קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
טוב עשה ארדן כשהזכיר לנו כמה הוא נאלחקרולינה לנדסמן, haaretz זה לא ייאמן שהשקרן, המסית, הגזען והלאומן הזה ממשיך לכהן כשר במדינת ישראל. זה לא ייאמן שלא התארגנו אפילו שני ח"כים יהודים בדרישה לשלוח את הפושע הפוליטי הזה אם לא ל"סיביר", אז לפחות הביתה. אבל כנראה ארדן לא סולח לעצמו. אפילו לפושעים יש מצפון, גם אם הם מסרבים להישמע לו. התת־מודע שלו כמו זועק בפייסבוק: צריך לשלם על המעשים. בכסילותו מיטיב ארדן לנסח את ההיגיון של חרם כלכלי על ישראל. 50 שנה מבלבלים הישראלים את המוח, תוך כדי רתימת כל האינטליגנציה היהודית ובמחיר של השחתתה המוחלטת, כדי להצדיק את המשך הכיבוש והשליטה הצבאית בעם אחר. משהו במסר של העולם לחצוף שבעמים כנראה לא עובד. הגיע הזמן להסביר את ההתנגדות לכיבוש באמצעות פעולות. ואפילו, רחמנא ליצלן, תוך פגיעה ברגישותנו לכסף הידועה לשמצה. טוב עשה ארדן כשהזכיר לנו כמה הוא נאלח. אולי לא די באספרסו כדי להעיר חברה שנתונה בתרדמת פוליטית. אולי הציבור השפוי בישראל צריך מכת חשמל כדי להתעורר לפעולה, ולנער מעליו את שלטון הגזענים שמכתים את שמו של העם היהודי לדורותיו. לנער מעליו את אלו שמכניסים אותנו להיסטוריה כגיבורי הרגע השפל ביותר בתולדות היהודים. יש רגע מסוים שבו צריך לשים סוף להסברים. יש רגע שמלים צריכות להרכין את הראש בפני פעולות, ולו רק כדי לטעון את עצמן מחדש במשמעות. ההתנהגות של שוטר היס"מ בסרטון שהופץ אתמול בתקשורת היא התנהגות נאצית. זה בדיוק נאציזם. כך זה נראה. חשוב להבין שאין זה אומר שהפעולה עצמה של השוטר חמורה כמו לשלוח מיליונים לתאי גזים. זה רק אומר שבתוך מציאות שבה יש תאי גזים — זו האנרגיה שרותמת את החברה ליטול בה חלק פעיל. המציאות עוד לא "שם", ואולי היא אף פעם לא תהיה "שם", אבל האנרגיה שמאפשרת אותה כבר כאן. ולפושעים שמנצחים עליה — כמו לכל איש — יש שם24/3/2017
...
שיישאר לבד בבוץ: אסור לשתף פעולה עם הטירוף של נתניהואמיר זיו, calcalist בנימין נתניהו הוא העונש הכי גדול של עצמו. ועם עצמו ראוי שיישאר. כל ניסיון להתמודד עם הגחמות המטורללות של ראש הממשלה רק מכתים את כולנו. ראש ממשלת ישראל הוא כמו הילד בטיול שנתי שעושה הצגות של טביעה בביצה, רק כדי לאחוז בידם של מחלציו המבוהלים ולגרור גם אותם פנימה. לא להיחלץ הוא מבקש, אלא לגרום לכולם להתפלש במדמנה שהוא שוחה בה. מדמנה שהוא עצמו חפר להנאתו. לא צריך להיות מחנך דגול כדי להבין שאסור לשחק את המשחק הזה; ששיתוף פעולה רק יגרור את הפרחח להחריף את מעשי הקונדס המטופשים. גם אם ירצה להפסיק, כל עוד הוא זוכה לתשומת לב, זה חזק ממנו.23/3/2017
בלי לספח, המדינה מחברת את מעלה אדומים לירושליםיותם ברגר, haaretz ההצבעה על הצעת החוק לסיפוח מעלה אדומים בוועדת השרים לענייני חקיקה נדחתה כבר כמה פעמים, אך בשבועות האחרונים קודמו במקביל פרויקטים שמטרתם ליצור חיבור פיזי ותודעתי בינה לבין ירושלים. אלה עשויים להקל על בנייה עתידית בשטח E1. הבנייה באזור מעוכבת זה יותר מעשור מטעמים פוליטיים ומדיניים, אך בעוד שהממשלה חוששת מתגובת הקהילה הבינלאומית לסיפוח, היא מקווה שקידום המיזמים הללו, שיחזקו משמעותית את הזיקה בין שתי הערים, יעבור בשקט דיפלומטי. בשבועות האחרונים עובדים טרקטורים בשטח הסמוך לכביש מספר 1, המוביל מירושלים למעלה אדומים, על הקמת מחלף הזיתים, שיקל על התנועה בין הערים. בארגון השמאל עיר עמים טוענים כי בניית המחלף, שיחבר בין החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי לכביש 417, הוא הכנה לבנייה עתידית בשטחי E1, וכי הוא נועד להסיט את התנועה הפלסטינית שעוברת כיום בשטח שבין הערים. התוכנית אושרה באופן סופי בספטמבר 2013, ונמצאת כעת בשלבי ביצוע. בנוסף לאלו מקדמת המדינה את הריסת הכפר הבדואי חאן אל אחמר, שנחשב סמל ההתיישבות הבדואית באזור. כפי שדווח ב״הארץ״, המינהל האזרחי חילק בחודש שעבר צווי הריסה לבתי הכפר, ששוכן בשטח סמוך לכביש 1 באזור מעלה אדומים ושבתיו נבנו ללא היתרים לפי הדין הישראלי. עד כה נמנעה המדינה מנקיטת צעדים משמעותיים נגדו והוציאה צווי הריסה נקודתיים. לפי התושבים, אם ימומשו צווי ההריסה, הם יביאו למעשה לפינוי הכפר בשלמותו. אחרי חלוקת הצווים אמרו בגופי אכיפת החוק ל״הארץ״ כי מדובר ב״הצהרת כוונות״, לקראת פינוי הכפר, ובשינוי מדיניות ביחס אליו בפועל. חיבורה של מעלה אדומים לירושלים מקודם גם באמצעות הגדרת שטח שבין הערים כ"אתרים לאומיים ושמורות טבע". בחודש ינואר המליצה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים על אישור תוכנית אב העוסקת בשטחים פתוחים ובטבע עירוני בירושלים. התוכנית, הטעונה אישורים נוספים, היא שלב נוסף בהפיכת השטח לגן לאומי שייקרא מורדות הר הצופים. טענה מרכזית של תושבים במזרח ירושלים ואנשי שמאל נגד הגן היא, שהוא נועד בפועל למנוע התפשטות של השכונות הפלסטיניות הסמוכות. 22/3/2017
...
אל תגידו לא ידענו 534 ביום ראשון, 12.3.17, עבדו פלסטינים בסלילת כביש גישה לשדות הכפר תורמוס עיא, השוכן בשטח B. חיילי צה"ל ירו עליהם גז מדמיע וכדורי גומי ללא אזהרה. הפועלים עזבו את המקום. רק לאחר התערבות מנהלת התאום והקישור החיילים עזבו את השטח והפועלים חזרו לעבוד. 20/3/2017
קומבינת המאחזים: מנגנון ההונאה הסודי של ארגוני המתנחלים נחשףשלום עכשיו, שלום עכשיו 24/3/2017
מכרה הזהב של הימין הקיצוניג`עפר פרח , haaretz ועדת הפנים של הכנסת תצביע השבוע על תיקון 109 לחוק התכנון והבנייה, שיזמו ח"כ בצלאל סמוטריץ` מהבית היהודי ועמותת המתנחלים "רגבים", שסמוטריץ` ניהל את פעילותה בעבר. סגן היועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, שניסח את הצעת החוק, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, מובילים את הדיונים בוועדת הפנים, בתקווה לאגף את סמוטריץ` מימין. מטרת הצעת החוק היא לייצר עימותים בין אזרחי המדינה הערבים לרשויות המדינה, מהסוג שאת תוצאותיהם הקשות ראינו בעת החרבת בתי הכפר אום אל־חיראן בנגב. מדובר במאמץ בלתי נלאה להרוס את מעט הנורמליות שנותרה ביחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים. אנשי "רגבים" מפעילים לחץ על יו"ר ועדת הפנים, דוד אמסלם — שנחשף במהלך הדיונים לנתונים קשים על מצב התכנון ביישובים הערבים — והוא מקדם במהירות את הצעת החוק כדי להביא אותה לאישור המליאה טרם תצא הכנסת לפגרת החגים. בכל הישיבות שמקיימת ועדת הפנים יושב מול אמסלם מאיר דויטש מ"רגבים". הוא מדווח לסמוטריץ` ולפעילים נוספים מקרב המתנחלים על דיוני הוועדה, ואלה דואגים להודיע לעיתונים ולפעילים בימין הקיצוני. מאז ועדת טרכטנברג, שהתכנסה ב–2011, הוקצו יותר מ–100 מיליון שקל להסדרת התכנון ביישובים הערבים, אבל מינהל התכנון כפה על היישובים צוותי תכנון על טהרת היהודים, והתקציבים הוקצו למשרדי תכנון שבשליטה יהודית. תנאי הסף שנקבעו מנעו ממשרדי תכנון ערביים להשתלב בתכנון יישוביהם שלהם. כשבודקים את הרכב המתכננים החברתיים והכלכליים של צוותי התכנון הממשלתיים, מגלים שברוב המקרים מדובר במומחים יהודים שאינם מכירים את החברה הערבית על מורכבותה. התוצאה: תכנון לא רלוונטי, שנתקע בהתנגדויות ובוועדות המחוזיות והארציות. גם רוב התוכניות שמאושרות אינן רלוונטיות, וברוב המקרים לא מתייחסות למצב העכשווי. וכך נוצרת סחבת של שנים, ויש יישובים התקועים בתהליכי תכנון יותר מ–15 שנה. בעשור האחרון גילו אנשי הימין הקיצוני מכרה זהב, ששמו אכיפת חוק התכנון והבנייה. עמותה שלמה מתפרנסת מאכיפת חוק התכנון והבנייה ביישובים הערבים. עבירות הבנייה של קיבוצים, מושבים, חרדים, מתנחלים וחוות הבודדים בנגב — שבג`ץ קבע שנבנו ללא היתר ולמרות זאת הן זכו לחקיקה מיוחדת ומקבלים תקציבים ואדמות כמעט ללא הגבלה — כל אלה מעולם לא עניינו אותם. אנשי `רגבים` מסדרים לעצמם תפקידים ברשויות האכיפה שהוקמו מתוקף החלטות ממשלה. יחידת משטרה מיוחדת בנגב, `יואב`, מחלקה מיוחדת בפרקליטות המדינה, קבלני הריסה, יחידה בהוצאה לפועל ואף שוטרים — כולם מתפרנסים מעסקי אכיפת חוקי התכנון. 15/3/2017
...
קריאה דחופה לעזרה בליווי לרועים פלסטינים &# שלום לכם/ן, אני מזמינה אתכן להצטרף ליום מרעה בצפון בקעת הירדן היכן שמתנחלים על סוסים (ראו במצורף, שלשום, פורים) מתנכלים לרועים פלסתיניים כדי למנוע מהם לצאת למרעה. תקופת המרעה באזור ההוא מוגבלת לאביב ותגמר בעוד חודש בערך. החוויה של הליכה בטבע הפורח מובטחת לכם/ן. הפגישה עם המתנחלים שהם מזן "נערי הגבעות" היא לעיתים קשה ולעיתים רגועה. אתמול שוחחנו איתם כמה רגעים והצענו להם להסתלק משם. הם מרגישים שהארץ ניתנה להם (ורק להם) על ידי אברהם אבינו והם השליטים היחידים. לאחר שהם הסתלקו זכינו ליום רגוע ונעים בטבע והוזמנו על ידי משפחת הרועים לארוחה מחממת לב וטעימה. אלה א/נשים שהצבא הרס להם בקיץ האחרון הכל. הם יושבים ממש ליד צומת מחולה וקל מאד להגיע אליהם. אנחנו עושים/ות משמרות יומיות ואתם/ן מוזמנים להצטרף לנסיעה או לארגן נסיעה משלכם/ן. צריך מכונית או להצטרף לנסיעה, 3-4 משתתפים/ות וכמובן להיות בקשר עם גיא מתעאיוש 14/3/2017
לא יעזור, פושעי מלחמהאם משתוקקת ישראל להשתחרר מן התואר "כובשת", רק שתי דרכים פתוחות לפניה: הענקת זכויות אזרח מלאות לכל הנכבשים, או נסיגה מלאה מכל השטחים. עד שלא תעשה אחת משתי אלה, תישאר ישראל "הכובשת", והשטחים יישארו "הכבושים", וכל המתנחלים בשטחים הכבושים הללו (לרבות סייעניהם והשופטים הגרים בתוכם) ימשיכו להיות "פושעי המלחמה". כחוק, כדין, ולכל דבר ועניין.ב. מיכאל, haaretz המלה "כיבוש" מעצבנת את מדינת ישראל. לא חלילה מחמת המשמעויות האלימות, הכוחניות, ה"אָנָסִיוֹת" הטמונות בה. אלה אינן טורדות את מנוחתה. רק זכויות מטרידות אותה. בעיקר זכויות אדם. כי אם ישראל היא חלילה "כובשת" על פי החוק הבינלאומי, ילידי הקולוניות הם חלילה "אוכלוסייה מוגנת". ועל פי אותו חוק בינלאומי משוקץ, יש לה הרבה זכויות. אסור לשדוד את רכושה, לגזול את אדמתה, "להסדיר" את זכות קניינה, להתעמר בה, לגרש אותה, להורגה בלא משפט, לפגוע בשגרת חייה, ועוד ועוד. אפילו אסור, רחמנא ליצלן, לנעוץ בקירבה גרורות של אוכלוסיית הכובש, כדי ליצור מציאות דמוגרפית חדשה. וכל העובר על אחד מכל אלה — הוא פושע מלחמה. בקיצור, אסופה דרקונית של זכויות והגנות, העלולות להקשות מאוד על הגשמת ההזיות המשיחיות של ישראל וגם להרחיקה מפסגות הרשע, האכזריות והגרגרנות האגררית, היקרות ללבה. והכל בגלל "הכיבוש". הייפלא שישראל גייסה את מיטב המוחות הימניים כדי להילחם במלה המעיקה הזאת? שופטים, שגרירים, פוליטיקאים, עיתונאים. דא עקא: כל המוחות המשוכללים הללו לא העלו במוחם אלא חרס, הבלים, ודמגוגיה. בקיצור, אסופה דרקונית של זכויות והגנות, העלולות להקשות מאוד על הגשמת ההזיות המשיחיות של ישראל וגם להרחיקה מפסגות הרשע, האכזריות והגרגרנות האגררית, היקרות ללבה. והכל בגלל "הכיבוש". הייפלא שישראל גייסה את מיטב המוחות הימניים כדי להילחם במלה המעיקה הזאת? שופטים, שגרירים, פוליטיקאים, עיתונאים. דא עקא: כל המוחות המשוכללים הללו לא העלו במוחם אלא חרס, הבלים, ודמגוגיה.9/3/2017
...
או שאלוהים יעזור או טרנספרעוזי בנזימן, haaretz בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב שיחררה ניצרה במחנה הימין וגרמה לו לפלוט מאוויי לב ורעיונות הזויים, שעד כה שמר לעצמו בדרך כלל. לפתע, התביעה להחיל את החוק הישראלי על הגדה המערבית, לספח את רובה או את כולה, נהפכה ללגיטימית. שוב אין היא משאת נפש של מיעוט קיצוני אלא עמדה גורפת, שרוב חברי הקואליציה שותפים לה, מפלגת האופוזיציה הראשית מפלרטטת איתה, יו"ר הכנסת ושרים בליכוד אוהדים אותה ואף נשיא המדינה מזדהה אתה. רעיון שתי המדינות נמוג והולך ואת מקומו תופסת החלופה — מדינה אחת לשני העמים. זו חדלה להיות מחשבה מטאפיזית בלבד ונהפכה לתוכנית פעולה מעשית. נפתלי בנט קורא לסיפוח שטח C ולביסוס האחיזה הישראלית בגדה המערבית, כולל השקעות ענק שיופנו לפיתוח תשתיות אזרחיות. אורי אריאל ממליץ על סיפוח כל שטחי הגדה, הענקת מעמד של תושבות לפלסטינים ומתן אפשרות למי מהם שירצה בכך, לקבל בעתיד אזרחות ישראלית (לאחר שיעמדו במבחן נאמנות למדינה). נתניהו אמנם משלם עדיין מס שפתיים לפתרון שתי המדינות, אך שפת הגוף שלו מאותתת התנערות ממנה ("פתרון אזורי", "מדינה מינוס" ובעיקר — המשך מסמוס "תהליך השלום"). כך גם שר הביטחון אביגדור ליברמן. במחנה הימין שולפים מן המוכן מצע משפטי להכשרת המדינה האחת: פסק דינו (בדעת מיעוט) של השופט אדמונד לוי, שהצדיק את תביעת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון. כמו חברי המחתרת לפני 35 שנה, כך גם מנהיגי הציבור הימני של 2017 אינם נותנים לעצמם דין וחשבון מלא על משמעות עמדתם. יהודה עציון וחבריו תיכננו לפרטי פרטים את פיצוץ מסגדי הר הבית משום שנישאו על כנפי האמונה, כי הפיגוע הדרמטי יוביל למלחמת גוג ומגוג, שבעקבותיה תבוא הגאולה השלמה (זאת, בצד הרצון לטרפד את חוזה השלום הישראלי־מצרי). אנשי הבית היהודי ודומיהם חותרים כיום לסיפוח יהודה ושומרון, כשהם מאמינים שבכך הם ממלאים את מצוות יישוב הארץ (זאת, בצד הרצון לנצל נסיבות בינלאומיות מזדמנות, שלשיטתם יסלקו אחת ולתמיד מעל ישראל את עננת העם הפלסטיני). כמו אנשי המחתרת של 1980, גם הפוליטיקאים הימנים של היום ערים לפורענות שמעשיהם עלולים להמיט על המדינה, אך הם סומכים בסתר על לבם על תשועת האל.16/3/2017
...
עזה 2017: במשרד המבקר יכולים להתחיל לאסוף חומר לדו"ח הבאעמוס הראל, haaretz המצב ברצועה שוב מזכיר את זה שקדם לצוק איתן, ובממשלה לא יוכלו לטעון בעתיד כי לא היו מודעים לכך ■ האם ליברמן סבור שהדרך לבלפור עוברת בעזה ■ ואיך ייתכן שנתניהו לא ידע דבר בפרשת הרכש בחיל הים? רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בפרוטרוט בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. הדו"ח מצטט אזהרות ששמעו שרי הקבינט מפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דנגוט ומחליפו האלוף יואב (פולי) מרדכי, בשנה וחצי שקדמו למלחמה ברצועת עזה. שניהם התריעו מפני השלכות המצב ההומניטרי המחמיר ברצועה והבהירו כי הנסיבות בעזה — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל להתפרצות. קשיי היומיום ברצועה משולים לפצצה מתקתקת, העלולה לדחוף בהמשך את שלטון חמאס להתנגשות מחודשת עם ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו לא יוכלו לטעון בעתיד כי לא היו מודעים לכך. בדו"ח המבקר על המלחמה הבאה כבר לא יהיה מחסור במראי מקום בדבר מספר הפעמים שבהם עלה המצב ההומניטרי ברצועה לדיון בקבינט. בישראל מכירים היטב את דו"ח האו"ם, הטוען כי עד שנת 2020 תהפוך הרצועה למקום שספק אם ראוי עוד למגורי אדם. שלשום אף אמר ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי רצועת עזה נתונה במשבר כלכלי קשה. המבקר, יוסף שפירא, תקף בדו"ח את הקבינט שכלל לא בחן חלופה מדינית למלחמה ערב המבצע. שפירא אינו מדבר על הסכם שלום עם חמאס, אלא על הצעות שעלו ונפסלו, להקלה מסוימת במצוקתה של עזה. הצעות דומות למדי נבחנו בישראל בחודשים האחרונים, בלי כל התקדמות. נתניהו דבק בדיונים בנוסחה "פירוז תמורת שיקום", אף שאיש במערכת הביטחון איננו מאמין שהדבר אפשרי. נראה שחמאס לא יסכים לוותר על הנשק הכבד שברשותו, תהיה אשר תהיה התמורה שתוצע לו. הצעתו של השר ישראל כץ, להקים נמל לעזה על אי מלאכותי מול הרצועה, כבר הוטבעה במצולות, גם אם כץ חזר לדבר עליה השבוע בעקבות פרסום הדו"ח. רעיונות אחרים, כמו פריסת שוטרים מטעם הרשות הפלסטינית במעברי הגבול ברצועה, כדי לאפשר לרשות דריסת רגל מחודשת בעזה, נפסלו. נתניהו חושש מכך וגם הרשות וחמאס רחוקים מלהתלהב. בנסיבות הללו יש סיכוי סביר שעזה הולכת לקראת פיצוץ נוסף. בצד הישראלי, מי שמבקש למנוע מלחמה מקווה להסתייע בשני מרסנים: החשש ברצועה מאבדות נוספות, אחרי ההרס והקטל הנרחב שהותיר בה צה"ל ב–2014, והשינוי המסוים שחל בעמדת מצרים. לפני שנתיים וחצי, הגנרלים בקהיר היו האויבים הגרועים ביותר של חמאס. אפילו יותר מישראל, מצרים החזיקה את הרצועה במצור. וגם כשפרצה המלחמה, המצרים לא התנהלו בדחיפות שהעידה על רצון לסיים את הפרשה במהירות. בחודשים האחרונים חלה התקרבות, שמתוארת בינתיים כטקטית, בין קהיר לעזה. מצרים פותחת את מעבר רפיח לעתים קרובות יותר, מאפשרת תנועה של יותר אנשים, והיא מקלה על מעבר הסחורות. העובדה שצבא מצרים, באמצעות רשת מסועפת של חברות כלכליות הנמצאות בבעלותו, מרוויח מהעברת הסחורות, בוודאי אינה מזיקה. 5/3/2017
...
טוב לנו בג`ונגליוסי קליין, haaretz בטלוויזיה קוראים להם עכשיו "מתיישבים", ובעוד חודשיים הם יהיו כבר "חלוצים". הם מאוד ערכיים, ו"ערכים חלוציים" נשמע להם יותר טוב מסתם שודדי קרקעות. שודדים ברשות התורה, זה מה שהם. שוד הקרקעות לא נמצא בלקסיקון השחיתויות שלנו. קרקעות שדודות זה לא צוללות ולא סיגרים. קרקעות שדודות הן ערך ציוני. ערך ציוני שעוד ילמדו אותו בבתי הספר. ערך מושחת. מושחת לא פחות מאולמרט. הוא קיבל את זה במעטפות והם קיבלו את זה בחוק. על כל פשעים תכסה חקיקה. שוד הקרקעות הוא שחיתות. מלחמה בשחיתות היא ערכית ומוסרית, אצלנו היא חשודה בכוונות פוליטיות. לפני שמתחילים לחקור שחיתות חושדים, קודם כל, במניע של מי שמתנגד לה. מדובר בשוד, כמו שוד בנק, שודדים עם זקנים ולא רעולי פנים. בעוד חודשיים המתנחלים יהיו כבר "חלוצים". הם מאוד ערכיים, ו"ערכים חלוציים" נשמע להם יותר טוב מסתם שודדי קרקעות. לא מאמינים אצלנו שלשוד כזה צריך להתנגד ממניעים מוסריים. המניעים, לדעת השודדים, הם תמיד פוליטיים ותמיד חותרים תחת הציונות. הם עצמם ציונים למהדרין. הציונות בשבילם היא כמו כיפה לעבריין בבית המשפט. כשהם רצים על הגבעות עטופים בדגל נמחלים פשעיהם ומותר להם לעשות לאחרים את מה שלעולם לא היו מרשים שיעשו להם. ומה עם מי שלא רץ על הגבעות? הוא עוד לא ויתר. לא על החירות והצדק והשוויון וחופש הדיבור וזכות הקניין וכל סעיפי המשנה שלהם. הוא בטוח שהם טבועים בו כל כך עמוק, עד שנדמה לו שזה בסדר — לא צריך לבדוק אם הם עדיין אצלו. הכיבוש משחית והשחיתות כובשת, אבל הוא ממשיך לרוץ אתם, לקפוץ אתם, לרקוד אתם ומה לא, ותוך כדי כך לשכוח שהוא חי במקום שעושה צחוק מכל אחד מהם. 5/3/2017
...
בגנות הרעוּתלא למות טיפש ,עידן לנדו מהי אותה רעות? מהו אותו קשר עז בין גברים שגורם להם להתעלם מן הצדדים האפלים של חבריהם? לא סתם מפגמי אישיות מובנים, אלא מהתנהגות בריונית חוזרת ונשנית, התנהגות שנצפית דווקא בסיטואציות החברתיות שבהן החברותא הגברית פורחת? האם גבר שמעלים עין מחבר קרוב שמטריד מינית בחורה מול עיניו סולח לו כי זה "בין חברים"? האם הוא סולח לו כי הוא יודע בתוך תוכו שהוא יזדקק לסליחה דומה בעתיד מן המטריד? האם זו יד רוחצת יד? או שמא פחדנות גרידא? הרעות והשלכותיה על השיפוט המוסרי מעוררת שאלות דומות בכל מקרה שבו חבר קרוב חוצה קו אדום. בישראל זה קורה כל יום כמובן – מעבר לקו הירוק. חיילים שבאים במגע עם פלסטינים מפעילים כוח פוגעני כלפי חפים מפשע כל הזמן: במחסומים, בפלישות פתע לבתים, בפיזור הפגנות. פשעים קטנים וגדולים מתבצעים "על הדרך". יש שששים אל ההדק, יש שסולדים ממנו. את כולם אופף קשר של שתיקה; כשחוזרים הביתה, לא מדברים על מה שהיה. הרעות סוכרת את פיהם. הזעם הנוראי על ארגון "שוברים שתיקה" נובע מכך יותר מן הכל: הם חיללו את הרעות, "המקודשת בדם". הרעות קשורה למלחמה. כמו האלכוהול, גם היא מעין שיקוי ניחומים למי שנתון בתנאים בלתי אנושיים. היא הופכת את הבלתי נסבל לנסבל; תומכת בך מול המוות, הזוהמה והאומללות… אין לשכוח על אילו נקודות מפתח פועלת ה"רעות" את פעולתה המשכרת… אם לפתוח בעיקר, ה"רעות" משתקת לחלוטין את חוש הביקורת האישי, הן במובן האזרחי והן – מה שחמור עוד יותר – במובן הדתי… גרוע מזה: הרעות פוטרת אדם מן האחריות לחייו בפני אלוהיו ובפני מצפונו. הוא עושה מה שעושים כולם. אין לו ברירה, אין לו זמן להרהר… מצפונו הוא "החברים" ומובטחת לו כפרה שלמה כל עוד ימשיך לעשות מה שכולם עושים. מי שלא ציית לדבר הרעות, במיוחד מי ש"עשה את עצמו", "הלשין" או גילה קצת יותר עצמיות ממה שנחשב מותר בחברותא, עמד למשפט ההמון ובלילה נענש כהוגן… רואים שזה עניין שטני ממש, מסוכן עד מאד, אותה אחווה גברית מהוללת כל כך, מקסימה ובלתי מזיקה. הנאצים ידעו היטב מה הם עושים כשכפו אותה כאורח-חיים על עם שלם. והגרמנים, הלוקים ממילא ביכולת לחיות חיים פרטיים ולחוות אושר אישי, היו מוכנים, באורח מזוויע ממש, לאמץ אותה ברצון ובהתלהבות. הם העדיפו את הפרי הרעיל, המזין והזמין כל כך, הנוטף כולו מיץ, של צוותא גסה, שאין בה כל חופש בחירה, על פירותיה הזכים, הנישאים אל-על והמדיפים ניחוחות טובים כל כך של החירות. כשכתבתי על סוחרי הנשק ויצואני הסייבר ההתקפי הישראלי למשטרים רודניים, כתבתי גם על המשת"פים השותקים במשרדי ההיי-טק. כשכתבתי על גזל המחצבות הפלסטיניות, כתבתי גם על המשת"פים השותקים בענף הבנייה הישראלי; כשכתבתי על מאבקו של אדוארד סנודן להפיל את חומות השתיקה סביב גופי המודיעין רבי העוצמה השולטים בחיינו, כתבתי גם על המשת"פים השותקים של יחידת 8200 והשב"כ וכל סוכני הניטור והבילוש. וכן, בכל הזירות האלה פועלות אחוות של גברים. זה לא מקרה. הדברים קשורים ומזינים זה את זה. היכולת לא לראות את מה שנמצא מול אפך היא יכולת נרכשת, שמשוכללת בעמל רב (כך גם היכולת ההפוכה). מי שמתרגל אותה היטב בזירת ההטרדות המיניות לא יתקשה לתרגל אותה בזירת פשעי המלחמה. 5/3/2017
פתח תקוה היתה לפתח שנאהדניאל בלטמן, haaretz ההנהגה המקומית בישראל נהפכת לביצה גזענית, המצמיחה את פטריות השנאה הרעילות ביותר הגדלות בחברה הישראלית. ראשי ערים ורבנים פועלים בראש חוצות נגד מבקשי מקלט חסרי אונים או פלסטינים ישראלים, המתגוררים בתחומי האחריות של הרשות המקומית שבראשה הם עומדים. לא אחת הם משתמשים בשפת הביבים של הגזענות בגרסתה הדוחה ביותר, זו ששלטה בחלקים מאירופה במאות ה–19 וה–20. דוגמאות לא חסרות. הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת (עובד מדינה, כידוע), התבטא נגד נוכחות ערבים בעירו, קרא לא להשכיר או למכור דירות לגויים ותמך בגלוי בטרנספר. החרו החזיקו אחריו עוד עשרות רבני ערים. ברם, אם את עמדות הרבנים האלה, שרבים מהם מזוהים עם החוגים הגזעניים והאלימים ביותר בשטחים, ניתן להבין בהתחשב בסחי הגזעני שבו שקוע הזרם הדתי הזה עד צוואר — הרי שהגישות הגזעניות המאפיינות חלק מראשי הרשויות המקומיות בישראל מצריכות הסבר נוסף. ואולם, יותר מכולם הגדיל לאחרונה לעשות עסקן פרובינציאלי גזעני, מלך בעירו, ראש העיר פתח תקוה, יצחק ברוורמן. בספטמבר 2015 דרש ברוורמן משר הפנים למנוע כניסת סודאנים ואריתראים לעירו. בינואר השנה איים כי ייקח את החוק לידיים וימנע את כניסתם בטענה שתושבי העיר מאבדים את סבלנותם לנוכח אזלת ידם של גורמי אכיפת החוק. הוא סירב לרשום למערכת החינוך בעיר ילדים ממוצא אתיופי וילדים של מבקשי מקלט מאפריקה, ולפני כשבועיים צוטט כמי שאמר בפגישה עם ועד ההורים בעירו: "אתה עובר בכיכר המייסדים, אתה רואה חבר`ה שחורים שותים בירה. לא נעים". ברוורמן פשוט שונא כושים, אבל גם התושבים שנכחו בפגישה עמו לא התקוממו על דברי השטנה הגזעניים של ראש העיר שלהם. לפיכך התחיל ברוורמן לנקוט צעדים של ממש. עיריית פתח תקוה הורתה לנתק את החשמל לעשרות משפחות של פליטים, בהן משפחות המטופלות בילדים ובתינוקות בני יומם, והשאירה אותם באמצע פברואר בלי יכולת לחמם את דירתם או לבשל. יש כמובן דוגמאות למנהיגות קהילתית יהודית אחרת. לפני כמה ימים התייצב הרב שמולי ינקלוביץ` מאריזונה מול המצלמות, עטוף בטלית, והודיע כי הוא וקהילתו יכינו מקומות מקלט בבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים יהודיים לפליטים חסרי מסמכים, הנרדפים על ידי ממשל טראמפ. הוא לא היסס לומר, כי זוהי חובתו כיהודי הזוכר איך בני עמו חיפשו מקומות מקלט כאשר גורשו מאירופה וכמעט כל השערים נסגרו בפניהם. מדוע אם כן נהפכו הלאומיות והריבונות היהודית למפלצת הדורסת את החמלה האנושית ואת הזיכרון ההיסטורי היהודי? מדוע יהודי ארה"ב מוציאים מתוכם את הרב ינקלוביץ`, ומדינת ישראל גזענים חשוכים כרב שמואל אליהו וכברוורמן? 4/3/2017
...
גנץ משקר לעצמו, והציבור הישראלי נגרר אחריורוגל אלפר, haaretz הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ משקר לעצמו. "אני ידעתי שיהיו שם משפחות שכולות", אמר על צוק איתן בראיון לדני קושמרו בערוץ 2, שניהם ישובים יחדיו ליד שולחן קטן על גבול עזה. "כשיצאנו בלילה למערכה הזאת ושמעתי את הפקודות בקשר וראיתי את הדמויות הולכות, ידעתי שלא כולם יחזרו". תיאור מרגש כמעט, לא? 68 דמויות לא חזרו. וגנץ, בהתייחסו אליהן בעקבות דו"ח המבקר, קובע: "אני משוכנע שהם משוכנעים לחלוטין שהיה צורך להילחם". זה כמובן שקר. ובהינתן ההקשר, אפשר לומר שזה אפילו שקר גס, חצוף משהו. שהרי הדו"ח מבהיר כי הקבינט כלל לא דן בחלופה מדינית למלחמה. זאת ועוד, להווי ידוע לגנץ כי המשבר הכלכלי וההומניטרי הקשה בעזה גרם לפיצוץ וכי תחת לשפר את המצב בחרה הממשלה רק להחריף את המצוקה ברצועה. המבקר מצטט בדו"ח, שלוש פעמים, דברים שאמר שר הביטחון יעלון יומיים אחרי פרוץ המלחמה, ולפיהם ייתכן שניתן היה למנוע אותה אם ישראל היתה נותנת מענה למצוקה ברצועה מבעוד מועד. גנץ משקר לעצמו: לא היה שום הכרח לשלוח בחסות החשכה את הדמויות אל המערכה בעזה. העובדות ברורות: הקביעה שהיה צורך להילחם טעונה הוכחה, ונראה כי אפשר להפריכה בנקל. מדוע, אם כן, מכריז גנץ כי הוא משוכנע שהנופלים ובני משפחותיהם "משוכנעים לחלוטין שהיה צורך להילחם"?3/3/2017
מיליונים מכספי ציבור הועברו למאחזים בלתי חוקייםיותם ברגר המועצה האזורית מטה בנימין העבירה מיליוני שקלים בין השנים 2008–2014 לפיתוח תשתיות והקמת מבנים במאחזים בלתי חוקיים בשטחה, כך מגלה עיון בתקציב המועצה. את העברת הכספים עשתה המועצה באמצעות "תב"רים" — תקציב בלתי רגיל, כלי תקציבי המשמש מועצות מקומיות לצורך השקעה במיזמי תשתית. במועצה מסבירים את העברת הכספים בכך שהיא מחויבת לדאוג לשירותים מוניציפליים לתושביה. הנתונים מראים, בין היתר, כי בשנת 2014 הזרימה המועצה האזורית כמעט 200 אלף שקלים לצורך הקמת "מעונות יבילים" במאחזים מצפה דני, חרשה, גבעת הראל, קידה וכרם רעים. ארבע שנים קודם לכן, הוזרמו יותר ממיליון ו–700 אלף שקלים לגבעת הראל. עוד חושף הפירוט התקציבי כי המועצה העבירה כספים לשורה של מבנים בלתי חוקיים בגדה, בהם ישיבת "אהבת חיים" בכוכב השחר, שתוקצבה בשנת 2014 ב–31,849 שקלים וב–2013 ב–129,000 שקלים נוספים. הפירוט חושף גם השקעה של כמעט חמישה וחצי מיליון שקלים במתקן טיהור השפכים בעפרה, שנבנה בניגוד לחוק על אדמות פלסטיניות פרטיות. את פירוט חלוקת הכספים ניתן למצוא באתר המועצה. כשמגיעים לנתונים מגלים עוד כי המועצה תמכה בהתנחלות שבות רחל, שנים לפני שהוסדרה בדיעבד — כשעוד היתה מאחז בלתי חוקי. כך למשל ב-2008 הושקעו בשבות רחל 310,701 שקלים וב-2009 הגיעו לקופת היישוב שני תקציבים: האחד בשווי 1,630,010 שקלים והשני בשווי 600 אלף שקלים. גם שנה אחר כך המשיך לזרום כסף באותו הכיוון בדמות שני תקציבים, כל אחד בשווי של כ–188 אלף שקלים. בסך הכל, עולה מהפירוט התקציבי כי בין 2008 ל-2014 השקיעה המועצה יותר מ-11 מיליון שקלים בתקציבים למאחזים בלתי חוקיים ולמבנים בלתי חוקיים (כמו מתקן טיהור השפכים וישיבת אהבת חיים). ואולם אין נתונים על השקעות שנעשו מתחילת 2015, כך שייתכן שהסכום גדול עוד יותר. .3/3/2017
...
ישראל אוהבת מלחמותגדעון לוי,haaretz ישראל אוהבת מלחמות. זקוקה להן. אינה עושה דבר כדי למנוע אותן, ולפעמים מחרחרת אותן. אין דרך אחרת לקרוא את דו"ח המבקר על "צוק איתן", ואין מסקנה חשובה יותר העולה מהדו"ח. כל השאר — המנהרות, המל"ל, הקבינט והמודיעין — הם זוטי זוטות, לא יותר מאמצעים להסחת הדעת מהעיקר. והעיקר הוא, שישראל רצתה מלחמה. את כל החלופות דחתה, בלא דיון, בלא עניין, כדי לממש את תאוותה. ישראל רצתה מלחמות גם בעבר. מאז מלחמת 1948, כל מלחמותיה יכלו להימנע. הן היו מלחמות ברירה מובהקות, אף שמרביתן לא הסבו לה כל תועלת וכמה מהן גרמו לה נזקים בלתי הפיכים. בדרך כלל ישראל יזמה אותן, לפעמים הן נכפו עליה, אבל גם אז היה ניתן למנוע אותן מוקדם יותר, כמו ב–1973. חלק מהמלחמות הביאו לקץ הקריירות של מחולליהן, ובכל זאת, פעם אחר פעם ישראל בוחרת במלחמה כאופציה הראשונה והמועדפת. ספק אם ניתן למצוא הסבר רציונלי לתופעה, אך עובדה היא, שכל יציאה למלחמה זוכה לתמיכה גורפת, סוחפת, אוטומטית ועיוורת בדעת הקהל ובתקשורת. מכאן, שלא רק הממשלה או הצבא שוחרי מלחמות, ישראל כולה אוהבת מלחמות. מוכיחה זאת גם העובדה, שוועדות החקירה מפרסמות דו"חות כמעט זהים אחרי כל מלחמה — דו"ח המבקר על "צוק איתן" הוא כמעט פלגיאט של דו"ח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה ("היציאה למלחמה נעשתה באופן מהיר ולא אחראי"). כשדבר לא נלמד והכל נשכח — ברור שמשהו חזק יותר מושך את ישראל למלחמה. כך היה גם בקיץ של "צוק איתן", שלא היתה בו כל סיבה למלחמה. כך יהיה גם במלחמה הבאה, הממשמשת ובאה. כמה חבל שאזעקת "צבע אדום" בדרום שלשום היתה אזעקת שווא. כמעט נקרתה הזדמנות להנחית עוד מכה חסרת פרופורציה על עזה, כמו שאביגדור ליברמן וישראל אוהבים, כזאת שתדרדר למלחמה הבאה. כתובתה כבר רשומה על הקיר, מחרחריה אינם מחמיצים שום הזדמנות לחרחר אותה, ותולדותיה יהיו כתולדות המלחמות הנסקרות בדו"ח המבקר. גם למלחמה הבאה יהיה דו"ח. את ואני והמלחמה הבאה, והדו"ח הבא. סביר להניח, שהמלחמה הבאה תפרוץ בעזה. האליבי כבר מוכן. אימת המנהרות, שהועצמה כאן לממדים גרוטסקיים של מלחמת עולם גרעינית, נועדה לשם כך. 2/3/2017
...
אל תגידו לא ידענו 540 מתנחלים מהמאחז הלא מורשה חוות מעון, שבדרום הר חברון, נוהגים לתקוף ילדים פלסטינים מכפרי מערות בסביבה, הנאלצים לעבור לידו, בדרכם לבית ספרם בתוואני ובחזרה. ב-2004 התוקפים פצעו קשה שני מלווים בינלאומיים. מאז צה"ל מלווה את הילדים. משטרת ש"י מצליחה לאורך כל השנים לא לדעת על התקיפות ולא לעצור את התוקפים.2/3/2017
ההסתה לא מופיעה בדו"חצבי בראל, haaretz לא היתה סיבה של ממש לעצור את הנשימה לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן. האמת הצרופה, כלומר "העובדות", לא היתה עלומה גם לפניו. החיילים, המפקדים, הפוליטיקאים, וכמובן תושבי עזה, כולם הכירו את "העובדות" הללו היטב. המאבק היה ועודנו על הפרשנות, כלומר על הנרטיב. אותה מפלצת ערמומית שתפקידה לייצר שקרים, לעוות עובדות, לטחון עד דק את התוצאות הקשות, עד שתיווצר בלילה אחידה וקלה לעיכול. הנרטיב צריך לחולל את הקתרזיס, למצוא אשם אחד או שניים, לטעת את התחושה שגם אם נעשו טעויות, הן נעשו בתום לב, למען מטרה קדושה, ובכלל, הלקחים כבר נלמדו ויושמו. הכל, ובלבד שהתורה עצמה, האסטרטגיה והאופן שבו התקבלו ההחלטות, ייראו מושלמים ותבוניים. גם עבודתו של מבקר המדינה היא חלק ממעטפת שימור המערכת. בדיקתו התמקדה באופן שבו התקבלו ההחלטות כשמבצע צוק איתן כבר החל. הוא בחן את המהלכים הצבאיים ואת איכות המודיעין שהקדים וליווה את המבצע. אבל האם המבצע היה בכלל חיוני? האם היה זה מבצע נקמה או מלחמה שנועדה לחסל את חמאס? האש שנורית עכשיו בין מפקדים בעבר ובהווה לבין הפוליטיקאים, ובינם לבין עצמם, לא נועדה להאיר את האמת — היא שואפת להכחיד נרטיבים ולהציל נרטיבים, ולא פחות מכך: לחלץ ישבנים מהגחלים הבוערות. באותה מידה, אין גם טעם לחכות בדריכות לדו"ח שתפרסם מח"ש על ההרג הכפול באום אל־חיראן. צפוי אמנם שמח"ש תקבע שלא פיגוע גרם למותם של "השוטר והאזרח", אלא שורה של כשלים פיקודיים ומבצעיים, אבל היא לא תתייחס ללינץ` הציבורי שבוצע במשפחת אבו אל־קיעאן, להסתה הפרועה של השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושל מפכ"ל המשטרה, שבהספדו על ארז (עמדי) לוי, השוטר שנהרג, כינה את אבו אל־קיעאן "המחבל". את העובדות הקריטיות להבנת האירוע קיבל הציבור מהתקשורת ולא מן הממונים על אכיפת החוק. החזרה בתשובה שהחלה עם נסיגתם המאוחרת והרפה של ארדן ונתניהו ("אם היתה טעות יהיה צריך לומר שטעינו") מדברי ההסתה שהפיצו אינה יכולה להרגיע. גם ההסתה וגם ה"סליחה", כמו הפער שבין הטיפול בפינוי עמונה לבין הרס הבתים באום אל־חיראן ובקלנסוואה, או בין הרצח של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אלאור אזריה לבין הצגתו כמעשה גבורה — הם תשלובת של ערכים מושרשים ותפישות פוליטיות מקובעות, שהפכו את הפגיעה בערבים, בישראל או בשטחים, לחלק בלתי נפרד מן "המאבק הלאומי על קיומה של המדינה". באותה מידה, אין גם טעם לחכות בדריכות לדו"ח שתפרסם מח"ש על ההרג הכפול באום אל־חיראן. צפוי אמנם שמח"ש תקבע שלא פיגוע גרם למותם של "השוטר והאזרח", אלא שורה של כשלים פיקודיים ומבצעיים, אבל היא לא תתייחס ללינץ` הציבורי שבוצע במשפחת אבו אל־קיעאן, להסתה הפרועה של השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושל מפכ"ל המשטרה, שבהספדו על ארז (עמדי) לוי, השוטר שנהרג, כינה את אבו אל־קיעאן "המחבל" ודיבר על קשרי בית הספר שבו לימד לדאעש — וגם לא לדברי ראש הממשלה, שבתדרוך לעיתונאים באוסטרליה אמר: "בדקתי שלוש פעמים עם המשטרה לפני שהצטרפתי לאמירות על פיגוע". את העובדות הקריטיות להבנת האירוע קיבל הציבור מהתקשורת ולא מן הממונים על אכיפת החוק. החזרה בתשובה שהחלה עם נסיגתם המאוחרת והרפה של ארדן ונתניהו ("אם היתה טעות יהיה צריך לומר שטעינו") מדברי ההסתה שהפיצו אינה יכולה להרגיע. גם ההסתה וגם ה"סליחה", כמו הפער שבין הטיפול בפינוי עמונה לבין הרס הבתים באום אל־חיראן ובקלנסוואה, או בין הרצח של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אלאור אזריה לבין הצגתו כמעשה גבורה — הם תשלובת של ערכים מושרשים ותפישות פוליטיות מקובעות, שהפכו את הפגיעה בערבים, בישראל או בשטחים, לחלק בלתי נפרד מן "המאבק הלאומי על קיומה של המדינה".1/3/2017
...
לסובב את הסכין, ולכנות את הסיבוב פתרוןעמירה הס, haaretz בכל רגע נתון ישראלי כלשהו מפעיל את כוחו וסמכותו ומעמדו כדי להרע לפלסטיני כלשהו, או לכמה מהם או לכולם. יש שעושים זאת בהנאה ובעונג, אחרים — בחוסר מודעות ובאינרציה, הרוב ממלאים פקודות, יש הממציאים פקודות. הם חיילים ואזרחים, נשים וגברים, מבוגרים וקטינים, מכל מעמד ועדה ודרגה. יש החושבים שרק טבעי להרע לפלסטיני, ועם השנים גדל מספרם והולך: זהו סדר העניינים שאליו נולדו, והם מגוננים עליו ומטפחים אותו. והשאר? בחיינו הסבירים עד טובים מאוד, אנחנו משת"פים. גם המעטים מבינינו שמנסים להשתמש בזכויות היתר כדי להיאבק במשטר הפריווילגיות — שותפים לשיטה בעל כורחנו. קִראו לה אפרטהייד, קראו לה קולוניאליזם או דמוקרטיה ליהודים. ההגדרות לא ממש חשובות. הזוועה היא שאין רגע שעובר בלי שמיליוני ישראלים־יהודים (וגם לא מעט דרוזים) יהיו עסוקים ומעורבים בהתעמרות. בעידן ההיפרבולי שלנו הפועל "להרע" עלול להישמע חלש, לא מספיק. אבל הבה ננסה להשתחרר ממוסרות הצעקנות ולהחזיר למלים את כבודן: להרע משמעו להחמיר מצב שהוא ממילא חמור. משמעו כל הזמן לסובב את הסכין הנעוצה, ואז לכנות את הסיבוב — פתרון. אף אזהרה מודיעינית של ראש שב"כ או ראש מתפ"ש וכיוצא באלו לא שווה את האוויר שהיא מפיחה אם אינה מביאה בחשבון את הדחיסות הזאת של הרוע וההרעה שאנו — המוני ישראלים — מחוללים בכל רגע נתון. אף אזהרה מודיעינית לא ראויה למשכורות שהושקעו בה, אם אינה מתייחסת לשאלת הבסיס: מה שלטוננו (ממשלה, פקידות ואזרחים) מעולל לפלסטינים, כעם וכיחידים. וכיוון שהמזהירים הם גם ישראלים שמשתמשים בכוחם ובסמכותם להרע לפלסטינים בכל רגע נתון, בהנאה או בפקודה, באינרציה וביוזמתם, המודיעין שהם מפיקים הוא שטחי, קצר מועד ומסוכן. מסוכן משום שהם מעוררים אשליה שהם מומחים ומקצועיים ויודעים מה הם עושים. מסוכן משום שהם התרגלו לראות את הפלסטינים במצבים המשפילים ביותר: מעונים בחקירות, מובטלים או בעלי עסקים המתחננים לאישור יציאה, נציגי הרשות הפלסטינית שמחליפים אתם דאחקות ומחפים עליהם בגינוי ישראל ברדיו הפלסטיני. יצרני האזהרות רואים את הרגע ומתעלמים מהמכלול ההיסטורי והאישי. הם מגזימים בסכנת הפיגועים המתוכננים, עיוורים לרוע הדחוס של שלטוננו, מקילים ראש בעוצמת ההתנגדות העממית המתבשלת, על סף רתיחה. הם לא יכולים לתפוש את צדקתה והגיונה של ההתנגדות.22/3/2017
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה