קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
לא יהיה שוויון ללא חיסול הכיבושדימיטרי שומסקי, haaretz בחלוף ארבעה עשורים מיום האדמה, הפוליטיקה הערבית במדינת ישראל נתונה במלכוד, החסר לכאורה כל מוצא. מאז הסכמי אוסלו מסרב הציבור הערבי־הפלסטיני בישראל, בצדק, להשלים עם המאמץ הישראלי להפריד בין "הפלסטינים" נתיני הכיבוש הישראלי של 1967, הראויים מבחינת ישראל, תיאורטית, לבדל של זכויות לאומיות בעתיד הבלתי נראה לעין, ובין הערבים אזרחי המדינה, שבהם היא רואה מקבץ פרטים המשוללים זכויות לאומיות קולקטיביות. כנגד זאת, האינטלקטואלים והפרלמנטרים הבולטים מקרב הפלסטינים הישראלים הכריזו, ש"ערביי ישראל" הם חלק מהעם הפלסטיני, והם חותרים להכרה בהם כבמיעוט לאומי, וגם לשינוי דמותה של ישראל ממדינת הלאום האתני־דתי היהודי למדינת האזרחים הישראלים. ואולם ככל שאזרחי ישראל הערבים־הפלסטינים ונציגיהם הפרלמנטריים התמסרו כמעט בלעדית לעניין הצודק של הזכויות האזרחיות־הלאומיות במדינה, כן הלך והעמיק שוב, באורח בלתי נמנע, הניתוק בינם לבין "ערביי 67`" — ניתוק שישראל פועלת להנצחתו. ואכן נשאלת השאלה, מה הקשר בין זירת המאבק הפנים־ישראלי, שהפלסטינים אזרחי ישראל נאבקים בה באופן טבעי על זכויות האגף הישראלי של העם הפלסטיני, לבין המאבק הלאומי־הפלסטיני בגדה ובעזה. אפשר כמובן לטעון, שהמאבק של האזרחים הפלסטינים על האופי האזרחי־הלאומי של ישראל נועד לחזק את הכוחות הדמוקרטיים במדינה, ובכך לתרום בעקיפין למערכה נגד השלטון האנטי־דמוקרטי הישראלי בשטחי 67`. ואולם האמת היא, שכל עוד משטר הכיבוש והשעבוד הלאומי של העם הפלסטיני לא הובס — הרי שאין סיכוי לקידום חזון מדינת כל אזרחיה בגבולות ישראל, וממילא לא להשגת שוויון אמת בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. כל זאת מפני ששטיפת המוח הלאומנית־משיחיסטית, המלווה את המפעל הקולוניאליסטי הישראלי מאז 1967, מקרינה מההיגיון האתנוקרטי הדכאני שלה על דמותה הפנים־אזרחית של ישראל. זאת ועוד, הדמוניזציה המתמדת של האויב הפלסטיני שמעבר לקו הירוק, הנלחם באמצעות טרור בטרור הכיבוש הישראלי, משפיעה ללא ספק על דימוי האזרחים הערבים־הפלסטינים בעיני הציבור היהודי הישראלי. 21/4/2016
...
ההצגה הכי
ההצגה הכי גרועה בעירגדעון לוי, haaretz יש הצגות שמוטב שלא להעלותן כלל, גם אם סיימו את שלב החזרות. יש עלילות שסופן כה צפוי, עד שחבל לטרוח על כתיבתן. ויש משפטי ראווה מפוברקים, שמוטב שלא יתנהלו בכלל. כזה הוא המשפט של החייל אלאור אזריה. ההצגה הכי גרועה בעיר, שסופה נקבע עוד לפני שהחלה. את הבדיחה הזאת מוטב להפסיק ומיד — לשחרר את החייל, להחזירו לחברון, שם מקומו, ולהעניק לו צל"ש, כראוי לרוח התקופה. ההצגה שמעלה תיאטרון צה"ל בשבתו כבית הדין הצבאי ביפו תיגמר באופן דומה, בעסקת טיעון, הקלה בעונש וחנינה, ובמעטה צדקני ומוליך שולל של הליך שיפוטי תקין. עדיפה האמת. והאמת היא, שהכל מבוים. כמו בסדרת ריאליטי גרועה במיוחד, כולם משחקים את המשחק — השופט, התובע, הסניגור והקהל — כאילו אין הפקה שקובעת הכל מראש. וכמו בסדרת ריאליטי גרועה במיוחד, התסריט מופרך מיסודו, רק פתאים יאמינו לו. זה התחיל בהאשמה ברצח, שהתחלפה מיד בהריגה. אחר כך החלה הגרוטסקה של "מעצר פתוח" — אוקסימורון מוחלט, כמו "כיבוש נאור" ו"טוהר הנשק". אזריה עצור עם סירים לשבת ואמא ואבא בבסיס. איפה הפלסטיני שזכה אי פעם ל"מעצר פתוח"? איפה החשוד בהריגה שקיבל "מעצר פתוח", כולל ליל הסדר בבית? והליהוק: לתפקיד השופט נבחר סא"ל רונן שור. עמיתי חיים לוינסון סיפר בפייסבוק, איך כתובע צבאי התעקש שור להרשיע, בשתי ערכאות, אחות פלסטינית על שהגישה טיפול רפואי לפצוע פלסטיני שנחשד בטרור. יחסו לפצועים פלסטינים ידוע אפוא מראש, אבל איש לא יבקש אותו לפסול את עצמו בשל כך. אם כבר לפסול, הרי צריך לפסול את כל מערכת המשפט הצבאית, קצינים בצבא הכיבוש, חלקם מתנחלים, שדנים בגורל בני אדם החיים תחת מגפיו — עוד מחזה אבסורד שרק הכיבוש יכול להמציא. 
 21/4/2016
...
ילדה של אף אחדיוסי קליין, haaretz לא מאסר ילדים בשטחים הוא שמפתיע. מפתיעה ההסתגלות שלנו אליו. 50 שנה הן זמן מתקבל על הדעת להסתגלות. לפני 30 שנה רוצחי שבויים ירדו למחתרת, היום עורכים לכבודם עצרות. 50 שנה עושות את שלהן. מה שלא יכולנו לסבול לפני שני עשורים, מתקבל היום במשיכת כתף. כליאת ילדים, למשל. א` בת ה–12 היא לא הילדה הראשונה בשטחים שנעצרה, נשפטה ונכלאה. היא גם לא האחרונה. הסיפור איננו סבלה של א`, הוא מובן מאליו. הוא מובן מאליו, כי אחרי 50 שנה שוכנענו שא` לא דומה לילדות שלנו, לא הסבל שלה ולא הכאב של הוריה. כדי להבין יותר טוב את כאבה של א` צריך להתייחס אליו לא כמי שעומד מן הצד אלא כמי שנמצא ממש שם, לידה. כדי להבין אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שלא א` מחלחול עומדת לפני שופט צבאי אלא ילדה מרמת השרון. הילדה שלכם. כל ילדה. כל ילדה בכיתה ז` תתאים. ילדה קטנה מול שופט צבאי זהו, דמיינתם? טוב, עכשיו, משדמיינתם ילדה מוכרת במקום א` הלא מוכרת, יהיה קל יותר להבין את מה שעובר עליה ועלינו. נניח שאותה ילדה מוכרת עומדת לרצוח מישהו בסכין. רגע, לא הילדה שאתם מכירים! כן, אני יודע שזה לא אפשרי, אבל נניח. נניח שהילדה הזאת נתפסת עוד לפני שביצעה את זממה ועכשיו היא עצורה. מכאן הסיפור כבר רץ. הרי כולנו מכירים את הנוהל מהטלוויזיה. מסובבים לאחור את ידיה וכובלים אותן באזיקים. אחר כך מזהירים אותה שכל מה שתאמר עלול לשמש נגדה ומציעים לה להתייעץ עם עורך דין. העובדה שידיה כבולות ועיניה מכוסות איננה רלוונטית בשלב זה. 21/4/2016
...
דו"ח של האו"ם: 75 אלף עזתים עדיין עקורים מאז המלחמהמיכאל שפר עומר-מן, mekomit כמעט שנתיים למלחמה, ורוב הבתים ההרוסים טרם נבנו מחדש. 70 אחוז מהעקורים תלויים בסיוע הומניטרי כדי לשרוד. המלצות הדו"ח: הקלת המצור, פיוס בין פתח וחמאס, ותרומות ממדינות זרות. כ-75 אלף מתושבי עזה, ובהם בערך 44 אלף ילדים, חיים כבר כשנתיים כעקורים פנימיים ברצועה מאז המלחמה האחרונה – כך לפי דו"ח חדש של סוכנות התיאום ההומניטרית של האו"ם (OCHA) שפורסם אתמול (שלישי). כ-18 אלף יחידות דיור נהרסו או ניזוקו קשות במהלך המלחמה האחרונה. מתוכן רק כ-3,000, או 16 אחוז, נבנו מחדש או שוקמו באופן שמאפשר לחזור לחיות בהן, כך לפי הדו"ח. מבין העקורים הפנימיים, 62 אחוז ממי שהיו הבעלים של הבית בו גרו עכשיו חיים בשכירות. עם זאת, לפי הדיווח, בשל מצוקת הדיור הקשה בעזה חדרים שכורים אלה כוללים גם "חדרי אחסון, יחידות דיור בבנייה, דירות שלא ראויות למגורים בבניינים של שכנים או קרובים, או חיים משותפים אצל המשפחה המורחבת". עוד כרבע מהאנשים שנבדקו על ידי האו"ם חיים "בתוך הריסות בתיהם הפגומים". 63 אחוזים מהעקורים הפנימיים עדיין לא התחילו אפילו לשקם או לשפץ את בתיהם. מבין מי שכן התחילו, 61 אחוזים נזקקים לסיוע הומניטרי ולמענקי תמיכה בשביל הבנייה. 20/4/2016
חמי שלו, haaretz ביידן: הממשל האמריקאי חש ״תסכול עצום״ ממדיניות ממשלת ישראל סגן הנשיא נאם בוועידת ג`יי סטריט והתבטא באופן חריף נגד הרחבת ההתנחלויות. ביידן גם שיבח את ח"כ סתיו שפיר שנאמה בוועידה: מקווה שהדעות שלך יזכו בקרוב לרוב בכנסת. בהתבטאות חריגה וחריפה למדי, סגן הנשיא האמריקאי ג׳ו ביידן הביע אמש (שני) את ה״תסכול העצום״ של הממשל האמריקאי ממדיניות השלום של ממשלת ישראל ומפעולותיה להרחבת ההתנחלויות. בסעודת ערב חגיגית של הלובי היהודי-ליברלי ג׳יי סטריט, ביידן אמר ש״המדיניות השיטתית והמתמשכת של הרחבת התנחלויות, הכשרת מאחזים והפקעת קרקעות מזיזה את ישראל לכיוון הלא נכון של מציאות של מדינה אחת - וזהו כיוון מסוכן״. בסימן אחר ל״אווירת סוף קורס״ שאולי החלה להתפשט בממשל האמריקאי, ביידן גם לא היסס לשבח את חברת הכנסת סתיו שפיר, שנאמה אף היא בארוחת הערב, ולהביע תקווה ״שהדעות שלך יזכו בקרוב לרוב בכנסת״. 20/4/2016
...
דז`ה־וו ירושלמי: מראות האינתיפאדה השנייה חזרו, בכמה הבדלים ניר חסון, haaretz ככל הנראה אין מדובר בחוליית טרור מתוחכמת, אלא בהתארגנות מקומית. בתום רגיעה של שלושה שבועות, הפיגוע מצביע על כך שהגחלים עדיין לוחשות ומתיחות סביב הר הבית עלולה לשפוך שמן למדורה. ההבדלים בגודל המטען בין הימים השחורים של האינתיפאדה השנייה לבין היום מצביעים, קרוב לוודאי, גם על הגורם שהניח אותו. בשלב זה ניתן להעריך שלא מדובר בחוליית טרור מתוחכמת עם "מוח הנדסי" ותשתית ייצור והברחה, אלא בהתארגנות מקומית, אולי ירושלמית. כך או כך, פיגוע אחד ללא הרוגים לא יטלטל את חייהם של תושבי ירושלים. אבל הוא מעיד שבניגוד לתקוות, גל האלימות לא הגיע לסופו.20/4/2016
...
לראשונה: ישראל הרסה בתים בכפר שנותר מחוץ לחומת ההפרדה בירושליםאביב טטרסקי, mekomit מדינת ישראל הרסה ביום שלישי האחרון (12 באפריל) שלושה בתים בחלק הירושלמי של הכפר וולאג`ה. דחפורים מלווים בכוחות גדולים של חיילים פשטו על הכפר בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר והחלו בהריסת הבתים: בית עם שתי יחידות דיור שטרם נכנסו לגור בו, בית של משפחה בת חמש נפשות ובית של בחור צעיר שזה עתה התארס. הבחור הוא מחמוד, נכדו של חברנו הקרוב אבו נידאל. ההריסות בוולאג`ה מצטרפות לגל הריסות גדול שישראל מבצעת בחודשים האחרונים ברחבי הגדה המערבית – ח`ירבת טאנא, אום אל ח`יר, הישובים הבדואים בין ירושלים למעלה אדומים ועוד ועוד. מאות רבות של אנשים איבדו בחודשים הללו את בתיהם וקהילות שלמות נמצאות בסכנה מוחשית של גירוש. ארגון רגבים, ח"כ מוטי יוגב וגורמי ימין נוספים מפעילים לחצים עזים לביצוע הריסות אכזריות אלו שמטרתן לסלק פלסטינים משטחי סי (התכנית הרשמית של הבית היהודי היא לפעול לסיפוח שטחי סי לישראל כשכמעט כול 18/4/2016
הסרטון האחר מחברון: הצעירה מהווידיאוניצה אמינוב, hagada ישנו סרטון אחר מחברון. במחצית פברואר הופץ ברשתות החברתיות סרטון נוסף שצולם בחברון. בסרטון רואים צעירה מתבוססת בדמה שוכבת, וחייל חמוש מונע מכולם להתקרב אליה. בסרטון ישנו גבר שצועק: זו הבת שלי, והחייל מרחיק אותו. נכה על כסא גלגלים ניסה גם הוא להתקרב, ואז העיפו אותו מכסא הגלגלים.לעצורה קוראים יאסמין רשאד חגאזי זרו תמימי.18/4/2016
על אחריותו של החייל היורה בחברוןעמרי גרינברג, haokets גם בעוד אנחנו מטילים את עיקר האחריות לירי בחברון על קובעי מדיניות ומנהיגים, אסור לנו להסיר אחריות מהחייל המבצע בשטח. הדיכוי שהציב אותו בזמן ובמקום ההם אינו פוטר אותו מאחריות למעשיו – לקיחת חייו של אדם אחר, שבעיניו הוא אינו אדם כלל18/4/2016
דיווח וידאו מן ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 15.4.2016מאת דוד ריב16/4/2016
...
דיווח וידאו מן ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 15.4.2016מאת ישראל פוטרמן16/4/2016
...
דיווח וידאו על ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 8.4.2016מאת דוד ריב9/4/2016
...
דיווח וידאו על ההפגנה בנעילין, יום ששי 8.4.2016מאת ישראל פוטרמן9/4/2016
...
חברון בדרך לבוסניהדניאל בלטמן, haaretz ביום שבו תועד א` מחטיבת "כפיר" מוציא להורג בדם קר את עבד אל־פתאח א־שריף, גזר בין הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה בהאג 40 שנות מאסר על רדובן קרדז`יץ`, מנהיג הסרבים בבוסניה, האחראי לטבח של כ–8,000 מוסלמים בוסנים בסרברניצה ביולי 1995. כ–20 שנה מפרידות בין הטבח ההוא לרצח הזה. אף על פי ששניהם אירעו על רקע מציאות שונה, יש להם מכנה משותף עמוק. את שני הפשעים ביצעו חיילים, הפועלים בטריטוריה שבה הקורבן הודר מכל שותפות עם הצד השולח את הצבא השולט בחייו. לא רק שאין הוא כלול בקולקטיב השליט, הוא נחשב לנחות, וזכות קיומו מוטלת בספק. במקרה כזה האצבע על ההדק קלה, והיורה משוכנע בצדקת מעשיו. א` הוא סימפטום לתהליכים שהבשילו במשך 50 שנות כיבוש. את הרצח שביצע על דעת עצמו אפשר להבין רק אם בודקים את המעטפת המבצעית, האידיאולוגית והמנטלית שעומדת מאחוריו. חטיבת "כפיר", היא זרוע מבצעת של הכיבוש. החטיבה הוקמה כדי להכשיר לוחמים לבצע מטרות, שרוב חיילי חיל הרגלים בצה"ל אינם מוכשרים לבצע: שיטור ברוטלי בקרב אוכלוסייה עוינת. זו איננה יחידה לוחמת רגילה. חייליה מפעילים אלימות יום יומית על המוני בני אדם. הם פורצים לבתים באישון לילה וגוררים אנשים ממיטותיהם לעיני ילדיהם, עוצרים במחסומים נשים הרות וחולים ולוכדים ילדים שמיידים אבנים. הם הופכים את חיי מאות אלפי בני אדם לגיהנום ובכך מבצעים את התפקיד שהטילה עליהם המדינה: הגנה על הפרויקט הקולוניאלי־הגזעני בשטחים.5/4/2016
...
הצבא החצי־מוסרי ביותר בעולםאברהם בורג, haaretz מציאות חייהם של מרבית בני האדם מלאה בסתירות, וזה נפלא ומעשיר, אם הם רק מוּדָעים ומוֹדים. אלא שבדרך כלל, רובם אינם משקיעים במחשבות ורעיונות, ומעדיפים לחיות בתוך קלישאות מרגיעות ומנחמות. נוח להם עם הכותרות שמגדירות אותם בתמצית וחוסכות להם את המאמץ הנדרש לביקורת עצמית או חלילה להשתנוּת, מחויבות ערכית או אקטיביזם פוליטי. כך היא האמירה ״צה״ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם״. כבר בראשית הדברים אני מבקש לפקפק בתקפות האמירה. מי בדק? מי השתתף במבדקים? מה היו הקריטריונים? על פני כמה שנים משתרעת תקופת המחקר? ובכלל, מי היתה קבוצת הביקורת? בקיצור, סתם אמירה שדופה מהשפה ולחוץ. כי בלבב פנימה כל מי שמבין שצבא הוא מכשיר מדינתי חיוני, חייב לעצמו דין וחשבון על הדרך שבה מנהלת המדינה שלו את משאב הכוח המרכזי הזה. וקיימא לן: אין נשק טהור, אבל יש להוותנו פעילים טמאים. קלישאה נוספת היא "צה״ל הוא צבא העם". בשלה נוצרים לחצים ציבוריים כמעט אנטישמיים, נגד החרדים כדי שיהפכו לחלק מהעם החדש, הישראלי־היהודי, ובאותו כלי ממש משתמשים כדי להדיר את הערבים מהשלם הישראלי (שהרי בעבור הרוב היהודי, ובכללם סגן השר אלי בן דהן, רק היהודי הוא ישראלי). אבל אבוי, כמעט מחצית העם הזה — כך נמצא בכל הסקרים, המחקרים, הבדיקות והאינטואיציות — הוא גזען, רדוף, רודף, אלים, פשטן, צמא דם, מתלהם, כוחני ולאומן. אז אם חצי העם הוא כזה, האם פירוש הדבר שמחצית הצבא היא גם כזאת? ? 5/4/2016
...
כשהמוות נראה כמו המוצא היחיד: עליה חדה במספר ההתאבדויות בעזהmekomit, אינאס פארס גאנם לפני שהצית את עצמו כתב יונס "אני התחלתי את החיים, ואני אהיה מי שמסיים אותם". נידאל שהרגיש שכל הדלתות ננעלו בפניו תלה עצמו. ראזק לא ידע איך יפרנס את משפחתו לפני שטיפס על מגדל ואיים לקפוץ. תחת מצור ישראלי-מצרי וללא עבודה: מתחילת השנה ניסו או הצליחו להתאבד בעזה כ-80 בני אדם מידי חודש מה קורה כאשר אדם נאלץ להיאבק שנים על גבי שנים בלי שהוא מצליח להרוויח מספיק כסף כדי להצליח לתמוך במשפחתו, ואין לו – מילולית – שום דרך החוצה? לפני שהצית את עצמו כתב יונס "אני התחלתי את החיים, ואני אהיה מי שמסיים אותם". נידאל שהרגיש שכל הדלתות ננעלו בפניו תלה עצמו. ראזק לא ידע איך יפרנס את משפחתו לפני שטיפס על מגדל ואיים לקפוץ. תחת מצור ישראלי-מצרי וללא עבודה: מתחילת השנה ניסו או הצליחו להתאבד בעזה כ-80 בני אדם מידי חודש מה קורה כאשר אדם נאלץ להיאבק שנים על גבי שנים בלי שהוא מצליח להרוויח מספיק כסף כדי להצליח לתמוך במשפחתו, ואין לו – מילולית – שום דרך החוצה? 5/4/2016
למה חשיפת הירי בחברון טובה לישראלים?רמי ונס,mekomit הימנים מקבלים הזדמנות להוקיע "תפוחים רקובים" והשמאלנים יכולים להמשיך לקונן על האכזריות של הכיבוש שמדרדר אותם לרמה של הילידים, "המחבלים". חשיפת המקרה של החייל שירה בראשו של פלסטיני פצוע מאפשרת לישראלים להמשיך לא להסתכל על המראה שעל החומה חיכיתי וחיכיתי. עבד אל-פתאח שריף קוראים לו. לא "הפלסטיני", ולא "המחבל". חיכיתי וחיכיתי עד שגוף תקשורת מרכזי, כמובן שלא צהובונים סטייל "ביבי היום", "ידיעות אחרונות" או "וואלה!", אלא כלי תקשורת כמו "הארץ" או "חדשות 10", יפתחו אייטם על החייל הרוצח תוך אזכור שמו של עבד אל-פתאח שריף תחילה, ולא בסוף הכתבה או האייטם, אם בכלל. אני עדיין מחכה, למשהו שכנראה כבר לא יבוא. מבחינתכם, ברור שפלסטיני מת עם סכין שהעז להיאבק באופן ישיר בכיבוש, מיד יזכה לשמות גנאי ולהתעלמות מזהותו האישית, משל נולד אדם ללא שם. לעומת זאת, איך תופסים מרבית הפלסטינים את החייל שלכם? כחייל כיבוש רוצח, עוד אחד מני רבים. וזהו. להבדיל מכם, אנחנו, למרות כל הסיבות המוצדקות שבעולם, לא ממהרים להדביק שמות גנאי דמוניים לבני אדם. מבחינתנו, החייל הוא לא "מחבל". 5/4/2016
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - סוף מרץ 2016 3/4/2016
...
" ״ילדה עצורה שגילה לא עולה על שלוש עשרה שואלת בתמימות ׳למה הם צריכים לקשור לי את הידיים בדברים האלה (היא מתכוונת לאזיקים" 3/4/2016
כך שולטת ישראל במרחב הדיגיטלי והסלולרי בשטחיםנטע אלכסנדר, haaretz הפלסטינים תושבי השטחים סובלים ממגבלות תקשורת רבות — החל בשיבושי קליטה, עבור בניתוקים ובעלויות שימוש גבוהות בטלפון סלולרי השייך לחברות ישראליות וכלה בהיעדר קליטה מוחלט. לדברי חוקרת התקשורת והבמאית הדוקומנטרית ד"ר הלגה תאוויל־סורי, מדובר בפעילות מכוונת שמטרתה לשמר את הכיבוש. בראיון היא מסבירה מדוע ניסיונותיהם להשיק אינתיפאדה דיגיטלית כשלו ואיפה בכל זאת אפשר למצוא שביב של תקווה........אומרת תאוויל־סורי. "חוקרים כמו אייל ויצמן (שספריו, ובהם "ארץ חלולה" מ–2007, עוסקים בחקר "הארכיטקטורה של הכיבוש", נ״א) מתארים את שליטתה של ישראל בשטחים ממעוף הציפור, אבל אותי סיקרן להבין איך התשתית הזאת באה לידי ביטוי כשפלסטינים תקועים שבע שעות במחסום קלנדיה ולא יכולים להתקשר לאף אחד, כי ישראל חסמה את הקליטה הסלולרית של רשתות פלסטיניות באזור המחסום, או כשמתנחלים משתמשים באנטנות כדי להתחיל עבודות תשתית לא חוקיות. ב–15 השנים האחרונות ביליתי אינספור שעות במחסומים, ואני מנסה להבין מהן המערכות שמעצבות את החיים בשטחים. 2/4/2016
...
הכמיהה לקטסטרופהיוסי סוכרי, haaretz לאחרונה המאבק בין פתרון המדינה האחת לפתרון שתי המדינות, שהתנהל בראשי במשך שנים על גבי שנים, מת. הוא אינו שב לחיים ולו לשנייה אחת, גם כאשר אני קורא ושומע עליו כל העת באמצעי התקשורת בישראל ובעולם, שמסרבים להרפות ממנו. הוא כבר אינו חשוב. בשנה האחרונה שמעתי מקרוב כיצד הולכת ומשתרשת לה בקרב אנשים רבים בעולם התפישה, שהשלום ייכון בין ישראל לפלסטינים רק לאחר שתתחולל כאן קטסטרופה. באוניברסיטאות ובמרכזים קהילתיים שבהם הרציתי, שמעתי אנשים אומרים את המלה הזאת לעתים תוך כדי משיכת כתפיים ולעתים בכמיהה שיש בה מן הייאוש. זאת ועוד, ואריאנט מסוים של התפישה הזאת הולך וקונה לו אחיזה גם אצל לא מעט ישראלים, שהרימו ידיים למול עקשנותו של הסכסוך ובתוך לבם נכנעו לתפישה שהוא בלתי פתיר. וגם הם ממתינים בתחתיות נפשותיהם, בפסיביות אין־קץ, לבואו של האסון הגדול, שלאחריו המצב ישתנה מן הבסיס, או בלשונם שלהם: "צריך להיות הרבה יותר רע כדי שיהיה טוב יותר", כלומר שהדרך לפתרון עוברת בשער הקטסטרופה המינורית. אלא שאין בנמצא קטסטרופה מינורית. לא ניתן לתחום אסון לממדים רצויים, לא ניתן לשרטט את גבולותיו. איש אינו יכול לשלוט בו. על רקע הדברים הללו כבר אין משמעות לסוג הפתרון שיתכונן בינינו לבין הפלסטינים. זה חסר משמעות אם הוא יהיה בנוסח שתי המדינות, או המדינה האחת, או יופיע בדרך שלישית. עכשיו יש לנסות ולהביא בדחיפות פתרון כלשהו, זמני או קבוע, על מנת למנוע את מה שהולך ומתקבע כבלתי נמנע. עכשיו יש לשרש את העתיד הקטסטרופלי שההווה שלנו ממתין לו בחוסר אונים, ולהשריש את התקווה. לאיש אין זכות להמתין לאסון שבו ייהרגו עשרות אלפי ילדים, נשים וגברים, כאילו שמדובר בעניין דטרמיניסטי, שלא לומר טלאולוגי. עכשיו על כל האמהות והאבות לצאת מהרביצה הפסיבית שלהם, ולעשות את מה שהורים בריאים אמורים לעשות כאשר ראש הממשלה שלהם אומר שעל ילדיהם ונכדיהם יהיה להילחם לנצח. 2/4/2016
...
חייל גיבורנחמיה שטרסלר, haaretz החייל ירה 11 דקות לאחר שהאירוע הסתיים. הוא אף אמר, שאין מצב שהמחבל ייצא חי מהאירוע. וכל הסיפור על חששו מחגורת נפץ אינו אלא המצאה. היה ברור שלמחבל אין חגורת נפץ. הוא הרי נבדק ובסרטון רואים את החיילים מסתובבים לידו בלא חשש. בינתיים נהפכה דעת הקהל לקיצונית עוד יותר. מאות הפגינו מול בית הדין הצבאי בקסטינה, בתביעה לשחרר את החייל, כאשר חברי "לה פמיליה" נותנים את הטון בקריאות בנוסח: "לשחרר את הגיבור", "מוות לערבים ולשמאלנים", "שר הביטחון בוגד" ו"כהנא חי". וכל זאת, כאשר ליברמן נוכח בדיון בבית הדין ואומר לתקשורת ש"לא יכול להיות שיהפכו את החייל לפושע". אז מה הוא? גיבור? סקר דעת קהל של חדשות ערוץ 2 גילה שרוב הציבור (57%) סבור, שלא היה צריך לעצור את החייל. רוב מוצק עוד יותר (66%) חושב שההתנהגות שלו היתה אחראית או טבעית. 82% מהתגובות ברשתות החברתיות תמכו בחייל, ומי שהעז למתוח עליו ביקורת, ספג קללות ואלימות מילולית. עיריית בית שמש ערכה הפגנה למענו, וברמלה התקיים לכבודו כנס. רב העיר צפת, שמואל אליהו, הילל ושיבח אותו וקרא לו גיבור. 2/4/2016
...
צימאון הדםגדעון לוי,haaretz האספסוף המפגין למען החייל־המוציא להורג וכותב למענו רואה בו גיבור. לא רק קורבן, כמו רומן זדורוב, למשל, אלא גיבור. א"א הוא גיבור עממי משום שרצח פלסטיני גוסס. לא למרות שרצח — משום שרצח; בזכות זה שרצח. הדברים הללו מוכרחים להיאמר בחדות. אולי לראשונה בתולדות המדינה, רצח נתעב, שקשה למצוא לו כל צידוק זולת שנאת ערבים וזילות חייהם, נהפך למעשה גבורה. רצח שלביצועו לא צריך שום אומץ לב, פחדני ומוג לב מאין כמותו, נהפך בעיני ההמון לגבורה רק כי בסופו יש פלסטיני מת, שדמו ניגר על הכביש, לקול מצהלותיו. מעולם לא הריעו כאן רבים כל כך לרוצח שפל כל כך. בתולדות צה"ל נרשמו לא מעט מעשי תועבה באיצטלה של מעשי גבורה — פעולות התגמול של שנות ה–50, הפעילות של סיירת רימון בעזה, "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן" — אבל כדבר הזה טרם היה: רוצח זעיר כגיבור. בר כוכבא, מאיר הר ציון, יוני נתניהו, אהוד ברק ו... א"א. מי ימלל גבורות ישראל. כך מגיעה הגזענות הישראלית לשיאה החדש. הרצח בתל רומיידה והתגובות בעקבותיו הם אירוע מכונן, לא פחות. הגזענות הישראלית התבססה עד כה על התנשאות העם הנבחר, שלו מותר הכל, הוא הכי־הכי והוא יודע טוב מכולם; על ההתקרבנות האינסופית ועל מניפולציית המסכנות והנרדפות; על הדמוניזציה של הערבים, שרק רוצים להשמידנו; על הדה־הומניזציה שלהם, שחייהם לא שווים מאום; על ההסתה, ההכחשה, ההדחקה והשקר; ועל כוחה הצבאי האימתני של ישראל.2/4/2016
...
בלי כוונהעמירה הס , haaretz בניגוד לצה"ל, עיריית בית שמש מסרבת לנתק את הכלל מא"א, "החייל מחברון", שאת תמונתו ושמו המלא והתואר "גיבור ישראל" פירסמה במודעת תמיכה בו. כשצה"ל נתפס ומכנסיו משולשלים, הוא הופך את החייל שלו ליחיד, בין שיועמד לדין ובין שייסלח לו. יש כאן תהליך של הפרדת הפרט מהקולקטיב והתנתקות מהעובדות, ולפיהן החייל הוא תבנית נוף צבאו, והצבא הוא תבנית נוף ממשלתו. א"א ושאר חיילים ושוטרים ומאבטחים, שהוציאו להורג נערות ונערים שהיה אפשר להשתלט עליהם בחיים, נשלחו לבצע משימות והם רק ממלאים פקודה: להבטיח שלב חברון יישאר מרוקן מפלסטינים. שההתנחלויות יתרחבו. שהפלסטינים יתנהגו יפה. ואם משהו מתקלקל (מצטלם), המוח זורק לפח את האצבע שעל ההדק. א"א הזוטר נחשף לדין שדה, ואילו הבכיר, מח"ט בנימין, ישראל שומר, שירה בגב של צעיר פלסטיני החשוד ביידוי אבנים, וכך הוציא אותו להורג בלא משפט, פטור. חייל שירה והרג אשה ובתה בעזה ב"עופרת יצוקה" מועמד לדין, אבל המח"ט שהורה להפציץ בית, וכך להרוג ולפצוע עשרות ממשפחת סמוני, פטור מכל אשמה. 2/4/2016
...
דיווח וידאו מהפגנת יום האדמה בנבי סליח, יום ששי 1.4.2016מאת דוד ריב - הערת העורך: בדיווח מתועדת השתתפות המתנחלים בדיכוי ההפגנה2/4/2016
...
דיווח וידאו מהפגנת יום האדמה בנבי סליח, יום ששי 1.4.2016מאת ישראל פוטרמן2/4/2016
...
הגולם קם על יוצריו: כך צמחה פה ספרטה חרד"ליתיצחק לאור, haaretz כדי לשקם את המוטיבציה להקרבה בצבא הומצאה השיטה לייהד את המשימה הצבאית ולהטעינה בערך דתי. בינתיים, בגדה הכבושה, התערבו בצבא שני צבאות: הצבא הרשמי הסר למרות פוליטית באמצעות הפיקוד הבכיר, ולצדו הצבא הלא רשמי, שתפקידו מטיל אותו למעין תהליך של "מילי־ציוניזציה", ככוח המעצב מדיניות הלכה למעשה, החורגת מהמדיניות הרשמית. בסופו של דבר, הסדר היחסים בין הצבא למתנחלים הוא כזה שהמתנחלים הם הגורם הקובע. הצבא מגן עליהם ואינו מגן על האוכלוסייה הפלסטינית. בתוך ההליך הזה, הצבא הכיר בראשי הישיבות והמכינות כצד למשא ומתן על פריסת היחידות בשטחים. גם היחס הזה לא החל עם הכיבוש, אבל הכיבוש חולל את השינוי הדרסטי. פלוגות הגנה מרחבית היו תמיד; החידוש הוא שהפעם הונחתה הפעולה בידי היגיון דואלי — קביעת עובדות בשטח באמצעות התיישבות, אך בה בעת "התנערות של המדינה מאחריות פורמלית מלאה על הנעשה בשטחים, כדי לא לחייב אותה במדיניות שתקים עליה לחצים בינלאומיים". מאז שנות השבעים הומצא מחדש האתוס האתנו־לאומי שעמד בניגוד לרוח הליברליזציה של ישראל המתבגרת. "שיעור גבוה מקרב הקבוצות הדתיות, הקבוצות המזרחיות, מתחת למעמד הבינוני, ולאחר מכן גם מהגרי ברית המועצות לשעבר, אימצו את האתוס, והוא שהעניק להם אזרחות מועצמת. מכאן באה ההתנגדות להסכמי אוסלו... הסכמי אוסלו צפנו סיכון של מפעל ההתנחלויות, של היררכיית האזרחות בישראל, שבמקורה הועידה מקום שולי לאזרחים הפלסטינים, ושל הצבא שקבוצות אלו החלו לשפר את אחיזתן בו". הימין הישראלי ניזון מהאומה שנוסדה מחדש אחרי 1967. הגולם קם על יוצריו.20/4/2016
...
בבכות ילדינו בצל גרדומיםיוסי גורביץ, friendsofgeorge ולשאלה הקרדינלית: האם חיילי צה"ל משחרים לטרף של ילדי פלסטינים? נצא מנקודת הנחה שזה מה שאמר המאמר של לוי, ולא ביקורת על מערכת המשפט הצבאית שנותנת להם לחמוק מעונש כאשר הם רוצחים. התשובה היא שכן, חיילי צה"ל הורגים ילדים והם לא נענשים על כך. יש לא מעט מקרים שהגיעו לתקשורת (עביר עראמין בת ה-10, שנורתה בדרך חזרה מחנות ממתקים; אימאן אל המס, הילדה בת ה-13 ועשרה חודשים שנרצחה על ידי סרן ר` ברפיח) והמון, המון מקרים אחרים שפשוט לא הגיעו לתקשורת היהודית. על פי נתוני בצלם, בין השנים 2000-2016, הרגו חמושים ישראלים 1,110 קטינים פלסטיניים בגילאי 1-16. הנתונים האלה לא כוללים את נתוני מבצע צוק איתן, שבו הרגו חמושי צה"ל עוד כ-500 קטינים. כלומר, בערך 1,600 קטינים ב-16 שנה; צה"ל הורג 100 קטינים פלסטינים בשנה בממוצע, קטין פלסטיני כל שלושה ימים. האם הם חומקים מעונש על כך? כן.20/4/2016
על גנדי, תשוקות ומלחמותסמאח סלאימה, mekomit ואכן, קיבלתי הוכחה נוספת לקשר שבין כיבוש לאובדן צלם אנוש. בין גבריות לאלימות, בין עוצמת הנשק לעוצמת החשק, ופתאום המונח ״כוח מזויין״ קיבל משמעות אחרת לגמרי. זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שראיתי תכנית הנועצת בתוך עין הכיבוש סיכה כואבת במיוחד של אונס נשים, בשילוב חיות טרף שהאיש אהב להפחיד בהם את אורחיו; תאוות דם ופשע מאורגן, מסע חיים שמסתיים בצמרת ממשלת ישראל. כל התמהיל הזה מרחף לו במסוק צבאי מהודר, ששם את האלוף המהולל במקום הכי קרוב לאלוהים שם למעלה ועמוק בפנים בתודעה הישראלית, שממשיכה להנציח אותו על חשבוננו. אחרי כל הרוע שנחשף ממלחמות ישראל השונות בניצוחם של גיבורי הציוניות כמו דיין, שרון, רבין וכעת גנדי, קשה להימנע מהאסוציאציה המתבקשת למעשי דאע"ש היום. ולא משנה כמה מועקה בבטן זה יגרום לכם, ההשוואה הזאת עולה לי בראש שוב ושוב.20/4/2016
מתאם הפעולות בשטחים הודה שישראל מפעילה מדיניות מפלה – שנה אחרי שבג”ץ פסק שאין אפליה כזויוסי גורביץ, friendsofgeorge אתם עשויים לזכור את יואב “פולי” מרדכי כדובר צה”ל שהודה שחיילי צה”ל מפעילים כוח בהתבסס על המוצא האתני של האדם שנמצא מולם ולא על פי רמת האיום הנשקפת ממנו. השבוע שוב פלט מרדכי – שמאז קודם לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים – בטעות את האמת: בדיון בכנסת, אמר מרדכי כי “אני רוצה לקבוע באופן חד משמעי – האכיפה [בתחום הבניה - יצ”ג] מחמירה יותר עובדתית כלפי הפלסטינים. יתרה מכך, מרבית האכיפה כלפי פלסטינים מתבצעת על אדמות פלסטיניות פרטיות […] בשנתיים האחרונות הוקפאו תכניות מתאר פלסטיניות וכרגע אין בניה מאושרת. […] הנתונים על אכיפה נגד פלסטינים לא מוצגים בגלל מדיניות בינלאומית. להגיד שיש מגמת אכיפה כלפי היהודים ולא כלפי הפלסטינים היא משוללת מהיסוד.” 20/4/2016
היום בו זוכר העם הפלסטיני את בניו ובנותיו שמאחורי הסורגיםנעם רותם20/4/2016
איך זה שפלסטיני אחדצבי בראל, haaretz לפלסטינים בוודאי נשמטה הלסת מרוב תדהמה. מה קרה ליהודים? איזו מהומה בגלל פלסטיני הרוג. על פי הנתונים שאסף ארגון "בצלם", במבצע "צוק איתן" לבדו נהרגו 1,767 פלסטינים, מהם 431 קטינים. באינתיפאדה הראשונה נהרגו 1,376 פלסטינים, מתוכם 271 מתחת לגיל 17, אפילו בשנה הרגועה 2013 נהרגו 21 פלסטינים. אפשר להניח, שכמה מהם נורו בראשם. אז איך זה שפלסטיני אחד, מחבל, או בלשון האורווליאנית, "מעורב", הצליח לפרק את החברה הישראלית לגורמים, להעמיד את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון אל עמוד הקלון ולגרום ל"ערכי צה"ל" לעמוד באחד המבחנים הקשים ביותר שלהם? איך הוא הצליח במקום שבו אלפי פלסטינים הרוגים אחרים נכשלו? האם זה בגלל המצלמה של עמאד אבו שמסיה, שנכנסה לכל סלון ישראלי והציגה את הירייה הבודדת שפיצחה את ראשו של א־שריף? מצלמה שהבהירה הבהר היטב, שמה שקורה בחברון לא קורה רק בחברון, ושאגדת טוהר הנשק היא לא יותר מאגדה? שטויות. כבר ראינו צילומים של שבויים הרוגים ושל נערה עם מספריים מרוססת מטווח אפס. 7/4/2016
...
מדוע הכרה בסבל הפלסטיני נתפסת כחילול קדושת השכול? יגאל ברונר, mekomit ההכרה בסבל הפלסטיני היא, במילים אחרות, לא רק כפירה במעמדו הנשגב של הסבל שלנו, ולא רק ערעור על העיוורון הקולקטיבי של הכת. הוא גם הכרה שיש הקשר לאלימות. ואם יש הקשר, אז אולי צרותינו הם לא התוצאה של היותם של אויבינו מוסלמים, ערבים, או טרוריסטים מלידה, אלא של יאוש עמוק ומתמשך של מי שהיו רוצים לחיות בבטחון וברווחה ממש כמונו. עצם ההשוואה נותנת פתח לרעיון המוזר של קיומו של סבל כלשהו גם בצד השני. קיומו של סבל כזה יכול, חלילה, להעמיד את ישראל במצב של מי שנתבעת להזדהות, אם לא לאחריות, בניגוד מוחלט להתקרבנות הבלתי מתפשרת שלנו, שנועדה בין השאר ללהק את אויבינו במצב כתוקפן היחידי ומי שהאחריות למצב היא שלו בלבד. 7/4/2016
לשמאל בישראל יש מונופול על זכויות האדם, ובצדק דרור אטקס התמיכה בפרויקט ההתנחלות שוללת בהכרח זכויות אדם ממליוני נתיני המשטר הצבאי. כשהימין תוקף את ארגוני זכויות אדם שמוחים על הדיכוי הגלום בכיבוש, ומסמן אותם כשמאל, הוא פשוט צודק. על מנת לדייק בתיאור הקשרים שבין ארגוני זכויות האדם והזירה הפוליטית, ראוי לנסחם באופן הבא: על אף שמחנה "השמאל" הישראלי (שלו כזכור שמורות מספר מניות זהב במפעל ההתנחלויות), רחוק ברובו מלהיות מזוהה עם סדר יום של זכויות אדם, הימין הישראלי הפך להיות נושאו של דגל שלילת ודריסת זכויות האדם. מציאות זו מדגימים יפה דווקא אותם ארגונים שצצו בשנים האחרונות והמציגים עצמם כארגוני זכויות אדם על אף שהם חותרים תחת העיקרון המהפכני והחשוב ביותר העומדת בבסיס מהפכת זכויות האדם, הלא הוא עקרון האוניברסאליות. כך למשל "ארגון זכויות האדם ביש"ע", מיסודה של המתנחלת מחברון אורית סטרוק, או "זכויות אדם כחוללבן" מיסודו של "המכון לאסטרטגיה ציונית", שמייסדו גר בעפרה. שווה בהקשר זה בדיוק לצטט מתוך מאמרו של זאב שטרנהל שפורסם לאחרונה ב"הארץ", בו הוא מונה את שלושת העקרונות של הימין הפוליטי במערב בכלל וזה הישראלי בפרט. נזכיר כאן רק את העיקרון הראשון שהוא הרלוונטי ביותר לעניינינו: עקרון היסוד הראשון רואה בדמוקרטיה הליברלית — הנתפשת במערב כסדר פוליטי שנועד לממש את תפישת זכויות האדם המבטיחה שוויון זכויות לכל — סכנה חמורה לעם ולמדינה. 7/4/2016
המדינה מקשיחה נהלים ומקשה על אזרחים ערבים לבקר קרובי משפחה בעזה מיכל לופט, mekomit אלפי אזרחים נפגעים מהמדיניות החדשה. על סבים וסבתות נאסר להכנס כליל, גם לא לחתונות או לוויות של נכדים. איזה הצדקה בטחונית יכולה להיות לזה? 7/4/2016
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה