קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
לסובב את הסכין, ולכנות את הסיבוב פתרוןעמירה הס, haaretz בכל רגע נתון ישראלי כלשהו מפעיל את כוחו וסמכותו ומעמדו כדי להרע לפלסטיני כלשהו, או לכמה מהם או לכולם. יש שעושים זאת בהנאה ובעונג, אחרים — בחוסר מודעות ובאינרציה, הרוב ממלאים פקודות, יש הממציאים פקודות. הם חיילים ואזרחים, נשים וגברים, מבוגרים וקטינים, מכל מעמד ועדה ודרגה. יש החושבים שרק טבעי להרע לפלסטיני, ועם השנים גדל מספרם והולך: זהו סדר העניינים שאליו נולדו, והם מגוננים עליו ומטפחים אותו. והשאר? בחיינו הסבירים עד טובים מאוד, אנחנו משת"פים. גם המעטים מבינינו שמנסים להשתמש בזכויות היתר כדי להיאבק במשטר הפריווילגיות — שותפים לשיטה בעל כורחנו. קִראו לה אפרטהייד, קראו לה קולוניאליזם או דמוקרטיה ליהודים. ההגדרות לא ממש חשובות. הזוועה היא שאין רגע שעובר בלי שמיליוני ישראלים־יהודים (וגם לא מעט דרוזים) יהיו עסוקים ומעורבים בהתעמרות. בעידן ההיפרבולי שלנו הפועל "להרע" עלול להישמע חלש, לא מספיק. אבל הבה ננסה להשתחרר ממוסרות הצעקנות ולהחזיר למלים את כבודן: להרע משמעו להחמיר מצב שהוא ממילא חמור. משמעו כל הזמן לסובב את הסכין הנעוצה, ואז לכנות את הסיבוב — פתרון. אף אזהרה מודיעינית של ראש שב"כ או ראש מתפ"ש וכיוצא באלו לא שווה את האוויר שהיא מפיחה אם אינה מביאה בחשבון את הדחיסות הזאת של הרוע וההרעה שאנו — המוני ישראלים — מחוללים בכל רגע נתון. אף אזהרה מודיעינית לא ראויה למשכורות שהושקעו בה, אם אינה מתייחסת לשאלת הבסיס: מה שלטוננו (ממשלה, פקידות ואזרחים) מעולל לפלסטינים, כעם וכיחידים. וכיוון שהמזהירים הם גם ישראלים שמשתמשים בכוחם ובסמכותם להרע לפלסטינים בכל רגע נתון, בהנאה או בפקודה, באינרציה וביוזמתם, המודיעין שהם מפיקים הוא שטחי, קצר מועד ומסוכן. מסוכן משום שהם מעוררים אשליה שהם מומחים ומקצועיים ויודעים מה הם עושים. מסוכן משום שהם התרגלו לראות את הפלסטינים במצבים המשפילים ביותר: מעונים בחקירות, מובטלים או בעלי עסקים המתחננים לאישור יציאה, נציגי הרשות הפלסטינית שמחליפים אתם דאחקות ומחפים עליהם בגינוי ישראל ברדיו הפלסטיני. יצרני האזהרות רואים את הרגע ומתעלמים מהמכלול ההיסטורי והאישי. הם מגזימים בסכנת הפיגועים המתוכננים, עיוורים לרוע הדחוס של שלטוננו, מקילים ראש בעוצמת ההתנגדות העממית המתבשלת, על סף רתיחה. הם לא יכולים לתפוש את צדקתה והגיונה של ההתנגדות.22/3/2017
...
בלי לספח, המדינה מחברת את מעלה אדומים לירושליםיותם ברגר, haaretz ההצבעה על הצעת החוק לסיפוח מעלה אדומים בוועדת השרים לענייני חקיקה נדחתה כבר כמה פעמים, אך בשבועות האחרונים קודמו במקביל פרויקטים שמטרתם ליצור חיבור פיזי ותודעתי בינה לבין ירושלים. אלה עשויים להקל על בנייה עתידית בשטח E1. הבנייה באזור מעוכבת זה יותר מעשור מטעמים פוליטיים ומדיניים, אך בעוד שהממשלה חוששת מתגובת הקהילה הבינלאומית לסיפוח, היא מקווה שקידום המיזמים הללו, שיחזקו משמעותית את הזיקה בין שתי הערים, יעבור בשקט דיפלומטי. בשבועות האחרונים עובדים טרקטורים בשטח הסמוך לכביש מספר 1, המוביל מירושלים למעלה אדומים, על הקמת מחלף הזיתים, שיקל על התנועה בין הערים. בארגון השמאל עיר עמים טוענים כי בניית המחלף, שיחבר בין החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי לכביש 417, הוא הכנה לבנייה עתידית בשטחי E1, וכי הוא נועד להסיט את התנועה הפלסטינית שעוברת כיום בשטח שבין הערים. התוכנית אושרה באופן סופי בספטמבר 2013, ונמצאת כעת בשלבי ביצוע. בנוסף לאלו מקדמת המדינה את הריסת הכפר הבדואי חאן אל אחמר, שנחשב סמל ההתיישבות הבדואית באזור. כפי שדווח ב״הארץ״, המינהל האזרחי חילק בחודש שעבר צווי הריסה לבתי הכפר, ששוכן בשטח סמוך לכביש 1 באזור מעלה אדומים ושבתיו נבנו ללא היתרים לפי הדין הישראלי. עד כה נמנעה המדינה מנקיטת צעדים משמעותיים נגדו והוציאה צווי הריסה נקודתיים. לפי התושבים, אם ימומשו צווי ההריסה, הם יביאו למעשה לפינוי הכפר בשלמותו. אחרי חלוקת הצווים אמרו בגופי אכיפת החוק ל״הארץ״ כי מדובר ב״הצהרת כוונות״, לקראת פינוי הכפר, ובשינוי מדיניות ביחס אליו בפועל. חיבורה של מעלה אדומים לירושלים מקודם גם באמצעות הגדרת שטח שבין הערים כ"אתרים לאומיים ושמורות טבע". בחודש ינואר המליצה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים על אישור תוכנית אב העוסקת בשטחים פתוחים ובטבע עירוני בירושלים. התוכנית, הטעונה אישורים נוספים, היא שלב נוסף בהפיכת השטח לגן לאומי שייקרא מורדות הר הצופים. טענה מרכזית של תושבים במזרח ירושלים ואנשי שמאל נגד הגן היא, שהוא נועד בפועל למנוע התפשטות של השכונות הפלסטיניות הסמוכות. 22/3/2017
...
ישראל מגבירה את הלחץ על תושבי רצועת עזה ומה נתונים חדשים שהגיעו לידי גישה מצביעים על שפל חדש במספרים של מי שמורשה לנוע מרצועת עזה ואליה: בפברואר נרשמו רק 7,301 יציאות של פלסטינים דרך מעבר ארז, ירידה של כ-40 אחוזים ביחס לממוצע היציאות החודשי ב-2016. המגמה נמשכת בחודשים האחרונים: בינואר מספר יציאות הפלסטינים צנח ב-44% לעומת המספר באותו חודש אשתקד, ובכ-30% לעומת הממוצע לכל 2016. 20/3/2017
או שאלוהים יעזור או טרנספרעוזי בנזימן, haaretz בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב שיחררה ניצרה במחנה הימין וגרמה לו לפלוט מאוויי לב ורעיונות הזויים, שעד כה שמר לעצמו בדרך כלל. לפתע, התביעה להחיל את החוק הישראלי על הגדה המערבית, לספח את רובה או את כולה, נהפכה ללגיטימית. שוב אין היא משאת נפש של מיעוט קיצוני אלא עמדה גורפת, שרוב חברי הקואליציה שותפים לה, מפלגת האופוזיציה הראשית מפלרטטת איתה, יו"ר הכנסת ושרים בליכוד אוהדים אותה ואף נשיא המדינה מזדהה אתה. רעיון שתי המדינות נמוג והולך ואת מקומו תופסת החלופה — מדינה אחת לשני העמים. זו חדלה להיות מחשבה מטאפיזית בלבד ונהפכה לתוכנית פעולה מעשית. נפתלי בנט קורא לסיפוח שטח C ולביסוס האחיזה הישראלית בגדה המערבית, כולל השקעות ענק שיופנו לפיתוח תשתיות אזרחיות. אורי אריאל ממליץ על סיפוח כל שטחי הגדה, הענקת מעמד של תושבות לפלסטינים ומתן אפשרות למי מהם שירצה בכך, לקבל בעתיד אזרחות ישראלית (לאחר שיעמדו במבחן נאמנות למדינה). נתניהו אמנם משלם עדיין מס שפתיים לפתרון שתי המדינות, אך שפת הגוף שלו מאותתת התנערות ממנה ("פתרון אזורי", "מדינה מינוס" ובעיקר — המשך מסמוס "תהליך השלום"). כך גם שר הביטחון אביגדור ליברמן. במחנה הימין שולפים מן המוכן מצע משפטי להכשרת המדינה האחת: פסק דינו (בדעת מיעוט) של השופט אדמונד לוי, שהצדיק את תביעת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון. כמו חברי המחתרת לפני 35 שנה, כך גם מנהיגי הציבור הימני של 2017 אינם נותנים לעצמם דין וחשבון מלא על משמעות עמדתם. יהודה עציון וחבריו תיכננו לפרטי פרטים את פיצוץ מסגדי הר הבית משום שנישאו על כנפי האמונה, כי הפיגוע הדרמטי יוביל למלחמת גוג ומגוג, שבעקבותיה תבוא הגאולה השלמה (זאת, בצד הרצון לטרפד את חוזה השלום הישראלי־מצרי). אנשי הבית היהודי ודומיהם חותרים כיום לסיפוח יהודה ושומרון, כשהם מאמינים שבכך הם ממלאים את מצוות יישוב הארץ (זאת, בצד הרצון לנצל נסיבות בינלאומיות מזדמנות, שלשיטתם יסלקו אחת ולתמיד מעל ישראל את עננת העם הפלסטיני). כמו אנשי המחתרת של 1980, גם הפוליטיקאים הימנים של היום ערים לפורענות שמעשיהם עלולים להמיט על המדינה, אך הם סומכים בסתר על לבם על תשועת האל.16/3/2017
...
ישראל חסמה בפני פלסטינים את האפשרות לקבל פיצוייםבמהלך שני העשורים האחרונים יצרה המדינה מציאות המאפשרת לה להתנער כמעט לחלוטין מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי כוחות הביטחון, על אף שזו חובתה על פי המשפט הבינלאומי. דו"ח חדש של בצלם שמתפרסם הבוקר (רביעי, 8.3) מתחקה אחר המהלך וממחיש את תוצאותיו: בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית במספר תביעות הפיצויים שמגישים פלסטינים ומחיר הפגיעה בהם הוזל. מדיניותה זו של ישראל מפגינה את עומק הזלזול בחייהם, בגופם וברכושם של התושבים הפלסטינים.14/3/2017
...
הד"ר עיז-א-דין אבו אלעיש ובנותיו יעידו השבוע השבוע ייפתח שלב ההוכחות בתביעת הנזיקין שהגיש הד"ר עז א-דין אבו אל-עייש נגד משרד הביטחון על אחריות המדינה להרג שלוש בנותיו ואחייניתו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009. ד"ר אבו אל-עייש ושתי בנותיו ששרדו, המתגוררים כיום בקנדה, וקרובי משפחה נוספים יגיעו לישראל כדי להעיד בבית המשפט. הד"ר יעריך מאוד נוכחות של תומכים במהלך ימי הדיונים בית המשפט.14/3/2017
קריאה דחופה לעזרה בליווי לרועים פלסטינים &# שלום לכם/ן, אני מזמינה אתכן להצטרף ליום מרעה בצפון בקעת הירדן היכן שמתנחלים על סוסים (ראו במצורף, שלשום, פורים) מתנכלים לרועים פלסתיניים כדי למנוע מהם לצאת למרעה. תקופת המרעה באזור ההוא מוגבלת לאביב ותגמר בעוד חודש בערך. החוויה של הליכה בטבע הפורח מובטחת לכם/ן. הפגישה עם המתנחלים שהם מזן "נערי הגבעות" היא לעיתים קשה ולעיתים רגועה. אתמול שוחחנו איתם כמה רגעים והצענו להם להסתלק משם. הם מרגישים שהארץ ניתנה להם (ורק להם) על ידי אברהם אבינו והם השליטים היחידים. לאחר שהם הסתלקו זכינו ליום רגוע ונעים בטבע והוזמנו על ידי משפחת הרועים לארוחה מחממת לב וטעימה. אלה א/נשים שהצבא הרס להם בקיץ האחרון הכל. הם יושבים ממש ליד צומת מחולה וקל מאד להגיע אליהם. אנחנו עושים/ות משמרות יומיות ואתם/ן מוזמנים להצטרף לנסיעה או לארגן נסיעה משלכם/ן. צריך מכונית או להצטרף לנסיעה, 3-4 משתתפים/ות וכמובן להיות בקשר עם גיא מתעאיוש 14/3/2017
לא יעזור, פושעי מלחמהאם משתוקקת ישראל להשתחרר מן התואר "כובשת", רק שתי דרכים פתוחות לפניה: הענקת זכויות אזרח מלאות לכל הנכבשים, או נסיגה מלאה מכל השטחים. עד שלא תעשה אחת משתי אלה, תישאר ישראל "הכובשת", והשטחים יישארו "הכבושים", וכל המתנחלים בשטחים הכבושים הללו (לרבות סייעניהם והשופטים הגרים בתוכם) ימשיכו להיות "פושעי המלחמה". כחוק, כדין, ולכל דבר ועניין.ב. מיכאל, haaretz המלה "כיבוש" מעצבנת את מדינת ישראל. לא חלילה מחמת המשמעויות האלימות, הכוחניות, ה"אָנָסִיוֹת" הטמונות בה. אלה אינן טורדות את מנוחתה. רק זכויות מטרידות אותה. בעיקר זכויות אדם. כי אם ישראל היא חלילה "כובשת" על פי החוק הבינלאומי, ילידי הקולוניות הם חלילה "אוכלוסייה מוגנת". ועל פי אותו חוק בינלאומי משוקץ, יש לה הרבה זכויות. אסור לשדוד את רכושה, לגזול את אדמתה, "להסדיר" את זכות קניינה, להתעמר בה, לגרש אותה, להורגה בלא משפט, לפגוע בשגרת חייה, ועוד ועוד. אפילו אסור, רחמנא ליצלן, לנעוץ בקירבה גרורות של אוכלוסיית הכובש, כדי ליצור מציאות דמוגרפית חדשה. וכל העובר על אחד מכל אלה — הוא פושע מלחמה. בקיצור, אסופה דרקונית של זכויות והגנות, העלולות להקשות מאוד על הגשמת ההזיות המשיחיות של ישראל וגם להרחיקה מפסגות הרשע, האכזריות והגרגרנות האגררית, היקרות ללבה. והכל בגלל "הכיבוש". הייפלא שישראל גייסה את מיטב המוחות הימניים כדי להילחם במלה המעיקה הזאת? שופטים, שגרירים, פוליטיקאים, עיתונאים. דא עקא: כל המוחות המשוכללים הללו לא העלו במוחם אלא חרס, הבלים, ודמגוגיה. בקיצור, אסופה דרקונית של זכויות והגנות, העלולות להקשות מאוד על הגשמת ההזיות המשיחיות של ישראל וגם להרחיקה מפסגות הרשע, האכזריות והגרגרנות האגררית, היקרות ללבה. והכל בגלל "הכיבוש". הייפלא שישראל גייסה את מיטב המוחות הימניים כדי להילחם במלה המעיקה הזאת? שופטים, שגרירים, פוליטיקאים, עיתונאים. דא עקא: כל המוחות המשוכללים הללו לא העלו במוחם אלא חרס, הבלים, ודמגוגיה.9/3/2017
...
מסרבות: הזמנה לצעדה ביום האשה איפה אתן ביום האישה? אנחנו נצעד בתל אביב יחד עם תנועת מאבק סוציאליסטי • نضال اشتراكي. ניפגש בשעה 18:30 בכיכר מגן דוד (אלנבי פינת הכרמל) ונצעד לכיכר הבימה. https://www.facebook.com/events/10733324361055736/3/2017
גדעון ספירו - סמרטוט אדום 461 מתנגדי הכיבוש לא היו זקוקים לדו"ח מבקר המדינה בכדי לדעת ש"צוק איתן" היה מבצע פושע, כושל ומיותר, שלא היתה לו כל הצדקה. עתה, בא דו"ח מבקר המדינה ומגלה שהממשלה לא דנה בחלופה מדינית למלחמה. וכי למה ידונו שרי הממשלה, ממשלת בנט-נתניהו, בחלופה מדינית, כאשר מדובר בקבוצה של צמאי דם שוחרי מלחמה, פושעים שצריכים לעמוד לדין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג?6/3/2017
541 אל תגידו לא ידענו‎ עד הזמן האחרון היו אלו חיילי צה"ל שפעלו לגרש פלסטינים מבקעת הירדן. בחודשים האחרונים הצטרפו אליהם מתנחלים המתגוררים במאחזים "לא מורשים", שהוקמו לאחרונה באל חימה ובעין זוקא, שבצפון ביקעת הירדן.6/3/2017
עזה 2017: במשרד המבקר יכולים להתחיל לאסוף חומר לדו"ח הבאעמוס הראל, haaretz המצב ברצועה שוב מזכיר את זה שקדם לצוק איתן, ובממשלה לא יוכלו לטעון בעתיד כי לא היו מודעים לכך ■ האם ליברמן סבור שהדרך לבלפור עוברת בעזה ■ ואיך ייתכן שנתניהו לא ידע דבר בפרשת הרכש בחיל הים? רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בפרוטרוט בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. הדו"ח מצטט אזהרות ששמעו שרי הקבינט מפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דנגוט ומחליפו האלוף יואב (פולי) מרדכי, בשנה וחצי שקדמו למלחמה ברצועת עזה. שניהם התריעו מפני השלכות המצב ההומניטרי המחמיר ברצועה והבהירו כי הנסיבות בעזה — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל להתפרצות. קשיי היומיום ברצועה משולים לפצצה מתקתקת, העלולה לדחוף בהמשך את שלטון חמאס להתנגשות מחודשת עם ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו לא יוכלו לטעון בעתיד כי לא היו מודעים לכך. בדו"ח המבקר על המלחמה הבאה כבר לא יהיה מחסור במראי מקום בדבר מספר הפעמים שבהם עלה המצב ההומניטרי ברצועה לדיון בקבינט. בישראל מכירים היטב את דו"ח האו"ם, הטוען כי עד שנת 2020 תהפוך הרצועה למקום שספק אם ראוי עוד למגורי אדם. שלשום אף אמר ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי רצועת עזה נתונה במשבר כלכלי קשה. המבקר, יוסף שפירא, תקף בדו"ח את הקבינט שכלל לא בחן חלופה מדינית למלחמה ערב המבצע. שפירא אינו מדבר על הסכם שלום עם חמאס, אלא על הצעות שעלו ונפסלו, להקלה מסוימת במצוקתה של עזה. הצעות דומות למדי נבחנו בישראל בחודשים האחרונים, בלי כל התקדמות. נתניהו דבק בדיונים בנוסחה "פירוז תמורת שיקום", אף שאיש במערכת הביטחון איננו מאמין שהדבר אפשרי. נראה שחמאס לא יסכים לוותר על הנשק הכבד שברשותו, תהיה אשר תהיה התמורה שתוצע לו. הצעתו של השר ישראל כץ, להקים נמל לעזה על אי מלאכותי מול הרצועה, כבר הוטבעה במצולות, גם אם כץ חזר לדבר עליה השבוע בעקבות פרסום הדו"ח. רעיונות אחרים, כמו פריסת שוטרים מטעם הרשות הפלסטינית במעברי הגבול ברצועה, כדי לאפשר לרשות דריסת רגל מחודשת בעזה, נפסלו. נתניהו חושש מכך וגם הרשות וחמאס רחוקים מלהתלהב. בנסיבות הללו יש סיכוי סביר שעזה הולכת לקראת פיצוץ נוסף. בצד הישראלי, מי שמבקש למנוע מלחמה מקווה להסתייע בשני מרסנים: החשש ברצועה מאבדות נוספות, אחרי ההרס והקטל הנרחב שהותיר בה צה"ל ב–2014, והשינוי המסוים שחל בעמדת מצרים. לפני שנתיים וחצי, הגנרלים בקהיר היו האויבים הגרועים ביותר של חמאס. אפילו יותר מישראל, מצרים החזיקה את הרצועה במצור. וגם כשפרצה המלחמה, המצרים לא התנהלו בדחיפות שהעידה על רצון לסיים את הפרשה במהירות. בחודשים האחרונים חלה התקרבות, שמתוארת בינתיים כטקטית, בין קהיר לעזה. מצרים פותחת את מעבר רפיח לעתים קרובות יותר, מאפשרת תנועה של יותר אנשים, והיא מקלה על מעבר הסחורות. העובדה שצבא מצרים, באמצעות רשת מסועפת של חברות כלכליות הנמצאות בבעלותו, מרוויח מהעברת הסחורות, בוודאי אינה מזיקה. 5/3/2017
...
טוב לנו בג`ונגליוסי קליין, haaretz בטלוויזיה קוראים להם עכשיו "מתיישבים", ובעוד חודשיים הם יהיו כבר "חלוצים". הם מאוד ערכיים, ו"ערכים חלוציים" נשמע להם יותר טוב מסתם שודדי קרקעות. שודדים ברשות התורה, זה מה שהם. שוד הקרקעות לא נמצא בלקסיקון השחיתויות שלנו. קרקעות שדודות זה לא צוללות ולא סיגרים. קרקעות שדודות הן ערך ציוני. ערך ציוני שעוד ילמדו אותו בבתי הספר. ערך מושחת. מושחת לא פחות מאולמרט. הוא קיבל את זה במעטפות והם קיבלו את זה בחוק. על כל פשעים תכסה חקיקה. שוד הקרקעות הוא שחיתות. מלחמה בשחיתות היא ערכית ומוסרית, אצלנו היא חשודה בכוונות פוליטיות. לפני שמתחילים לחקור שחיתות חושדים, קודם כל, במניע של מי שמתנגד לה. מדובר בשוד, כמו שוד בנק, שודדים עם זקנים ולא רעולי פנים. בעוד חודשיים המתנחלים יהיו כבר "חלוצים". הם מאוד ערכיים, ו"ערכים חלוציים" נשמע להם יותר טוב מסתם שודדי קרקעות. לא מאמינים אצלנו שלשוד כזה צריך להתנגד ממניעים מוסריים. המניעים, לדעת השודדים, הם תמיד פוליטיים ותמיד חותרים תחת הציונות. הם עצמם ציונים למהדרין. הציונות בשבילם היא כמו כיפה לעבריין בבית המשפט. כשהם רצים על הגבעות עטופים בדגל נמחלים פשעיהם ומותר להם לעשות לאחרים את מה שלעולם לא היו מרשים שיעשו להם. ומה עם מי שלא רץ על הגבעות? הוא עוד לא ויתר. לא על החירות והצדק והשוויון וחופש הדיבור וזכות הקניין וכל סעיפי המשנה שלהם. הוא בטוח שהם טבועים בו כל כך עמוק, עד שנדמה לו שזה בסדר — לא צריך לבדוק אם הם עדיין אצלו. הכיבוש משחית והשחיתות כובשת, אבל הוא ממשיך לרוץ אתם, לקפוץ אתם, לרקוד אתם ומה לא, ותוך כדי כך לשכוח שהוא חי במקום שעושה צחוק מכל אחד מהם. 5/3/2017
...
בגנות הרעוּתלא למות טיפש ,עידן לנדו מהי אותה רעות? מהו אותו קשר עז בין גברים שגורם להם להתעלם מן הצדדים האפלים של חבריהם? לא סתם מפגמי אישיות מובנים, אלא מהתנהגות בריונית חוזרת ונשנית, התנהגות שנצפית דווקא בסיטואציות החברתיות שבהן החברותא הגברית פורחת? האם גבר שמעלים עין מחבר קרוב שמטריד מינית בחורה מול עיניו סולח לו כי זה "בין חברים"? האם הוא סולח לו כי הוא יודע בתוך תוכו שהוא יזדקק לסליחה דומה בעתיד מן המטריד? האם זו יד רוחצת יד? או שמא פחדנות גרידא? הרעות והשלכותיה על השיפוט המוסרי מעוררת שאלות דומות בכל מקרה שבו חבר קרוב חוצה קו אדום. בישראל זה קורה כל יום כמובן – מעבר לקו הירוק. חיילים שבאים במגע עם פלסטינים מפעילים כוח פוגעני כלפי חפים מפשע כל הזמן: במחסומים, בפלישות פתע לבתים, בפיזור הפגנות. פשעים קטנים וגדולים מתבצעים "על הדרך". יש שששים אל ההדק, יש שסולדים ממנו. את כולם אופף קשר של שתיקה; כשחוזרים הביתה, לא מדברים על מה שהיה. הרעות סוכרת את פיהם. הזעם הנוראי על ארגון "שוברים שתיקה" נובע מכך יותר מן הכל: הם חיללו את הרעות, "המקודשת בדם". הרעות קשורה למלחמה. כמו האלכוהול, גם היא מעין שיקוי ניחומים למי שנתון בתנאים בלתי אנושיים. היא הופכת את הבלתי נסבל לנסבל; תומכת בך מול המוות, הזוהמה והאומללות… אין לשכוח על אילו נקודות מפתח פועלת ה"רעות" את פעולתה המשכרת… אם לפתוח בעיקר, ה"רעות" משתקת לחלוטין את חוש הביקורת האישי, הן במובן האזרחי והן – מה שחמור עוד יותר – במובן הדתי… גרוע מזה: הרעות פוטרת אדם מן האחריות לחייו בפני אלוהיו ובפני מצפונו. הוא עושה מה שעושים כולם. אין לו ברירה, אין לו זמן להרהר… מצפונו הוא "החברים" ומובטחת לו כפרה שלמה כל עוד ימשיך לעשות מה שכולם עושים. מי שלא ציית לדבר הרעות, במיוחד מי ש"עשה את עצמו", "הלשין" או גילה קצת יותר עצמיות ממה שנחשב מותר בחברותא, עמד למשפט ההמון ובלילה נענש כהוגן… רואים שזה עניין שטני ממש, מסוכן עד מאד, אותה אחווה גברית מהוללת כל כך, מקסימה ובלתי מזיקה. הנאצים ידעו היטב מה הם עושים כשכפו אותה כאורח-חיים על עם שלם. והגרמנים, הלוקים ממילא ביכולת לחיות חיים פרטיים ולחוות אושר אישי, היו מוכנים, באורח מזוויע ממש, לאמץ אותה ברצון ובהתלהבות. הם העדיפו את הפרי הרעיל, המזין והזמין כל כך, הנוטף כולו מיץ, של צוותא גסה, שאין בה כל חופש בחירה, על פירותיה הזכים, הנישאים אל-על והמדיפים ניחוחות טובים כל כך של החירות. כשכתבתי על סוחרי הנשק ויצואני הסייבר ההתקפי הישראלי למשטרים רודניים, כתבתי גם על המשת"פים השותקים במשרדי ההיי-טק. כשכתבתי על גזל המחצבות הפלסטיניות, כתבתי גם על המשת"פים השותקים בענף הבנייה הישראלי; כשכתבתי על מאבקו של אדוארד סנודן להפיל את חומות השתיקה סביב גופי המודיעין רבי העוצמה השולטים בחיינו, כתבתי גם על המשת"פים השותקים של יחידת 8200 והשב"כ וכל סוכני הניטור והבילוש. וכן, בכל הזירות האלה פועלות אחוות של גברים. זה לא מקרה. הדברים קשורים ומזינים זה את זה. היכולת לא לראות את מה שנמצא מול אפך היא יכולת נרכשת, שמשוכללת בעמל רב (כך גם היכולת ההפוכה). מי שמתרגל אותה היטב בזירת ההטרדות המיניות לא יתקשה לתרגל אותה בזירת פשעי המלחמה. 5/3/2017
פתח תקוה היתה לפתח שנאהדניאל בלטמן, haaretz ההנהגה המקומית בישראל נהפכת לביצה גזענית, המצמיחה את פטריות השנאה הרעילות ביותר הגדלות בחברה הישראלית. ראשי ערים ורבנים פועלים בראש חוצות נגד מבקשי מקלט חסרי אונים או פלסטינים ישראלים, המתגוררים בתחומי האחריות של הרשות המקומית שבראשה הם עומדים. לא אחת הם משתמשים בשפת הביבים של הגזענות בגרסתה הדוחה ביותר, זו ששלטה בחלקים מאירופה במאות ה–19 וה–20. דוגמאות לא חסרות. הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת (עובד מדינה, כידוע), התבטא נגד נוכחות ערבים בעירו, קרא לא להשכיר או למכור דירות לגויים ותמך בגלוי בטרנספר. החרו החזיקו אחריו עוד עשרות רבני ערים. ברם, אם את עמדות הרבנים האלה, שרבים מהם מזוהים עם החוגים הגזעניים והאלימים ביותר בשטחים, ניתן להבין בהתחשב בסחי הגזעני שבו שקוע הזרם הדתי הזה עד צוואר — הרי שהגישות הגזעניות המאפיינות חלק מראשי הרשויות המקומיות בישראל מצריכות הסבר נוסף. ואולם, יותר מכולם הגדיל לאחרונה לעשות עסקן פרובינציאלי גזעני, מלך בעירו, ראש העיר פתח תקוה, יצחק ברוורמן. בספטמבר 2015 דרש ברוורמן משר הפנים למנוע כניסת סודאנים ואריתראים לעירו. בינואר השנה איים כי ייקח את החוק לידיים וימנע את כניסתם בטענה שתושבי העיר מאבדים את סבלנותם לנוכח אזלת ידם של גורמי אכיפת החוק. הוא סירב לרשום למערכת החינוך בעיר ילדים ממוצא אתיופי וילדים של מבקשי מקלט מאפריקה, ולפני כשבועיים צוטט כמי שאמר בפגישה עם ועד ההורים בעירו: "אתה עובר בכיכר המייסדים, אתה רואה חבר`ה שחורים שותים בירה. לא נעים". ברוורמן פשוט שונא כושים, אבל גם התושבים שנכחו בפגישה עמו לא התקוממו על דברי השטנה הגזעניים של ראש העיר שלהם. לפיכך התחיל ברוורמן לנקוט צעדים של ממש. עיריית פתח תקוה הורתה לנתק את החשמל לעשרות משפחות של פליטים, בהן משפחות המטופלות בילדים ובתינוקות בני יומם, והשאירה אותם באמצע פברואר בלי יכולת לחמם את דירתם או לבשל. יש כמובן דוגמאות למנהיגות קהילתית יהודית אחרת. לפני כמה ימים התייצב הרב שמולי ינקלוביץ` מאריזונה מול המצלמות, עטוף בטלית, והודיע כי הוא וקהילתו יכינו מקומות מקלט בבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים יהודיים לפליטים חסרי מסמכים, הנרדפים על ידי ממשל טראמפ. הוא לא היסס לומר, כי זוהי חובתו כיהודי הזוכר איך בני עמו חיפשו מקומות מקלט כאשר גורשו מאירופה וכמעט כל השערים נסגרו בפניהם. מדוע אם כן נהפכו הלאומיות והריבונות היהודית למפלצת הדורסת את החמלה האנושית ואת הזיכרון ההיסטורי היהודי? מדוע יהודי ארה"ב מוציאים מתוכם את הרב ינקלוביץ`, ומדינת ישראל גזענים חשוכים כרב שמואל אליהו וכברוורמן? 4/3/2017
...
גנץ משקר לעצמו, והציבור הישראלי נגרר אחריורוגל אלפר, haaretz הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ משקר לעצמו. "אני ידעתי שיהיו שם משפחות שכולות", אמר על צוק איתן בראיון לדני קושמרו בערוץ 2, שניהם ישובים יחדיו ליד שולחן קטן על גבול עזה. "כשיצאנו בלילה למערכה הזאת ושמעתי את הפקודות בקשר וראיתי את הדמויות הולכות, ידעתי שלא כולם יחזרו". תיאור מרגש כמעט, לא? 68 דמויות לא חזרו. וגנץ, בהתייחסו אליהן בעקבות דו"ח המבקר, קובע: "אני משוכנע שהם משוכנעים לחלוטין שהיה צורך להילחם". זה כמובן שקר. ובהינתן ההקשר, אפשר לומר שזה אפילו שקר גס, חצוף משהו. שהרי הדו"ח מבהיר כי הקבינט כלל לא דן בחלופה מדינית למלחמה. זאת ועוד, להווי ידוע לגנץ כי המשבר הכלכלי וההומניטרי הקשה בעזה גרם לפיצוץ וכי תחת לשפר את המצב בחרה הממשלה רק להחריף את המצוקה ברצועה. המבקר מצטט בדו"ח, שלוש פעמים, דברים שאמר שר הביטחון יעלון יומיים אחרי פרוץ המלחמה, ולפיהם ייתכן שניתן היה למנוע אותה אם ישראל היתה נותנת מענה למצוקה ברצועה מבעוד מועד. גנץ משקר לעצמו: לא היה שום הכרח לשלוח בחסות החשכה את הדמויות אל המערכה בעזה. העובדות ברורות: הקביעה שהיה צורך להילחם טעונה הוכחה, ונראה כי אפשר להפריכה בנקל. מדוע, אם כן, מכריז גנץ כי הוא משוכנע שהנופלים ובני משפחותיהם "משוכנעים לחלוטין שהיה צורך להילחם"?3/3/2017
אל תגידו לא ידענו 540 מתנחלים מהמאחז הלא מורשה חוות מעון, שבדרום הר חברון, נוהגים לתקוף ילדים פלסטינים מכפרי מערות בסביבה, הנאלצים לעבור לידו, בדרכם לבית ספרם בתוואני ובחזרה. ב-2004 התוקפים פצעו קשה שני מלווים בינלאומיים. מאז צה"ל מלווה את הילדים. משטרת ש"י מצליחה לאורך כל השנים לא לדעת על התקיפות ולא לעצור את התוקפים.2/3/2017
ישראל אוהבת מלחמותגדעון לוי,haaretz ישראל אוהבת מלחמות. זקוקה להן. אינה עושה דבר כדי למנוע אותן, ולפעמים מחרחרת אותן. אין דרך אחרת לקרוא את דו"ח המבקר על "צוק איתן", ואין מסקנה חשובה יותר העולה מהדו"ח. כל השאר — המנהרות, המל"ל, הקבינט והמודיעין — הם זוטי זוטות, לא יותר מאמצעים להסחת הדעת מהעיקר. והעיקר הוא, שישראל רצתה מלחמה. את כל החלופות דחתה, בלא דיון, בלא עניין, כדי לממש את תאוותה. ישראל רצתה מלחמות גם בעבר. מאז מלחמת 1948, כל מלחמותיה יכלו להימנע. הן היו מלחמות ברירה מובהקות, אף שמרביתן לא הסבו לה כל תועלת וכמה מהן גרמו לה נזקים בלתי הפיכים. בדרך כלל ישראל יזמה אותן, לפעמים הן נכפו עליה, אבל גם אז היה ניתן למנוע אותן מוקדם יותר, כמו ב–1973. חלק מהמלחמות הביאו לקץ הקריירות של מחולליהן, ובכל זאת, פעם אחר פעם ישראל בוחרת במלחמה כאופציה הראשונה והמועדפת. ספק אם ניתן למצוא הסבר רציונלי לתופעה, אך עובדה היא, שכל יציאה למלחמה זוכה לתמיכה גורפת, סוחפת, אוטומטית ועיוורת בדעת הקהל ובתקשורת. מכאן, שלא רק הממשלה או הצבא שוחרי מלחמות, ישראל כולה אוהבת מלחמות. מוכיחה זאת גם העובדה, שוועדות החקירה מפרסמות דו"חות כמעט זהים אחרי כל מלחמה — דו"ח המבקר על "צוק איתן" הוא כמעט פלגיאט של דו"ח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה ("היציאה למלחמה נעשתה באופן מהיר ולא אחראי"). כשדבר לא נלמד והכל נשכח — ברור שמשהו חזק יותר מושך את ישראל למלחמה. כך היה גם בקיץ של "צוק איתן", שלא היתה בו כל סיבה למלחמה. כך יהיה גם במלחמה הבאה, הממשמשת ובאה. כמה חבל שאזעקת "צבע אדום" בדרום שלשום היתה אזעקת שווא. כמעט נקרתה הזדמנות להנחית עוד מכה חסרת פרופורציה על עזה, כמו שאביגדור ליברמן וישראל אוהבים, כזאת שתדרדר למלחמה הבאה. כתובתה כבר רשומה על הקיר, מחרחריה אינם מחמיצים שום הזדמנות לחרחר אותה, ותולדותיה יהיו כתולדות המלחמות הנסקרות בדו"ח המבקר. גם למלחמה הבאה יהיה דו"ח. את ואני והמלחמה הבאה, והדו"ח הבא. סביר להניח, שהמלחמה הבאה תפרוץ בעזה. האליבי כבר מוכן. אימת המנהרות, שהועצמה כאן לממדים גרוטסקיים של מלחמת עולם גרעינית, נועדה לשם כך. 2/3/2017
...
ההסתה לא מופיעה בדו"חצבי בראל, haaretz לא היתה סיבה של ממש לעצור את הנשימה לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן. האמת הצרופה, כלומר "העובדות", לא היתה עלומה גם לפניו. החיילים, המפקדים, הפוליטיקאים, וכמובן תושבי עזה, כולם הכירו את "העובדות" הללו היטב. המאבק היה ועודנו על הפרשנות, כלומר על הנרטיב. אותה מפלצת ערמומית שתפקידה לייצר שקרים, לעוות עובדות, לטחון עד דק את התוצאות הקשות, עד שתיווצר בלילה אחידה וקלה לעיכול. הנרטיב צריך לחולל את הקתרזיס, למצוא אשם אחד או שניים, לטעת את התחושה שגם אם נעשו טעויות, הן נעשו בתום לב, למען מטרה קדושה, ובכלל, הלקחים כבר נלמדו ויושמו. הכל, ובלבד שהתורה עצמה, האסטרטגיה והאופן שבו התקבלו ההחלטות, ייראו מושלמים ותבוניים. גם עבודתו של מבקר המדינה היא חלק ממעטפת שימור המערכת. בדיקתו התמקדה באופן שבו התקבלו ההחלטות כשמבצע צוק איתן כבר החל. הוא בחן את המהלכים הצבאיים ואת איכות המודיעין שהקדים וליווה את המבצע. אבל האם המבצע היה בכלל חיוני? האם היה זה מבצע נקמה או מלחמה שנועדה לחסל את חמאס? האש שנורית עכשיו בין מפקדים בעבר ובהווה לבין הפוליטיקאים, ובינם לבין עצמם, לא נועדה להאיר את האמת — היא שואפת להכחיד נרטיבים ולהציל נרטיבים, ולא פחות מכך: לחלץ ישבנים מהגחלים הבוערות. באותה מידה, אין גם טעם לחכות בדריכות לדו"ח שתפרסם מח"ש על ההרג הכפול באום אל־חיראן. צפוי אמנם שמח"ש תקבע שלא פיגוע גרם למותם של "השוטר והאזרח", אלא שורה של כשלים פיקודיים ומבצעיים, אבל היא לא תתייחס ללינץ` הציבורי שבוצע במשפחת אבו אל־קיעאן, להסתה הפרועה של השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושל מפכ"ל המשטרה, שבהספדו על ארז (עמדי) לוי, השוטר שנהרג, כינה את אבו אל־קיעאן "המחבל". את העובדות הקריטיות להבנת האירוע קיבל הציבור מהתקשורת ולא מן הממונים על אכיפת החוק. החזרה בתשובה שהחלה עם נסיגתם המאוחרת והרפה של ארדן ונתניהו ("אם היתה טעות יהיה צריך לומר שטעינו") מדברי ההסתה שהפיצו אינה יכולה להרגיע. גם ההסתה וגם ה"סליחה", כמו הפער שבין הטיפול בפינוי עמונה לבין הרס הבתים באום אל־חיראן ובקלנסוואה, או בין הרצח של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אלאור אזריה לבין הצגתו כמעשה גבורה — הם תשלובת של ערכים מושרשים ותפישות פוליטיות מקובעות, שהפכו את הפגיעה בערבים, בישראל או בשטחים, לחלק בלתי נפרד מן "המאבק הלאומי על קיומה של המדינה". באותה מידה, אין גם טעם לחכות בדריכות לדו"ח שתפרסם מח"ש על ההרג הכפול באום אל־חיראן. צפוי אמנם שמח"ש תקבע שלא פיגוע גרם למותם של "השוטר והאזרח", אלא שורה של כשלים פיקודיים ומבצעיים, אבל היא לא תתייחס ללינץ` הציבורי שבוצע במשפחת אבו אל־קיעאן, להסתה הפרועה של השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושל מפכ"ל המשטרה, שבהספדו על ארז (עמדי) לוי, השוטר שנהרג, כינה את אבו אל־קיעאן "המחבל" ודיבר על קשרי בית הספר שבו לימד לדאעש — וגם לא לדברי ראש הממשלה, שבתדרוך לעיתונאים באוסטרליה אמר: "בדקתי שלוש פעמים עם המשטרה לפני שהצטרפתי לאמירות על פיגוע". את העובדות הקריטיות להבנת האירוע קיבל הציבור מהתקשורת ולא מן הממונים על אכיפת החוק. החזרה בתשובה שהחלה עם נסיגתם המאוחרת והרפה של ארדן ונתניהו ("אם היתה טעות יהיה צריך לומר שטעינו") מדברי ההסתה שהפיצו אינה יכולה להרגיע. גם ההסתה וגם ה"סליחה", כמו הפער שבין הטיפול בפינוי עמונה לבין הרס הבתים באום אל־חיראן ובקלנסוואה, או בין הרצח של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אלאור אזריה לבין הצגתו כמעשה גבורה — הם תשלובת של ערכים מושרשים ותפישות פוליטיות מקובעות, שהפכו את הפגיעה בערבים, בישראל או בשטחים, לחלק בלתי נפרד מן "המאבק הלאומי על קיומה של המדינה".1/3/2017
...
החוק להסדרת האמת בגדהדוד זונשיין, haaretz "החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון", המוכר בשמו המקוצר "חוק ההסדרה" או בשמו הפופולרי "חוק ההפקעה", נועד אמנם להסדיר את מעמדם של בתים בהתנחלויות בגדה המערבית, שנבנו על קרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים. אבל ככל שהשם מתאר את מהות החוק המקומית, השם המדויק יותר הוא "החוק להסדרת האמת בגדה". זה כשני דורות שממשלות ישראל משחקות משחק כפול: מצד אחד הן משתמשות בזכויות הרבות המוקנות לצבא הכובש בחוק הבינלאומי, ומצד שני נוזפות בעולם שאין כיבוש. מצד אחד, מקימות עוד התנחלויות, מעבירות אליהן עוד אזרחים וסוללות עוד כבישים, ומצד שני מספרות שהכיבוש זמני, כפי שדורש החוק הבינלאומי. מצד אחד עושות שימוש בזכויות באופן יצירתי, ומצד שני מתעלמות מהחובות באופן מלא. והנה, פחות מארבעה חודשים למלאות 50 שנה לכיבושה של הגדה המערבית, מבצע הימין הישראלי מהלך רדיקלי אמיתי ומצמיד סוף סוף חוק בספר החוקים אל הרטוריקה, ואת הרטוריקה ל–D9 שמבקע את הגדה המערבית לאינספור תאי שטח קטנים ללא יכולת קיום עצמי, ולאינספור צווים שמכוונים כולם לפרק את החברה הפלסטינית מהיסוד. לא עוד מאחזים בלתי חוקיים. לא עוד הכשרת מאחז לא חוקי והפיכתו למאחז חוקי, ואז להתנחלות, ולהרחבת התנחלות, ולידה עוד התנחלות ועוד אחת, והנה — גוש. ועל הגושים, כך קבעו גם רבני השמאל, הסכימו גם הפלסטינים לוותר תמורת שטחים אחרים. החוק להסדרת האמת מבטל את המשחק הכפול. הוא תוקע מסמר 10 בבלון הכיבוש הזמני על פי החוק הבינלאומי כשהוא קובע בחוק מדינה — שאינו אמור, לכאורה, לחול על השטחים כלל — כי לישראל יש זכויות ריבוניות בגדה המערבית. וחשוב יותר: הוא מסדיר את האמת כשהוא נותן מלים למעשיהן של כלל ממשלות ישראל. אין ולא היו לממשלות ישראל כוונות של כיבוש צבאי זמני כפי שהעולם והחוק הבינלאומי תופשים אותו, אלא כוונות סיפוח מלאות. 24/2/2017
...
23 שנים לטבח ברוך גולדשטיין: `לפתוח את רחוב השוהדא` מיקו פלד, mekomit הטבח שביצע גולדשטיין במסגד איברהימי גבה את חייהם של 29 מתפללים. מאז משלמים עליו כל תושבי חברון הפלסטינים במגבלות תנועה קשות והפרדה. בצהרי שישי יפגינו התושבים ולצידם פעילים בינלאומיים וישראלים בקריאה לפתוח את רחוב השוהדא לפלסטינים מחדש. מחר, שישי, החל מהשעה 12 בצהרים יקיימו תושבי חברון ולצידם פעילים בינלאומיים וישראלים את ההפגנה השנתית המתקיימת בעיר לציון טבח ברוך גולדשטיין תחת הכותרת "לפתוח את רחוב השוהדא". ההפגנה היא חלק מקמפיין שיזם ומוביל משנת 2010 עיסא עמרו, תושב חברון ומרכז הפעילות של קבוצת "צעירים נגד התנחלויות". הקמפיין קורא לפתיחה מחדש של החנויות ובתי העסק בעיר העתיקה בחברון, ומבקש לשים את מציאות האפרטהייד הקשה בחברון, אותה מבקשים ישראל ותומכיה להחביא, על סדר היום הציבורי.24/2/2017
מדינת ישראל כולאת 16 עיתונאים בעקבות עבודתם, 23/2/2017
...
הגרלה: איפה הורסים ואיפה לא? לקראת יום רביעי 8.2.17 חששנו שהולכים שוב להרוס באום אל חירן שבנגב. התבדנו. במקום זאת הרסו שוב את אל עראקיב; והוסיפו והרסו מכולה באל זרנוק, והשלימו הריסה עצמית של בדואי את ביתו בוואדי אל נעם.15/2/2017
דמיינו את נתניהו נעצר בלונדון גדעון לוי, haaretz ביום שני השבוע נפל הפור: הוכרזה מדינת האפרטהייד השנייה, היא מדינת ישראל. בצהריים בלונדון לא הסכים ראש הממשלה לתמוך עוד בפתרון שתי המדינות, ובכך סימן בנימין נתניהו ביושר את קצו הסופי של הפתרון הזה. בערב הצביעה הכנסת על חוק ההפקעה, וסימנה את המשטר החדש שהיא מכוננת תחתיו. ישראל אמרה את דברה, והוא ברור ונחרץ: מדינה אחת, מהים ועד הירדן, ומשטרה — אפרטהייד. שני עמים, אחד מהם עליון. איש לא יכול עוד לטעון, שהרוק המוטח בפרצוף הוא גשם. והרוק הזה מחייב תגובה, ועליה לבוא במעשים. נחמד שגרמניה מגנה ו"המחנה הציוני" מצביע נגד, גם התגובות של תרזה מיי ופדריקה מוגריני מעודדות, אבל אין עוד די בכך. הקץ למלים הריקות, די למס השפתיים הנבוב. סוף המשחק. את ההשתוללות הזאת חובה לעצור, והיא תיעצר רק במעשים. שום הודעות גינוי לא יועילו עוד; ישראל שועטת, ומלים לא יבלמו את שעטתה, בעיקר אם וושינגטון תמשיך להריע, לקרוץ, או לשתוק. גם בג"ץ לא יועיל עוד כמשכך הכאבים הלאומי: הימין ימצא את הדרך לעוקפו. ספק אם בישראל חילחלה מלוא ההבנה בעניין חומרת החוק: מעכשיו מותר לגנוב מערבים. בינתיים רק אדמות ורק בשטחים הכבושים, אבל אין סיבה שהחוק ייעצר בכך. למה מותר לגנוב אדמות ולא מכוניות, תכשיטים או כסף? מה ההבדל? ולמה מותר להרוג ערבים רק בשטחים? הם תת־אדם. וישראל מפהקת. בעולם, שאינו חשוף למערכות שטיפת המוחות כאן, מבינים את משמעות החוק: סוף הדמוקרטיה הישראלית, לא פחות. בפעם הקודמת שבה קם משטר שהפריד בין עם לעם, בין גזע לגזע, ידע העולם איך לנהוג בו. גם לשלטון הלבן בדרום אפריקה היו תירוצים והסברים למכביר, דתיים וביטחוניים, אבל העולם לא קנה אז את שקריו. אסור שיקנה אותם כאן. חובתו, לא זכותו, לפעול. לא צריך לחכות לסיפוח. עוד מדינת אפרטהייד קמה במאה ה–21 — לא סתם מדינה, אלא בבת עינו של העולם — והוא לא יפעל נגדה?11/2/2017
...
לשדוד, אבל רק על פי חוקhaaretz, צבי בראל אישורו של חוק ביזת הקרקעות הפלסטיניות, שעבר שלשום בכנסת, הוא רק הליך שולי בסאגה שליוותה את המחלוקת הציבורית סביב העבירה החוקית הזאת. מעין אישור ביורוקרטי מעצבן, שבקרוב יהיה בלתי נחוץ. ה"חקיקה" האמיתית והחיונית לא התקבלה בכנסת. היא נקבעה בעת שראש הממשלה "עידכן" את הממשל האמריקאי על כוונתו לירוק בעינה של הקהילה הבינלאומית. עדכון שנשמע כעת כמו I put you on notice, לשון האזהרה שהשמיעה ארה"ב כלפי איראן. לא ברור מה היתה תגובתו של הממשל האמריקאי, מה שכן ברור הוא שנתניהו השתמש בסמכותו של הנשיא האמריקאי, כדי לקבוע את אופיה של מדינת ישראל כמדינה פורעת חוק. בושה או חשש מאימת החוק הבינלאומי אינם טורדים את מנוחתם של ישראלים, ודאי לא של ממשלתם. רובם אינם יודעים מה אומר החוק החדש. כי כמו בכל מזימה של עבירה נדל"נית, החוק הזה מסובך, מפותל, ובכלל, הוא נוגע לכאורה רק למה שקורה במציאות מקבילה, שרוב הישראלים לא ביקרו בה וכנראה לא יבקרו בה לעולם. ישראלים שלצערם חיים בגבולות הקו הירוק יכולים רק לחלום על חוק כזה, שיתיר להם להשתלט על מגרשים של שכניהם, או אפילו רק לבנות מרפסת שתסתיר את הנוף לשכן. כי מדינת ישראל היא מדינת חוק קפדנית בכל הנוגע לאזרחיה, בעיקר אלה הערבים. כללי המאפיה תקפים רק במדינה האחרת שלה, מדינת המתנחלים. ככלל, חקיקה תחת הממשלה הנוכחית הפכה למעשה פקידותי שמוכתב על ידי דונים. בתרגום לרוסית היו הממשלה ותומכיה בכנסת נקראים "ווֹרי וִי זַקוֹנֶה", "גנבים בחוק", כינויים של חברי האליטה העבריינית שהתמסדה ברוסיה אחרי התפרקות ברית המועצות ופעלה על פי קודים פנימיים. תואר זה בהחלט הולם את המחוקקים הישראלים שתמכו בחוק ההפקעה. כמו שם גם כאן, מי שהעז להתנגד לחוק החדש ימצא עצמו במהרה מעבר לגדר. מתאבד פוליטי. נכון, חקיקה כפולה איפיינה את המשטר הישראלי בשטחים מאז 1967, אבל שלשום התחולל מהפך חוקתי: עקרון הפרדת הרשויות התרסק. אוכלוסייה של חצי מיליון ישראלים הוצאה בחקיקה אל מחוץ לסמכות החוק, ואפילו בית המשפט לא יוכל לה, אלא אם יפסול את חוק ביזת הקרקעות ויביא בכך לחקיקה נוראה עוד יותר. אבל מה זה בכלל נוגע לנו? שהרי מה בסך הכל קרה כאן, עבירה על החוק הבינלאומי? והיכן נימנמה לה הקהילה הבינלאומית במשך 50 שנה? וחשוב מכך, חקיקת הוודו הזאת נעשתה באופן הכי דמוקרטי. אנחנו הרי לא סעודיה או רוסיה. 11/2/2017
...
דמיינו את נתניהו נעצר בלונדון גדעון לוי, haaretz ביום שני השבוע נפל הפור: הוכרזה מדינת האפרטהייד השנייה, היא מדינת ישראל. בצהריים בלונדון לא הסכים ראש הממשלה לתמוך עוד בפתרון שתי המדינות, ובכך סימן בנימין נתניהו ביושר את קצו הסופי של הפתרון הזה. בערב הצביעה הכנסת על חוק ההפקעה, וסימנה את המשטר החדש שהיא מכוננת תחתיו. ישראל אמרה את דברה, והוא ברור ונחרץ: מדינה אחת, מהים ועד הירדן, ומשטרה — אפרטהייד. שני עמים, אחד מהם עליון. איש לא יכול עוד לטעון, שהרוק המוטח בפרצוף הוא גשם. והרוק הזה מחייב תגובה, ועליה לבוא במעשים. נחמד שגרמניה מגנה ו"המחנה הציוני" מצביע נגד, גם התגובות של תרזה מיי ופדריקה מוגריני מעודדות, אבל אין עוד די בכך. הקץ למלים הריקות, די למס השפתיים הנבוב. סוף המשחק. את ההשתוללות הזאת חובה לעצור, והיא תיעצר רק במעשים. שום הודעות גינוי לא יועילו עוד; ישראל שועטת, ומלים לא יבלמו את שעטתה, בעיקר אם וושינגטון תמשיך להריע, לקרוץ, או לשתוק. גם בג"ץ לא יועיל עוד כמשכך הכאבים הלאומי: הימין ימצא את הדרך לעוקפו. ספק אם בישראל חילחלה מלוא ההבנה בעניין חומרת החוק: מעכשיו מותר לגנוב מערבים. בינתיים רק אדמות ורק בשטחים הכבושים, אבל אין סיבה שהחוק ייעצר בכך. למה מותר לגנוב אדמות ולא מכוניות, תכשיטים או כסף? מה ההבדל? ולמה מותר להרוג ערבים רק בשטחים? הם תת־אדם. וישראל מפהקת. בעולם, שאינו חשוף למערכות שטיפת המוחות כאן, מבינים את משמעות החוק: סוף הדמוקרטיה הישראלית, לא פחות. בפעם הקודמת שבה קם משטר שהפריד בין עם לעם, בין גזע לגזע, ידע העולם איך לנהוג בו. גם לשלטון הלבן בדרום אפריקה היו תירוצים והסברים למכביר, דתיים וביטחוניים, אבל העולם לא קנה אז את שקריו. אסור שיקנה אותם כאן. חובתו, לא זכותו, לפעול. לא צריך לחכות לסיפוח. עוד מדינת אפרטהייד קמה במאה ה–21 — לא סתם מדינה, אלא בבת עינו של העולם — והוא לא יפעל נגדה?11/2/2017
...
תודעת הסבבה נמרוד אלוני, haaretz הנחת היסוד היא, שלהתנהגות הבלתי מוסרית הזאת אין שורש גזעי, דתי או לאומי. זאת משתי סיבות: האחת עקרונית — ישראלים יהודים, באשר הם בני אדם ובדומה לכל שאר בני האדם, נולדים עם הכושר הבסיסי לרגישות מוסרית; והשנייה היא, שמן הבחינה העובדתית ישראלים ציונים רבים, בדומה ליהודים ברחבי העולם, מגלים בנסיבות חיים רבות ומגוונות רגישות מצפונית גבוהה ואף אקטיביזם חברתי ופוליטי לתיקון עולם ולקידום צדק חברתי. לפיכך אציע כמה הסברים על מקורותיה ומאפייניה של החבלה העצמית הזאת: הפקעת המצפון, שכל כך הרבה ישראלים חוטאים בה ושפלסטינים כה רבים הם קורבנותיה. בקרב הימין האידיאולוגי־המשיחי — מובילי מדיניות גזל האדמות, הנצחת הכיבוש ונרמול האפרטהייד — ההסבר נראה פשוט יחסית: המצפן הערכי שלהם לא עולה בקנה אחד עם המצפן המוסרי אלא מקוטב לו. דהיינו, השקפת עולמם היהודית־הלאומנית בדבר עם בחירה אשר לפי התורה הקדושה לו הובטחה הארץ, זוכה בעליונות מוחלטת על ההשקפה ההומניסטית־המוסרית בדבר שמירה על צלם אנוש, כבוד האדם ושוויון ערך חיי האדם. בקרב הימין האידיאולוגי־המשיחי — מובילי מדיניות גזל האדמות, הנצחת הכיבוש ונרמול האפרטהייד — ההסבר נראה פשוט יחסית: המצפן הערכי שלהם לא עולה בקנה אחד עם המצפן המוסרי אלא מקוטב לו. דהיינו, השקפת עולמם היהודית־הלאומנית בדבר עם בחירה אשר לפי התורה הקדושה לו הובטחה הארץ, זוכה בעליונות מוחלטת על ההשקפה ההומניסטית־המוסרית בדבר שמירה על צלם אנוש, כבוד האדם ושוויון ערך חיי האדם. כך הקנאות האמונית והרעיונית מעוורת את המצפון ומקריבה את שיקולי המוסר ההומני, על מזבח הפונדמנטליזם הדתי והשוביניזם הלאומני. בקרב הציבור הרחב, הנורמטיבי והפרגמטי, ניתן להסביר את השבתת המצפון בנרטיב התרבותי שעליו כולנו מתחנכים ואשר מציב אותנו במעמד הנחשק של "מעל ומעבר לכל חשד". על פי נרטיב זה, אנחנו, הישראלים הציונים, לא יכולים להיות בלתי צודקים בכל מה שנוגע לסכסוך הלאומי על ארץ ישראל: הן משום שזוהי ארץ אבותינו ששייכת לנו ורק לנו מכוח הבטחה אלוהית, והן משום שאנחנו לעולם קורבנות של עוולות הגויים, ואף פעם לא מחוללי עוולות. כפי שהתברר לי באינספור שיחות עם סטודנטים, תודעה זו משותפת גם לרבים מאלה המזהים עצמם כחילונים, ובצורה הטבעית ביותר נותנים לגיטימציה למעשים שבשום מקרה לא היו נכונים לסבול אותם מקולקטיב לאומי או דתי אחר. זה כולל סובלנות לגזענות יהודית כלפי ערבים אך לא לאנטישמיות בגולה, התפישה כי תקיפה שלנו היא לעולם הגנתית ושל האחר תוקפנית, לגיטימציה לסיפורי אבות מלפני 3,000 שנה, אך שלילת הלגיטימציה לנכבה הפלסטינית מהעבר הקרוב. הסבר נוסף שתקף לכל ציבור, לא רק הישראלי, מסתמך על הבחנתו של הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסט, בספרו "מרד ההמונים" בין "אלה התובעים מעצמם תביעות גדולות, מערימים על עצמם קשיים וחובות, ואלה שאינם תובעים מעצמם דבר מיוחד ולדידם לחיות משמעו להיות תמיד מה שהם, מבלי שיכפו עליהם מאמץ כלשהו להתקדם לכיוון השלמות". כלומר, ברירת המחדל של הרוב או ההמון, היא העדפת ה"ראש הקטן", שלא אכפת לו להיגרף עם הזרם, והוא דבק בנינוחות של הדרכים המוכרות והבידור המרדד דילמות. אפשר לכנות זאת תודעת ה"סבבה". זוהי האמת הפסיכולוגית של האנוכיות והתועלתנות, ובכלל זה העדפת שקרים מנחמים על פני אמיתות מאתגרות, תשובות פשטניות ונחרצות על פני דילמות מורכבות ומטרידות, והונאה עצמית פונקציונלית על פני דין וחשבון עצמי וביקורתי — ערעור כואב של המובן מאליו המחייב "איתחול ערכי" וחישוב מסלול מחדש. בדומה לקנאה הרגשית והרומנטית — "המפלצת ירוקת העיניים" כדברי שייקספיר — שמשבשת ומטריפה את דעתם של אנשים ביחסים הבינאישיים, כך הקנאות האמונית והרעיונית מעוורת את המצפון ומקריבה את שיקולי המוסר ההומני, על מזבח הפונדמנטליזם הדתי והשוביניזם הלאומני. בקרב הציבור הרחב, הנורמטיבי והפרגמטי, ניתן להסביר את השבתת המצפון בנרטיב התרבותי שעליו כולנו מתחנכים ואשר מציב אותנו במעמד הנחשק של "מעל ומעבר לכל חשד". על פי נרטיב זה, אנחנו, הישראלים הציונים, לא יכולים להיות בלתי צודקים בכל מה שנוגע לסכסוך הלאומי על ארץ ישראל: הן משום שזוהי ארץ אבותינו ששייכת לנו ורק לנו מכוח הבטחה אלוהית, והן משום שאנחנו לעולם קורבנות של עוולות הגויים, ואף פעם לא מחוללי עוולות. ברירת המחדל של הרוב או ההמון, היא העדפת ה"ראש הקטן", שלא אכפת לו להיגרף עם הזרם, והוא דבק בנינוחות של הדרכים המוכרות והבידור המרדד דילמות. אפשר לכנות זאת תודעת ה"סבבה". זוהי האמת הפסיכולוגית של האנוכיות והתועלתנות, ובכלל זה העדפת שקרים מנחמים על פני אמיתות מאתגרות, תשובות פשטניות ונחרצות על פני דילמות מורכבות ומטרידות, והונאה עצמית פונקציונלית על פני דין וחשבון עצמי וביקורתי — ערעור כואב של המובן מאליו המחייב "איתחול ערכי" וחישוב מסלול מחדש.11/2/2017
...
מיסטר פיגיב. מיכאל, haaretz העולם הפוליטי עוצר את נשימתו. האם יהיה כתב אישום? האם תהיה הרשעה? האם ייקבע שזאת עבירה שיש עמה קלון? אך אין צורך בכל אלה. לא באישום, לא בהרשעה, ואפילו לא בתהייה אם יש קלון בעבירה. איך זה שלא עולה בדעתו, בעודו מפיח ענני עשן, כי במחיר תיבה אחת של סיגרים ניתן אולי לחלץ מן העוני ילד אחד למשך חודש אחד? ובדמי בקבוק שמפניה אחד אפשר לשלם את חשבונות החשמל של אם חד־הורית, או את דמי החימום של קשיש אחד לכל החורף הזה. ובסך כל דמי השתייה והעישון הללו היה אפשר לממן עוד כמה מיטות אשפוז, וכמה מלגות לנערים מוכשרים, ועוד קצת סיוע לפגועי גוף ונפש. ללמדנו, כי לא רק "קפיטליזם חזירי" יש בעולמנו. יש גם הֶדוניזם חזירי, ואטימות חזירית, וגרגרנות חזירית, והתנשאות חזירית, וקמצנות חזירית, וצדקנות חזירית. ממש עשרה קבין של חזיריזם ירדו לעולם. למרבה הכלימה, נתניהו וכמה מבני ביתו נטלו מהם מלוא חופניים. זהו בדרך כלל הרגע שבו ראש הממשלה מפעיל את יכולת הצדקנות החזירית שלו, ובהבעה מזועזעת מוחה על עירוב משפחתו ברצח האופי הבולשביקי שעושים לו. אבל לא הבולשביקים הרשעים גררו את משפחתו לעניין. הוא עצמו עשה זאת. עם כל שאכטה קובנית, כל שלוק ורוד וכל לילה במעון של ברון, הוא גרר אותם עוד ועוד אל מעמקי השערורייה הנהנתנית שלו. כך שאין צורך בהרשעה. אין אפילו צורך בכתב אישום. 11/2/2017
...
הטאבו שלנו הוא מאלוהיםעמירה הס, haaretz "התיישבו בתום לב; קונסנזוס לגבי גושי ההתיישבות; בעבר הקפידו הממשלות לבנות רק באדמות מדינה; בכל אשם החוק הפלסטיני נגד מכירת אדמות ליהודים; הקדושה של זכויות קניין". אלו מקצת מהעמדות שנזרקו בימים האחרונים לחלל האוויר, לפני ואחרי ההצבעה בכנסת על חוק ההפקעה. הוויכוח הפנים־ישראלי יצר קקופוניה של הטעיות משני הכיוונים: המצדדים בחוק והמתנגדים לו מגוש המרכז־ימין (המחנה הציוני, יש עתיד). שני המחנות מדברים כביכול בשני ערוצים מקבילים שלא נפגשים. אבל רק כביכול. התומכים בחוק מדברים על תום לב והתיישבות בלא זדון. אם כל כך בתום לב, איך זה שבוני המאחזים בנו מעגלים מעגלים של התנכלויות אלימות, ובסיוע צבאם הפרטי (צה"ל) מונעים מהחקלאים הפלסטינים להגיע לאדמות שעליהן עוד לא הוקמו הקרוואנים והווילות החפים מזדון? המתנגדים לחוק אומרים, שעד כה הקפידו הממשלות שלא להקים התנחלויות על אדמות פרטיות. נו, באמת. כמה פעמים אפשר לכתוב שזו בדיה. בית אל בנויה כולה על אדמה פרטית, כנ"ל עפרה. עוד עשרות התנחלויות משגשגות ומאחזים מעתירים נבנו בחלקם או ברובם על שטח פלסטיני פרטי שנתפס לצרכים צבאיים. גם אחרי בג"ץ אלון מורה, שאסר ב–1979 בנייה על אדמה פרטית. אדמות חקלאיות פוריות נכלאו בגבולות התנחלויות, כמו אלקנה ואפרת, ונהפכו לאתרי רוגע לצועדים ולאוהבים. המתנגדים לחוק מבחינים בין אדמת מדינה לאדמה בבעלות פרטית. הבה נזכיר: כל בנייה והשתלטות על אדמה בשטח כבוש, בניגוד לרצון האוכלוסייה הנכבשת — היא בלתי חוקית לפי הדין הבינלאומי. המוח היהודי המציא אינספור פטנטים כדי להכריז על אדמה פלסטינית כאדמת מדינה. המקדשים רק את הקניין הפרטי הפלסטיני מזלזלים בחוק הבינלאומי ובמסורות השיתוף באדמה ציבורית. הם מוכיחים שבשבילם הפלסטינים הם אוסף מקרי של פרטים, ולא קולקטיב בעל זכויות היסטוריות, חומריות ותרבותיות במרחב שבו הוא נולד וחי מאות בשנים, בלי קשר לסיווגים נדל"ניים. ההבדלה הזאת, שבג"ץ עושה בחדווה, בין פרטי לציבורי, מדמיינת את הפלסטינים כזכאים לחיות רק בתאי שטח צפופים הרשומים בטאבו. הטאבו שלנו, היהודים, הוא מהאלוהים ואצלו. המתנגדים אומרים שיש קונסנזוס לגבי גושי ההתיישבות, וחוק ההפקעה מקלקל לנו בחו"ל. קונסנזוס? של מי? לא רק המתנחלים, גם המתנגדים לחוק לא סופרים כשישה וחצי מיליוני בני אדם, כלומר הפלסטינים — משני עברי הקו הירוק (ואִתם אנחנו, קומץ יהודים־ישראלים). בשני המחנות, הימין שבעד החוק והמרכז־ימין שמתנגד לו, בכלל לא מבינים מה הבעיה עם העובדה שמי שמחליט מה יקרה ליהודים ולערבים הוא רק הקונסנזוס היהודי. הרי זה המצב כבר עשרות שנים, וזוהי מהות הדמוקרטיה היהודית המהוללת. אבל כן, זו בעיה. בפיסת האדמה שבין נהר הירדן לים התיכון חיים שני עמים. 11/2/2017
...
דו"ח חדש של ארגון "גישה" מזהיר: התשתיות האזרחי שלום רב, אני גאה להציג בפניכם דו"ח חדש של גישה – יד על השאלטר: מי אחראי למצב התשתיות האזרחיות ברצועת עזה. הדו"ח מציג, לראשונה, תמונה מלאה של מצב תשתיות האנרגיה, המים והתקשורת ברצועה, ועל האחראים לו, ומציג פתרונות מידיים למניעת קריסה, לשיקום ולפיתוח1/2/2017
קישור לציר הזמן של המוקד בנושא הריסות בתים &# 1/2/2017
...
ארכיון מאמרים
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה