קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
חלוקת הארץ" מתנגשת עם הקשר העז של יהודים לחברון ושל פלסטינים ליפו"אורלי נוי, mekomit הנחת היסוד של יוזמת "שתי מדינות מולדת אחת" היא שיהודים ופלסטינים חיים בפועל ביחד בכל הארץ, אבל רוצים ריבונויות נפרדות. בכנס ההשקה, שנאלץ לזוז בעקבות לחצים ואיומים, הייתה אווירה של כבוד הדדי ואופטימיות. משהו חדש מתחיל? 11/6/2015
נקמתה של שג`עייהצבי בראל, haaretz שני דו"חות, זה של האו"ם וזה של ישראל, מנהלים עכשיו דו־קרב. הראשון מייצג את האופן שבו העולם תופש את ישראל, והשני את האופן שבו היא תופשת את עצמה. מכאן נובע גם הזעם העצום כלפי דו"ח האו"ם. לכאורה, זהו קרב על דימויים ותדמיות, על שמירת המראה המנותצת שתמיד סיפרה לישראל שהיא "היפה מכולן", שמדיניותה צודקת וש"המוסר היהודי" שולט בה. אבל מעבר למאבק החשוב הזה על תדמיתה, תחת איום ההמלצה להעמיד את ישראל לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי, יש לקרוא את הדו"ח כאילו היה מסמך של מבקר המדינה. הוא מתייחס אמנם רק לסימפטומים המחרידים שהתגלו ב"צוק איתן", אבל הוא מחייב טיפול שורש שיספק מענה לשאלות קשות, החל בתהליך קבלת ההחלטות על היציאה למבצע, דרך אופן מימושו ועד תפישת הביטחון של ישראל. תפישה זאת נשענת על ההנחה, שישראל נתונה תמיד בסכנה קיומית, ושמקור כוחה היחיד הוא צה"ל. הבעיה היא שאת הלגיטימציה לניהול כל המלחמות הללו דרשה ישראל לקבל לא רק מאזרחיה אלא גם ממדינות העולם. ולפתע מופיע הדו"ח הזה ומאיים להוציאה ממשפחת העמים. על פיו, אותה ישראל שהצליחה לגייס את העולם נגד איראן וששיכנעה אותו בצורך לראות בחמאס ובחיזבאללה ארגוני טרור, הפכה בעצמה לאקדוחנית שהקהילה הבינלאומית צריכה לרסן.28/6/2015
...
שקט שיהיה פהקרולינה לנדסמן, haaretz השר נפתלי בנט הבין מיד מה הדרך להילחם בדו"ח האו"ם הבא. על דוכן הכנסת עמד והכריז ש"התשובה לדו"ח צריכה להיות קידום חוק העמותות. מי שמנסה להפוך את החיילים שלנו לפושעי מלחמה — ועוד במימון זר — אנחנו צריכים לעצור אותו, ועכשיו". ההיגיון של בנט פשוט: הדרך היעילה ביותר להשתיק קולות שהמדינה אינה מעוניינת שיישמעו היא לפגוע במקורות המימון.

 ההבחנה בין חופש ביטוי לחופש מימון, ביצת הזהב החדשה שהטילה תרנגולת ההסברה בנימין נתניהו, אינה אלא מניפולציה מושגית נוספת. נתניהו, בנט ומירי רגב מבינים היטב שאין ביטוי ללא מימון.

 רגב מבינה זאת אולי טוב מכולם. מי כמוה יודע שיש קשר גורדי בין מימון לביטוי. רגב פועלת במלוא הכוח שמעניקה לה סמכותה הפוליטית, למען תיקון עוול היסטורי של הדרה תרבותית, הסללה מקצועית והחלשה כלכלית. ממשלת הימין הקיצוני בראשות נתניהו נמצאת בתחילתו של מסע השתקה אידיאולוגי, שכיאה לעידן שבו אנו חיים, הנשק המשמש אותו הוא כלכלי. חוק העמותות וההבחנה בין חופש ביטוי לחופש מימון הם רק ההתחלה. אחרי הכל: עדיין ישנם מקורות מימון פרטיים, מקומיים, שעוד יהיה צורך לטפל בהם. ההמשך, אפשר לנבא, עוד יבוא. 25/6/2015
...
את ואני והוועדה הבאהגדעון לוי, haaretz דו"ח האו"ם לא חידש מאום. לא היה צריך לחכות שנה כדי לדעת שישראל וחמאס ביצעו פשעי מלחמה; לא היה צריך לכנס ועדה כדי לדעת שישראל השתוללה בפראות בעזה; לא היה צורך להטריח את השופטת מארי מקגוואן־דייוויס כדי שתגיד לנו ש"אי אפשר להטיל פצצה של טון בלב שכונה". ידענו זאת מזמן.

 דו"ח האו"ם גם לא חידש דבר בנוגע לתגובתה של ישראל. לא היה צריך לפרסם אותו כדי לדעת כמה גדולות האטימות וההכחשה של החברה כאן, כדי להבין לאיזה שפל הידרדרה התקשורת הישראלית שהתגייסה סופית לשירות התעמולה, כדי להפנים את חוסר העניין בישראל בהרג ובהרס בעזה. ידענו זאת מזמן.

 אם דו"ח גולדסטון, שתיאר בצבעים חריפים יותר התקפה ברוטלית פחות, לא מנע את "צוק איתן", כי אז לשם מה לנו כל הדו"חות הללו. אם הקהילה הבינלאומית, שידעה בזמן אמת מה צה"ל מעולל בעזה, לא הגיבה מיד במעשים שיעצרו בעדו, כי אז אין טעם בוועדות הללו שלאחר מעשה.

 אם גם בעקבות הוועדה הזאת הקהילה הבינלאומית לא תנקוט צעדים מעשיים נגד פושעי המלחמה, כי אז אין עוד טעם בוועדות. את ואני והמלחמה הבאה, את ואני והוועדה הבאה: ההתקפה הישראלית הבאה על עזה בוא תבוא, והיא תהיה אכזרית מקודמתה, עם מקגוואן־דייוויס או בלעדיה.

 אם גם בעקבות הוועדה הזאת הקהילה הבינלאומית לא תנקוט צעדים מעשיים נגד פושעי המלחמה, כי אז אין עוד טעם בוועדות. את ואני והמלחמה הבאה, את ואני והוועדה הבאה: ההתקפה הישראלית הבאה על עזה בוא תבוא, והיא תהיה אכזרית מקודמתה, עם מקגוואן־דייוויס או בלעדיה.

 25/6/2015
...
השרים יכריעו אם לקדם חוק שיקשה על ערבים להי&#יהונתן ליס, haaretz לפי הצעת החוק, שיזם ח"כ שרון גל, המועמדים לכנסת יצטרכו להוכיח שלא עודדו מאבק מזוין במדינת ישראל. לדבריו, המהלך נועד להרתיע את הח"כים הערבים מהשתתפות באירועים כמו המשט לעזה ועדת השרים לחקיקה צפויה להחליט ביום ראשון אם לתמוך בחוק שעשוי לפגוע בסיכוייהם של חברי הכנסת הערבים לשוב ולהבחר לכנסת הבאה ויקשה על פעילים פוליטיים ברחוב הערבי להתמודד על תפקיד ח"כ. הצעת החוק מקשיחה את הרף הקבוע היום להתמודדות לכנסת ומטילה על המתמודדים את נטל ההוכחה לכך שלא עודדו מאבק מזוין במדינת ישראל. יוזם החוק, ח"כ שרון גל (ישראל ביתנו), הסביר שהמהלך נועד להרתיע את הח"כים הערבים מהשתתפות באירועים דוגמת המשט לרצועת עזה.25/6/2015
...
מדוע מתעקש השלטון להאכיל בכפייה את שובתי הרעב? ד״ר רוחמה מרטון23/6/2015
...
אל תגידו לא ידענו בשבת 13.6.2015 גילו פלסטינים מהישוב סוסיה שבדרום הר חברון, שמתנחלים השחיתו עשרה עצי זית שלהם. חלקת הזיתים נמצאת סמוך להתנחלות סוסיה (שני ישובים בשם זהה), ובסמיכות לעמדת השמירה של צה"ל. 23/6/2015
אל תגידו לא ידענו ביום חמישי, 11.6.2015, הורה צה"ל לתושבי קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן להתפנות מאזור מגוריהם הם שהו מחוץ לביתם ויישובם שש שעות(מ-6.00 בבוקר עד 12.00 בצהרים). הצבא הודיע לתושבים שב-17.6.2015 יצטרכו לצאת פעם נוספת מבתיהם בגלל סיבה דומה - אימוני הצבא באזור. ---- ---- ----16/6/2015
חמש הערות על הדיקטטורה הצבאית הישראלית יוסי גורביץ המדיניות של ישראל במהלך 48 שנות הכיבוש היתה להעמיד פנים שהיא עומדת לסיים אותו, כי היה ברור לה שאף אחד לא יכיר בו. אז היו תוכניות הדמה של אלון והאוטונומיה של בגין, וב-15 השנים האחרונות, דיבורים בלתי פוסקים על הליך שלום בלתי קיים. החבל הזה היה צריך להקרע מתישהו, ונראה שנתניהו נתן את המשיכה האחרונה. ברוך שפטרנו. 11/6/2015
הקונה מגנב — חייבב. מיכאל, haaretz יש חוק. ואני אזרח שומר חוקני. תמיד. גם כאשר החוקים לא מוצאים חן בעיני. וזו בדיוק הסיבה מדוע אינני קונה מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק: החוק. כי לטעמי, גם החוק הבינלאומי הוא חוק. וגם הוא ראוי לשמירה. ולו רק מחמת העובדה, שהחוק הבינלאומי הוא גם זה שמכוחו הוקמה והוכרה המדינה. ולפי החוק הבינלאומי, הוי כמה מצער, ההתנחלויות כולן, מן הראשונה ועד האחרונה, הן פשע מלחמה. כך לפי סעיף 49 לאמנת ז`נבה הרביעית, וכך גם לפי חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי. מדינת ישראל אמנם מפגינה יכולת מרשימה בביצוע שמיניות משפטיות באוויר, על מנת להוכיח שהחוק הבינלאומי אינו חל על השטחים הכבושים, או שהשטחים כלל אינם כבושים, או שהארץ שטוחה. אך אין מדינה אחת בעולם כולו, או ארגון אחד מאלה המופקדים על החוק הבינלאומי, שקונה את ההתחכמויות הליגליסטיות של ישראל. 11/6/2015
...
לפתוח את עזהמאמר המערכת, haaretz מעבר רפיח הדרומי סגור בשנה וחצי האחרונות בשל מדיניותו של עבד אל־פתח א־סיסי, הרואה בחמאס סייען לפיגועי טרור נגד כוחות מצרים בסיני, ואילו מעבר ארז הישראלי מצפון מאפשר תנועה מעזה ואליה במשורה ובמקרים חריגים, בכפוף למדיניות הכיתור הישראלית המופעלת מאז עליית שלטון חמאס בעזה בשנת 2007. כמו כן, יתר המעברים בין הרצועה לישראל סגורים לתנועת בני אדם, יציאה מעזה דרך הים אינה אפשרית בשל היעדר נמל מוסדר והגבלת שטח השיט, ונמל התעופה ההרוס סגור. מצב זה יוצר מציאות בלתי אפשרית לרוב תושבי עזה, שאינם יכולים לבוא ולצאת בשערי הרצועה. בעיקר סובלים צעירים, שישראל מערימה בפניהם קשיים בהשגת אישורים. פתיחת מעבר רפיח לשלושה ימים לנכנסים בלבד בשבוע שעבר, ומדיניות אישורים מתירנית יותר מאז "צוק איתן", הן בבחינת משכך כאבים לחולה אנוש. כל עוד תושבי עזה לא יוכלו לקיים חיים נורמליים, הכוללים חופש תנועה, תמשיך עזה לבעבע בעוני ובמחסור. בכתבה שפירסם ג`קי חורי ("הארץ", 5.6) מובאים סיפוריהם של עשרה אנשים הכלואים בעזה. ביניהם סטודנטים שהתקבלו ללימודים בחו"ל או בגדה המערבית ואינם יכולים לצאת ללימודיהם, אזרח אמריקאי שהגיע מארצות הברית לפני כחצי שנה כדי להשתתף בהלוויה משפחתית ומאז אינו יכול לעזוב כי נכנס דרך מעבר רפיח, בעלים של חברת היי־טק שאינו יכול לצאת כדי לחתום על עסקה החיונית לקיום חברתו ועוד. בקשותיהם נדחו בתואנות שונות, או שהן עדיין תקועות בצינורות הביורוקרטיה. אלה אינם מחבלים או פעילי חמאס, אלא אנשים תמימים שמחפשים הזדמנויות הוגנות לשיפור חייהם. בהיותה השולטת בחלק מהמעברים, אחראית ישראל לגורלם של תושבי עזה. לא רק צו המוסר אמור להנחות את ישראל להקל ככל האפשר על חיי האוכלוסייה האזרחית, אלא גם האינטרס המדיני והביטחוני. רק כאשר איימה פיפ"א בסילוק ישראל משורותיה, התברר שישראל מסוגלת להבטיח מעבר של ספורטאים פלסטינים.10/6/2015
...
אוריינות החרם עמירה הס, haaretz לאזרחים במערב יש זכות לדרוש סנקציות על ישראל: הם מממנים את התרומות לפלסטינים, שמפצות חלקית על ההרס שגורם הכיבוש. הרוב המכריע של הישראלים ונציגיהם בתקשורת עוד לא מקשרים בין איומי החרם (הצהרתיים בלבד או ממומשים) לבין ההתנהלות היומיומית שלהם כעם העליון. התקפלותו המהירה של מנכ"ל אורנג` מעלה להם עכשיו את המורל — עד ל"הפתעה" הבאה. למדינה יש אלפי חיילים (במדים ולא במדים) שמבצעים את משימותיה האלימות השגרתיות. הילדים המתוקים של אמא שהורסים פחונים ופורצים לבתים, והילדים המתוקים של אבא שיורים על דייגים, והאבות האהובים שהחליטו שיש אנשים מסוימים שלא צריכים להישאר במקום שבו נולדו, על אדמתם, אבל אין בעיה שהעם העליון יגור שם, ויש האבא האהוב והגיבור שחותם על הצו שיחסל את מקורות הפרנסה של כך וכך אלפי בני אדם, ויש עוד דודים חביבים מאוד ואחים גדולים מקרב הישראלים שהם סוהרים של 1.8 מיליון בני אדם והיי־טקיסטים, עם עגיל באוזן, שמעורבים בחידושים צבאיים קטלניים, ויש הילדים המתוקים שלא מתענים על הילדים והנשים שהרגו בלחיצת כפתור או על ה–1.8 מיליון אסירים. לא להתענות ולא לרצות לדעת גם הן משימות שגרתיות בשירות המדינה — המלט שמאחה את הבלוקים של שלטוננו הנצחי. חוץ מהצומוד ההמוני הפלסטיני, דרכי הנגד לאלימות שפלסטינים וקומץ ישראלים נוקטים הן פרטניות: מול כל אלימות שגרתית של המדינה אנשים מפגינים, מגייסים עורך דין, כותבים דו"ח, כותבים פוסט בפייסבוק, בונים פחון חדש, שבים לשתול, שובתים רעב בכלא, נותנים תרומה. ואז המדינה מגייסת עוד חיילים שלה שיעצרו את כותב הפוסט, ויירו במפגינים ויעצרו ילדים באישון לילה ויחרימו טרקטור, ויטילו עונשים על שובת הרעב, ויפרסמו דברי שקר כתגובה לדו"ח ויכתשו את עורכי הדין. במלחמת ההתשה הזאת למדינה האלימה יש תמיד יותר חיילים ויותר משאבים. התרומות של המערב אינן רשת ביטחון לטובת הפלסטינים, אלא רשת ביטחון לאיסורים, להגבלות ולהתקפות של ישראל.10/6/2015
...
הגרעין הפנימי של הפרדוקס הישראלי: זה משהו ב&#אברום בורג, haaretz היחס הישראלי ל- 1948 עומד בסתירה לכל מה שקשור ב- 1967. ב-19 השנים מהקמת ישראל ועד למלחמת ששת הימים עשתה המערכת הציונית הישראלית את כל שביכולתה כדי למחוק כל זכר לנוחות הפלסטינית שקדמה לנו כאן. כפרים נמחקו, כנסיות ומסגדים קדושים לערבים נזנחו ונהרסו, שמות היסטוריים שונו, ערים חדשות קמו דרכים חדשות כיסו את הישנות. וחוץ מכמה משוכות צבר עקשניות מרבית המציאות הקודמת הועלמה ונשכחה. הפרויקט הישראלי דילג בתודעתו מאמצע המאה העשרים חזרה אל הימים האחרונים של הנוכחות הלאומית שלנו כאן במאה השנייה לספירה וכל מה שבאמצע הפך לחור שחור גדול ונעלם. פרויקט ההעלמה הוכתר בהצלחה כמעט מלאה להוציא את נוכחותם של 20 אחוז מאזרחי המדינה. אלה הוקפו בתחילה בקונצרטינות משטריות בדמות הממשל הצבאי ומסוף 1966 ועד היום הם כלואים מאחרי מחיצות שקופות המפלות ומפרידות בינם לבין חברת הרוב היהודית.6/6/2015
...
למה בכה חיים גורייוסי שריד, haaretz בשעתו לא ידעתי ש"שיח לוחמים" צונזר ברובו, לבל יעכור את שמחת הניצחון — שלמה כמו ארץ ישראל עצמה. כך הפך השיח לטיח, וכתלמידיו של ברל שָנינו ושִיננו את תורתו "בזכות המבוכה ובגנות הטיח". באיחור של 50 שנה עולים כעת הסלילים מהנשייה. השורות שלהלן הן ניסיון ראשון לקצר את תולדות הירי והבכי. צחור, בספרו, מסתמך על הסופר יעקב שרת — הבן של ראש הממשלה השני — שהיה ממייסדי קיבוץ חצרים: יום אחד נמצאה גופתו של אחד החברים ועליה סימני אלימות. כל הקיבוץ התאסף נרעש בחצר, ושני בדואים, מבוגר וצעיר, עברו שם בשביל. הם נתפסו והושלכו לבור הגנרטור. השניים, לפי עדות שרת, לא הבינו מה רוצים מהם. לאחר שעונו, נגררו אל מחוץ לגדר, מעדרים ניתנו בידיהם, והם נצטוו לחפור את קבריהם. עומדים מעל לבורות, נורו ונטמנו. עד היום לא נשבר מנעול השתיקה, שאותו אנחנו משליכים לשלולית הדמעות. נתקדם לפי סדר כרונולוגי: בזמן כיבוש באר שבע היה חיים גורי סגן מפקד פלוגה. בספר הפלמ"ח הוא מתאר במעורפל הרג שבויים, בדואים מזדמנים וגם נשים וילדים, בחצר המסגד הגדול בעיר (עיין שם). בסוף שנות ה–80 אירח צחור את גורי לשיחה באוניברסיטת בן־גוריון, ושאל אותו על הטבח. "האולם דמם", מתאר צחור, "אחרי שתיקה ארוכה מאוד הניע גורי את ראשו בשלילה, מכסה בזרועותיו את פניו מהקהל. ישבתי לצדו וראיתי שהוא מוחה דמעה". 6/6/2015
...
על מה אתם מגיניםגדעון לוי, haaretz על מה אתם מגינים? על מה אתם נלחמים? על מה מתבצרים עכשיו הישראלים, בשיסויים של הפוליטיקאים הלאומנים והתקשורת הפופוליסטית, ומתלהמים נגד העולם? על מה הם מכסים בפטריוטיות את דגלי הכתום של אורנג` בדגלי הכחול־לבן של הלאום? האם מישהו שואל למה? למה מתחיל החרם ללחך כך את ישראל והאם כל זה בכלל כדאי? כרגיל, יש שאלות שאפילו לא נשאלות. חשבון נפש הוא הרי סימן מובהק לחולשה. לכן הומצא ההסבר הפוטר מאחריות: החרם נפל משמים, כוח עליון ובלתי נמנע של שנאת ישראל, והדרך היחידה להיאבק בו היא להשיב מלחמה שערה. מענים ציוניים הולמים (ולעתים אלימים) יש לישראל תמיד בשפע, אבל העיסוק הוא תמיד בתוצאות, אף פעם לא בסיבות. כך היה עם הטרור, כך עם עמדת העולם שיצחק הרצוג, מכל הלאומנים, כבר מיהר להדביק לה את השם המגוחך "טרור מסוג חדש" (בהתייחסו לדברי מנכ"ל אורנג`). אסור לוותר לעולם, מעולה, אבל על מה אסור לוותר? נלחמים בחרם, אבל על מה ולמה הוא פרץ? ישראל מגוננת עכשיו על שימור הסטטוס־הקוו. היא נלחמת נגד כל העולם כדי לשמר את בית הספר הגבוה שלה לברוטליות ולאכזריות, שבמסגרתו היא מחנכת דורות של צעירים לנהוג בבהמיות בבני אדם, נשים, זקנים וטף, לרדות בהם, לנבוח עליהם, לרמוס אותם ולהשפילם, רק כי הם פלסטינים. היא מגוננת על המשך מצב האפרטהייד בשטחים הכבושים, במקום שבו חיים שני עמים ואחד מהם משולל כל זכויות. היא מגוננת על מערכת הצידוקים שלה לכך — שילוב של סיפורי מקרא, משיחיות והתקרבנות, בליווי שקרים. היא מגוננת על "ירושלים המאוחדת", שאינה אלא מפלצת טריטוריה שגם בה מתקיים מצב ההפרדה. היא נאבקת על זכותה להחריב את עזה כל אימת שהדבר נראה לה, להחזיקה כגטו ולהיות סוהרת של הכלא הגדול בעולם. הישראלים נאבקים על זכותם להמשיך להתנחל, לעשוק אדמות ולגזול; להמשיך להפר את החוק הבינלאומי שאוסר התנחלות, להמשיך לצפצף על כל העולם שלא מכיר בשום התנחלות.6/6/2015
...
במדינת כל תועמלניהגדעון לוי, haaretz ועל הכל תכסה התעמולה. נגיד טרור, נצעק אנטישמיות, נצווח דה־לגיטימציה, נזכיר שואה; נגיד מדינה יהודית, גיי פרנדלי, טפטפות, עגבניות שרי, סיוע לנפאל, פרסי נובל ליהודים, ראו מה שקורה בסוריה, הדמוקרטיה היחידה, הצבא הכי הכי. נגיד שהפלסטינים נוקטים צעדים חד צדדיים, נציע משא ומתן על "גבולות ההתנחלויות", נתבע הכרה במדינה יהודית ונקונן ש"אין עם מי לדבר". נייבב שהעולם כולו נגדנו ורק רוצה להשמידנו, לא פחות. סגנית השר תדרוש משווייץ להחרים, השרה תצהיר דווקא שחרם זה דבר פסול, סמנכ"ל משרד החוץ יסביר שצריך עוד תקציב, ושלדון אדלסון יזמן כינוס חירום בלאס וגאס — ולמרות הכל, לא נוע ינוע. על הכל לא תכסה התעמולה. מדיניות ההכחשה וההתנתקות מהמציאות עולה עכשיו לשלב מסוכן, ודרגת החולי מחמירה. כשהעולם מתחיל להראות סימנים מעודדים של התעוררות לפעולה, ישראל מתבצרת במציאותה הדמיונית ומקימה לעצמה עוד ועוד חומות הפרדה. בישראל סבורים, שמה שעבד היטב בחברה שלה ומחק כליל כמעט את תודעתה ומודעותה, יעבוד גם בעולם.5/6/2015
...
ביום 9.6.15 דחה בג"ץ את העתירה של רבנים לזכויות אדם בשם מועצת הכפר דיראת-רפעיה ועוד מספר ארגונים נגד הליכי התכנון בגדה בדרישה לשתף פלסטינים בוועדות התכנון. 9/6/2015
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים אזרח פלסטיני בן 54 מת מפצעים שנפצע במהלך מעשי האיבה ביולי־אוגוסט 2014 בעזה. המניין המצטבר של פלסטינים שנהרגו במהלך הסכסוך הוא יותר מ־2,200, וסבורים כי לפחות כ־1,400 מהם אזרחים. 64 פלסטינים, בהם תשעה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים בגדה המערבית. רוב התקריות (41) התרחשו בהקשר של הפגנות, לרבות לאות סולידריות עם אסירים פלסטינים השובתים רעב במחאה על המעצר המנהלי שבו הם מוחזקים, והפגנות שבועיות נגד בניית גדר הפרדה בנעלין (נפת רמאללה) והגבלות הגישה בכפר קדום (נפת קלקיליה); וכן בהקשר של מבצעי חיפוש ומעצר (עשר) ותקריות הקשורות במחסומים (שבע). ב־26 במאי ירו על פי דיווחים אנשי ארגונים חמושים לפחות רקטה אחת לתחומי ישראל. ב־27 במאי ירו על פי דיווחים כוחות של חיל האוויר הישראלי כמה טילים לתוך רצועת עזה: כמחציתם נחתו בקרבת שרידיו של שדה התעופה הבינלאומי בעזה, והיתר באתרים המשמשים על פי דיווחים אנשי ארגונים חמושים בח׳אן יונס וברפיח, וגרמו לנזק לכמה מהאתרים. באף אחד מהצדדים לא דווח על נפגעים. בעשר הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים באש על אזרחים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים, ופצעו שני דייגים. בהזדמנות אחת פתחו כוחות של חיל הים המצרי באש על סירות פלסטיניות שהתקרבו למים מצריים ממערב לרפיח; לא דווח על נפגעים או על נזק. 9/6/2015
...
למה "כל העולם נגדנו?"נעמי רז, on-the-left-side בתוכנית אקטואליה ברשת ב` בשבוע שעבר, לקראת ההצבעה בפיפ"א על השעיית ישראל מהארגון, ראיינו 2 המגישים שחקן כדורגל שקרא "לא לערב פוליטיקה בספורט" וגייס אליה ספורטאים נוספים, כולל שחקן כדורגל ערבי ישראלי. איש ממשתתפי התוכנית לא התייחס לסיבות האפשריות שבגללן "העולם כולו נגדנו". השיחה התנהלה כאילו העולם השתגע, ורק נותר להחזיר אותו למסלול השפיות. ואנחנו – אנחנו הרי בסדר. ממשלת ישראל – להצדקת החרמות נגדנו, את גזלת מהפלסטינים קרקעות, חירויות, כבוד, זכויות אדם בסיסיות, ואוטונומיה להחלטה על חייהם. האם הספורטאים שהצטרפו ברדיו לקריאה "לא לערב פוליטיקה בספורט", הגיבו אי פעם לעוולות כלפי ספורטאים פלסטינים? האם הם טענו אי פעם נגד ההתנהלות הישראלית ש"אין לערב פוליטיקה בספורט"? לא שמענו על כך מעולם. אז אולי זה הזמן לבקש מהמראיינים הרהוטים של רשת ב` לחזור ולהזמין את הספורטאים שאותם ראיינו, ולשאול אותם: "יש לכם מושג מדוע `מתנפלים` עלינו?". 4/6/2015
שביתות רעבגודווין צדק, o139 לא לעתים מזומנות נתקל אדם בדילמה מוסרית כמו זו שעליה אספר לכם ברשימה הזו. לאלה מכם שעוקבים אחרי פרסומי הבלוג כאן ובפלטפורמות אחרות, ודאי נתקלתם בדיווחים שלי על אודות שביתות הרעב השונות של האסירים הפלסטינים לאורך השנים. השביתות האלה הן בעצם דרך המחאה היחידה שנותרה בידי האסירים הפוליטים הפלסטיניים שנכלאים בצו מנהלי ללא משפט וללא תאריך שחרור ברור, בניסיון להילחם על הצדק ששללה מהם המדינה. 4/6/2015
חיזוק לחרם על ישראל: איגוד הסטודנטים בבריט&איתמר אייכנר, ynet ניצחון הצהרתי לתנועת החרם על ישראל בבריטניה: ארגון הגג של הסטודנטים במדינה, שלכאורה מייצג מיליוני תלמידי במוסדות להשכלה גבוהה, החליט היום (ג`) להצטרף לתנועת ה-BDS הקוראת להחרמת ישראל בגין מדיניותה ביהודה ושומרון. ההצעה עברה ברוב של 19 קולות מול 4 מתנגדים ונעדר אחד. ההצעה שהתקבלה מגנה את הנוכחות הצבאית הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה. 4/6/2015
אורנג` העולמית בעד חרם: רוצים לצאת מישראלמירב קריסטל ואיתמר אייכנר, ynet הלחץ של תנועת החרם נושא פירות: מנכ"ל אורנג` אמר בקהיר כי "היה מוכן לסיים הקשר עם פרטנר הישראלית כבר מחר בבוקר" ולהפסיק את השימוש בשמם בארץ אם הדבר לא היה כרוך בקנסות של מאות מיליוני אירו. מנכ"ל פרטנר: "מצרים על הדברים ודוחים אותם מכל וכל"4/6/2015
להזכיר ולעולם לא להשכיח. זה משתלם.ניר גונטז, haaretz דוברת שגרירות ישראל בברלין בשיחה סגורה: לישראל אין 
עניין בנרמול היחסים עם גרמניה, רגשות האשם הגרמניים 
בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. שנת 2015 היא שנה מיוחדת במערכת היחסים שבין הממשל הגרמני לזה הישראלי. בשתי הבירות, ירושלים וברלין, מציינים 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ונדמה כי התמיכה הגרמנית בישראל נמצאת בשיאה, בייחוד לאור חוסר הפופולריות של ישראל באירופה ומצבה הדיפלומטי העגום בעולם. אך בעוד מערכת היחסים המיוחדת נחגגת בשלל אירועים תרבותיים וביקורים הדדיים, מתברר שדווקא בצד הישראלי יש מי ששואף שלא לנרמל את היחסים עם הממשל הגרמני. בשיחה סגורה עם עיתונאים שהתקיימה בבניין השגרירות הישראלית בברלין אמרה דוברת השגרירות עדי פרג`ון כי לישראל אין עניין בנרמול היחסים עם גרמניה וכי רגשות האשם הגרמניים בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. "היינו כולנו בשוק", מספרת עיתונאית שהשתתפה בשיחה והוסיפה, "הדוברת אמרה במפורש שזה אינטרס ישראלי להמשיך לקיים את רגשות האשם הגרמניים והוסיפה שבלעדיהם נהיה סתם עוד מדינה מבחינתם". 25/6/2015
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה