קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
רק בישראל: ראש היחידה לאכיפת בנייה לא חוקית גר בבית לא חוקיhaaretz, אור קשתי וחיים לוי צסעוג"ד אבי כהן, העומד בראש החידה, מתגורר במאחז הבלתי חוקי פלגי מים שמצפון לעלי. לפי נתוני המינהל האזרחי, מחצית מהבתים בעלי ובמאחזים שסביבה נמצאים על אדמות פרטיות של פלסטיניםון30/1/2017
...
הריסת אום אל חיראן; "התנפלו בנשקים שלופים"יעל מרום ואלי ביתאן, mekomit לפנות בוקר הגיעו כוחות גדולים של המשטרה לכפר אום אל חיראן על מנת להרוס אותו. המשטרה נקטה באלימות קשה; שני הרוגים ופצועים במקום, ח"כ עודה נפצע בראשו ואושפז בבית החולים סורוקה. 18/1/2017
הלו, יש פיל בחדר!נחמיה שטרסלר, haaretz האמת שלא הופתעתי. היה ברור לי מראש, שאף אחד מהשרים לא יגיע לאף אחת מההלוויות שנערכו השבוע. למה להם? מה הם קשורים? הרי הם רק אלה שקובעים את המדיניות, ואנחנו רק אלה שמשלמים את המחיר. הם לא הגיעו להלוויות של ארבעת הקצינים שנדרסו בטיילת ארמון הנציב, כי חששו שתוטח בהם ביקורת אגרסיבית. הם ידעו שחלק ממשתתפי ההלוויה יאשימו אותם במוות המיותר של הארבעה, יצעקו כנגדם שהם לא עושים דבר נגד הטרור, שהם לא הורסים מספיק בתים ולא מחסלים כבר את כל הערבים האלה. לכן העדיפו להישאר במשרדם החמים, ללגום קפה, לנגוס בעוגייה ולצפות בטלוויזיה. מה רע? הרי להם יש שמירה ואבטחה משובחות. 14/1/2017
...
חיילי כפיר אינם בני אדם אני מתבייש בהם. בכל החיילים שתועדו בסרט שעקב במשך שנה אחרי טירוני חטיבת כפיר. בניגוד למה שהם מספרים לעצמם, הם לא "מגינים על המדינה". "לחימה בשטחים", מכנה הקריינות את "ייעודה העיקרי" של חטיבת כפיר, שבה שירת אלאור אזריה, ומפרטת: "הגנה על מתנחלים, פיזור הפגנות פלסטינים, מחסומים, מעצרים". מפקד הפלוגה מצביע על ההתנחלות חלמיש, שאותה הוא מכנה "היישוב היפה חלמיש", ועל הכפר נבי סאלח הסמוך, ומבהיר: "בגלל זה אין שאלות". מתנחלים בני עשרה גאוותנים מתעקשים לעמוד מעבר לבטונדות. חייל מצהיר שהוא נכון לקפוץ לכביש ולהידרס במקומם. הוא יקריב את חייו למענם, כי הם "יהודים, כמוני. לא מוכן שייפול יהודי בגלל ערבי". אני מתבייש בהם. בכל החיילים שתועדו בסרט שעקב במשך שנה אחרי טירוני חטיבת כפיר. מאז נובמבר יושבות בכלא סרבניות המצפון תמר אלון ותמר זאבי, שמסרבות לשרת בצבא הכיבוש. אני רוצה להביע את הערכתי העמוקה כלפיהן ואת הזדהותי עמן. כמותן, אני לא מוכן שחיילי כפיר ייצגו אותי או את ערכיי. מבחינתי, הם לא "לוחמים". בניגוד למה שהם מספרים לעצמם, הם לא "מגינים על המדינה". הם צבא כיבוש קולוניאליסטי שמיישם מדיניות של גזענות לאומנית קיצונית. אין להם ערכים. אין להם מוסר. והנה הם, "הלוחמים", באיזה כפר. פשיטה לילית. "קדימה, תעיר את הילדים", גוער מפקד הכוח באיש שלביתו התפרץ. "בשביל מה אתם באים בשעה כזאת", תמה האיש. "למה? זורקים עלינו אבנים כל היום", מוכיח אותו ה"לוחם" שעסוק ב"הגנה על המדינה", ומוסיף בנימה מזלזלת: "אחי, לא צריך לפרט לך את הלו"ז שלי". האיש מוחה שהילדים ישנים. הוא מסיר את השמיכה מאחד מהם, כדי להוכיח שהוא "בן תשע שנים". זה ילד בן תשע, ישן, מכורבל, חמוד. "שיקום", פוקד "הלוחם" ש"מגן על המדינה". האב מעיר את ילדו. אומר לו שהוא איתו, ושלא יפחד. הילד בפיג`מה מובל לסלון. "הילד מפחד עכשיו", טוען האב. ל"לוחם" לא אכפת. הוא עסוק ב"להגן על המדינה". האב מסביר שהילד השני בן 14, "אבל הוא לא רואה". ה"לוחם" מצווה להביאו בפניו. והנה בן ה–14, הלום, עיוור, אביו אוחז בידו ומנחה אותו לספה. 12/1/2017
...
מה שלא נאמר במשפט אזריה דוד זונשיין, haaretz קריאה בהכרעת הדין במשפטו של אלאור אזריה מסבירה מדוע מתחרות מפלגות המרכז־ימין על הכפשת "בצלם" ו"שוברים שתיקה". הקריאה מגלה כי המשפט כולו, מתחילתו ועד סופו, התנהל כאילו יום בהיר אחד קם חייל מחטיבת כפיר וירה בפלסטיני, שניסה קודם לדקור חייל בחטיבתו. מה שנעדר כליל מהמשפט זו העובדה הפשוטה, הבלתי חשובה בעליל לחלק הארי של הישראלים, שהרקע להריגתו של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אזריה הוא שליטה צבאית אלימה של קרוב ל–50 שנה במיליוני בני אדם נטולי זכויות אדם בסיסיות. קריאה בהכרעת הדין במשפטו של אלאור אזריה מסבירה מדוע מתחרות מפלגות המרכז־ימין על הכפשת "בצלם" ו"שוברים שתיקה". הקריאה מגלה כי המשפט כולו, מתחילתו ועד סופו, התנהל כאילו יום בהיר אחד קם חייל מחטיבת כפיר וירה בפלסטיני, שניסה קודם לדקור חייל בחטיבתו. מה שנעדר כליל מהמשפט זו העובדה הפשוטה, הבלתי חשובה בעליל לחלק הארי של הישראלים, שהרקע להריגתו של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אזריה הוא שליטה צבאית אלימה של קרוב ל–50 שנה במיליוני בני אדם נטולי זכויות אדם בסיסיות. וזו הסיבה שבגללה טורחים חברי הקואליציה, וגם רבים מחברי האופוזיציה, לחבוט בעקביות בארגונים שתקציבם השנתי ומספר עובדיהם, ביחד, קטן מזה של פלוגה וחצי: ארגונים אלה הם הגופים היחידים כמעט בחברה הישראלית שתוקפים באופן עקבי את ההתייחסות אל השליטה בפלסטינים כאל עניין ישראל פנימי, בין אם עניין פוליטי, צבאי או אתי. אלה הארגונים שהידע שהם אוספים, מנתחים ומפרסמים בארץ ובעולם זה שנות דור מוכיח כי הירי שביצע אזריה אינו תקלה מבצעית או מוסרית, אלא תוצאה הכרחית של מצב שבו למעצמה אזורית יש שליטה אבסולוטית על כל ההיבטים בחייהם של מיליוני בני אדם, שאתרע מזלם להיוולד על אדמה שישראל חפצה בה. הוא תוצאה הכרחית של מצב שבו שולחות ממשלות ישראל במשך 50 שנה חיילים צעירים לשלוט בבני אדם נטולי זכויות, ואת המחיר ההכרחי של השליטה — "חריגות" כמו זו של אזריה או של שוטר מג"ב בן דרי (שמואשם שירה בנער פלסטיני והרגו) — משלמים רק החיילים הזוטרים. המצב הזה מתאפשר רק משום שהקורבנות והסבל שלהם מנוכים מהמשוואה. קריאה בהכרעת הדין במשפטו של אלאור אזריה מסבירה מדוע מתחרות מפלגות המרכז־ימין על הכפשת "בצלם" ו"שוברים שתיקה". הקריאה מגלה כי המשפט כולו, מתחילתו ועד סופו, התנהל כאילו יום בהיר אחד קם חייל מחטיבת כפיר וירה בפלסטיני, שניסה קודם לדקור חייל בחטיבתו. מה שנעדר כליל מהמשפט זו העובדה הפשוטה, הבלתי חשובה בעליל לחלק הארי של הישראלים, שהרקע להריגתו של עבד אל־פתאח א־שריף על ידי אזריה הוא שליטה צבאית אלימה של קרוב ל–50 שנה במיליוני בני אדם נטולי זכויות אדם בסיסיות. וזו הסיבה שבגללה טורחים חברי הקואליציה, וגם רבים מחברי האופוזיציה, לחבוט בעקביות בארגונים שתקציבם השנתי ומספר עובדיהם, ביחד, קטן מזה של פלוגה וחצי: ארגונים אלה הם הגופים היחידים כמעט בחברה הישראלית שתוקפים באופן עקבי את ההתייחסות אל השליטה בפלסטינים כאל עניין ישראל פנימי, בין אם עניין פוליטי, צבאי או אתי. אלה הארגונים שהידע שהם אוספים, מנתחים ומפרסמים בארץ ובעולם זה שנות דור מוכיח כי הירי שביצע אזריה אינו תקלה מבצעית או מוסרית, אלא תוצאה הכרחית של מצב שבו למעצמה אזורית יש שליטה אבסולוטית על כל ההיבטים בחייהם של מיליוני בני אדם, שאתרע מזלם להיוולד על אדמה שישראל חפצה בה. הוא תוצאה הכרחית של מצב שבו שולחות ממשלות ישראל במשך 50 שנה חיילים צעירים לשלוט בבני אדם נטולי זכויות, ואת המחיר ההכרחי של השליטה — "חריגות" כמו זו של אזריה או של שוטר מג"ב בן דרי (שמואשם שירה בנער פלסטיני והרגו) — משלמים רק החיילים הזוטרים. המצב הזה מתאפשר רק משום שהקורבנות והסבל שלהם מנוכים מהמשוואה11/1/2017
...
משפט אזריה: פרפורי גסיסה של משטר תקיןגדעון לוי, haaretz התבוננו במשפטו של אלאור אזריה: כך נראים פרפורים אחרונים. כך נראים פרפורי גסיסה של משטר תקין ועוויתות אחרונות של חברה בריאה. כך נראית מראית עין של שוויון בפני החוק — מה היה קורה אם אזריה היה פלסטיני — שרוב המסיכות כבר נקרעו מעל פניו, כולל מעטה הבושה. כך נראית דמוקרטיה שחשבה שהיא יכולה להתקיים באין מפריע כשבחצרה האחורית מתקיימת רודנות צבאית ברוטאלית. כך נראה צבא כיבוש, שעוד מתעקש על כמה טקסי פולחן של חוק וערכים. הכל דוהר בכיוון אחד, ומול השעטה הפרועה הזאת מתקיים מאמץ אחרון לעטות תחפושת של מהוגנות — משפט אזריה או פינוי עמונה, כדוגמה. כשמשה יעלון וגדי איזנקוט, שני מפקדי צבא שאחראים לפשעי מלחמה וכיבוש, נהפכו לשומרי החותם של החוק והמוסר בישראל, המצב הוא כלאחר ייאוש. כדאי להתבונן היטב בשניים: עוד מעט וגם הם לא יהיו כאן. את מקומם ימלאו גרועים מהם. ההמון איים: "גדי, גדי, תיזהר, רבין מחפש חבר". אולי נתגעגע לאיזנקוט, לא להאמין, גם הוא כבר זן נכחד. בבסיס הכל עומדת השנאה לערבים. אזריה הוא גיבור כמעט לאומי בגלל סיבה אחת: הוא הרג ערבי (הגבולות בין ערבי למחבל מטושטשים בישראל). הוא עשה את מה שרבים היו רוצים לעשות ורבים עוד יותר חושבים שצריך לעשות. זה היה רצח מתוך רחמים: רחמים עצמיים של הכובש על מר גורלו. כמה מסכן הוא החייל אזריה שנאלץ לעמוד במחסום בחברון, כמה מסכנים הם מפקדיו ששלחו אותו לשם, כמה מסכנה ישראל שנאלצת להציב מחסומים בלב לבה של עיר פלסטינית ולחנוק את תושביה. על זה איש לא הועמד לדין. אזריה הוא לא גיבור ולא קורבן. הוא עבריין. מעליו עבריינים גדולים יותר. 11/1/2017
...
ראש הממשלה הבא לא יעשן "נוֹבְּלֶס"יצחק לאור, haaretz וכולם יהיו, כמו ראש הממשלה הבא, כמו זה שאחריו, כמו זה שאחרי זה שאחריו, נגד הטרור, איך לא? כל טרור, נגד חיילים (שלנו), נגד אזרחים (שלנו) ונגד חלוקת ירושלים, גם זה, מאז הסיפוח ב–1967 כולנו בעד ריסוק ירושלים הערבית לכדי שכונות עוני אומללות, לרסיסים של עיר שהיתה מרכז לאומי של הגדה, מקום מפגש של הפלסטינים מג`נין עד חברון. אין. כבר אין. אבל מי זוכר? העיוורון הישראלי משותף לראש הממשלה ולגמדי ה"סקופים" של הכלבוטק, אבל לא לנתיני הכיבוש, אף פעם. הם לא חלק מהסיפור, בקבוקי שרה, סיגרי ביבי. אפילו לא הוויכוח על הפחדן אזריה, בין אוהדיו מימין ומשמאל (אזריה הקורבן), ובין אוהדי הרמטכ"ל, הדיון הזה לא כלל את דמעות האם השכולה מחברון ולא את תביעת הצדק של משפחתו, שלא לדבר על אוּמָתוֹ. העיוורון הישראלי הוא עיוורון העין שאינה רואה את עצמה, אלא משתקעת בהבלי מילצ`ן, נוני, ולא רואה את 6,440 הפלסטינים שנעצרו ב–2016 בידי "הילדים של כולנו" והם יושבים בבתי הכלא, בחדרי החקירות, בקור, בגעגועים לבתיהם, כולל ילדים. 2,029 מהם היו תושבי ירושלים המזרחית הנהרסת. אלה המספרים היבשים שמאחורי העיוורון הישראלי. קלגסיו יהודים מכל העדות. הפלסטיני קופץ לתודעה לא כשהוא רועד בתחנת המשטרה, מייחל לאבא שיבוא לעזור, ושום אבא לא יבוא, ולא כשהוא ישן בין עוד עשרה נוחרים בתא, לא כשהוא מנסה לעבור מחסום כדי להתפרנס, לא כשהוא שר יחד עם חברים שיר "לאומני" ונעצר ומקבל מכות. הפלסטיני צץ בתודעה רק כשהוא הורג ישראלים. אז, לרגע — תאונה או לא תאונה — נפרמת התודעה. נכנס "מחבל". נסגר התפר. הימין צווח "בושה! החיילים ברחו בגלל מה שעשו לאזריה", והשמאל הפייסבוקי חוזר לסיגרים. דבר אחד שוכחים המתבוססים בבוץ הפורֶנְזִי: אולמרט יושב בכלא על שוחד, לא על מלחמת לבנון השנייה ואלפי קורבנותיה, ולא על "עופרת יצוקה" על זוועותיה. לכן קיבלנו את ביבי במקומו. אם ביבי יודח, לא בגלל ההסתה שלו נגד הערבים (השקרן האשים אותם בשריפות ולא התנצל), ולא בשל מעשיו בשטחים, ולא בגלל העוני שהמיט על מיליונים, אלא בגלל הטריבונל של "שמאל הקלטות", נקבל מישהו גרוע ממנו. את ראש הממשלה מדיחה האופוזיציה, במאבק פוליטי, לא רכלני קפה צוקרברג.11/1/2017
...
דיווחים בעזה: שלושה תינוקות מתו מקור ביומיים בגלל משבר החשמלג`קי חורי, haaretz משבר החשמל ברצועת עזה, שהחריף בשבועות האחרונים, הביא ביומיים האחרונים למותם מקור של שלושה תינוקות, כך נמסר בדיווחים פלסטיניים. נכון לעתה נמנעים במשרד הבריאות הפלסטיני בעזה מפרסום הודעה רשמית בנוגע לנסיבות המוות ואומרים כי הנושא נבדק. על פי הדיווחים אחד התינוקות, שמת במחנה הפליטים אל-בורייג`, היה בן 12 יום בלבד והוא שהה עם משפחתו בקרוואן המנותק מחשמל. פעוט אחר שמת, בדיר אל-בלאח, היה בן שמונה חודשים. מותם של שני התינוקות הללו מצטרף למות בן שלושה חודשים שעל פי דיווח פלסטיני אחר אירע אתמול (שני) ברפיח. דיווחים אלה עשויים להעצים עוד את המתח בשל משבר החשמל המחריף ברצועה. בתקופה האחרונה אספקת החשמל בה לא עולה על שלוש שעות ביום, וגם זאת באופן לא סדיר. לפי מקורות המעורים במתרחש ברצועה, הסיבה להחמרה נעוצה בכך שרשות החשמל בעזה לא מצליחה לרכוש סולר בכמויות הנדרשות להפעלת תחנת הכוח באופן מלא. ברצועה רואים ברשות הפלסטינית אחראית למשבר משום שברמאללה מסרבים לבטל את המס על הסולר, המעלה את מחירו בעשרות אחוזים.11/1/2017
...
בית המשפט השתנה או הציפיות שלנו?אסף וייצן, haaretz מבקשי מקלט במתקן חולות. האם מעצרים מנהליים למבקשי מקלט הם חוקיים?אליהו הרשקוביץ "זה לא ההליך המתאים" הסביר בית המשפט העליון כשביקשנו שיכריע אם נוהל מעצרים מינהלים שחל רק על מבקשי מקלט הוא חוקי. דובר שם באדם שהועמד לדין, הורשע ונשאר בכלא הרבה אחרי שסיים לרצות את עונשו. מאז שנת 2012 הוגשו עתירות וערעורים רבים כנגד הנוהל, אבל אף אחד מהם לא נמצא מתאים כדי להכריע בשאלה העקרונית. כך יוצא שכבר כמה שנים בני אדם כלואים ללא משפט בזמן שבית המשפט תר אחר "ההליך המתאים" כדי להחליט האם זה חוקי. "אוזנינו אינן אטומות" אמר בית המשפט העליון למוטסים עלי קצת לפני שמחק את הערעור השני שהגיש נגד כליאתו. שלושה ערעורים כאלו נמחקו ללא הכרעה, מה שהוביל לכליאתו של עלי במשך 144 חודשים במתקן חולות. עלי שוחרר לבסוף בהוראת היועץ המשפטי לממשלה ובהמשך אפילו הוכר על ידי המדינה כפליט הראשון – והיחיד עד כה – מחבל דארפור שבסודן. השמחה על מעמד הפליט לוותה בצער על תקופת חיים שנגזלה בצל שתיקתו של בית המשפט.לאור ההחלטות האמורות, אין להתפלא כי פורסם לאחרונה שרשות האוכלוסין גנזה חוות דעת פנימית שקבעה כי יש להכיר בדרפורים כפליטים. גם אין סיבה לתמוה על כך שבמשך שנים, מורשים מבקשי המקלט לעבוד רק אם יש ברשותם ויזה עליה כתוב שהיא "אינה מהווה היתר לעבוד בישראל". כך נראית מדינה שנותנת לאינטרסים פוליטים צרים לגבור על הוראות הדין. כך נראית מדינה שבתי המשפט שלה עומדים מהצד, נבוכים, מקווים וחוששים, בזמן שרשות ציבורית מתעללת בבני אדם במטרה מוצהרת להמאיס עליהם את חייהם.גם אם שמים בצד את בתי הדין המיוחדים, שוב ושוב אנחנו פוגשים שופטות ושופטים שמבכרים הימנעות מהכרעות מהותיות בקשר לפגיעה בזכויות אדם. הימנעות זו רק מתעצמת כשהפגיעה מעוגנת במדיניות ומעלה שאלות עקרוניות אשר משליכות על חייהם של אנשים רבים שבגלל מצוקה כלכלית או חוסר ידע לא מצליחים להביא את עניינם האישי בפני בית המשפט. בהליך אחר ביטל השופט מישאל חשין מדיניות של משרד הפנים שקבעה כי בני זוג של ישראלים יידרשו לצאת מהארץ כדי להסדיר את מעמדם, תוך הבהרה שהסמכות והאחריות לפירושם של חוקים מסורה רק לבתי המשפט. האם חשין היה נותן לדרפורים להישאר חסרי מעמד שנים כה רבות? האם זמיר היה מאפשר לרשות ממשלתית להחביא חוות דעת רק משום שמסקנתה אינה נוחה לפוליטיקאים מתלהמים? גם אם שעריו של בית המשפט לא ננעלו, ניכר שהם – כמו חלקים משמעותיים מהמרחב הציבורי בישראל – נסגרים בקצב מטריד. אולי הסיבה לכך היא רצון שלא להתעמת עם מערכת פוליטית משולחת רסן. אולי מדובר ברצון לשמור את הכוח ולפעול במקומות ובזמנים אחרים. אולי זה בכלל לא בית המשפט שהשתנה, אלא הציפיות שלנו שכבר לא מתאימות למציאות שנוצרת כאן. 11/1/2017
...
אזריה מזכיר לנו שכולנו עשבים שוטיםעדה אושפיז, haaretz בעידן הפוסט־תקינות פוליטית איש לא טורח יותר להסתיר שמשפטו של אזריה לא היה אלא עלה תאנה שחוק למראית העין של אתוס טוהר הנשק של צה"ל. אותו אתוס שמזמן גווע לקול המקהלה של נתניהו, בנט, שקד, רגב, שהטיפו בגלוי להרג מחבלים, ולאור מעשים רבים דומים שנעשו בשטחים, מבלי שהאחראים להם יובאו למשפט. במציאות כזאת של שיסוי והסתה, היורדים אל העם מהחלונות הגבוהים ביותר, גם התנהלות משפטית אלמנטרית של מדינה דמוקרטית נגד חייל שסרח ורצח בדם קר, בשם מנהיגיו, אינה אפשרית יותר. פרשת אזריה חשפה לא רק את השסע בעם, אלא בעיקר את התמוטטות החזות המדומה של הממסד הדמוקרטי של עידן הימין. מדינה שמנהיגיה מטיפים השכם והערב לרצח, לשנאת האויב, ששוקדים לעשות דמוניזציה לערבים, אזרחי המדינה או לא, לא יכולה להעמיד לדין את נתיניה הצייתנים והמסורים ביותר. עומק הבגידה של המנהיגים כלפי הנוהים אחריהם והמאמינים בהם הפך באחת את לה פמיליה לקול המצפון של הציבוריות הישראלית.במשחק סכום אפס של פרשת אזריה נקברה התיאוריה החביבה על ימין ושמאל כאחד, הפוטרת פשעים מסוג זה כעשבים שוטים וכמקרים חריגים. רוב רובו של הציבור דחה סוף סוף על הסף את הצביעות הנפיצה הזאת, וקבע שלא רק שאזריה הוא ילד של כולנו, אלא גם שכולנו עשבים שוטים. 10/1/2017
...
לא בדיוק, אבל די דומה: אפרטהייד בדרום אפריקה ובישראלעפרה ישועה-ליית, hagada בעלי זכויות היוצרים על השיטה, האפריקנרים של דרום אפריקה, דווקא תפסו את הציונות כאחותם האידיאולוגית. רוני קסרילס, פוליטיקאי יהודי מדרום אפריקה שהשתתף באופן פעיל במאבקים נגד האפרטהייד ושימש שר בממשלה שקמה אחרי נפילתו, מצטט במאמרו את הנדריק פרוורד, ראש ממשלת דרא"פ בשנת 1961 שאמר בהתפעלות: "היהודים לקחו את ישראל מהערבים אחרי שהערבים חיו שם במשך אלף שנים. כמו דרום אפריקה, ישראל היא מדינת אפרטהייד". החוקים בישראל מזכירים לקסרילס את הפרקטיקות הדרום אפריקאיות הזכורות לשמצה: מגבלות ואיסורים על הפריביליגיות של אזרחות מלאה: חוקי מקרקעין ורכוש שגורמים לכך שאין זה חוקים לקבוצות מסויימות לרכוש או לחכור קרקע או עסקים, לרכוש או לשכור בתים, אלא במקומות מסויימים. והנפקת תעודות זהות המבוססות על חלוקה ברורה בין קבוצות האוכלוסייה.מאפייני האפרטהייד הפכו גלויים אחרי הסכמו אוסלו, קובעת פרסאח, המזהה ארבעה עקרונות בהסכמים אלה המעמידים את ה"יישות הפלסטינית" במעמד זהה לזה של "ממשלות" הבנטוסטנים שיצרה דרום אפריקה: העדר כל התחייבות מצד ישראל לתאריך של סיום הכיבוש; השארת השלטון למעשה בידי המשטר הצבאי הישראלי, שכמו המושל הכללי בדרום אפריקה בשעתו, מעניק למועצה הפלסטינית את הסמכויות שיש לה (או שאין לה); הימנעות מהכרה בעליונות החוק הבינלאומי על פני החוק הישראלי; והעיקרון שכמו בבנטוסטנים, הפלסטינים מחוייבים לתאם עם הישראלים את נושא כוחות הביטחון שלהם, בעוד כוחות הביטחון הישראלים יש שליטה מלאה על כל שטח פלסטין, באופן זהה לשלטונם של הלבנים על כל שטח דרא"פ. 10/1/2017
כך רוחץ ה"שמאל" בניקיון כפיואבו לילא (סמיר אלאחמד), haokets העצומה נגד חוק ההסדרה שהתפרסמה בגיליונות השבת של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", עליה חתמו כמה אקדמאים, אנשי תרבות, אנשי צבא ומקושטת גם בכמה שמות של ערבים, היא דוגמה מובהקת לתפיסה הקולוניאלית והגזענית של מחנה "השמאל" בישראל. יש להניח שחלק מהחתומים הסתפקו בכותרת ולא קראו את התוכן, ומיד מיהרו להוסיף את חתימתם. להם ולשכמותם ולכל היתר כדאי להזכיר שלמחנה "השמאל" הישראלי אין אח ורע בכל ההיסטוריה של הקולוניאליזם, ובוודאי לא בהיסטוריה של השמאל העולמי. רק בישראל הקולוניאלית, כל מי שיודע להגות את המלה "שלום" או להצהיר על עמדה התומכת במה שמכונה "פתרון שתי מדינות" מוכתר מיד כאיש/אשת שמאל. אך למעשה, אותו מחנה ממש אחראי על הנכבה, הטרנספר, הטיהור האתני, מפעל הגזל הגדול, מעשי הטבח הנוראיים, הריסת מאות ערים ויישובים פלסטינים, וגם על מפעל ההתנחלויות. פעם בעשור מתעורר לו קומץ ישראלי יהיר ושחצני, אך בעיקר גזעני במסווה של ליברליות, ומנסח עצומה/מסמך/אמנה (אמנת כנרת, מסמך ג`נבה, חוקה בהסכמה, ועכשיו המסמך הקולוניאלי נגד חוק ההסדרה) – שכולם ללא יוצא מהכלל מדירים את הפלסטינים ומאדירים את השליטה היהודית הנצחית. החלום הישראלי הרטוב של הטרנספר לא נעלם מאף אחד מאותם מסמכים.10/1/2017
צפו: עשרות פלסטיניות מנעו הריסת בית ללא אלימות שיחה מקומית ,נטשה רוט נשות הכפר הקטן בודרוס בגדה המערבית הצליחו ביום רביעי לחסום בגופן חיילים שהגיעו להרוס בית בכפרן. וידאו קצרצר מהאירוע, שצולם על ידי עיסאם רימאווי, מראה עשרות נשים פלסטיניות תושבות הכפר כשהן עומדות בשקט על מרפסות הבית ובכניסה, בעוד שג`יפים של מג"ב והצבא חונים בחוץ. בצד עומדים גם גברים מהכפר שמסתכלים על התפתחות האירוע. מה שהווידאו הקצר לא מראה הוא שאחרי זמן ממושך שהחיילים היו במקום – הם נכנעו מול המחאה הלא אלימה, וויתרו על הריסת הבית. 10/1/2017
אל תגידו לא ידענו - 02.01.17עמוס גבירץ,on-the-left-side 10/1/2017
עשרות נשים חולות סרטן הפגינו ביום חמישי האחרון מול משרדי הוועדה האזרחית בעזה, במחאה על מדיניות המניעות הביטחוניות הישראלית, שאינה מאפשרת להן לצאת מעזה להמשך טיפול מציל חיים. עשרות נשים חולות סרטן הפגינו ביום חמישי האחרון מול משרדי הוועדה האזרחית בעזה (בתמונה), במחאה על מדיניות המניעות הביטחוניות הישראלית, שאינה מאפשרת להן לצאת מעזה להמשך טיפול מציל חיים. כפי שהראינו בדף מידע שהוצאנו, מניעות לנוע מסיבות "ביטחוניות" ניחתות באופן שנראה שרירותי וגורף על מגזרים שונים, שעומדים בקריטריונים הצרים שקבעה ישראל, וזאת בלא קשר סביר לצורך ביטחוני. חולים הזקוקים לטיפולים שאין בנמצא ברצועה, כמו גם אנשי עסקים וסוחרים, ומקרים הומניטריים שונים, נתקלים במדיניות שפוגעת בזכויות יסוד, באיכות החיים, בכלכלה ובחיי המשפחה של אלפים, ועל פי ניתוח מערכת הביטחון בישראל, גם מסכנת את יציבות האזור כולו. 5/1/2017
...
הפינוי המושתק של אזרחים ישראליםעמוס גבירץ, haaretz הזעקה הייתה מרה והדהדה מקצה הארץ לקצהָ: עומדים לגרש יהודים מבתיהם! והנה עכשיו עומדים לגרש אזרחים ישראלים מבתיהם, והדממה כמעט מוחלטת. נשאלת השאלה: מה ההבדל? מדוע במקרה אחד רעש גדול ובמקרה האחר התעלמות? ובכן, במקרה הראשון השתלטו מתנחלים בכוח על אדמות פרטיות של פלסטינים והקימו מאחז לא חוקי בניגוד לחוק הישראלי, וכמובן בניגוד לחוק הבינלאומי. לכן קבע בג"ץ שעליהם לפנות את האדמות האמורות. במקרה השני, לעומת זאת, מדובר באזרחי ישראל שלרוע מזלם נולדו בדואים במדינה יהודית. ב-1949 סילקו שלטונות ישראל את שבט אבו אלקיעאן מאדמותיהם בוואדי זבלה, שליד קיבוץ שובל. אחרי כמה העברות ממקום למקום, הושיבו אותם נציגי הממשלה במקומם הנוכחי – אום אל חיראן ועתיר. כעבור 60 שנה, מכל המקומות הריקים בסביבה, דווקא במקומם החליטה הממשלה להקים יישוב ליהודים. כך יפנו אזרחים ממקום מושבם, כי הם בדואים במדינת היהודים, ויישבו במקומם יהודים. זוהי פעולה גזענית-לאומנית מובהקת. זו מדיניות ארוכת שנים של ממשלות ישראל, לרכז את כל הבדואים בנגב לעיירות. "עיירות" הן השטח המצומצם ביותר שאפשר לדחוס אליו אזרחים לא רצויים. את שארית אדמותיהם יקחו. הקמת יישוב יהודי במקום היא רק תירוץ לדחיקת עוד קבוצת בדואים מהכפר לעיירה. זאת יש לדעת: כאשר הושיבו את שבט אבו אלקיעאן במקומם הנוכחי, אף לא אחד בממשלת ישראל דאז חלם לתת בסיס חוקי ליישובים שיצרו. מאז ועד היום, רואה בהם ממשלת ישראל פולשים. בג"ץ קבע שהם בני רשות (הרי הם לא פלשו לאדמות, אלא אלו הועברו אליהן), אבל נתן את אישורו למעשה הגזעני-לאומני הזה, לסילוקם מהמקום והקמת יישוב יהודי על מקום מגוריהם. נוצר מצב שאזרחים ישראלים נותרו ללא מגן, והממשלה יכולה לעשות בהם ככל העולה על רוחה. גם העובדה שבמשך 60 שנה, הם חיים על האדמה ברשות, לא מקנה להם שום זכות מול כוחה האדיר של הממשלה. את רוב אדמות הבדואים בנגב גזלה המדינה בכוח ובאמצעות חוקים שחוקקה. את האדמות שלא יכלו השלטונות לגזול באמצעות חוקים, גזלו בעזרת בתי המשפט הישראליים, שמצאו פתרון יצירתי לגזילת שארית אדמות הבדואים: הלכת האדמות המתות. משמעות הלכה זו היא שאלו אדמות שוממות, ולכן נחשבות לאדמות מדינה. מדוע שוממות? כי נקבע שהבדואים היו נודדים וככאלה לא הייתה להם זיקה אל הקרקע.10/1/2017
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה