פרשנות
|
| כותרת | | תאור | תאריך |
| גדעון ספירו - סמרטוט אדום, טור שבועי 25 באוגוסט 2014 | | | 26/8/2014 |
|
| המדינה החליטה בשבילנו איך נגיב למותם של ילדים | | חגי אלעד -
שיחה מקומית -
"
אילו מחשבות עלולות לצוץ בראשו של מי שיקשיב אפילו לשמות בודדים מתוך הרשימה האסורה? את זה קשה להעריך. למעשה, זו תעלומה גמורה איך בני אדם יגיבו למשמע שמותיהם של ילדים זרים, ילדים פלסטינים, אחדים מתוך למעלה משלוש מאות וחמישים ילדים עד גיל 15, שנהרגו בעזה בשבועות האחרונים. התעלומה הזו היא חלק ממה שהופך בני אדם לבני חורין. כשהתעלומה הזו מפוענחת מראש עבור הציבור על-ידי השלטון, חלק ממה שהופך אותנו לבני חורין נגזל. זו כבר לא תעלומה, זו תעמולה.
"
| 24/8/2014 |
| ... |
| ילד אסור, ילד מותר | | גדעון לוי -
הארץ -
"
קיר ברזל של הכחשה וחוסר אנושיות מגונן על הישראלים מפני מעשי ידיהם המחפירים בעזה. ואמנם, המספרים הללו קשים לעיכול. על מאות הגברים ההרוגים אפשר להגיד שהיו "מעורבים", על מאות הנשים — שהיוו "מגן אנושי", על מספר קטן של ילדים אפשר לטעון שהצבא המוסרי בעולם לא התכוון — אבל מה נגיד על כמעט 500 ילדים הרוגים? שצה"ל לא התכוון 478 פעמים להורגם? שחמאס הסתתר מאחורי כולם? שהדבר מכשיר את הריגתם? חמאס אולי הסתתר מאחורי חלק מהילדים הללו, אבל עכשיו ישראל מסתתרת מאחורי דניאל טרגרמן. גורלו כבר משמש לכיסוי כל חטאי צה"ל בעזה. ברדיו כבר אמרו אתמול "רצח", ראש הממשלה כבר כינה את הריגתו "טרור", בזמן שמאות ילדי עזה בקבריהם הטריים אינם קורבנות רצח ולא טרור. אותם ישראל נאלצה להרוג. וכי מיהם פאדי ועלי ואיסלאם וראזק, מוחמד, אחמד וחמודי — מול דניאל האחד והיחיד שלנו.
צריך להודות באמת: ילדים פלסטינים משולים בישראל לחרקים. המשפט הזה מזוויע, אבל אין כל דרך אחרת לתאר את הלך הרוח בישראל של קיץ 2014. כשבמשך כחודש וחצי מושמדים מאות ילדים; גופותיהם מתגוללות בהריסות, נערמות בחדרי מתים, ולעתים אף בבתי קירור של ירקות, מחוסר מקום; כשהורים מסויטים נושאים את גוויות פעוטיהם, מעשה שבשגרה, והלוויותיהם יוצאות ובאות, 478 פעמים — גם האטומים שבישראלים לא היו צריכים להרשות לעצמם להיות כל כך אדישים. מישהו היה חייב לקום ולזעוק: די. כל התירוצים וכל ההסברים לא יועילו — על ילדים אי אפשר לגולל הכל. אין ילד אסור וילד מותר. יש רק ילדים הרוגי שווא, מאות ילדים שגורלם לא נוגע כמעט לאיש בישראל — וילד אחד, רק אחד, שהעם מתאחד עכשיו באבלו על מותו
" | 24/8/2014 |
| ... |
| אור מבהיק בקצה המנהרה | | חיים ברעם -
הגדה השמאלית -
"
תמיד חשבתי שבלי "השמאל הציוני", שמשמש כאגף המתון של המרכז הלאומני, יהיה קשה גם לנו לשרוד. המכנה המשותף האנטי גזעני והאנטי פשיסטי, הוא חיוני מאוד לחייהם של מאות אלפי ישראלים, שמטעמים קיומיים פשוטים ייאלצו להילחם על חייהם ועל עתידם כאן בעשרות השנים הקרובות. ברגע שמרצ ולווייניה יבינו שהשותפים האמיתיים למאבק האנטי פשיסטי הם האזרחים הערבים והיהודים מהשמאל הרדיקלי, האחווה היהודית-ערבית תקרום עור וגידים. יש פרי למאבקים משותפים כאלה, אפילו עכשיו.
" | 24/8/2014 |
| ... |
| הצדק לא מעניין את גרמניה ואוסטריה | | עמירה הס -
הארץ-
בשתיקתה המתמשכת, גרמניה הרשמית משתפת פעולה עם מסעות ההרג וההרס שמבצעת ישראל נגד העם הפלסטיני בעזה. לא רק היא. גם שתיקתה של אוסטריה רועמת.
ומדוע לייחד את שתיהן? הרי לא רק הקנצלרית אנגלה מרקל הזדרזה ביום השני או השלישי למלחמת יולי 2014 להכריז שהיא עומדת לצד ישראל. האיחוד האירופי כולו הביע תמיכה בישראל ובזכותה "להגן על עצמה". צרפת ובריטניה החלו אמנם לנוע באי־נוחות בשבוע האחרון ולהשמיע כמה ציוצי מחאה. אבל העמדה הראשונית של האיחוד, מ–22 ביולי, עוד מהדהדת: הוא האשים ב"הסלמה" את הצד הנתון במצור ישראלי מתמשך, הצד שלמרות כל ההצהרות האירופיות על זכותו להגדרה עצמית ולמדינה בעזה ובגדה עדיין כבוש בידי ישראל זה 47 שנה.
מדינות האיחוד — וכמובן ארה"ב — נתנו לישראל אור ירוק כדי להרוג, לכתוש ולהרוס. הן הטילו את בכורת האשמה על הפלסטינים, יורי הרקטות. הרקטות הן שמפירות את "הסדר", את "השקט" ומערערות את ביטחון ישראל, כה חלשה, פגיעה ומותקפת־תמיד בלא שום סיבה. ארה"ב ואירופה קובעות למעשה, שהסטטוס קוו של ניתוק הרצועה מהגדה, המצור, הדיכוי הישראלי בגדה הם השקט והסדר והביטחון. המפר אותם חייב להיענש. וזכותם של הפלסטינים לביטחון ולהגנה מפני החיילים הישראלים כלל אינה קיימת בהצהרותיהם.
" | 10/8/2014 |
| ... |
| אל־אל ישראל | | גדעון לוי, haaretz
המקהלה הלאומית מנסה עכשיו לזייף ניצחון. בהעדר הישגים רבים, היא גם מזייפת את מפלת החמאס. קודם לכן זייפה את "אחדות העם" ואת "עמידתו האיתנה", וכמובן את גבורת צה"ל ומוסריותו. את כל מטחי הביקורת מהעולם היא מזייפת כאנטישמיות. כזאת היא מקהלת הלאום, מקהלת הזיופים.
הפרשנים מתחרים זה בזה מי ממולל יותר את "החמאס על הקרשים" — והאמת שונה בתכלית. מנהיגיו, האמורים לצאת עכשיו מהמחילות, להיווכח בהרס שזרעה ישראל ולהניף דגל לבן, אמנם יוצאים לעזה אחרת. בתוך חודש חרבה, אך רוב החשבון יוגש לישראל, והיא שתיאלץ לפרוע אותו. אין מדובר רק בגל המשטמה נגדה בדעת הקהל העולמית, אלא בעוד דור של בני עזה שינצור לעד את זכר ההרג וההרס המזעזע ויגדל לתוך שנאה נוראה (ומוצדקת). ניצחון ישראלי? ספק רב.
גם גילויי החיבה והחיבוק לחיילים — מרגשים, מובנים ואותנטיים ככל שהם — מטשטשים את התמונה. ישראל מלאה שלטי חוצות וכרזות: העם אוהב את חייליו, העם גאה בהם. על האהבה אין מה לדבר. אך האומנם גאווה היא הרגש (היחיד) שצה"ל מעורר עכשיו? במה בדיוק יש להתגאות? מערכות ההגנה היו מרשימות, אך האם ניצחון צבאי על ארגון גרילה, תוך כדי פגיעה חסרת רסן כמעט באוכלוסייה אזרחית, יכול להיחשב לניצחון צבאי מרשים? מקור לגאווה?
"מצדיעים לכם" ו"תודה ללוחמים הגיבורים", כפי שזעקו אתמול הכותרות? כן ולא. תודה על ההקרבה והגבורה, לא־תודה על ההרג וההרס הברבריים שזרעתם. כ–1,900 הרוגים, כ–700 מהם ילדים ונשים, כרבבת פצועים, 30 אלף בתים שנפגעו וכחצי מיליון עקורים, רובם חסרי בית עכשיו — אינם מספרים של גאווה, הם מספרים של חרפה. יש מי שאחראים להם, ואותם המקהלה אינה יכולה לזייף. אל־אל ישראל.
| 7/8/2014 |
| ... |
| סמרטוט אדום, טור שבועי 6 באוגוסט 2014 | | גדעון ספירו
| 11/8/2014 |
|
| האוניברסליות שווה שמאלנות? | |
מרדכי קמניצר -
הארץ -
"
השופט רובינשטיין ייחס ל"בצלם" כוונה פוליטית להביא להפסקת הלחימה. אך זהו ייחוס המנוגד לכוונה המוסרית של "בצלם", כפי שהצהיר עליה; ייחוס שנועד לבסס את ההכרעה השיפוטית, מבלי שיהיה לו יסוד, והוא עולה בקנה אחד עם מגמה רווחת בישראל — לייחס למי שמשמיע מסר אוניברסלי שמאלנות. אותו ייחוס מגמתי ופסול ניתן היה להצמיד לדבריו של השופט רובינשטיין עצמו.
כמה עצוב, כמה מבייש, שלא ניתן לשדר בישראל מסר אוניברסלי־הומניסטי פשוט, ולפיו ילד עזתי הוא קודם כל ילד, גם בעת לחימה. הוא אדם. יש לו שם. מותו מצער כל אדם שהאנושיות טבועה בו. כמה חבל שכל מסר ניתן לתיוג כפוליטי, שהיגדים אוניברסליים־הומניסטיים מתוארים כשנויים במחלוקת. אם על הכל יש מחלוקת — מה כן משותף לחברה הישראלית? באיזה מובן היא חברה אנושית?
היתה לבית המשפט הזדמנות פז לשרטט בעבור החברה בישראל את המינימום האנושי, שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת, הנמצא מעל לפוליטיקה, שהוא ראשית לכל ואחרית לכל, שהוא פנינו כבני אדם.
היתה לבית המשפט הזדמנות להניף את עצמו מעל לשיח הרווח הוולגרי בחברה הישראלית, המתייג הכל, המדכא כל דיבור אנושי ואוניברסלי לטובת מסרים פרטיקולריים, מדירים, כאלה המרוממים אותנו ומשפילים את האחר.
" | 31/8/2014 |
| ... |
| "מרחב תמרון" להנצחת הסכסוך: מנהרות, הרתעה ורווחי מלחמה | | עידן לנדו | 8/8/2014 |
| ... |
| המבצע לזלילת התקציב האזרחי | | עידן לנדו -
לא למות טיפש -
"
ממשלות ישראל בעשור האחרון נבחרות על בסיס הבטחות לצמצום הפערים החברתיים. חרף זאת, עם כניסתן לתפקיד הן מחוללות-משתתפות-נגררות למבצעים צבאיים שגובים מיליארדי שקלים מתקציב המדינה. כדי לאזן את ההוצאות האלה, אותן ממשלות חייבות לקצץ באופן דרסטי בהוצאה האזרחית, בסתירה גמורה למצע שבזכותו נבחרו. ובכדי שלא להתייצב מול הבוחר ברגע ההכרעה הזה, הן נמנעות מהעברת התקציב האכזרי ומפזרות את הכנסת. התקציב עובר לממשלה הבאה, שתאשר אותו באמתלה שנגזר עליה לתקן את טעויות הממשלה הקודמת. כך, אף ממשלה אינה נושאת באחריות לגזירות הכלכליות שהיא המיטה על הציבור: מה שהיא מבצעת, לא היא החליטה, ומה שהיא מחליטה – לא היא תבצע. ממשלת ישראל לעולם "מכבה שריפות" של הממשלה הקודמת ומבעירה שריפות לממשלה הבאה.
" | 31/8/2014 |
| ... |
| העץ הרעיל שלנו | | חים ברעם -
הגדה השמאלית -
"
המהפך האנטי-ערבי בחלקים היותר ליברלים בציבור, אלה שיש להם תדמית עצמית נאורה ושוחרת טוב, מאפשר לממסד להדיר את האזרחים הערבים לא רק ממשרות ממשלתיות או מג`ובים מתגמלים, אלא גם מן הישראליות עצמה. אפילו בשמאל מקוננים כולם על כוחו הדל של מחנה השלום, מבלי להביא בחשבון יותר ממיליון ערבים, שהם חלק מאיתנו. מצדיקי מלחמת הזדון בעזה אינם יכולים עוד להיות חלק ממחנה השלום והצדק החברתי. אחרי ההתנכרות של הרוב היהודי לפלסטינים שנטבחו בעזה באמצעות הטכנולוגיה הישראלית-אמריקאית, שיתוף הפעולה הפוליטי עם האזרחים הערבים הוא עתה קשה במיוחד.
" | 31/8/2014 |
| ... |
| ארכיון מאמרים |
| מאמרים נוכחיים |
| 1/2021 |
| 12/2020 |
| 11/2020 |
| 10/2020 |
| 9/2020 |
| 8/2020 |
| 7/2020 |
| 6/2020 |
| 5/2020 |
| 4/2020 |
| 3/2020 |
| 2/2020 |
| 1/2020 |
| 12/2019 |
| 11/2019 |
| 10/2019 |
| 9/2019 |
| 8/2019 |
| 7/2019 |
| 6/2019 |
| 5/2019 |
| 4/2019 |
| 3/2019 |
| 2/2019 |
| 1/2019 |
| 12/2018 |
| 11/2018 |
| 10/2018 |
| 9/2018 |
| 8/2018 |
| 7/2018 |
| 6/2018 |
| 5/2018 |
| 4/2018 |
| 3/2018 |
| 2/2018 |
| 1/2018 |
| 12/2017 |
| 11/2017 |
| 10/2017 |
| 9/2017 |
| 8/2017 |
| 7/2017 |
| 6/2017 |
| 5/2017 |
| 4/2017 |
| 3/2017 |
| 2/2017 |
| 1/2017 |
| 12/2016 |
| 11/2016 |
| 10/2016 |
| 9/2016 |
| 8/2016 |
| 7/2016 |
| 6/2016 |
| 5/2016 |
| 4/2016 |
| 3/2016 |
| 2/2016 |
| 1/2016 |
| 12/2015 |
| 11/2015 |
| 10/2015 |
| 9/2015 |
| 8/2015 |
| 7/2015 |
| 6/2015 |
| 5/2015 |
| 4/2015 |
| 3/2015 |
| 2/2015 |
| 1/2015 |
| 12/2014 |
| 11/2014 |
| 10/2014 |
| 9/2014 |
| 8/2014 |
| 7/2014 |
| 6/2014 |
| 5/2014 |
| 4/2014 |
| 3/2014 |
| 2/2014 |
| 1/2014 |
| 12/2013 |
| 11/2013 |
| 10/2013 |
| 9/2013 |
| 8/2013 |
| 7/2013 |
| 6/2013 |
| 5/2013 |
| 4/2013 |
| 3/2013 |
| 2/2013 |
| 1/2013 |
| 12/2012 |
| 11/2012 |
| 10/2012 |
| 9/2012 |
| 8/2012 |
| 7/2012 |
| 6/2012 |
| 5/2012 |
| 4/2012 |
| 3/2012 |
| 2/2012 |
| 1/2012 |
| 12/2011 |
| 11/2011 |
| 10/2011 |
| 9/2011 |
| 8/2011 |
| 7/2011 |
| 6/2011 |
| 5/2011 |
| 4/2011 |
| 3/2011 |
| 2/2011 |
| 1/2011 |
| 12/2010 |
| 11/2010 |
| 10/2010 |
| 9/2010 |
| 8/2010 |
| 7/2010 |
| 6/2010 |
| 5/2010 |
| 4/2010 |
| 3/2010 |
| 2/2010 |
| 1/2010 |
| 12/2009 |
| 11/2009 |
| 10/2009 |
| 9/2009 |
| 8/2009 |
| 7/2009 |
| 6/2009 |
| 5/2009 |
| 4/2009 |
| 3/2009 |
| 2/2009 |
| 1/2009 |
| 12/2008 |
| 11/2008 |
| 10/2008 |
| 9/2008 |
| 8/2008 |
| 7/2008 |
| 6/2008 |
| 5/2008 |
| 4/2008 |
| 3/2008 |
| 2/2008 |
| 1/2008 |
| 12/2007 |
| 11/2007 |
| 10/2007 |
| 9/2007 |
| 8/2007 |
| 7/2007 |
| 6/2007 |
| 5/2007 |
| 4/2007 |
| 3/2007 |
| 2/2007 |
| 1/2007 |
| 12/2006 |
| 11/2006 |
| 10/2006 |
| 9/2006 |
| 8/2006 |
| 7/2006 |
| 6/2006 |
| 5/2006 |
| 4/2006 |
| 3/2006 |
| 2/2006 |
| 1/2006 |
| 12/2005 |
| 11/2005 |
| 10/2005 |
| 9/2005 |
| 8/2005 |
| 7/2005 |
| 6/2005 |
| 5/2005 |
| 4/2005 |
| 3/2005 |
| 2/2005 |
| 1/2005 |
| 12/2004 |
| 11/2004 |
| 10/2004 |
עמוד הבית חזרה |
