קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
דיווח וידאו על ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 21.11.2014מאת ישראל פוטרמן22/11/2014
...
על הכליאה בהפרדהגודווין צדק, o139 חיג`אזי, תושב אבו טור, נכלא בדצמבר 2000 לאחר שלדברי המדינה ניסה להצית ארון חשמל בבניין של מתנחלים כחלק מאינתיפדת אל אקצא. מקורביו טוענים שלא היה חבר בג`יהאד האיסלמי, כפי שנטען על ידי המדינה, וכי הודה בחברותו בתנועה רק לאחר עינויים שספג מידי חוקרים ישראלים. במהלך מאסרו - לאחר שלדברי מקורביו הושפל על ידי סוהרים וראה את בני משפחתו מושפלים כשהגיעו לבקר אותו - תקף סוהר באמצעות סכין גילוח והיכה חוקר שלדברי בני משפחתו היה בין מעניו. תקריות אלה הובילו את רשויות הכלא להכניסו לבידוד. על פי מועדון האסיר הפלסטיני, הוחזק חיג`אזי 11 שנים בכלא הישראלי, מתוכן כ-10 שנים בהפרדה. כשהשתחרר ביוני 2012, סבל מהפרעות פסיכיאטריות קשות שנגרמו, לדברי מקורביו, מתקופת כליאתו הארוכה בהפרדה.20/11/2014
חוסר ישע נרכשזאב סמילנסקי, haaretz האם זו גזירת גורל? האם נגזר עלינו לשאת את חונטת הרשעים המתקרבנים המובילים אותנו, כאשר סביבם עדה של פוליטיקאים הלוקים בתסמונת כמו ציפי לבני, יצחק (בוז`י) הרצוג ויאיר לפיד, ועוד רבים וטובים, חילונים, חרדים וערבים, לוזרים מעוררי חמלה אשר אינם מסוגלים לנבא מתי יגיע ההלם החשמלי הבא, ואין להם מושג מה לעשות בקשר לזה ולא מוטיבציה לפעול כדי להיטיב את גורלם? לא, אחי, לא זה המצב. אנחנו עדיין הרוב כאן, או לפחות הקבוצה הגדולה ביותר. וב"אנחנו" הכוונה לכל מי שמסכימים כי בין הים לירדן חיים בני אדם שיכולים לדור בשלום ביחד. אולי לא מיד, אולי לא לגמרי, אבל יום יבוא ונחיה כאן כולנו — יהודים וערבים ופלסטינים ועובדים זרים — אם לא באהבה ובאחווה, אזי לפחות במסגרת כללי משחק אנושיים המקובלים עלינו ועל מדינות העולם. כל מי שחושב שרק לחלק מתושבי האזור מגיעים ביטחון, השכלה, תחבורה ציבורית וכלכלה חופשית, וכל היתר הם ג`וקים מסוממים, או חיידקים, או מחלות ממאירות — יכול להישאר בחוץ. מוזמנים להצטרף אלה שמסכימים שמוכרחים להגיע להבנה כזאת, שאפשר להגיע להבנה כזאת. חובה על מדינת היהודים — יותר מכל מדינה אחרת בעולם — לפעול ללא לאות למען מטרה זו. חובה מיוחדת מוטלת על מדינת היהודים, שהיא החזקה, העשירה והתקיפה באזור, לתרום לכך יותר מצבר האומללים שמסביבנו. עד היום הגענו אל שכנינו ואל הגר החי בקרבנו בידיים לא נקיות, ידי רמייה, כאשר נקטנו לשון חלקות מתבכיינת, ובה בעת נהגנו בחלשים שבינינו ומסביבנו ברשעות ובטיפשות. אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שמוטל עלינו להיות חזקים מאוד אם תאבי חיים אנו. עוד שנים רבות נצטרך לשלוח את ילדינו לצבא, לפתח בעבורם כלי משחית, ולבצר את גני הילדים ובתי הספר. אבל עיקר הכוח שלנו, היהודים, הישראלים, תושבי הארץ הזאת — יותר מהמטוסים החמקנים, הטילים החכמים, הסוכנים הערמומיים ומומחי המחשב המופלאים — הוא בידיעה שאנחנו החבר`ה הטובים, ה"גוד גייז". אנחנו אלה שמושיטים יד לכל אדם, שנוקטים פעולות כוחניות אך ורק כשבאמת אין כל ברירה אחרת, וגם אז, במידה ההכרחית בלבד. כוחנו יהיה בשיאו כאשר יידע כל אחד בישראל, יבין כל אחד בעולם — למעט אולי הפסיכים הקיצונים ביותר — שישראל היא מדינת הטובים, העוזרים, הידידותיים, החכמים, היכולים, אלה שכל אחד רוצה להיות חבר שלהם. 20/11/2014
...
בהצלחה לשני הצדדיםגדעון לוי, haaretz תראו מי שמדברים, ותראו על מה: הרמטכ"ל וראש השב"כ מדברים על "מוסר" ועל "אתיקה". כמו מנהל בית מטבחיים שמעז לדבר על זכויות בעלי חיים, מפקד בית סוהר שמדבר על חירות, או מנכ"ל חברת סיגריות שמדבר על בריאות, כך נשמעים דברי השניים. לרגע נדמה היה שישראל ניעורה סוף סוף לקיים דיון אמיתי על המלחמה בעזה. בני גנץ הרי כתב במכתבו שמדובר ב"שבר מוסרי ואתי" וכי השב"כ "חצה כל נורמה". אבל המליצות המתחסדות הללו הוקדשו כמובן רק לקרב התרנגולים המגוחך בין שני הגברים־גברים הללו, שמתקוטטים ביניהם של מי היה יותר גדול במלחמה האחרונה. מלחמות גנרלים כאלו תמיד פורצות כשמתברר שהניצחון לא היה ניצחון וההישגים לא היו הישגים. מבחינה זאת יש ערך לחילופי ההאשמות. אבל העיקר בסערונת המכתבים שפרצה בקלושמרל היא שכדרכן של סערות־הרגע הישראליות גם זו עוסקת בתפל, בשולי ובלא חשוב. הסקנדלים הללו מיועדים בדרך כלל לטשטש את המציאות ולברוח מפני השאלות המטרידות באמת. האם השב"כ התריע בינואר? נו, באמת. לא צריך את השב"כ כדי לדעת שעזה לא היתה נשארת שקטה לעד במצור שבו היא נתונה, ולא צריך את אמ"ן כדי להבין שאיש לא תיכנן את מועד המלחמה הזאת. אבל כשמפקד הצבא מאשים את ראש השב"כ בהעדר מוסר, כדאי להקשיב לצרימה המובנית שעולה מדבריו. בני גנץ ויורם כהן לא נמצאים במצב שבו הם מסוגלים (או רשאים) לדבר על מוסר או על יושר, גם אם באופן אישי הם ישרי דרך מאין כמותם. הם עומדים בראש שני ארגונים שהשקרים הם אמנותם והרוע הוא מצפונם. משוכללים ומוצלחים ככל שהנם, אין לארגונים שלהם כל קשר לערכים. אי אפשר אחרת בתנאים הנוכחיים. שניהם אחראים, למשל, לפשעי עזה, שאחריהם אי אפשר לדבר על מוסר. אין אדם הגון שחזר מעזה אחרי מבצע "צוק איתן" - פגשתי עשרות זרים שחזרו משם - שלא היה מזועזע עד עמקי נשמתו ממראה עיניו. אין אחד שלא חשב שמדובר במהדורה ברוטאלית ואכזרית עוד יותר מ"עופרת יצוקה", שחשבנו לא תישנה עוד. יתחלקו בקרדיט המפוקפק כאוות נפשם - גנץ וכהן היו המצביאים. מאות הרוגי השווא, החורבות, האימה והשנאה שנזרעה רשומים על שמם. העובדה שבישראל איש אינו מוטרד מכך, לא מפחיתה בכלום מעומק הזוועה. העובדה שישראל עסוקה עכשיו בהתראת ינואר, לא משנה את אחריותה לנעשה בעזה הנעזבת לתלאותיה בנובמבר. גם על יושר צריכים שני הללו להתקשות בדיבור. חלק ניכר ממלאכת השב"כ בנוי על שקרים, תלי תלים של שקרים - בעיקר לערבים, אבל מי סופר ומי יודע להפריד. ארגון שחלק חשוב מעבודתו מבוסס על בניית מערך רקב נורא של משת"פים, שבנוי על הבטחות שווא ושקרים, לא יודע לדבר על אמת. 20/11/2014
...
כשפלסטיני דורס זה פיגוע, כשמתנחל דורס זו תא& ג`ון בראון, mekomit פלסטיני שפגע ברכבו באשה בתאונת דרכים לאחר שנרדם על ההגה הפך ל"עציר בטחוני", ומצא את מותו בכלא. מתנחל מיצהר שהרג ילדה פלסטינית בת חמש ופצע אנושות ילדה בת ארבע בתאונת פגע וברח באותו הכביש אפילו לא נעצר. אסיר, שנשאר ברכב, סיפר כי כ-15 דקות לאחר מכן "חזר לרכב איש בלונדיני מיחידת נחשון ואמר לי: `החבר שלך הצטרף לאלוהים`". כמה שעות אחר-כך שב"ס טען כי "הוא נמצא אתמול תלוי בשירותים בתאו שבכלא על ידי חברו לתא. 20/11/2014
כל תושב עזה שרוצה לשפץ את ביתו צריך היתר מיש&חגי מטר, mekomit "אבל יצאנו מעזה". זו אחת התגובות הנפוצות בכל ויכוח על המצב ברצועה ועל האחריות הישראלית למה שקורה שם – מאספקת חשמל ועד הרוגים במלחמה. "יצאנו מעזה", ואף על פי כן פעם אחר פעם מתברר כמה שלא יצאנו מעזה. הנה, צבי בראל מפרסם ביום שישי ב"הארץ" סקירה מקיפה על הבירוקרטיה החדשה של השיקום ברצועה. מבין השורות זועקת השליטה הישראלית המלאה בכל פרט מהליך השיקום. לא רק פיקוח על המעברים, מה נכנס ומה יוצא וכמה ולמי, אלא גם בתוך הרצועה. כך, כל תושב בעזה שרוצה לבנות מחדש את ביתו שנהרס במלחמה או לשפץ בעקבות נזקים חלקיים, צריך בפועל היתר בנייה מישראל.20/11/2014
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - לתחילת נובמבר 19/11/2014
...
בצלם 16.11.2014 הודעה לעיתונות – ההוראה להרוס את בתי משפחותיהם של פלסטינים שביצעו פיגועים אינה חוקית ואינה מוסרית 19/11/2014
בשבת הקרובה, 15 בנובמבר, נצא שוב לפעילות בדרום 15/11/2014
לוחמים לשלום: ביום שבת, ה-15/11/14 ישראלים אומרים `כן` –עידכון!!! 15/11/2014
הירשמו להסעות להפגנות ה- 14.11.14 נגד הכיבוש, הגדר, &# 14/11/2014
משפחת נער פלסטיני בן 11: בננו נפצע קשה מכדור ג•נועם (דבול) דביר ואליאור לוי, ynet סאלח מחמוד, פלסטיני בן 11 מעיסאוויה, נפצע היום (חמישי) באורח קשה בפניו - ככל הנראה מפגיעה של כדור ספוג. המשטרה פתחה בחקירה לבירור נסיבות הפגיעה. מחמוד פונה בשעות הצהריים לבית החולים אל מקאסד שבמזרח ירושלים ומשם הועבר בשעה האחרונה לבית החולים הדסה עין כרם. הוא סובל מפגיעה בין האף לעין ומדימום קשה ונשקפת סכנה לחייו. סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" דיווחה כי הילד איבד את מאור עיניו בגלל הפציעה 13/11/2014
אין ימין יותר מנתניהונחמיה שטרסלר, haaretz יש עוד כמה תמימים שמאמינים שנתניהו הוא בעצם רודף שלום שנגרר בעל כורחו אחרי ציפי חוטובלי, מירי רגב, זאב אלקין, דני דנון ומשה פייגלין, כאשר מהצד אורבים לו נפתלי בנט ואורי אריאל. גם זה קשקוש. נתניהו הוא חוטובלי. הוא רגב, הוא אלקין, הוא דנון והוא פייגלין, וגם בנט ואריאל. אין שום הבדל בינו לבינם. הוא לא נגרר אחרי הקיצונים, הוא הקיצוני הגדול בעצמו. הוא פשוט מדבר קצת אחרת, טיפה יותר מתון, הרי בכל זאת הוא ראש הממשלה. בפועל הוא פועל בדיוק כמותם, כי גם הוא מאמין בארץ ישראל השלמה, וכל השאר זה רק דיבורים וטקטיקה, כדי להרוויח זמן. במסגרת אותה טקטיקה הוא יכול לנאום בבר אילן, לנהל משא ומתן "כאילו", להקפיא בנייה לחודשיים־שלושה, ואפילו לשחרר קצת אסירים (ואחר כך לכלוא אותם מחדש). אלה הטעיות בלבד. תוכניתו ברורה: עוד בית ועוד עץ, עוד כבישים ועוד מתנחלים, כדי להעמיק את האחיזה בגדה ולמנוע כל אפשרות להסכם ולנסיגה. כך בדיוק התנהג בקדנציה הראשונה שלו, ב–96`. ערב הבחירות הוא הכריז שהוא מקבל את הסכם אוסלו (טקטיקה), אך מיד כשעלה לשלטון, פתח את המנהרה בירושלים, גרם למרחץ דמים וחיסל את הסכם אוסלו. עכשיו הוא נלחם באבו מאזן, כאשר הוא חוזר ואומר ש"אין פרטנר", למרות שהנשיא הפלסטיני מצהיר שהוא מוכן להסדר מדיני שמכיר בישראל ושיסיים גם את הסכסוך עם כל מדינות ערב. לכן נתניהו שונא אותו. אין משהו שמשגע אותו יותר מהתעקשותו של אבו מאזן שלא לבצע מעשי טרור. הוא מעוניין בקיצוניות שמעודדת קיצוניות, שסוגרת כל אפשרות להסכם. לכן הוא עושה הכל כדי לחסל את מחרחר השלום הזה, במטרה להמליך תחתיו את החמאס, ואז יהיה ברור לכל שבאמת אין עם מי לדבר. בכל פעם כשהשטח נרגע קצת, הוא שופך שמן על המדורה, בעזרת הכרזה על תוספת בנייה במזרח ירושלים, 2,600 דירות בגבעת המטוס או כמה בתים בסילואן. הוא גם לא עוצר את חברי הכנסת מהליכוד שעולים להר הבית במטרה להבעיר את כל המוסלמים נגדנו. ואת התוצאות ראינו אתמול בשני פיגועי דקירה. המטרה של הימין ברורה: מלחמת גוג ומגוג שתפרוץ בינינו לבין העולם המוסלמי, ואז, בלהט הקרבות, ניתן יהיה לזרוק את כל הערבים מעבר לגבול. אבל מה יקרה אם נפסיד באותה מלחמה איומה? ראה גורלו של היישוב היהודי בעת המרד הגדול בשנת 70 לספירה. 11/11/2014
...
שופכי הדלקיוסי גורביץ, friendsofgeorge הבעיה בישראל היא לא האספסוף, הבעיה היא ההנהגה. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, לא ממש מתעניין במצוקות הדיור של הציבור הישראלי, אלא אם מדובר בציבור שחי מעבר לקו הירוק. אבל אתמול (ג’) חשב השר שזה יהיה רעיון חכם במיוחד להודיע בפומבי שאחרי הבחירות, צריכה המדינה היהודית לבנות את בית המקדש על הר הבית והריסות חראם אל שריף. אורי אריאל, שר בכיר בממשלת נתניהו, הגה בקול את הרעיון הזה כבר לפני יותר משנה, ככה שאי אפשר להאשים אותו בחוסר עקביות. הבעיה היא פחות באריאל ויותר בראש הממשלה, מר לשלשת עופות, שלא העז לפטר אותו אז וודאי שלא יעז לפטר אותו עכשיו. נתניהו מקפיד להעמיד פנים שאכפת לו מתבוסות ה-hasbara שממשלת ישראל סופגת על בסיס יומי (זוכרים איך התלהבו במשרד החוץ מכך ששרה איטלקית תחליף את קתרין אשטון כאחראית יחסי החוץ של האיחוד? אז ההתלהבות הצטננה מאד היום, כשהיא דרשה הקמת מדינה פלסטינית ואפילו הציבה לוח זמנים.) אבל אילו לנתניהו אכן היה אכפת מדימויה של המדינה שהוא מתיימר להנהיג, אריאל היה עולה על טיל מזמן. ספק אם יש התבטאות שמסוגלת להוציא את מדינת ישראל יותר משוגעת, יותר רחוקה מערכים דמוקרטיים, מאשר הדרישה להרוס מבנה קדוש ליותר ממיליארד בני אדם ולבנות תחתיו בית מטבחיים ענק, לסגור את הר הבית למוסלמים ולפתוח אותו רק ליהודים. 6/11/2014
...
אחרי האחווה בביה"ס הדו-לשוני, ילדיי חוזרים ל& אמירה אבו סאלח, mekomit "למרות המצב הקשה, אני נלחמת שילדי יראו שניתן לחיות ביחד דרך קהילת בית הספר. אבל זו עבודה קשה והרבה פעמים אני על סף התמוטטות, כי גם לילדי קשה לחיות בסכיזופרניה הזו". 6/11/2014
כך מתעמרות הרשויות בירושלים במשפחתו של מותמר פליישמן, mekomit את המשפט "הם שרפו אותו והוא עוד היה חי" שמעתי מכל אחד מבני משפחת אבו-ח`דיר כשבאתי לביתם יומיים לאחר הלווייתו של בנם, מוחמד. מוחמד אבו ח`דיר נחטף בתחילת חודש הרמדאן בידי חורשי רע יהודים שהכניסו אותו לרכב ונסו לעבר יער ירושלים, שם שפכו על גופו דלק והציתו, ועזבו רק כשהילד הפך לאוד מעשן. לפני ארבעה חודשים נרצח הנער מוחמד אבו ח`דיר, באירוע שהגביר את התסיסה בירושלים. מאז מנסה המשטרה למנוע את הנצחתו במרחב הציבורי. לאחר שנדרשו לפרק את האנדרטה לזכרו, עכשיו נדרשת המשפחה להסיר גם את תמונתו של מוחמד שתלויה מחוץ לביתם 6/11/2014
`המצב ההומאניטארי בעזה חמור משחשבנו` .מכון "אורח החיים הנכון" - דבר לא הכין אותנו למציאות בה חזינו המצב ההומאניטרי בעזה חמור משחשבנו וההרס הנרחב שראינו מצביע על סבירות גבוהה שבוצעו כאן פשעי מלחמה. בשל כך, אנו תומכים בועדת החקירה העצמאית של מועצת זכויות האדם של האו`ם, שהוסמכה לחקור בדבר הפרות של החוק ההומאניטארי .הבינלאומי וחוקי זכויות האדם במהלך .הסכסוך בעזה 5/11/2014
דוח OCHA - ספטמבר : הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים 4/11/2014
...
דוח OCHA 14-20 באוקטובר : הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים 4/11/2014
...
עיסא, אבא של שב"ח עיסא המשיך לחשוב כל השנים שזה הכל סוג של טעות. שאין נסיון לגרש אותם מאדמתם. שזה לא טיהור אתני מכוון ונחוש. שכל הרע הזה נעשה להם, כך הוא היה משוכנע, רק כי היהודים ברובם אינם יודעים. אילו ידעו, כך הוא התעקש להאמין, איך אפשר שהיו מרשים שכך ייעשה לו ולכפרו ולעמו. הפעם שוב עצרו את בנו מאג׳ד כי הלך לעבוד בישראל ולהביא פרנסה לכולם. ומשהו בעיסא נשבר.4/11/2014
הצבא והמשטרה הישראליים נכנסו ביום שני 27.10.2014 בבוקר לשלוחה מערבית של הכפר הפלסטיני-בדואי אום אלח`יר, וביצעו שם הריסת בתים. הטאבון של סמיחה, שעמד במוקד של תביעה משפטית שהוגשה על-ידי משפחה מן ההתנחלות הסמוכה כרמל, נהרס אף הוא, אעפ"י שלא נכלל בצוויי ההריסה. בנוסף לכך הרסו כוחות הכיבוש הפעם עוד שני מבני פח ששימשו כמחסן ומטבח עבור הזוג סולימאן ומליחה הד`אלין. פעולות הריסה אלה הן חלק מפעולה מתמשכת של הריסות בתים מטעם המנהל האזרחי של הצבא הישראלי המכוונת לאלץ את יושבי שני הריכוזים המערביים של הישוב אום אלח`יר לנטוש את המקומות בו הם מתגוררים מזה יותר מששים שנה.31/10/2014
מלאלה יוספזאי תרמה 50 אלף דולר לעזהג`יימס מייקל, haaretz יוספזאי, , קיבלה גם את פרס "ילדי העולם" והודיעה כי תעביר את כספי הזכייה לבניית 65 בתי ספר ברצועה מלאלה יוספזאי, הנערה הפקיסטאנית שזכתה החודש בפרס נובל לשלום(הזוכה הצעירה ביותר בנובל לשלום) תרמה 50 אלף דולר לשיקום בתי ספר ברצועת עזה. יוספזאי הודיעה על תרומתה היום (רביעי) במריינפרד, שוודיה, לאחר שקיבלה את "פרס ילדי העולם" למען זכויות הילדים, ואמרה כי הכסף יועבר באמצעות אונר"א לסיוע בבנייתם מחדש של 65 בתי ספר בשטחים הפלסטיניים. בדברים שפורסמו באתר האינטרנט של אונר"א אמרה מלאלה, שהארגון עושה "עבודה הירואית" למען ילדים בעזה, והוסיפה: "הצרכים עצומים. יותר ממחצית מאוכלוסיית עזה היא מתחת לגיל 18. הם רוצים וזכאים לחינוך איכותי, תקווה והזדמנויות אמיתיות לבנות לעצמם עתיד. המימון הזה יסייע בשיקומם של 65 בתי ספר שנפגעו בעימות האחרון. ילדים פלסטינים חפים מפשע סובלים באופן נורא וזמן רב מדי". פייר קרנבול, מנכ"ל אונר"א, אמר שארגונו "מתרגש מאוד" מהמחווה של יוספזאי. לדבריו, "היא תרומם את רוחם של רבע מיליון תלמידי אונר"א בעזה, ותעלה את המורל של יותר מ–9,000 המורים המלמדים אותם". "סבלם בתקופת הלחימה היה נורא, וטוב לבך יסייע מאוד בהקלת הכאב של החודשים האחרונים", הוסיף. לדבריו, יוספזאי הפכה "לסמל של הפוטנציאל חסר הגבולות הקיים בכל ילד וילד בכדור הארץ, ולדמות הנותנת השראה לדור הבא בפלסטין ומחוצה לה, ולכל אדם ואדם". 30/10/2014
...
The Villages Group - הריסות באום אלחיר 27.10.2014The Villages Group אראלה ואהוד, 30/10/2014
בכיר פלסטיני השווה בין נתניהו למנהיג דאעש - ברק רביד, haaretz ישראל שללה היום (שלישי) את תעודת הוי-איי-פי של דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, הגנרל עדנאן א-דמירי. הסיבה לצעד היתה השוואה שערך א-דמירי בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין מנהיג ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), אבו בכר אל-בגדאדי. מדובר במהלך חריג, שכן ישראל נמנעה מלהפעיל סנקציות נגד המנגנונים בשנים האחרונות. תעודת הווי-איי-פי מאפשרת תנועה קלה ומהירה יותר ברחבי הגדה המערבית ומקלה גם על הכניסה לשטח ישראל. פקיד ישראלי בכיר ציין כי מתאם הפעולות בשטחים, יואב מרדכי, הודיע היום למקביליו הפלסטינים על שלילת התעודה של א-דמירי. הפקיד ציין כי א-דמירי הוזהר כבר לפני כמה חודשים למתן את התבטאויותיו נגד ישראל, שגבלו בהסתה לאלימות. לדברי הפקיד, התבטאויותיו האחרונות של א-דמירי היו הקש ששבר את גב הגמל ולכן הוחלט לשלול ממנו את התעודה. לפני כמה ימים, במהלך מסיבת עיתונאים שכינס ברמאללה בעקבות פיגוע הדריסה במזרח ירושלים, אמר א-דמירי כי ראש הממשלה נתניהו מסוכן יותר מנהיג המדינה האיסלאמית, אל-בגדאדי. הוא הוסיף כי "הגזענות הישראלית כלפי העם הפלסטיני חמורה יותר ומסוכנת יותר מהמדינה האיסלאמית" וכינה את ישראל "דאעש היהודית". במהלך אותה מסיבת עיתונאים טען א-דמירי כי אירוע הדריסה היה תאונת דרכים ולא פיגוע. בתגובה להחלטה לשלול ממנו את התעודה אמר היום א-דמירי ל"הארץ" כי אינו חוזר בו מדבריו וכי הוא אכן רואה בנתניהו אדם מסוכן כאל-בגדאדי. "נתניהו נותן גיבוי לקיצונים ביותר בישראל, והם מובילים להסלמה, להסתה ולעימות דתי", טען. "אני דיברתי על בסיס עובדות. הזו מתחילת אחראית להרגיתם של תשעה ילדים פלסטינים מתחילת השנה, היא הורסת בתים של פלסטינים שלא הועמדו לדין אבל לא הרסה את בתיהם של רוצחי הילד מוחמד אבו חדיר. ההחלטה של ממשלת נתניהו מוכיחה שמדובר בממשלה חלשה, שלא יכולה להתמודד עם הצהרה עיתונאית של פקיד פלסטיני שתפקידו לדבר לתקשורת". זו אינה הפעם הראשונה שבה שוללת ישראל, באמצעות מתאם הפעולות בשטחים, את תעודות הווי-איי-פי של בכיר פלסטיני בעקבות התבטאויות שליליות כלפיה.30/10/2014
...
האוטובוס לגבעת מוגלהיצחק לאור, haaretz יצא קצפם של כמה מקטרגים בעניין האוטובוסים, שפלסטינים לא יוכלו לעלות בהם. לאט לכם מקטרגים מהירי חימה, חישבו קצת על האחר. חושך יורד על ארץ ישראל, אפשר לזון עיניים במפעל ההתיישבות הגדול, איזו תפארת, וילות, מדשאות, בריכות שחייה, נשים צנועות מחד גיסא והיי־טקיות מאידך גיסא, ילדים מאושרים, ומסביב — שממה, חושך, כלבים נובחים, ג`ונגל, ואם תינוק בוכה מתוך החשיכה, אומרים "משלנו, צומחות לו השיניים, נו, עד מאה־ועשרים", ואם לא משלנו, לא אומרים כלום, כי אין, כי צריך לחיות בשני מפלסים, מפלס של אין, ומפלס של יש, יש זכות הצבעה ופסוקים, נניח "ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף", וכשהנהג פותח חדשות, מפסיקים עם הפסוקים, ומתרכזים בידיעות על הקפאת הבנייה. ומחייכים. "זה עלינו", אומר האב הטרי בגאווה. "כן, כן, שוב מדברים עלינו". צודק, הפרופסור, כמו כל פרופסור. כי לא טוב לנסוע באוטובוס אחד עם עניים. העניים מסריחים. בדיוק משום כך אנחנו בעד צדק חברתי. העוני מסריח. אגב, העניים עצמם לא אוהבים לנסוע באוטובוס עם אנשים נקיים. הם נבוכים מהריח שלהם־עצמם. כל היום הזיעו, יצאו בארבע בבוקר מהבית, ואם הם מכירים אחד את השני מבית הסוהר, או מהחקירה בבוקר, הם רוצים לצחוק בקול, ולמה שלא ייסעו באוטובוס משלהם, ושם יוכלו להתבדח על החוקרים, בקול רם, בלי להביט בנו נפחדים. אנחנו שונאים את המבט שלהם. לא רוצים לראות את העיניים שלהם. ככתוב: "ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. למה הדבר דומה? לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו, אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר הקאה את הגוי אשר לפניכם". 30/10/2014
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים 29/10/2014
...
אל תגידו לא ידענו צה"ל ממשיך להתעמר בפלסטינים בבקעת הירדן. 29/10/2014
כיצד מעודדות ממשלות ישראל השתלטויות על אדמות פלסטינים בגדה? הסבר פשוט מרבנים לזכויות אדם 29/10/2014
המתנחל שאחראי להרג ילדה ופציעה אנושה של אחרת לא נעצר, לא נלקח למחנה מעצר צבאי, לא נשפט ללא ראיות, לא הוכה, לא הועבר הרחק ממשפחתו, ולא הפך לאסיר ביטחוני. הפלסטיני שפגע קלות באשה כן סבל מכל אלו, ונהרג בגללם. ככה זה אפרטהייד.ב-26 ביולי ראאד אל ג`עברי, 37, אב לחמישה, נסע ברכבו בכביש 60. הוא ככל הנראה נרדם (בעקבות משככי כאבים שצרך קודם) וסמוך לצומת גוש עציון הוא פגע באשה שעמדה על הכביש. האשה נפצעה קלות. מיד לאחר-מכן הוא פנה בחדות חזרה לכביש, ובצומת הבאה הוא הסגיר עצמו לכוח צה"ל. שם הסביר את המסופר לעיל. אל ג`עברי נעצר מיד ונלקח למחנה המעצר הצבאי "עופר". הוא הובא לבית המשפט הצבאי במתחם, שם לאור העובדות הללו השופט הצבאי החליט לשחררו בערבות 8,000 ש"ח, לאחר שהחליט כי אינו מסוכן וכי לא מדובר בפעולת חבלה מכוונת. אך אלו היו ימי "צוק איתן", ובחסות האש בעזה צה"ל הכביד מאד את הדיכוי בגדה. הפרקליטות הצבאית החליטה בכל זאת לא לשחרר אותו ללא שום ראיות נוספות, ואל ג`עברי הפך ל"עציר ביטחוני".29/10/2014
מגורשי כנסיית המולד עדיין ממתינים לשוב לבעמירה הס, haaretz אחרי הגירוש לעזה ב-2002 הובטח להם שיחזרו לגדה בתוך שנתיים. בכל חידוש מו"מ קיוו שמצוקתם תידון, אך אחרי פיצוצו השנה נותרו בתחושה שנשכחו. במשך 39 ימי המצור, שבהם לא הורשו ארגונים פלסטיניים להכניס מזון לכנסייה, הרגו צלפים ישראלים שבעה מהנצורים, שהתקרבו לחלונות או ניסו לצאת לחצרות הפנימיות. ארבעים נצורים נפצעו מירי חיילים. רובם שוחררו בסופו של דבר לבתיהם, כמה נשפטו ונאסרו לכמה שנים. 39 גורשו. בהדרגה, הצטרפו למגורשים נשותיהם וילדיהם. למעשה, הפכו גם הם מגורשים ומנותקים מהגדה המערבית, משום שישראל אינה מתירה להם מעבר קבוע דרך מחסום ארז ומשום שהמסלול העוקף מרפיח ארוך ויקר מאוד. יש בני משפחות שקיבלו אישור כניסה דרך ארז פעמיים או שלוש לאורך 12 השנים. תוקפו: כמה ימים. אחרי השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, ב–2007, חדלה ישראל לתת למשפחות אישורי מעבר. במשך כל התקופה לא היו המגורשים ובני משפחותיהם יכולים להשתתף באירועים משפחתיים. 15 מהמגורשים איבדו במשך השנים בן משפחה קרוב — הורים, אחים או אחיות. לרובם הורים מבוגרים ולא־בריאים שהם מנועים מלבקר ולסעוד. רובם מזוהים עם הפתח ומנגנוני הביטחון שלו; זה לא היה פשוט לגור ברצועה בלא העורף המשפחתי המגונן בתקופת מלחמת האזרחים ב–2007. ברצועה מוכת האבטלה הם נדונו לקשיים כלכליים מציקים בהרבה מבגדה. גם חוויית שלוש המלחמות היתה כנראה קשה יותר, בגלל הבדידות והניתוק מהסביבה המשפחתית. בתחילת אוגוסט השנה, באחת מהפסקות האש של המלחמה האחרונה, נסעו עוואטף כנעאן וששת ילדיה לבית לחם. פהמי והמשפחה עשו מאמץ אדיר כדי לקבץ וללוות את אלפי הדולרים שנדרשו לנסיעה הארוכה והמייגעת מרפיח לאל־עריש, משם לעמאן ואז לגשר אלנבי — לעומת כ–300 שקל ששילמו בעבר על מונית מארז. "רוב המשפחות לא יכולות להרשות לעצמן הוצאה כזו", אמר כנעאן בשיחת טלפון מעזה. "גם אנחנו לא יכולים לממן שוב נסיעה דרך מצרים". במשך שבועות ארוכים היו עוואטף וילדיה המומים ממראות ההרג וההרס ברצועה. כל חבטת דלת הקפיצה אותם, זיקוקי דינור הבהילו אותם, סיפרה הסבתא פתחייה. בחג הקורבן השנה "נהנינו בפעם הראשונה", סיפרה הבת איסראא, משום שחגגו אותו בקרב המשפחה המורחבת, שיודעת לפנק. אבל עכשיו הגעגועים לאבא תוקפים אותם. "את סבא וסבתא לא ראינו עשר שנים, האם נחכה עכשיו עוד עשר שנים עד שנראה את אבא?", שאלה בבית בעיר העתיקה של בית לחם, שבו נולד אביה לפני 42 שנה. עכשיו הם מקווים לקבל מישראל אישור מעבר דרך מחסום ארז. שיבתם של האב ושל חבריו הביתה היא בינתיים חלום מושעה. דוברי משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון והשב"כ לא השיבו לפניות חוזרות ונשנות של "הארץ" בנושא המגורשים וחזרתם לגדה. 23/10/2014
...
על מה צריכה האקדמיה להילחםאנשי אקדמיה, haaretz בעת הלחימה בעזה בקיץ האחרון הביעו המוסדות להשכלה גבוהה עמדה המנוגדת לערכים של זכויות אדם אוניברסליות כאשר התגייסו לתמיכה בלתי מסויגת בפעולות צה"ל ברצועת עזה. מכללות הקימו מרכזי תעמולה להצדקת פעולות צה"ל, אוניברסיטאות ריכזו איסוף ציוד לחיילים בשטחיהן, כמה מוסדות אקדמיים החליטו לתגמל סטודנטים ששירתו במילואים במענקים והטבות, אוניברסיטת תל אביב פירסמה שהיא "מחבקת ומחזקת את כל כוחות הביטחון", ואוניברסיטת בן־גוריון בנגב הודיעה כי היא מחזקת ידי חיילי המילואים בכל אשר יעשו. כידוע, העשייה הזאת של כוחות הביטחון גרמה למשבר הומניטרי קשה בעזה. יותר מ–2,000 בני אדם נהרגו (כרבע מהם ילדים) וכ–11,000 נפצעו. הרס רב נגרם לבתי מגורים, לתשתיות אזרחיות, לבתי חולים, למוסדות ציבור, ולמוסדות חינוך והשכלה גבוהה. בסוף חודש אוגוסט, כשהוסר איום הרקטות המיידי, פירסמו כמה מהמוסדות האקדמיים מסרי שמחה על החזרה לשגרה הברוכה, תוך התעלמות מכך שהשגרה הזאת כוללת כיבוש צבאי ומצור. בתחילת ספטמבר פנו יותר ממאה חברי סגל במחאה לראשי האוניברסיטאות. "לאחר שנים של הטלת מצור חונק ומשתק על עזה", הם כתבו, "ובעקבות הסבל והכאב שהוסבו לתושבי עזה במהלך קיץ 2014, כולל פגיעה במוסדות חינוך, אנו פונים לראשי האוניברסיטאות כמנהיגי גופים המייצגים מסורת של חתירה לאמת ללא מורא, שאיפה לשיתוף פעולה חוצה גבולות בשירות החברה האנושית הגלובלית, וכבעלי השפעה בחברה הישראלית המייצגים אותנו כחברי סגל, להביע עמדה מוסרית ברורה, לגנות פגיעה בחיי אדם, ולקרוא להסרת המצור מעל עזה". את התגייסות האוניברסיטאות למאמץ המלחמתי יש לראות על רקע מחוייבותן לכיבוש ומעורבותן ארוכת השנים בהפרות זכויות אדם של פלסטינים. שיתוף פעולה בין האקדמיה לממשל אינו יוצא דופן, אולם חשוב לבחון את היקפו ואת תוצאותיו. מרכזי מחקר באוניברסיטאות הישראליות עובדים בשירות כוחות הביטחון ותעשיות הנשק ומספקים את התשתית המדעית, הקונספטואלית, האידיאולוגית והמשפטית לארסנל ולמדיניות הכיבוש. החופש האקדמי מאבד משמעות במנותק ממחויבות לזכויות אדם אוניברסליות. הערכים שאליהם מתיימרות האוניברסיטאות לשאוף כאשר הן מנהלות את המאבק בחרם האקדמי הם ערכים ראויים, אך עליהן לעמוד מאחורי ערכים אלה ולתמוך גם בזכויות האדם של הפלסטינים, במקום לגייס את משאביהן למלחמה בחרם ותמיכה בכיבוש. פנייתם של חברי הסגל הזמינה את ראשי האוניברסיטאות לשנות כיוון ולהביע מחויבות מעשית לחופש אקדמי לכל, לזכות האוניברסלית לחינוך ולזכויות אדם, אולם הם מיאנו להגיב. 23/10/2014
...
אחרי שביתת הרעב של סאמר עיסאווי, משפחתו נלח&#אלכס ליבק וגדעון לוי, haaretz עו"ד שירין עיסאווי ואחיה מדחאת מואשמים בפעילות למען אסירי חמאס וג`יהאד איסלאמי. אמם מתעוורת, אך מקווה שתספיק להיות עדה לשחרורם. טארק עיסאווי מראה תצלום: בתו ושניים מבניו. זו תמונה נדירה, שכן בשנים האחרונות כמעט ולא יכלו בני משפחת עיסאווי להיפגש כולם יחדיו, תמיד היה מישהו בכלא. התמונה הזאת הזה צולמה בחלון ההזדמנויות שלהם, לפני כשנה, שנמשך רק כמה שבועות: כאשר סאמר שוחרר אחרי שביתת רעב ממושכת, שירין שוחררה ממעצר, וכך גם האח מדחאת. עכשיו שלושתם שוב בכלא: סאמר, משוחרר עסקת שליט שנכלא מחדש בגלל שנכנס לשטחי הגדה בניגוד לתנאי שחרורו, שבת רעב במשך כתשעה חודשים ושוחרר שוב, עד שנכלא מחדש בחסות "שובו אחים" והמלחמה בעזה. אחותו ואחיו, שירין ומדחאת, נעצרו בפעם האחרונה בחודש מארס ומאז הם בכלא, עד תום ההליכים. הם נאשמים בתיווך ובהעברת מסרים וכספים בין חמאס בעזה לאסירים בכלא הישראלי. כל אחד מהשלושה חבוש בכלא אחר: סאמר בכלא הגלבוע, שירין בכלא השרון ומדחאת בכלא אשקלון. הוריהם הקשישים מיטלטלים מכלא אחד לאחר כדי לבקרם, אחת לשבועיים. סאמר התפרסם בארץ ובעולם לאחר ששבת רעב במשך 278 ימים; עכשיו מתנהל קמפיין בינלאומי למען אחותו הכלואה תחת הכותרת "שחררו את שירין". יש כבר דף פייסבוק ואלפי לייקים. סאמר מחכה לדיון בוועדת הערר הצבאית בכלא עופר, שתחליט אם ייאלץ להשלים את מלוא 26 השנים שנגזרו עליו בשל מעורבותו בפיגוע באינתיפאדה השנייה, בגלל שהפר את תנאי שחרורו ונכנס לשטח הגדה. שירין ומדחאת מחכים למשפטם שייפתח ביום חמישי הקרוב בבית המשפט המחוזי בירושלים. ההורים, יחד עם הדוד האני עיסאווי, מנסים לשחזר את ההיסטוריה המשפחתית: מדחאת, הראשון שנעצר על עבירות ביטחוניות בראשית שנות ה–90 ועשה מאז קרוב ל–20 משנות חייו בכלא, בהפסקות, נשוי עכשיו ואב לילדה, ליילה, שהשבוע מלאו לה שנתיים. ליילה נולדה כשאביה היה בכלא, והספיקה לחיות עמו רק כחצי שנה, לפני שנעצר שוב. ראפאת היה השני שנעצר, פאדי, השלישי להיעצר נהרג אחר כך, פיראס נעצר רביעי, שאדי אחריו, אחר כך סאמר ולבסוף שירין. אלה תולדות. הם היו פעילים בחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, ארגון שמאל חילוני. עכשיו מאשימה המדינה את שירין ומדחאת בפעילות למען אסירי החמאס והג`יהאד האיסלאמי. שירין ומדחאת עצורים עד תום ההליכים. בית המשפט יקבע אם עסקו בסיפוק צרכיהם ההומניטאריים של אסירים שלא מורשים לקבל ביקורים, או עסקו בפעילות טרור מסוכנת. בינתיים הפכה שירין לגיבורה בעיני חוגים ליברליים ופרו־פלסטיניים בעולם, ובדצמבר יוענק לה פרס זכויות האדם מטעם אל־קרמה, ארגון זכויות אדם שמושבו בשווייץ. הוריה מקווים שתוכל לנסוע לקבל את הפרס בטקס שייערך בז`נבה. אם לא, הם ייסעו לקבל את הפרס בשמה, אפשרות שדווקא מציתה זיק שובבני בפניו של האב, ששפם מרשים מעטר אותם. את שירין מייצגות במשפטה עורכות הדין סמדר בן נתן ומיכל פומרנץ. עו"ד בן נתן משוכנעת ששירין לא מזדהה עם האידיאולוגיה של החמאס, אלא אך ורק עם גורלם של האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. שירין, בת 32, אינה נשואה והיא מתגוררת עם הוריה. אמה, ליילה, אומרת שהיא גאה בילדיה ומשוכנעת בחפותם: "אני גידלתי אותם ואני יודעת איך גידלתי אותם. מדחאת נכנס ויוצא מהכלא - ואפילו ג`וק הוא לא מסוגל להרוג. כל מה שהם רוצים זה לחיות בכבוד ובחופש בארצם, בדיוק כמו היהודים. בן אדם חי רק פעם אחת, ובה הוא זכאי להיות בן חורין וליהנות מחיי כבוד. מגיע לנו לחיות כמו הישראלים. לחיות בכבוד על אדמתנו. "איך חיות האימהות בישראל עם ילדיהן? 23/10/2014
...
איך אמא וארבעה ילדים מתים לא מעניינים את הת&#חגי מטר, mekomit כמעט חודשיים מסוף מבצע צוק איתן, והתקשורת לא שואלת את השאלות הקשות: מי החליט שעכשיו מותר להרוג משפחות שלמות? מה ההצדקה לזה? ולמה בצבא לא מסבירים למה הרגו את בני משפחת ג`ודה? ובאמת, למה שיבקשו? בסך הכל עוד מקרה. עוד משפחה. אחת מבין יותר משבעים משפחות שהופצצו בצורה דומה, חלקן גדולות הרבה יותר. ההרוגים לבית ג`ודה הם רק חמישה מבין למעלה מ-540 בני משפחות שמתו בבתיהם, בהם לפחות 250 קטינים. ואם לא דורשים תשובות לגבי כל אלה, אז מה כל כך מיוחד דווקא בהרוגי המשפחה הזאת? 23/10/2014
גם אשה, גם ערבייה, גם רווקהרוית הכט, haaretz באופן מוזר למדי, גם החריפים שבמבקרי הממשלה השלימו עם העובדה ששר החוץ של ישראל מדבר ומסית כמו טוקבקיסט. ככה זה כשמתרגלים. אחרי שקרא במהלך מבצע "צוק איתן" להחרים חנויות של אזרחים ערבים ששבתו לזכר קורבנות המלחמה הפלסטינים, אחרי שטען כי דינה של ח"כ חנין זועבי הוא כדין הטרוריסטים חוטפי הנערים — בעקבות אמירתה "הם לא טרוריסטים" (ומהו הדין הזה לפי אביגדור ליברמן? מאסר עולם? מוות?) — מגיעה תגובתו העדכנית של ליברמן לאמירה הפרובוקטיבית של זועבי, שהשוותה את טייסי צה"ל לעורפי הראשים מדאעש. "צריך להכניס את הטרוריסטית חנין זועבי לכלא להרבה שנים, וגם לשלול ממנה את האזרחות", אמר השר בראיון ל"קול ישראל", "היא היתה צריכה להישאר בקטאר, אין שום סיבה שתסתובב במדינת ישראל. היא יכולה להיות תושבת בעזה. אשה רווקה, לבושה כמו שהיא לבושה — היא תרגיש שם טוב מאוד בחברתם של חמאס והג`יהאד האיסלאמי". נניח לרגע לעניין הגזעני, מאפיין יסוד בפוליטיקה הליברמנית, שרואה במוסלמים גוש אחד גדול, שחור ופרימיטיבי שמכסה את נשותיו ומתעמר ברווקותיו. נניח לרגע גם לדרור שנותן ליברמן לפנטזיות האנטי־דמוקרטיות שלו, שהרי במדינה דמוקרטית אין שום עילה סבירה להכניס את זועבי לכלא, גם אם האמירות שלה מעצבנות ומקוממות. נניח גם לאירוניה הטמונה בפנייה של ליברמן ל"טחנות הצדק" ול"מערכת אכיפת החוק". נתרכז במלים "אשה רווקה, לבושה כמו שהיא לבושה". נתרכז בכך משום שהשוביניזם והמיזוגניה מצליחים לעלות במקרה הזה על הגזענות — הישג לא פשוט במקרה של ליברמן. רמות התיעוב כלפי זועבי והחרדה ממה שהיא — אשה ערבייה חסרת פחד — מעבירות את שר החוץ על דעתו. ניסיון הפגיעה של ליברמן במקרה הזה כבר חורג מעקיצות והשמצות מקובלות במסגרת מאבק פוליטי, ומתעלה גם על שאר הטריקים הלאומניים שנוקטים ליברמן ונפתלי בנט בקרב המתחולל ביניהם על האלקטורט הימני. 23/10/2014
...
אזור ניסויי הרג בסביבה אורבנית אלי אמינוב, hagada כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת. עזה, אחד האזורים האורבניים הצפופים בעולם, היא שדה ניסוי מתאים ביותר למטרה זו. הצורך בניסויים עולה בהתמדה, הן בשל התרבותם, שכלולם וגיוונם של אמצעי ההרג, הן בשל הגידול בחלקה של תעשיית הנשק ביצוא הישראלי, והן בשל ההבנה המתגבשת בקרב ממשלות וארגוני בטחון, שרוב המלחמות בשנים הקרובות יתרחשו בתוך ערים23/10/2014
אתמול היו הריסות במספר מקומות בנגב. באל ערא& 18/10/2014
המלחמה האחרת של ישראל: השתקת הציבור הערבי שדן ג`בארין, שיחה מקומית למרות שהשתתפתי שנים ארוכות במחנות קיץ שחינכו לדו-קיום, אני מתחילה לאבד את התקווה. אם המדינה לא מונעת התקפות נגד אזרחיה הערבים, מאיפה יבוא השלום? עד היום הייתי מלאת תקווה לגבי העתיד של המקום הזה – אולי אופטימית מידי – וחשתי בביטחון שהסכסוך סופו להסתיים. אך בששת השבועות האחרונים נחשפתי לגלים של גזענות ושנאה הן ברחובות והן בקרב הממשלה, ואני חוששת שכעת התגלה פרצופו האמיתי של מה שמכונה כאן דו-קיום. במציאות זו, גזענות והדרה מאפיינים את היחס ל"אחר". הפרצוף האמיתי אינו מוכן להשלים עם זה שאני פלסטינית. המציאות הזו, האמת הזו, מפחידה אותי. בכל חיי לא ראיתי שנאה כזו. אפליה ראיתי, כמו כל ערבי וערביה בישראל. בגיל 19 עשו עלי חיפוש גופני מלא בנתב"ג כי ראו בי סיכון ביטחוני. אבל העת הזו גרועה יותר מכל זמן אחר. עכשיו הדברים יותר בוטים, יותר אלימים, ויותר נפוצים. 16/10/2014
הממשל הצבאי נגמר? וואלה? הימת זועבי, haaretz את הממשל הצבאי הטילה מועצת המדינה הזמנית ב–19 במאי 1948, ומאז ועד ביטולו ב–1.12.1966 היה הממשל הצבאי הגוף המרכזי של הממסד הישראלי שפעל בקרב הפלסטינים. לשם שליטה על אותו מיעוט, כמו גם לשם מימוש המטרה הציונית בכינון המדינה היהודית, פיתחה ההנהגה מנגנונים שבאמצעותם היא הפקיעה חלק ניכר מן הקרקעות שהיו שייכות לפלסטינים. היא מנעה מהפליטים לשוב לכפריהם, ובכלים מגוונים פיקחה ושלטה על המיעוט הפלסטיני. באמצעות שליטה על המרחב, ודרך הפעלת פרקטיקות מינהליות, ובראשם משטר הרישיונות, הצליח הממשל הצבאי ליצור מנגנון פיקוח, השגחה ושליטה. מנגנון זה הופעל בכל תחומי החיים, כולל בתחום הכלכלי. השתתפותו של המיעוט הפלסטיני במשק העבודה הישראלי הותנתה בהתנהגות "טובה", ונהפכה לכלי של פיקוח ומשמוע. מנגנון זה בא לידי ביטוי גם בהשתתפותם של הפלסטינים במערכת הפוליטית, ובטיפוחה של מנהיגות מקומית, "מוכתארים", נוחים למערכת. כך, באמצעות הממשל הצבאי, גם ההשתתפות בזירה הפוליטית היתה נתונה לפיקוח ולמשמוע. יחסה של המדינה לשלושת הזרמים הפוליטיים שפעלו אז: "המפלגות הנלוות (בעיקר למפא"י)", "מק"י" ו"אל־ארד", עיצב את הגבולות לפעילות הפוליטית של הפלסטינים. מק"י, כמפלגה יהודית־ערבית, סימנה את גבול המותר. היא הכירה בקיומה של מדינת ישראל על פי החלטת החלוקה של האו"ם, והצליחה להתקיים, אך היתה גם תחת השגחה ומעקב, ולעתים נרדפו חבריה והוגלו. מצד שני, הוצאתה של תנועת אל־ארד מחוץ לחוק סימנה את גבול האסור: אסור להזדהות ולפעול למימוש לאומיות ערבית נפרדת. המפלגות הנלוות והמוכתארים היוו את המודל להתנהגות הפוליטית והחברתית הנכונה והרצויה של "הערבי הטוב". גבולות המותר והאסור של הפעילות הפוליטית לא השתנו מאז באופן מהותי. ההסתה נגד נציגי המיעוט הפלסטיני בכנסת בכלל, ונגד חברי הכנסת ממפלגת בל"ד בפרט, הגיעה לשיאים במהלך המלחמה על עזה. ועדת האתיקה של הכנסת הטילה על חברת הכנסת חנין זועבי (בל"ד) את העונש החמור ביותר שידעה הכנסת בכל תולדותיה — היא השעתה אותה מהשתתפות בדיוני המליאה ומוועדות הכנסת למשך חצי שנה. אם לא די בכך, המשטרה המליצה להעמיד את הח"כית לדין בגין עבירות של הסתה לאלימות והעלבת איש ציבור, והיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי ימשיך לבחון תלונות שהוגשו נגדה בשל התבטאויותיה בכתב ובעל פה, וגם על השתתפותה בהפגנות נגד מדיניות הממשלה. המדינה גם מהדקת את הפיקוח והמעקב על התבטאויות ברשתות החברתיות. צעירים רבים זומנו לחקירות בעקבות ציוצים או סטטוסים שהעלו לרשת, וגופים אזרחיים ומוסדות אקדמיים לקחו חלק במעקב ובענישה. בחודשים האחרונים גם נעשה שימוש באיום כלכלי לשם שליטה על הפלסטינים והענשתם, כיחידים וכקבוצה: לא מעטים היו תחת איומי פיטורים, והיו שקראו להחרים עסקים ערביים. כך שלמעשה, ייתכן שהפרקטיקות הניהוליות של הממשל הצבאי הרשמי בוטלו בדצמבר 1966, אך המציאות הנוכחית מבהירה יותר מאי־פעם כי יחסה של המדינה כלפי המיעוט הפלסטיני שנשאר בגבולותיה והמדיניות כלפיו, לא בהכרח השתנו. 16/10/2014
...
הסגר והמלחמות בעזה הם לא מדיניות, הם טעות מת&איתמר שאלתיאל, שיחה מקומית אהוד ברק ירש את המצור מאולמרט והמשיך איתו בלי מחשבה. נתניהו אמר שהסגר מזיק לביטחון. הממשלה מעולם לא גיבשה מדיניות כלפי עזה. שנים של מצור ומלחמות מתוך אינרציה. תגובה לחגי מטר יש משהו מפתה בניסיון לחבר בין כל הנקודות שמסמנות החלטות של הממשלה לכדי תהליך הגיוני אחד. לא משנה אם הציור הסופי אכזרי וקר, לפחות אפשר להתנחם בידיעה שכל העוול והכאב העצומים הללו הם חלק מתכנון תבוני. לפני מספר ימים היה זה חגי מטר שניסה לחבר את הנקודות. הציור הסופי: מבצע "צוק איתן" נועד ליצור הרס אדיר ברצועה, שידרוש מהפלסטינים לעסוק שנים בשיקומה וירחיק את סוף הכיבוש.אני חושב שחגי מטר טועה, ושהאמת גרועה ומורכבת יותר מכפי שהוא רוצה להאמין. אם מחברים את כל הנקודות של מדיניות הממשלה לא מקבלים תוכנית סתרים מורכבת, אלא ציור של בוגי יעלון מתאמץ לחשוב; ומאחורי כל העוול והכאב אין תכנון תבוני, יש רק מקריות וכסת"ח.16/10/2014
תוכנית ההסדרה: לאפשר לעזתים חיים ושיקום, רק חגי מטר, mekomit פתאום אחרי שבע שנים במערכת הביטחון גילו שהמצור לא עוזר. לא במקרה ההבנה הזאת מגיעה אחרי המלחמה, שזרעה כל כך הרבה חורבן, שהשיקום לבדו יעסיק את הפלסינים שנים. אולי הם ישכחו שפעם רצו מדינה. "במערכת הביטחון מודים שהסגר הכמעט-מוחלט על הרצועה הזיק יותר משהועיל". תמיד מדהימה אותי הקלות שבה משפטים כאלה נכתבים על ידי פרשנים למיניהם. במין נון-שלנטיות כזאת, שנדמה מהטקסט שנלווית אליה משיכת כתפיים של "נו טוב, אז לא עבד. ננסה משהו אחר". כאילו שלא אותה מערכת ביטחון ואותם פרשנים הם שקידמו את מדיניות המצור באופן אקטיבי מאוד במשך שבע שנים. כאילו שלא מיררו את חייהם של 1.8 מליון בני אדם ככה. 16/10/2014
אמרנו לכםיוסי גורביץ, friendsofgeorge ישראל מודה בתבוסה מול החמאס, ומערכת הבטחון מודה שהמצור על רצועת עזה הזיק יותר מאשר הועיל זוכרים איך, באמצעות היועץ המשפחתי לממשלה, סיים בנימין נתניהו את המלחמה האחרונה בעזה בלי ששרי ממשלתו יוכלו לדעת מה תנאי הפסקת האש? אז מסתבר שהיה לו מה להסתיר, כי על פניו ישראל מיישמת כעת כמעט את כל דרישות החמאס. 16/10/2014
המטרה האמיתית של חוק ההסתננות: הפרקליטות ה רויטל חובל, haaretz אחד הטיעונים בעתירה נגד חוק ההסתננות היה שתכליתו של החוק היא לשבור את רוחם של מבקשי המקלט על מנת שיעזבו "מרצון" וכי מדובר בתכלית פסולה. הטענה התבססה על דברים שאמרו גדעון סער ובכירי רשות האוכלוסין שהודו בכך בדיונים על החוק, והסבירו שלכך נועד מתקן חולות. בנובמבר 2013, חודשיים לאחר פסק הדין הראשון שפסל את התיקון לחוק ההסתננות, ולאחר פרסום תזכיר החוק השני שעבר ונפסל גם הוא בחודש שעבר, אמר בוועדת הפנים מנהל מינהל אכיפה וזרים, יוסי אדלשטיין, כי "המתקן הפתוח מיועד לעודד את יציאתם של מי שיוחזקו בו מישראל וכי בדרך זו יתפנה בו מעת לעת מקום, שיאפשר הכנסתם של נוספים". דברים דומים אמר גם סער באותו החודש בכנסת. לעומת זאת, בתגובת פרקליטות המדינה לבג"ץ, בהתייחסה לתכלית הקמת מתקן חולות, הוכחשה תכלית זו מכל וכל. "דין טענת העותרים ביחס לתכליתו של מרכז השהייה, ככזאת שנועדה לשבור את רוחם של השוהים, להידחות מכל וכל. לא רק שאין עיגון לכך בהוראות החוק... אלא שמציאות החיים בחולות שומטת את הקרקע תחת טיעון העותרים", כתבה המדינה. 16/10/2014
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים 15/10/2014
...
שיטת הזיופים של עסקאות לרכישת קרקעות של פלסטינים בגדה המערביתהפניה לכתבה בערוץ 215/10/2014
...
ליז מגנס מזמינה לקונצרט בית ביפו – ערב התרמה הרסנו כל כך הרבה... המעט שנוכל לעשות זה לנסות לסייע"" 12/10/2014
"תחזור לאפריקה": פשעי השנאה נגד פליטים לא פוסנעם וייס ואליזבט צורקוב, hagada וואלאלדין, ניצול רצח העם בדרפור, היה קורבן של פשע שנאה בשלהי אוגוסט. וואלאלדין שהגיע לישראל במאי 2012, מעביר הרצאות על מנת לקרב את הציבור הישראלי למבקשי המקלט ומשתתף בסיורים של המוקד בהם הוא מספר את סיפורו האישי. בעת רצח העם בדרפור, כפרו של וואלאלדין הוצת על-ידי מיליציות הג`נג`אוויד שפועלות מטעם המשטר ומשפחתו נסה למחנה פליטים. הוא מתאר את בריחתו מסודאן: "בדרפור יש רצח עם שנמשך כבר יותר מעשר שנים. בסודאן עסקתי בפעילות פוליטית נגד הממשלה הדיקטטורית. עזבתי את סודאן כדי לקבל הגנה וחופש". בדומה למבקשי מקלט רבים אחרים, וואלאלדין מתגעגע למולדתו: "כשיהיה בטוח במדינה שלי והשלטון יתחלף – אני אחזור." במוצאי שבת ה-23 באוגוסט וואלאלדין הותקף על-ידי ישראלי אותו לא הכיר. למחרת בבוקר, וואלאלדין הגיע לבית חולים, "אמרו לי שיש לי שבר ביד ושמו לי גבס," הוא מספר. 9/10/2014
חדשות שב`חיתעמירה הס, haaretz הקלות שבה ישראלים מורשים להרוג פלסטינים האלמוניות הקדושה של חיילים שהרגו פלסטינים עוזרת לכל עיתונאי ישראלי להיות משת"פ של מנגנון ההתנערות מכל אשמה. סיפורם של עומרי וירון. עומרי וירון מגדוד 202 בחטיבת הצנחנים: את שמותיהם המלאים אסור לנו לדעת. בתצהירים שמסרו לבית המשפט הם הסבירו שחשיפתם עלולה לפגוע בהם בעת שייצאו לשירות מילואים בגדה המערבית או בעזה. לולא ההליך המשפטי האזרחי שנקלעו אליו הם היו נשארים אלמונים לגמרי. אלמונים למי שבשבילם זכריא דרארמה, אבא לחמישה ילדים, הוא לא סתם איקס ברשימה המתארכת של פלסטינים שחיילים ישראלים הרגו........והמתינו לאנשים שמוניות אחרות הורידו בצד השני, ואז חיכו עד שאלה יטפסו על התלוליות, יפסעו בזהירות ליד המהמורות, ינערו את הבוץ והאבק מהנעליים ומשולי המכנסיים וייכנסו למוניות. באותו יום, בסביבות ארבע אחר הצהריים, הגיע דרארמה לצד הצפון מזרחי של הכביש הקטוע. כשיצא מהמונית, השאיר את המנוע פועל, וביקש מנהג אחר שהיה שם לכבות אותו אחרי כמה דקות. נוהג זה שומר על מנוע הדיזל, מסבירים הנהגים. התלוליות הסתירו את הנעשה במרחק 500 מטר משם. דרארמה החל לטפס אל הצד השני, הגבוה יותר טופוגרפית. הוא מצא רק נוסע אחד, ויחד הם פסעו בדרכם חזרה אל המונית שלו. אז באו בג`יפ עומרי וירון (המ"כ), ועוד שני חיילים שהפרקליטות לא הביאה להעיד. בסוף עומרי ירה בדרארמה בגבו. אחר כך ירון ועומרי אמרו שדרארמה והאדם השני היו "ברחנים" — מלה שמתחרזת עם חשודים, שמתחרזת עם מחבלים, שמתחרזת עם דמם מותר. לא עלה בדעתם שהנהג והנוסע לא רצו שהם יעכבו אותם שעות ארוכות — כפי שחיילים נהגו לעשות בחסימות כאלו, ולכן הם נסו מפניהם (עד כמה שאפשר לרוץ בין תלוליות ומהמורות). הם גם טענו שדרארמה שלף אקדח וסיכן אותם. האקדח לכאורה לא נמצא על גופתו. נעלם. פתאום, כשבעה חודשים לאחר שהרגו את דרארמה, הגיש איזה עורך דין טרחן, פיראס ג`באלי שמו, תביעה לפיצויי גוף נגד המדינה. התביעה הוציאה אותם חלקית מאלמוניותם, ועומרי וירון נדרשו לענות לשאלות. יכול מאוד להיות ששניהם מרגישים מקופחים לעומת אלפי חבריהם החיילים, שבמרוצת השנים הרגו ופצעו עשרות אלפי פלסטינים אזרחים לא חמושים, ולמרות זאת שגרת חייהם לא הופרעה. כעדות עומרי וירון במשפט, עד ינואר 2012 חוקרי מצ"ח הרחומים אפילו לא זימנו אותם לתשאול ולבירור. והנה ניחוש פרוע: אף חוקר מצ"ח לא תישאל אותם לפני שהפצ"ר דני עפרוני אישר את סגירת התיק באפריל 2014. עורך הדין ג`באלי והשופט יוסף סוהיל שאלו את ירון ועומרי את כל השאלות שחוקר רציני היה צריך לשאול, כדי לברר אם אכן היו בסכנת חיים שהצדיקה ירי בגבו של דרארמה. התשאול חשף את כל הסתירות הפנימיות בעדויותיהם. בעדינותו, השופט לא אמר שהם משקרים. 9/10/2014
...
הקלות שבה ישראלים מורשים להרוג פלסטינים עמירה הס, הארץ האלמוניות הקדושה של חיילים שהרגו פלסטינים עוזרת לכל עיתונאי ישראלי להיות משת"פ של מנגנון ההתנערות מכל אשמה. סיפורם של עומרי וירון עומרי וירון מגדוד 202 בחטיבת הצנחנים: את שמותיהם המלאים אסור לנו לדעת. בתצהירים שמסרו לבית המשפט הם הסבירו שחשיפתם עלולה לפגוע בהם בעת שייצאו לשירות מילואים בגדה המערבית או בעזה. לולא ההליך המשפטי האזרחי שנקלעו אליו הם היו נשארים אלמונים לגמרי. אלמונים למי שבשבילם זכריא דרארמה, אבא לחמישה ילדים, הוא לא סתם איקס ברשימה המתארכת של פלסטינים שחיילים ישראלים הרגו. עקרון האלמוניות של חיילים שהרגו אזרחים פלסטינים, לא בתנאי קרב ולחימה, מסייע לכל עיתונאי ישראלי להיות משת"פ של מנגנון ההתנערות מאחריות ואשמה. זהו אותו מנגנון ביורוקרטי וחברתי־תודעתי שעושה בדיוק ההיפך כשמדובר בפלסטינים החשודים בהרג ישראלים. הצבא מספק את שמותיהם המלאים, מקום מגוריהם, הרקע המשפחתי שלהם, שמות היהודים שבהריגתם היו מעורבים, תכנון המעשה, פרטי הביצוע. והעיתונאים עטים על המידע המוכן והמבושל היטב הזה ברעבתנות, שמתאדה כלא היתה מול הרשימה האין־סופית של ישראלים אלמונים שהרגו פלסטינים. "9/10/2014
...
התביעה הצבאית עצרה פלסטיני על עבירה שממנה עמירה הס, haaretz על אף זיכויו של פלסטיני בבית משפט צבאי לערעורים, התביעה הצבאית הורתה לעוצרו מחדש על סמך ראיות לכאורה לאותה עבירה שממנה זוכה. לשם כך פנתה התביעה הצבאית למסלול מקביל של מעצר מינהלי, שבו נשללת מהעציר הזכות להגן על עצמו מפני חומר ראיות לכאורה שמוצג בפני השופטים הצבאיים בלבד. עורך דינו של העצור טוען כי התביעה הצבאית מבזה את השופט הצבאי, את בית המשפט הצבאי עצמו ואת העיקרון המשפטי שאין לשפוט אדם בשנית על עבירה שממנה זוכה. לפי התביעה, "אין להליך הפלילי שהתנהל בעניינו כל רלוונטיות" למעצרו בשנית. ב-29 באפריל 2014 המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים סא"ל צבי לקח זיכה מחמת הספק את מוחמד צדקה, בן 40, מאשמת סחר באמל"ח. בהחלטתו הוא קבע שהיו פגמים בפסק הדין של השופט הצבאי רס"ן שלמה כ"ץ, שהרשיע בינואר 2013 את צדקה בערכאה הראשונה. סא"ל לקח קבע שהיו מחדלי חקירה שהתביעה הצבאית לא הסבירה, היו סתירות מהותיות בשלוש גרסאות שונות שמסר העד המפליל היחיד במשטרה ובשב"כ, לא סופקו ראיות נוספות והשופט כ"ץ לא הסביר את הרציונל שמאחורי ההרשעה. "הסנגור (עו"ד לביב חביב) הצליח להצביע על בעיות משמעותיות בתשתית הראייתית שהוצגה, עד כדי קיום ספק סביר באשמתו של המערער", כתב לקח. מיד כשהודיע סא"ל לקח על החלטתו, התובע הצבאי סרן אשר סילבר אמר שאפשר ויוצא מיד צו מעצר מינהלי נגד צדקה — כלומר מעצר שאינו מחייב בירור ראיות בבית משפט. בכך, לדברי עורך הדין חביב הוא חשף את כוונת התביעה הצבאית — שנכשלה בהוכחת אשמתו של צדקה — לחפש מסלול עוקף כדי להמשיך ולהחזיקו במעצר. צו מעצר מינהלי לא הוצא בסופו של דבר, וצדקה שוחרר אחרי ארבע שנים שבהן היה כלוא. במאי הגיש חביב תביעה לתשלום פיצויים על אותן ארבע שנים בכלא. בלא ידיעת חביב וצדקה, התביעה הצבאית בגדה המערבית, בראשות סא"ל מוריס הירש, החלה בהליכים למעצרו של צדקה במסלול מינהלי נוסף: במסגרת ועדה צבאית לביטול הקלה בעונש. צדקה היה אסיר ששוחרר באוגוסט 2008 שחרור מוקדם, כחלק ממחווה ישראלית לרשות הפלסטינית ולמחמוד עבאס.9/10/2014
...
שקט תמורת שקריונתן מנדל, haaretz בנוגע לעזה, נראה שאין ביטוי שרווח אצלנו יותר מהדרישה ל`שקט תמורת שקט`. על פניו, דרישה הגיונית: אנחנו לא נקשה על החיים שלהם, והם לא יקשו על שלנו; בואו נשמור על הסטטוס קוו, שלפיו החיים של תושבי ישראל יימשכו בשקט, ובמקביל גם תושבי עזה יוכלו להמשיך לחיות בשקט. הכל טוב במשוואה הזאת, חוץ מהעובדה שבעזה אין שקט. כבר שבע שנים שהחיים של תושבי הרצועה הם הכל חוץ משקטים. המזל`טים לא מפסיקים לזמזם, וספינות חיל הים מפטרלות מול החופים. המשוואה הישראלית, לפיכך, היא לא יותר מלהטוט מילולי, תרגיל הסברתי של ההנהגה הישראלית. אם בצד אחד יש מדינה ובצד השני יש מצור, איך אפשר להתל באזרחי ישראל ולהבטיח להם ש`שקט ייענה בשקט`? שהרי בעת שהם נהנים מחופש תנועה בכל רחבי הארץ, תושבי עזה כלואים בתוך 350 קמ`ר, ויכולים רק לחלום על ביקור ברמאללה או בשכם, שלא לדבר על תפילה במסגד אל־אקצה. ובזמן שדייגים יוצאים כל בוקר מנמלי חיפה, עכו, יפו, ואשדוד אל הים הפתוח, לפרוס רשתות ולהביא פרנסה לביתם, דייגי עזה מוגבלים לכ–5 ק`מ בלבד, ונגזר עליהם לשוב עם דגה מועטה, תוך שהם מסתכנים בירי ספינות חיל הים עליהם. ובעוד שמאות אלפי ישראלים ניצלו במלחמה האחרונה את חופשת הקיץ לבילוי בחו`ל, תושבי רצועת עזה לא יכלו להימלט לשום מקום, כי שדה תעופה אין, נמל ימי אין, מעבר בטוח לגדה אין, ומעבר רפיח היה סגור כמעט לחלוטין. אז אפשר להתווכח מי אשם, אפשר לכעוס על כך שדווקא חמאס נבחר בבחירות הדמוקרטיות ברשות, אפשר לנסות ולהיזכר מה היו ההצדקות הישראליות להטלת הסגר לפני שבע שנים. אך תהיינה התשובות אשר תהיינה, בלי שינוי אמיתי ומהותי בעזה, לא יהיה שם שקט. ולכן, אם הסטטוס קוו יימשך, המשוואה של `שקט תמורת שקט` — בשימוש הישראלי הנוכחי — היא שקרית. ראשית, משום שהיא לא לוקחת בחשבון שגם כשבישראל שקט, בעזה התסכול רועש; ושנית, משום שאינה מסתירה מאזרחי ישראל את העובדה, שכל עוד לא יתחלף הייאוש העזתי בתקווה — לא יהיה לאיש, אף פעם, שקט. בנוגע לגדה המערבית, ישנו ביטוי אחר המעצב בעבור אזרחי ישראל את המציאות: `הפרות הסדר`. לפי ההנהגה והתקשורת הישראלית, `הפרות הסדר` התרבו מאוד בגדה המערבית, ובעיקר במזרח ירושלים, בחודשים האחרונים. שוב, על פניו, הגדרה ניטראלית. צירוף שמצוין בדרך כלל בהקשר של הפגנה נגד חיילי צה`ל, מחאה מול שוטרי מג`ב, או יידוי אבנים. אבל ההגדרה הזאת, שמתארת פעולות של פלסטינים, לא מספרת רק עליהם אלא גם, ובעיקר, עלינו. כי ההפגנה, או האבן, לא מפרה את הסדר הפלסטיני, אלא את הסדר הישראלי. והסיבה לכך היא, שבחיי הפלסטינים היום — בסילוואן, או במחנה הפליטים ג`נין, או בדרום הר חברון — אין סדר. `הפרות הסדר`, אם כן, לפי ישראל, מפרות את הסדר הקיים, את הסטטוס קוו. ובשם סדר זה, בזמן שברצועה נהרגים 2,200 פלסטינים על ידי כוחות צה`ל, הפלסטינים בגדה המערבית אמורים להישאר בבתיהם. זהו הסדר הישראלי: שפלסטינים יקבלו בשקט, ואם אפשר בהכנעה, את פעולות ישראל. הסדר הישראלי הוא ניתוק בין עזה לגדה; הסדר הוא מחסומים בשטחי הגדה המערבית; הסדר הוא הקמתה של חומת הפרדה, שברובה נבנתה שלא בשטח ישראל; הסדר הוא צו הרחקה לחברת פרלמנט פלסטינית שמתבקשת לעבור מעיר אחת בגדה המערבית לעיר אחרת; הסדר הוא פעולות ביטחוניות של צה`ל בשטחים פלסטיניים שבהם אין לו שליטה ביטחונית; הסדר הוא מעצרים מדי יום ביומו; הסדר הוא הפקעה של 4,000 דונם באזור גוש עציון כעונש קולקטיבי; הסדר הוא המשך המצב הקיים והעדר יוזמה מדינית; הסדר הוא מחסור של 738 כיתות לימוד במזרח ירושלים; הסדר הוא עוד ועוד הרוגים מאמצעים לפיזור הפגנות; הסדר הוא אפליה ברורה וזועקת בין יהודים לערבים; הסדר הוא הפרדה בין ישראלים לפלסטינים. ומי שמגדיר סדר מהו, חשוב לציין, זו תמיד ישראל, ולכן ישראל אף פעם לא יכולה להפר אותו. ב"זמן הצהוב" של דויד גרוסמן, ספר שבאחרונה חטף ביקורת לא מפתיעה מימין, כתב הסופר על השפה הפוליטית שנוצרה בישראל בשנות ה–80, על המלים שמסייעות לא רק לתאר את המציאות, אלא גם, ובעיקר, למחוק אותה. "מדינה במבוכה משכזבת לעצמה אוצר מלים חדש", כתב גרוסמן; "לאט לאט מתפתח פה זן חדש של מלים מגויסות, בוגדניות, מלים שאיבדו את משמעותן המקורית, מלים שאינן מתארות מציאות אלא משתדלות להסתיר אותה". אל תהרגו את השליח. גרוסמן כתב על המלים, אבל לא רק "חישוף" ו"כיתור" ו"ריכוך" ו"טיהור" ו"סיכול" — כולן בנותיו של בניין פיעל האימתני — לא רק הן גויסו לכיבוס המציאות. גם צירופי המלים, שנהפכו לאקסיומות ישראליות, גם "שקט תמורת שקט" וגם "הפרות סדר", היו לתבניות לשוניות שמשרתות היטב את השלטון ומנקות את המצפון שלנו. הן נקראות אל הדגל חדשות לבקרים, הן אבני הבניין של הלשון המוסרית בעולם, זו שממשיכה למסגר את תפישת המציאות של אזרחי ישראל, ולהרחיק אותנו מסיכוי אמיתי לחיים של שקט, או ליהנות ולו מדקה אחת של סדר.9/10/2014
...
"אני שטפתי מיליון צלחות"פנינה מוצפי-האלר, haokets אנחנו, הישראלים, צריכים להקשיב לסיפורים האנושיים האישיים כדי להתחיל להבין. מפני שפיסות האינפורמציה בדיווחים העיתונאיים הקצרים אינם מספקים תמונה שלמה גם למי שמתעקש לעקוב אחריהם. אז תקשיבו לסיפורים שפנינה מוצפי-האלר ליקטה בכניסה ל"חולות" 9/10/2014
באנו, ראינו, הרסנו… יאללה ביימוחמד יוסף, haokets ממדי ההרס בעזה אסטרונומיים, אבל לישראלים יש את פריבילגיית ההדחקה ובעבור מרביתם, עזה והגדה נמצאות איפה שהוא בין מאדים למארס. מלבד משפחות הקורבנות, כולנו המשכנו בחיינו, והמלחמה הייתה עבורנו כמכה קטנה בכנף ותו לא; עונת המלחמה חלפה. הפעם, זה לא היה עוד סבב רגיל של לוחמה ואף לא עוד אפיזודה חולפת של הסכסוך הנצחי. הפעם האכזריות שברה שיאים חדשים: נראה שהכוונה הייתה להרוס, לדכא ואם אפשר אפילו למחוק. מניין ההרוגים זינק מעשרות למאות, משפחות שלמות נעלמו כלא היו. רבים קיפחו את חייהם על אף היותם "בלתי מעורבים" שכל חטאם הוא שבחרו להיוולד באזור שבו הם נחשבים לנזק אגבי. לא צריך לחכות לאזעקה הבאה שתרעיד את עולמנו על מנת לזכור שיש 1.8 מיליון אישה ואיש תחת מצור מתמשך מזה שבע שנים ועל מנת לזכור את הניסיון לבתר את הרצועה מהגדה על אף הקשר ההיסטורי והמשפחתי. אולם לישראלים יש את פריבילגיית ההדחקה. 9/10/2014
התביעה הצבאית עצרה פלסטיני על עבירה שממנהעמירה הס, haaretz על אף זיכויו של פלסטיני בבית משפט צבאי לערעורים, התביעה הצבאית הורתה לעוצרו מחדש על סמך ראיות לכאורה לאותה עבירה שממנה זוכה. לשם כך פנתה התביעה הצבאית למסלול מקביל של מעצר מינהלי, שבו נשללת מהעציר הזכות להגן על עצמו מפני חומר ראיות לכאורה שמוצג בפני השופטים הצבאיים בלבד. עורך דינו של העצור טוען כי התביעה הצבאית מבזה את השופט הצבאי, את בית המשפט הצבאי עצמו ואת העיקרון המשפטי שאין לשפוט אדם בשנית על עבירה שממנה זוכה. לפי התביעה, `אין להליך הפלילי שהתנהל בעניינו כל רלוונטיות` למעצרו בשנית. ב-29 באפריל 2014 המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים סא`ל צבי לקח זיכה מחמת הספק את מוחמד צדקה, בן 40, מאשמת סחר באמל`ח. בהחלטתו הוא קבע שהיו פגמים בפסק הדין של השופט הצבאי רס`ן שלמה כ`ץ, שהרשיע בינואר 2013 את צדקה בערכאה הראשונה. סא`ל לקח קבע שהיו מחדלי חקירה שהתביעה הצבאית לא הסבירה, היו סתירות מהותיות בשלוש גרסאות שונות שמסר העד המפליל היחיד במשטרה ובשב`כ, לא סופקו ראיות נוספות והשופט כ`ץ לא הסביר את הרציונל שמאחורי ההרשעה. `הסנגור (עו`ד לביב חביב) הצליח להצביע על בעיות משמעותיות בתשתית הראייתית שהוצגה, עד כדי קיום ספק סביר באשמתו של המערער`, כתב לקח. מיד כשהודיע סא`ל לקח על החלטתו, התובע הצבאי סרן אשר סילבר אמר שאפשר ויוצא מיד צו מעצר מינהלי נגד צדקה — כלומר מעצר שאינו מחייב בירור ראיות בבית משפט. בכך, לדברי עורך הדין חביב הוא חשף את כוונת התביעה הצבאית — שנכשלה בהוכחת אשמתו של צדקה — לחפש מסלול עוקף כדי להמשיך ולהחזיקו במעצר.9/10/2014
...
אל תגידו לא ידענו - 423: צה"ל מבצע הריסות חוזרות ו 9/10/2014
תמונות: ילדות בעזה של אחרי המלחמהאקטיבסטילס, mekomit במהלך המלחמה נהרגו יותר מ-500 ילדים בעזה. אלה ששורדים צריכים להתמודד עם הטראומה ועם העקירה מבתיהם ההרוסים. יומן מצולם של ילדות בין החורבות.9/10/2014
האם בוצע רצח עם בעזה?ג`ון בראון, mekomit בשנים האחרונות הרגה ישראל אלפי פלסטינים חפים מפשע, ושללה זכויות ממליונים. האם זה נחשב רצח עם? ולמה נפתלי בנט אמר שבעזה מתבצע רצח עם? אני לא כל כך מבין את רגישות היתר של הימין סביב התבטאות ה"רצח עם" של אבו-מאזן. ב-17.7 נפתלי בנט התראיין ל-CNN ואמר "אני חושב שזה נורא שחמאס טובח בילדיו שלו…חמאס מבצע רצח עם עצמי בהיקפים אדירים". (באותו זמן הוא ניסה לתרץ את טבח ארבעת הילדים בחוף עזה, שזכה לסיקור נרחב). נתניהו ושאר הימין לא קפצו כלאחר נשיכת נחש וגינו את דבריו, ולכן מותר להניח כי בתור שר בכיר בממשלת ישראל הוא אכן ייצג אותה, וזו האחרונה מסכימה שבוצע רצח עם בעזה, רק לא מסכימה מי אשם בכך. הכוונה, אני מניח, היא לא שעזתים מתו מפצצות חמאס, אלא שהפצצות האוכלוסיה האזרחית שבוצעו בידי צה"ל נגרמו לאחר התגרות חמאס, כלומר בוצע רצע עם אבל יש תירוץ. ולגבי החלק הזה – כמו הדובר עצמו – אני חושב שזה לא ראוי להתייחסות אלא רק בוז. ברור שייתכן כי אדם בור כמו בנט אינו יודע מה הוא שח, אבל שבועיים לפני בנט חברת המפלגה שלו קראה לרצוח פלסטינים חפים מפשע כי כל פלסטיני הוא אויב, משמע קריאה מפורשת לרצח עם. כך כתבה, כשהיא מצטטת את אורי אליצור: 2/10/2014
בגדי האשליין הישניםיוסי גורביץ, friendsofgeorge האם ה”מסתננים” תמיד היו איום לאומי? לא, לא ממש. כי, הנה, זה מה שהיה לבנימין נתניהו לומר עליהם לפני שבע שנים בלבד: “הפליטים שהגיעו הנה מסודן זקוקים להגנה ומקלט, וקליטתם היא חובה מוסרית עליונה נוכח ההיסטוריה של העם היהודי וערכי הדמוקרטיה וההומניות.” אני מודה לאורי קידר על התגלית. העמדה הישנה של נתניהו נעלמה, כיוון שיש לנו זכרון קולקטיבי של יתוש על ספידים ולתקשורת יש נטיה להתיישר מיד עם עמדות הממשלה. תמיד היינו במלחמה עם הפליטים. ומה אפשר ללמוד מזה? שכאשר נתניהו מנפח בפומבי איום, מאיראן ועד הפליטים, במקרים רבים מדובר באיום סרק. את איראן, אחרי הכל, השטן הגדול, הוא לא תקף. ואנחנו למדים שהוא גם מוכן להוציא הון עתק על הדחלילים שלו: מחנה הריכוז בנגב עלה בערך חצי מיליארד, ועל התקפת העצבים בנושא איראן הוא היה מוכן לשפוך כ-11 מיליארדים. מה המטרה של כל האיומים הללו? כמו כל אשליין טוב, נתניהו מסיח את דעת הקהל. כשאתם מסתכלים על איראן, אתם לא מסתכלים על המלחמה האמיתית שמנהל נתניהו – מלחמת המעמדות הישראלית, שבה הוא שוקד על העברת העושר מידי מעמד הביניים והמעמדות התחתונים לידי שכבה צרה של מאיון עליון. כשאתם מבועתים מהפליטים, עיניכם מופנות פנימה, ולא אל הסיפוח הזוחל של הגדה המערבית, סיפוח שנתניהו יודע שלא יוכל להחזיק ללא טיהור אתני של ממש שם. 2/10/2014
להשקיע כל מאמץ לשבור את המעגל הסגור והאינסמרזוק אלחלבי, haokets המלחמה בעזה היתה צפויה. המוות, ההרס והיגון שהיא יצרה – ידועים מראש. ובכל זאת, אי אפשר לא לתהות על גודל ההפתעה של אלה העוסקים במלאכה ושל אלה הצופים מהצד, ומהיכולת הבלתי-נלאית שלהם להמר (שוב) על סגולותיה של המלחמה כדרך האולטימטיבית לישועה וגאולה. יהודים כפלסטינים ממחזרים את המלחמה שעברה, מעתיקים ומדביקים אמרות ודברי הבל מן הסבב הקודם, בהתנצחות אין-סופית שהביאה שוב מראות מזוויעות של ירי הרקטות ושעטת הטנקים, מהולים בנהרות של דם. כל צד מתבוסס בצדקתו עד זוב דם ודמעות. מעגליות הזורעת מוות והרס. ישנם אנשים בשני הצדדים, צרכני מלחמה קשים, המתנהלים כאילו לא היו מלחמות ולא שפיכות דמים והרס במספר סבבים קודמים, לא ועידת מדריד ולא שיחות שלום ולא אוסלו ולא הסדרים ותיאומים ביטחוניים.2/10/2014
המראה שהציב לנו עבאסעודה בשאראת, haaretz בריצת אמוק, ניסיתי לתפוס מחסה מפני רעידת האדמה שגרם נאומו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) במליאת האו"ם, ביום שישי. מה מעולל לנו אבו מאזן, הידוע בפזיזותו ובקיצוניותו, שהקים על הפלסטינים את הישראלים, מימין ומשמאל. בדקתי בין שורות הנאום, חיפשתי מתחת למלים, ריחפתי מעל למשפטים, ולא מצאתי את הפצצה המדוברת. אחר כך נפל לי האסימון. התברר שסיבת הכעס של הישראלים נעוצה בסך הכל בעובדה שהאיש הציב מראה מול עיניהם. נא לא להיבהל, זוהי רק תסמונת המראה המוכרת: אתה חושב את עצמך לאליל היופי, משהו כמו מרלון ברנדו, והנה, כשאתה עומד מול המראה, בא לך לברוח מהדמות הלא מאוד מצודדת שעומדת לפניך, במיוחד אם כבר עברת גיל 67 ואתה עדיין מתנהג כילד מופרע. אכן, אבו מאזן איש אכזר. במקום ללטף את האגו, להעלים את הקמטים, להחביא את הכרס הכדורית, הוא בא, וטראח, אומר לישראלים שבעזה היה רצח עם. וכאן קמה זעקה: בסך הכל 2,200 אנשים, וזה כבר רצח עם? באמת אבו מאזן, בישראל יכולים להאשים את הפלסטינים במלחמת השמד נגדם, שהם ממשיכי דרכו של היטלר, אך אתה אסור לך להתרגז לנוכח הדם הזורם. וכך, רק פני החברה הישראלית ניבטים מתוך המראה, והנה צעקות הקוזק הנגזל: אנא ממך, אבו מאזן, שבור את המראה, תן לנו לישון בשקט בלי המולה של בכיינות ומריטת שערות. הרי מדינה גורמת למותם של 2,200 עזתים לא בשביל שתזכיר לה את העניין בחלוף חודש. הרי זה כבר תם ונשלם. 48` תם ונשלם, "עמוד ענן" תם ונשלם, וכי למה יהיה גורלו של "צוק איתן" שונה. גם בערבית אומרים "אללי פאת מאת" (מה שעבר מת). המצחיקה ביותר היתה התגובה האמריקאית, שכינתה את הנאום פרובוקטיבי. אפשר להבין תגובה זו, כי מדובר בהחלט בנאום פרובוקטיבי. הרי שר החוץ האמריקאי ג`ון קרי כבר רטוב מהיריקות שיורק עליו נתניהו, והוא עומד על כך שזה סתם גשם. בא אבו מאזן האכזר ומזכיר, ברוב חוצפתו, שישראל הפרה הסכם עם ארה"ב בעניין שחרור האסירים. באמת, אבו מאזן, זו מכה מתחת לחגורה, שתשלם עליה ביוקר. אם בודקים את דברי הנשיא הפלסטיני, קשה להצביע על דבר אחד שאינו נכון. מה פסול באמירה ש"לא ניתן שהפושעים יינקו מעונש". הרי גם ישראל צריכה לדרוש את זה. הוא אומר שאינו מוכן לחזור לסגנון הקודם של המשא ומתן. כל שוחר שלום צריך לתמוך בעמדה זו. הוא אומר שאינו רוצה כי בני עמו יהיו בני ערובה להתניות הביטחוניות של ישראל, הרי כל אסון ההתנחלות החל ב"דרישות ביטחוניות". וחשוב, במעמד זה, להסביר שבתוך ישראל, התירוץ הביטחוני הוא אבי אבות האפליה נגד האקדמאים הערבים.2/10/2014
...
מה אנו רוציםספי רכלבסקי, haaretz תגובתו של בנימין נתניהו לנאום אבו־מאזן באו״ם היא חלק חשוב במהלך שלו לקראת הפיכה בישראל. זהו המשך הפוטש הזהותי שבקמפיין ״המדינה היהודית״. תמצית היצירה הציונית היה בניסיון נוסף לחילוץ זהותם של היהודים מידיהם של לא־יהודים עוינים, והפקדתה בידיהם שלהם. מבחינת ״מה אנו רוצים?״. המהלך של נתניהו עושה את ההפך הגמור. הוא לא ״רק״ ואפילו לא בעיקר, משתמש בהפחדות כדי להשיב את היהודים לגטו שנתחם בידי גזענות לא־יהודית. נתניהו, בהתרכזותו המוחלטת ב״חשיפת״ כוונות האחרים, מפרק את הזהות הישראלית העצמאית ואת הבחירה הישראלית. השאלה ״מה אנו רוצים?״ הועלמה לה. כמעט כמו שהועלם יצחק רבין שהיה ממסמליה, יחד עם הבחירה בסדר העדיפויות שלו. יש עניין סמלי בהתרכזות נתניהו באו״ם ובשפה האנגלית כדי לעשות זאת. לא עוד רעיונות יהודיים אוניברסליים על משפחת העמים, לא עוד בן גוריוניזם עברי של ״או״ם שמו״ם״ ו״לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים״, אלא ההפך: זהות שמוכתבת בידי האחרים ומוצגת כפעולת תגמול אין סופית למהלך העיקרי של חשיפת הגזענות הלא־יהודית. ומאחורי כל זה מסתתרת הונאה גדולה. אין הצלחה גדולה של נתניהו כשאלה ששואלים עליו, ״מה הוא רוצה?״, יחד עם הקביעה שהוא רוצה רק שלטון. האמת שונה לגמרי. שהרי מפעל ההתנחלויות, המפעל הקוקיאני, מפעלם של הרב דב ליאור ונפתלי בנט, הוא כולו בחירה ישראלית. מבחינתם, בחירה יהודית. בחירה משיחית גזענית יהירה של ״העם הנבחר״. אך כיוון שהבחירה הזאת בחברה יהודית גזענית משיחית, חברה של אי־שוויון קיצוני, חברה ללא גבולות, חברת התנחלויות, אינה מקובלת עדיין על רוב הישראלים, מעדיף נתניהו, טקטית, להסתירה בינתיים, ולהציג את מעשיו כפעולת תגמול מתמשכת. תגובה של קורבן יהודי נצחי לאיבה אנטי־יהודית נמשכת. מובן שבמציאות כל פועלו של נתניהו מכוון ומתוכנן — מגיבוי מוחלט למפעל ההתנחלויות, דרך הייהוד של ישראל, התמיכה ביותר מקריצה בהסתה נגד הערבים והשמאל, ריסוק התקשורת החופשית, השלטת קפיטליזם קיצוני שמביא לשיאנות אי־שוויון. רק שיש מבחינתו עדיין צורך להסוותו בשל קיצוניותו. 2/10/2014
...
בגדי האשליין הישניםיוסי גורביץ, friendsofgeorge בנימין נתניהו ינסה לשווק לנו סכנה לאומית חדשה. שימו לב לתנועות הידיים, ולמה שהן מנסות להסתיר. ראש הממשלה החליט לשחק אותה בן דרור ימיני: הוא טס כדי לשאת את נאומו המייגע השנתי, שכבר הפך למשחק שתיה פופולרי בחוגים מסוימים, בעצרת הכללית של האו”ם – והפעם, הוא הכריז, הוא יתמודד עם “נאום השקרים.” הנאום הספציפי הזה הוא נאומו של יו”ר הרש”פ, אבו מאזן, שאכן לקה בהפרזה ניכרת. ישראל לא ביצעה רצח עם ברצועת עזה: היא ביצעה “רק” פשעי מלחמה ואולי גם פשעים נגד האנושות. אפשר היה להסתפק בכך. אבו מאזן החליט שלא, והעניק לנתניהו כלי יקר מפז: מופע תעמולה מתקרבן כלפי היהודים. אבו מאזן, כשדיבר על “ג’נוסייד”, דיבר אל קהל הבית שלו; נתניהו יעשה כנ”ל. אבו מאזן יסומן מעתה כאויב הלאומי החדש. שר הבגויים-לא-יתחשב שלנו, המכונה עדיין מטעמי נוסטלגיה “שר החוץ,” כבר מיהר להודיע שאבו מאזן הוא “טרוריסט דיפלומטי,” כי הוא מתעקש להשיג את היעדים שלו באמצעות הקהילה הבינלאומית ולא מכון להכנע לתכתיביה של ישראל. האיש שכל מדיניותו בנויה על אי-אלימות מוכתר כעת כטרוריסט. 2/10/2014
סיפורה של משפחת ג`ודה: "הדבר האחרון ששמעתי היעאוני פרחאת, mekomit תקיפה של מזל"ט ישראלי סיימה את חייהם של חמישה בני משפחת ג`ודה מעזה. האב עיסאם נותר עם בן נכה, בת שמתמודדת עם טראומה קשה ועם התמונות של אשתו וארבעת ילדיו שמתו2/10/2014
מוחמד מתעמר שץ, haaretz קשה כביכול להסביר את ההחלטה להעלים את השם מוחמד מן המקום הראשון ברשימת השמות הפופולריים בישראל ("הארץ", 21.9), ובאותה מידה קשה להבין על מה נרעש השמאל הקטנטן. הרי מסביב לרשימה לכבוד החגים, מתנת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שברגיל אין היא יותר מאשר קוריוז לגיליון החג, מודפסים כבר שנים חוקים המעמיקים את האפליה והגזענות ואת מחיקת זיכרון האסון הפלסטיני. לא רק הזיכרון הרחוק מתפוגג — זה שאין לו שום ביטוי לא בספרי הלימוד ולא בשמות הרחובות — אלא גם האסון המתמשך, הקרוב, שהוא בעצם ההווה הפוליטי שלנו. משהו עוד מוכרח להדהד מאותו קיץ. זיכרון פסטורלי, כמעט מומצא, מציאותו נעוצה אולי בתמונה אחרת, המאיימת לצוץ בכל עת. בתמונה ההיא מאות ילדים חיים מתאיידים בבת אחת מבתי המשפחות, מבתי הספר, מהסמטאות, מהשווקים, וממשחקי הכדורגל על חוף הים. ככה זה. גם הזיכרון הפנטסטי הזה הולך ומתעמעם, ולא חשוב כמה נאומים נוקבים ופתטיים יישא אבו מה־שמו באו"ם. והנה התעורר עניין מסוים דווקא במחיקת שמות ערביים מהסטטיסטיקה, והוא בהחלט חריג לעומת האדישות היום יומית, המאפשרת (באישור בג"ץ) את חוקי האזרחות והנכבה, חוק נכסי נפקדים וועדות הקבלה. או הפרקטיקות המקובלות של מעצרים מינהליים, חיסולים ופשעי מלחמה שלא ייחקרו לעולם, ומעבר לקו הירוק הן גם חוקיות על פי בית המשפט. אבל המאמץ למחוק את השם מוחמד דווקא מסתדר היטב, וגם כישלונו והמהומה זוטא שהתחוללה בעקבותיו. מפני שלא את שמות הילדים מחקנו, אלא את חיי הילדים עצמם. וכך, לקראת ימי תשובה, עלה ויצא מרשומות משרד הפנים הלא־מודע הישראלי, הטבול עד מעל הראש באשמה, שעם השנים נעשה כה עלוב, עד שהוא נוגע ללב. כבר שלושה חודשים השם "מוחמד" חי ודופק בראש הקולקטיבי שלנו, והדיבוק הזה ירדוף ולא ירפה. זה הולך בערך ככה: היה היה ילד, מוחמד אבו חדיר שמו, שהועלה באש בעודו חי.2/10/2014
...
ארכיון מאמרים
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה