חיים תחת כיבוש
|
כותרת | | תאור | תאריך |
אני חיה במדינה חולנית | | אורלי נוי - לא יודעת מה אתכם, אבל אני חיה במדינה חולנית.
אני חיה במדינה שבה יום לפני תחילת שנת הלימודים היא הורסת בית ספר וגני ילדים כי איתרע
מזלם של הילדים, והם לא נולדו לגזע הנכון. אני חיה במדינה שבה משוררת צעירה נרדפת כבר
שנתיים בגלל פוסט בפייסבוק שבו העזה לדבר על חירות לבני עמה, אבל מנהיגיה ושריה מדברים
בגלוי על נכבה שלישית, על טיהור אתני ועל טרנספר.
אני חיה במדינה שבה ראש ממשלה שעננת שחיתות אדירה מרחפת מעל ראשו מבזה נכים בקצבה
שלא מגיעה לרבע מתקציב הסיגרים שלו בחודש. אני חיה במדינה שמסרבת לקחת אחריות על חטיפה
והעלמה שיטתית של מאות ילדים, ומשאירה את הוריהם האבלים להתבוסס באי ידיעה מייסרת ולמות
עם סימני השאלה המדממים האלה.
| 26/8/2017 |
... |
האנשים שמורידים את השאלטר למליוני בני אדם | | שיחה מקומית ,אלון כהן-ליפשיץ
בואו נדבר רגע על חשמל. כן, חשמל. המובן מאליו הזה שבלעדיו העולם הזה לא יתקיים. תארו לכם רגע שאין יותר חשמל. נגמר, ככה פתאום בוקר אחד מגיע איזה כח עליון ואומר זהו אין חשמל.
מאות אלפי ישראלים עומדים בסכנת ניתוק מחשמל. בגדה המערבית פורקו פאנלים סולאריים שמספקים חשמל לכפרים פלסטינים - שאינם מחוברים לרשת בניגוד להתנחלויות שלצידם. וכל זה בלי לדבר על עזה, שם נותקו מליונים "ברגישות"
| 26/8/2017 |
|
פתיחת שנת הלימודים: כוחות המנהל הרסו מבנה בית ספר וגנים | | אלי ביתאן, mekomit
הלימודים הפלסטינית בגדה המערבית, כצפוי – באקורדים צורמים: בבוקרו של יום ראשון ואף אמש הגיעו כוחות גדולים של המנהל האזרחי והרסו מבנים המיועדים לבתי ספר וגנים, חלקם כבר בשימוש פעיל, והותירו את התלמידים וההורים ללא פתרון ממש ביום הראשון לשנת הלימודים. | 26/8/2017 |
|
שלוש שנים לסיום צוק איתן: הרצועה בנפילה חופשית | | שיחה מקומית ,אמיר רותם
ב-26 באוגוסט 2014 נכנס לתוקף ההסכם ששם קץ ללחימה הכבדה ב"מבצע צוק איתן". היה זה הקטלני וההרסני שבסבבי הלחימה ברצועת עזה. 2,202 תושבי עזה נהרגו, מתוכם 1,391 לא היו מעורבים בלחימה, בהם 526 ילדים. 66 חיילים ישראלים ושישה אזרחים ישראלים וזרים נהרגו, בהם ילד. כ-11 אלף יחידות דיור נהרסו לחלוטין, כ-160 אלף אחרות נפגעו, רבבות ברצועה הפכו לחסרי בית. המון חורבן וכאב, שבעצם לא שינו דבר. ראשי מערכת הביטחון והצמרת המדינית בישראל הצהירו מאז שוב ושוב כי תושבי עזה אינם האויב ושלישראל עניין לסייע בשיקום הרצועה ולהיטיב את תנאי החיים בה. "אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של סיוע בשיקום", הכריז הרמטכ"ל דאז, בני גנץ. "יש 120 אלף חסרי בית בעקבות המבצע ברצועה. הם שילמו מחיר כבד. צריך לאפשר להם להתפרנס, ולכן חלק מהאינטרס שלנו זה לאפשר את המהלכים הללו", אמר שר הביטחון דאז, משה יעלון, באוקטובר 2014.
אלא שהמציאות בשטח מוכיחה סתירה צורמת להצהרות. המחווה לאחר "צוק איתן" של מכסת יציאות שבועיות לתפילה בירושלים, בוטלה בדצמבר 2016. מספר המחזיקים בהיתרי סוחר צומצם דרמטית, עד ל-887 בעלי היתרים בלבד נכון לתחילת אוגוסט, זאת לעומת כ-3,600 בעלי היתרים בתוקף בשלהי 2015. בתחום הומניטרי מובהק כיציאות חולים הנדרשים לטיפולים שאין בנמצא ברצועה, חלה הידרדרות, בעיקר באחוזי ההיענות של ישראל לבקשות, שעמדו על כ-50 אחוז בלבד. | 26/8/2017 |
|
המינהל האזרחי: 3,455 מבנים בהתנחלויות בנויים על קרקע פלסטינית פרטית | | יותם ברגר, haaretz
בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית מצויים 3,455 בתי מגורים ומבני ציבור על קרקע פרטית פלסטינית, כך עולה מנתוני המינהל האזרחי. כל המבנים האלה אינם חוקיים בפועל — אך יוכלו להיות מוסדרים באמצעות חוק ההפקעה, שתוקפו החוקתי נדון בימים אלה בבג"ץ. נתונים מלאים באשר להיקפי הבנייה הלא חוקית על אדמות פרטיות פלסטיניות בגדה נחשפו במסגרת נספח מפורט, שצורף לתגובת המדינה לעתירות נגד החוק.
המינהל האזרחי מדגיש כי 3,455 המבנים האלה מתחלקים לשלוש קטגוריות. הראשונה כוללת 1,285 מבנים הבנויים על קרקעות פרטיות שאפשר לכנותן "מובהקות". אלה מבנים שהוקמו בעשרים השנים האחרונות על שטח פרטי פלסטיני שמעולם לא הוגדר אדמת מדינה ושהוצאו נגדם צווי הריסה. הקטגוריה השנייה כוללת 1,048 מבנים שנבנו על קרקעות פרטיות שנחשבו בעבר אדמות מדינה בשגגה. בקטגוריה השלישית כלולים 1,122 מבנים שהוקמו לפני יותר מ–20 שנים, בתקופה שבה כמעט לא נאכפו דיני התכנון בשטחי הגדה.
מבנים לא חוקיים בגדה
3,455 מבנים בהתנחלויות הוקמו על קרקעות פרטיות, שחוק ההפקעה יכול להסדיר
1,285 מהם הוקמו בעשרים השנים האחרונות והוצאו נגדם צווי הריסה
1,048 הוקמו על קרקעות שנחשבו בעבר כאדמות מדינה בטעות
1,122 הוקמו לפני יותר מעשרים שנה, בתקופה שבה כמעט לא נאכפו דיני תכנון בגדה
על פי הנתונים, 1,285 מבנים לא חוקיים הוקמו על קרקע פרטית מובהקת — כלומר, נבנו בעשרים השנים האחרונות על אדמות שמעולם לא הוגדרו אדמות מדינה. מבנים אלה פזורים בתחומן או בסמוך לתחומן של 74 התנחלויות ברחבי הגדה, והמינהל האזרחי הוציא צווי הריסה לכולם.
מנתוני המינהל האזרחי עולה כי 874 מהמבנים נמצאים בשטחי מאחזים — יישובים קטנים ובלתי חוקיים השוכנים ליד "התנחלויות אם". עמונה, שפונה בפברואר, היה אחד המאחזים הללו. יתר 411 המבנים שנבנו על קרקע פרטית מובהקת הם בתים בודדים במובלעות בבעלות פלסטינית פרטיות בשטחי התנחלויות שתוכננו בהתאם לדין הישראלי.
| 26/8/2017 |
... |
משרד הפנים שולל אזרחות ממאות בדואים תושבי הנגב בטענה שנרשמו כאזרחים בטעות. | | ג`קי חורי, haaretz
בדיקת "הארץ" מגלה כי כאשר אזרחים בדואים מבקשים לחדש דרכון או לשנות את כתובתם, פקיד משרד הפנים משנה את מעמדם במקום. חלקם יוצאים למאבק ביורוקרטי, אך אחרים פשוט מוותרים. באוהל גדול בכפר הלא מוכר ביר הדאג` בנגב הצטופפו עשרות בני אדם — נשים וגברים, צעירים ומבוגרים. כמה מהם החזיקו שקיות פלסטיק ובידיהם של אחרים היו מעטפות בלויות. המשותף לכולם הוא שרשות האוכלוסין במשרד הפנים ביטלה את אזרחותם, בטענה שזו ניתנה להם בטעות. מתלונות שהצטברו בחודשים האחרונים מתברר שמדובר בתופעה רחבה בקרב הבדואים בנגב: מאות ואלפים מהם מאבדים את אזרחותם בשל טעות ברישום. זה התירוץ הקבוע שנמסר לכולם, בלי פירוט ובלי הנמקה.
בחודשים האחרונים התקבלו פניות רבות של בדואים שאזרחותם נשללה בלשכתה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת. עורכת הדין סאוסן זהר מהמרכז המשפטי עדאלה פנתה לאחרונה לשר הפנים, אריה דרעי, וליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה לבטל את המדיניות הזאת. על פי הפנייה, מדובר בהתנהלות שנהוגה לפחות מאז שנת 2010.
כאשר מגיעים אזרחים בדואים בנגב למשרד הפנים להסדיר עניינים רגילים — שינוי כתובת, הוצאת תעודת לידה, רישום שם — נבדק מעמדם במרשם האוכלוסין, לרבות רישום הוריהם ואף סביהם, מאז ראשית ימי המדינה. במקרים רבים אומר הפקיד לאזרח שפנה אליו כי הוא אינו אזרח וכי האזרחות הוענקה לו בטעות. בו במקום משנה הפקיד את המעמד במרשם האוכלוסין מאזרח לתושב, ומנפיק לפונה ספח חדש בהתאם. לאלה שאזרחותם נשללה לא ניתן כל הסבר ואף לא אפשרות לערער. במקום, הפקידים מציעים להם להגיש בקשה ולפתוח בהליך רגיל להתאזרחות.
מפניית עדאלה לשר הפנים עולה כי חלק מהבדואים היו אזרחים במשך 20, 30 ואפילו 40 שנה, הצביעו בבחירות, שילמו מסים, חלקם אף שירתו בצבא — עד שפקיד במשרד הפנים ביטל את אזרחותם והם נהפכו לתושבי קבע.
| 26/8/2017 |
... |
Settler violence continues in occupied al-Khalil | | Al-Khalil team -
International Solidarity Movement -
"The aggression continued until 2 AM and no Israeli soldiers were at any time present in the neighbourhood to protect the Palestinians living there." - id
| 11/8/2017 |
... |
העם בוחר בשחיתות | | רוגל אלפר, haaretz
מאז נחקר אריאל שרון בפרשת האי היווני, הנורמה בישראל היא שראשי ממשלה מכהנים חשודים בפלילים. זה המינימום. במקרה של אהוד אולמרט זה גם הגיע למאסר. הציבור התרגל. כך זה כשנשיא מכהן נשפט למאסר על אונס. כך זה כשפרשות שוחד בחלונות הגבוהים רודפות זו את זו: פרשת ישראל ביתנו, פרשת מע"צ, פרשת סימנס־חברת החשמל; משפט הולילנד; משפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון; וסרט נע של ראשי רשויות.
גם פרשת הצוללות מצטיירת כחלק מתעשיית השוחד, שפועלת בצמרת השלטונית. מדובר בשיטה. בתרבות ארגונית. תרבות שוחד, גניבה, מירמה. ב"צוק איתן" נפל האסימון, שישראל עוברת תהליך פשיזציה, התגזענות והחלשת הדמוקרטיה; שרק קטסטרופה תסיים את הכיבוש, ושפתרון שתי המדינות נגוז. בימים אלה נופל האסימון השני. אי אפשר להתעלם ממקבץ הפרשות, המשפטים, החשדות והחקירות. אי אפשר להתייחס לכל המקרים השונים כמנותקים זה מזה. יש להכיר בכך שהמקבץ איננו מקרי. הוא סימפטומטי. החדשות הטובות הן שעדיין יש בירושלים שופטים, עדיין יש בפרקליטות פרקליטים ועדיין יש במשטרה חוקרים. החדשות הרעות הן שהשלטון בישראל מושחת ומשחית. זה שלטון שבו פוליטיקאים ופקידים בכירים מחלקים הטבות תמורת שלמונים. במבט מפוכח, אין מנוס מהמסקנה, שזה טבעו של השלטון בישראל. השחיתות נהפכה לאנדמית לאופן שבו מנוהלת המדינה. אם ייקח הציבור הישראלי אחריות על המציאות, ייאלץ להודות כי הוא נוטה לבחור לשלטון אנשים מושחתים ומשחיתים, וכי אנשים מושחתים ומשחיתים נוטים להימשך למשרות שררה ציבוריות, כנראה משום שהשחיתות אנדמית לשלטון, ובשלטון יוכלו לממש את מאווייהם המושחתים. הציבור ייאלץ להודות, שהוא נוטה לבחור לשלטון אנשים שמעדיפים בצע כסף על פני האינטרס הציבורי.זו מסקנה מבהילה אבל קשה להגיע למסקנה סבירה אחרת. משהו רקוב בממלכה היהודית. במדינה דמוקרטית, ציבור מקבל את השלטון שמגיע לו, ולציבור הישראלי מגיע ראשי ממשלה וראשי רשויות עם נטייה עבריינית, ואחוז לא מבוטל של קציני צבא בכירים עם נטייה לעבריינות מינית. זה המצב. | 14/8/2017 |
... |
חומת הטירוף | | גדעון לוי, haaretz
בפעם הבאה שקפצון או בלון ישוגרו מרצועת עזה לכיוון ישראל, יחל צה"ל בהנחת תקרת פלדה מעל לרצועה כדי למנוע את שיגורם של בלון או קפצון. עזה תנותק גם משמיה. הרי מדובר בביטחון מדינת ישראל. כשייפער הסדק הראשון בתקרת הפלדה ועזה שוב תשגר בלון או קפצון, תעבור מערכת הביטחון לשלב הבא: הצפת הרצועה במים עד לשקיעתה המוחלטת מתחת לפני האדמה. הרי מדובר בביטחון ישראל. עד שזה יקרה — התוכניות כבר במגירות — מסתפק צה"ל הצנוע וחסר האמצעים בקטנות: הוא בונה את ה"מכשול" החדש סביב עזה, אבי כל הגדרות ואם כל החומות שישראל מקיפה עצמה בהן, שישה מטרים לגובה ועשרות מטרים באדמה, בדיוק כמו הקפטריה בטבריה, אבל הרבה פחות מצחיק והרבה יותר מטורף. ישראל הופכת למדינה שבלבה חומה: אין דבר שהיא אוהבת יותר מלהקיף עצמה.
ההיסטוריה רצופה בשליטים מגלומניים שבנו ארמונות. המגלומניה הישראלית מסתפקת בינתיים בחומות. חומת ההפרדה וגדר המערכת, הגדר הטובה והגדר הרעה, כל הארץ גדרות. חומה ומגדל 2017: חומות ביטחון ומגדלי יוקרה. רק תנו למערכת הביטחון תירוץ והיא תקיף אותו בגדר במיליארדים. לזה תמיד יימצא הכסף. חומת אימים עם מצרים מול פליטי אפריקה וחומת הפרדה בשטחים מול יחפני דהיישה. עכשיו הגיעה השעה לשדרג גם את גדר עזה כדי לעצור את המנהרות שנכרו מתחת לקודמתה. בקרוב: גדר אלקטרונית סביב אום אל פחם, כמענה לטרור שיוצא גם ממנה.
אלוף הפיקוד בישר, הכתבים הצבאיים ציטטו באוטומטיות הנרצעת שלהם, וישראל הגיבה בפיהוק או בסיפוק. השיטה ידועה: קודם בונים דמון (המנהרות), אחר כך מוצאים לו פתרון מגלומני. הנה לנו עוד פרויקט ציוני ב–3 מיליארד שקל, אותו יקימו פועלים ממולדובה ומבקשי מקלט מאפריקה; הנה לנו עוד חומה.אזרחי ישראל ראויים למה שקורה. אם השקעת ענק כה מופרכת עוברת כאן ללא כל דיון ציבורי, כי אז לא מגיעים לנו שירותי בריאות או כבישים טובים יותר. ישראל בחרה בעוד חומה וישראל תשלם. | 14/8/2017 |
|
נתניהו צודק: התקשורת אשמה - אבל רק בדבר אחד – בהתבטלות המתמשכת והנצחית בפני ראש ממשלה שמבקש את נפשה | | אורי משגב, haaretz
22 שנה וכלום לא השתנה
מצא את ההבדלים: המרפסת בכיכר ציון 1995, גני התערוכה 2017. 22 בנימין נתניהו היה ונשאר מסיט ומסית, מדיח ומקדיח. המטרה הייתה ונשארה אחת ויחידה – שלטון בכל מחיר; כל האמצעים היו ונשארו כשרים. פעם את עיקר העבודה עשו ברחובות, למשל בצומת רעננה. היום הזירה העיקרית היא רשתות חברתיות וכלי תקשורת שנוסדו ונבנו למען הנצחת שלטון המשפחה הקיסרית, כמו "ישראל היום" וערוץ 20. אויבי העם והאומה כבר מסומנים. בינתיים אין רבין. יש רק "השמאל", "התקשורת", "המפגינים". הערבים בינתיים קצת מחוץ לתמונה, כפי שהעיר בתבונתו ההומוריסטית ידידי עודה בשאראת. אל תדאג עודה, יומכם עוד יגיע. ישלפו אתכם לקראת הבחירות.
הולך וקרב היום שבו מישהו יתרגם את רוח המפקד למעשים. אולי ידרוס מפגינים כמו בווירג`יניה, או יפגע פיזית בעיתונאים ש"רודפים את משפחת נתניהו", "מנהלים מסע ציד" ומחוללים "הפיכה שלטונית". יעדים פוטנציאלים ברמת סיכון גבוהה: אנשי טלוויזיה, כאלו שהאספסוף יכול לזהות את פרצופם ברחוב. רביב דרוקר, בן כספית, גיא פלג, אור הלר, אמנון אברמוביץ` ואחרים. אברמוביץ` הותקף כבר פיזית במהלך משפט אזריה. רבים אחרים מאוימים. חלקם סומנו אישית על ידי נתניהו המופקר, למען הסר ספק. לדרוקר הוא קרא "אה גרוייסע עיתונאי", לאילנה דיין "אשת שמאל קיצוני". על אברמוביץ` הוא חוגג בפייסבוק, את יגאל סרנה ואת בן כספית הוא תבע בבית משפט. מעבר לזה הוא כמובן מנהל במשך קדנציות שלמות מלחמת חורמה ב"תקשורת", באמצעות תנועת מלקחיים: מצד אחד ניסיון בלתי פוסק להשתלט על כמה שיותר חלקים ממנה ולהחליש כלכלית ורגולטורית את החלקים שעליהם אין באפשרותו להשתלט, ומצד שני להשחיר את פניה ולהבאיש את ריחה.
לנוכח מצב הדברים הזה, עולה לדיון שאלה ברורה: מה על התקשורת לעשות אל מול הסכנה? איך היא אמורה להגיב מול ראש ממשלה מסית ומדיח, המבקש את נפשה?
| 14/8/2017 |
... |
ארכיון מאמרים |
מאמרים נוכחיים |
1/2024 |
12/2023 |
11/2023 |
10/2023 |
9/2023 |
8/2023 |
7/2023 |
6/2023 |
5/2023 |
4/2023 |
3/2023 |
2/2023 |
1/2023 |
12/2022 |
11/2022 |
10/2022 |
9/2022 |
8/2022 |
7/2022 |
6/2022 |
5/2022 |
4/2022 |
3/2022 |
2/2022 |
1/2022 |
12/2021 |
11/2021 |
10/2021 |
9/2021 |
8/2021 |
7/2021 |
6/2021 |
5/2021 |
4/2021 |
3/2021 |
2/2021 |
1/2021 |
12/2020 |
11/2020 |
10/2020 |
9/2020 |
8/2020 |
7/2020 |
6/2020 |
5/2020 |
4/2020 |
3/2020 |
2/2020 |
1/2020 |
12/2019 |
11/2019 |
10/2019 |
9/2019 |
8/2019 |
7/2019 |
6/2019 |
5/2019 |
4/2019 |
3/2019 |
2/2019 |
1/2019 |
12/2018 |
11/2018 |
10/2018 |
9/2018 |
8/2018 |
7/2018 |
6/2018 |
5/2018 |
4/2018 |
3/2018 |
2/2018 |
1/2018 |
12/2017 |
11/2017 |
10/2017 |
9/2017 |
8/2017 |
7/2017 |
6/2017 |
5/2017 |
4/2017 |
3/2017 |
2/2017 |
1/2017 |
12/2016 |
11/2016 |
10/2016 |
9/2016 |
8/2016 |
7/2016 |
6/2016 |
5/2016 |
4/2016 |
3/2016 |
2/2016 |
1/2016 |
12/2015 |
11/2015 |
10/2015 |
9/2015 |
8/2015 |
7/2015 |
6/2015 |
5/2015 |
4/2015 |
3/2015 |
2/2015 |
1/2015 |
12/2014 |
11/2014 |
10/2014 |
9/2014 |
8/2014 |
7/2014 |
6/2014 |
5/2014 |
4/2014 |
3/2014 |
2/2014 |
1/2014 |
12/2013 |
11/2013 |
10/2013 |
9/2013 |
8/2013 |
7/2013 |
6/2013 |
5/2013 |
4/2013 |
3/2013 |
2/2013 |
1/2013 |
12/2012 |
11/2012 |
10/2012 |
9/2012 |
8/2012 |
7/2012 |
6/2012 |
5/2012 |
4/2012 |
3/2012 |
2/2012 |
1/2012 |
12/2011 |
11/2011 |
10/2011 |
9/2011 |
8/2011 |
7/2011 |
6/2011 |
5/2011 |
4/2011 |
3/2011 |
2/2011 |
1/2011 |
12/2010 |
11/2010 |
10/2010 |
9/2010 |
8/2010 |
7/2010 |
6/2010 |
5/2010 |
4/2010 |
3/2010 |
2/2010 |
1/2010 |
12/2009 |
11/2009 |
10/2009 |
9/2009 |
8/2009 |
7/2009 |
6/2009 |
5/2009 |
4/2009 |
3/2009 |
2/2009 |
1/2009 |
12/2008 |
11/2008 |
10/2008 |
9/2008 |
8/2008 |
7/2008 |
6/2008 |
5/2008 |
4/2008 |
3/2008 |
2/2008 |
1/2008 |
12/2007 |
11/2007 |
10/2007 |
9/2007 |
8/2007 |
7/2007 |
6/2007 |
5/2007 |
4/2007 |
3/2007 |
2/2007 |
1/2007 |
12/2006 |
11/2006 |
10/2006 |
9/2006 |
8/2006 |
7/2006 |
6/2006 |
5/2006 |
4/2006 |
3/2006 |
2/2006 |
1/2006 |
12/2005 |
11/2005 |
10/2005 |
9/2005 |
8/2005 |
7/2005 |
6/2005 |
5/2005 |
4/2005 |
3/2005 |
2/2005 |
1/2005 |
12/2004 |
11/2004 |
10/2004 |
עמוד הבית  חזרה |