קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
פרשנות

כותרתתאורתאריך
ניצחון היסטורי לאסירים הפלסטינים ענת מטר - Anat Matar ‏15 באפריל‏ ב-‏18:26‏ · ניצחונם של האסירים הפוליטיים הוא ניצחון היסטורי, לא פחות. בעוד כחודש ישתחרר באסל גטאס מן הכלא, אליו הושלך לאחר שהבריח טלפונים ניידים לאסירים. אז, ובהזדמנויות נוספות, עלתה לדיון ציבורי השאלה מדוע, בעצם, שלא יותקנו טלפונים ציבוריים מפוקחים באגפי האסירים הפוליטיים - ממש כאלה שקיימים באגפי האסירים הפליליים הכבדים ביותר. (וכמובן שיש לזכור: אחוז לא מבוטל מן האסירים הפוליטיים רחוק מלהיות "כבד" - החל מעצירים מנהליים, שכלל אינם נאשמים בדבר ומוחזקים סתם כך בכלא למשך שנה או שנתיים בדרך כלל, דרך אסירים צעירים ש"חטאם" מסתכם בהשלכת אבנים (שאירעה או לא) ועד אסירים שסחרו בכלי נשק, למשל.) כאשר גטאס נכלא, פרסמתי ב"הארץ" טור דעה שמעלה בדיוק את השאלה הזו (לינק בקומנט). דיונים שונים בפורומים שונים העלו אותה שוב ושוב. אבל הארגון המתועב עמד במריו, ככה, פשוט ככה, כלומר ככה מלווה בשקרים והפחדות כרגיל. ראויות לציון מיוחד עתירות האסירים לבג"צ - עתירות שנידחו כמובן, בשל שליטת הארגון בשופטיו הצייתנים. והנה, קונסטלציה פוליטית, רצון לסגור עניינים מול חמאס, או השד יודע מהו בדיוק ההקשר שאיפשר עכשיו את התרת הרסן המיותר והמתעלל - והופ, יהיו טלפונים ציבוריים, ולא "יוציאו פיגועים" בשיחות שיתנהלו דרכם, אלא יתקיים קשר אנושי, אישי, משפחתי, חברי, אוהב, קשר חיוני כל כך לאנשים שמבודדים במשך שנים מבני משפחותיהם וחברתם. הלוואי שהייתי מאמינה שמישהו מן השופטים שדנו בעתירות ההן מליט עכשיו את פניו בבושה. #די_לשלטון_השבכ19/4/2019
ציונות – סכנה לקיום היהודיעמוס גבירץ - לפני זמן מה שוב נשאלתי מדוע אני מגדיר עצמי כאנטי ציוני. הצעתי את הסיפור של אום אל חיראן כהסבר. הנה בני שבט אבו אל קיעאן, שב-1949 נושלו מאדמותיהם בצפון הנגב, ולאחר שהועברו פעמיים ממקום למקום יושבו בידי המדינה (ב-1956) במקומם העכשווי, שבצפון-מזרח הנגב, אום אל חיראן ועתיר. עכשיו המדינה מפנה את תושבי אום אל חיראן הבדואים לחורה, ובמקומם מתכוונת ליישב יהודים. שם המקום יישונה ל"חירן". בביקוריי בכפר ראיתי את המרחבים הריקים הסובבים אותו. הרי ברור שאפשר היה להקים את הישוב היהודי ליד אום אל חיראן ולא במקומו. לא חבורת פושעים מגרשת את הבדואים מאום אל חיראן כדי להתיישב במקומם. זאת ממשלת ישראל העושה זאת. היא לא עושה זאת בטעות. מתנהל מאבק של שנים נגד המעשה הנורא הזה. וממשלת ישראל, בגיבוי בג"ץ, מתעקשת לפנות את הבדואים וליישב במקומם יהודים. מדובר במדיניות המסמלת את מהותו של המפעל הציוני. לא להתיישב לצד המקומיים, אלא במקומם, תוך דחיקתם אל מחוץ לארץ ולצמצם את מרחב המחייה של הנותרים בתוכה ככל שניתן.17/4/2019
ארכיון מאמרים
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה