חיים תחת כיבוש
|
כותרת | | תאור | תאריך |
ננס בגנו | | יצחק לאור, haaretz
בשיא האינתיפאדה השנייה, ב–2001, גויסו כל תותחי השמאל הציוני — פרופסורים, שבדרך כלל מדושנותם היא אומנותם, ובעיקר סופרים — לסייע בקרב על דעת הקהל במערב. המוטיב המרכזי, אצל כולם, על פי המלצה מירושלים, היה "הסכנה לקיום ישראל כתוצאה מ`זכות השיבה`".
הם לא היו היחידים, כמובן. בצרפת הצטרף, למשל, כוכב הטלוויזיה, ברנאר אנרי לוי, וסיכם את דברי חברינו כך: "הייתי אומר, כמו עמוס עוז, שחריתת זכות השיבה בראש תביעותיו של אש"ף היא פרובוקציה טהורה, משום שהזכות, פירושה לא עוד מדינה פלסטינית אחת, כי אם שתיים: האחת כאן, מיד, בשטחים... והאחרת, אחר כך, בישראל עצמה, כאשר מיליוני פליטים יורשו לשוב ויהפכו את המדינה היהודית לארץ בעלת רוב פלסטיני" ("לה מונד", 4.6.2002). מאז, התבררה הדמגוגיה גם כלא־אמת. לא התביעה ל"זכות השיבה" הכשילה את המשא ומתן בקמפ דייוויד שנתיים קודם לכן, ולא היא היתה הגורם לאינתיפאדה הרצחנית. אבל החבר`ה לא חקרו. אמרו להם לכתוב, כתבו.
לא הייתי מעלה פרק זה, אלמלא היווה הסבר ל"סיפור ההצלחה" של ראש ממשלתנו, המארח את בכירי התקשורת כתרנגול מקסיקאי אחרי ניצחון בארגז חול. עיתונאים מעריצים כוח, ולכן הם משתאים לנוכח ניהולה של "מדיניות סירוב איתנה", ובעזרת הזיכרון הז`ורנליסטי הקצרצר בָּדוּ את ביבי כמי ש"הצליח להדוף את הלחץ
המערבי". בולשיט. לא היה שום לחץ
נשוב לרגע לימים ההם. מדוע קל היה לשתול, אז, בצרפת, את הבלוף על "מיליוני הפליטים שישובו לפלסטין"? משום שהשיח הצרפתי היה עמוס כבר אז באיבה להגירת "לא אירופים". ניקולא סרקוזי ניזון מהשנאה הזאת, ז`אן מארי לה פן צווח אותה. האחרים, הומניסטים כמו ברנאר אנרי לוי, או אלן פינקלקראוט, נזקקו לנו — "הסצינה האחרת" בלשונו של פרויד — כדי למשש לעצמם את הקולוניאליזם האלים, בונה החומות, המבדיל בין דם לדם, בשם העם היהודי הנרדף, כמובן, בעוד הם, שם, חוגגים את "זכויות האדם". הקסנופוביה הישנה מצאה לעצמה, אז, את השמאל הציוני. שנים שישראל מגשימה ומנצלת את השנאה המערבית ללא־מערב, שנים שהיא מתנחלת בשטחים בלי לחטוף שום סנקציה. הפרויקט שלה זוכה לאהדה שתוקה. הברית בין הקולוניאליזם המודחק או המתפרץ של המערב לבין הקולוניאליזם הישראלי היא אופציה מתמדת בחיינו. נתניהו מגלם את ההתעלמות המערבית מתשוקת החירות הפלסטינית, וָסָל העוסק רק בהבטחת שלטונו, מין הורדוס. | 30/11/2016 |
... |
לפנות וחסל | | מאמר המערכת, haaretz
ממשלת ישראל נראית יותר ויותר כלקוחה מהסיפורים העממיים על חכמי חלם, אותם יהודים טובים שהתלבטו, למשל, איך לטשטש עקבות בשלג בלי שהמטשטשים ישאירו עקבות. שרי ממשלת נתניהו, בעזרת יועצם המשפטי המסור, אביחי מנדלבליט, משקיעים מאמץ כביר בפתרון בעיה קשה מנשוא לפוליטיקאים של הימין המתנחלי — איך לפרק בתים שנבנו שלא כחוק על אדמה פלסטינית פרטית בלי לפרק אותם.
לאחר סדרה ארוכה ומביכה של התחכמויות והתחמקויות הגיע הרגע האחרון לקיום מצוות בית המשפט העליון, שקבע כי יש לפרק את מאחז הפרא בעמונה עד סוף דצמבר. בתחרות בין שתי המפלגות הדומיננטיות בקואליציה, הליכוד והבית היהודי, כל האמצעים כשרים. מנהיגי שתי המפלגות, בנימין נתניהו ונפתלי בנט, מתגאים בזכויות היוצרים על רעיונות מופרכים להעברת רוע הגזירה, ובה בעת מתנערים משותפותם לאחריות למימוש הבלתי נמנע. יחסיהם האישיים הרעים והתחרות "מי ייראה ימני יותר" בעיני קיצוני המתנחלים גובים מחיר כבד של ביזוי שלטון החוק, פגיעה במעמד בית המשפט העליון ומתן לגיטימציה למגמה מסוכנת של ריקון זכות הקניין הפלסטיני בשטחים.
כעת מנדלבליט העלה מחשבת סרק נוספת להכשרת השרץ, שאינה מקובלת על המיועדים לפינוי בעיקר בגלל היותה זמנית בלבד — הזזתם לחלקות סמוכות המוגדרות "נכסי נפקדים" לתקופה של שמונה חודשים. הכל כדי לדחות את הקץ ולהעניק ניצחון למתנחלים, המנהלים בעמונה את הקרב על סיכול פינוי התנחלות או מאחז כלשהם.
| 30/11/2016 |
... |
שני עצירים מנהליים בסכנת חיים בתום כשישים ימי שביתת רעב | | שני עצירים מנהליים, אחמד אבו פארה ואנס שדיד, נמצאים בסכנת חיים מיידית.
השניים שובתים רעב 61 ו-58 ימים (בהתאמה) במחאה על כליאתם ללא משפט,
ומאושפזים במצב קשה בבית החולים אסף הרופא. שלשום (שני) הורה בג"ץ על הקפאת
הצווים כל עוד שמצבם הרפואי קשה, אך השניים ממשיכים בשביתה עד ביטול הצווים. | 29/11/2016 |
... |
שריפות כואבות יותר ליהודים | | עמירה הס, haaretz
האם המדינה תפצה רק את מי שיוכיחו שביתם נשרף בהצתה הקרויה לאומנית? שבוע הדליקות מצית עוד שאלות.
| 27/11/2016 |
... |
כיף להיות ערבי | | גדעון לוי, haaretz
כיף להיות ערבי בישראל. מתעורר רוקח מהסופר־פארם ומגלה שהוא מצית בפוטנציה. קמה גננת בשפרעם ומגלה שהיא דאעש. כל פועל בניין מטייבה הוא גיס חמישי, כל אחות בהדסה היא סכנה דמוגרפית. מוכר החומוס הוא רק מוכר חומוס, אבל אולי הוא מרעיל. שוטף הכלים עלול לצאת מהמטבח עם סכין, גם על הרופא הערבי אסור לסמוך. תביאו רופא יהודי.
המרצה, סוכן הביטוח, הבנקאי, העיתונאי או הטכנאי, כל אזרח ערבי שיוצא לרחוב נחשב חפץ חשוד. מוטב לו שלא ידבר בשפתו, בלאו הכי קרוב היום שבו היא תוצא אל מחוץ לחוק במרחב הציבורי. היא מפריעה לשלוות היהודים ומפחידה אותם. חלקם אפילו נגעלים ממנה. את המואזין הם כבר השתיקו.
כיף להיות ערבי בישראל, המדינה שאתה נאמן לה הרבה יותר משהיא נאמנה לך, מדינתך שמתעללת בבני עמך. כיף להיות ערבי בישראל, כי אפילו להגדיר את עצמך כרצונך אינך יכול: אתה "ערבי ישראלי", ואין על כך כל ויכוח. פלסטיני? רק מי שחי בשטחים. גם אם הוא דודנך הראשון, הוא לא מאותו עם. אפשר וצריך להיות יהודי אמריקאי ולפעול למען ישראל, אסור להיות ערבי ישראלי ולפעול למען הפלסטינים. אתם לא מאותו עם. רק תעזו לחשוב אחרת.
אסור גם לזכור את מה שאסור לזכור: את העבר. יום העצמאות הוא חג הלאום. מי שרוצה לציין את הנכבה, שילך לעזה או לכלא. בכלל, מי שלא טוב לו פה, שיילך לעזה. תראו מה קורה בסוריה .
כיף להיות ערבי בישראל, נסו לטוס ארקיע או אל־על ותבינו למה. נסו אפילו את המאבטח שבודק את המבטא בכניסה לנתב"ג. פרופיילינג, קוראים לשרץ בעגת הביטחון. נסו לשכור דירה בצפת; נסו אפילו ברמת אביב. נסו למצוא עבודה, לשלוח קורות חיים ולחכות לתשובה. כיף להיות ערבי ישראלי, תוכלו לראות ערבים אחרים בטלוויזיה, אחרי כל רצח "על כבוד המשפחה", רק אז. טכנאי הטלוויזיה לא יבוא, "כי מסוכן", ועדת המדרוג לא תבדוק את הרגלי הצפייה, כי היא מתמקדת רק ב"בתי אב יהודיים".
כיף להיות ערבי ולשמוע על הסכנה הדמוגרפית והרחם הערבי. יש סכנה שהגליל "יאבד" וצריך "לייהד" את הנגב, לפני שיהיה מאוחר. זה הדיבור התקין לגמרי בישראל. לאירופה יש בעיה של זרים, וגם לנו: הערבים הם הזרים שלנו. "בני שבט בנימין" מבורמה מקבלים אזרחות אוטומטית, אבל לאחיכם בני הארץ, שגורשו או ברחו ב–1948, אסור אפילו לבוא לביקור. כיף להיות ערבי, כי תראו איך משפילים את נציגיכם בכנסת ואיך מדירים אותם.
כיף להיות ערבי בישראל, כי אין יהודי שיכול לדמיין לעצמו את מה שהם עוברים מדי יום. רבבות בני אדם שכל יציאה שלהם מהגטו המיועד להם מלווה בהשפלה ובהחשדה תמידיות, רגעים קטנים וגדולים של אימה ועלבון. חשבו מה עובר על צעירה שיוצאת מיפו בכיסוי ראש, על צעיר ערבי שהולך לסרט.
| 27/11/2016 |
... |
החשש של יהודי ארה"ב: הפקרותו של טראמפ תעיר את האנטישמיות האמריקאית מרבצה | | חמי שלו, haaretz
הממסד היהודי נרתם ליצור זהות בין תומכי החרם על ישראל והשמאל הקיצוני לשנאת יהודים; אך לאורך ההיסטוריה, האנטישמיות בארה"ב היתה לרוב נחלתו של הימין, שתומך כעת בנשיא הנבחר. בעשור האחרון נרתם הממסד היהודי, יחד עם ארגונים ימניים ובעידודה של ממשלת ישראל, ליצור זהות בין תומכי תנועת החרם על ישראל (BDS) והשמאל הקיצוני לשנאת יהודים גרידא. במהלך רוב ההיסטוריה, עם זאת, אנטישמיות בארה"ב היתה נחלתו הכמעט בלעדית של הימין, ולא רק באגפו הקיצוני. גם הניסיון להבדיל בין אנטישמים, גזענים לבנים, ניאו־נאצים ונאצים של ממש הוא מלאכותי: מדובר בעיקר בעניין של דגשים. לא כולם מעריצים את היטלר, כמובן, אבל כולם דוגלים בטוהר ובעליונות של ארה"ב הלבנה, חרדים מפני דילולה על ידי המוני שחורים ומהגרים ומתייחסים ליהודים כמי שמפעילים, מאפשרים ומושכים בחוטים של ההגירה מאחורי הקלעים. וכולם תמכו בטראמפ, עבדו למענו במערכת הבחירות וראו בבחירתו, תסלחו לי על הביטוי, אתחלתא דגאולה.
הפקרותו של טראמפ איננה מסתכמת רק ביחסו הסלחני לאגפו הגזעני. במערכת הבחירות, בעיקר בעתות של לחץ, טראמפ — ולא רק הוא — לא היסס להשתמש במוטיבים אנטישמיים מוכרים הלקוחים מהעבר האפל של שנאת יהודים בארה"ב. כשטד קרוז דיבר על "ערכי ניו יורק", הוא העתיק ביטוי שהיה נפוץ אצל בכירי הקלאן בשנות ה–20. כשטראמפ שחרר סרטון תעמולה כמה ימים לפני הבחירות על מזימה גלובלית של בנקאים ואנשי פיננסים, שבו כיכבו המיליארדר ג`ורג` סורוס, נגידת הבנק הפדרלי ג`נט ילין ומנכ"ל גולדמן סקס לויד בלנקפיין, כולם יהודים, הוא שכפל את המסרים הבוטים של הנרי פורד, מגדולי האנטישמים בתולדות ארה"ב והמפיץ העיקרי בשנות ה–20 של הפרוטוקולים של זקני ציון.
לעת עתה טראמפ נח על זרי הדפנה של ניצחונו המדהים. הוא מנסה לרכך את התדמית התגרנית, הבדלנית ומתעבת האליטות שהביאה אותו עד הלום, והוא בוודאי מעורר כבר סימני שאלה ראשוניים אצל הגרעין הקשה של תומכיו. הוא מאפשר למליצי היושר היהודים שלו, בארה"ב ובישראל, לנסות ולהשכיח את הקמפיין הבעייתי שהשיג לו את הניצחון, ולהדחיק כיצד טיפח את תחושות הקיפוח והקנאה שלעולם יצמיחו גם שנאת יהודים. השאלה היא כיצד ינהג כשיסתבך כנשיא, כשהצהרותיו המופרכות, תוכניותיו חסרות הפשר ונציגיו חסרי הניסיון ינחתו ואולי יתרסקו על קרקע המציאות. ניסיון העבר הקרוב מלמד שטראמפ מתקשה לקבל עליו אחריות או להודות בטעות ומעדיף תחת זאת לתקוף, להשמיץ ולהאשים אחרים. לא חשוב כיצד ינסח זאת, לאוהדיו הגזענים והנאצים לא יהיה ספק למי התכוון: ליהודים.
| 27/11/2016 |
... |
שני עצירים מנהליים בסכנת חיים בתום כשישים ימי שביתת רעב | | חגי מטר, mekomit
בג"ץ הורה על הקפאת מעצרם של השניים, אך הם מתעקשים לשבות עד ביטולו. השניים סובלים מקריסת מערכות חיוניות.
שני עצירים מנהליים, אחמד אבו פארה ואנס שדיד, נמצאים בסכנת חיים מיידית. השניים שובתים רעב 61 ו-58 ימים (בהתאמה) במחאה על כליאתם ללא משפט, ומאושפזים במצב קשה בבית החולים אסף הרופא. שלשום (שני) הורה בג"ץ על הקפאת הצווים כל עוד שמצבם הרפואי קשה, אך השניים ממשיכים בשביתה עד ביטול הצווים. אבו פארה נעצר ב-2.8, וכעבור כמה ימים הוצא נגדו צו מעצר מנהלי, כשהצבא טוען באופן כללי שהוא פעיל בג`יהאד האסלאמי ומסכן את ביטחון האזור. שדיד נעצר יום לפני כן, נחקר על פוסטים שפרסם בעבר בפייסבוק, ולאחר שהוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום – נעצר גם הוא מנהלית בטענה שיש חשדות שהוא מעורב "בפעילות טרור אלימה", כפי שניסח זאת שופט העליון, עוזי פוגלמן.
אלא שבמקרה של מעצר מנהלי ההאשמות האלה לא מגובות בכתב אישום, בראיות או בטענות ספציפיות, ולעצורים אין כל הזדמנות להתמודד עם ההאשמות, להגיב להן או לנסות להפריך אותן. | 27/11/2016 |
|
וגם עכשיו יש מי שרק מחפשים לשפוך שמן על הלהבות | | סמאח סלאימה, mekomit
רון בן ישי הסתמך על סיפור השריפה אצלנו בכפר במאמר שכולו הצתת הסתה. הוא היה צריך ללמוד מאיתנו משהו אחר לגמרי. כבר אחרי ההצהרה האומללה חסרת הרסן והאחריות שהקיא השר בנט לרשת – "רק מי שהאדמה לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה", הוסיפו הישראלים הבהולים עוד כמה סנטימטרים למפלס השנאה שבקרוב ישרוף ויטביע כל חלקת שפיות פה. בעקבות הכתב הנכבד, המומחה לענייני הסתה ולא הצתה, נהרו הפוליטיקאים סוג ב׳ וסוג ג׳ מהימין לעשות מה שהם טובים בו: להסית ולחמם את האווירה בזירה הווירטואלית במקום להתאחד ולהרגיע את העניינים, ולו למראית עין, למען האזרחים.
| 27/11/2016 |
|
ליהודים אסור לשחק באש עלילות הדם | | mekomit, לילך בן דוד
אין אפילו בדל הוכחה לכך שהשריפות פרצו כתוצאה מהצתה מכוונת, אבל זה לא מפריע לראש הממשלה, לשרים ולתקשורת להפיץ עלילות דם שאמורות להעביר צמרמורת בגופו של כל יהודי. את האורנים שמשמשים עכשיו דלק לאש המשתוללת, הביאו לכאן מי שרצו להרגיש שהם באירופה.
הסיפור מוכר. ילד נעלם, אולי חוזר אחרי כמה ימים ואולי לא, התקשורת והחברה האנטישמית ממהרים להפיץ האשמות נגד יהודים, אנשים מעונים ונאלצים להודות ששתו את דמו, ואורגיית השנאה והטירוף באה על פורקנה ברצח המוני יותר או פחות של יהודי העיר. זה היה גורלם של בני עמי היהודים מאז ימי הביניים.
לכן הייתי מצפה, שבמדינה שקמה מתוך התיימרות להיות התשובה לאנטישמיות, עלילות דם חסרות בסיס הזורעות שנאה והסתה גזענית ולבסוף מתבררות כשקריות הרבה לאחר שהנזק כבר נעשה, יהיו בגדר טאבו מוחלט. כי האשמות גורפות, משוללות בסיס וחסרות אחריות, נגד קבוצות מיעוט שלמות, צריכות להעביר צמרמורת בגופו של כל יהודי. | 27/11/2016 |
|
(וידאו - ירי מכוון ואלימות של צבא הכיבוש בפינוי של פלסטינים ופעילים ישראלים ממאהל מחאה בבקעה (מחאה על סילוק פלסטינים מאדמתם | | | 22/11/2016 |
... |
צפו: מאז שעות הבוקר נהרסו במזרח ירושלים שבע יחידות דיור | | אורלי נוי, mekomit
מאז שעות הבוקר נהרסו בירושלים המזרחית שבע יחידות דיור בשתי השכונות סילוואן ובית חנינה.
בבניין שנהרס בסילוואן התגוררו 30 נפשות, רובם ילדים. המבנה היה בגודל 125 מטר מרובע והוא הכיל ארבע יחידות דיור, בו התגוררו ב- 17 השנים האחרונות בני משפחת ג`עאפרה. את צו ההריסה הראשון קיבלה המשפחה לפני תשע שנים, ומאז כל ניסיונותיה להשיג מעיריית ירושלים היתרי בנייה נכשלו.
בבית חנינה נהרסו שלוש יחידות דיור. שתי יחידות מתוכן שייכות לצמד אחים, בני משפחת סיאם, ובהן התגוררו שש נפשות. יחידת הדיור השלישית שנהרסה הייתה בגדול 60 מטר מרובע והשתייכה למשפחת רג`אבי (שש נפשות, ארבע מתוכן מתחת לגיל 18). מדובר בהריסה השניה של בית המשפחה בשנתיים האחרונות.
זינוק חד בהריסות
לפי נתוני עמותת עיר עמים, ב- 2016 חל זינוק של עשרות אחוזים במספר הריסות הבתים במזרח ירושלים בהשוואה לשנתיים האחרונות. מתחילת 2016 ועד היום הרסה עיריית ירושלים 91 מבנים, לעומת 74 יחידות דיור שנהרסו ב- 2015 ו- 52 יחידות דיור ב- 2014.
| 19/11/2016 |
|
השקר החדש של הימין: "המדינה הורסת רק ליהודים" | | נועם שיזף, mekomit
במסגרת הסחרור שפרשת עמונה הכניסה את הממשלה אליו, מפיצים כמה שרי ימין שוב את הטיעון לפיו המדינה הורסת בתים של יהודים, אך נמנעת מלעשות אותו דבר לערבים. מירי רגב כותבת בפייסבוק ש"לא ראיתי התייחסות דומה לעשרות אלפי בתים לא חוקיים בנגב, בגליל ובוואדי ערה". יריב לוין אומר שהוא "מצפה משופטי העליון לגלות חריצות ונחרצות דומה גם בהכרעות הנוגעות לבנייה הבלתי חוקית הערבית". ויש עוד הרבה דוגמאות.
כמובן שהמקרים אינם קשורים או דומים, למעט ההרגל הימני לענות לכל התפתחות בצעקות "אבל ערבים!" או "אבל שמאלנים!". המדינה התחייבה לפנות את עמונה ב-2010; לדבר על "נחרצות וחריצות" בהליך שמתגלגל יותר משש שנים זו בדיחה. אבל השקר הגדול באמת נוגע לעובדה שהמדינה בהחלט הורסת בתים של ערבים, והיא עושה את זה בעקביות, בנחרצות וללא הפסקה. בשנת 2015 נהרסו 982 בתים של אזרחים בדואים בנגב. שנה קודם לכן נהרסו 1073. בשטחי סי הרסה המדינה ב-2016 (שעוד לא הסתיימה) כ-250 בתים של פלסטינים על "בנייה לא חוקית", שהותירו אלף איש ללא קורת גג. | 19/11/2016 |
|
הייצוא הביטחוני התמוה של ישראל לאזרבייג`ן | | איתי מק, hagada
נראה כי אם בן גוריון המציא את דוקטרינת "ברית הפריפריה", נתניהו המציא את דוקטרינת "ברית מיקרונזיה", שבה ישראל מהדקת את קשריה עם דיקטטורות ומדינות קטנות ברחבי העולם, כדי לקנות בזול עוד כמה אצבעות בפורומים הבין-לאומיים במטרה לחסום הקמה של מדינה פלסטינית. להבדיל מ"ברית הפריפריה" של בן גוריון שנועדה בנוסף על היבטיה הפוליטיים, גם לתת מענה לאיומים הביטחוניים על מדינת ישראל, "ברית מיקרונזיה" הצינית של נתניהו נועדה בעיקר לתת הגנה לממשלת ישראל מפני איומים פוליטיים ו"גורמים עוינים" כמו ארה"ב ומדינות האיחוד האירופאי. את המחיר של "ברית מיקרונזיה" משלמים לא רק הפלסטינים, אלא גם האזרחים והאזרחיות החיים במדינות רבות שמדינת ישראל מקשה על המעבר בהן לדמוקרטיה.
| 19/11/2016 |
|
החוק להסדרת שכונת חאפ | | עפרה ישועה-ליית, hagada
זעקות הקוזקים הנגזלים מגבעות השומרון לא אמורות לעורר הד של חמלה בלב הליברל הישראלי המצוי, המאמין שפינוי כל השטחים שכבשה ישראל בשנת 1967 יביא מזור למדינתו הבעייתית. אבל לשוועה העולה מגבעות עמונה ולקינות על הקיפוח הנורא של תושביה דווקא יש בסיס מוצק. "חוק ההסדרה" הדוחה שנועד להכשיר את גזל הקרקעות מעבר לקו הירוק בסך הכל אמור להשוות את מצבם ומעמדם לזה של שאר הישראלים, שרובם נהנים מהגרסה המוקדמת יותר של החוק הזה, הידועה בשם "חוק נכסי נפקדים התש"י – 1950".
שכונת מחלול בתל אביב הוקמה בשיטת ה`חאפ` (צילום: אתר נוסטלגיה אונליין) telavivoldשכונת מחלול בתל אביב הוקמה בשיטת ה`חאפ` (צילום: אתר נוסטלגיה אונליין)
אכן, תושבי ההתנחלויות והמאחזים (שאין בהם שעל "חוקי" אחד על פי החוק הבינלאומי) בסך הכל נישלו – ברשות מדינתם ובחסות צבאה – פלסטינים מאדמתם והפכו אותה לרכושם. | 19/11/2016 |
|
רצח רבין היה רצח דתי | | ב. מיכאל, haaretz
רצח פוליטי? לא פוליטי? ביבי הסית? לא הסית? הוויכוח גועש. מדי שנה הוא גועש. בשנים הבאות בוודאי יימצאו גם עסקנים דמויי־ביטן ("בִיטָנוֹאִידִים"?), שיטענו בלהט כי רצח רבין היה במסגרת חיסול חשבונות, על רקע רומנטי, או סתם ניטרול מוצדק, כי בכליו של ההרוג נמצא אולר שוויצרי.
ובינתיים הולך ונמוג הרקע האמיתי לרצח. מתאדה מן הדיון הסוער ואיש לא עוסק בו עוד. ראוי על כן להתעקש ולהזכיר: רצח יצחק רבין היה רצח דתי. רצח לשם שמים. רצח על רקע חילול כבוד האל.
מותר להפנות אצבע מאשימה גם אל מנהיגי הימין. אך הם נושאים הפעם רק באחריות שולית. הסתותיהם השגרתיות יכולות אמנם להביא חדלי אישים להשליך רימון בהפגנה, לירות בפועלים, או לפרוק את יצריהם על פלסטינים ברחובות. אבל רוצחים מן הזן הקדוש, רוצחים־צדיקים מסוגם של גודלשטיין, המחתרת היהודית ויגאל עמיר — אלה אינם זקוקים למסיתי הימין. להם יש מסית מוצלח הרבה יותר: ה` אלוקי צבאות. גם במלוא הכבוד ליכולת ההסתה של נתניהו ודומיו, ראוי להודות: עמיר לא היה חייל שלהם. הוא היה חייל של רבותיו. אותם רבני־אליל אשר בשם האלוהים ובשם איזושהי פרשנות פרימיטיבית של תורתו, התירו את הרשע ואת העושק, את המירמה ואת הגזל, את השנאה ואת החמס ואת הרצח. רק מתוכם יכול היה רוצח כזה לצמוח. רוצח המאמין באמונה יוקדת, כי בכך הוא עושה את רצון אביו שבשמים.
וגם חבלי לידתו של הרצח הקדוש כבר זקוקים לריענון.
ב–11 ביוני 1967 נולדה א"י השלמה, ונתבלעה דעתה של היהדות. השטחים. הקברים. הגאולה. המשיח. הבטחת אלוקים לאברהם. ציוויי ההשמדה, ההורשה, הנקם — כל אלה חרגו לפתע מדפי החומש ונעשו בני־מימוש. המפלצת החרד"לית נולדת, והכתובת נרשמת על הקיר. אך איש לא קורא אותה.
נובמבר 1993. "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל" מנפיק "דין רודף" ראשון: "כל המתרשל במניעת ביצוע `ההסכם` (אוסלו), עובר על הלאו של `לא תעמוד על דם רעך`". זהו "דין רודף" מפורש. כל חרד"לאי יודע זאת
4 בנובמבר 1995. נמצא מי שהבין את הרמזים. יגאל עמיר רוצח את יצחק רבין.
ועדיין לא נמצא איש שיקרא את הכתובת, שעדיין על הקיר.
| 19/11/2016 |
... |
נקמה, נקמה, נקמה | | עמירה הס, haaretz
מבע פניו הילדותי שנהפך לבוגר, בעצבותו, מוכר לכל פלסטיני. בתקשורת הישראלית מותר לכתוב רק את האות הראשונה של שמו, א`. בכך, ובמשפטו שהתקיים בדלתיים סגורות, מסתכם היחס הראוי לילד שהיה בן 13 ותשעה חודשים כשביצע לכאורה את העבירות שבהן הורשע. בכל השאר — המעצר אחרי הלינץ` שנעשה בו ופציעתו, החקירה הברוטלית, כתב האישום הקיצוני, ההכרעה וגזר הדין — מערכת החוק התייחסה אליו בדיוק ברוח דרישתו של הציבור הישראלי־היהודי: נקמה, נקמה, נקמה.
השופטים יורם נועם, רבקה פרידמן־פלדמן ומשה בר־עם הרשיעו אותו בשני ניסיונות רצח, למרות שלא דקר אף אדם. מלכתחילה אמר א` לחוקריו ולשופטים שהוא ובן דודו, חסן מנאסרה, יצאו לפני כשנה לפסגת זאב, כדי להפחיד יהודים בסכינים שבידיהם (בגלל מה שהשלטון הישראלי מעולל לפלסטינים), אולי לפצוע, אבל לא לרצוח. הוא הורשע כי מנאסרה בן ה–15 (ששוטרי מג"ב יכלו לעצור אבל הוציאו להורג, כצו האופנה במקומותינו) דקר גבר צעיר וילד.
השופטים לא ייחסו חשיבות לדברי א`, שמלכתחילה הוא ומנאסרה החליטו שאין לפגוע בנשים, ילדים וזקנים: ואכן, במודע הם לא ניסו לפגוע במבוגר שנקרה בדרכם. השופטים ביטלו את דברי א`, שהוא ניסה להניא את בן הדוד מפגיעה בילד. השופטים זילזלו בעובדה שא` יכול היה להודות מיד בניסיון רצח, כדי שדינו ייגזר לפני שיגיע לגיל 14 (ואז לא יישלח למאסר). הוא פשוט לא הסכים להודות במשהו שכלל לא התכוון לעשותו.
שירות המבחן, ששיבח את תהליך השתקמותו, המליץ לשופטים להסתפק במאסר על תנאי ובהשארתו במעון סגור עד גיל 18. אבל השופטים גזרו 12 שנות מאסר על ילד בן 14 ומשהו. אבל נועם ועמיתיו העדיפו לראות את "גל הטרור" ו"הרקע הלאומני", לא את הילד.
לו ראו את הילד היו פוסקים כך:
"בפנינו עוד ילד, שמרגע הולדתו בירושלים חי את האפליה המכוונת, השיטתית, בינו לבין בני גילו היהודים: בדיור, בבתי ספר, בסיכויי עבודה, בתשתיות, בחופש התנועה והבחירה, בזכות לזהות קולקטיבית. בפנינו עוד ילד שחווה לצערנו יום יום את ברוטליות המשטרה, זלזול העירייה ורשעות השיטה. | 19/11/2016 |
|
האם זהו סוף העולם? | | גדעון לוי, haaretz
וידוי א`: קיוויתי שדונלד טראמפ ייבחר; וידוי ב`: נבהלתי מבחירתו. די במחשבה שרודי ג`וליאני יהיה בעל תפקיד בכיר בממשלו, ואולי גם ישפיע על מדיניותו כלפי ישראל, כדי להכניסני לתבהלה של ממש. בת זוגי קתרין, סגורה עכשיו בחדרה, מבועתת וזועמת עוד הרבה יותר: היא דואגת לעתיד הסביבה ולעתיד ארצה. היא בטוחה שטראמפ יחריב את הסביבה ויאפשר לוולדימיר פוטין לכבוש את שוודיה.
קיוויתי שטראמפ ייבחר כי ידעתי שבחירה בהילרי קלינטון, שערכיה התעוותו מזמן, תהיה גם בחירה בהמשך הכיבוש הישראלי. צר עולמי: אותי מעניין הכיבוש יותר מכל דבר אחר, ואין הרבה חדשות קשות יותר מנשיאה שהיתה ממשיכה לגבות אותו. את בקבוקי השמפניה היו צריכים לפתוח ביצהר ובאיתמר דווקא, אם היא היתה נבחרת. עם הכסף של חיים סבן והמורשת של ברק אובמה, אמריקה לא היתה מעזה להפעיל לחץ על ישראל. סוף העולם.
גם בנימין נתניהו צריך להיות מודאג. טראמפ שיאבד עניין במזרח התיכון עשוי גם להיות טראמפ שלא יגבה את הכיבוש. צהלת המתנחלים מוקדמת מדי. היא עוד עשויה להיהפך לזעקה. טראמפ לא יהיה כמובן לעולם ידיד הפלסטינים, כפי שלא יהיה ידיד של כל חלשי העולם, אבל הוא עלול להתגלות כבדלן אמיתי וככזה שיפרק את המחויבות העיוורת, האוטומטית והלא מובנת של ארצו לישראל. הוא הרי נבחר על גלי ההבטחה לקעקוע התקינות הפוליטית. התמיכה בהמשך הכיבוש הישראלי היא באמריקה התקינות הפוליטית. קרתנית מאוד, כאן נעוצה התקווה בבחירתו. ואולי תקווה קטנה לישראל: טראמפ המקורי לא יהסס להתנער ממנה, והתוצאה עשויה להיות לטובתה. באורח פרדוקסלי, דווקא מה שיהיה רע לעולם ולארצו עשוי להיות טוב לישראל: נשיא בור ובדלן, שהעולם לא מעניין אותו, שרוצה שכל מדינה תשלם בעבור הסיוע האמריקאי ומתכוון לשחוט פרות קדושות, עשוי להיות נשיא טוב ומטלטל לישראל.
אתמול התחיל סוף העולם? אולי. לא בטוח.
| 19/11/2016 |
|
שקד ומנדלבליט בוחנים: המתנחלים יוכרזו אוכלוסייה מוגנת בגדה כדי לאפשר הפקעת שטחים | | חיים לוינסון - שרון פולבר, haaretz
מלבד החוק להלבנת מאחזים, היועמ"ש ושרת המשפטים מקדמים פתרונות משפטיים נוספים, בהם שינוי הגדרת המתנחלים כדי לאפשר למדינה להפקיע עבורם שטחים וייסוד מנגנון פיצוי כפי שנעשה בקפריסין.
במשרד המשפטים בודקים אם ניתן להכריז על המתנחלים כעל אוכלוסייה מקומית בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית לפי הדין הבינלאומי. כיום המתנחלים אינם זוכים להכרה כזו, ועל כן, לפי התפישה הרווחת, ישראל יכולה לפעול בגדה רק לצרכי ביטחון או לטובת האוכלוסייה הפלסטינית, המוגדרת מקומית. משמעות ההכרזה תהיה הסמכת הממשלה לבצע פעולות בשטחים — לרבות הפקעת אדמות לטובת התנחלויות — גם תוך פגיעה באינטרס של התושבים הפלסטיניים, כיוון שגם האינטרס של המתנחלים יילקח בחשבון כחלק מהאינטרס הציבורי. לפי מקור המעורה בנושא, פתרון זה "מסתובב" במערכת המשפטית, והיועץ טרם הכריע לגבי היתכנותו.
לדברי עו"ד מיכאל ספרד מארגון "יש דין", המתמחה במשפט בינלאומי ובדיני מלחמה, "תחת דיני הכיבוש הבינלאומיים יש מעמד לאוכלוסייה מקומית, או כפי שהיא נקראת באמנת ז`נווה, אזרחים מוגנים. על פי דיני הכיבוש, לכובש מותר לבצע פעולות אך ורק אם המטרה שלהן היא אחת משני האינטרסים הבאים: ביטחון או טובת הנכבשים. לדוגמה, יש חוות דעת של משרד המשפטים שאסרה על הקמת בית קברות במעלה אדומים, משום שלא נועד לטובת אוכלוסייה מוגנת. אמנת ז`נווה מגינה על אלו המוצאים עצמם בשעת סכסוך תחת שליטה או כיבוש שהם לא של מדינתם. אין דרך לפרש את זה כך שישראלי שנמצא במקום שהוא תחת שליטה ישראלית הוא אזרח מוגן". למרות זאת, ב–1972 קבע בג"ץ כי תושבי קריית ארבע נכנסים תחת ההגדרה אוכלוסייה מקומית, כאשר התעוררה שאלה בדבר אספקת חשמל למתנחלים. גם אתמול, לאחר אישורו בקריאה טרומית של החוק להלבנת מאחזים, אמרו בכירים בממשלה כי הקמת המאחז מחדש על קרקעות נפקדים היא האפשרות המציאותית ביותר לפתרון בנוגע לעמונה ולמקרים דומים.
| 19/11/2016 |
... |
ארכיון מאמרים |
מאמרים נוכחיים |
1/2024 |
12/2023 |
11/2023 |
10/2023 |
9/2023 |
8/2023 |
7/2023 |
6/2023 |
5/2023 |
4/2023 |
3/2023 |
2/2023 |
1/2023 |
12/2022 |
11/2022 |
10/2022 |
9/2022 |
8/2022 |
7/2022 |
6/2022 |
5/2022 |
4/2022 |
3/2022 |
2/2022 |
1/2022 |
12/2021 |
11/2021 |
10/2021 |
9/2021 |
8/2021 |
7/2021 |
6/2021 |
5/2021 |
4/2021 |
3/2021 |
2/2021 |
1/2021 |
12/2020 |
11/2020 |
10/2020 |
9/2020 |
8/2020 |
7/2020 |
6/2020 |
5/2020 |
4/2020 |
3/2020 |
2/2020 |
1/2020 |
12/2019 |
11/2019 |
10/2019 |
9/2019 |
8/2019 |
7/2019 |
6/2019 |
5/2019 |
4/2019 |
3/2019 |
2/2019 |
1/2019 |
12/2018 |
11/2018 |
10/2018 |
9/2018 |
8/2018 |
7/2018 |
6/2018 |
5/2018 |
4/2018 |
3/2018 |
2/2018 |
1/2018 |
12/2017 |
11/2017 |
10/2017 |
9/2017 |
8/2017 |
7/2017 |
6/2017 |
5/2017 |
4/2017 |
3/2017 |
2/2017 |
1/2017 |
12/2016 |
11/2016 |
10/2016 |
9/2016 |
8/2016 |
7/2016 |
6/2016 |
5/2016 |
4/2016 |
3/2016 |
2/2016 |
1/2016 |
12/2015 |
11/2015 |
10/2015 |
9/2015 |
8/2015 |
7/2015 |
6/2015 |
5/2015 |
4/2015 |
3/2015 |
2/2015 |
1/2015 |
12/2014 |
11/2014 |
10/2014 |
9/2014 |
8/2014 |
7/2014 |
6/2014 |
5/2014 |
4/2014 |
3/2014 |
2/2014 |
1/2014 |
12/2013 |
11/2013 |
10/2013 |
9/2013 |
8/2013 |
7/2013 |
6/2013 |
5/2013 |
4/2013 |
3/2013 |
2/2013 |
1/2013 |
12/2012 |
11/2012 |
10/2012 |
9/2012 |
8/2012 |
7/2012 |
6/2012 |
5/2012 |
4/2012 |
3/2012 |
2/2012 |
1/2012 |
12/2011 |
11/2011 |
10/2011 |
9/2011 |
8/2011 |
7/2011 |
6/2011 |
5/2011 |
4/2011 |
3/2011 |
2/2011 |
1/2011 |
12/2010 |
11/2010 |
10/2010 |
9/2010 |
8/2010 |
7/2010 |
6/2010 |
5/2010 |
4/2010 |
3/2010 |
2/2010 |
1/2010 |
12/2009 |
11/2009 |
10/2009 |
9/2009 |
8/2009 |
7/2009 |
6/2009 |
5/2009 |
4/2009 |
3/2009 |
2/2009 |
1/2009 |
12/2008 |
11/2008 |
10/2008 |
9/2008 |
8/2008 |
7/2008 |
6/2008 |
5/2008 |
4/2008 |
3/2008 |
2/2008 |
1/2008 |
12/2007 |
11/2007 |
10/2007 |
9/2007 |
8/2007 |
7/2007 |
6/2007 |
5/2007 |
4/2007 |
3/2007 |
2/2007 |
1/2007 |
12/2006 |
11/2006 |
10/2006 |
9/2006 |
8/2006 |
7/2006 |
6/2006 |
5/2006 |
4/2006 |
3/2006 |
2/2006 |
1/2006 |
12/2005 |
11/2005 |
10/2005 |
9/2005 |
8/2005 |
7/2005 |
6/2005 |
5/2005 |
4/2005 |
3/2005 |
2/2005 |
1/2005 |
12/2004 |
11/2004 |
10/2004 |
עמוד הבית  חזרה |