קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
האישום: השתתפה 
בתערוכת ספרים וגינתה את הכ אלכס ליבק וגדעון לוי גם אחרי חודשיים במעצר פוליטי, חברת הפרלמנט הפלסטיני חאלדה ג`ראר לא תשתחרר. כתב האישום נגדה מצטייר כפרודיה על חוק וצדק, ויכול היה להצחיק אם לא היה כה עצוב. ג`ראר כבר ישבה אל דוכן הנאשמים, כבולה ברגליה, כשנכנסנו לאולם. "הם רוצים להשתיק אותנו", היא אומרת, "אבל אנחנו נמשיך במאבק נגד הדיכוי עד שנקבל את חירותנו". בעלה, רסאן, יצרן צעצועי פרווה, מחייך לעברה ברוך. השופט הצבאי, רס"ן חיים בלילטי, דן בבקשת התביעה להאריך את מעצרה עד תום ההליכים. כבר חודשיים שחברת המועצה המחוקקת מאל־בירה נמצאת במעצר. היא בת 52, פעילה פוליטית, פמיניסטית ולוחמת לשחרור האסירים הפלסטינים. תחילה אמרו רשויות הביטחון להשליכה למעצר מינהלי, אבל לאחר שפרצה מחאה בעולם, הוגש נגדה כתב אישום שכולל 12 סעיפים. אין כמו הסעיפים הללו כדי להוכיח, שאם יש מעצר פוליטי — זהו המקרה. ככל שסעיפיו מתרבים, ניכר שהרבה אין בו, בכתב האישום הזה: "חברות בהתאחדות בלתי מותרת"; "ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת"; ופרט אישום אחד שעניינו הסתה. אבל עד התביעה המרכזי בעניין ההסתה מסר כי "אינו בטוח אם הנאשמת דיברה באופן אישי על חטיפת חיילים, אולם ציין כי עניין זה נזכר רבות במהלך העצרת" (דברי השופט בלילטי). 30/5/2015
...
הקיץ חזר: שוטרים עיכבו ערבים שהותקפו על ידי &אביב טטרסקי, mekomit בחור פלסטיני התחיל עם בחורה יהודיה. זה נגמר במרדף ברחובות, ביהודים שמכים ערבים, ובשוטרים שהעדיפו להתערב בצד הלא נכון. האם כיכר ציון חוזרת לקיץ 2014? הבחור הפלסטיני חולף על פני בריצת אמוק ואחרי כמה שניות שועטת אחריו חבורה של יהודים. מיד אני חושב על הלינץ` בג`מאל ג`ולאני שהחל במרדף כזה בדיוק כאן לפני שלוש שנים. אני מתחיל לרוץ אחריהם. אנחנו שועטים במורד נחלת השבעה, היהודים עושים סיבוב דרך הבסטות של הנרגילות בכיכר החתולות ואוספים עוד חברים. האזור מלא שוטרים ומג"ב אבל הם כאילו לא מודעים למתרחש. הכנופיה חולפת בריצה מול העיניים של שתי שוטרות מג"ב. שום תזוזה לא נרשמת מצידן. אני עוצר ואומר להן: "רואות את החבורה הזו? הם רודפים אחרי בחור פלסטיני וכשהם יגיעו אליו זה יגמר רע מאוד". אחת מהן מפטירה: "בסדר". מיולי ועד דצמבר תקיפות אלימות נגד פלסטינים במרכז העיר התרחשו כמעט כל לילה. לקח לפיקוד המשטרה חודשים לפני שהתחילו לפעול כדי לספק הגנה באזור. רק החורף והקור שהביאו להתדלדלות המבלים גרמו לירידת האלימות. וכל כך מהר הם במשטרה שכחו?23/5/2015
לבנות שוויוןמאמר המערכת, haaretz כמו כל זוג ישראלי, גם זוג צעיר בחברה הערבית רואה בהשגת דירה יעד ראשון במעלה. אלא שבעבור רבים מהצעירים הערבים מדובר בחלום שאי אפשר להגשימו. צמצום שטחי השיפוט ביישובים הערבים, והסחבת באישור תוכניות המתאר לצד אי הפשרת שטחים לבנייה, גרמו לעלייה דרמטית במחירי הקרקע. התוצאה היא בתים שמחולקים בין הילדים, צפיפות חמורה, מגורים בשכירות לשנים ארוכות, בנייה לא מסודרת ללא פיתוח ובלי מרחבים ציבוריים. לכך יש להוסיף את המחסומים הביורוקרטיים והגזעניים, שמונעים מערבים לגור ביישובים רבים. חוק ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים חוסם את כניסתם של ערבים ליישובים שהוקמו על אדמות מדינה ופרוסים במועצות האזוריות, שחולשות על יותר מ–80% משטח מדינת ישראל. כעת מתברר שיש מכשול נוסף בדרכו של האזרח הערבי לדירה. סקר מקיף שמבוסס על נתוני משרד הפנים מלמד, שערבים אינם מאיישים אף תפקיד מקצועי שיכול להשפיע על קבלות ההחלטות בענייני תכנון ובנייה (ג`קי חורי, "הארץ", אתמול).30/5/2015
...
"ירושלים מאוחדת" – פטישיזםיוסף נוימן, on-the-left-side החזרה האין-סופית של סיסמאות כמו "ירושלים היא בירתנו הנצחית" ו"ירושלים שחוברה לה יחדיו", היא ביטוי ברור לעיוורון פוליטי ולהוצאת נושא ירושלים מכל דיון רציונאלי. זהו עיוורון מודע או לא-מודע. זוהי התעלמות הן מהמציאות הקיימת בירושלים ה"לא מאוחדת", התעלמות ממאירה מהאינטרסים הלגיטימיים של הפלסטינים, והתעלמות מדעת הקהל של מדינות העולם. הרי ידוע לכל שעד היום לא הכירה אף מדינה – גם מהמדינות הידידותיות לישראל – בירושלים כבירת מדינת ישראל, ולא העבירה את שגרירותה לירושלים. 22/5/2015
יום הנכבה 2015: לא לפלסטינים ולאנשי שמאל בלבדאיתן ברונשטיין אפריסיו ואלאונור מרזה, hagada אולי לא מקרי ששתי קבוצות האוכלוסייה שמארגנות אירועים תחת כותרת הנכבה, סמוך ליום הנכבה, אינם מהמרכז הישראלי ההיסטורי של מפא״י ומפלגת העבודה. כי האחרונים הם שעשו את הנכבה ולהם יהיה כנראה הכי קשה להכיר באחריות ההיסטורית שלהם עליה. הימין הפוליטי ויהודי ערב ״משוחררים״ לפחות מנטל האשם ההיסטורי ולכן עשויים להוביל שינוי להכרה בנכבה ומי יודע, אולי אף להכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כי המפתח הסמלי או הממשי שהם עדיין נושאים בידיהם הוא גם המפתח לעתיד של שלום בארץ.16/5/2015
מהתופת בסוריה לרחובות אתונה, חסרי כל: הפלסט&#סמאח סלאימה, mekomit אחרי ארבעה ימים בלב ים, בלי מזון ודלק, חולצו 175 פליטים פלסטינים על ידי חיל הים היווני. אחרי שברחו בספטמבר מתופת המלחמה בסוריה לתורכיה השכנה, שילמו סכומי עתק למבריחים שהבטיחו להביא אותם במאי לאיטליה ולדאוג לאוכל ושתייה ולאשרות כניסה – מצאו את עצמם הפליטים חיים ברחובות אתונה. חולמים להגיע לאירופה מצד אחד, בסכנת גירוש כמעט מיידי מצד שני. "חשבנו שנטבע בים כמו רבים אחרים", אמרה לי אחת הניצולות. חלק מאותם פליטים הם בני משפחת סלאימה, מהכפר סג`רה שנהרס ב-1948. הכפר של משפחתי. אחרי שנמלטו מתופת המלחמה בסוריה, ואחרי מסע אימה בלב ים, הגיעה קבוצת פליטים פלסטינים אל חופי יוון. כעת הם מסתובבים ברחובות אתונה חסרי כל, ביניהם גם בני משפחתי. ואני רק שואלת: למה הם לא הגיעו לעכו? כנסיות ובתי יתומים באתונה מלאים בפליטים. הסיפור על שני ילדים קטנים, שהוריהם טבעו באחת מהאניות, לא עוזב אותי כבר כמה ימים. פעיל הקהילה הפלסטינית בעיר, שכיום הוא אזרח יוון, סיפר שבני הקהילה הקטנה קורסים מעומס ומבקשות סיוע והם על סף ייאוש. בשגרירות פלסטין באתונה אין עם מי לדבר, והאנשים מחוסרי תקווה בכל חור בעיר. ורק שאלה אחת לא עוזבת אותי מאז: למה הספינה הארורה הזאת, עם מבקשי המקלט החדשים-ישנים האלה, לא הגיעה לעכו?20/5/2015
הציונות הדתית היא הבעיהקרולינה לנדסמן, haaretz מפתה לקרוא את המציאות הישראלית במונחים של פארסה, כלומר כחזרה על ההיסטוריה, אבל ללא הממד הטרגי שלה. קריאה כזאת משחררת מהמתח הכרוך בנטילת חלק בטרגדיה, וגם פוטרת מהאחריות המתחייבת ממנה. למשל, המחשבה שאין באמת תהום פעורה בין הימין לשמאל; למשל, שהממשלה ה–34 תמשיך במדיניות של קודמתה — ולמעשה, תמשיך את המדיניות של כל ממשלות ישראל למן הקמתה, בהבדלי סגנון ותו לא. אלא שמתחת לכל הקריאות כולן רוחשת לה קריאה אחרת, שאיננה פארסה כי אם טרגדיה היסטורית מקורית: הציונות הדתית משלימה לנגד עיניהם המשתאות של הישראלים את השתלטותה על המדינה; אחרי 47 שנים שבהן היא טוותה בחריצות ובסבלנות של ציידת רשת של קורים (ההתנחלויות ביהודה ושומרון, הרב לוינגר בחברון, רצח רבין, תג מחיר וכו`) — עתה היא משליכה אותה על טרפה. הציונות הדתית סיפקה מוצא מיתי מהדרך ללא מוצא שאליה נקלעה הישראליות. אבל זו רק אשליה, שממנה חשוב להתפכח, ומהר. את הבעיות של ישראל לא תפתור הציונות הדתית, כי הציונות הדתית היא היא הבעיה של ישראל. הישראליות נקלעה למשבר זהות בגלל סיבה אחת: התעקשותה על המשך הכיבוש של מיליוני פלסטינים. אין שום סתירה בציונות, ואין שום סתירה בין דמוקרטית ליהודית, ואין שום בעיה מוסרית עם חוק השבות. הנכבה היא לא הסיפור שתוקע את ישראל, גם לא זכות השיבה, וגם לא ההכרה בישראל כבמדינה יהודית. הבעיה היא לא 48` אלא 67`.23/5/2015
הקו המחבר בין רוזה פארקס לפועל הפלסטיני חמי שלו, haaretz ההפרדה האתנית באוטובוסים בשטחים פגעה בעצבים הרגישים בדעת הקהל האמריקאי, הפכה את ההשוואה בין פלסטינים לשחורים מדוכאים לבלתי נמנעת ונתנה לנתניהו דוגמה מהצפוי לו בעתיד. לכן, יש משהו כמעט נוגע ללב בהצלחתה של ממשלתו החדשה של בנימין נתניהו לפגוע מיד עם כינונה בכל כך הרבה עצבים רגישים בתודעה ההיסטורית של דעת הקהל האמריקאית בכלל, והליברלית בפרט, והיהודית־ליברלית במיוחד. פרסום הידיעה על ה"פיילוט" הניסויי שתוצאתו הפרדה אתנית באוטובוסים בגדה המערבית הפעיל מטען צד רגשי שעוצמתו חיסלה מיד כל אפשרות לתירוצים והסברים רציונליים. ההשוואה בין ישראל הכובשת ללבנים גזענים ובין הפועלים הפלסטינים לשחורים מדוכאים היתה בלתי נמנעת, גם אם יש אלף־אלפי ההבדלות: אפילו מגיניה האוטומטיים של ישראל — רפובליקאים, שמרנים ואוונגליסטים — שמרו הפעם על זכות השתיקה. ישראל מנסה להדוף את ההשוואה בין המציאות בגדה לזו ששררה בדרום אפריקה או בדרום ארה"ב, אך מוצאת עצמה מספקת את התחמושת העיקרית לאויביה. כך בטיפולה במבקשי מקלט מאפריקה, כך בהפגנות המחאה של האתיופים אזרחי ישראל, כך בחוק הלאום ובהצהרות נגד ערביי ישראל וכך בהפרדה באוטובוסים — אף ששרדה שעות ספורות בלבד. תקרית האוטובוסים הדגימה, למי שהיה ספק, עד כמה התקשורת ודעת הקהל הבינלאומיות מחכות לממשלה החדשה בפינה, עד כמה ימהרו לתפוס אותה בכל מלה, עד כמה ייגזר דינה כאשמה מראש כל עוד לא יוכח אחרת. נתניהו הבין זאת, ואם לא אז הובהר לו, ולכן הזדרז בצורה לא אופיינית למזער את הנזק שנגרם לאחר פרסום סוגיית האוטובוסים. הוא מתחיל את כהונתו ללא אשראי מדיני בממשל האמריקאי ובבירות אירופה, בראש קואליציה ששמה הרע יצא מיד עם כינונה, וללא השכפ"צ התדמיתי שהעניקו לו בעבר אהוד ברק ואחריו ציפי לבני ויאיר לפיד. בזירה הבינלאומית, נתניהו ושריו הם על תקן חשודים מידיים. מרחב התמרון שלהם אפסי. 22/5/2015
...
מה, הידיים האלה לעולם לא יהיו נקיות?יוסי גורביץ, friendsofgeorge למה בנימין נתניהו מקיף את עצמו באנשי תיאוריית הקשר סביב רצח רבין? בין שאר התרגילים הקטנים והמזוהמים של ראש ממשלתנו, הוא מינה למנכ”ל משרד התקשורת – המשרד שאמור להפוך את נתניהו להכלאה של ברלוסקוני וארדואן – את שלמה פילבר. הלז, חושף הבוקר כלכליסט, כתב בדצמבר 1995 את אחד המאמרים הבולטים בתחום תיאוריית הקונספירציה על רצח רבין. פילבר היה אז עובד זוטר של מועצת יש”ע. לימים הוא יתקדם ויהיה יו”ר מועצת יש”ע. המאמר פורסם בבטאון הדגל דאז של המתנחלים, נקודה; העורך היה אורי אליצור. נזכיר את התאריכים, כי הם חשובים. ברביעי בנובמבר 1995 רצח שליח הציבור יגאל עמיר את יצחק רבין, בקליעים שהוכנו על ידי אחיו. קודם לרצח, ביקש עמיר וקיבל את ברכתם של רבנים למעשה. מי הם? המשטרה הצליחה שלא לחקור, אבל יואל בן נון נקב בשעתו בשמותיהם של שניים: דב ליאור ונחום רבינוביץ’. נזכיר את התאריכים, כי הם חשובים. ברביעי בנובמבר 1995 רצח שליח הציבור יגאל עמיר את יצחק רבין, בקליעים שהוכנו על ידי אחיו.28/5/2015
הקיץ חזר: שוטרים עיכבו ערבים שהותקפו על ידי &אביב טטרסקי, mekomit עכשיו המג"בניקיות חוצות את הכביש אלינו ושומעות את האיומים של היהודים. "מה קורה כאן?" תובעת לדעת אחת מהן. "הוא דיבר עם אחותי", מתפרץ אחד הבחורים, "אני אזיין אותו". לתומי אני חושב שכעת לא יכול להיות ספק לגבי מי התוקף פה ועל מי צריך להגן. אבל במג"ב יש כנראה נוהל מסודר להחזרת הסדר הציבורי והמג"בניקיות מקפידות כנראה על הנהלים: מעמידות את הפלסטינים בצד ודורשות את תעודות הזהות שלהם. לישראלים הן מניחות להמשיך לקלל ולאיים. מצטרפים גם שני מג"בניקים. אני ניגש אל אחת המג"בניקיות, "זוכרת אותי מקודם? אני ראיתי את האירוע מתחילתו. הפלסטינים הותקפו". אבל היא עונה לי שאני מפריע לשוטרת במילוי תפקידה ומורה לי להתרחק.28/5/2015
כשחיילים באים לתמונה קבוצתית על הגג שלךחגי מטר, mekomit סרטון קצר שמראה עשרות חיילים מטפסים על גג של משפחה מספר בקצרה חלק חשוב מהסיפור של הכיבוש כולו. הם מתעלמים משאלות בעל הבית, מוחמד אבו-חיה, המצלם, שמנסה להבין מה קרה שפתאום עשרות חיילים מטפסים לו על הגג. הם מגיעים למעלה, מתאספים, ואז: מסתדרים לתמונה קבוצתית עם נוף יפה של חברון שנפרס מאחוריהם. "תעלו לאינסטגרם", אומר אחד בסוף הסרטון הקצר הזה. לא נראה שעולה על דעתם שאולי, רק אולי, גג של משפחה, בית פרטי, הוא שטח שאמור להיות סגור בפניהם אם אין להם סיבה ואישור מיוחדים להיות שם. 28/5/2015
שני אוטובוסים לשני עמיםצבי בראל, haaretz רעידת אדמה קלה פקדה את ישראל בשבוע שעבר. איש לא נהרג בה, שום בית לא נהרס בגללה, רק כמה רגשות נפגעו, ולא באופן אנוש. מה בסך הכל קרה? התקבלה החלטה קלינית למנוע את המגע הפיזי בין נוסעים פלסטינים למתנחלים בקווי האוטובוס שפועלים בגדה. גוף לא ייגע בגוף, ריח לא יתמוסס אל תוך ריח. איך הגדיר זאת שר הביטחון? "פיילוט".ופתאום הניסוי הזה, שבסך הכל מייצג את המציאות, חולל סערה עצומה: הפיילוט נגנז, ומחלון הראווה הישראלי סולקה הבובה העירומה שפגעהו ברגשות העוברים והשבים. הדמוקרטיה היהודית היחידה בעולם המשיכה לרבוץ על חוף הים. אז על מה היתה ההתרגשות? הרי אפליה בוטה וברוטלית היא מנת חלקם, יום יום, לא רק של אלפי הפועלים הפלסטינים, אלא של כחמישה מיליון פלסטינים שחיים כבר 48 שנים תחת כיבוש. מחסומי דרכים מפרידים באופן קבוע בין מתנחלים לתושבים פלסטינים, חוקי הכיבוש נאכפים באופן שונה על שתי האוכלוסיות, רישיונות בנייה, הפקעת קרקעות, והריסת בתים משרטטים זה עשרות שנים קווי הפרדה גסים. לאן נעלם הנשיא האמריקאי כאשר הפלסטינים מבקשים להקים לעצמם מדינה עצמאית שתבטיח את זכויותיהם? מדוע דווקא ההפרדה באוטובוסים הקימה כל כך הרבה רעש? מותר לדחות את בקשתו של ערבי ישראלי להתגורר היכן שיחפוץ או לא לקבלו לעבודה בגלל מוצאו, אבל אסור להורידו מן האוטובוס. מותר לכבוש ערבים ולהתעמר בזכויותיהם ככבושים, אפילו החוק הבינלאומי מתיר זאת, אבל אסור לפגוע בתחפושת הדמוקרטית של המדינה הכובשת ולמנוע מהם לנסוע באוטובוס השוויון. 28/5/2015
...
הימין מרסק, השמאל משתתקאבירמה גולן, haaretz ששלטון הימין משלים עתה את התרת הכבלים האחרונים של הסדר סביר. האירועים הנחשפים עתה אינם משקפים כאוס, כפי שטוענים רבים, אלא מהלך של פירוק שיטתי. השחיתות במערכת אכיפת החוק, שבקצה הקרחון שלה פרקליטת מחוז לשעבר ובכירים במשטרה, לא רק מערערת עד כדי סכנה ממשית את אמון הציבור בבתי המשפט ובמשטרה, אלא גם משחקת לידיהם של שוחרי ריסוק המערכת. נתניהו למשה יעלון, והתנחמו ב"בלגן הישראלי", והמהות הושכחה: ההפרדה מתקיימת מזמן. הפלסטינים לא נחשבים בני אדם, וההיגיון האתנו־גזעני של ההתנחלות הופנם סופית. מי שלא מבין זאת, מוזמן לקרוא את פרוטוקול דיון ההפרדה באוטובוסים בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון ("הארץ" 29.10.2014). החוט המקשר בין כל אלה, ועניינים נוספים כמו שוד התקציבים הגדול להתנחלויות ולממסד הדתי, מעצר הילד הפלסטיני בן התשע (!), פסק הדין בעניין אום אל חיראן, וההצהרה ההיסטרית ש"ירושלים היתה מאז ומעולם בירתו של העם היהודי בלבד", הוא התחושה שכמו במלחמה, כל הכללים החיוניים לקיום חברה דמוקרטית נשברים. וכנהוג אצלנו במלחמות — השלטון יכול להתפרע, כי אין איש בצד השני. במקום שבו היתה אמורה להיות אלטרנטיבה של שמאל, יש ריק מוחלט.28/5/2015
...
זה לא אפרטהייד, זה "רק" כיבושהרב אליהו קאופמן הצד האחר של העבד ושל האדון הוא הצד האפל של הפחד של האדון מהתקוממותו של העבד, בשל היותו עבד. כמעט כיובל חיים מיליונים תחת שלטון שבו אין להם זכויות, אין להם עתיד ורק ההגירה היא המוצא. כמעט כיובל שנים מביטים תושבי הגדה המערבית – וגם רצועת עזה, ורואים כיצד בני משפחותיהם בישראל נהנים רשמית מזכויות אזרח של "מדינה נורמלית". כמעט כיובל נזקקים תושבי יו"ש הערבים לאישורי יציאה לפרנס את בני משפחותיהם בישראל, תמורת מעות ממש. וכמעט כיובל חיים על שטחיהם ממש – מול בתיהם וגם במה שמוגדר "מעבר לקו הירוק", יהודים הנהנים מכל זכות שממנה נהנים אלה שבמסגרת ה"קו הירוק". כאן מתחיל הסיפור שבגללו יעלון רצה להפריד את הקוים עפ"י מוצאם של הנוסעים. לסיפור הזה קוראים הפחד של הכובשים מהנכבשים. 21/5/2015
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים31 פלסטינים, בהם שבעה ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. רוב הפצועים (23) נפגעו במהלך עימותים שונים בגדה המערבית, לרבות ההפגנה השבועית נגד הסגר הממושך המוטל על אחת הכניסות הראשיות לכפר קדום (נפת קלקיליה); מבצעי חיפוש ומעצר ברמאללה, קלקיליה וטובאס; והריסת תשתית בחברון. שמונה פלסטינים נוספים, בהם חמישה דייגים, שני חקלאים וילד נורו ונפצעו בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה ובים ברצועת עזה; ב־18 הזדמנויות לפחות במשך השבוע פתחו כוחות ישראליים באש לעבר אזרחים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת. על פי דיווחים, עשרה עובדים פלסטינים נחנקו למוות כשעבדו בתוך מנהרה ששימשה להברחת סחורות אל תוך עזה. על פי דיווחים, רק קומץ מנהרות המשיכו לפעול לאחר הצעדים שנקטה מצרים באמצע 2013. ילדה פלסטינית בת 11 נפצעה כששיחקה בנפל תחמושת מדרום־מזרח לעיר עזה. מאז הפסקת האש באוגוסט 2014 נהרגו בתקריות נפלי תחמושת 11 פלסטינים, בהם ילד, ו־48 נוספים, בהם 22 ילדים, נפצעו. כוחות ישראליים ניהלו בגדה המערבית 102 מבצעי חיפוש ומעצר ועצרו 97 פלסטינים. שיעור המבצעים הגבוה ביותר תועד בנפת חברון (30) ומספר המעצרים הגבוה ביותר תועד בנפת רמאללה. בנוסף על כך הקימו כוחות ישראליים מאה מחסומי פתע ברחבי הגדה המערבית, בעיקר בנפת ירושלים. 18/5/2015
...
ביום 12.5.15 פרסמה האגודה לזכויות האזרח מסמך "עובדות ונתונים – ירושלים המזרחית 2015", המספק סקירה מדאיגה על מצב זכויות האדם של הפלסטינים בירושלים. הנתונים ידועים היטב לרשויות: הפלסטינים מהווים 37% מתושבי ירושלים. 75% מהם חיים מתחת לקו העוני. 33% מהתלמידים אינם מסיימים כיתה י"ב. רק 64% ממשקי הבית מחוברים באופן מוסדר לרשת המים. רק 7% מהדוורים נותנים שירות בשכונות הפלסטיניות. 39% מהבתים נבנו ללא היתר. אין פיתוח עירוני, ובשכונות מעבר לחומה אפילו לא באים לתקן את הכבישים. בקיץ 2014 היו עימותים סוערים עם המשטרה, ומאז לפחות 5 ילדים איבדו עין מירי כדורי ספוג. הצעיר בהם בן 6.18/5/2015
זיהום שפכים חדש ישןאבנר כוכבי, engagedharma זרם אדיר של שפכים מאזור התעשייה עמנואל זורם אל שטח הכפר ג`ינספוט כבר שנים מבלי שרשויות החוק עושות דבר וחצי דבר על מנת למנוע את הזיהום הסביבתי הנורא הזה. זיהום שחודר כמובן למי התהום, הורג את עצי הזית והצמחייה הטבעית, פוגע בבעלי החיים, מסכן את בריאותם של בני אדם, ובעיקר גוזל את פרנסתם של תושבי הכפר. 16/5/2015
בית המשפט הצבאי דן במעצר חברת פרלמנט פלסטי&#חגי מטר, mekomit אצל אסירים משוחררים ובמאהל של קרובי משפחה של אסירים שובתי רעב, ועוד – פעולות שחסן טוען שמרכיבות באופן טבעי את סדר יומו של כל נבחר ציבור פלסטיני, וודאי של נבחרת ציבור שתחום העיסוק העיקרי שלה הוא זכויות אסירים. התביעה הצבאית טענה שהמעשים מלמדים על חברותה של ג`ראר בארגון טרור ושעולה מהם "מסוכנות מצטברת". לצד חאלדה ג`ראר ישנם עוד 16 חברים במועצה המחוקקת, הפרלמנט הפלסטיני, שמוחזקים בבתי כלא בישראל. 16/5/2015
1948: הפיל שהיהודים בחדר לא מדברים עליותום מהגר מדוע גם בארגוני שמאל הפועלים למען חיים משותפים כולם מדברים על שלום, אבל אף אחד לא מדבר על הנכבה? ומי מרוויח מזה? יום הנכבה 2015. מה שאותם ארגונים, הדורשים שוויון בין יהודים לערבים ומבקשים עתיד משותף, לא מדברים עליו ולא עוסקים בו, הוא זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם. 1948 היא כמו פיל שעומד במרכז החדר. רבים מעמיתינו הפלסטינים בארגונים הללו מגיעים ממשפחות עקורות במולדתן ורוב בני עמם נמצא בגלות. אני לא רוצה לטעון בשם הפלסטינים שהם היו רוצים לפתוח איתנו, היהודים, את הדיון על זכות השיבה. אבל אני כן רוצה לשאול – מדוע אנו, היהודים, לא מעלים שאלות על 1948 כשאנחנו מדברים על חיים משותפים ועל חזון של שוויון, ועוסקים בניסיון להשיגם? 16/5/2015
גורלנו נקבע. הבה נקבלו בגבורהאיריס לעאל, haaretz אמנם רוב הציבור עדיין רוצה להחזיק באשליה שאפשר להתמיד במצור על עזה ולא לשלם על כך בהתקוממות אלימה; שאפשר יהיה לספח את השטחים הכבושים וליישבם בלי לשלם על כך בזירה הבינלאומית; שאפשר יהיה לשמר עליונות צבאית מלאה בלי לעמוד בסכנה קיומית. אבל כשיתברר מעל לכל ספק שהדברים האלו אינם אפשריים, כשהציבור ייווכח שדווקא אחיזתו של הימין במציאות היא שהיתה רופפת, דרכו של השמאל תישקל מחדש. עד אז כולנו כאחד נצפה בצייתנות באיילת שקד מאבנת את המערכת המשפטית במבט עיניה הכחולות, ובנפתלי בנט מחדיר את ערכי העליונות היהודית למוחם הרך של ילדי בית הספר. שוב יזרים המוביל הארצי תועפות לבניין ההתנחלויות, ושוב נמתין בעצבים מרוטים לסבב האלים הבא. אם נגזר עלנו לשבת במקלט אטומי ולחלוק לגימת מים אחרונה עם דני דנון, כך יהיה. אם ניאלץ לחלוק את פת לחמנו עם אורית סטרוק כתוצאה מסנקציות כלכליות, זאת נעשה. היססנו, החרשנו, גורלנו נקבע. הבה נקבלו בגבורה.13/5/2015
יזכור עם ישראל, haaretzגדעון לוי, haaretz מדינת ישראל היתה צריכה להרכין את ראשה מחר. להרכין ראש מתוך סולידריות והשתתפות בצער של כחמישית מאזרחיה; להרכין ראש מתוך קבלת אחריות לאסונם; להרכין ראש מתוך התנצלות על מה שקרה. מחר הוא יום אסונו של העם הפלסטיני, יום הזיכרון לחלליו, לכפריו ולארצו האבודים, יום הנכבה. לא צריך להיות פלסטיני כדי להזדהות עם כאבם, אפשר גם להיות ישראלי־יהודי, אפילו ציוני, ולכבד את אלה שיום עצמאותך הוא יום אסונם. גם אין צורך לאמץ את הנרטיב הפלסטיני כדי להכיר בכך, שטרגדיה איומה פקדה את העם בן הארץ. אפשר לכבד את כאבו של האחר, שבקשר אליו אין ספק היסטורי, ואם להיות ישרים ואמיצים — גם יש לשאול: האם כיפרה מדינת ישראל אי פעם על מה שעוללה, במזיד או במקרה, בכוונה תחילה או באין ברירה, ב–1948? האם חדלה אי פעם מהמדיניות שגרמה לנכבה? האין זאת בדיוק אותה מדיניות של נישול, כיבוש, דיכוי, הרס וגירוש, הנמשכת מאז ועד היום, 67 שנים אחרי 1948 ו–48 שנים אחרי 1967?16/5/2015
...
הקפאת כספי אל-מידאן: מי מפחד מהתיאטרון הפלס&#אפי בת-אילן, mekomit עדנאן טראבשה, מנהל התיאטרון, והשחקנית סלוא נקארה, מעריכים שהן ההצגה והן פסטיבל הקולנוע הם רק תירוצים שמסתירים את הסיבה האמיתית שבגללה התיאטרון מותקף. באוגוסט האחרון העלה התיאטרון לראשונה הצגה בעברית בשם "עובד שבת". ההצגה, שנכתבה על ידי פלסטיני המתגורר במדינת וושינגטון, חנא עידי, ובוימה על ידי סיני פתר מחיפה, פונה לקהל יהודי, וקיבלה חשיפה תקשורתית נכבדת. תיאטרון "הקאמרי" היה אמור להציג הן את "עובד שבת" והן את "הזמן המקביל" במרץ. שתי ההופעות בוטלו. האמנים הפלסטינים המנוסים של אל-מידאן רואים בכך מסר: בעיניהם הסיבה האמיתית למתקפה על התיאטרון היא הניסיון שלו להפתח בפני קהל יהודי, ולהציג לקהל הזה אמנות ואנושיות פלסטינית. זה, הם אומרים, האיום שגלום בתיאטרון שלהם כיום. 14/5/2015
אסור לשתוק מול מצעד הדגלים הגזעני ביום ירואורלי נוי, mekomit לאחר שבית המשפט העליון דחה עתירה שביקשה למנוע את מעבר "מצעד הדגלים" ברובע המוסלמי בירושלים, צפויים לצעוד שוב אלפי צעירים שטופי שנאה בלב המרחב הפלסטיני בעיר ולקרוא קריאות שטנה. ביום ראשון נעמוד מולם גם אנחנו ונכריז "ירושלים לא שותקת לגזענות" ביום ראשון הקרוב תרשום ירושלים פרק נוסף בכרוניקת ביזיונותיה, כשאלפי בני נוער יצעדו ברחובותיה של העיר המזרחית, יניפו בדגלי ישראל כאצבע שלוחה לתוך עינם של התושבים הפלסטינים, ויצעקו סיסמאות שטנה שגורמות לכל אדם הגון להתחלחל. 14/5/2015
אילן ליאור, haaretz מבקשי מקלט שעזבו לרואנדה: גורשנו מיד לאוגנדה ולקחו מאתנו את כל המסמכים. פרופ` גליה צבר נסעה לרואנדה כדי לבדוק מה עלה בגורל "העוזבים מרצון", וגילתה שהוברחו לאוגנדה. עדויותיהם מערערות את .הטענה שלא יגורשו ומעלות שאלות לגבי מעורבות ישראל בתהליך צבר, חוקרת הגירה מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, יצאה לפני חודשיים לאוגנדה ולרואנדה במטרה לגלות מה עלה בגורלם של מבקשי המקלט שעזבו את ישראל. ברואנדה, היעד העיקרי שאליו שולחת ישראל מבקשי מקלט בחודשים האחרונים, לא הצליחה צבר לפגוש איש מהם. היא גילתה שהם לא נשארים בה: לרוב חולפים כמה ימים מרגע נחיתתם במדינה עד שהם מוצאים את דרכם, בהכוונת השלטונות, לאוגנדה הסמוכה. הרשויות בישראל, מתברר, מעורבות במסלולם גם לאחר שהם יוצאים את גבולותיה. בשבוע שעבר מחק בית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם נגד הגירוש והכליאה בטענה שהיא מוקדמת מדי. בשנה שעברה חשף תחקיר "הארץ" כי מבקשי מקלט נשלחו לרואנדה ולאוגנדה ללא מעמד או זכויות בסיסיות. דו"ח שפרסמו לפני חודשיים המוקד לפליטים ולמהגרים ועמותת א.ס.ף הצביע על כשלים חמורים בהליך ה"עזיבה מרצון". מהדו"ח, שהתבסס על ראיונות טלפוניים עם עשרות מבקשי מקלט שעזבו את ישראל, עולה כי שתי המדינות אינן מספקות למגיעים אליהן הגנה, מעמד חוקי או ערובה לביטחונם. "הרואנדים והאוגנדים יודעים שכל מבקש מקלט אריתראי שעובר יש לו בכיס 3,500 דולר. זאת אומרת שהם כספת פרוצה מהלכת", אומרת צבר. "כל מי שראיינתי אמר שבשלב כזה או אחר מישהו מנציגי החוק האוגנדים תבע ממנו תשלום. 22/5/2015
...
אנשי ימין מקימים בחשאי התנחלות אסטרטגית שחיים לוינסון, haaretz איש הימין אריה קינג, חבר מועצת העיר ירושלים, רכש מתחם כנסייתי נטוש סמוך לכביש 60 שבגדה המערבית בקטע שבין ירושלים לחברון, ומשפץ אותו לצורך הקמת התנחלות חדשה שתאוכלס בדיירים בתקופה הקרובה — כך נודע ל"הארץ". המתחם, המשתרע על פני 38 דונם ליד מחנה הפליטים אל־ערוב, נמצא במיקום אסטרטגי בין חברון לגוש עציון, ביניהם יש כיום רק התנחלות אחת — כרמי צור — בינות לכפרים פלסטיניים גדולים. אכלוס המתחם, המכונה "בית ברכה", יאפשר למתנחלים להרחיב דרומה את התנחלויות גוש עציון.בנוסף, מצפון ומדרום למתחם ישנן אדמות מדינה שעשויות לאפשר התרחבות משמעותית של ההתנחלות בעתיד. לדברי דרור אטקס, העוקב אחר מדיניות ההתנחלויות הישראלית בגדה המערבית, ההתנחלות החדשה שקינג מקים "מתחת לאף של הצבא והממשלה" תיצור מציאות התנחלותית חדשה לאורך הכביש שבין ירושלים לחברון. "ברור שההתנחלות הזו לא תקדם את פתרון שתי המדינות, ומכאן כמובן המוטיבציה של קינג והמשת"פים שלו במועצה האזורית גוש עציון" אמר. "זו הזדמנות מצוינת עבור נתניהו להבהיר לכל המבולבלים שלא מצליחים לעקוב אחר הזגזוגים המדיניים שלו — האם הוא בעד או נגד פתרון של שתי מדינות". 22/5/2015
...
כשחייל מעז לדבר בגנות הכיבוש גדעון לוי, haaretz שחר ברן ישב בקהל במהלך דיבייט בתוכנית טלוויזיה וסיפר כי חבריו ליחידה משפילים פלסטינים. נציגי הימין בדיון האשימו אותו בשקרים ודמגוגיה, צה"ל מיהר לשלוח אותו לכלא. מתברר שכשצה"ל רוצה הוא יודע איך לפעול במהירות ובנחישות. שונה המצב כאשר ילדים פלסטינים נהרגים מאש כוחותינו - אז נמרחת החקירה על פני שנים, מעלה אבק ומסתיימת בדרך כלל בלא כלום; או כשחיילים מצטלמים עם כתובות נאצה, או מזדהים בפומבי עם מעשי נבלה. כך אירע עם "דוד הנחלאווי" - החייל שאיים בנשק וחבט בנער פלסטיני ומאות חיילים הביעו הזדהות אתו ברשת, ואיש לא חשב להעמידם לדין. אבל אם חייל מעז לומר בפומבי שחבריו החיילים משפילים פלסטינים -צה"ל מתגייס במהירות, לדרוס, להעניש ולהשתיק. זה מה שקרה לחייל שחר ברן. רב"ט אברהם-שחר ברן. "כשחיילים נדחפים להשפיל בני אדם זה משפיע". 22/5/2015
חאלדה ג`ראר, הנאשמה בעבירות ביטחוניות, תיוו&ג`קי חורי, haaretz "מעצרה של חאלדה הינו מעצר פוליטי ממדרגה ראשונה. מעצר שנועד להשתיק את הקול שלה. ההרגשה היא שחאלדה נרדפת על ידי כוחות הביטחון, הרגשה זו מתחזקת לאחר שבית משפט צבאי החליט לשחרר אותה בערבות וקובע שאינה מסוכנת", אמר סנגורה של ג`ראר, עו"ר מחמוד חסאן ממוסד "אדמיר" לזכויות האסיר. "למרות שבית המשפט נחשף לחומר סודי בהליך המעצר עד תום ההליכים הוא לא משתכנע כי היא מסוכנת ומורה על שחרורה בערבות, ולמרות זאת הצהירה התביעה הצבאית כי תפעל לעצור אותה שוב במעצר מינהלי. לכן, אנו בדעה כי המעצר הינו מעצר שנובע משיקולים זרים ואין למעצר זה כל נגיעה לביטחון וראוי שמישהו יעצור את הרדיפה הזו". ג`ראר, בת 52, מוכרת היטב בזירה הפוליטית הפלסטינית והיתה שנים רבות פעילה למען זכויות האסירים ובארגוני זכויות אדם. מאז 1998 נאסר עליה לעזוב את הארץ בשל פעילותה הפוליטית. מעצרה של ג`ראר גרר תגובות רבות בשטחי הרשות וגם מטעם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים שקראו לשחרורה. 21/5/2015
...
עיתונאים פלסטינים מוחים נגד מעצר מנהלי של עיתונאיאקטיבסטילס - העיתונאי אמין אבו וורדה נתפס לפני כשבועיים בביתו על ידי חיילים, ומוחזק מאז במעצר מנהלי, ללא כתב אישום. לפי ארגון העיתונאים הפלסטיני, עשרים עיתונאים מוחזקים בכלא הישראלי12/5/2015
...
בצלם: דיברנו החודש עם כמה פועלים פלסטינים שגרים רק כמה עשרות קילומטרים ממקום עבודתם בישראל, אבל בגלל הקושי להגיע אליו נשארים בו כל השבוע, הרחק ממשפחתם ומסביבתם המוכרת. לפעמים הם נאלצים להסתגר בתנאים קשים במקום עבודתם ללא אפשרות לצאת ממנו.בצלם - באחד במאי זכרו את העובדים הכי שקופים: הפלסטינים. את עשרות האלפים שנאלצים לעמוד שעות ארוכות ומשפילות בצפיפות של המחסום למרות שקיבלו היתר ואת עשרות האלפים העובדים בישראל למרות שלא קיבלו היתר, שכל דקה בשגרת חייהם היא חלק ממאבק הישרדות, ושבשבילם חזרה בשלום מהעבודה אינה מובנת מאליה. במציאות כזו, מאבקים למען שכר הוגן, שעות עבודה סבירות ופנסיה נראים כמו חלום רחוק.12/5/2015
ירי בראשו של נער פצוע מטווח אפס - "מעשה פזיז". הכיבוש מטייחJohn Brown - אבל ברור שאין פה עניין טכני, אלא עניין של רצון ובעיה פוליטית אמיתית להעמיד לדין חייל צה"ל (יהודי) באשמת רצח. כך הפרקליטות ניתלת בתירוץ להגשת כתב אישום בעבירה שאינה דורשת כלל כוונה או מעשה הרג, שלבטח תוביל לעסקת טיעון אבסורדית. כאילו לא נגדעו חייו של נער צעיר בירי בראשו על ידם. כאילו הם חיילים מוסריים, אבל פזיזים כאלה, שובבים, שבטעות שנפלטו להם 3 כדורים, שברשלנות האחרון בהם נתקע בדיוק, במקרה, בעורפו של סמיר עווד מטווח אפס. וכך הכיבוש עדיין נאור, חיילינו מצויינים, וככה זה.12/5/2015
ארטילריה בעזה: נשק סטטיסטי בשירות "הצבא המו&# חוברת העדויות החדשה שמפרסם ארגון "שוברים שתיקה" מפריכה את אתוס "הצבא המוסרי בעולם": מעדויות החיילים מצטיירת תמונה קשה של הפעלה מסיבית ביותר של נשק חסר הבחנה, אשר כוון בחלק מהמקרים לעבר שכונות מגורים ולעבר ריכוזי אוכלוסייה7/5/2015
תי החלטות: אחת מאפשרת להרוס את כל סוסיא, השנירבנים למען זכויות האדם בית המשפט העליון דחה היום את ערעור עדאלה, והחליט לאשר את החלטת המדינה להרוס את הכפר הערבי-בדואי עתיר/אום אל-חיראן, ולהקים על חורבותיו יישוב יהודי בשם חירן. ובמקביל ובצעד יוצא דופן מאפשר בג״ץ את הריסת הכפר סוסיא ואת גירוש תושביו לשטח A 7/5/2015
החוק בידייםיוסי גורביץ, friendsofgeorge משטרת דנינו עלתה על מוקש תקשורתי, והבהירה איך היא מתייחסת לאזרחים ממוצא אתיופי. אבל גם לפני. אבל יש מדרג של אלימות. בקצה העליון, נמצאים אדוני הארץ המתנחלים: פיזור ההפגנות שלהם עדין ומתחשב ביחס – האלימות בעמונה היא חריג בולט. מתנחלים שמעצבנים שוטרים יחטפו, כמו כולם, שוק חשמלי ללא סיבה ומכות בניידת כשאף אחד לא רואה, אבל האלימות שתופנה כלפיהם כציבור תהיה נמוכה יותר. אחר כך, יש לנו את הציבור היהודי הכללי. הסתערויות אלות, אלימות כללית. מתחת לזה, כפי שהפגינה המשטרה השבוע, נמצאים האתיופים ומזרחים שמסרבים לקלוט את תפקידם המיועד בפירמידה האתנית: גז מדמיע, רימוני הלם. מדרגה אחת מעל לפלסטינים, שכלפיהם – אזרחים או לא – אין למשטרה יותר מדי מעצורים גם בשימוש בנשק חם. למטה, נמצאים מבקשי המקלט – שלגמרי לא במקרה, הם כהי עור. אלה, יודעים השוטרים, מתקשים אפילו להגיש תלונה. זה המדרג. ומשטרת ישראל, צריך לציין, תמיד שירתה את המשטר. 7/5/2015
הדו”ח החדש של שוברים שתיקה לא מחדש, אבל מאשש,  יוסי גורביץ, friendsofgeorge “הדבר הכי מוסרי בעולם הוא שאם אתה חש איום, אתה תירה” ההרס למבנים, זה שצה”ל התגאה שהפך חצי מיליון איש לפליטים, זה שישראל מונעת את שיפוצו גם כיום, היה נרחב מאד. פעם אחר פעם מתארים החמושים את ההלם שלהם מההרס שזרע צה”ל במבנים, את המנהג להביא דחפורים ולהרוס מבנה אחר מבנה, בלי שום צורך מבצעי – ובמיוחד את הבתים שבהם שהו החמושים עצמם. ההרס הזה התרחש, יש לציין, אחרי הקרבות, בלי התקלויות, ובלי כל סיבה – אלא אם אתה מבין שגרימת סבל לאוכלוסיה היתה חלק מובהק ממטרות המבצע. כמות הארטילריה שצה”ל השתמש בה כשבכל זאת היו קרבות – למשל, בסג’עיה – היתה כל כך חריגה שהיא הדהימה את הצבא האמריקאי, שלא ממש ידוע באנינותו, והיא שגרמה לקרי להפטיר את ה”חתיכת מבצע מוגבל” הידוע שלו. כמובן, לאסטרטגיה של הקודקודים מתווסף גם יצר ההרס של החפ”שים 7/5/2015
ככה נלחמנו בעזה 2014: עדויות מתוך דו״ח שוברים שרון זיידל, haokets מה לגבי אנשים שמסתכלים עליך מחלון של בית? אנשים שמסתכלים עליך מחלון של בית שנמצא בגזרה שלך – הם, במילים יפות, לא יסתכלו יותר. אירועי הקיץ האחרון והאופן בו פעלנו ברצועת עזה הינם תולדה של מדיניות ישראלית מגובשת ומוגדרת, שזכתה הן לצידוק וביסוס אתי-מוסרי והן לביסוס וניסוח כתורת הפעלה צבאית. את הפעלת האש ההרסנית בקיץ האחרון יש להבין כחלק משינוי שחל באופן הלחימה של צה"ל ובנורמות שמנחות אותו. תהליך זה הגיעה לשיא שכלולו בצוק איתן, ולדברי גורמים בכירים בצה"ל, עתיד להמשיך ולהנחות את פעילות הצבא גם בעימותים הבאים.7/5/2015
אותה משטרה, אותה תקשורת, אותם מוחלשיםשי מרדכייב, haokets שוב אלימות כנגד המוחלשים בחברה: אז מזרחים, עכשיו אתיופים. שוב האצבע מופנית כלפי ״המשטרה המקולקלת״, אך היא איננה הגורם אלא רק מבצעת צייתנית של מדיניות ממסדית. מוואדי סאליב ועד מחאת יוצאי אתיופיה. פרנץ פאנון טען כי מהאדם השחור נדרש להיות ״כושי טוב״. השבוע נוכחנו לדעת כי לקהילה האתיופית בישראל נמאס להיות "כושי טוב" (כידוע בלשון הגזענים, "האתיופים כל כך נחמדים ושקטים", כמצופה מהם) ועברה מהתקוממות של יחידים להתקוממות קבוצתית כנגד העוולה המתמשכת שמנהלת המדינה כנגד בני העדה. 7/5/2015
הקשיבו לחיילים שלח מו בעזה: גביית מחיר אזרח&#דוד זונשיין, haaretz מבצע "צוק איתן" הוא חוליה בשרשרת המלחמות שיוצרת האי־יציבות בעזה, שהחלה עוד לפני ההשתלטות של ארגון חמאס על הרצועה ואף לפני ההתנתקות. האי־יציבות היא מהלך אסטרטגי של ממשלות ישראל, שפעלו להפריד את הרצועה מהגדה. בעקיפין הן תרמו לחיזוק שלטון חמאס בעזה ולהרחקת אחדות פלסטינית, שהיתה מעניקה לפתח אפשרות לפעול בעזה ומקטינה את הפגיעה בהתרקמותה של חברה אזרחית פלסטינית. המדיניות של ישראל בעזה היא מלחמה קבועה (עם הפסקות), ללא אסטרטגיה של יציאה מהלחימה. יש להקשיב היטב לתיאורי החיילים שלחמו בעזה: הם מספרים ל"שוברים שתיקה" את מה שלא יספרו בתחקירי צה"ל, ואם יספרו, זה לא יפורסם. הם מתארים היטב את האופן שבו תתנהל גם המלחמה הבאה בעזה, שוודאי תתרחש — הרי אין גורם במפה הפוליטית שמציע פתרון אפקטיבי קונקרטי למצב. 7/5/2015
...
ימין לא אפשריקרולינה לנדסמן, haaretz ישראל נקלעה למצב של חוסר היתכנות של מבנה פוליטי בר־קיימא. מצב זה הוא תוצאה ישירה של תהליך חשיפת האמת, שהתחיל נפתלי בנט והדביק את המערכת הפוליטית כולה. מאז 1967 היה מקובל להניח, שישראל שומרת בידיה את השטחים כקלף מיקוח בהסכם שלום עתידי. זו היתה לא רק העמדה הרשמית של ישראל, אלא גם עמדה שהיה אפשר להסיק מתוך החלטתה שלא לספח את מרבית השטחים שכבשה. השליטה בעם הפלסטיני נדמתה תמיד כמצב זמני, שישראל מחפשת דרכים לסיים אותו. כשהשמאל טען שהימין אינו רוצה שלום, הסביר הימין שהוא רוצה שלום ומעוניין להפסיק את השליטה בפלסטינים, אבל רק כשיובטחו תנאי הביטחון, שירגיעו את חששותיו. כלומר, הימין פשוט ביקש להיות זה שמייצג את האינטרסים של המדינה במשא ומתן עם הפלסטינים. המערכת הפוליטית התארגנה סביב הנרטיב הזה, שבמבט ביקורתי לאחור נדמה כשקר מאורגן. אבל כל זה נשבר עם בנט. לפי בנט, ישראל והפלסטינים אינם בתהליך לקראת שום דבר. ישראל לא תחזיר שטחים, והפלסטינים — מלבד כ–50 אלף שבנט מציע לאזרח — יישארו תחת שליטה ישראלית. כלומר, מיליוני אנשים חסרי אזרחות יחיו תחת משטר צבאי ישראלי.7/5/2015
...
שחור לא יורד בכביסהיוסי קליין, haaretz אז השבוע עמדו האתיופים במבחני הכניסה שלהם לחברה הישראלית. לפניהם נבחנו העולים מחבר המדינות, הרוסים (ככה אנחנו קוראים להם), שהתעקשו ולא קיבלו את הכללים. הם לא רצו להיות ישראלים, הם הסתגרו, הם טיפחו את התרבות שהביאו מהבית והסתכלו עלינו מלמעלה. זה עלה להם ביוקר, קראנו להם שיכורים וזונות, אבל עכשיו הם בפנים. האתיופים, החזקים פחות והשחורים יותר, היו אסירי תודה על עצם היותם כאן. כשאתה אסיר תודה, אתה חוטף. הם השתדלו, אבל הצבע השחור שלהם הזריק דופמין לאונה הגזענית במוח שלנו והפך אותה לערנית, יעילה וחרוצה יותר. על סף ייאוש ומול הגזענות הערנית והיעילה שלנו נקטו האתיופים את המהלך המקובל שאנחנו נוקטים במקרים כאלה: הופכים את הכיסאות ושורפים את המועדון. מי ששורף והופך הוא לא נחמד, ומפגינים שאינם משיגים כלום הם אף פעם לא נחמדים. הם כועסים ואלימים. אין להם דרישות שאפשר להתייחס אליהן, ויש להם תסכול שקשה להתמודד אתו. שחור לא יורד בכביסה. שחור הופך אותנו מיד למתנשאים. ההתנשאות מביאה לקיפוח, וקיפוח לגזענות שמתרצת את הקיפוח. בגזענות אנחנו טובים. נדמה לנו שאפשר לכוון אותה לאן שרוצים, אבל גזענות באה תמיד בחתיכה אחת — אין קצת גזענות ואין גזענות לייט. מי שמתגזען היום על האתיופים התגזען קודם על הערבים, ותמיד על הפליטים.7/5/2015
...
הקופה הסודית שאתם מממניםיונתן לוי, haaretz כבר שנים שהחטיבה להתיישבות מאפשרת לפוליטיקאים הסבורים שהציבור הישראלי אינו אלא תפאורה בהצגת היחיד שלהם, להגשים חלומות. כמו למשל, לתקצב בכספי ציבור המיועדים לפריפריה, עמותה תורנית שפועלת לצמצום "פערים חברתיים" באחת השכונות העשירות בישראל; או להזרים עשרות מיליוני שקלים לרשת של עמותות המקורבות לבכירי "הבית היהודי", ופועלות למען המפלגה ביום הבחירות; או להשקיע בהתנחלות בית אל 51 מיליון שקל ב–2014 — יותר מכל התמיכות שקיבלו באותה תקופה הגליל והנגב גם יחד. והכל, למרבה המזל, בדיסקרטיות מוחלטת. החטיבה אמנם ממומנת עד השקל האחרון מכספי המסים, אבל מכיוון שבאופן רשמי היא כפופה להסתדרות הציונית העולמית — גוף חוץ־ממשלתי — היא לא נתונה לפיקוח ציבורי, פרלמנטרי או תקשורתי. פרט לכמה עסקנים מפלגתיים שעומדים בראשה, אין לאיש מושג מה היא עושה מדי שנה עם חצי מיליארד שקל. 7/5/2015
...
את העצמאות יש להפגין ולהפגיז דפנה בנאי, haaretz הבקעה נכבשה שוב השבוע. מאות כלי רכב ומקלעים על גגם, טנקים, "ניידות תיקשוב", מטוסים, פצצות, מבעירים את השדות המצהיבים של האזור המוכה הזה. מעל פרוש בית דג`ן ומעל חומסה, מאחורי חדידיה, בשמורת הטבע אום זוקא וליד חמאם אל־מליח — תמרות עשן ושדות חרוכים הם פועלו של הצבא המוסרי בעולם. והתושבים, פלסטינים שגם כך חיים במציאות של חוסר יציבות, חשופים מדי יום לגחמות הצבא, להריסת בתיהם, למחסור במים ולהתנכלויות המתנחלים — הם גם אלה שהפגזים מתעופפים מעל לשדותיהם וסביב מאהליהם ומקניהם. את הצו להתפנות מבתיהם משעה אחת עד שבע (שמומש רק בשלוש) הם קיבלו סמוך לשעת הדרישה לפינוי, בשמש הקופחת. וכך, כל הפלסטינים הגרים באזור שבין משכיות למחסום תייסיר נעו מזרחה והתמקמו בעין אל־חילווה: הגברים בצלו של עץ בודד, והנשים ועשרות ילדיהן מתחת לכביש המוביל לתייסיר. כל אלה מגורשים מביתם בהוראת הצבא.7/5/2015
...
למה אמריקה אוהבת מלחמותסלמאן מצאלחה, haaretz לפי דו״ח מכון המחקר הבינלאומי לשלום בשטוקהולם ל–2012, כמחצית ממאה יצרניות הנשק בעולם הן חברות אמריקאיות, וכ–14 מ–20 הראשונות גם הן אמריקאיות, כש"לוקהיד מרטין" ניצבת בראש הטבלה. מכירותיהן של 14 יצרניות אלה מסתכמות בעשרות מיליארדי דולרים, והן מעסיקות מאות אלפי עובדים אמריקאים. האזור הזה, העשיר בנפט וגז, הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב לתעשיות הנשק. בשנה שעברה פורסם שעסקת הנשק הגדולה ביותר שחתמה ארה״ב, בסך 11 מיליארד דולר, נעשתה עם נסיכות קטאר דווקא. אותה קטאר שדוחפת זה שנים רבות כסף ונשק רב לאחים המוסלמים ודומיהם ברחבי המזרח התיכון. לא פלא, אם כן, שבשנת 2011, עם תחילת מה שמכונה ״האביב הערבי״, פתחה בואינג משרד בדוחא, בירת קטאר, והשנה הלכה לוקהיד מרטין בעקבותיה.1/5/2015
...
רצח ברשיוןיוסי גורביץ, friendsofgeorge שני מקרי ידוי אבנים, שני עונשים שונים: צה”ל מדגים ביממה אחת את שקר המדיניות שלו. חמושי צה”ל ירו אמש (ב’) במוחמד מוראד מוסטפא יחיא, לטענתם לאחר שזה ידה אבנים כנגדם, ופצעו אותו באורח קשה. הבוקר (ג’) מת יחיא, בן 18, מפצעיו. מותו של יחיא איננו מקרה או טעות: הוא תוצאה של מדיניותו המכוונת של תת אלוף תמיר ידעי, שהורה לפני מספר חודשים על הפעלת אש חיה גם כשאין צורך בכך כנגד פלסטינים. הסיבה שהשקר הזה עובד בקלות כל כך היא שבצה”ל יודעים היטב שמבחינת הציבור, דם פלסטינים הוא הפקר. כך עובדת דיקטטורה צבאית: היא צריכה לשכנע חלק מרכזי באוכלוסיה שהאלימות שלה, שהיתה בלתי נסלחת כלפיו, היא לא רק נסלחת אלא אף מתבקשת כלפי אחרים. אם יש משהו שתושבי דיקטטורה מורגלים לתרץ, הרי זה את האלימות החריגה: אתה לא היית שם, יש מצב חירום, אנחנו במצב מלחמה, אין לך מושג מה הם היו עושים לנו, אנחנו לא יכולים להפסיק את אחיזת החנק. ובינתיים, נערים מתים. ואין מוות שאין לו תירוץ. 1/5/2015
לא למות טיפש: ילדוּת בשירות ההתנחלות: עבודת י עידן לנדו , לא למות טיפש1/5/2015
איך "שיקולי ביטחון" מונעים מבת להפרד מאביה ה&סם בחור, mekomit אחותה של אשתי נולדה ברמאללה אך תושבותה נשללה. עכשיו המדינה מונעת ממנה להכנס לארץ להפרד מאביה על ערש דווי. החיים והמוות בידי הבירוקרטיה של הכיבוש. חמי, מוע`ירה ברגותי, גוסס. בן 91, בריאותו הידרדרה קשות בחצי השנה האחרונה. יש לו שלוש בנות: סאווסן, סרין ואשתי, עביר. סרין ועביר גרות ברמאללה והפכו למטפלות במשרה מלאה לאביהן המרותק למיטתו. סאווסן גרה בעמאן, ירדן. לאחרונה חוזר מוע`ירה על בקשה אחת בלבד: לגעת בידה של בתו שבעמאן. הדבר כמעט קרה ביום האחרון באפריל. סאווסן הגיעה עד למעבר הגבול הישראלי, כשאשרת תייר ישראלית בידיה, אך כניסתה נמנעה והיא צוותה לשוב לעמאן. המשפחה שבורה אך לא מופתעת. 14/5/2015
מה יעשו פלסטינים כשהשופט שמורה על הריסת בתדרור אטקס, mekomit ההתנחלות אלון שבות נמנית על המשגשגות והמבוססות שבין התנחלויות הגדה המערבית וכ-3,200 תושביה נהנים משירותים קהילתיים משוכללים ורמת חיים גבוהה, לא רק ביחס לשכנים הפלסטינים, אלא אף ביחס לאוכלוסייה הישראלית כולה. ואילו ח`רבת סוסיא הפלסטינית היא אוסף של אוהלים, סככות וצריפים נטולי תשתיות בסיסיות, המאכלסים כ-350 תושבים, הפזורים על מספר גבעות חשופות בסדר המובן רק ליודעי ח"ן. על אף כמעט 30 הקילומטרים המפרידים על המפה בין שני ישובים אלו, הגורל חיבר ביניהם וכדרכו לעיתים, גם הפעם הוא עשה זאת באופן אירוני למדי. מסתבר שהאיש שקבע לשבט את גורל ח`רבת סוסיא, שהיא גלגולו העכשווי המרוט והמהוה של ישוב בן אלפי שנים, הוא שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, תושב ההתנחלות אלון שבות. זוהי התנחלות, אשר בניגוד למיתולוגיה הרווחת לגבי "גוש עציון" בכללו רק חלק קטן מאוד מהקרקע עליה היא יושבת, אם בכלל, נרכש על ידי יהודים לפני 1948. אלא שכמו ברוב ההתנחלויות, גזל קרקעות פלסטיניות פרטיות שהוכחש במשך שנים על ידי עסקני המתנחלים, לא פסח גם על אלון שבות. אחרי שתושבי הכפר סוסיא גורשו מבתיהם לטובת התנחלות, עכשיו מבקשת המדינה להרוס את הפחונים שבהם עברו לגור. מי שדחה את בקשתם לצו נגד ההריסה הוא נעם סולברג, שופט העליון מההתנחלות אלון שבות 14/5/2015
צה”ל מקריב את הדרוםיוסי גורביץ, friendsofgeorge העובדה שלישראל יש מדיניות של המטת עוני וסבל על רצועת עזה כדי לנקום בממשלת החמאס, כשבו זמנית היא תומכת בהמשך שלטונו של החמאס, היא זו שמעניקה לגיטימציה לחמאס בסבבי הלחימה שחוזרים פעם אחר פעם. ברוב המקרים, ישראל היא זו שיוזמת אותם, או מפירה את הסטטוס קוו; בשלב מסוים, החמאס מעריך שהוא לא יכול יותר לספוג בלי להגיב, שאם לא כן הוא יאבד ממעמדו, והוא מגיב. אז מגיעה תגובת יתר ישראלית, וסבב הלחימה מתלקח. הישראלים אולי לא יודעים שהמדיניות של ישראל היא להשאיר את העזתים חנוקים למחצה על עץ התליה, אבל העזתים מבינים את המדיניות הזו היטב.14/5/2015
ההתנצלות המפתיעה בפני עקורי הכפר לוביהגדעון לוי, haaretz בראשית ימי המדינה שתלה קק"ל יערות על הריסות כפרים ערביים. תורמים יהודים מדרום אפריקה באו לבקש את סליחת עקורי הכפר שהיה בגליל, על היער שניטע בכספם על חורבותיו. טור ארוך של אנשים השתרך ביום שישי שעבר בשביל הצר העולה במעלה ההר שליד צומת גולני. כמה מהם נשאו דגלי פלסטין, אחרים החזיקו שלטים צהובים ובהם מראי מקומות שהיו ואבדו — בית הספר, בית העלמין, השכונה של משפחת סמלוט וזו של משפחת שנאשרי. היו אלה עקורי הכפר לוביה שעלו אל היער שתחתיו קבור כפרם. הם עושים זאת לעתים, אבל הפעם נלוותה אליהם קבוצה נדירה, כמעט הזויה במציאות הישראלית: 14 יהודים מדרום אפריקה, שבאו לבקש מהם סליחה ומחילה על שתרמו בעבר לקרן הקיימת לישראל, כדי שזו תקים את "יער דרום אפריקה", על הריסות לוביה, במטרה לכסות על החורבן, להסתיר את האשם ולהעלים את הזיכרון. אותם יהודים מדרום אפריקה חשו מרומים: סיפרו להם על הפרחת השממה והם שלשלו את דמי הכיס של ילדותם לקופסה הכחולה ותרמו ל"תעודות עץ" בבר מצווה, בימי הולדת ובחתונות, עד שגילו לאן הולך הכסף. לפני שלוש שנים, בעקבות הסרט התיעודי "כפר מתחת ליער", שסיפר על מה שהיה שם לפני היער, הם הקימו את ארגון "עצרו את הקק"ל־דרום אפריקה". בסוף השבוע הגיעו נציגיהם לישראל, עלו לרגל לחורבות לוביה ובטקס סמלי הגישו מכתבי התנצלות והזדהות לעקורי הכפר ולצאצאיהם שחיים בארץ. 14/5/2015
...
שפכו עלינו פחדאיה קניוק, mahsanmilim זה היה באמצע הלילה, ונשמע הצליל המוכר של דלת נשברת. מיד לאחר מכן חיילי צבא הכיבוש, עם כלבים, פרצו לביתה של פ׳, כדי לעצור את בנה הצעיר ג׳, בן ה 20. פ׳ שכבה במיטתה וישנה כשזה קרה. היא סיפרה לי איך היא התעוררה מרעש שניות ספורות לפני שהרגישה בבעתה כשכלב גדול ללא מחסום גוהר מעליה. הוא קרע את שרוול חולצתה, נשך ושרט אותה בזרוע ובצואר, והיא צרחה. חייל כיבוש צעיר נכנס מיד, עם רובה שלוף מכוון אליה. היא מיהרה לשים את המטפחת על ראשה, ועצמה עיניה, כך זכרה. החייל קרא לכלב, שירד ממנה, והלך אליו, ושניהם עזבו את החדר. תוך כמה רגעים מצאו את ג׳, הבן, שלפו אותו ממיטתו בצרחות בעברית שלא הבינה, ובערבית. תתפשט ותצא ערום, צעקו עליו בערבית. והוא אמר להם, תהרגו אותי קודם, והם צחקו. עוד ועוד הם צחקו ספרו ההורים. אבל הם ויתרו, הוסיף ואמר לי ע`. רק שמו לו את (אזיקי) הפלסטיק, המשיך וסיפר האב, וסמרטוט על העיניים שלו, ולקחו אותו לדלת. אחרי זה, הם עוד עברו בכל חדרי הבית, זרקו כלי זכוכית על הריצפה, שנשברו, ורק אז הם יצאו עם הבן. זה הקטן, הוסיפה פ`, זה הקטן. רק השתחרר. שלוש שנים ישב בכלא, ורק השתחרר. לרגע שתקנו. כל אותה העת אבו מחמד ישב וראשו שמוט. בואי תראי צילום שלו, אמרה פתאום פ׳. היה צילום על הארונית שלידה. אמרתי, בטח, כן. תודה. היא הראתה לי את הצילום. צעיר כל כך, חשבתי, כמעט ילד. את העיניים, ראית את העיניים שלו? ראית? אמרה... ואז החלה לבכות. כך איזה זמן. ושוב אספה עצמה. העמידה בחזרה את הצילום. הוא נלקח ולא הספיקו להיפרד ממנו. לדבר. הוסיפו וסיפרו ההורים בקול כבוש. רק עוד בחוץ עוד אפשר היה לשמוע את צחוקם של החיילים. למה אתם צוחקים עליהם, אמר להם ח׳. זה בן אחי, הסביר ע׳. למה?.. אז הם היכו אותו בקת הרובה, והוא נפל. ורק אז הם הלכו.1/5/2015
450# אל תגידו לא ידענועמוס גבירץ שאלות וברורים: amosg@shefayim.org.il 21/5/2015
זה לא אפרטהייד, זה "רק" כיבוש הרב אליהו קאופמן, on-the-left-side21/5/2015
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה