קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
ישראל בוכה בדמעות תנין על הפליטים, ומחזקת את שלטונם של הרודנים באפריקהאיילת שני, haaretz ישראל בוכה בדמעות תנין על הפליטים, ומחזקת את שלטונם של הרודנים באפריקה אייל רייניך, בן 42, מנהלן במשלחות סיוע לאזורי אסון, מתגורר בתל אביב. עוסקים הרבה באופן שבו העולם הראשון מנצל את העולם השלישי. אחרי כל מה שראית, מה אתה חושב? אני חושב שהאפריקאים לא פטורים מאחריות למצבם, אבל אין ספק שהאדם הלבן מנציח את חוליי היבשת. בצורה עקיפה ובלתי עקיפה. עצם העובדה שהוא מעודד את השחיתות באפריקה. שהוא מרוויח ממנה. שיש לו את כל האינטרסים לשמר אותה. כן. שווייץ היא המדינה הנקייה ביותר בעולם כביכול. אבל היא מלוכלכת, כי היא מנציחה את הרודנות, הדיקטטורה ומלחמות האזרחים כשהיא מקבלת ומלבינה כסף שנשדד מאזרחים וממשאבי מדינה. אני למדתי בז`נבה. גרתי מול שדה התעופה, ראיתי את הרודנים נוחתים במטוסים הפרטיים שלהם. שירתתי אותם, כמלצר בחופשות, ראיתי איך הם שוכרים קומות שלמות במלונות פאר, איך פותחים במיוחד עבורם חנויות תכשיטים עד הלילה. זה קורה גם בלוקסמבורג, באיי הבתולה, בכל מקלטי המס למיניהם. רק כשהרודן נופל, כמו במקרה של אבאצ`ה בניגריה, רואים לאן הלכו כל הכספים. מה לגבי ישראל? ראית נשק ישראלי באפריקה? כן. בכל מקום. ראיתי גם ישראלים שמאמנים כוחות. ישראל בוכה בדמעות תנין על הפליטים שמגיעים לכאן. אבל ממי הם בורחים? מאיסייאס אפוורקי, הרודן האריתראי, חבר טוב של השלטון בישראל. אנחנו מאמנים אותו, מממנים אותו, מנציחים את שלטונו, בגלל האחיזה שלו במצרי באב אל מנדב, בים האדום. ודאי ראית את תמונת המחזור הנאה של נתניהו באפריקה עם כל הרודנים, במסגרת אותו מסע לקידום "הזדמנויות עסקיות". אלה החברים הכי טובים של ישראל. אנחנו מתבכיינים שיש פליטים? הרודנים האלה פשוט מרסקים את האזרחים שהם שולטים עליהם. גם אני הייתי בורח אם הייתי צריך לחיות ככה. אנחנו מאמנים את המשמרות הצבאיים של הרודנים הללו, מוכרים נשק לצבאות שלהם, הם מבצרים את שלטונם בזכות הנשק והאימונים הללו, ומייצרים עוד ועוד פליטים. הרבה אריתראים וסודנים ברחו לכאן אחרי שכפו עליהם לשרת בצבא, אחרי שהם נאנסו על ידי הקצינים שלהם, הורעבו, לקחו מהם את הבגדים והנעליים, ניתקו אותם ממשפחותיהם והעבירו אותם קורסים של חינוך מחדש. זו הסיבה שהם ברחו. זו הסיבה שמגיעים לכאן פליטים. 31/7/2016
...
נתניהו מסוכן לישראלדימיטרי שומסקי, haaretz אפשר להבין ללבם של אנשי שמאל אחדים, הזזים באי־נוחות בכיסא כל אימת שאנשי שמאל אחרים נאחזים שוב ושוב בבדל התקווה הנואשת, כי הבדיקה התורנית נגד בנימין נתניהו תוליד סוף כל סוף את כתב האישום המיוחל אשר ישים קץ לקריירה הפוליטית שלו. אכן, השאיפה להחלפת ראש ממשלה אין בה משום תחליף למצע מדיני. ואולם מי שממעיטים בחשיבות המשימה להפיל את נתניהו, אינם נותנים את דעתם בצורה מספקת לממדי השפעתו ההרסנית על החברה והמדינה. מאז תחילת דרכו הפוליטית, כראש האופוזיציה בתקופת ממשלת רבין השנייה, ועד ימינו אלה, נזקפת לחובתו של נתניהו תרומה מצטברת ויוצאת מגדר הרגיל בעוצמתה לערעור התשתיות הקיומיות — החברתיות, המוסדיות והמוסריות — של הממלכתיות המדינית הישראלית. במבט לאחור אף נראה, כי כל אחת ואחת מן הצלקות שהותיר עד כה על גופו של הקולקטיב הישראלי — החל בהסתה הפרועה שהוביל נגד יצחק רבין לפני הירצחו וכלה בעידוד רוחו של הורג המחבל הפצוע — היתה תוצאה של מהלומה מכוונת ומחושבת היטב, שמטרתה לפרק עוד ועוד לבנה מבניין הישראליות. את פוליטיקת ההרס והחורבן הפנימיים שנתניהו זרע וממשיך לזרוע באמצעות שיח הקיטוב והשיסוי, שנהפך זה כבר למאפיין המובהק של ה"אני" הציבורי שלו, אי אפשר להסביר במניעים תועלתיים גרידא. שהרי נתניהו הוא אדם אינטליגנטי ומשכיל. ללא ספק, הוא מסוגל לעמוד על כך, שמסע ההסתה נגד ממשלת רבין שניצח עליו — ולחישתו באוזנו של הרב כדורי, שהיתה בבחינת המשכו הישיר — הביאה את האיבה הפנימית בין השמאל למתנגדיו לשיאים שלא נודעו קודם לכן, גם לא לאחר רצח אמיל גרינצווייג. 30/7/2016
...
ארה"ב: ישראל מאיצה את הבנייה בהתנחלויות וחותרת בפרובוקטיביות תחת פתרון שתי המדינות ברק רביד ויאיר אטינגר, haaretz משרד החוץ האמריקאי פרסם הודעה חריגה בחריפותה בנוגע לקידום שורת תוכניות לבנייה בגדה המערבית ובשכונות יהודיות במזרח ירושלים: "חלק מתהליך מתמשך של השתלטות על קרקעות". הודעת משרד החוץ מגיעה בעקבות פרסום הודעות על קידום תוכניות בנייה מעבר לקו הירוק בשבועות האחרונים, בהן תוכנית לבניית 323 יחידות דיור בשכונות יהודיות במזרח ירושלים שפורסמה אתמול - 130 יחידות דיור בהר חומה, 89 בגילה, 68 בפסגת זאב ו-36 בנווה יעקב. בנוסף, ביום שני פורסמה הודעה על קידום תוכנית לבניית 770 יחידות דיור חדשות בשכונת גילה שמעבר לקו הירוק, וכן הודעות על קידום תוכניות לבניית למעלה מ-500 יחידות דיור במעלה אדומים, 42 יחידות דיור בקרית ארבע ועוד שורה של הודעות נוספות. הודעת הגינוי החריפה של משרד החוץ מצטרפת להודעות נוספות המגנות את הבנייה בהתנחלויות שפרסמו מדינות וארגונים כגון האיחוד האירופי, האו"ם, בריטניה, גרמניה, צרפת, יפן וטורקיה.30/7/2016
...
תשעה קבין של רוע וכוחנות ישראליתאילנה המרמן, haaretz כבר שישה שבועות שהעיר הפלסטינית הדרומית יאטא נצורה, בעקבות הפיגוע במתחם שרונה שעשו שניים מכ–120 אלף תושביה. מעט הכבישים המשובשים ועשרות דרכי העפר שמוליכים מערבה אליה ואל הכפרים השכנים לה חסומים, אם באבנים ואם בערימות עפר ואם בתעלות עמוקות. אבל מאחר שאי אפשר לעצור לחלוטין את החיים של אנשים רבים כל כך לימים רבים כל כך, הפלסטינים מתניידים באופנים אחרים: הם הולכים ברגל בשולי כביש 317, המשרת בעיקר את ההתנחלויות, מסכנים את חייהם מפני המכוניות הדוהרות, ומגיעים אל המחסומים. הם משתחלים בין האבנים אל העֵבר הנצור, ושם מחכות להם מכוניות פרטיות להסיעם בתשלום. בינתיים, בכביש 317, התנועה נמשכת כרגיל. הנוסעים, אם יהודים הם, יכולים להגיע בכבישי אספלט אל היישובים כרמל, מעון, חוות מעון, אביגיל, שהוותיקים שבהם מוריקים על ראשי הגבעות, בחורשותיהם ובגינות הנוי של בתיהם. גם אל הלול של כרמל מוליך כביש אספלט, מגיע אליו ונקטע. לאמור: מפה והלאה אין חיים ששווה לחיותם, רק גבעות צחיחות לכל מלוא העין. בעצם הימים האלה, שבהם נחקק חוק העמותות כדי להעטות קלון על ארגונים ישראלים שמקבלים כספים מ"מדינות זרות", תושבי האזור הפלסטינים, שחיים כאן על אפן ועל חמתן של ממשלות ישראל לדורותיהן, נצמדים אל אדמתם בזכות תמיכתן של אותן מדינות עצמן. אין ספק שמדיניותן של המדינות האלה נוגדת פה את המדיניות הישראלית ואף עוינת לה: המינהל האזרחי שולח את הצבא להרוס בתים, אוהלים, גני ילדים ובתי ספר — והן מממנות את בנייתם מחדש. המינהל האזרחי מסרב לסלול דרכים חדשות ומשבש דרכים שנסללו — והן מממנות את סלילתן מחדש. המינהל האזרחי מסרב לחבר את התושבים לרשת החשמל והמים הישראלית, שכל התנחלות ומאחז פה מחוברים אליה — והן מממנות את "קומט־מי", ארגון מופלא שבזכותו כל מערה ובית ואוהל מגורים פה מחוברים כיום למערכת חשמל המופעלת בחסדי הרוחות והשמש. הרוב המכריע של הישראלים לא יודעים על תשעת הקבין של הרוע והכוחנות האלימה שמדינתם מביאה לישימון הזה כדי ליישב בו את אזרחיה ולסלק ממנו את מי שיושבים בו מדורי דורות. הם גם לא יודעים על הקב האחד של הטוב שמביאים אליו קומץ מתנדבים ועובדים במימון מדינות זרות. 22/7/2016
...
בניגוד לעובדות, בסתירה להוראות: הפרקליטות הצבאית קבעה שהחייל שהרג את מוסטפא תמימי פעל כחוק 16/7/2016
...
הוצאה להורג במערת המכפלה: שוטר ירה בסארה חג`וג` למוות, כשכבר לא נשקפה ממנה סכנה.נסיבות הריגתה של חג`וג` דומות לעשרות מקרים אחרים שאירעו בחודשים האחרונים בגדה המערבית ובתוך ישראל, שבהם אנשי כוחות ביטחון ואזרחים ירו למוות בפלסטינים, על אף שניתן היה למנוע את הסכנה – ככל שהייתה כזו – באמצעים לא קטלניים. מדיניות זו של פתיחה באש זוכה לגיבוי גורף מצד בכירים בדרג המדיני והצבאי, המעניקים חסינות למי שיישם מדיניות זו. לפיכך, אנשים אלה נושאים באחריות – המוסרית והמשפטית – למותם של פלסטינים בנסיבות כאלה.16/7/2016
4 ביולי: מאות חיילים, עשרות ג׳יפים, מובילי גייסות, יחידות הנדסה ויחידות כלבנים של המשטרה פשטו הלילה על סמטאות מחנה הפליטים קלנדיה . הצבא דרש מהמשפחות הגרות בסמוך לבתים שיועדו להריסה, הריסה שנעשית כעונש למשפחותיהם של הבחורים שביצעו את הפיגוע, לפנות מייד את בתיהם למשך הלילה.. ככה מרגע לרגע.. חמש שעות נמשכה הפלישה האלימה של הצבא והרס בתי משפחותיהם של שני מבצעי הפיגוע. החיילים לא התקבלו שם בזרועות פתוחות. צעירים יצאו לסמטאות להתנגד ולמחות, למרות הסכנה. חמישה עשר נפצעו, שלושה מירי חי, ועל אמבולנסים שבאו לעזרתם ירו ומנעו מהם להתקרב. 16/7/2016
שתי מצלמות שבורות: מתנחלים תקפו את צלם אקטיבסטילס בסיור בחברוןיעל מרום, mekomit למול עיניהם של שוטרי מג"ב תקפו היום (שלישי) מתנחלים את צלם אקטיבסטילס אורן זיו ואת איש שוברים שתיקה יהודה שאול בזמן שהיו בסיור בחברון עם הסופר האירי קולם טובין. שתי מצלמות של זיו, שגם הגיש תלונה בתחנת המשטרה בחברון, נפגעו. התקיפה הזו מצטרפת לשורה ארוכה של תקריות ואירועים אלימים מצד מתנחלים וגורמי בטחון נגד עיתונאים בשטחים הכבושים. לזיו אין באמת ציפיה שהמשטרה תטפל בתלונה שלו, אבל הגשת התלונה במשטרה מבחינתו היא עקרונית. עיתונאים וצלמי עיתונות שפועלים בשטחים הכבושים לא רק שלא מקבלים הגנה מהשוטרים, כמו במקרה הזה, אלא גם נתונים לתקיפות מצד כוחות הבטחון. על פי דו"ח שפורסם לאחרונה במהלך שנת 2015 נרשמו 407 התקפות של כוחות ישראלים כנגד עיתונאים, שחלקן התקפות גופניות (כ-42%) והשאר מתחלק בין מניעת גישה לסיקור, מעצרים, נזק לציוד, שימוש בעיתונאים כמגינים אנושיים, ועוד. אלה לא התקפות ספורדיות, אלא חלק מהמציאות היומיומית של אנשי תקשורת פלסטינים. 16/7/2016
חקלאים מעזה דורשים מהצבא פיצויים בשל ריסוס קוטלי עשבים מהאווירמיכאל שפר עומר-מן, mekomit בשנה שעברה השתמש צה"ל במטוס ריסוס כדי לפזר קוטלי עשבים ברצועת עזה. נזק נגרם למאות דונמים של אדמה חקלאית. עכשיו החקלאים דורשים פיצוי כספי ולפתוח בחקירה. "ריסוס של קוטלי עשבים מהאוויר על ידי הצבא הישראלי מהווה הפרה של זכויות אדם, של המשפט החוקי והמנהלי הישראלי, כמו גם של החוק ההומניטרי הבינלאומי", מסרו בארגון "עדאלה" בהודעה שפרסמו היום (שני). הארגונים דורשים כי תפתח חקירה לבדיקת השימוש שעושה ישראל בריסוס כזה, בניגוד למחויבותה להגן על האזרחים תחת כיבושה ועל האינטרסים שלהם ולכבד את הזכות האזרחית שלהם למזון ראוי. מזה שנים ארוכות מיישם הצבא מדיניות של איסור כניסה לפלסטינים בטווח מסוים מהגבול. איסור הכניסה שהטילה ישראל על אזורים ליד הגדר גובה מחיר בדם. מאז תחילת גל האלימות האחרון (מאוקטובר 2015) הרגו חיילים לפחות 16 פלסטינים ופצעו לפחות379 נוספים שנכנסו או התקרבו לתוך אזור החיץ הזה, האסור חד-צדדית בכניסה, רובם לקחו חלק בהפגנת לאורך הגדר.16/7/2016
מפעל ההתנחלויות נכשלשאול אריאלי, haaretz גם השנה, כבכל 40 השנים האחרונות, 75% מהגידול במספר הישראלים התרחש ב"גושים", למרות העובדה שבשנים האחרונות כ–50% מיחידות הדיור החדשות נבנו מחוץ ל"גושים". מתוך הנחה כי אין די ב"גושי" ההתנחלויות — התופסים רק 4%–5% משטח הגדה — כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית במסגרת הסדר קבע הכרוך בחילופי שטחים, אנשי הבית היהודי וחבריהם בליכוד ממקדים את רוב מאמציהם בהרחבת ההתנחלויות המבודדות ובחיזוק המאחזים הלא־חוקיים, שרוב תושביהם נמנים עם תומכי המפלגות הללו. נתוני המינהל האזרחי מראים, כי בעוד שבתחום הגדר המתוכננת רק 9% מהגידול במספר הישראלים נזקף לזכות היישובים המזוהים עם "גוש אמונים" לדורותיו, הרי שמחוץ לגדר הם אחראים ליותר מ–50% מהגידול במספר הישראלים. בהתאם ל"חזון" של הליכוד והבית היהודי, במפלגות אלה סבורים כי יצליחו לקבוע עובדות דמוגרפיות ומרחביות שימנעו את חלוקת הארץ על ידי הזרמת תקציבים חריגים ומפלים לטובה ליישובים המבודדים בכל תחומי החיים. בפועל המציאות חזקה יותר מ"החזון". ראשית, הזרם הלאומני־דתי־משיחי תורם פחות מחמישית מכלל הגידול השנתי במספר התושבים בגדה. במספרים מוחלטים, תוספת זו, המתחלקת על פני עשרות יישובים קטנים, אינה מגיעה אפילו למחצית מהתוספת בשתי הערים החרדיות. שנית, מחוץ ל"גושים" הדומיננטיות הדמוגרפית הפלסטינית הולכת וגוברת למול ההתנחלויות המבודדות, ועומדת היום על יחס של 1:26. 16/7/2016
...
העיוורון של גדי טאובדניאל בלטמן, haaretz גדי טאוב הוא היסטוריון. זכותו לטעון שמה שקורה בישראל היום אינו פשיזם ואינו מזכיר את גרמניה ערב עליית הנאצים לשלטון ("הארץ" 10.6). אבל הוא עושה מלאכתו רמייה. זאת משום שהוא לוקח דימויים מן העבר, ובמקום לשקול אותם בכובד ראש, ליצור אנלוגיות כנדרש, להבין היכן הדימויים נכונים למציאות והיכן לא, כלומר לבצע את מלאכת ההיסטוריון, הוא קובע בבוז שטיעונים כאלה הם סוג של הפרעה נפשית של אליטה מתוסכלת. נרקיסיזם המעדיף פרישה מן הציבור ובניית זהות סקטורלית. ישראל לא תהיה איטליה של מוסוליני, לא גרמניה הנאצית, וגם לא טורקיה העותמאנית של 1915, שחוללה את רצח העם הארמני, או המשטר של פול פוט בקמבודיה, שרצח מיליון מבני עמו. אבל האם יכול טאוב לקבוע בוודאות, שבישראל לא מתקיימים כלל תנאים היכולים להביא לניסיון לטיהור אתני? האם ניתן לקבוע, שבישראל לא קיימת מציאות שבה חקיקה בעלת אופי גזעני מרחיבה את האפליה של לא־יהודים? האם ניתן לקבוע, שפלח החברה הישראלית שמרוכז בעיקר בשטחים הכבושים ודוחף לטיהור אתני של הערבים הוא שולי, ולא מצא את דרכו למרכז ההשפעה של הפוליטיקה הישראלית? ישראל עדיין לא שם, אבל כן מתקיימים בה תנאים היכולים להתפתח למציאות של סיכון לדבר. בדיוק סוג של משבר שמזכיר, בשינויים הנדרשים כמובן, את זה שעברו המדינות שהידרדרו לפשיזם. למשל, קונפליקט על רקע לאומי ואתני שאינו מתקדם לפתרון מדיני; פוטנציאל למלחמה; קבוצות חזקות הדוחפות להיבדלות גזענית ופועלות באלימות ללא תגובה תקיפה של השלטון; דחף עז לסיפוח של טריטוריה שחיה בה אוכלוסייה המתנגדת לכך. 16/7/2016
...
ישראל מהדקת את המצור על עזה: נשללו היתרים משליש מהסוחרים בחודשים האחרונים עמירה הס, haaretz ישראל מהדקת את המצור על עזה: נשללו היתרים משליש מהסוחרים בחודשים האחרונים, בהדרגה, ביטל שב"כ לפחות 140 אישורים לייבוא סחורות לעזה, כ-1,400 אישורי יציאה של סוחרים, וכן אישורים מיוחדים של חולים, סטודנטים ועובדי נציגויות דיפלומטיות. news/politics/.premium-1.3007610 ביוזמת השב"כ ובהוראתו, שבה והוחמרה מדיניות ההגבלות על יציאה מרצועת עזה ויבוא מוצרים שונים אליה. הדבר מצמצם את הפעילות הכלכלית ברצועה, המוגבלת ממילא. מהשינוי נפגעים ישירות סוחרים ויבואנים — בהם הגדולים והוותיקים ברצועה — שמעסיקים מאות עובדים, פקידים בכירים האחראים על תשתיות ושיקום ברצועה, רופאים ואקדמאים שלהם השתלמויות ובחינות בגדה, חולים, בעלי משפחה בחו"ל ובגדה המערבית, ועובדי ארגונים הומניטאריים בינלאומיים ונציגויות דיפלומטיות. השינוי הוא נסיגה ברורה ממגמה של הקלות קלות שהונהגו בהדרגה בשש השנים האחרונות, וכוונו בעיקר למגזר העסקי הפלסטיני. בחודשים האחרונים בוטלו או לא חודשו אישורי היציאה הקבועים של כ–1,400 סוחרים, כמעט שליש מכ–3,700 הסוחרים ואנשי העסקים שקיבלו בקביעות היתרי יציאה ארוכי טווח בשנים האחרונות (מתוך כ–5,000 הסוחרים הרשומים ברצועה). מדובר בסחר בכל הענפים: מוצרי מזון, ניקיון, חשמל, טקסטיל, ריהוט, חומרי בניין ועד להיי־טק. בצעד שמשפיע מיידית ובצורה קשה במיוחד על הכלכלה ברצועה וניסיונות השיקום שלה, החל השב"כ גם לאסור על אנשי עסקים מסוימים לייבא סחורתם לרצועה. בהתחלה פורסמו כמה עשרות שמות, ומדי יום התווספו אליהם עוד יבואנים וסוכנים של חברות בינלאומיות וישראליות, שפעילותם העסקית נקטעה בהוראת שב"כ. בידי "הארץ" רשימה כתובה (בעברית) של כ–140 סוחרים ויבואנים, אך מקורות ברצועה אמרו ל"הארץ" שמספר המנוּעים מלייבא הגיע השבוע לכ–250. הם מוגדרים מנועי שב"כ, אך שום הסבר לא ניתן למניעתם ולא להגדרתם ככאלה. בין הסוחרים: יבואני ברזל, צבעים, גנרטורים חשמליים, משאבות, פלסטיק.15/7/2016
...
כשצה"ל מביט בראי הוא רואה את אזריהדוד זונשיין, haaretz אלאור אזריה, שמשפטו מתקיים בימים אלו בבית המשפט הצבאי ביפו, סופג ביקורת על כך שעדותו, בין שניתנת בין כותלי בית המשפט ובין שניתנה בתשאול שערכו לו מפקדיו בשטח ובחקירה לאחר מכן, משתנה בקצב מהיר ומתפתחת עם הזמן, בהתאם לחומר הראיות שמצטבר. חוסר העקביות אמנם מטריד, אך בחלוף כמה דיונים בבית המשפט קשה שלא לשים לב לעובדה שעשויה אולי לחמוק מן העין שאינה רגילה במערכות החקירה והמשפט הצבאיות: חוסר העקביות של אזריה דומה מאוד לחוסר העקביות שמגלה הצבא (שבבית המשפט שלו הוא נשפט), ככל שהדברים נוגעים למותם של נתיניה של ישראל שאינם אזרחיה. באירוע בביתוניא לפני שנתיים השתמש צה"ל בכלים הרבים שעומדים לרשותו כדי להסיר את האירוע מסדר היום הציבורי. רק לאחר שלא נותרה כל ברירה — נבדק הסרטון, שצולם ברצף והתחיל הרבה לפני האירוע, הוצלבו עדויות אחרות ופורסם הסרט של סי־אן־אן, הוגש כתב אישום באשמת הריגה נגד שוטר משמר הגבול, בן דרי, שירה והרג את הנער נדים נווארה. במקרה של אזריה, התהליך כולו היה מהיר יותר, עד להגשת כתב האישום. בפרשת ירי נוספת, במחסום קלנדיה במאי השנה, שבה נהרגו אח ואחות פלסטינים, מראם אסמאעיל בת ה–23 ואחיה סאלח טהא בן ה–16, נמצאים כל החומרים המצולמים בידי צה"ל. לכן לא צפויים כתבי אישום. 30/7/2016
...
סוחרי הגוויותאורי אבנרי, haaretz אני מתבייש. אני מתבייש להיות אזרח־מייסד של מדינה הסוחרת בגוויות. במלחמת תש"ח התייחסנו בכבוד לגופות החללים, גם שלנו וגם שלהם. קברנו את גופות החללים המצרים, כשם שקברנו את גופות חברינו. בתום המלחמה הקמנו מצבה לחיילים המצרים ליד כביש אשקלון־קרית גת. בהסכם הפסקת האש התחייבנו לשמור עליה ולטפח אותה. אויב שנהרג איננו אויב. מפגע מת אינו עוד מפגע. הוא גופה. אי שם יש משפחה האבלה עליו, המבקשת להתפלל על קברו, גם אם אינה מסכימה למעשיו. וגם אם המשפחה שותפה למחשבותיו, ברגע שהאדם מת, אין הוא מסכן עוד איש. ההגינות האנושית הבסיסית מחייבת אותנו להחזיר אותו להוריו. נדמה לי שזוהי גישתו של כל חייל הגון, בשני הצדדים..... אני מכיר את כל הנימוקים לאי־החזרת הגופות. נימוק אחד הוא למנוע את הפיכת הלוויות להפגנות. זהו נימוק סביר, אך הוא מתבטל כשהעניין ההומניטרי כל כך בולט. נימוק אחר הוא, "למה לתת דבר בחינם אם אפשר להשיג משהו בתמורה?" זה הנימוק המכריע, ואותי הוא מגעיל. גופתו של אדם אינה סחורה. לא אדם שלנו ולא אדם שלהם. המסחר בגופות סותר את מוסר המלחמה. 7/7/2016
...
עיד אל פיטר: איך הפלסטינים יפתחו אבטיח על החוף בלי סכין?סמאח סלאימה אחרי חודש של צום יוצאים הערבים מישראל לבלות בערי הגדה (למרות ששם לא אוהבים את הבגדים הקצרים שלהם), ואלה מהגדה באים לחופי הים של היהודים (למרות המצב הביטחוני). הנה כמה טיפים להיערכות לחגיגות השנה יש לנו אתגר כפול ומכופל: "המצב הביטחוני", אינתיפאדת הסכינים ומפלס העוינות כלפי האזרחים הערבים שעלה על גדותיו. כידוע מעטים מאוד הם מקומות הבילוי בתוך גבולות החברה הערבית, ובלית ברירה כל מי שמבקש לנפוש דרומה מכביש ואדי ערה או צפונה מחיפה ימצא את עצמו בסביבה יהודית לא מזמינה במיוחד..... האיחוד האירופי יעזור בחיתוך? ומפה לשם חשבתי לעצמי באמת מה יעשו המשפחות הנופשות בלי הסכין השימושית. אין פיקניק בלי סכין, בשר, על האש ואבטיח. הכי חשוב האבטיח. איך לעזאזל יחתכו אבטיח הערבים האומללים? הרי ברור שהם לא ייקחו סכין למחסום, ולבידוק הביטחוני, וברור שלא יסחבו אבטיח חתוך מחמש בבוקר עד הצהריים בחום הזה. 7/7/2016
תיקים באפלה: הוארך צו איסור פרסום על הרג האחים בקלנדיה ע"י מאבטחים ג`ון בראון, mekomit למרות שעדי ראיה מספקים גרסה שונה מזו של המשטרה לאירוע, האחרונה מסרבת לחשוף את סרטוני מצלמות האבטחה שמתעדים את הרג האחים בקלנדיה. כעת הוארך גם צו איסור הפרסום על כל פרטי החקירה בחודש נוסף7/7/2016
המשת"פיםדניאל בלטמן, haaretz כזכור, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ` רבקה כרמי, ביטלה את ההחלטה שקיבלה המחלקה ללימודי המזרח התיכון, להעניק ל"שוברים שתיקה" את הפרס המוענק זה קרוב לשני עשורים לאדם או ארגון הפועלים למען התקרבות בין יהודים וערבים. הנהלת האוניברסיטה קבעה, כי מדובר ב"ארגון שאינו בקונסנזוס לאומי, והענקת הפרס עלולה להתפרש כמראית עין של הטיה פוליטית". מהו בעצם אותו קונסנזוס שפרופ` כרמי חוששת להיות מחוצה לו? ארגון "שוברים שתיקה" נהפך לסמל לקריאת התיגר האזרחית על משטר המשמר סטטוס קוו מדיני, שבמרכזו הנצחת הכיבוש והשלטת מדיניות אפרטהייד בשטחים. קבלת השיטה המנציחה את הכיבוש ואת הדיכוי האלים של מיליוני בני אדם משוללים זכויות פוליטיות — היא בעצם הקונסנזוס שלהיבדל ממנו חוששת פרופ` כרמי. הממסד הפוליטי וארגונים הפועלים בשיטות של הפצת תעמולת זוועה בסגנון פשיסטי, הם היוצרים את הקונסנזוס הציבורי שנגדו יוצא "שוברים שתיקה". תעמולת הזוועה הזאת היא שיטה המתוזמרת במקביל על ידי גורמים שונים. ראש הממשלה בנימין נתניהו קבע, כי הארגון פועל נגד צה"ל (כלומר, זהו ארגון של בוגדים). משה יעלון קבע במפורש, כי מדובר בארגון של בוגדים (ואחר כך חזר בו). יריב לוין, שופר התעמולה הפשיסטי הנוקשה ביותר של הממשלה, קבע כי מדובר בארגון של בוגדים במימון ממשלות זרות. הזרוע הביצועית של מערכת התעמולה הזאת, "אם תרצו", מעלה אחת לכמה זמן קמפיין הפחדה בסגנון יוזף גבלס, שיש בו הכל חוץ מקריאה מפורשת לרצוח את פעילי הארגון. "ראיות" לא חסרות למשמיצים — החל בטיעון הקובע, כי הארגון מקבל כספים ממדינות אויב, דרך הטענה שהארגון מעביר חומרים לתומכי החרם על ישראל, ועד ההברקה האחרונה שלפיה הארגון מוכר נשק לחמאס. 4/7/2016
...
התימנים כמו הנשים כמו הפלסטיניםעמירה הס, haaretz הסיפורים האישיים על חטיפות והעלמת ילדים מזרחים מצטברים לניתוח מרדני של .דפוסי החשיבה וההתנהגות במדינת היהודים הצעירה כל אלו סללו את הדרך להשארת הפרק של חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן נוכח ובועט, מסרב להיקבר. לכל אלו אנחנו חבים את קריעתם של עוד כמה תכריכים מעבר אפל וטורד של המדינה היהודית הצעירה. ועדיין אנחנו שומעים את הספקנים, המלגלגים, הציניים, הנאחזים בקולות החריגים ביותר שאפשר לפטור כהזויים או סהרוריים. גם הפלסטינים סיפרו ומספרים סיפורים. פעולות טבח ב–48`, גירוש המוני ואחר כך גירושים "קטנים", מחנות עבודה לשבויים, השתרגות סוכני שב"כ בחברה, פעולות טבח ב–56`, עינויים, מחיקת משפחות שלמות בפצצות ובטילים ב–2009, 2012, 2014, גניבת אדמות ומים. והרשימה לעולם מתארכת. הצטברות הסיפורים משרטטת דפוס חשיבה ופעולה של חברה קולוניאלית־מתנחלת במלוא הקיטור, מ–48` ואילך. כל חלקי החברה שותפים: נשים, גברים, מזרחים, אשכנזים, מתנחלים ותל אביבים, חרד"לים ודתל"שים. הגמון ולא הגמון, שכם אל שכם, מול הפלסטינים אנחנו מסה אחת עם שותפות אינטרסים, ומסתירים מעצמנו את משמעות העובדות. במקרה הטוב הסיפורים (פה צעיר עם תסמונת דאון שחיילים הרגו,שם חיילים אלמונים שריססו מכונית עם ילדים, ובאמצע קיצוץ של 50% שעושה "מקורות" באספקת המים) מפורשים כמקרים יחידים. לעולם לא חלק משיטה ודפוס. במקרה הפחות טוב, רק כשמפקדים ישראלים או אסמכתאות מודלפות וסטטיסטיקות ממשרד הביטחון נותנים את גרסתם המאשרת — הסיפורים מוגדרים כנכונים, והופכים לתחקיר, שממהר להיעלם גם הוא. במקרה הרע והרווח, העדויות והדיווחים הפלסטיניים לא מדגדגים את ההבנה הקולקטיבית הישראלית, לא נכללים בשום שקלול ובחינה רציונלית של המציאות. וכך יכול ההגמון ליילל: שופוני, קורבן אני. 4/7/2016
...
ישראל ניצחה – האומנם?שמואל אמיר העם הפלסטיני נמצא היום במצב שאין לקנא בו. הכיבוש נמשך, גזלת האדמות נמשכת, הממשלה מאשרות עוד תכניות התנחלות, והביזוי של נציגיהם בכנסת נמשך (ח"כ חנין זועבי). כל "פטריוט" לאומן מציע חוק חדש אנטי-פלסטיני כזה או אחר.אין לזלזל לחלוטין, ואולי אף אפשר להעריך את היכולת הצבאית הפלסטינית בהצלחותיה – נכון, החלקיות – בתחום זה: המנהרות, ההתנגדות העיקשת, ורוח הלחימה – אין להתעלם מהם. בכל זאת, ישראל צריכה לחשוב היום פעמיים לפני שתפתח שוב במלחמה והיא גם אינה יכולה להתעלם ממה שקרה ליישובי עוטף עזה בעימותים הקודמים. אמונתה של הס בכוחה של ישראל מוגזמת. הנה רק אתמול כתב פרופ` יחיעם ויץ ("הארץ", 13.7.16) "אנחנו חוגגים את מבצע אנטבה, משום שהוא היה המבצע הצבאי האחרון שבו הייתה לנו הצלחה מובהקת". מוזר, בלשון המעטה, כיצד הס מלמדת את המנהיגות הפלסטינית פרק ב"כיצד להתנהג ומה לעשות". יש בכך לא מעט התנשאות ישראלית טיפוסית, שהיא – הס – יודעת טוב מהם מה עליהם לעשות. חבל שהיא נופלת בפח הזה, מה עוד שרק בימים האחרונים הציג מרואן ברגותי קו פוליטי שקול גם בלי להסתמך על עצותיה המלומדות. משונה גם קביעתה שהמאבק הפלסטיני לא הצליח להפסיק את התמיכה של אירופה וארה"ב בישראל. ארה"ב מופיעה כאחד המסתכלים מן הצד – והיא לא! היא מרכז בסיס ויסוד הסכסוך. בלי תמיכת ארה"ב אין כיבוש ואפילו לא תמיכה של אירופה. תמיכת ארה"ב היא אינטרס אסטרטגי של ארה"ב. והוא אפילו נרחב יותר מן האינטרס בשמירת ההגמוניה שלה במזרח התיכון. רמז דק: צוללות נושאות הטילים האטומיים והמטוסים המשוכללים בעולם לא מיועדים למלחמה ברמאללה, ואף לא רק נגד טהרן. אכן זה מעל לכוחו של החמאס להתמודד עם המעצמה האמריקאית, ללא קשר למגרעות ההנהגה הפלסטינית המיוחסים לה ע"י אמירה הס. חבל שלכך הס לא מקדישה מילה או שתיים.24/7/2016
מה עושה שמו של מרטין לותר קינג בין חורבות כפר פלסטיני?עמר אלע`בארי, haokets פארק קק״ל איילון-קנדה הוקם על חורבות כפרים פלסטינים שישראל כבשה ב-67׳ וגירשה את תושביהם. כעת מוצבים שם מתקני שעשועים לצד שרידי בית הקברות. באופן אירוני, שמו של לוחם זכויות אדם ידוע;מרטין לותר קינג - מתנוסס בגאון על קיר התורמים במקום ומעורר תמיהה בקרב פליטי הכפרים המפוזרים ברחבי העולם. ...... המלחמה נגמרה אחרי שישה ימים בניצחון ישראלי מוחץ. הפליטים המגורשים הטריים של עמואס, יאלו ובית נובא שמעו ברדיו וגם מהמיקרופון של ג`יפ צבאי ישראלי ברחובות ראמללה, שהפליטים יכולים לחזור והחלו לצעוד לכיוון הבית. לתדהמתם הם נחסמו בפאתי כפריהם על ידי הצבא הישראלי אשר הודיע להם שאין להם לאן לחזור וגירש אותם בחזרה. באותן שעות ריסקו בולדוזרים את בתיהם ומחקו את שלושת הכפרים מעל פני האדמה. 2/7/2016
האם באמת שיחררו אותנו באנטבה?מיכל ורשבסקי, haaretz סיפור "אנטבה" כמו שהיו רוצים שנאמין, ובעיקר לזכור ולספר אותו, הוא סיפור של הצלה ושחרור, של ניצחון וגאווה. אבל ככה אפשר לספר את זה רק אם מתחילים באמצע הסיפור — בחטיפה — ולא שואלים, אפילו לרגע, מאין זה הגיע ולאן זה מוביל. וזה לא הגיע משום־מקום, ולא משנאה סתם — אלא ממצוקה ומכיבוש וממלחמה. בסיפור של אנטבה מנפנפים כדי לספר את הסיפור של הציונות. כמו שאמר לאחרונה יו"ר הנהגת ההורים בבית ספר אחד בחגיגות ה–40 למבצע: "מבצע אנטבה הוא תמציתה ולבה הפועם של הציונות, זוהי פעולה מרשימה בכל קנה מידה, שממחישה את מחויבותה של ישראל לבניה". והוא כל כך צודק. כי אנטבה באמת היה רק פרק אחד מסיפור ארוך יותר. ובסיפור הגדול הזה אין שחרור, כי הוא הסיפור של הציונות ושל הכיבוש. החטיפה של 250 בני אדם לא התרחשה סתם כך, בחלל ריק. כדי להבין אותה, צריך לזכור את ההקשר שלה, את הכלא הגדול של הכיבוש. הייתי בת שבע ב–1967. הכרתי את המלה שחרור. במלה הזאת השתמשו כל הזמן בספרים ובבית הספר, בטלוויזיה, בכל מקום: "שחרור הארץ", "שחרור אדמות", "מלחמת השחרור", "שחרור אבנים". לשחרר אדמות? ממי? ממי שחי בהן? האם הפלסטינים שחיים תחת כיבוש אמרו תודה ש"שיחררו" אותם? אז החטופים והחטופות שוחררו ותמיד נצטרך להיות אסירי תודה. אבל על איזה שחרור אנחנו מדברים? "שחרור" היא גם מלה יפה שמכסה על הרס והרג וגירוש וכיבוש, התיישבות והתנחלות. אף מלחמה לא פתחה כאן איזה מנעול ושיחררה לחופשי אנשים. להיפך, מיליוני אנשים חיים תחת כיבוש, וגם אנחנו בעצמנו הפכנו למשרתים ומשרתות של הכיבוש. וגם הכיבוש נשאר, ומביא עוד ועוד מוות על כולנו. אפשר לעשות לזה סוף, לפרק התנחלויות ולסיים את הכיבוש. ואז נוכל לדבר באמת על שחרור. הכותבת היא פעילה בתנועת התחברות־תראבוט 2/7/2016
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה