קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
המנהל האזרחי העביר לעמותת "גישה" 17 נהלים חדשים/מעודכנים במסגרת עתירת חופש מידע שהגישה עמותת "גישה" כנגד המנהל האזרחי לפרסום כלל נהלי עבודתו, נעתר המנהא"ז לפרסם את הנהלים ב-4 פעימות, אחת בכל חודש, בין יוני לספטמבר 2015.29/7/2015
עתירת עיר עמים ותושבי כפר עקב נגד עיריית ירושלים לאור מצבם הקשה של הכבישים בשכונות צפון ירושלים שמעבר לגדר ההפרדה ביום 14/7/15 הגישה עמותת עיר עמים, בשיתוף עם תושבי אזור כפר עקב, ובהם גם יו"ר ועד תושבי שכונות צפון ירושלים, מר מוניר זגייר, עתירה מנהלית נגד עיריית ירושלים והעומד בראשה, בעניין מצבם הקשה של הכבישים בשכונות הירושלמיות בצפון ירושלים שמעבר לגדר (עת"מ 27276-07-15). העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מועין עודה.29/7/2015
עדכון בצלם על סוסיא 29/7/2015
...
אבי בניהו: "העיתונות בישראל הייתה מאוד ממוש&#נועם שיזף, mekomit על פי בניהו, אחת המשימות העיקריות של דובר צה"ל כיום היא שמירת הלגיטימיות להפעלת האש של צה"ל, והאתגר נובע מכך שהעולם מצפה מצה"ל לפעול ברוח הקוד האתי שלו, בעוד צה"ל עבר למדיניות המעדיפה פגיעה באזרחי אויב על סיכון הכח הלוחם. את הנכונות לפגוע באזרחים פלסטינים הגדיר בניהו כ"הפתעה של עופרת יצוקה". על מנת להפוך את ההסברה לאפקטיבית יותר, מספר בניהו כי בתקופתו נהג דובר צה"ל לשתול ברשתות זרות פרשנים "אזרחיים" בלי לגלות שמדובר למעשה בקצינים במילואים, שחוזרים בפני הצופים על התדריך הצבאי: המצאה נוספת של בניהו היתה שימוש במערך השליחים והקהילות היהודיות כבסיס להפצת המסרים הצה"ליים. האסטרטגיה הזו משתלבת בתפיסה הולכת וגוברת במדינת ישראל לפיה כל מוסדות וקהילות העם היהודי צריכים להיות מוכפפים לקידום מדיניות הממשלה והצבא. 26/7/2015
דיווח וידאו מן ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 24.7.2015מאת ישראל פוטרמן25/7/2015
...
אובמה, הגיע הזמן לנאום ברמאללהדימיטרי שומסקי, haaretz קשה שלא לתהות, מדוע טרם נשא אובמה את "נאום צ`רלסטון" שלו ברמאללה לפני העם הפלסטיני, מן המדוכאים והמושפלים שבעמים זה עשרות שנים. מדוע נמנע עד כה מלהשמיע קול רם וברור נגד המשך הכיבוש הישראלי, נגד שלילת הזכויות האזרחיות והלאומיות של עם זה ונגד שוד אדמותיו וההתיישבות האזרחית עליהן בחסות ממשל צבאי — תוך כדי הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. את החלק הפלסטיני של האומה הערבית אפשר לכבוש ולנשל. אפשר לכלוא בין גדרות וחומות עם שלם — וגם לטבוח מדי פעם בתגובה על פעולות התנגדות טרוריסטיות — בלי לשלם מחיר על הפרת זכויות אזרחיות ולאומיות; שהרי הכל מותר כשמדובר באומה עתירת מדינות, למראית עין, וחסרת זכויות מדיניות, למעשה. ברור כי גם אם היה אובמה רוצה, לא היה לו הזמן הדרוש כדי לחולל תפנית מדינית מעשית לתיקון העוולות הלאומיות־המדיניות שנגרמו לאומה הערבית בעטיה של המדיניות האימפריאליסטית של מעצמות המערב (כולל ברית המועצות הצבועה). שנה וחצי נותרו כעת עד תום כהונת אובמה, די והותר כדי לעמוד מקרוב על מצוקות החלק המושפל ביותר של האומה הערבית: העם הערבי־הפלסטיני, הנתון לשעבוד של שלטון זר בחסות הדמוקרטיות המערביות. בפרק זמן זה יכול אובמה להגיע לרמאללה ולהשמיע בפני בני עם זה את המכונן והחשוב שבנאומי הנשיא האמריקאי — בגנות מפעל הכיבוש וההתנחלות הישראלי ובזכות המימוש המיידי של ההגדרה העצמית הפלסטינית. 23/7/2015
...
רביב דרוקר, haaretz הכישלון של נתניהו בטיפול בתיק האיראני, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם וינה, יהיה בקושי הערת שוליים לעומת החשבון האמיתי שתעשה אתו ההיסטוריה — חשבון על החמצת השותף הפלסטיני שלא נוכל אי פעם להשיג טוב ממנו — אבו מאזן. גדולי גאוני ההיי־טק שלנו לא היו יכולים לייצר במעבדות הכי משוכללות שותף פלסטיני יותר נוח. מנהיג שאין שמאלה ממנו בזירה הפוליטית הפלסטינית, מנהיג פלסטיני, שכשהאויבת שלו ישראל מפציצה את בני עמו בעזה, הוא יוצא נגד מי שחטף חיילים ישראלים, מנהיג פלסטיני, שנושא דברים נגד הדה־לגיטימציה של ישראל, מנהיג פלסטיני שמדבר עשרות שנים נגד התנגדות מזוינת, נגד אלימות, נגד טרור, שנלחם במי שרוצה להוציא לפועל פיגועי טרור — אין ולא יהיה מנהיג פלסטיני כזה. לא מזמן סיפר לי איש מכון "מולד" (כן, כן, שמאלני) שהם עשו סקר. הציבור הישראלי שוכנע לגמרי. מה שאמר אהוד ברק, מה שקרה עם אהוד אולמרט, הקמפיין הנבוב האינסופי של אנשים כמו בן דרור ימיני, דן מרידור וציפי לבני עבד עליו. הציבור הישראלי בטוח שאבו מאזן אינו פרטנר. אחרי זה נשאל הציבור באותו סקר שאלות היפותטיות. בהנחה שאבו מאזן היה מדבר פומבית נגד אלימות, האם אז היית רואה בו שותף אפשרי? הציבור התלהב. בטח. בטח שותף. 23/7/2015
...
כשנתניהו ושקד מריחים דםעודה בשאראת, haaretz פחות מארבע שעות אחר כך, ב–19:10, פורסמה באתר הודעת המשטרה, המכחישה את התקיפה ואומרת שהחייל שיקר. מתברר שיש שוטרים בנצרת. לא רק השכילו להגיע לאמת, גם לא התמהמהו לבשר עליה לציבור. כך נחסכו מהציבור הערבי שעות עכורות של הסתה. אבל די היה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, גם בשעות מעטות אלו כדי ללבות את היצרים. נתניהו ביקש "להביא מיד את הפושעים לדין ולענישה חמורה". סגן השר איוב קרא כינה את האירוע — שלא היה — "פיגוע לאומני חבלני". שרת המשפטים, איילת שקד, כינתה את תוקפי החייל שלא הותקף "בני בליעל". בחפלה זו לא נפקד מקומו של דובר צה"ל, שגם הוא הוקיע "כל ניסיון לפגיעה בחייליו". אם הודעת המשטרה היתה משתהה עוד בכמה שעות, אפשר להניח שצה"ל היה מכריז על גיוס כללי ונצרת היתה מכותרת מכל צדדיה. וכך, אחרי השעה 19:10, כל המי ומי בצמרת עברו לדום. מתברר שמערך ממשלתי אדיר זה, שהציבור מצפה כי יקבל את תמיכת בירות העולם — שיעדיפו אותו על ברק אובמה — בעקבות ההסכם עם איראן, לא טרח לברר עובדות בסיסיות. ריח הדם מעביר אותם על דעתם. אבל מי ינקה עכשיו את כמויות הרעל שזרמו ברחובות? אף אחד. להתראות בסיבוב ההסתה הבא. 23/7/2015
...
ביה"ד הארצי לעבודה: מותר להפלות עובדים פלסט&#mekomit, חגי מטר חותמת משפטית לכיבוש הרבה פעמים כשמדברים על "הכיבוש" קופצים אנשים שונים וזועקים שאין בכלל כיבוש, כי האדמה הזאת שלנו מתוקף זכות אבות, או כי ניצחנו במלחמה ואין מה לעשות, וכן הלאה. אבל סיפורים כמו זה של "ניצני שלום", והניצול הכולל של העובדים בו, מזכירים שהכיבוש הוא קודם כל כיבוש של אנשים. אנשים שחיים תחת משטר צבאי שבו יש חוק אחד להם, וחוק אחר לבני העם הנבחר שיושבים בקרבם. אנשים שלא יכולים להצביע לגופים השולטים בהם, אנשים שלא יכולים לפעול לתכנון ובנייה של האזורים שהם חיים בהם, אנשים שנשפטים על ידי בתי משפט שהם לא מיוצגים בהם. זהו גם מפעל כלכלי עצום, באזור שבמשך כמעט חמישים שנות שליטה ישראלית כמעט לא פותח כלכלית ושישראל מונעת בו – בכוח – פיתוח כלכלי, ושמניב באופן קבוע עוד ועוד עובדים שאפשר לנצל אותם בתנאים לא תנאים, בין אם זה בהתנחלויות (כמו בבקעת הירדן, למשל), בישראל עצמה, או באזורי דמדומים כמו "ניצני שלום". זו המציאות שלא רק הממשלות שלנו מכוננות בשטחים, אלא גם בתי המשפט. פעם אחר פעם אחר פעם. ואתמול – שוב.22/7/2015
תיעוד וידיאו של הירי של מח"ט בנימין במוחמד עלי-כוסבה בן ה-17 חושף כי המח"ט ירה למוות, בניגוד לחוק, במיידה אבנים נמלט בצלם21/7/2015
...
מה לא המליצו בכירי צה"ל ליעלון בנוגע לעזה עמירה הס, haaretz השבחים לבכירים בצה``ל שגילו את אמריקה, והמליצו להקל במדיניות הסגר על רצועת עזה, מופרזים. הם ממשיכים לראות במניעת חופש התנועה מהפלסטינים נורמה. התגלה להם שההידרדרות הכלכלית ברצועת עזהמסוכנת לשקט וליציבות. נודע להם גם שיש קשר בין מדיניות ישראל לבין ההידרדרות הכלכלית. לכן הם המליצו לשר הביטחון להנהיג כמה הקלות בסגר הקשוח על הרצועה. במאמר המערכת של "הארץ" המלצותיהם מוגדרות "אסטרטגיה חדשה, רציונלית ומעשית". השבחים מוגזמים. צה"ל, בעקבות הרבי המפורסם מהבדיחה, מציע להוציא עז או עזים ספורות מעדר העזים, כלומר האיסורים והמגבלות, שהכניסו הדרג הצבאי והדרג המדיני לרצועה החל בראשית שנות ה–90. 17/7/2015
...
מעצרים מנהליים – עד מתי?!דן בבלי, on-the-left-side מעצרים מנהליים, וצווי הגבלה מנהליים, פוגעים בזכות להליך הוגן, בחופש התנועה, בחופש העיסוק, בזכות לחירות אישית ובכבוד האדם. מרות שישראלים רבים מודעים במשך שנים רבות לקיום נהלי המעצרים המנהליים, ולצווי הגבלה מנהליים לצדם, אין סימן שקיומם של נהלים אלה מטריד את הציבור בישראל, או שקיים ציבור המחפש דרכים לשנות שיטת מימשל פסולה זו, על פי דיני המשפט הבינלאומי.16/7/2015
בורג בעל חופש בחירהעמירה הס,haaretz אדם נשך כלב, וכך הגיע עניינו של מוהיב זגארנה לידיעתנו. יש שופט בבית המשפט הצבאי "עופר", שהשוויון הוא ערך קביל בעיניו. סא"ל שמואל קידר פסק, שיש לשחרר בערבות את זגארנה, שנקלע לקטטה עם כוחות מג"ב והמינהל האזרחי, שבאו להרוס קו חשמל בשכונתו שבכפר רמאדין בדרום הגדה. "כאשר כוחות הביטחון באים להרוס תשתית ביתו של אדם, קשה לתאר מצב שבו אותו אדם יעמוד מנגד ורק יניף שלטים כנגד ההריסה ולא יתלהטו הרוחות, וזאת במיוחד כאשר מדובר בהפתעה", כתב קידר בהחלטתו ב–29 ביוני. "לא ניתן לצפות מאדם שלא יתנגד להריסות הבית, כפי שעשו בארץ אנשים מכל המגזרים, ראה דוגמאות כגון ימית, גוש קטיף, עמונה, גבעת עמל ועוד. בכל המקרים היו (מי) שנקטו פעולות אלימות ונעצרו, אך לא נראה לי שנעצרו מעבר למספר ימים בלבד לצורך חקירה, ולא עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם". התביעה אומרת, שזגארנה התנפל על שוטר מג"ב עם אבן בגודל אשכולית ושהוא עדיין מסוכן לציבור. ההגנה אומרת, שהוא נחלץ לעזרת אביו שהשוטרים היכו אותו. השמחה על דברי קידר היתה מוקדמת, וסדר העניינים חזר מיד להיות כפי שנברא: התביעה הצבאית עירערה נגד השחרור בערבות, וסגן נשיא בית המשפט לערעורים, סא"ל צבי לקח, החליט שזגארנה, שנעצר ב–7 במאי, יישאר במעצר עד תום משפטו. זו דרכה של המערכת הצבאית לכפות עסקות טיעון על פלסטינים: הנאשמים יודו באשמה, כי אם יהיה משפט עם חקירת עדים כמו שצריך, תקופת מעצרם בפועל תארך יותר מעונש המאסר הקבוע לעבירה. יוצאי הדופן כמו קידר עושים כותרות, והן משכיחות את העובדה, שמערכת המשפט הצבאית היא פס ייצור של מעצרים המוניים, חלק בלתי נפרד ממנגנוני התעמרות מסועפים ומשוכללים, שמטרתם לכבות כל רצון ויכולת של עם להחזיר לעצמו את אדמתו וחירותו. 16/7/2015
...
הצילו, אין התקפה על איראןגדעון לוי, haaretz ישראל נבונה ולא שטופת מוחות ופחדים היתה צריכה לשמוח השבוע. יום חתימת ההסכם עם איראן היה צריך להיות יום חג, חג מניעת המלחמה הבאה, הנוראה מכולן. וכי מה צריך לשמח מדינה (שלטענתה, היא נמצאת בסכנה קיומית) יותר מהסיכוי למניעת מלחמה? אבל מסתבר, שבישראל עצם הסיכוי — שעליו אין עוררין — למניעה של מלחמה הוא אסון. שואה 2. אפוקליפסה נמנעה, בוודאי נדחתה בעשור, ובישראל הוכרז מצב חירום. הצילו, אין התקפה על איראן, כל התוכניות המתוחכמות והמתחכמות לסל — וחסל. כמה השתוקקה ישראל לראות את המטוסים ממריאים עם שחר, ומפציצים, ומפציצים, כמו שהתאמנו במשך שנים. כמה התאוו בנימין נתניהו ושופריו הלא מעטים בעניין זה בתקשורת, לחזות בזה, להפציץ ולהפציץ, רצוי ממפציצים אמריקאיים, אבל אפשר גם ישראליים. איזו חדוות הפצצה. איזו קבלת פנים היינו עורכים להם בשובם ממבצע אנטבה הנועז הזה בבושהר. ואיזה אסון נורא היה עלול להתרגש אחר כך. אבל בישראל הקטסטרופה היא, שכל זה נמנע. המשת"פים יצחק הרצוג ויאיר לפיד כבר מגויסים. התגובה הישראלית על ההסכם עם איראן מצביעה על הלכי נפש עמוקים. ישראל הושחתה כל כך במשך השנים, ודעת הקהל שלה נשטפה בתעמולת הפחדות רבה כל כך, עד כי הסכם, כל הסכם, המושג בעקבות מאמץ דיפלומטי לא אלים נחשב לא לגיטימי. אולפנו כל כך לחשוב שהכל בכוח, רק בכוח, ואין דבר זולת השימוש בכוח, עד שכבר שכחנו שיש לפעמים גם דרכים אחרות. הן לא נמצאות עוד באוצר המלים הישראלי, בוודאי לא בארסנל שיטות הפעולה שלה. 16/7/2015
...
שנה ל"צוק איתן": שתי עדויות של חיילים שלקחו חלשוברים שתיקה, hagada12/7/2015
שנה לצוק איתן: עשרות נשים פתחו בצום בדרישה ל&מיכאל סולסברי-כורך, mekomit11/7/2015
שחורגדעון לוי, haaretz "יום שישי השחור" היה צריך להיחשב בראש ובראשונה ככזה משום שביום הזה השתוללו חיילי צה"ל כפי שלא השתוללו מעודם והרגו עשרות חפים מפשע, אולי כפי שלא הרגו מעודם. מקורות צבאיים הודו כבר אז, כי "זה היה נוהל חניבעל האגרסיבי ביותר שצה"ל הפעיל מעודו". על פי מקורות פלסטיניים, נהרגו ביום הארור ההוא כ–150 בני אדם, מרביתם אזרחים. צה"ל מודה בהרג 41. החיילים הפגיזו כל מכונית נוסעת וכל בניין בכמה משכונות העיר הכי מוכה ברצועה. 1 באוגוסט 2014 אכן היה יום שחור משחור. שלושה חיילים הרוגים בקרב הם כמובן טרגדיה נוראה ליקיריהם. הם גם ראויים להיהפך למיתוס לאומי של גבורה והקרבה, כמו בכל מלחמה. טבעי גם, שעם מתאבל לפני הכל על בניו ולוחמיו. מה שאינו מתקבל על הדעת, בלתי נסבל ומפלצתי הוא הפניית הראש המוחלטת, ההתעלמות ואטימות הלב לנוכח ההרג ההמוני שהתרחש באותו יום, כביתר ימי המלחמה, של עשרות אזרחים פלסטינים. אין לו זכר בתקשורת הישראלית המתגייסת, לא היה לו שום הד במהלך המלחמה ובשנה שחלפה מאז. מי שצפה שלשום בטלוויזיה, האזין לרדיו, או קרא בעיתון, התרשם שב"יום שישי השחור" נהרגו שלושה חיילי צה"ל, וזהו. שום דבר אחר לא קרה באותו יום, בוודאי לא דבר חשוב, בעל משמעות, לא משהו שראוי לאזכור אפילו. כך עובדת התקשורת בשירות שטיפת המוחות, כך עובדת מערכת הדה־הומניזציה, אולי היעילה במערכות כאן. שלושה חיילים הרוגים — אירוע לאומי; 150 פלסטינים הרוגים — לא סיפור. חייהם ומותם הם לא כלום. אוויר. ריק. אין. זו גם הכשרת הלבבות — אם בכלל יש בה צורך — לדוקטרינה החדשה של צה"ל, שיושמה במלחמה האחרונה: בעבור חיי חייל ישראלי אחד מותר לצה"ל לעשות הכל. מאה הרוגים פלסטינים, או אלף, אולי גם רבבה — יש לשאול את מחבר הקוד האתי המעודכן של צה"ל, אברי גלעד.9/7/2015
...
מה שצה"ל מביןמאמר המערכתת, haaretz הנחת העבודה המלווה את מדיניות ממשלת ישראל בשמונה השנים האחרונות נשענת על תפישה, ולפיה רק פתרון צבאי יכול להרגיע את רצועת עזה. סיסמאות שדופות כמו "לחסל את תשתית הטרור", "להחזיר את עזה לתקופת האבן", או "להרוג את ההנהגה", הזינו לא רק את מסע הבחירות האחרון ואת השיח בתקופת מבצע "צוק איתן"; הן חדרו לתודעה הישראלית כיסודות שאין בלתם להבטחת ביטחון מדינת ישראל. והנה דווקא צה"ל, ולא הפוליטיקאים, הוא היוזם של אסטרטגיה חדשה, רציונלית ומעשית, המניחה שפתרון צבאי לבדו איננו ערובה לשקט לאורך הגבולות.9/7/2015
...
מדינת כל שושואיסטיהיוסי גורביץ, friendsofgeorge לכאורה הרג צה”ל את החייל החטוף הדר גולדין. אסא כשר, הפילוסוף שעם קצת מזל יזכה לתואר של הפילוסוף הראשון שמועמד לדין כפושע מלחמה, אמר לאחרונה שהוא יודע “על בסיס מוצק” שבמהלך מבצע צוק איתן הרג צה”ל את אחד מחייליו במהלך נוהל חניבעל. כשר טוען שההבנה הזו של נוהל חניבעל שגויה, אבל הוא נאלץ להודות שההבנה השגויה הזו היא זו שקציני צה”ל מכירים. הנוהל עצמו חסוי. למה? אולי כדי שהציבור לא ידון בו, אולי כי מהווה פשע מלחמה (כן, הרג שבויים הוא פשע מלחמה גם אם השבוי הוא שבוי מצבאך.) 9/7/2015
דיקסי דיש”עיוסי גורביץ, friendsofgeorge למה הימין היהודי מאמץ את הרטוריקה של מגיני הקונפדרציה? כי בסופו של דבר, הם חולקים אותם ערכים. בחודש יוני ביצע גזען לבן בשם דילן רוף טבח בכנסית עמנואל שסמוך לצ’ארלסטון, דרום קרוליינה. זו כנסיה שחורה, אחת העתיקות בדרום, שידעה שורה של התקפות גזעניות בעבר. התקשורת האמריקאית נבוכה, כי לדבר על טרור אמריקאי לבן זה סוג של טאבו, והקריצה כל מיני תירוצים לטבח, כפי שעשו גם מתמודדי המפלגה הרפובליקנית, עד שהתפרסמו תמונות של רוף כשהוא עם דגל הקונפדרציה ודגל רודזיה. דגל הקונפדרציה – ליתר דיוק, דגל הקרב של צבא צפון וירג’יניה של הקונפדרציה – נחשב, עם זאת, לדגל לגיטימי בחלקים הגזעניים יותר של ארה”ב. השילוב של דגל הקונפדרציה של רוף, יחד עם העובדה שהדגל המשיך להתנוסס על הקפיטול של דרום קרוליינה, הוביל להבנה מחודשת של מהותו של הדגל הזה: מלחמה על שעבוד השחורים ועליונות הגזע הלבן. שורה של מדינות הסירו את הדגל. מכל המקומות בעולם, מוזר לראות את ההגנה על הקונפדרציה מגיעה דווקא מ”מקור ראשון.” ואולי לא כל כך מוזר: בסופו של דבר, המימון של “מקור ראשון” מגיע משלדון אדלסון, השוגר דדי של הימין היהודי פה ובארה”ב. זו סוגיה אמריקאית פנימית שלא הייתי נדרש לה כאן, אלמלא העובדה שהמגזין של “הימין האינטלקטואלי” היהודי, מקור ראשון, בחר להתייחס לנושא. סגנית העורך שלו, אורלי גולדקלנג, הקדישה חלק מהמאמר שלה בסוף השבוע להגנה עליו כבחירה תרבותית ראויה. גולדקלנג התחילה במסגור של הנושא בדיוק כפי שמסגרה אותו לפניה רשת פוקס: לבן זועם כלשהו ביקש מחנות של וולמארט להכין לו עוגה עם דגל הקונפדרציה. זו, שלפני זמן קצר החליטה שלא למכור עוד את הדגל הגזעני, סירבה. האיש דרש ממנה להכין לו עוגה עם דגל דאע”ש. העוגה הוכנה. מוולמארט נמסרה התגובה ההגיונית שהעובד שלה לא זיהה את דגל דאע”ש, שמה לעשות – פחות מוכר לאמריקאי הממוצע. גולדקלנד החליטה להתעלם מהעובדה הזו ולא הביאה אותה במאמר שלה. למאמר של גולדקלנג (מעבר לטענה שפותחת אותו, שקוראת לישראל לבצע פשעי מלחמה – ענישה קולקטיבית – כי צריך, גם אם זה “לא נעים לאוזן”) יש שתי טענות בנושא. קודם כל, ארה”ב איבדה את דרכה כי היא לא מסוגלת יותר להבין שדאע”ש מסוכנת יותר מהקונפדרציה; ושנית, שהקונפדרציה לא היתה דבר כזה נורא כי היא בסך הכל רצתה לשמור על זכויות המדינות. 9/7/2015
"הכלא הגדול ביותר בירושלים", קריאה שקשה לקרוא לה מהנה, אבל חשובה חשובה חשובה לכל אחת ואחד מאיתנו: 7/7/2015
...
הגנה על אזרחים בשטחים הכבושים : דוח OCHA לתחילת יולי 2015 פלסטיני בן 23 נורה למוות על ידי כוחות ישראליים כשכלי הרכב שלו התקרב למחסום חמרה (נפת שכם), החולש על תנועת פלסטינים אל בקעת הירדן וממנה. לדברי הצבא הישראלי, לפני שנורה פתח האיש באש על המחסום. בעקבות התקרית ניהלו כוחות ישראליים מבצע חיפוש ומעצר באל־עוג׳ה (נפת יריחו), שם התגורר האיש. בעימותים עם תושבים שפרצו במהלך המבצע נורה נער בן 17 בתחמושת חיה. ארבעה מתנחלים נורו ונפצעו כשנסעו בכביש ליד מאחז באזור שכם. על פי דיווחים נורו היריות מכלי רכב בעל לוחיות רישוי פלסטיניות; אחד הקורבנות מת למחרת מפצעיו. זהו האזרח הישראלי השני שנהרג בגדה המערבית בחודש יוני. בתקרית אחרת דקרה פלסטינית ופצעה שוטרת משמר הגבול שאיישה את מחסום גילה, החולש על גישת פלסטינים מדרום הגדה המערבית לירושלים המזרחית; הפלסטינית נעצרה. לדברי אמצעי תקשורת ישראליים, תועדו שלוש תקריות נוספות שבהן נגרם נזק לרכוש, לרבות אמבולנס ישראלי שנפגע מיריות ליד ההתנחלות בית אל. כוחות ישראליים פצעו תשעה פלסטינים, שניים מהם ילדים, בתקריות מרובות ברחבי הגדה המערבית. הפצועים נפגעו בעימותים, בהם יידוי אבנים על כוחות ישראליים המוצבים בכניסה הצפונית לעיירה א־ראם (נפת ירושלים); במהלך ההפגנות השבועיות נגד סגירתה של אחת הכניסות הראשיות לכפר כפר קדום (נפת קלקיליה) ונגד גדר ההפרדה בנעלין (נפת רמאללה); ובמהלך מבצעי חיפוש ומעצר במחנה הפליטים עסכר (נפת שכם) ובאל־עוג׳ה (בתקרית שנזכרה לעיל). 7/7/2015
...
דיווח וידאו עלההפגנה בנבי סליח, 3.7.2015מאת ישראל פוטרמן4/7/2015
...
דיווח וידאו מן ההפגנה בכפר קדום, יום ששי 3.7.2015מאת דוד ריב4/7/2015
...
ד"ר סטריינג`לאב מרפת גרופיתגדעון לוי, haaretz יעלון צודק: איש אינו גווע ברעב בעזה. המזון של הבהמות במכלאה הגדולה בעולם מסופק להן. אין אסון הומניטרי. אבל בעזה מתרחשת תופעה אחרת, ייחודית לתושביה: הם אינם מסתפקים רק באוכל. מין תופעה משונה שכזאת, בני אדם בעלי צרכים אחרים זולת פיתה־בצל־עגבנייה. למשל, הם זקוקים לפעמים גם למים. אלה הולכים ומזדהמים בעזה בקצב מבהיל: אי אפשר עוד לשתות את המים המלוחים היוצאים מהברזים. יעלון בוודאי מוכן להציע להם בקבוקי מים מינרליים דרך המעברים, אבל אין ודאות שכולם יוכלו להרשות זאת לעצמם. הביוב של עזה זורם לים — אותו הים של ישראל — וגם מי התהום שלה הולכים ונעכרים בקצב מבהיל. תושבי עזה גם נזקקים לחשמל, האפשר להאמין? במכבים־רעות לא שמעו על בני אדם כאלה, אבל כאלה הם תושבי עזה, אנשי תפנוקים. והחשמל מסופק להם רק למשך כמה שעות ביום. בחום הזה, בלי מותרות החשמל. יעלון זוכר בוודאי, שישראל הפציצה את תחנת הכוח היחידה ברצועה והחריבה אותה — אבל גם זה לא היה אסון (הומניטרי). 3/7/2015
...
המונולוג הפנימי יוצא לחופשיאסף ברטוב, friendsofgeorge "אנחנו עושים לכם טובה בכלל שאתם יושבים פה!" זעק חבר הכנסת מזוז מחביוני נפשו (ונפשם של רבים מאזרחי המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה במזרח התיכון) אל חברי הכנסת הערביים. כמעט שהוסיף "אנשים כמוכם נסבלים רק כשהם מאוד צנועים. יותר מצנועים. חול. אבק. וגו`", אבל אין להניח שהוא אמון על כתביו העוכרניים של לוין. עוד זה מדבר וזו באה: דוברת שגרירות ישראל בגרמניה, גב` עדי פרג`ון, נעמדה מול קומץ עיתונאים וכמשיחה לפי תומה אמרה כי לישראל אין עניין בנרמול היחסים עם גרמניה וכי רגשות האשם הגרמניים בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. העיתונאים האומללים כמעט התעלפו, לא כי תוכן הדברים לא יעלה על הדעת, אלא כי זה הקו המנחה של המדיניות שאמורים לשמור בסוד, תוך כדי שמדברים יפה על חילופי תרבות ועל גרמניה אחרת.2/7/2015
קללה ושמה מפלגת העבודהגדעון לוי, haaretz הממשלה הנוכחית נשענת על רוב מוצק של 85 ח"כים. נכון שלכאורה מדובר רק ב–61, אבל ניסיון השבועות האחרונים מלמד שלבנימין נתניהו יש על מי לסמוך. "המחנה הציוני" לצדו כמעט בכל מבחן. הוא אפילו לא צריך לטרוח לחלק לנציגיו תיקים, הם מתרפסים, צייתנים וכנועים גם בלעדיהם. רובם גם מזדהים עם דרכו. מול עזה ומול איראן, מול המשט ומול החרם — "אין קואליציה ואופוזיציה", כלשונו של יצחק הרצוג, שזה במלים אחרות: אין מחנה ציוני, יש רק ליכוד; לפעמים יותר ליכוד מליכוד. בעיות עם אורן חזן? נתניהו יכול לסמוך על הדוד. להתנפל על עודד קוטלר? להחרים סרט על יגאל עמיר? המחנ"ץ מתייצב. לבטל את הוועדה לעובדים זרים, כי "הם כבר לא סיפור", ולהאריך את חוק האזרחות,המחפיר בחוקי ישראל? המחנה הציוני שם, כחבר של אי־כבוד בקואליציה הכי ימנית ולאומנית. הקללה שרובצת זה דורות על הפוליטיקה הישראלית מביאה עתה את נזקיה לשיא, בזמן שהימין מגיע לשיא השתוללותו. התנהלותו של המחנה נוכח התיקון לחוק האזרחות, האוסר על אזרחי המדינה הערבים לחיות עם בני זוגם הפלסטינים, מציינת את נקודת השפל. התנהגות הח"כים של המחנה שיצאו מהאולם בעת ההצבעה, כביכול כדי למחות, אבל למעשה כדי לכסות על ערוותם — מסתבר שמרביתם בכלל תומכים בהמשך האיסור — צריכה להירשם כרגע מכונן. זה הרגע שבו מצביעי המחנה צריכים למאוס בנבחריהם. זה הרגע שאותו הם צריכים לנצור ליום פקודה. הממשלה הנוכחית נשענת על רוב מוצק של 85 ח"כים. נכון שלכאורה מדובר רק ב–61, אבל ניסיון השבועות האחרונים מלמד שלבנימין נתניהו יש על מי לסמוך. "המחנה הציוני" לצדו כמעט בכל מבחן. הוא אפילו לא צריך לטרוח לחלק לנציגיו תיקים, הם מתרפסים, צייתנים וכנועים גם בלעדיהם. רובם גם מזדהים עם דרכו. מול עזה ומול איראן, מול המשט ומול החרם — "אין קואליציה ואופוזיציה", כלשונו של יצחק הרצוג, שזה במלים אחרות: אין מחנה ציוני, יש רק ליכוד; לפעמים יותר ליכוד מליכוד. בעיות עם אורן חזן? נתניהו יכול לסמוך על הדוד. להתנפל על עודד קוטלר? להחרים סרט על יגאל עמיר? המחנ"ץ מתייצב. לבטל את הוועדה לעובדים זרים, כי "הם כבר לא סיפור", ולהאריך את חוק האזרחות,המחפיר בחוקי ישראל? המחנה הציוני שם, כחבר של אי־כבוד בקואליציה הכי ימנית ולאומנית. הקללה שרובצת זה דורות על הפוליטיקה הישראלית מביאה עתה את נזקיה לשיא, בזמן שהימין מגיע לשיא השתוללותו. התנהלותו של המחנה נוכח התיקון לחוק האזרחות, האוסר על אזרחי המדינה הערבים לחיות עם בני זוגם הפלסטינים, מציינת את נקודת השפל. התנהגות הח"כים של המחנה שיצאו מהאולם בעת ההצבעה, כביכול כדי למחות, אבל למעשה כדי לכסות על ערוותם — מסתבר שמרביתם בכלל תומכים בהמשך האיסור — צריכה להירשם כרגע מכונן. זה הרגע שבו מצביעי המחנה צריכים למאוס בנבחריהם. זה הרגע שאותו הם צריכים לנצור ליום פקודה. 2/7/2015
...
גילי כהן ויהונתן ליס, haaretz ועדת החוקה של הכנסת החליטה לאמץ את בקשת השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, ולשלול מעצירים ביטחוניים את הזכות לנהל שיחות טלפון מבית המעצר עם בני משפחותיהם, מחשש שהשיחה תשמש בסופו של דבר לשם הכוונת פיגועים מהכלא. קשר טלפוני עם בני משפחה הוא זכות המוקנית כיום לכל עציר בישראל ומעוגנת בחוק, בניגוד להטבות אחרות כגון יציאה לחופשה או התייחדות, שהענקתן או הגבלתן מצויות בסמכות שב"ס. בעת הדיון הציג היועץ המשפטי לשירות בתי הסוהר, עו"ד אהוד הלוי, נתונים עדכניים לפיהם בשב"ס מוחזקים 5,686 אסירים ביטחוניים, מתוכם 1,610 עצורים. לדבריו, "לאחר עסקת שליט בשב"ס היו 4,500 אסירים. מאז, לאחר כשלוש וחצי שנים, גדלנו בכ-26%". נכון לסוף השבוע שעבר, הוחזקו בישראל 379 עצורים במעצר מינהלי ו–1,432 עצורים ביטחוניים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, מתוכם 97 קטינים. 2/7/2015
...
עמירה הס בית החולים "אסף הרופא" שוב נעתר להוראת שירות בתי הסוהר לכבול את העציר המינהלי חדר עדנאן למיטתו. עדנאן, שהפסיק ביום ראשון בלילה את שביתת הרעב שלו לאחר שסוכם על שחרורו ב-12 ביולי, נכבל שוב ברגלו למיטה מיד ביום שני בבוקר. ד"ר רפיק מסאלחה מעמותת רופאים לזכויות אדם ביקר אצלו אתמול (שלישי), בתיאום עם שב"ס. בזמן ביקורו האזיק הוסר מרגלו של עדנאן, אך לאחר שד"ר מסאלחה יצא מהחדר לשעה קלה, וחזר, הוא מצא את עדנאן כבול. מסאלחה אמר ל"הארץ" שאחד הסוהרים דיווח לו שבימים הקרובים אפשר וגם יחזרו לכבול את עדנאן בידו. מבית החולים אסף הרופא נמסר בתגובה כי "המרכז הרפואי פועל על פי כל כללי האתיקה הרפואית וכמקובל במקומות אחרים. עדנאן אושפז בניגוד לרצונו באסף הרופא ב-5 ביוני, ומאז היה כבול למיטתו 24 שעות ביממה. בנוסף, שני שומרי שב"ס נמצאו אתו בחדר, ואחד מחוץ לחדר. רק בשבוע שעבר הוסר האזיק שעל ידו, והאזיק שכבל את רגלו הוסר בשבת האחרונה לאחר שחלה הידרדרות במצבו. עמותת הרופאים מחתה בחודש שעבר על כבילתו, ואמרה שמדובר בהפרה חמורה של האתיקה הרפואית. 2/7/2015
...
תולדותיו של "רוצח מתועב"קובי ניב, haaretz האמת היא שהקונסנזוס שקיים כאן מזמן ושלא מירי רגב המציאה אותו, הוא לא נגד יצירות המפארות רוצחים, אלא נגד יצירות העוסקות בסכסוך הדמים הישראלי־פלסטיני, ששני הרוצחים הללו, עמיר ודקה, הם תוצריו המובהקים. אבל, וזאת השאלה האמיתית, למה בעצם אנחנו כל כך לא רוצים לראות יצירות העוסקות ברוצחים שצמחו ופרחו בביצת הדמים של המלחמה בינינו לבין הפלסטינים? מדוע אנחנו נאבקים בחירוף נפש שכזה כדי להשאיר אותם בגדר "רוצחים מתועבים", קרי מפלצות דמוניות, שאסור לדבר עליהם, להזכיר אותם, להראות אותם ולדון בהם? כי ככה אנחנו רוצים שהסכסוך יישאר בעינינו — דמוני, מפלצתי, קמאי, מיתי, בלתי אנושי, כזה שנובע מן הטבע, מהגורל, מאלוהים, כזה שלא אנחנו יצרנו ולא אנחנו יכולים לפתור.2/7/2015
...
המשטים לעזה יוצרים מצג שווא של המצור על עזה &איתמר שאלתיאל, mekomit המצור על עזה כיום הוא לא המצור שהיה בימי המרמרה. בניגוד למסר של המשט, אין כבר קושי להכניס מוצרים בסיסיים לרצועה, אלא יותר קושי לצאת ולקיים מסחר ותנועה באופן חופשי. המשט משכיח את כל זה2/7/2015
שאלת המוסריות של צה`ל היא הסחת דעתנועם שיזף נועם שיזף, mekomit ישראל מקבלת תשומת לב מיוחדת כי הכיבוש הוא חריג במערכת העולמית: איזו עוד מדינה מבקשת לשמור שליש מהאוכלוסיה שלה כאסירים? זו הסוגיה האמיתית, ממנה נובעים כל המבצעים הצבאיים וקורבנותיהם הרבים2/7/2015
שלוש תגובות לדו"ח האו"ם על צוק איתן, שלושה שקרג`ון בראון, mekomit למרות התגובות השקריות של גורמים רשמיים לדו"ח: הפרקליט הצבאי הראשי כן פתח בחקירות של מקרים בהם יש חשד שחיילים ביצעו פשעי מלחמה, הצבא כבר מזמן הודה שהמנהרות כוונו לעבר מטרות צבאיות, ולא ארגוני השמאל הם אלו שהעידו בפני הוועדה 2/7/2015
הזניה בכפייהצבי בראל, haaretz לא רק השב"כ "יודע" מה הוא עושה, גם שירות בתי הסוהר, שאוזק עציר הנוטה למות למיטתו, יודע מה הוא עושה, וכמותו גם הרופאים שתומכים בהזנה בכוח, או שותקים. במדינה שרוב מערכות השלטון בה מפגינות אזלת יד בכל התחומים, שהצבא בה עדיין מלקק את פצעי מבצע "צוק איתן" ושהמשטרה שלה ניצבת על אדנים רקובים — קשה להבין איך לפתע, כאשר הדברים אמורים בעצירים, נהנים המנגנונים הללו מאמון מוחלט. חוץ מכמה ארגוני זכויות אדם, רופאים לזכויות אדם ושאר בוגדים שממומנים על ידי אויבי ישראל, הקונסנזוס נותר על מכונו. זוהי אותה הסכמה כללית שממשיכה לתמוך גם במעצר המינהלי הקולקטיבי המוטל על עזה. מותר להשליך בליסטראות על ראש הממשלה בגלל מדיניותו בנוגע למשאבי הגז, אפשר ליידות אבנים קטנות וחדות במירי רגב מפני שהיא מירי רגב, ועל סוגיית הדיור עוד תתחולל כאן מלחמה — אבל בעניין עזה, חברים, הממשלה יודעת מה היא עושה. מבחינת הציבור בישראל דין עדנאן, המינהלי הבודד, כדינה של עזה, המינהלית הקולקטיבית. כן, כולם בעד שישראל תעביר לעזה מזון, תרופות וחומרי בניין במשורה. אבל חופש, הסרת הסנקציות, פתיחת המעבר הימי — לא נמל חלילה — היתר לתושביה לעבור לגדה, לייצא את תוצרתם באופן חופשי — זה לא. מיליון ו–800 אלף בני אדם כלואים זה שמונה שנים במעצר מינהלי קולקטיבי — וכמו את עדנאן, צריך רק להחזיק אותם בחיים. לא יותר. ובאמת, שום דבר דרמטי לא קרה. עדנאן ייצא לחופשי בחודש יולי, רק עוד כמה ימים של עינוי, המשט לעזה שב לאחור בנימוס הראוי מול חיילי השייטת, והקונסנזוס נשאר בחיים. איזו הקלה.2/7/2015
...
הגנה על אזרחים ,16 - 22 ביוני 2015 - דוח OCHA 1/7/2015
...
נקמתה של שג`עייהצבי בראל, haaretz שני דו"חות, זה של האו"ם וזה של ישראל, מנהלים עכשיו דו־קרב. הראשון מייצג את האופן שבו העולם תופש את ישראל, והשני את האופן שבו היא תופשת את עצמה. מכאן נובע גם הזעם העצום כלפי דו"ח האו"ם. לכאורה, זהו קרב על דימויים ותדמיות, על שמירת המראה המנותצת שתמיד סיפרה לישראל שהיא "היפה מכולן", שמדיניותה צודקת וש"המוסר היהודי" שולט בה. אבל מעבר למאבק החשוב הזה על תדמיתה, תחת איום ההמלצה להעמיד את ישראל לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי, יש לקרוא את הדו"ח כאילו היה מסמך של מבקר המדינה. הוא מתייחס אמנם רק לסימפטומים המחרידים שהתגלו ב"צוק איתן", אבל הוא מחייב טיפול שורש שיספק מענה לשאלות קשות, החל בתהליך קבלת ההחלטות על היציאה למבצע, דרך אופן מימושו ועד תפישת הביטחון של ישראל. תפישה זאת נשענת על ההנחה, שישראל נתונה תמיד בסכנה קיומית, ושמקור כוחה היחיד הוא צה"ל. הבעיה היא שאת הלגיטימציה לניהול כל המלחמות הללו דרשה ישראל לקבל לא רק מאזרחיה אלא גם ממדינות העולם. ולפתע מופיע הדו"ח הזה ומאיים להוציאה ממשפחת העמים. על פיו, אותה ישראל שהצליחה לגייס את העולם נגד איראן וששיכנעה אותו בצורך לראות בחמאס ובחיזבאללה ארגוני טרור, הפכה בעצמה לאקדוחנית שהקהילה הבינלאומית צריכה לרסן.28/6/2015
...
שקט שיהיה פהקרולינה לנדסמן, haaretz השר נפתלי בנט הבין מיד מה הדרך להילחם בדו"ח האו"ם הבא. על דוכן הכנסת עמד והכריז ש"התשובה לדו"ח צריכה להיות קידום חוק העמותות. מי שמנסה להפוך את החיילים שלנו לפושעי מלחמה — ועוד במימון זר — אנחנו צריכים לעצור אותו, ועכשיו". ההיגיון של בנט פשוט: הדרך היעילה ביותר להשתיק קולות שהמדינה אינה מעוניינת שיישמעו היא לפגוע במקורות המימון.

 ההבחנה בין חופש ביטוי לחופש מימון, ביצת הזהב החדשה שהטילה תרנגולת ההסברה בנימין נתניהו, אינה אלא מניפולציה מושגית נוספת. נתניהו, בנט ומירי רגב מבינים היטב שאין ביטוי ללא מימון.

 רגב מבינה זאת אולי טוב מכולם. מי כמוה יודע שיש קשר גורדי בין מימון לביטוי. רגב פועלת במלוא הכוח שמעניקה לה סמכותה הפוליטית, למען תיקון עוול היסטורי של הדרה תרבותית, הסללה מקצועית והחלשה כלכלית. ממשלת הימין הקיצוני בראשות נתניהו נמצאת בתחילתו של מסע השתקה אידיאולוגי, שכיאה לעידן שבו אנו חיים, הנשק המשמש אותו הוא כלכלי. חוק העמותות וההבחנה בין חופש ביטוי לחופש מימון הם רק ההתחלה. אחרי הכל: עדיין ישנם מקורות מימון פרטיים, מקומיים, שעוד יהיה צורך לטפל בהם. ההמשך, אפשר לנבא, עוד יבוא. 25/6/2015
...
להזכיר ולעולם לא להשכיח. זה משתלם.ניר גונטז, haaretz דוברת שגרירות ישראל בברלין בשיחה סגורה: לישראל אין 
עניין בנרמול היחסים עם גרמניה, רגשות האשם הגרמניים 
בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. שנת 2015 היא שנה מיוחדת במערכת היחסים שבין הממשל הגרמני לזה הישראלי. בשתי הבירות, ירושלים וברלין, מציינים 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ונדמה כי התמיכה הגרמנית בישראל נמצאת בשיאה, בייחוד לאור חוסר הפופולריות של ישראל באירופה ומצבה הדיפלומטי העגום בעולם. אך בעוד מערכת היחסים המיוחדת נחגגת בשלל אירועים תרבותיים וביקורים הדדיים, מתברר שדווקא בצד הישראלי יש מי ששואף שלא לנרמל את היחסים עם הממשל הגרמני. בשיחה סגורה עם עיתונאים שהתקיימה בבניין השגרירות הישראלית בברלין אמרה דוברת השגרירות עדי פרג`ון כי לישראל אין עניין בנרמול היחסים עם גרמניה וכי רגשות האשם הגרמניים בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. "היינו כולנו בשוק", מספרת עיתונאית שהשתתפה בשיחה והוסיפה, "הדוברת אמרה במפורש שזה אינטרס ישראלי להמשיך לקיים את רגשות האשם הגרמניים והוסיפה שבלעדיהם נהיה סתם עוד מדינה מבחינתם". 25/6/2015
...
השרים יכריעו אם לקדם חוק שיקשה על ערבים להי&#יהונתן ליס, haaretz לפי הצעת החוק, שיזם ח"כ שרון גל, המועמדים לכנסת יצטרכו להוכיח שלא עודדו מאבק מזוין במדינת ישראל. לדבריו, המהלך נועד להרתיע את הח"כים הערבים מהשתתפות באירועים כמו המשט לעזה ועדת השרים לחקיקה צפויה להחליט ביום ראשון אם לתמוך בחוק שעשוי לפגוע בסיכוייהם של חברי הכנסת הערבים לשוב ולהבחר לכנסת הבאה ויקשה על פעילים פוליטיים ברחוב הערבי להתמודד על תפקיד ח"כ. הצעת החוק מקשיחה את הרף הקבוע היום להתמודדות לכנסת ומטילה על המתמודדים את נטל ההוכחה לכך שלא עודדו מאבק מזוין במדינת ישראל. יוזם החוק, ח"כ שרון גל (ישראל ביתנו), הסביר שהמהלך נועד להרתיע את הח"כים הערבים מהשתתפות באירועים דוגמת המשט לרצועת עזה.25/6/2015
...
את ואני והוועדה הבאהגדעון לוי, haaretz דו"ח האו"ם לא חידש מאום. לא היה צריך לחכות שנה כדי לדעת שישראל וחמאס ביצעו פשעי מלחמה; לא היה צריך לכנס ועדה כדי לדעת שישראל השתוללה בפראות בעזה; לא היה צורך להטריח את השופטת מארי מקגוואן־דייוויס כדי שתגיד לנו ש"אי אפשר להטיל פצצה של טון בלב שכונה". ידענו זאת מזמן.

 דו"ח האו"ם גם לא חידש דבר בנוגע לתגובתה של ישראל. לא היה צריך לפרסם אותו כדי לדעת כמה גדולות האטימות וההכחשה של החברה כאן, כדי להבין לאיזה שפל הידרדרה התקשורת הישראלית שהתגייסה סופית לשירות התעמולה, כדי להפנים את חוסר העניין בישראל בהרג ובהרס בעזה. ידענו זאת מזמן.

 אם דו"ח גולדסטון, שתיאר בצבעים חריפים יותר התקפה ברוטלית פחות, לא מנע את "צוק איתן", כי אז לשם מה לנו כל הדו"חות הללו. אם הקהילה הבינלאומית, שידעה בזמן אמת מה צה"ל מעולל בעזה, לא הגיבה מיד במעשים שיעצרו בעדו, כי אז אין טעם בוועדות הללו שלאחר מעשה.

 אם גם בעקבות הוועדה הזאת הקהילה הבינלאומית לא תנקוט צעדים מעשיים נגד פושעי המלחמה, כי אז אין עוד טעם בוועדות. את ואני והמלחמה הבאה, את ואני והוועדה הבאה: ההתקפה הישראלית הבאה על עזה בוא תבוא, והיא תהיה אכזרית מקודמתה, עם מקגוואן־דייוויס או בלעדיה.

 אם גם בעקבות הוועדה הזאת הקהילה הבינלאומית לא תנקוט צעדים מעשיים נגד פושעי המלחמה, כי אז אין עוד טעם בוועדות. את ואני והמלחמה הבאה, את ואני והוועדה הבאה: ההתקפה הישראלית הבאה על עזה בוא תבוא, והיא תהיה אכזרית מקודמתה, עם מקגוואן־דייוויס או בלעדיה.

 25/6/2015
...
מדוע מתעקש השלטון להאכיל בכפייה את שובתי הרעב? ד״ר רוחמה מרטון23/6/2015
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושיםעניינים מרכזיים בשבוע זה: כוחות ישראליים ירו למוות בשני פלסטינים בשתי תקריות נפרדות בגדה המערבית. ההרוגים הם גבר בן 23 שנורה במהלך מבצע חיפוש ומעצר במחנה הפליטים ג׳נין וגבר בן 22 שנורה ולאחר מכן נדרס על ידי ג׳יפ צבאי במהלך עימותים בכפר כפר מאלכ (נפת רמאללה). לדברי אמצעי תקשורת ישראליים, שני הגברים נורו בעת שעמדו להשליך מטעני נפץ. ביחס למקרה השני מסרו מקורות פלסטיניים כי הכוחות הישראליים מנעו במשך יותר משעה מאנשי סגל רפואי לגשת לנפגע. 15 פלסטינים, בהם שלושה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. כל הפצועים מלבד אחד נפגעו בגדה המערבית במסגרת עימותים, בעיקר בהפגנה השבועית נגד סגירת אחת הכניסות הראשיות לכפר כפר קדום (נפת קלקיליה) ושני מבצעי חיפוש ומעצר בנפות ג׳נין ורמאללה. ברצועת עזה נורה ונפצע נער בן 18 הלוקה בשכלו בעת שניסה לטפס על גדר המערכת; בלפחות 12 הזדמנויות אחרות פתחו כוחות ישראליים באש לעבר אזרחים ששהו בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ירי שלא גרם לנפגעים. כוחות ישראליים עצרו 98 פלסטינים, 81 מהם במבצעי חיפוש ומעצר ברחבי הגדה המערבית ואחד ליד גדר המערכת סביב עזה, במהלך ניסיונות להיכנס לשטח ישראל. מצפון־מזרח לח׳אן יונס דווח על תקרית אחת שבה יושרה אדמה בעומק של כמאה מטר בשטח עזה. 251 פלסטינים, מחציתם ילדים, נעקרו מבתיהם לשש שעות במהלך תרגיל אימונים צבאי ישראלי. המשפחות שנפגעו בתקרית שוכנות בארבע קהילות רועים בצפון בקעת הירדן. בשנים האחרונות נעשתה עקירה זמנית בנסיבות כאלה לתופעה שיטתית: מאז תחילת 2012 תועדו 103 תקריות מסוג זה. הרשויות הישראליות הרסו 16 מבנים בבעלות פלסטינית, 13 מהם בשטח C ושלושה בירושלים המזרחית בגין היעדר היתרי בנייה ישראליים, הריסות שפגעו בסך הכול ב־95 תושבים, מחציתם ילדים. 23/6/2015
...
ישראל סוחטת ומתעללת בתושבי עזה שזקוקים לטיפול רפואירופאים לזכויות אדם - ישראל - ח`, תושב רצועת עזה בן 32 סובל מקרע בסחוס ברגל ימין ונזקק לניתוח מורכב שאינו ניתן לביצוע ברצועת עזה. בינואר 2014 הופנה על ידי משרד הבריאות הפלסטיני לטיפול בשכם ונקבע לו תור לחודש מאי. משבקשתו להיתר לא אושרה נקבע לו תור נוסף מאוחר יותר באותו חודש. לאחר שהגיש מספר בקשות מסרה לו הוועדה האזרחית הפלסטינית שהוא מוזמן לתחקור שב"כ.23/6/2015
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושיםעניינים מרכזיים בשבוע זה: 19 פלסטינים, בהם שבעה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים בגדה המערבית בהקשר של עימותים, לרבות בהפגנות ומבצעי חיפוש ומעצר. בין הילדים שנפצעו היו פעוט ותינוק בן 18 חודשים שנפגעו משאיפת גז מדמיע בהקשר של הפגנות בכפר קדום (נפת קלקיליה); שני ילדים (בני 13 ו־16) שנורו בתחמושת חיה במהלך עימותים בסילוואד (נפת רמאללה) ובמבצע חיפוש ומעצר במחנה הפליטים בלאטה (נפת שכם); ושלושה ילדים (בני 12 ו־17) שנפגעו מרימוני הלם במהלך עימותים בירושלים המזרחית, וכן נער בן 17 שנפגע מקליע גומי באבו דיס (נפת ירושלים). ילד פלסטיני בן תשע נכווה קשות בפיצוץ של נפל תחמושת, שהתפוצץ בעת שהילד שיחק בו ליד ביתו בעיר טובאס, ממזרח לשטח שישראל הכריזה עליו שטח סגור לצורך אימונים. ארגון חמוש פלסטיני ברצועת עזה ירה לדרום ישראל רקטות, ששתיים מתוכן נחתו ליד נתיבות ואשקלון. לא דווח על נפגעים או על נזק. ב־2 ביוני הרגו כוחות משטרה של הרשויות בפועל בעזה אדם בן 27, איש ארגון חמוש, בעת שניסו לעצור אותו. ב־25 הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים באש לעבר אזרחים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ופצעו שלושה דייגים שהפליגו על פי דיווחים במרחק ארבעה מיילים ימיים מהחוף, וחקלאי אחד שקטף את היבול שלו במרחק 500 מטר מגדר המערכת. בהזדמנות אחת נכנסו כוחות ישראליים לשטח עזה מדרום לסופה וממזרח לעיר עזה, וביצעו עבודות יישור וחפירה. 16/6/2015
...
אל תגידו לא ידענו ביום חמישי, 11.6.2015, הורה צה"ל לתושבי קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן להתפנות מאזור מגוריהם הם שהו מחוץ לביתם ויישובם שש שעות(מ-6.00 בבוקר עד 12.00 בצהרים). הצבא הודיע לתושבים שב-17.6.2015 יצטרכו לצאת פעם נוספת מבתיהם בגלל סיבה דומה - אימוני הצבא באזור. ---- ---- ----16/6/2015
עצרת מחאה: הסדירו את פינוי הזבל ממחנה הפליטים שועפאט! 12 June at 12:00ועדת החירום של מחנה פליטים שועפאט והועד נגד הגדר מזמינים פעילות ופעילים לעצרת מחאה במחנה. נפגין נגד אי פינוי הזבל וההזנחה הממושכת של המחנה מצד עיריית ירושלים. כפי שראינו בסיור ההזדהות מוקדם יותר השנה, המחנה מוצף בהרים של זבל שאינם מפונים בטענה שסמטאותיה הצרות של השכונה אינן מותאמות למעבר של משאיות הזבל (דבר שנמצא גם הוא תחת אחריותה של העירייה). גם מכולות הזבל הממוקמות ברחובות ראשיים ורחבים אינם מפונים בסדירות הנדרשת והקבועה בהגדרות המכרז האיזורי. תקציב העירייה לאיסוף אשפה במחנה, על כל תושבת ותושב, הוא כחמישית מהתקציב לשכונות במערב העיר. הזבל נערם במחנה הצפוף ונשרף בתוכו ומהווה בעיה תברואתית חמורה, סכנה בריאותית ופגיעה ישירה באיכות חייהם של תושבי המחנה. לתושבי מחנה הפליטים נמאס מהצהרותיה הריקות של העירייה ומהזנחת איכות חייהם. ביום שישי ה-12/6 בשעה 12:00 נצטרף אליהם לעצרת מחאה בסמוך למחסום שבכניסה למחנה הפליטים שועפט. יחד עם תושבי המחנה נבהיר לראש העיר ניר ברקת ועמיתיו שדיבורים לא מספיקים, שהגיע הזמן לנקוט בצעדים ממשיים, שהתחמקות ממושכת כזאת מאחריות לא תיתכן. 12/6/2015
לפתוח את עזהמאמר המערכת, haaretz מעבר רפיח הדרומי סגור בשנה וחצי האחרונות בשל מדיניותו של עבד אל־פתח א־סיסי, הרואה בחמאס סייען לפיגועי טרור נגד כוחות מצרים בסיני, ואילו מעבר ארז הישראלי מצפון מאפשר תנועה מעזה ואליה במשורה ובמקרים חריגים, בכפוף למדיניות הכיתור הישראלית המופעלת מאז עליית שלטון חמאס בעזה בשנת 2007. כמו כן, יתר המעברים בין הרצועה לישראל סגורים לתנועת בני אדם, יציאה מעזה דרך הים אינה אפשרית בשל היעדר נמל מוסדר והגבלת שטח השיט, ונמל התעופה ההרוס סגור. מצב זה יוצר מציאות בלתי אפשרית לרוב תושבי עזה, שאינם יכולים לבוא ולצאת בשערי הרצועה. בעיקר סובלים צעירים, שישראל מערימה בפניהם קשיים בהשגת אישורים. פתיחת מעבר רפיח לשלושה ימים לנכנסים בלבד בשבוע שעבר, ומדיניות אישורים מתירנית יותר מאז "צוק איתן", הן בבחינת משכך כאבים לחולה אנוש. כל עוד תושבי עזה לא יוכלו לקיים חיים נורמליים, הכוללים חופש תנועה, תמשיך עזה לבעבע בעוני ובמחסור. בכתבה שפירסם ג`קי חורי ("הארץ", 5.6) מובאים סיפוריהם של עשרה אנשים הכלואים בעזה. ביניהם סטודנטים שהתקבלו ללימודים בחו"ל או בגדה המערבית ואינם יכולים לצאת ללימודיהם, אזרח אמריקאי שהגיע מארצות הברית לפני כחצי שנה כדי להשתתף בהלוויה משפחתית ומאז אינו יכול לעזוב כי נכנס דרך מעבר רפיח, בעלים של חברת היי־טק שאינו יכול לצאת כדי לחתום על עסקה החיונית לקיום חברתו ועוד. בקשותיהם נדחו בתואנות שונות, או שהן עדיין תקועות בצינורות הביורוקרטיה. אלה אינם מחבלים או פעילי חמאס, אלא אנשים תמימים שמחפשים הזדמנויות הוגנות לשיפור חייהם. בהיותה השולטת בחלק מהמעברים, אחראית ישראל לגורלם של תושבי עזה. לא רק צו המוסר אמור להנחות את ישראל להקל ככל האפשר על חיי האוכלוסייה האזרחית, אלא גם האינטרס המדיני והביטחוני. רק כאשר איימה פיפ"א בסילוק ישראל משורותיה, התברר שישראל מסוגלת להבטיח מעבר של ספורטאים פלסטינים.10/6/2015
...
ביום 9.6.15 דחה בג"ץ את העתירה של רבנים לזכויות אדם בשם מועצת הכפר דיראת-רפעיה ועוד מספר ארגונים נגד הליכי התכנון בגדה בדרישה לשתף פלסטינים בוועדות התכנון. 9/6/2015
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים אזרח פלסטיני בן 54 מת מפצעים שנפצע במהלך מעשי האיבה ביולי־אוגוסט 2014 בעזה. המניין המצטבר של פלסטינים שנהרגו במהלך הסכסוך הוא יותר מ־2,200, וסבורים כי לפחות כ־1,400 מהם אזרחים. 64 פלסטינים, בהם תשעה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים בגדה המערבית. רוב התקריות (41) התרחשו בהקשר של הפגנות, לרבות לאות סולידריות עם אסירים פלסטינים השובתים רעב במחאה על המעצר המנהלי שבו הם מוחזקים, והפגנות שבועיות נגד בניית גדר הפרדה בנעלין (נפת רמאללה) והגבלות הגישה בכפר קדום (נפת קלקיליה); וכן בהקשר של מבצעי חיפוש ומעצר (עשר) ותקריות הקשורות במחסומים (שבע). ב־26 במאי ירו על פי דיווחים אנשי ארגונים חמושים לפחות רקטה אחת לתחומי ישראל. ב־27 במאי ירו על פי דיווחים כוחות של חיל האוויר הישראלי כמה טילים לתוך רצועת עזה: כמחציתם נחתו בקרבת שרידיו של שדה התעופה הבינלאומי בעזה, והיתר באתרים המשמשים על פי דיווחים אנשי ארגונים חמושים בח׳אן יונס וברפיח, וגרמו לנזק לכמה מהאתרים. באף אחד מהצדדים לא דווח על נפגעים. בעשר הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים באש על אזרחים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ופצעו שני דייגים. בהזדמנות אחת פתחו כוחות של חיל הים המצרי באש על סירות פלסטיניות שהתקרבו למים מצריים ממערב לרפיח; לא דווח על נפגעים או על נזק. 9/6/2015
...
למה בכה חיים גורייוסי שריד, haaretz בשעתו לא ידעתי ש"שיח לוחמים" צונזר ברובו, לבל יעכור את שמחת הניצחון — שלמה כמו ארץ ישראל עצמה. כך הפך השיח לטיח, וכתלמידיו של ברל שָנינו ושִיננו את תורתו "בזכות המבוכה ובגנות הטיח". באיחור של 50 שנה עולים כעת הסלילים מהנשייה. השורות שלהלן הן ניסיון ראשון לקצר את תולדות הירי והבכי. צחור, בספרו, מסתמך על הסופר יעקב שרת — הבן של ראש הממשלה השני — שהיה ממייסדי קיבוץ חצרים: יום אחד נמצאה גופתו של אחד החברים ועליה סימני אלימות. כל הקיבוץ התאסף נרעש בחצר, ושני בדואים, מבוגר וצעיר, עברו שם בשביל. הם נתפסו והושלכו לבור הגנרטור. השניים, לפי עדות שרת, לא הבינו מה רוצים מהם. לאחר שעונו, נגררו אל מחוץ לגדר, מעדרים ניתנו בידיהם, והם נצטוו לחפור את קבריהם. עומדים מעל לבורות, נורו ונטמנו. עד היום לא נשבר מנעול השתיקה, שאותו אנחנו משליכים לשלולית הדמעות. נתקדם לפי סדר כרונולוגי: בזמן כיבוש באר שבע היה חיים גורי סגן מפקד פלוגה. בספר הפלמ"ח הוא מתאר במעורפל הרג שבויים, בדואים מזדמנים וגם נשים וילדים, בחצר המסגד הגדול בעיר (עיין שם). בסוף שנות ה–80 אירח צחור את גורי לשיחה באוניברסיטת בן־גוריון, ושאל אותו על הטבח. "האולם דמם", מתאר צחור, "אחרי שתיקה ארוכה מאוד הניע גורי את ראשו בשלילה, מכסה בזרועותיו את פניו מהקהל. ישבתי לצדו וראיתי שהוא מוחה דמעה". 6/6/2015
...
על מה אתם מגיניםגדעון לוי, haaretz על מה אתם מגינים? על מה אתם נלחמים? על מה מתבצרים עכשיו הישראלים, בשיסויים של הפוליטיקאים הלאומנים והתקשורת הפופוליסטית, ומתלהמים נגד העולם? על מה הם מכסים בפטריוטיות את דגלי הכתום של אורנג` בדגלי הכחול־לבן של הלאום? האם מישהו שואל למה? למה מתחיל החרם ללחך כך את ישראל והאם כל זה בכלל כדאי? כרגיל, יש שאלות שאפילו לא נשאלות. חשבון נפש הוא הרי סימן מובהק לחולשה. לכן הומצא ההסבר הפוטר מאחריות: החרם נפל משמים, כוח עליון ובלתי נמנע של שנאת ישראל, והדרך היחידה להיאבק בו היא להשיב מלחמה שערה. מענים ציוניים הולמים (ולעתים אלימים) יש לישראל תמיד בשפע, אבל העיסוק הוא תמיד בתוצאות, אף פעם לא בסיבות. כך היה עם הטרור, כך עם עמדת העולם שיצחק הרצוג, מכל הלאומנים, כבר מיהר להדביק לה את השם המגוחך "טרור מסוג חדש" (בהתייחסו לדברי מנכ"ל אורנג`). אסור לוותר לעולם, מעולה, אבל על מה אסור לוותר? נלחמים בחרם, אבל על מה ולמה הוא פרץ? ישראל מגוננת עכשיו על שימור הסטטוס־הקוו. היא נלחמת נגד כל העולם כדי לשמר את בית הספר הגבוה שלה לברוטליות ולאכזריות, שבמסגרתו היא מחנכת דורות של צעירים לנהוג בבהמיות בבני אדם, נשים, זקנים וטף, לרדות בהם, לנבוח עליהם, לרמוס אותם ולהשפילם, רק כי הם פלסטינים. היא מגוננת על המשך מצב האפרטהייד בשטחים הכבושים, במקום שבו חיים שני עמים ואחד מהם משולל כל זכויות. היא מגוננת על מערכת הצידוקים שלה לכך — שילוב של סיפורי מקרא, משיחיות והתקרבנות, בליווי שקרים. היא מגוננת על "ירושלים המאוחדת", שאינה אלא מפלצת טריטוריה שגם בה מתקיים מצב ההפרדה. היא נאבקת על זכותה להחריב את עזה כל אימת שהדבר נראה לה, להחזיקה כגטו ולהיות סוהרת של הכלא הגדול בעולם. הישראלים נאבקים על זכותם להמשיך להתנחל, לעשוק אדמות ולגזול; להמשיך להפר את החוק הבינלאומי שאוסר התנחלות, להמשיך לצפצף על כל העולם שלא מכיר בשום התנחלות.6/6/2015
...
הגרעין הפנימי של הפרדוקס הישראלי: זה משהו ב&#אברום בורג, haaretz היחס הישראלי ל- 1948 עומד בסתירה לכל מה שקשור ב- 1967. ב-19 השנים מהקמת ישראל ועד למלחמת ששת הימים עשתה המערכת הציונית הישראלית את כל שביכולתה כדי למחוק כל זכר לנוחות הפלסטינית שקדמה לנו כאן. כפרים נמחקו, כנסיות ומסגדים קדושים לערבים נזנחו ונהרסו, שמות היסטוריים שונו, ערים חדשות קמו דרכים חדשות כיסו את הישנות. וחוץ מכמה משוכות צבר עקשניות מרבית המציאות הקודמת הועלמה ונשכחה. הפרויקט הישראלי דילג בתודעתו מאמצע המאה העשרים חזרה אל הימים האחרונים של הנוכחות הלאומית שלנו כאן במאה השנייה לספירה וכל מה שבאמצע הפך לחור שחור גדול ונעלם. פרויקט ההעלמה הוכתר בהצלחה כמעט מלאה להוציא את נוכחותם של 20 אחוז מאזרחי המדינה. אלה הוקפו בתחילה בקונצרטינות משטריות בדמות הממשל הצבאי ומסוף 1966 ועד היום הם כלואים מאחרי מחיצות שקופות המפלות ומפרידות בינם לבין חברת הרוב היהודית.6/6/2015
...
במדינת כל תועמלניהגדעון לוי, haaretz ועל הכל תכסה התעמולה. נגיד טרור, נצעק אנטישמיות, נצווח דה־לגיטימציה, נזכיר שואה; נגיד מדינה יהודית, גיי פרנדלי, טפטפות, עגבניות שרי, סיוע לנפאל, פרסי נובל ליהודים, ראו מה שקורה בסוריה, הדמוקרטיה היחידה, הצבא הכי הכי. נגיד שהפלסטינים נוקטים צעדים חד צדדיים, נציע משא ומתן על "גבולות ההתנחלויות", נתבע הכרה במדינה יהודית ונקונן ש"אין עם מי לדבר". נייבב שהעולם כולו נגדנו ורק רוצה להשמידנו, לא פחות. סגנית השר תדרוש משווייץ להחרים, השרה תצהיר דווקא שחרם זה דבר פסול, סמנכ"ל משרד החוץ יסביר שצריך עוד תקציב, ושלדון אדלסון יזמן כינוס חירום בלאס וגאס — ולמרות הכל, לא נוע ינוע. על הכל לא תכסה התעמולה. מדיניות ההכחשה וההתנתקות מהמציאות עולה עכשיו לשלב מסוכן, ודרגת החולי מחמירה. כשהעולם מתחיל להראות סימנים מעודדים של התעוררות לפעולה, ישראל מתבצרת במציאותה הדמיונית ומקימה לעצמה עוד ועוד חומות הפרדה. בישראל סבורים, שמה שעבד היטב בחברה שלה ומחק כליל כמעט את תודעתה ומודעותה, יעבוד גם בעולם.5/6/2015
...
למה "כל העולם נגדנו?"נעמי רז, on-the-left-side בתוכנית אקטואליה ברשת ב` בשבוע שעבר, לקראת ההצבעה בפיפ"א על השעיית ישראל מהארגון, ראיינו 2 המגישים שחקן כדורגל שקרא "לא לערב פוליטיקה בספורט" וגייס אליה ספורטאים נוספים, כולל שחקן כדורגל ערבי ישראלי. איש ממשתתפי התוכנית לא התייחס לסיבות האפשריות שבגללן "העולם כולו נגדנו". השיחה התנהלה כאילו העולם השתגע, ורק נותר להחזיר אותו למסלול השפיות. ואנחנו – אנחנו הרי בסדר. ממשלת ישראל – להצדקת החרמות נגדנו, את גזלת מהפלסטינים קרקעות, חירויות, כבוד, זכויות אדם בסיסיות, ואוטונומיה להחלטה על חייהם. האם הספורטאים שהצטרפו ברדיו לקריאה "לא לערב פוליטיקה בספורט", הגיבו אי פעם לעוולות כלפי ספורטאים פלסטינים? האם הם טענו אי פעם נגד ההתנהלות הישראלית ש"אין לערב פוליטיקה בספורט"? לא שמענו על כך מעולם. אז אולי זה הזמן לבקש מהמראיינים הרהוטים של רשת ב` לחזור ולהזמין את הספורטאים שאותם ראיינו, ולשאול אותם: "יש לכם מושג מדוע `מתנפלים` עלינו?". 4/6/2015
שביתות רעבגודווין צדק, o139 לא לעתים מזומנות נתקל אדם בדילמה מוסרית כמו זו שעליה אספר לכם ברשימה הזו. לאלה מכם שעוקבים אחרי פרסומי הבלוג כאן ובפלטפורמות אחרות, ודאי נתקלתם בדיווחים שלי על אודות שביתות הרעב השונות של האסירים הפלסטינים לאורך השנים. השביתות האלה הן בעצם דרך המחאה היחידה שנותרה בידי האסירים הפוליטים הפלסטיניים שנכלאים בצו מנהלי ללא משפט וללא תאריך שחרור ברור, בניסיון להילחם על הצדק ששללה מהם המדינה. 4/6/2015
חיזוק לחרם על ישראל: איגוד הסטודנטים בבריט&איתמר אייכנר, ynet ניצחון הצהרתי לתנועת החרם על ישראל בבריטניה: ארגון הגג של הסטודנטים במדינה, שלכאורה מייצג מיליוני תלמידי במוסדות להשכלה גבוהה, החליט היום (ג`) להצטרף לתנועת ה-BDS הקוראת להחרמת ישראל בגין מדיניותה ביהודה ושומרון. ההצעה עברה ברוב של 19 קולות מול 4 מתנגדים ונעדר אחד. ההצעה שהתקבלה מגנה את הנוכחות הצבאית הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה. 4/6/2015
אורנג` העולמית בעד חרם: רוצים לצאת מישראלמירב קריסטל ואיתמר אייכנר, ynet הלחץ של תנועת החרם נושא פירות: מנכ"ל אורנג` אמר בקהיר כי "היה מוכן לסיים הקשר עם פרטנר הישראלית כבר מחר בבוקר" ולהפסיק את השימוש בשמם בארץ אם הדבר לא היה כרוך בקנסות של מאות מיליוני אירו. מנכ"ל פרטנר: "מצרים על הדברים ודוחים אותם מכל וכל"4/6/2015
פעילויות בין ה 12/6-5/6 : AgainstWall, תעאיוש, לוחמים לשלום 4/6/2015
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושיםעניינים מרכזיים בשבוע זה: כוחות ישראליים ירו למוות בפלסטיני בשכונת א־טור שבירושלים המזרחית לאחר שדרס קבוצת שוטרי משמר הגבול הישראלי ופצע שניים מהם. על פי מסקנות חקירה ראשונית שניהלו הרשויות הישראליות הייתה זו מתקפה מכוונת, אך עדי ראייה פלסטינים טוענים שזו הייתה תאונה. 77 פלסטינים, בהם שמונה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש; בגדה המערבית נפגעו כמעט מחצית מהפצועים במהלך הפגנות, לרבות נגד ההריגה שנזכרה לעיל בירושלים המזרחית. בתקרית אחת נפצע ילד בן שמונה שנורה בעינו בכדור גומי בדרכו חזרה מבית הספר ליד מחסום שועפאט (נפת ירושלים) בעת שבמקום התרחשו עימותים; זהו הילד השלישי שנפצע במקום זה בנסיבות זהות מאז תחילת השנה. ברצועת עזה, ב־22 הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים באש על אזרחים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ופצעו שלושה דייגים, אחד מהם נער בן 16. כוחות ישראליים ניהלו 91 מבצעי חיפוש ומעצר בגדה המערבית ובתקרית אחת יישרו אדמה בעומק כמאתיים מטר בתוך רצועת עזה, ממזרח למחנה הפליטים אל־מר׳אזי (מרכז עזה). בסך הכול נעצרו ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש 106 פלסטינים, שלושה מהם ליד גדר המערכת סביב עזה, בעת שניסו לחדור לשטח ישראל. הרשויות הישראליות הרסו תשעה מבנים פלסטיניים, שישה מהם בשטח C ושלושה בירושלים המזרחית, בגין היעדר היתרי בנייה ישראליים, והריסות אלה פגעו בסך הכול בתשע משפחות, ומחצית מהנפגעים הם ילדים. 2/6/2015
...
ארכיון מאמרים
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה