לבו ומסרב לראות. והרי תמונת החייל שירה בפלסטיני הפצוע היא רק משל, והיו כבר דברים מעולם. הגיע הזמן לשחרר. לשחרר אותם, לשחרר אותנו, לשחרר את הצעירים שלנו ואת הצעירים שלהם מגורל ידוע מראש, להילחם את מלחמת השחרור הזאת עד תום. להרפות את היד מההדק ולשלוח אוניות אל הנמל החדש בעזה, לסייע בשיקום הפליטים באשר הם, לברך לשלום את הבאים במעברי הגבול המרווחים, להתערבב, לחיות, לדבר עברית וערבית, לחיות בארץ הזאת ולא למות בה. 15/5/2016
...
סיפורם של עיתונאים פלסטינים בכלא הישראליניצה אמינוב,hagada15/5/2016
השפעת המדיניות הישראלית על ארגוני חברה אזרחית ברצועת עזה‎דוח חדש15/5/2016
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - 9 במאי 15/5/2016
...
דיווח וידאו מן ההפגנה השבועית בבלעין, יום ששי 13.5.2016 מאת דוד ריב14/5/2016
...
דיוח וידאו מן ההפגנה השבועית בבלעין, יום ששי 13.5.2016מאת ישראל פוטרמן14/5/2016
...
כל כמה דקות מישהו הכה אותנו עם קת הנשק, נתן לנו סטירה או בעיטה"יעל מרום, mekomit השלושה היו חלק מקבוצה שקיימה הפגנה ב-10 באוקטובר 2015 בסמוך לגדר המערכת במהלכה ניסו המפגינים לפגוע בגדר ויידו אבנים על החיילים שעמדו מעברה השני. בתגובה עשו החיילים שימוש בירי חי, ברימוני גז ובכדורי גומי. במהלך העימותים עקרו מספר מפגינים את שער הברזל הקבוע בגדר ונכנסו לתוך שטח ישראל. כוחות הצבא החלו לחפש אחריהם באזור תוך שימוש בפצצות תאורה ובכלבים. שישה מהמפגינים שחצו את הגבול נתפסו ונעצרו. שלושה מהם, קטינים בגילאים 15, 16 ו-17, סיפרו לאחר ששוחררו ממעצר בן מספר חודשים לתחקירן "בצלם" על ימי ההתעללות והעינויים שעברו עליהם לאחר שנלכדו בידי החיילים. אנו מביאים כאן את עדויותיהם המלאות, כפי שהגיעו לידינו: 5/5/2016
הצבא שוקל להוציא צו מעצר מנהלי נגד עיתונאי פלסטיני שנעצר בגבולחגי מטר מעצרו של העיתונאי הפלסטיני עומר נזאל הוארך בארבעה ימים נוספים כדי שהצבא יוכל לשקול להוציא נגדו צו מעצר מנהלי. זאת לאחר שהתברר שאין ראיות שיאפשרו להעמידו לדין פלילי בגין עבירה כלשהי. נזאל, שנעצר בשבת במעבר הגבול באלנבי בדרכו לכנס בינלאומי של עיתונאים, עדיין לא יודע מדוע הוא נעצר, ואם יוצא נגדו צו מעצר מנהלי – הוא גם לא יוכל לדעת.2/5/2016
רק BDSגדעון לוי, haaretz אלוף בן קורא שלא להתלהב מהחרם על ישראל ("הארץ", 28.4). אני מסכים לקריאתו, אבל גם ללא התלהבות אין מנוס מלקבוע: BDS היא המשחק היחיד בעיר, התקווה האחרונה לשינוי שגם בן מייחל לו. זה האמצעי היחיד להניא את ישראל מלהמשיך בפשעיה, אין בלתו זולת שפך דם, שבו איש לא חפץ. הסנקציה והחרם הם אמצעים לא אלימים, לגיטימיים מאין כמותם (ישראל מרבה להטיף לעולם להשתמש בהם נגד אויביה), שיעילותם הוכחה. גם מי ששותף להסתייגויותיו של בן, שחלק מספקותיו מנקרים גם בי, חייב להודות: הוא לא מציע שום תחליף מבטיח יותר. "לגבש תמיכה מבית", כעצתו, הוא עניין חסר סיכוי מול מערכת שטיפת המוחות, הבורות, העיוורון, החיים הטובים, העדר האופוזיציה וההקצנה בחברה הישראלית. מכיוון שמדובר במצב נפשע, שאסור שיימשך, אי אפשר להפקירו עד אשר דעת הקהל בישראל תואיל בטובה להתרצות ולהשתנות. היא לעולם לא תעשה זאת מרצונה, אין לה שום סיבה לעשות כן כל עוד אינה משלמת על פשעיה ונענשת עליהם. לא דמוקרטי? מי שטוענים כך רושמים עוד שיא של חוצפה ישראלית: לאפשר את המשך העריצות, ההתעללות והדיכוי בשם הדמוקרטיה. את מאמרו מתחיל בן בתיאור הפנטזיה: איך העולם מטיל סנקציות על ישראל. האמת, זו לעתים הפנטזיה שלי, ביטוי ליצר קמאי של מי שרואים מדי יום את החטא ומתאווים לחזות בעונשו. כששוטרי מג"ב מוציאים להורג אשה ואת אחיה, בתואנה שהם "זרקו סכין", והחברה מפהקת משעמום, מתעורר הרצון לטלטלה ולהענישה. אבל לא מדובר בתאוות נקם, אלא ברצון לשינוי. בן סבור שהחרם יביא דווקא להקשחת עמדתה של ישראל. העבר הוכיח את ההיפך. את ויתוריה המדיניים המעטים עשתה ישראל תמיד אחרי ששילמה מחיר כבד, או שניצבה לפני איום מפורש. נכון שצפון קוריאה וקובה לא נכנעו לחרם, אבל אלו אינן דמוקרטיות ובהן לדעת הקהל יש משקל מועט. הישראלים, על סמך ניסיון העבר, מפונקים הרבה יותר. סגור להם את נתב"ג ליומיים ובוא נראה מי יהיה בעד יצהר; דרוש אשרת כניסה בדרך לכל נופשון, ונראה מי יגיד "ארץ ישראל לעם ישראל". ועוד לא אמרנו כלום על מצב של מחסור ומשבר כלכלי חריף ומתמשך, שיחייב את הישראלים להשיב סוף סוף: האם כל זה באמת כדאי בעבור תאוות נדל"ן; האם כל זה שווה את שיגיון הכיבוש; האם הם מוכנים לשלם מכיסם ובאורח חייהם בעד חבלי ארץ שרובם לא היו בהם מעודם ואין להם עניין אמיתי בגורלם. התגובה הראשונה לחרם תהיה זאת שמתאר בן: מצדה, התלכדות, הסתגרות והקשחה. אבל כהרף עין יתחילו לצוץ השאלות ובעקבותיהן תעלה המחאה. הישראלים של 2016 לא בנויים לחיות בספרטה, אפילו לא בקובה, לנהוג במכוניות משנות ה–50 ולהשתרך בתור לבשר למען המשך קיומה של אש קודש. הם ימכרו את אלקנה בעבור וָארְנָה — וטוב שכך. ואם זה יביא להישארותה של אלקנה במדינה אחת דמוקרטית, מה טוב. מרואן ברגותי בראש ממשלה דמוקרטית לא מפחיד אותי, בן. BDS עוד לא התחילה ללחך את חיינו כאן. בינתיים לא מדובר בלוחמה כלכלית של ממש, אלא בתנועה שרק משנה בהדרגה את השיח הבינלאומי על ישראל. בשוליה יש אולי יסודות אנטישמיים, אבל בבסיסה היא תנועת מחאה של אנשי מצפון שרוצים לעשות משהו. ההידרדרות הכלכלית בעקבות פעילותה עלולה להתרחש במהירות, לאו דווקא באורח מדורג. בדרום אפריקה באה הקהילה העסקית לממשלה ואמרה: די, אי אפשר עוד. זה עשוי לקרות גם כאן. וזה דווקא מפיח בי תקווה גדולה, בן, אני לא רואה זולתה.2/5/2016
...
מדינה דמוקרטית = מדינה חילוניתאלי אמינוב, hagada התנועה הציונית התיימרה לספק פתרון לבעיה היהודית באירופה. במקום זה היא יצרה מחדש את הבעיה והקימה מדינת גטו, מוקפת בחומת השנאה הלוהטת ביותר שידע אי פעם גטו יהודי כלשהו. אין מפלגה בישראל שתערער על הזיקה המהותית בין הדת היהודית לבין המדינה היהודית. השמאל הישראלי-יהודי – הציוני וה"לא ציוני" – מבקש שיפוצים לטובת הציבור שלו, ושואף להקלה ב"כפייה הדתית" כביכול. האגדה מספרת שה"כפייה הדתית" מקורה באילוצים הנובעים מהצורך של הממשלות – שבעבר היו מבוססות על מפלגות שמאל – להשיג רוב בכנסת. זו טענה כוזבת. האמת היא שהתוכן הדתי הוא הנוסח היחידי שיכול לתת אחדות – של לאום כביכול – לתפזורת האנושית שהמפעל הציוני אסף לכאן. לכן השמאל הישראלי אינו נלחם להפרדת הדת מהמדינה ומהאזרחות, ומשלים עם מצב אי ההפרדה שמביא בהכרח לכפייה דתית. 2/5/2016
החיילים הזמינו אמבולנס לפלסטיני פצוע וכוח אחר הרג את החובש נעם רותם וג`ון בראון, mekomit במהלך המלחמה בעזה שגבתה את חייהם של מעל אלפיים בני אדם התרחשו מאות אירועים קשים שעל רבים מהם לא שמענו עד היום. האירוע הזה, שהתרחש במהלך "צוק איתן" ואת פרטיו המלאים אנו חושפים כאן לראשונה, החל ביחידה של חיילים שהגיעה בזמן הלחימה לשכונת רפאים ברצועת עזה שתושביה ברחו. החיילים שנתקלו בצעיר פלסטיני לוקה בשכלו כשהוא כבול לגדר בשלשלאות תיאמו דרך הצלב האדום את פינויו לטיפול. אולם למרות התיאום האמבולנס נתקל באש צה"לית והחובש נהרג. דובר צה"ל: נפתחה חקירת מצ"ח. דו"ח רופאים לזכויות אדם: 23 אנשי צוות רפואי נהרגו במהלך "צוק איתן"2/5/2016
בנובמבר 2015, החל צה"ל להרחיב את הכביש המוביל מצומת חארס לכיוון ההתנחלויות עמנואל, יקיר ונופים. ההרחבה תחסום מעבר (חמש דרכים) ל-20,000 דונם אדמות חקלאיות של הכפריים הפלסטינים מדיר איסתיא. בנובמבר 2015, החל צה"ל להרחיב את הכביש המוביל מצומת חארס לכיוון ההתנחלויות עמנואל, יקיר ונופים. ההרחבה תחסום מעבר (חמש דרכים) ל-20,000 דונם אדמות חקלאיות של הכפריים הפלסטינים מדיר איסתיא. ביום שישי 15.4.16 קיימו תושבים מהכפר הפגנה שקטה נגד חסימת דרכם לאדמותיהם. מתנחל שעבר במקום, עצר את רכבו והחל לצעוק על המפגינים. חיילים שהגיעו למקום הגנו עליו, והחלו לזרוק גז לעבר המפגינים. ארבעה פונו לבית חולים ושבעה טופלו במקום.1/5/2016
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - 22 באפריל 1/5/2016
...
החייל היורה מחברון לא לבד: המורשת של חטיבת כפיר ג`ון בראון, mekomit מאז שהוקמה חטיבת כפיר ב-2005 היו חייליה ומפקדיה מעורבים בעשרות מקרים של התעללות והרג של חפים מפשע פלסטינים. מדוע החממה בה גדל אלאור אזריה לא מפסיקה להצמיח עשבים שוטים? כרוניקה של רשיון להרוג1/5/2016
מזה שנים מפגינים תושבים מהכפר הפלסטיני ניעלין, בתמיכת מתנדבים ישראלים ופעילי שלום מרחבי העולם נגד הקמת גדר ההפרדה. הגדר גרמה לכך שחלק מאדמותיהם, 2500 דונם, נשארו בצד המערבי. בהפגנה בניעלין שהיתה ביום שישי 8.4.16 המפגינים הגיעו עד לחיילים שעמדו בשדות הכפר. הם התווכחו עם החיילים. החיילים הכריזו על המקום שטח צבאי סגור. המפגינים נסוגו לכפר. החיילים החלו לירות גז מדמיע וכדורי גומי. את רימוני הגז הם ירו גם לתוך הכפר כענישה קולקטיבית. בחודשיים האחרונים הם הגדילו את תווך ירי הגז.1/5/2016
ההצגה הכי
ההצגה הכי גרועה בעירגדעון לוי, haaretz יש הצגות שמוטב שלא להעלותן כלל, גם אם סיימו את שלב החזרות. יש עלילות שסופן כה צפוי, עד שחבל לטרוח על כתיבתן. ויש משפטי ראווה מפוברקים, שמוטב שלא יתנהלו בכלל. כזה הוא המשפט של החייל אלאור אזריה. ההצגה הכי גרועה בעיר, שסופה נקבע עוד לפני שהחלה. את הבדיחה הזאת מוטב להפסיק ומיד — לשחרר את החייל, להחזירו לחברון, שם מקומו, ולהעניק לו צל"ש, כראוי לרוח התקופה. ההצגה שמעלה תיאטרון צה"ל בשבתו כבית הדין הצבאי ביפו תיגמר באופן דומה, בעסקת טיעון, הקלה בעונש וחנינה, ובמעטה צדקני ומוליך שולל של הליך שיפוטי תקין. עדיפה האמת. והאמת היא, שהכל מבוים. כמו בסדרת ריאליטי גרועה במיוחד, כולם משחקים את המשחק — השופט, התובע, הסניגור והקהל — כאילו אין הפקה שקובעת הכל מראש. וכמו בסדרת ריאליטי גרועה במיוחד, התסריט מופרך מיסודו, רק פתאים יאמינו לו. זה התחיל בהאשמה ברצח, שהתחלפה מיד בהריגה. אחר כך החלה הגרוטסקה של "מעצר פתוח" — אוקסימורון מוחלט, כמו "כיבוש נאור" ו"טוהר הנשק". אזריה עצור עם סירים לשבת ואמא ואבא בבסיס. איפה הפלסטיני שזכה אי פעם ל"מעצר פתוח"? איפה החשוד בהריגה שקיבל "מעצר פתוח", כולל ליל הסדר בבית? והליהוק: לתפקיד השופט נבחר סא"ל רונן שור. עמיתי חיים לוינסון סיפר בפייסבוק, איך כתובע צבאי התעקש שור להרשיע, בשתי ערכאות, אחות פלסטינית על שהגישה טיפול רפואי לפצוע פלסטיני שנחשד בטרור. יחסו לפצועים פלסטינים ידוע אפוא מראש, אבל איש לא יבקש אותו לפסול את עצמו בשל כך. אם כבר לפסול, הרי צריך לפסול את כל מערכת המשפט הצבאית, קצינים בצבא הכיבוש, חלקם מתנחלים, שדנים בגורל בני אדם החיים תחת מגפיו — עוד מחזה אבסורד שרק הכיבוש יכול להמציא. 
 21/4/2016
...
דז`ה־וו ירושלמי: מראות האינתיפאדה השנייה חזרו, בכמה הבדלים ניר חסון, haaretz ככל הנראה אין מדובר בחוליית טרור מתוחכמת, אלא בהתארגנות מקומית. בתום רגיעה של שלושה שבועות, הפיגוע מצביע על כך שהגחלים עדיין לוחשות ומתיחות סביב הר הבית עלולה לשפוך שמן למדורה. ההבדלים בגודל המטען בין הימים השחורים של האינתיפאדה השנייה לבין היום מצביעים, קרוב לוודאי, גם על הגורם שהניח אותו. בשלב זה ניתן להעריך שלא מדובר בחוליית טרור מתוחכמת עם "מוח הנדסי" ותשתית ייצור והברחה, אלא בהתארגנות מקומית, אולי ירושלמית. כך או כך, פיגוע אחד ללא הרוגים לא יטלטל את חייהם של תושבי ירושלים. אבל הוא מעיד שבניגוד לתקוות, גל האלימות לא הגיע לסופו.20/4/2016
...
דו"ח של האו"ם: 75 אלף עזתים עדיין עקורים מאז המלחמהמיכאל שפר עומר-מן, mekomit כמעט שנתיים למלחמה, ורוב הבתים ההרוסים טרם נבנו מחדש. 70 אחוז מהעקורים תלויים בסיוע הומניטרי כדי לשרוד. המלצות הדו"ח: הקלת המצור, פיוס בין פתח וחמאס, ותרומות ממדינות זרות. כ-75 אלף מתושבי עזה, ובהם בערך 44 אלף ילדים, חיים כבר כשנתיים כעקורים פנימיים ברצועה מאז המלחמה האחרונה – כך לפי דו"ח חדש של סוכנות התיאום ההומניטרית של האו"ם (OCHA) שפורסם אתמול (שלישי). כ-18 אלף יחידות דיור נהרסו או ניזוקו קשות במהלך המלחמה האחרונה. מתוכן רק כ-3,000, או 16 אחוז, נבנו מחדש או שוקמו באופן שמאפשר לחזור לחיות בהן, כך לפי הדו"ח. מבין העקורים הפנימיים, 62 אחוז ממי שהיו הבעלים של הבית בו גרו עכשיו חיים בשכירות. עם זאת, לפי הדיווח, בשל מצוקת הדיור הקשה בעזה חדרים שכורים אלה כוללים גם "חדרי אחסון, יחידות דיור בבנייה, דירות שלא ראויות למגורים בבניינים של שכנים או קרובים, או חיים משותפים אצל המשפחה המורחבת". עוד כרבע מהאנשים שנבדקו על ידי האו"ם חיים "בתוך הריסות בתיהם הפגומים". 63 אחוזים מהעקורים הפנימיים עדיין לא התחילו אפילו לשקם או לשפץ את בתיהם. מבין מי שכן התחילו, 61 אחוזים נזקקים לסיוע הומניטרי ולמענקי תמיכה בשביל הבנייה. 20/4/2016
היום בו זוכר העם הפלסטיני את בניו ובנותיו שמאחורי הסורגיםנעם רותם20/4/2016
מתאם הפעולות בשטחים הודה שישראל מפעילה מדיניות מפלה – שנה אחרי שבג”ץ פסק שאין אפליה כזויוסי גורביץ, friendsofgeorge אתם עשויים לזכור את יואב “פולי” מרדכי כדובר צה”ל שהודה שחיילי צה”ל מפעילים כוח בהתבסס על המוצא האתני של האדם שנמצא מולם ולא על פי רמת האיום הנשקפת ממנו. השבוע שוב פלט מרדכי – שמאז קודם לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים – בטעות את האמת: בדיון בכנסת, אמר מרדכי כי “אני רוצה לקבוע באופן חד משמעי – האכיפה [בתחום הבניה - יצ”ג] מחמירה יותר עובדתית כלפי הפלסטינים. יתרה מכך, מרבית האכיפה כלפי פלסטינים מתבצעת על אדמות פלסטיניות פרטיות […] בשנתיים האחרונות הוקפאו תכניות מתאר פלסטיניות וכרגע אין בניה מאושרת. […] הנתונים על אכיפה נגד פלסטינים לא מוצגים בגלל מדיניות בינלאומית. להגיד שיש מגמת אכיפה כלפי היהודים ולא כלפי הפלסטינים היא משוללת מהיסוד.” 20/4/2016
על גנדי, תשוקות ומלחמותסמאח סלאימה, mekomit ואכן, קיבלתי הוכחה נוספת לקשר שבין כיבוש לאובדן צלם אנוש. בין גבריות לאלימות, בין עוצמת הנשק לעוצמת החשק, ופתאום המונח ״כוח מזויין״ קיבל משמעות אחרת לגמרי. זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שראיתי תכנית הנועצת בתוך עין הכיבוש סיכה כואבת במיוחד של אונס נשים, בשילוב חיות טרף שהאיש אהב להפחיד בהם את אורחיו; תאוות דם ופשע מאורגן, מסע חיים שמסתיים בצמרת ממשלת ישראל. כל התמהיל הזה מרחף לו במסוק צבאי מהודר, ששם את האלוף המהולל במקום הכי קרוב לאלוהים שם למעלה ועמוק בפנים בתודעה הישראלית, שממשיכה להנציח אותו על חשבוננו. אחרי כל הרוע שנחשף ממלחמות ישראל השונות בניצוחם של גיבורי הציוניות כמו דיין, שרון, רבין וכעת גנדי, קשה להימנע מהאסוציאציה המתבקשת למעשי דאע"ש היום. ולא משנה כמה מועקה בבטן זה יגרום לכם, ההשוואה הזאת עולה לי בראש שוב ושוב.20/4/2016
בבכות ילדינו בצל גרדומיםיוסי גורביץ, friendsofgeorge ולשאלה הקרדינלית: האם חיילי צה"ל משחרים לטרף של ילדי פלסטינים? נצא מנקודת הנחה שזה מה שאמר המאמר של לוי, ולא ביקורת על מערכת המשפט הצבאית שנותנת להם לחמוק מעונש כאשר הם רוצחים. התשובה היא שכן, חיילי צה"ל הורגים ילדים והם לא נענשים על כך. יש לא מעט מקרים שהגיעו לתקשורת (עביר עראמין בת ה-10, שנורתה בדרך חזרה מחנות ממתקים; אימאן אל המס, הילדה בת ה-13 ועשרה חודשים שנרצחה על ידי סרן ר` ברפיח) והמון, המון מקרים אחרים שפשוט לא הגיעו לתקשורת היהודית. על פי נתוני בצלם, בין השנים 2000-2016, הרגו חמושים ישראלים 1,110 קטינים פלסטיניים בגילאי 1-16. הנתונים האלה לא כוללים את נתוני מבצע צוק איתן, שבו הרגו חמושי צה"ל עוד כ-500 קטינים. כלומר, בערך 1,600 קטינים ב-16 שנה; צה"ל הורג 100 קטינים פלסטינים בשנה בממוצע, קטין פלסטיני כל שלושה ימים. האם הם חומקים מעונש על כך? כן.20/4/2016
הסרטון האחר מחברון: הצעירה מהווידיאוניצה אמינוב, hagada ישנו סרטון אחר מחברון. במחצית פברואר הופץ ברשתות החברתיות סרטון נוסף שצולם בחברון. בסרטון רואים צעירה מתבוססת בדמה שוכבת, וחייל חמוש מונע מכולם להתקרב אליה. בסרטון ישנו גבר שצועק: זו הבת שלי, והחייל מרחיק אותו. נכה על כסא גלגלים ניסה גם הוא להתקרב, ואז העיפו אותו מכסא הגלגלים.לעצורה קוראים יאסמין רשאד חגאזי זרו תמימי.18/4/2016
ממשלת ישראל החריבה גן משחקים במימון בלגי בסוף הקיץ שעבר הגשימו תושבי הכפר זעתרה, לא רחוק מבית לחם, חלום קטן, ובעזרת כמה עשרות אלפי יורו מהאיחוד האירופי הוקמה גינת משחקים קטנה לילדי הכפר. הראשונה והיחידה בכפרם. כמה ספסלים, סככות מצלות, קצת עצים וכמה ערוגות, מעקות ומדרגות מאבן, ארגז חול, מגלשות ונדנדות. גן עדן. לרגע יכולים היו הילדים שם לחשוב שהחיים נורמלים. הבוקר הגיעו כוחות גדולים של חיילים, משטרה, ודחפורים במטרה להסיר את החרפה, ותוך זמן קצר הרסו את כל היופי הזה. ועכשיו שילכו הילדים לחפש עיסוקים אחרים.14/4/2016
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - השבוע הראשון של אפריל 14/4/2016
...
דיווח וידאו על ההפגנה בנעילין, יום ששי 8.4.2016מאת ישראל פוטרמן9/4/2016
...
מדוע הכרה בסבל הפלסטיני נתפסת כחילול קדושת השכול? יגאל ברונר, mekomit ההכרה בסבל הפלסטיני היא, במילים אחרות, לא רק כפירה במעמדו הנשגב של הסבל שלנו, ולא רק ערעור על העיוורון הקולקטיבי של הכת. הוא גם הכרה שיש הקשר לאלימות. ואם יש הקשר, אז אולי צרותינו הם לא התוצאה של היותם של אויבינו מוסלמים, ערבים, או טרוריסטים מלידה, אלא של יאוש עמוק ומתמשך של מי שהיו רוצים לחיות בבטחון וברווחה ממש כמונו. עצם ההשוואה נותנת פתח לרעיון המוזר של קיומו של סבל כלשהו גם בצד השני. קיומו של סבל כזה יכול, חלילה, להעמיד את ישראל במצב של מי שנתבעת להזדהות, אם לא לאחריות, בניגוד מוחלט להתקרבנות הבלתי מתפשרת שלנו, שנועדה בין השאר ללהק את אויבינו במצב כתוקפן היחידי ומי שהאחריות למצב היא שלו בלבד. 7/4/2016
לשמאל בישראל יש מונופול על זכויות האדם, ובצדק דרור אטקס התמיכה בפרויקט ההתנחלות שוללת בהכרח זכויות אדם ממליוני נתיני המשטר הצבאי. כשהימין תוקף את ארגוני זכויות אדם שמוחים על הדיכוי הגלום בכיבוש, ומסמן אותם כשמאל, הוא פשוט צודק. על מנת לדייק בתיאור הקשרים שבין ארגוני זכויות האדם והזירה הפוליטית, ראוי לנסחם באופן הבא: על אף שמחנה "השמאל" הישראלי (שלו כזכור שמורות מספר מניות זהב במפעל ההתנחלויות), רחוק ברובו מלהיות מזוהה עם סדר יום של זכויות אדם, הימין הישראלי הפך להיות נושאו של דגל שלילת ודריסת זכויות האדם. מציאות זו מדגימים יפה דווקא אותם ארגונים שצצו בשנים האחרונות והמציגים עצמם כארגוני זכויות אדם על אף שהם חותרים תחת העיקרון המהפכני והחשוב ביותר העומדת בבסיס מהפכת זכויות האדם, הלא הוא עקרון האוניברסאליות. כך למשל "ארגון זכויות האדם ביש"ע", מיסודה של המתנחלת מחברון אורית סטרוק, או "זכויות אדם כחוללבן" מיסודו של "המכון לאסטרטגיה ציונית", שמייסדו גר בעפרה. שווה בהקשר זה בדיוק לצטט מתוך מאמרו של זאב שטרנהל שפורסם לאחרונה ב"הארץ", בו הוא מונה את שלושת העקרונות של הימין הפוליטי במערב בכלל וזה הישראלי בפרט. נזכיר כאן רק את העיקרון הראשון שהוא הרלוונטי ביותר לעניינינו: עקרון היסוד הראשון רואה בדמוקרטיה הליברלית — הנתפשת במערב כסדר פוליטי שנועד לממש את תפישת זכויות האדם המבטיחה שוויון זכויות לכל — סכנה חמורה לעם ולמדינה. 7/4/2016
המדינה מקשיחה נהלים ומקשה על אזרחים ערבים לבקר קרובי משפחה בעזה מיכל לופט, mekomit אלפי אזרחים נפגעים מהמדיניות החדשה. על סבים וסבתות נאסר להכנס כליל, גם לא לחתונות או לוויות של נכדים. איזה הצדקה בטחונית יכולה להיות לזה? 7/4/2016
כשהמוות נראה כמו המוצא היחיד: עליה חדה במספר ההתאבדויות בעזהmekomit, אינאס פארס גאנם לפני שהצית את עצמו כתב יונס "אני התחלתי את החיים, ואני אהיה מי שמסיים אותם". נידאל שהרגיש שכל הדלתות ננעלו בפניו תלה עצמו. ראזק לא ידע איך יפרנס את משפחתו לפני שטיפס על מגדל ואיים לקפוץ. תחת מצור ישראלי-מצרי וללא עבודה: מתחילת השנה ניסו או הצליחו להתאבד בעזה כ-80 בני אדם מידי חודש מה קורה כאשר אדם נאלץ להיאבק שנים על גבי שנים בלי שהוא מצליח להרוויח מספיק כסף כדי להצליח לתמוך במשפחתו, ואין לו – מילולית – שום דרך החוצה? לפני שהצית את עצמו כתב יונס "אני התחלתי את החיים, ואני אהיה מי שמסיים אותם". נידאל שהרגיש שכל הדלתות ננעלו בפניו תלה עצמו. ראזק לא ידע איך יפרנס את משפחתו לפני שטיפס על מגדל ואיים לקפוץ. תחת מצור ישראלי-מצרי וללא עבודה: מתחילת השנה ניסו או הצליחו להתאבד בעזה כ-80 בני אדם מידי חודש מה קורה כאשר אדם נאלץ להיאבק שנים על גבי שנים בלי שהוא מצליח להרוויח מספיק כסף כדי להצליח לתמוך במשפחתו, ואין לו – מילולית – שום דרך החוצה? 5/4/2016
חברון בדרך לבוסניהדניאל בלטמן, haaretz ביום שבו תועד א` מחטיבת "כפיר" מוציא להורג בדם קר את עבד אל־פתאח א־שריף, גזר בין הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה בהאג 40 שנות מאסר על רדובן קרדז`יץ`, מנהיג הסרבים בבוסניה, האחראי לטבח של כ–8,000 מוסלמים בוסנים בסרברניצה ביולי 1995. כ–20 שנה מפרידות בין הטבח ההוא לרצח הזה. אף על פי ששניהם אירעו על רקע מציאות שונה, יש להם מכנה משותף עמוק. את שני הפשעים ביצעו חיילים, הפועלים בטריטוריה שבה הקורבן הודר מכל שותפות עם הצד השולח את הצבא השולט בחייו. לא רק שאין הוא כלול בקולקטיב השליט, הוא נחשב לנחות, וזכות קיומו מוטלת בספק. במקרה כזה האצבע על ההדק קלה, והיורה משוכנע בצדקת מעשיו. א` הוא סימפטום לתהליכים שהבשילו במשך 50 שנות כיבוש. את הרצח שביצע על דעת עצמו אפשר להבין רק אם בודקים את המעטפת המבצעית, האידיאולוגית והמנטלית שעומדת מאחוריו. חטיבת "כפיר", היא זרוע מבצעת של הכיבוש. החטיבה הוקמה כדי להכשיר לוחמים לבצע מטרות, שרוב חיילי חיל הרגלים בצה"ל אינם מוכשרים לבצע: שיטור ברוטלי בקרב אוכלוסייה עוינת. זו איננה יחידה לוחמת רגילה. חייליה מפעילים אלימות יום יומית על המוני בני אדם. הם פורצים לבתים באישון לילה וגוררים אנשים ממיטותיהם לעיני ילדיהם, עוצרים במחסומים נשים הרות וחולים ולוכדים ילדים שמיידים אבנים. הם הופכים את חיי מאות אלפי בני אדם לגיהנום ובכך מבצעים את התפקיד שהטילה עליהם המדינה: הגנה על הפרויקט הקולוניאלי־הגזעני בשטחים.5/4/2016
...
דיווח וידאו מהפגנת יום האדמה בנבי סליח, יום ששי 1.4.2016מאת דוד ריב - הערת העורך: בדיווח מתועדת השתתפות המתנחלים בדיכוי ההפגנה2/4/2016
...
דיווח וידאו מהפגנת יום האדמה בנבי סליח, יום ששי 1.4.2016מאת ישראל פוטרמן2/4/2016
...
ארכיון מאמרים
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה