קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
דיווח מן ההפגנה בנעילין, 5.2.2016מאת ישראל פוטרמן6/2/2016
...
ותודה `לאם תרצו`רוית הכט, haaretz מי שמתגאה בבורותו, כמו מירי רגב למשל, ובכניעתו לרגשות תיעוב כלפי מי שהוא חווה כעליון עליו, כמו "אם תרצו" — מוותר על השאיפה להתפתח, להתקדם ולנפץ תקרות זכוכית, תהא דעתו הפוליטית אשר תהא. הוא לא ינוחם באשליית השליטה הפשיסטית, ולא במחיקת האליטות. גם אם יגרש אותן בכוח, הן לא ייעלמו מתודעתו, תמיד ירחפו מעליו כמאכלת. הוא גם לא יירש אותן. ההיסטוריה תתקן. העולם יזכור את עמוס עוז ואת יהושע סובול, ולא את אלמונֵי "אם תרצו" או את רגב. הקמפיין המתאמץ עד זיעה של "אם תרצו" טוב לשמאל, לא רק משום שהוא עשוי להעיר את אנשי המרכז ולגרום גם לימין האידיאולוגי המצפוני להיפרע מהארגון. הוא טוב משום שהוא מצופף את המחנה, מעורר את אלה שפחדו לדבר או שקעו בדיכאון פסיבי לקום ולעשות מעשה, להציב בפתח ביתם, כמו חנוכייה בחלון, את תמיכתם בדמוקרטיה הישראלית, בציונות כפי שהיא באמת, בארגוני זכויות האדם, בשאיפה לשלום ובסלידה מההסתה והכוחנות. אין מה לפחד מ"אם תרצו". הם בסך הכל עושים לא רע את מלאכתו של השמאל.6/2/2016
...
דיווח מן ההפגנה בנבי סליח, 5.2.2016מאת דוד ריב6/2/2016
...
מה באמת קורה בדרום הר חברון? סרטון עם מידע על נסיונות הגירוש של הפלסטינים על ידי ממשלת ישראלתעאיוש2/2/2016
...
מי שמתייג סופו שיחריםיהודית קרפ, haaretz השקיפות של מקורות מימון, שחוק העמותות מתיימר לקדם, כבר קבועה בחוק ואף מיושמת, וחובת השקיפות החדשה היא סלקטיבית, אם לא צבועה, ו"שקיפות" איננה אלא לשון נקייה ל"התנכלות". הצעת החוק, שיוזמיה מתיימרים להסתמך על דוגמתה בחקיקה בארצות הברית, אינה דומה לה כלל, וגם הסרת חובת נשיאת התג אינה מקרבת אותה אליה. גם הממשלה נהנית מתרומות ממדינות אירופיות ומהאיחוד האירופי ואינה רואה בכך תרומת "בעלי אינטרסים זרים" החותרים תחת קיום המדינה. ההצעה לתייג את ארגוני זכויות האדם היא המשך לתהליך של דה־לגיטימציה שלהם. זה ביטוי נוסף של המגמה להרוס את תדמיתם כגופים חיוביים, המבקשים לשמור על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם, ולהציגם כגופים המבקשים את רעת המדינה ומשרתים את אויביה. זו מגמה המאיימת על הדמוקרטיה, פוגעת בחופש הביטוי ובחופש ההתאגדות ומקדמת חברה ממושטרת, המערערת את תדמית מדינת ישראל.2/2/2016
...
לקראת רצח המונידניאל בלטמן, haaretz כיום אף גורם בינלאומי חשוב, כולל ההנהגה הפלסטינית, לא מערער על החוקיות והלגיטימיות ההיסטורית של הריבונות הזאת, בגבולותיה עד שנת 1967. אבל מאז אותה שנה החל להתפתח פרויקט קולוניאלי מנשל בשטחים הכבושים, שטרם השלים את מלאכתו כפי שהצליחו לעשות פרויקטים קולוניאליים במקומות אחרים בעולם, זאת מכיוון שלא השתמש בצעדים הקיצוניים ביותר של הקולוניאליזם המנשל: טיהור אתני אלים או רצח עם. אבל הוא הלך רחוק מאוד בשלבים המקדימים שאיפיינו מקרים דומים בעבר: השתלטות פראית על אדמות, חנק כלכלי, פוליטי ותרבותי של האוכלוסייה המקומית, טרור ואלימות בחסות עצימת עין של המדינה, הפרדה אתנית, ובעיקר — העברת מסר חד־משמעי כי הנוכחות הקולוניאלית אינה זמנית, אלא נצחית. הבנת המסר הזה מביאה את האוכלוסייה המקומית למאבק נואש, שמטרתו להשיב לעצמה את אשר היא חשה שהיא עומדת לאבד לנצח. היא מתנגדת, מורדת, ונוקטת טרור. בנמיביה, בצפון אמריקה ובאוסטרליה התגובה להתנגדות הזאת הובילה לרצח עם. הקולוניאליזם המתנחל נמשך על פני תקופות זמן ארוכות, ובגדה המערבית הוא קיים כבר כמעט 50 שנה. במקומות שבהם התהליך הזה הושלם בניצחון חברת המתנחלים, למשל בארצות הברית או באוסטרליה, נידונו המקומיים שנותרו בחיים ל״מוות חברתי״ שנמשך דורות ארוכים. את מקום ההשמדה והגירוש תפס תהליך של פירוק חברתי פנימי אלים. יחסים מורכבים מתקיימים בין המתנחלים לבין המדינה. הנאמנות של המתנחלים לרשות הריבונית מותנית ברצון וביכולת שלה להמשיך לקיים ולהעמיק את זכויות היתר שלהם. כאשר נראה להם כי היא אינה עושה בדיוק את מה שהם חושבים שעליה לעשות, הם עושים זאת בעצמם, מתוך אמונה כי המדינה המגבה אותם לא תעמוד מנגד ותגייס את כוחה כדי להשלים את שהחלו. המתנחל היהודי אינו יכול, בטווח הארוך, לסבול את קיומו של ה"יליד" הפלסטיני, לא רק משום שהוא מסרב לקבל את כללי המשחק ומגיב באלימות קשה, אלא משום שקיומו הפיזי משאיר בחיים את השאלה העיקרית: מיהו היליד האמיתי של הארץ הזאת? לפיכך, המטרה הסופית של האידיאולוגיה המתנחלית בשטחים אינה כניעה צייתנית פלסטינית לברוטליות הישראלית, אלא היעלמותם המוחלטת של הילידים. במקרים שהיו טעונים בפחות מרכיבים של זהות ואמונה משיחית, זה הסתיים בגירוש או ברצח המוני. המציאות בשטחים הולכת ומידרדרת לסכנה כזאת. לא מעט מתנחלים בגדה עובדים כדי לגרום לרגע הזה לקרות. 2/2/2016
...
רק לחץ בינלאומיעמוס שוקן, haaretz היותה של ישראל מדינת אפרטהייד הוא מצב בלתי אפשרי, לא רק בגלל השחתת המידות, אלא גם משום שמצב זה עתיד להוביל את ישראל, כמו את דרום אפריקה בשעתה, לנידוי ממשפחת העמים. במלאות לו כמעט יובל שנים האפרטהייד הישראלי לא מבוסס על טעמים ביטחוניים. הציונות, שתמיד נכונה לחלוק את ארץ ישראל עם תושביה הערבים, הוחלפה בהבטחה האלוהית: ארץ ישראל לעם ישראל. מימוש ההבטחה מתבצע על ידי התנחלות עקבית ושיטתית בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), ודחיקת הפלסטינים למובלעות מתוחמות, לריכוזי אוכלוסייה מעוטי קרקע. זאת הסיבה להתעמרות בפלסטינים, לנישול, להדרה, לאיסורי בנייה ותנועה ולמניעת פיתוח בשטח C. האידיאולוגיה המתנחלית הזאת מובילה את המדינה, והיא גם האידיאולוגיה של ראש הממשלה (או אולי, למצער, הוא הבין שכדי להיבחר עליו להתחייב לה). אגב, מבחינת האידיאולוגיה המתנחלית, האפרטהייד הישראלי הוא רק מצב זמני. בסופו של דבר, לפי אותה אידיאולוגיה, שקנתה אחיזה מסוימת גם בקרב כלל הציבור הישראלי, בארץ ישראל אין מקום לפלסטינים, אלא אולי כמיעוט קטן. הדה־לגיטימציה הגוברת של ישראל היא יציר כפיה. תחליט ישראל על מהלכים לחיסול האפרטהייד, היא תשוב להיות לגיטימית בכל מובן. מי שפועל נגד האפרטהייד הישראלי פועל למעשה למען חידוש וחיזוק הלגיטימציה של ישראל כבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, מקלט בטוח המאפשר הגדרה עצמית ליהודים במסגרת של מדינה יהודית ודמוקרטית 2/2/2016
...
29 בדצמבר 2015 – 11 בינואר 2016 (שבועיים)‎ - דוח OCHAעניינים מרכזיים בשבוע זה: עדכונים מהרגע האחרון (מחוץ לתקופת הדיווח): שלושה פלסטינים, בהם נער בן 17, נורו למוות על ידי כוחות ישראליים בשתי תקריות נפרדות, ב־12 בינואר: ניסון דקירה לכאורה בצומת בית עינון (נפת חברון) ועימותים במהלך מבצע חיפוש ומעצר בבית ג׳אלא (נפת בית לחם). ב־13 בינואר ירו כוחות ישראליים למוות בפלסטיני ופצעו שלושה פלסטינים נוספים ליד גדר המערכת בעזה, באזור בית לאהיא; נסיבות התקרית עדיין אינן ברורות. במהלך תקופת הדיווח בת השבועיים תועדו 12 מתקפות ומתקפות לכאורה שביצעו פלסטינים נגד ישראלים, שבהן נהרגו בידי כוחות ישראליים תשעה פלסטינים שביצעו או ביצעו לכאורה את המתקפות, וכן נפצעו שלושה ישראלים, שניים מהם חיילים.שניים מההרוגים הפלסטינים היו נערים (בני 16 ו־17). המתקפות והמתקפות לכאורה כללו שמונה אירועי דקירה וניסיונות דקירה, אירוע דריסה אחד ושני אירועי ירי שבוצעו על פי החשד על ידי פלסטינים שנמלטו מזירת האירוע. כל התקריות הללו התרחשו בגדה המערבית, בהן שתיים בירושלים המזרחית. נסיבותיהן של מספר תקריות נותרו שנויות במחלוקת. על פי דיווחים, אף אחד מהמבצעים או המבצעים לכאורה של התקריות לא השתייך לפלג או לארגון חמוש כלשהו. מאז 1 באוקטובר ועד לסוף תקופת הדיווח הנוכחית נהרגו במתקפות ובמתקפות לכאורה נגד ישראלים בשטח הפלסטיני הכבוש ובישראל 97 פלסטינים, בהם 21 ילדים, ו־23 ישראלים.[1] במהלך תקופת הדיווח בת השבועיים ניכרה ירידה חדה בתדירות ההפגנות והעימותים ובעוצמתם. בסך הכול תועדו ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש 203 פצועים פלסטינים, לעומת ממוצע שבועי של יותר מאלף פצועים ברבעון האחרון של 2015. עם הפצועים נמנו 41 ילדים ושלוש נשים. 12 מהפצועים נפגעו במהלך עימותים ליד גדר המערכת ברצועת עזה, ליד מחסום ארז וממזרח למחנה הפליטים אל־בוריג׳. יתר הפצועים (191) נפגעו בגדה המערבית – המספר הגבוה ביותר תועד בנפת ירושלים (85), ואחריה בנפות קלקיליה (27), חברון (24), בית לחם (25) ורמאללה (20). לפחות 25 מהפצועים בגדה המערבית ושמונה מהפצועים ברצועת עזה נפגעו מתחמושת חיה, ומרבית הנותרים נפגעו מקליעי גומי ומשאיפת גז מדמיע (רק מי שנזקקו לטיפול רפואי נכללו במניין הפצועים). 16/1/2016
...
אין מעמדות מול הירי: שני פלסטינים, אחד עשיר ואחד עני, נהרגו מ-14 כדורים במחסוםגדעון לוי ואלכס ליבק, haaretz היבואן העשיר סעיד אבו אל־וופה והסטודנט העני עלי אבו־מריאם לא הכירו זה את זה, אך הם נהרגו יחד בשבת בבוקר במחסום בקעות. האם ניסו לבצע פיגוע? אולי רק אחד ניסה? או שהם פשוט היו שם? סעיד עזב את הבית בסביבות חמש בבוקר ונסע לבדו, כרגיל. בכפר פרעה, לפני הכניסה לבקעה, עוד ראוהו נוסע לבדו. האם אסף מישהו בדרך? שאהר אומר שייתכן שעשה כן, בשל הקור והגשם הכבד — בדרך כלל לא נהג אחיו לאסוף טרמפיסטים. בסביבות שש בבוקר הגיע למחסום בקעות. כעבור כשעה התקשרו אל שאהר ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים ושאלו אותו מי נהג במרצדס המסחרית של החברה, שנעצרה במחסום. שאהר יצא מיד לכיוון בקעות, לבו ניבא לו רע. המחסום היה סגור. המרצדס עמדה באמצע המחסום, במקום שבו עומדים בדרך כלל החיילים, והיא שלמה. רק שני חלונותיה הקדמיים משני צדיה מנופצים. לאחר שהציג את עצמו נתנו לו החיילים להתקרב. גופה היתה מונחת לצד המכונית. הוא הבין מיד שזו גופת אחיו המת.16/1/2016
...
הידרדרות במצבו של עיתונאי פלסטיני ששובת רעב בשל מעצרו המנהלינעם רותם, mekomit עם כניסתו של היום ה-46 לשביתת הרעב של העציר המנהלי מחמד אלקיק, מדווח עורך דינו, אשרף אבו סנינה, על התדרדרות נוספת במצבו, וכי הוא החל להקיא ולהשתין דם. לדבריו, אלקיק איבד את היכולת לדבר או ללכת, והוא מתקשר בקושי בעזרת סימנים. למרות זאת הוא אזוק למיטתו בבית החולים "העמק" בעפולה בשתי רגליים וביד אחת במשך 24 שעות ביממה. אחד התסמינים של שביתת רעב מלאה הוא סכנה של מוות פתאומי לאחר כ-7 שבועות, ואלקיק כבר נמצא בטווח הסכנה לחייו. עורך דינו של מוחמד אלקיק השובת רעב כבר 46 ימים ומאושפז בבית החולים "העמק" מדווח כי הוא איבד את היכולת לדבר או ללכת. למרות זאת הוא אזוק למיטתו בשלוש גפיים. בקרוב עשויה לעלות על הפרק שאלת ההזנה הכפיה16/1/2016
הוריו של מוחמד אבו חדיר לבית המשפט: להרוס את בתי הרוצחים, כמו שעושים לערביםניר חסון, haaretz אביו ואמו של מוחמד אבו חדיר העידו היום (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת הטיעונים לעונשם של שני הקטינים שהורשעו ברצח. "הבן שלי היה כל החיים שלי", אמרה האם, סוהא אבו חדיר. היא פנתה בבכי אל הרוצחים ואמרה: "מוחמד בגיל שלכם. למה עשיתם את זה?". האב דרש מבית המשפט להורות על הריסת בתיהם של הרוצחים, "כמו שעושים לערבים". רוצחיו של אבו חדיר חטפו אותו סמוך למסגד בשכונת שועפט במזרח ירושלים, הכו אותו, חנקו ולבסוף הציתו אותו למוות ביער ירושלים. בעקבות הרצח פרץ במזרח ירושלים גל הפגנות אלימות. השלושה נתפסו כמה ימים לאחר מכן, הודו בחקירתם בשב"כ במעשה ושחזרו אותו. "הם שרפו אותו פעם אחת, אבל אנחנו נשרפים כל יום", אמר האב. 15/1/2016
...
האיחוד האירופי שוקל לתבוע פיצויים מישראל על הריסת מבנים לבדואים בשטח E1יהונתן ליס, haaretz האיחוד האירופי שוקל להגיש תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל בשל הריסת מבנים שתרמו מדינות האיחוד לבדואים ופלסטינים בשטח E1 כחלק מסיוע הומניטארי. כך מסרה אתמול מנהלת מחלקת ארגונים אירופיים באגף אירופה של משרד החוץ, אביבית בר אילן, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "בנייה בלתי חוקית דינה להיהרס, ישראל לא מקבלת את הפרשנות של האיחוד שמדובר בסיוע הומניטארי", אמרה בר אילן, אך סירבה להציג מידע נרחב יותר בנוגע לדיאלוג המתנהל בין משרד החוץ לשגריר האיחוד האירופי בישראל — כיוון שהדיון בוועדה לא היה מסווג. עוד נמסר בדיון כי באוגוסט האחרון הרסה המדינה 13 מבנים בדואיים בשטח, ובשבוע שעבר הרסה חמישה נוספים והוחרמו האוהלים שקיבלו התושבים כתרומה יום למחרת. הדיון בוועדה עסק בהתרחבות הבנייה הבלתי חוקית של בדואים בתחומי E1, שטח בן 12 קמ"ר בחלקה המערבי של מעלה אדומים. האיחוד האירופי וארגוני סיוע בינלאומיים מקדישים בשנים האחרונות חלק ניכר מפעילותם ההומניטארית והדיפלומטית לשטח C. לטענתם, האיסורים הישראליים על חיבור יישובים פלסטיניים לתשתיות מים, חשמל ותחבורה — מנוגדים לחובת ישראל ככובש. את התוכניות לפנות בדואים וליישבם ביישובי קבע מגדיר האיחוד האירופי כטרנספר ועקירה בכפייה, האסורים על פי החוק הבינלאומי. 15/1/2016
...
הצבא סגר מרכז מידע בשכם והחרים מחשבים ומסמכיםאחמד אל-באז, mekomit אתמול (שלישי) לפנות בוקר פשטו חיילים על "מרכז אחראר ללימודי אסירים ולזכויות אדם" אשר בשכם, והשאירו במקום צו לסגירת המרכז לתקופה של חצי שנה. במסגרת הפשיטה הוחרמו מחשבים, מסמכים וציוד נוסף של המרכז – כך לפי מנהל המרכז, פואד חופאש. "הם עשו את זה כי הם יודעים איזה השפעה יש למחקרים שאנחנו עושים כאן במרכז", אומר חופאש. "מטרת הצעד הזה היא לסתום את הפה למרכז, שמפרסם הפרות זכויות אדם על ידי הכיבוש הישראלי".10/1/2016
כן, אנחנו בדרך לפשיזםדניאל בלטמן, haaretz הפשיזם מקדש את החיץ הנוקשה בין הקבוצות, את ה`נבדלות` שבנט מדבר עליה, שכן לא תיתכן חוויה לאומית משותפת לפרטים שעולמם הרוחני ניזון ממקורות שונים. רוב הישראלים כבר מזמן מקדשים את הערכים האלה, מבלי לקרוא לזה פשיזם: הפגנות בעפולה נגד הקמת שכונה חדשה שתושביה ערבים, הקמת מהומה על מנת לסלק אזרחים ערבים שעלו על טיסה חזרה הביתה, קריאת רבנים מקבלי שכר מן המדינה שלא להשכיר דירות לערבים, והסתה בלתי פוסקת, בעלת אופי דמוני וגזעני, של ראש ממשלה נגדם. זהו פשיזם. נכון, פסילת ספרה של רביניאן אינה זהה לשריפת הספרים בגרמניה הנאצית במאי 1933. אבל טאוב אולי שכח שספרים רבים כבר נשרפו בישראל בשנים האחרונות: ספרי קוראן שהועלו באש במסגדים כשהוצתו על ידי קלגסי הגבעות, ספרי תפילה נוצריים שהועלו באש בכנסיית הלחם והדגים. האלימות הגזענית היוצאת ממפעל ההתנחלות הקולוניאלי בשטחים הכבושים, והמעטפת הממסדית היציבה של פרויקט הכיבוש, גוררים את ישראל לצומת דרכים דומה לזה שבו ניצבו מדינות שהידרדרו לפשיזם ולמשטרים רצחניים. ולא רק ספרים נשרפו. גם אנשים, כידוע. בנוסף, אפליה העטופה בנימוקים של זהות יהודית מתבדלת חדרה עמוק לספר החוקים הישראלי, שלא לומר לתודעה הקולקטיבית, בחוקים שנחקקו ונחקקים. גם זהו פשיזם. 10/1/2016
...
נגב: כוחות גדולים הרסו מסגד בכפר הבלתי מוכר רח`מה מיכל רותם, mekomit בכפר הלא מוכר רח`מה, הסמוך לירוחם, מתגוררים כ-1500 תושבים. חלקם גרים במקום מדורי דורות ואחרים הועברו למקום על ידי המדינה ב-1956. בכפר אין שירותי חינוך או בריאות, הוא אינו מחובר לחשמל, אין כבישים סלולים תשתיות ביוב או פינוי אשפה. תושבי הכפר מקבלים מים מנקודות חיבור לצינור הראשי על ציר ירוחם דימונה ומושכים מהן תשתיות בעצמם, ישנם תושבים שמובילים מים במיכליות.10/1/2016
הציונות הדתית והערביםעידית שפרן-גיטלמן, haaretz רצף האירועים בחודשים האחרונים הכניסו באופן אירוני ומטעה את ערביי ישראל והציונות הדתית תחת קורת גג אחת, כאשר שני המגזרים מצאו עצמם תחת מתקפה כוללת, לאחר פיגועי טרור שנעשו על ידי נציגים בודדים מתוכם. כמו האצבע המאשימה שהופנתה לעבר המגזר הדתי הלאומי כולו לאחר הרצח בדומא, ועם פרסום התמונות הקשות מ"חתונת השנאה", כך גם הפיגוע בתל אביב שנעשה על ידי הערבי הישראלי נשאת מלחם, גרר טענות קשות נגד המגזר הערבי הישראלי ככללו. אולם, בניגוד למנטרה המשוננת בפי כל, לפיה הערבים כולם שמחים על רצח יהודים, איש אינו טען ברצינות שהמרצחים היהודים מדומא מייצגים את האידיאולוגיה המקובלת בקרב המגזר. האצבע המאשימה שכוונה לעבר הציונות הדתית כולה, הצביעה על הרוח הגבית שניתנה לאותם מפגעים בדמות שתיקה לנוכח הסתה, ועל אחריות המנהיגים שזרעו בהם זרעי גזענות ולא השגיחו כשהצמח נהפך לפרא. אך פרט לאותה הפניית אצבע, לא סבל המגזר הדתי הלאומי מרדיפה בעלת השלכות מעשיות. בניגוד למגזר הערבי ישראלי, הוא לא נענש בענישה קולקטיבית, ראש הממשלה (של כולם) לא נזף בו נזיפה מאיימת, אנשיו לא הורדו בהשפלה מטיסה לנוכח לחציהם של נוסעים מפוחדים, התמיכה בהם לא הותנתה בהתנהגות נאותה, ואיש לא שאל "מה עושים עם הדתיים הלאומיים?". בניגוד לערביי ישראל, אנשי הציונות הדתית לא נחשדים כולם שהם פצצות מתקתקות, ולא מיוחסת להם רמת מסוכנות כזאת שמצדיקה נקיטת פעולות השמורות רק למי שמאיים על ביטחון המדינה. גם אם נשמעו קריאות לתת לשב"כ לעשות את עבודתו כדי למנוע את פעולות הטרור היהודי הבאות, איש לא היה מצדיק את החשדתם המיידית כמעט של כלל אנשי ההתנחלויות, וספק רב אם מישהו היה מעלה על דעתו להטיל סגר, למשל, על יישובים עד למציאתם של האשמים. כשמטילים אחריות על הציונות הדתית, קוראים לה לעשות בדק בית ולנקות את אורוותיה. כשמטילים אחריות על המגזר הערבי, מבקשים לשלול או לרמוס את זכויותיו. כמו שאומרים הילדים: "יחי ההבדל הקטן". 8/1/2016
...
הטרור המוסרי ביותר בעולםקרולינה לנדסמן, haaretz החוויה היהודית, ומכאן גם המוסר היהודי, תמיד יוצאים מן הכלל: שום עם לא ידע סבל כמו שידע העם היהודי, ועתה אנו למדים כי גם הרוע היהודי הוא יחיד במינו. נדמה שהיהודים העתיקו את הסינגולריות של חוויית המדוכא אל חוויית המדכא. כשם שמסרבים לאפשר לשואה להיות (גם) דוגמה לתופעה שמעבר לעצמה, כך גם לא מסוגלים להכיר באפשרותה של ישראל להידרדר לפשעים, ולו בשעת מלחמה; או לפשיזם, גם לא לנוכח כל "ההוכחות" שהמציאות מספקת בזו אחר זו. כמו צה"ל — הצבא המוסרי ביותר בעולם — גם הטרור הוא הטרור המוסרי ביותר בעולם. הרדיפות הפוליטיות, העינויים, הגזענות, הצנזורה — המוסריים ביותר בעולם. האפרטהייד — המוסרי ביותר בעולם. אבל את ממדיו האמיתיים של הרוע הישראלי יכולים לראות אלו שנפגעים ממנו באופן ממשי. את עוצמתו יש למדוד בגופם של המדוכאים, לא בפניהם של המדכאים. על היהודים לזכור, שחוויית המדוכא שונה באופן מהותי מחוויית המדכא. לאלו המתריעים ש"אסור להשוות" יש להזכיר, שמובן מאליו הוא שהשוואה היסטורית מצביעה על דמיון, לא על זהות;8/1/2016
...
בלעין בתל אביבעמירה הס, haaretz תל אביב מוכיחה בימים אלו שאין צורך ביותר משני נרצחים כדי לפחד מרוצח חמוש שמסתובב חופשי. והנה, במשך אלפים רבים של ימים, רבבות חמושים ישראלים כיוונו ומכוונים עשרות אלפי כלי נשק לעבר אוכלוסייה אזרחית פלסטינית. בשבילנו זהו שירות בסדיר או מילואים. בשביל הפלסטינים אלו גדודים של רוצחים בפועל ובפוטנציה. לאמא ברעננה ולאחות המטיילת בהודו — החייל בכפיר או גבעתי הוא הילד והאח האהוב. למשפחה בדהיישה ובחברון, שלביתה פרץ, הוא החמוש שכבר רצח ושובט לעוד אלפים כמותו, וכל רגע יכול לשוב ולרצוח. נכון לבוקר יום שלישי, 86 פלסטינים ופלסטיניות, שדקרו ישראלים או נחשדו שדקרו או שנטען שביקשו לדקור או לדרוס, נהרגו בידי כוחות הביטחון או אזרחים חמושים. כל פלסטיני שמתקרב במכוניתו לקבוצה של חיילים או מתנחלים, כל פלסטיני שמכניס את ידו לכיס כדי להוציא תעודת זהות — חושש שהישראלי החמוש מולו יירה בו, ואז יטען שהוא תיכנן פיגוע. בהעדר כל אופק אישי וקולקטיבי, הצעירים בוערים מרצון להחזיר לישראלים כגמולם, ולו באלפית האחוז. בהתקוממות מופרטת כמו בהתקוממות מופרטת: החקיינות היא התחליף לחשיבה והתארגנות. 8/1/2016
...
עורו הערביםגדעון לוי, haaretz דמיינו מה זה להיות כיום אזרח ערבי במדינת ישראל: רק אימה וייאוש. אין יהודי בעולם, גם לא בצרפת ה"אנטישמית" וכנראה גם לא באיראן ה"שטנית", החי במשטר פחד, קיפוח ונידוי כזה. אתה מסתובב ברחובות תל אביב, והפחד וההשפלה מלווים אותך. בירושלים גם עלולים לירות בך. מעפולה יגרשו אותך. מומלץ שלא לדבר בשפתך, רצוי להימנע מסימני זיהוי. היה יהודי בצאתך וערבי בביתך. והכי טוב להישאר בבית. אבל בבית עלול היס"מ לבוא לחיפוש — אולי אתה מחביא את המחבל — על סמך רשימות השב"כ. אתה רוצה לברוח מכל זה לחו"ל — בדרך לשם משפילים אותך בבן גוריון, בדרך חזרה מורידים אותך מהטיסה עקב זעם ההמון. אולי בקרוב: טיסות ליהודים בלבד. אתה חי בארצך על תנאי. שום רשות לא תעזור לך, שום ממשלה לא תציל אותך. בתי המשפט מפלים אותך, התקציבים מקפחים אותך. הכנסת גזענית, התקשורת לאומנית. גילויי הסולידריות הישראליים־היהודיים הולכים ומתמעטים. איש לא קם בטיסת "אג`יאן איירליינס" להציל את כבוד הישראלים. איש כבר לא קם בכלל, כמעט. אפילו ברמת אביב הליברלית קשה להיות פועל בניין ערבי בלי לפחד. לבנות את בתיה, לנקות את רחובותיה ולסחוב את משלוחיה זה בסדר, אבל אל תהיה ערבי. המשימה בלתי אפשרית כמעט: החברה היהודית מפוחדת, אלימה, שונאת ומתנשאת. מסעות ההסתה וההפחדה וזריעת השנאה עשו את שלהם. אותם ישראלים שמדברים על עשבים שוטים בקרב המתנחלים, מדברים על גיס חמישי של כלל הערבים. אסור לשתוק, חברים ערבים. אסור להרכין ראש. קל להטיף וקשה כמובן לעשות. המלאכה קשה כשיש כה מעט שותפות יהודית: הרשויות והרוב נגדכם. אבל הרבה על כתפיכם: יוגוסלביה, כן או לא; דמוקרטיה, כן או לא; ואפילו הסיכוי לפתרון המדינה האחת. בחברה היהודית אין עוד די כוחות להיאבק על כך. הם ניגפו. עכשיו גם רמת אביב עוינת אתכם. 7/1/2016
...
מערבבי החומוס בדםעודה בשאראת, haaretz אחרי מרחץ הדמים שעשה אזרח ערבי מעורער בנפשו ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ריחפה כאן הציפייה שכל ערבי בישראל יזדרז להניף מעל גג ביתו, בקור של אותו יום, דגל גדול עם כיתוב ענקי: "אני מתנצל". וטוב יהיה אם בנוסף להתנצלות זו תבקע מביתו שירת הימנון "הנאמנות למדינה". בדרישה להפגנת "נאמנות למדינה" גלומה ההנחה שהערבים אינם חלק מהמדינה, אלא סתם חפץ השייך לה, משהו כמו גרוטאה בחצר. ובשביל להעמיד את הערבים על הסכנה שעומדת בשער, מתפשט לו איום, סמוי למחצה, בחרם על העסקים בוואדי ערה. באמת, מצב קפקאי כזה לא נרשם מאז ימיו של קפקא עצמו. גם כאשר בא לך לזעוק מרוב זעם על גדיעת חיי צעירים יהודים, אתה על תקן חשוד. כלומר, אפילו חדוות הסולידריות האנושית מופקעת ממך. ובינתיים איזה גאון פייסבוקי ממחזר תמונה עלובה מלפני שנות דור, היוצרת את הרושם כאילו הערבים בוואדי ערה מחלקים ממתקים בעקבות הרצח בתל אביב. והתמונה רצה לה בעליזות ברשת.7/1/2016
...
לא נגררים, למרות ראש הממשלהנסרין חדאד חאג` יחיא, haaretz אין להטיל על החברה הערבית בישראל את האחריות על מעשיהם של אנשים קיצונים, בדיוק כפי שהחברה היהודית מסרבת לקבל אחריות על "נוער הגבעות" ועל קומץ הקיצונים שמבצעים פעולות "תג מחיר" ורוצחים אנשים בשנתם. למדנו כבר, כי קומץ הקיצונים משני הצדדים מתעקשים להרוס את מרקם החיים העדין שכוחות רבים בחברה היהודית והערבית עמלים כה קשה לבנותו בשנים האחרונות. קומץ זה גורם לרוב השפוי להתייאש, להרים ידיים ולהסתגר. קשה יותר להבין את אלה שתורמים ומסייעים לקיצונים משני הצדדים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושותפיו. האמירות של נתניהו, בביקורו המתוקשר במקום הרצח, על הקצנה והסתה פרועה של האיסלאם הקיצוני במסגדים, בבתי הספר, וברחובות הקהילה המוסלמית, תוך שמירה על טרמינולוגיה מדוקדקת של הפרד ומשול (דרוזים, נוצרים ובדואים מהצפון), אינן אלא דמגוגיה טבולה בהסתה, שמטרתה לצבוע חברה שלמה בצבעי דאעש.7/1/2016
...
דוח OCHA הדו-שבועי על המצב בשטחים הכבושים 705 פלסטינים נוספים, בהם לפחות 225 ילדים, נפגעו בעימותים אלה ואחרים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, 61 מהם ליד גדר המערכת המקיפה את עזה והיתר ברחבי הגדה המערבית. לפחות 22% מהפצועים בגדה המערבית ו־75% מהפצועים ברצועת עזה נפגעו מתחמושת חיה, ומרבית הנותרים נפגעו מקליעי גומי או משאיפת גז מדמיע. מספר הנפגעים הגבוה ביותר תועד בנפת בית לחם (244), ואחריה בנפות חברון (96), קלקיליה (51) ורמאללה (44). ב־16 בדצמבר ירו כוחות ישראליים מספר פגזים על שטח חקלאי ממזרח לח׳אן יונס, ופצעו שלושה פלסטינים. לדברי הרשויות הישראליות, הירי בא בתגובה על פיצוץ של מטען צד שכוון לעבר כלי רכב צבאי ישראלי. בנוסף, ב־23 הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים באש על פלסטינים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ירי שבו נפצעו ארבעה דייגים, רועים וחקלאים פלסטינים. כמו כן, כוחות ישראליים נכנסו לעזה בארבע הזדמנויות, שבמהלכן יישרו אדמה וביצעו פעולות חפירה.7/1/2016
...
ארכיון מאמרים
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה