| שלום עטוף בתייל דוקרני | | Crime Minister -
אם היה לי כסף הייתי משקיע היום רק במפעל לגדרות תייל.
יצטרכו עוד שנים המון המון קילומטרים...
כי סיפוח חד צדדי משפיל מזמין בהכרח אלימות מנגד.
אפשר לייצר בכח הזרוע, הרבה תקציב ואבדן חיי אדם, שקט מדומה לתקופות מוגבלות, בסוף תמיד
האיבה מתפרצת.
התנאים ל"שלום" המושתים על הפלסטינים נוסח טראמפ - משפילים!
אנחנו נאלץ להתמודד עם תוצאותיהם הרבה הרבה אחרי שהוא כבר יעלם.
ומי שמת לחיות עוד כמה דורות על אוטובוסים ממוגנים וגדרות התייל דוקרני - שיבושם לו. (מה
לא עושים כדי לקרב משיח)...
אגב, קוראים למצב הזה כיבוש... או שליטה בכח על עם אחר... מה שתירצו...
שלום - זה לא!!! זה בטוח.
על מה זה עושה לנו, מוסרית וחברתית כבר יותר מחמישים שנה כבר פשוט לא אקטואלי לדבר.
ההתבהמות שלטת!
זה שיש בכלל איש מושחת עד העצם בראש המדינה הנאחז במהלך הזה בנסיון נואש להציל את עצמו
מכלא - אומר את הכל...
שיהיה בהצלחה לכולנו.
עם חלש, טיפש, לאומן ובעיקר פחדן.
| 29/1/2020 |
| לא שלום אלא אפרטהייד | | חגי אלעד - בצלם - עם פרסומה של "תוכנית טראמפ", כמה מילים קצרות בתגובה.
מה משתנה היום? הרי המציאות בשטח כבר מתאפיינת בשליטה ישראלית מלאה על כל השטח ועל
כל בני האדם בין הירדן והים, מציאות של מדינה אחת, לא דמוקרטית ממהותה. השינוי המרכזי,
אם כן, טמון בכך שישראל וממשל טראמפ מתקדמות צעד נוסף בהבהרת כוונתן להנציח מציאות זו.
בהירות זו מצמצמת משמעותית את הפער בין המצב הקיים לבין האופן המכובס שבו הוא מתואר.
מה לא משתנה היום? גם מחר נוסיף כולנו ונחיה כאן: 14 מיליון בני אדם בין הירדן והים, מתוכם
כחמישה מיליון נתינים פלסטינים ללא זכויות פוליטיות, כאשר כולנו כפופים בדרך זו או אחרת
לאותה ממשלה בירושלים, הפועלת כל העת לקידום עליונותו של עם אחד על חשבון עם אחר, תוך
רמיסה בלתי פוסקת של זכויותיו.
והעתיד? מה שמוצע כעת לפלסטינים אינו זכויות או מדינה, אלא מצב קבוע של אפרטהייד. שום
אריזה שיווקית לא תוכל למחוק חרפה זו או לטשטש את העובדות. אלא שמהעובדות הכואבות של
היום צומחת גם תקווה לעתיד – העתיד היחיד המבטיח, באמת, שלום. עתיד שאינו מבוסס על
עליונות לאלו ודיכוי לאלו – אלא על שוויון מלא, חירות, כבוד וזכויות לכולם.
יום יבוא.
| 28/1/2020 |
