קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
הסכנה הקיומית בנגר בן 53עמירה הס, haaretz לא עברו שעתיים מהרגע שבו חייל ירה באביהם, סיפרו בניו של פלאח, וכבר הם שמעו ברדיו שאחד מהם ניסה לחנוק חייל ושאחרים, כולל האב, זרקו עליהם "סלעים". כדי להאמין לתיאור צבאי רשמי זה עלינו למחוק את נקודת ההתחלה: קבוצת חיילים, חמושים עד לשד עצמותיהם, פולשים לעיירה ומעירים משנתם 17 בני משפחה. אם הודעות הצבא משקפות את תפישת המציאות של החיילים, שחשו מותקפים על ידי פלסטינים ישנוניים בפיג`מות ובכפכפים, קל להבין מדוע הפלסטינים רואים בהם פחדנים. מההודעה הרשמית קצר המרחק למסקנה שסכנת חיים נשקפה לחיילים, ושזו הצדיקה את התוצאות: אח פצוע קשה מירי החיילים, עוד אח פצוע לא קל ממכות רובה והאב שהרגו החיילים. ההודעות הרשמיות (וחקייניהן בתקשורת) מוותרות על פרטים מרכזיים: סדר האירועים, למשל. הרי החיילים ירו קודם באח מוחמד בחדר המדרגות הצר, לעיני האב ההמום. מאחיו, משוכנעים אחרים בבית אומר כי החיילים באו בכוונה תחילה להרוג מישהו. קשה היה לשמוע מסקנה זו. וקשה יותר היה לשמוע איך החיילים הרגו את האב. לפי המקורות הצבאיים, פלאח אבו מאריא, "השתתף בהשלכת סלעים ובלוקים לעבר הכוחות בעת יציאתם מהכפר". אבו מאריא עמד על המרפסת. לא צומחים שם סלעים. 29/7/2015
...
רוץ סמוטריץ`, רוץרוית הכט, haaretz סאגת בתי דריינוף מקפלת בתוכה את כל השיטות והדרכים שבאמצעותן כבש הימין המשיחי־לאומני את ישראל. לכאורה, מדובר במשבר בתוך המחנה הלאומי, אפילו בקרע פנימי. נאמני סמוטריץ` ומצעד הבהמות מפונים בידי חיילי "הבוגד הפוסט־ציוני", ראש אמ"ן והרמטכ"ל לשעבר, משה בוגי יעלון, שברוב חוצפתו מהין לשמור על שלטון החוק, כלומר אוסר על התבצרות בבתים שנבנו בחטא על אדמה פרטית גזולה, ללא אישורים, ושמועדים מסיבות אלו להריסה, כפי שקבע בג"ץ. המתנחלים משתוללים: עשור להתנתקות, ט` באב וזיכרונות קשים אחרים מתמזגים לשעת קינה ומלחמה. התנחלות הפרא בשא־נור מחדשת את ימיה בהתבצרות מצדתית. נציגי הבית היהודי מזדעקים ומאיימים להפיל את הממשלה. בהם גם שרת המשפטים, האמונה במדינה דמוקרטית על שלטון החוק, ובמדינת ישראל מגינה על מפרי צו ביניים של בג"ץ המונע אכלוס ותפיסת המבנים, ששימוש בהם אסור גם מכוח חוקי התכנון והבנייה. זו המשוואה על פני השטח, אולם האמת שונה. לא קרע ולא נעליים. המתנחלים אינם עדר לוחמני וחתרני שמתגונן מפני המדינה וכוחות הביטחון, אלא אדוני הארץ וחולביה, שמפעם לפעם יוצאים לא"ש לילה עם פויקה, שיר ומור"ק. יעלון אינו נציג הימין השפוי שעוצר את השור המתנחלי בדישו, אלא פנים ייצוגיות ושימושיות להכשרת שוד קרקעות בוטה בגדה.29/7/2015
...
המתנחלים ראויים לניצחוןגדעון לוי, haaretz המתנחלים ניצחו והם ראויים לניצחונם. הם פשוט רצו יותר, ולכן גם ניצחו. המתנחלים השתדלו יותר, הקריבו יותר, השקיעו יותר, התמידו יותר. לכן גם מגיע להם לנצח. בעוד את מדינת תל אביב לא היה אפשר להעיר משאננותה, מאטימותה, מעיוורונה ומבורותה; בעוד אין לה מטרות ברורות וגם לא תוכניות פעולה, לא נכונות להקריב ולא רצון להיאבק (על כלום, אגב) — ארץ המתנחלים סימנה מטרות, שירטטה תוכניות פעולה, מימשה וניצחה. הניצחון הנחרץ של המתנחלים הושג לא רק בזכותם. הוא הושג בראש ובראשונה בזכות רפיסות המחנה אשר מולם, מחנה הרוב, הדומם עד מוות כמעט. המתנחלים ניצחו כי לתל אביב לא היה מעולם אכפת באמת שינצחו. בזמן שתל אביב עסקה במשקל הקוטג` ובמחאת הסרדינים, כל מחאה בת רגע, ורק במזג אוויר נוח, בית אל נאבקה על הרחבתה הפראית, השתוללה ונלחמה במשך שנים ורשמה הישגים בלתי הפיכים. מול המיליציות החמושות שלהם, בתל אביב כתבו מאמרים. כל מראית העין הזאת, כאילו יש כאן שני מחנות, בני אור מול בני חושך, הנאבקים זה בזה — מתעתעת ושקרית. אין כאן שני מחנות נצים. יש מחנה אחד הנכון להיאבק, ומחנה אחר שכל זה לא מעניין אותו. הראשון ניצח. גם הפוליטיקאים, כמעט כולם, גילו, שיש קבוצת כוח אחת במדינה שאותה אסור להרגיז. המתנחלים היו הראשונים שזיהו את פוליטיקת הסחטנות והשתדלנות, וכל הממשלות, במיוחד אלו שבראשן עמדה מפלגת העבודה, נכנעו בלא תנאי. 30/7/2015
...
רשיון להרוג: כך התגייסה המערכת לחפות על קצי&#נעם רותם וג`ון בראון, mekomit לאחר שכמו בכל המקרים הקודמים שהצגנו בסדרה המערכת הצבאית והפלילית הישראלית הראתה כי איננה מסוגלת להתמודד עם פשעי חיילי וקציני צה"ל והריגת פלסטינים חפים מפשע, משפחת קסקס ניסתה לפנות למישור האזרחי והגישה בשנת 2009 תביעת פיצויים נגד המדינה. את המשפחה ייצג עו"ד שלמה לקר, אשר האיר את עינינו, וגם ציין בבית המשפט רבות מהטענות שהעלנו כאן. למרות שבית המשפט קיבל את הטענה כי קסקס נהרג מירי חיילי צה"ל, וכי טענות צה"ל כאילו בוצע ירי באוויר שקריות, הוא דחה את התביעה באפריל האחרון מכיוון שלטענתו מדובר בפעולה מלחמתית של צה"ל אשר אינה חייבת בפיצויים. זוהי פרקטיקה מקובלת בשנים האחרונות, אשר מונעת את הסעד המועט והאחרון שהפלסטינים עוד יכלו לזכות בו עד לא מכבר. כמו כדי לתת סיבוב אחרון של הסכין, חוייבה המשפחה לשלם למדינה הוצאות משפט בגובה 2,500 ש"ח. 30/7/2015
רק עשוק ורצוץ כל הימיםיוסי גורביץ, friendsofgeorge ובכן, כל הסיפור בפרשת דריינוף הוא שהעבריין דריינוף פלש לקרקע פרטית של פלסטיני, אדם בשם עבד-אל-רחמן אחמד עבד-אל-רחמן קאסם. זו עובדה שאף אחד, אפילו לא דריינוף, לא חלק עליה. סיפוח של הגדה המערבית לא אמור, רשמית, לשנות פה שום דבר. הוא פשוט ישנה את הריבונות שם. הרכוש הפרטי של עבדל-אל-רחמן קאסם עדיין יישאר הרכוש הפרטי של עבד-אל-רחמן קאסם. אבל כשהימין היהודי מדבר היום על סיפוח, הוא לא מדבר על שינוי בצבע תעודות הזהות; הוא מדבר בפועל על היכולת של בני עם האדונים לנשל ילידים כאוות נפשם וללא חוצץ. חברים, מה שאתם קוראים לו “סיפוח” נקרא בדרך כלל “אפרטהייד” או “טיהור אתני.” 30/7/2015
מוסר כנופיהיוסי גורביץ, friendsofgeorge ואז הגיע הלחץ הבינלאומי. שרי החוץ של האיחוד האירופי כינו את גירוש תושבי סוסיא “טרנספר.” מחלקת המדינה הזהירה שלגירוש יהיו “השלכות.” ולמרות שהימין היהודי הקציף ריר וניסה להוכיח לכולם שהסטריאוטיפ עליו כשוטה משריש מדויק – בנט טען שהמחאה נגד פינוי סוסיא היא “התערבות בענייניה הפנימייים של ישראל,” נדב העצני חרחר שההתערבות הבינלאומית היא פגיעה ב”ריבונות” של ישראל – הלחץ עשה את שלו. מסמך של המנהל האזרחי, 30 שנה כמעט אחרי התרגיל של הקמת ה”אתר הארכיאולוגי,” אישר לראשונה שלמסמכים של תושבי סוסיא משנות ה-80 של המאה ה-19 יש תוקף. זה קורה, נציין, אחרי שהממשלה/המנהל האזרחי כבר הודיעו לבתי משפט כמה פעמים שלתושבי סוסיא אין זכות בקרקע שם. כלומר, ממשלת ישראל הבינה שהיא עלתה על עץ, שאין הצער שווה בנזק המלך, והיא היתה צריכה סולם. מישהו במנהל האזרחי מיהר להושיט לה אותו: המסמכים הטורקיים של תושבי סוסיא. 30/7/2015
רב המשרתים של שלדוןאורי אבנרי, on-the-left-side בישראל, שיעור הפופולריות של נתניהו רק עולה ועולה. מפני שבארצנו, האמרה הישנה לובשת צורה חדשה: שום דבר לא מצליח כמו הכישלון. ואיזה כישלון! נתניהו הכריז למעשה מלחמה על הנשיא של ארצות-הברית, מנהיג העולם החופשי, המגן העליון של ישראל. לפני זמן לא-רב דבר כזה היה נחשב לבלתי-אפשרי. אך כשזה נוגע לנתניהו, שום דבר אינו בלתי-אפשרי. מנהיג ישראלי המכריז מלחמה על נשיא ארצות-הברית נראה כמטורף. ולא רק נראה כך – הוא באמת צריך להיות כזה. אבל נתניהו אינו מטורף, אף כי מעשיו נראים כך. גם כסיל איננו. אז מה, לכל הרוחות, הוא חושב שהוא עושה? אני יכול לחשוב על מספר הסברים אפשריים. 30/7/2015
דוד מלך ישראל וקאסם הנגזלנעמי רז, on-the-left-side כך נדרס "האיש הקטן" עבד אל-רחמן קאסם, תחת מדרך מנגנוניו ומכבשיו של המלך הגדול דוד, הגוזל והחומס, בהתנחלות בית-אל. "דוד, מלך ישראל, חי-חי וקיים" – כך היינו שרים בילדותנו, מלאי עזוז והתלהבות. והיום, היום הוא חי-חי וקיים, והשירה כבר איננה. כי מלך ישראל החי והקיים – הוא מפלצת. מלך ישראל חומס שוב ושוב את כבשת הרש. וכמו בימים ההם – הוא לא ממש בא על עונשו. הוא לא מוסר מכיסאו. להיפך – למלך ישראל מוגשות עוד ועוד מנחות, והוא משמין ובועט. מאז שמדינת ישראל וצבאה שולטים בשטחים שנכבשו מידי ירדן בשנת 1967, דוד מלך ישראל חי ובועט, חומד והורס, בוזז והורג. "בנייני דריינוף" הם הסמל לכל הרע שמדינת ישראל – בדמותו של החמדן דוד מלך ישראל – מבצעת מאז.30/7/2015
עדכון בצלם על סוסיא 29/7/2015
...
ביה"ד הארצי לעבודה: מותר להפלות עובדים פלסט&#mekomit, חגי מטר חותמת משפטית לכיבוש הרבה פעמים כשמדברים על "הכיבוש" קופצים אנשים שונים וזועקים שאין בכלל כיבוש, כי האדמה הזאת שלנו מתוקף זכות אבות, או כי ניצחנו במלחמה ואין מה לעשות, וכן הלאה. אבל סיפורים כמו זה של "ניצני שלום", והניצול הכולל של העובדים בו, מזכירים שהכיבוש הוא קודם כל כיבוש של אנשים. אנשים שחיים תחת משטר צבאי שבו יש חוק אחד להם, וחוק אחר לבני העם הנבחר שיושבים בקרבם. אנשים שלא יכולים להצביע לגופים השולטים בהם, אנשים שלא יכולים לפעול לתכנון ובנייה של האזורים שהם חיים בהם, אנשים שנשפטים על ידי בתי משפט שהם לא מיוצגים בהם. זהו גם מפעל כלכלי עצום, באזור שבמשך כמעט חמישים שנות שליטה ישראלית כמעט לא פותח כלכלית ושישראל מונעת בו – בכוח – פיתוח כלכלי, ושמניב באופן קבוע עוד ועוד עובדים שאפשר לנצל אותם בתנאים לא תנאים, בין אם זה בהתנחלויות (כמו בבקעת הירדן, למשל), בישראל עצמה, או באזורי דמדומים כמו "ניצני שלום". זו המציאות שלא רק הממשלות שלנו מכוננות בשטחים, אלא גם בתי המשפט. פעם אחר פעם אחר פעם. ואתמול – שוב.22/7/2015
אבי בניהו: "העיתונות בישראל הייתה מאוד ממוש&#נועם שיזף, mekomit על פי בניהו, אחת המשימות העיקריות של דובר צה"ל כיום היא שמירת הלגיטימיות להפעלת האש של צה"ל, והאתגר נובע מכך שהעולם מצפה מצה"ל לפעול ברוח הקוד האתי שלו, בעוד צה"ל עבר למדיניות המעדיפה פגיעה באזרחי אויב על סיכון הכח הלוחם. את הנכונות לפגוע באזרחים פלסטינים הגדיר בניהו כ"הפתעה של עופרת יצוקה". על מנת להפוך את ההסברה לאפקטיבית יותר, מספר בניהו כי בתקופתו נהג דובר צה"ל לשתול ברשתות זרות פרשנים "אזרחיים" בלי לגלות שמדובר למעשה בקצינים במילואים, שחוזרים בפני הצופים על התדריך הצבאי: המצאה נוספת של בניהו היתה שימוש במערך השליחים והקהילות היהודיות כבסיס להפצת המסרים הצה"ליים. האסטרטגיה הזו משתלבת בתפיסה הולכת וגוברת במדינת ישראל לפיה כל מוסדות וקהילות העם היהודי צריכים להיות מוכפפים לקידום מדיניות הממשלה והצבא. 26/7/2015
אובמה, הגיע הזמן לנאום ברמאללהדימיטרי שומסקי, haaretz קשה שלא לתהות, מדוע טרם נשא אובמה את "נאום צ`רלסטון" שלו ברמאללה לפני העם הפלסטיני, מן המדוכאים והמושפלים שבעמים זה עשרות שנים. מדוע נמנע עד כה מלהשמיע קול רם וברור נגד המשך הכיבוש הישראלי, נגד שלילת הזכויות האזרחיות והלאומיות של עם זה ונגד שוד אדמותיו וההתיישבות האזרחית עליהן בחסות ממשל צבאי — תוך כדי הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. את החלק הפלסטיני של האומה הערבית אפשר לכבוש ולנשל. אפשר לכלוא בין גדרות וחומות עם שלם — וגם לטבוח מדי פעם בתגובה על פעולות התנגדות טרוריסטיות — בלי לשלם מחיר על הפרת זכויות אזרחיות ולאומיות; שהרי הכל מותר כשמדובר באומה עתירת מדינות, למראית עין, וחסרת זכויות מדיניות, למעשה. ברור כי גם אם היה אובמה רוצה, לא היה לו הזמן הדרוש כדי לחולל תפנית מדינית מעשית לתיקון העוולות הלאומיות־המדיניות שנגרמו לאומה הערבית בעטיה של המדיניות האימפריאליסטית של מעצמות המערב (כולל ברית המועצות הצבועה). שנה וחצי נותרו כעת עד תום כהונת אובמה, די והותר כדי לעמוד מקרוב על מצוקות החלק המושפל ביותר של האומה הערבית: העם הערבי־הפלסטיני, הנתון לשעבוד של שלטון זר בחסות הדמוקרטיות המערביות. בפרק זמן זה יכול אובמה להגיע לרמאללה ולהשמיע בפני בני עם זה את המכונן והחשוב שבנאומי הנשיא האמריקאי — בגנות מפעל הכיבוש וההתנחלות הישראלי ובזכות המימוש המיידי של ההגדרה העצמית הפלסטינית. 23/7/2015
...
דיווח וידאו מן ההפגנה בנבי סליח, יום ששי 24.7.2015מאת ישראל פוטרמן25/7/2015
...
דיווח וידאו על הפגנת המחאה בסוסיא, יום ששי 24.7.2015מאת דוד ריב25/7/2015
...
כמה שפחות למערכת הביטחוןגדעון לוי, haaretz ככל שיקטן תקציב הביטחון, כך ייטב לישראל. אין מדובר רק בבזבזנות של המערכת, וגם לא רק בשחיתות המובנית של תנאי השכר והגמלאות. אפילו האפשרות מציתת הדמיון, לערוך שינוי מהפכני בסדרי העדיפויות, לכיוון האזרחי, אינה הסיבה העיקרית לצורך להקטין את תקציב הביטחון. המניע הראשון לצמצום התקציב צריך להיות הנזקים הגורליים שמערכת הביטחון הסבה למדינה במשך השנים. בצד צורך בל יגונה בצבא ובמערכת ביטחון חזקים, ובצד התרומה העצומה של המערכת לקיום המדינה ולביטחונה, אין להתעלם מנזקיה, הגדולים לא פחות. במבט לאחור, כמעט כל מלחמות ישראל היו מיותרות. בין המלחמות, צה"ל עסוק בשנים האחרונות בעיקר בשתי משימות מרכזיות: הכנת ההפצצה המגלומנית באיראן ותחזוקת הכיבוש. עיקר תקציביו הופנו לשתי המשימות הלאומיות הללו. האם היו חיוניות? האם שירתו את ישראל? צבא שמולו לא ניצב שום צבא וחיל אוויר שטייסיו לא השתתפו בשום קרב אוויר זה עשרות בשנים, השקיעו את עיקר המאמצים למשימות, שאחת מהן היתה מיותרת ונפסדת, והאחרת מזיקה ופוגעת. הערצה. אמנם יש עדיין צבא עיתונאים ופרשנים המנסים להמשיך את תעמולת ההפחדה והסגידה לצבא, אך הרושם הוא, שלסחורה המעופשת הזאת כבר יש פחות ביקוש. 23/7/2015
...
מסתירים מהציבור את תמיכת ישראל במשטרים אפאיילת שני, haaretz אני חושב שמי שמתעסק ביצוא הביטחוני צריך לחשוף את קשריו, גם אם הוא קיבל את אישור משרד הביטחון. לא הכל משפטי או פלילי. הציבור צריך לשפוט אותו גם מבחינה מוסרית וערכית. חשוב לנו לדעת על המוסר שלו, כי מדינת ישראל אישרה יצוא ביטחוני למקומות שאף מדינה אחרת לא מוכנה למכור להן, ומסיבות טובות. שתיקה כמדיניות. לדעתי חלק גדול מהעוסקים בתחום עושים זאת מתוך רצון להתעשר במהירות, והשתיקה שמשרד הביטחון כופה על הציבור בנושא נוחה להם מאוד. אני מניח לגבי לא מעט מהם, אם היה נודע ברבים שהם סוחרי נשק, הם אולי היו מתביישים ועוזבים את התחום. אני עצמי מכיר כמה אנשים שחשבתי במשך שנים שהם מתעסקים בחקלאות ובטפטפות, ורק בדיעבד התברר לי שסחרו בנשק. השתיקה הזאת מונעת גם חיכוכים בין הסוחרים לבני משפחותיהם. יש לא מעט משפחות שיצאו עם האב הגנרל ב"שליחות" לאפריקה או לאמריקה הלטינית בלי לדעת מה הוא עושה שם. אולי צריך להקים "שוברים שתיקה" של בני המשפחות, ששומרים סוד גדול בבטן. מתביישים לספר שאת הווילה במושב בשרון הם בנו מסחר בנשק. העניין הוא שבעולם יודעים, רואים ומדווחים. כאשר ישראל מספקת מאבטחים לרודן אפריקאי הציבור שהוא מדכא רואה שהם ישראלים. זה האבסורד עכשיו עם דרום סודן. עם המעורבות הישראלית שלא הוכחה שם עדיין. הרי כל אנשי התעשייה הביטחונית והמאמנים טסו לשם בטיסות אזרחיות. הם לא הגיעו במסוקים עם מסכות ונחתו עם חבלים. אז למה לא לבוא ולחשוף את הדברים? אזרחי דרום סודן הלוא רואים עם איזה נשקים כוחות הביטחון מסתובבים. אז למה, בעצם? כדי להשתיק את הציבור הישראלי. הפחד הכי גדול של העוסקים בתחום הוא שייפתח כאן דיון ערכי, דיון שמשרד הביטחון מבין היטב שעלול לפתוח את תיבת הפנדורה של העבר ולהביא למיצוי הדין הציבורי והפלילי עם אנשים שסייעו לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברחבי העולם. לא רק הסוחרים. גם אנשי משרד הביטחון, משרד החוץ ומשרד המשפטים שאישרו את היצוא הזה. כל מלחמה כזו משמשת להכנסה מסיבית של טכנולוגיות חדשות. גם בגדה המערבית, באזורים הקבועים של ההפגנות, בבילעין, בקדום, בקלנדיה, אנחנו כל הזמן רואים נשקים ואמצעי פיזור הפגנות חדשים או משודרגים. התעשיות הביטחוניות מנצלות את הפעילות של ישראל בשטחים, בפרט ברצועת עזה, גם כדי לעשות קידום מכירות. אנחנו יודעים שישראל בנתה ומתפעלת את מערכת surveillance (עיקוב) בדרום סודן והיא משתפת פעולה עם השב"כ הדרום־סודני. בעיני זה מחריד, מזכיר לי את צ`ילה בתקופת פינושה – צ`ילה היתה דמוקרטיה, לא היה לה שב"כ כשהתחילה ההפיכה, ולפי הדיווחים ישראל אימנה והכשירה את לוחמי השב"כ הצ`יליאני, שעינו בדרכים הקשות ביותר. שוב הקשר הזה עם ארגון במדינה שעושה פשעים נגד האזרחים. 23/7/2015
...
רביב דרוקר, haaretz הכישלון של נתניהו בטיפול בתיק האיראני, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם וינה, יהיה בקושי הערת שוליים לעומת החשבון האמיתי שתעשה אתו ההיסטוריה — חשבון על החמצת השותף הפלסטיני שלא נוכל אי פעם להשיג טוב ממנו — אבו מאזן. גדולי גאוני ההיי־טק שלנו לא היו יכולים לייצר במעבדות הכי משוכללות שותף פלסטיני יותר נוח. מנהיג שאין שמאלה ממנו בזירה הפוליטית הפלסטינית, מנהיג פלסטיני, שכשהאויבת שלו ישראל מפציצה את בני עמו בעזה, הוא יוצא נגד מי שחטף חיילים ישראלים, מנהיג פלסטיני, שנושא דברים נגד הדה־לגיטימציה של ישראל, מנהיג פלסטיני שמדבר עשרות שנים נגד התנגדות מזוינת, נגד אלימות, נגד טרור, שנלחם במי שרוצה להוציא לפועל פיגועי טרור — אין ולא יהיה מנהיג פלסטיני כזה. לא מזמן סיפר לי איש מכון "מולד" (כן, כן, שמאלני) שהם עשו סקר. הציבור הישראלי שוכנע לגמרי. מה שאמר אהוד ברק, מה שקרה עם אהוד אולמרט, הקמפיין הנבוב האינסופי של אנשים כמו בן דרור ימיני, דן מרידור וציפי לבני עבד עליו. הציבור הישראלי בטוח שאבו מאזן אינו פרטנר. אחרי זה נשאל הציבור באותו סקר שאלות היפותטיות. בהנחה שאבו מאזן היה מדבר פומבית נגד אלימות, האם אז היית רואה בו שותף אפשרי? הציבור התלהב. בטח. בטח שותף. 23/7/2015
...
כשנתניהו ושקד מריחים דםעודה בשאראת, haaretz פחות מארבע שעות אחר כך, ב–19:10, פורסמה באתר הודעת המשטרה, המכחישה את התקיפה ואומרת שהחייל שיקר. מתברר שיש שוטרים בנצרת. לא רק השכילו להגיע לאמת, גם לא התמהמהו לבשר עליה לציבור. כך נחסכו מהציבור הערבי שעות עכורות של הסתה. אבל די היה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, גם בשעות מעטות אלו כדי ללבות את היצרים. נתניהו ביקש "להביא מיד את הפושעים לדין ולענישה חמורה". סגן השר איוב קרא כינה את האירוע — שלא היה — "פיגוע לאומני חבלני". שרת המשפטים, איילת שקד, כינתה את תוקפי החייל שלא הותקף "בני בליעל". בחפלה זו לא נפקד מקומו של דובר צה"ל, שגם הוא הוקיע "כל ניסיון לפגיעה בחייליו". אם הודעת המשטרה היתה משתהה עוד בכמה שעות, אפשר להניח שצה"ל היה מכריז על גיוס כללי ונצרת היתה מכותרת מכל צדדיה. וכך, אחרי השעה 19:10, כל המי ומי בצמרת עברו לדום. מתברר שמערך ממשלתי אדיר זה, שהציבור מצפה כי יקבל את תמיכת בירות העולם — שיעדיפו אותו על ברק אובמה — בעקבות ההסכם עם איראן, לא טרח לברר עובדות בסיסיות. ריח הדם מעביר אותם על דעתם. אבל מי ינקה עכשיו את כמויות הרעל שזרמו ברחובות? אף אחד. להתראות בסיבוב ההסתה הבא. 23/7/2015
...
פשע נגד מצפונו של כל ישראלידוד שולמן, haaretz אין ספק שאנחנו מחכים להתרחשות של פשע — פשע נגד האנושות, פשע החותר תחת היושרה, אם זו המלה המתאימה, של המדינה הזאת, פשע נגד מצפונו של כל ישראלי, ביודעין או לא ביודעין, אם יש להם מצפון ואם אין. הנה דבריו של הפילוסוף היהודי־צרפתי ולדימיר ינקלביץ` בנושא: "המצפון המוסרי אינו דבר מה מסוים בראש כמו הצבע הכחול, רצף של מחשבות או אהבת נשים... אנו מגלים את המצפון הממשי שלנו ביום שבו פעולות מסוימות שהן חוקיות או סתמיות או מותרות על ידי המשטרה גורמות לנו לתחושה בלתי נסבלת של גועל". בישראל יהודים מתאכזרים כדבר שבשגרה לפלסטינים. כבר כמעט חמישה עשורים שהכיבוש מרעיל את כולנו בביורוקרטיה המטורפת שלו, במתנחלים המופרעים ובחיילים שלו, בתאוות גזל הקרקעות שלו, בגזענות המובנית שלו, בשלטון האימה שהוא מטיל. כל זה ידוע לנו, אין בכך כל חדש. מה שחדש הוא קנה המידה של מה שרוצים לעשות לסוסיא, ואחר כך — מי יודע איפה עוד? קשה לחשוב על רוע שמעוללים למיליונים. אבל כלל לא קשה לדמיין את הרוע שמעוללים למשפחה שאני מכיר ואוהב. סוסיא אינה ישות תיאורטית במקום כלשהו על מפה, שגם היא הפשטה. סוסיא היא ביתם של נאסר ומשפחתו, כולל בתו התינוקת, של חמולת נוואג`ה הגדולה, שרבים מבניה אנחנו מכירים היטב משנים של ביקורים ומחאות ומחנות קיץ וחגיגות ולילות במדבר. היא טורבינות הרוח שנועם ואלעד הקימו לפני שנים, והבארות שניקינו מן הסחף הישן, היא כמה חמורים וכלבים מיוחדים וידידותיים, עצי זית שאת פריים מסקנו ביחד עם חברינו. היא ביתם של רוחות החורף ושמש הקיץ והריח המיוחד של סלעים וקוצים. נניח שחיילים ישליכו מן הבית את נאסר ואשתו ואת הילדים, כולל התינוקת, ויגלחו את הבית בדחפור. משפחת נוואג`ה תחיה, מובן שהם יבנו מחדש את ביתם, כפי שכבר עשו בעבר, אבל אני – זאת אני מבטיח לכם – לעולם לא אסלח.23/7/2015
...
צ`ק ושמו "סוסיא"עמירה הס, haaretz ארצות הברית ואירופה חתמו בימים האחרונים על צ`ק ושמו "סוסיא", ושוב עוררו את הציפיות מהן ומיכולתן לחסום את הטירוף הישראלי. הפיתוי להיות אופטימי הוא גדול. החששות ממפח נפש (ושמחה לאויבי־ההיגיון) גדולים אף יותר. אף על פי שסוסיא אינו הסיפור שמרעיש את כלל הישראלים, יפי הנפש שבינינו שואבים עידוד מכך שלפחות הצ`ק המסוים הזה ייפרע. כלומר, שתוכניות ההריסה בכפר לא ימומשו. סוסיא נהפכה לסמל. וזהו בדיוק המלכוד.שרי החוץ האירופים מכירים את שם הכפר הזה, בדרום הר חברון, כאילו היה פרבר בדרך משדה התעופה לבריסל. דובר משרד החוץ האמריקאי מגלגל את השם כאילו שתה שם קפה באוהל המועד להריסה. הקריאה לישראל שלא להרוס את סוסיא כלולה במפורש בסיכומי הפגישה החודשית של שרי החוץ של האיחוד. זה חריג מאוד שמקום כה קטן מוזכר בסיכומים הכתובים. משום שנהפכה לסמל — סוסיא, ותושביה האמיצים והעיקשים, שעד כה סיכלו את התוכניות למחוק את קהילתם (בסיוע ארוך־שנים של פעילים וארגונים ישראליים ובראשם תעאיוש ורבנים לזכויות האדם), אולי יינצלו. או אז משרדי החוץ המערביים ירשמו בסיפוק שאזהרתם פעלה. אבל הדחפורים הישראליים יתפנו בשקט, ובסיוע התמיכה הציבורית, להמשיך ולהרוס חיים ומבנים בקהילות פלסטיניות אחרות, לא פחות אמיצות ועיקשות — אך כאלו שלא נהיו כה ידועות.23/7/2015
...
תיעוד וידיאו של הירי של מח"ט בנימין במוחמד עלי-כוסבה בן ה-17 חושף כי המח"ט ירה למוות, בניגוד לחוק, במיידה אבנים נמלט בצלם21/7/2015
...
בליווי כוחות צבא הרסו בולדוזרים לפנות בוקר שתי חנויות ומוסך בעידנא (מערב חברון) 21/7/2015
שנה לצוק איתן: עשרות נשים פתחו בצום בדרישה ל&מיכאל סולסברי-כורך, mekomit11/7/2015
דו"ח: בחצי שנה תועדו בירושלים 91 מקרי אלימות שיעל מרום, mekomit עיריית ירושלים מתעלמת מהסתה, גזענות ואלימות כלפי תושבי העיר הפלסטינים: נגד הפלסטינים מופעלת אכיפה "בטחונית" ועירונית נוקשה, ואת האלימות מהצד היהודי מגנים רק במקרים קיצונים. דו"ח "עיר עמים" ביום השנה לרצח אבו ח`דיר מציג כרוניקה של שישה חודשי אלימות בעיר הקודש. ביום השנה לרצח המזעזע של הנער מוחמד אבו ח`דיר, מפרסמת עמותת "עיר עמים"דו"ח ממנו עולה כי הרשויות במדינה לא יודעות כיצד להתמודד עם האלימות הגזענית שמופנית כלפי פלסטינים בירושלים המזרחית. עיריית ירושלים והמשטרה רואות את תושבי העיר הפלסטינים רק כאיום בטחוני, עושות שימוש תכוף בענישה קולקטיבית, ומעלימות עין מהאלימות של יהודים כלפי פלסטינים. על פי הדו"ח, שסוקר את האלימות בירושלים בתקופה שבין יולי לדצמבר 2014, "האלימות הייתה משני הצדדים, אך מול אכיפה מוגברת ואף בלתי מידתית לעתים של הרשויות מול אלימות הפלסטינים, נעדרה כמעט לחלוטין אכיפת הרשויות מול אלימות ישראלים כלפי פלסטינים בירושלים".10/7/2015
המדינה מחקה להתנחלויות חובות של חצי מיליאחיים לוינסון, haaretz בחטיבה להתיישבות הצטבר חוב של מאות מיליוני שקלים של התנחלויות בגדה ושל יישובים בגולן, בעבור הלוואות שניתנו להם בעשורים קודמים. בתוך ארבע שנים נערכה תספורת של מאות מיליונים. החטיבה להתיישבות, הפועלת במימון המדינה, מחקה בארבע השנים האחרונות חצי מיליארד שקלים מחובות של התנחלויות בגדה המערבית ויישובים ברמת הגולן, כחלק ממבצע לביטול חובות. החובות נצברו במסגרת הלוואות ארוכות טווח שניתנו בעבר על ידי החטיבה להתיישבות, בעיקר בשנות ה–70 וה–80, כולן להתנחלויות בגדה המערבית או ליישובים ברמת הגולן. ההלוואות ניתנו הן כמענקי תשתיות עבור מתיישבים בודדים, והן כהלוואות לאגודות שיתופיות כדי לפתח את היישובים, בבנייה ובחקלאות. שמות היישובים אינם מופיעים ברשימה. חובותיהן של התנחלויות שהיו ברצועת עזה אינם כלולים במספר זה, שכן אלה נמחקו בהחלטת ממשלה ב–2010. בדו"ח הכספי השנתי של ממשלת ישראל מ–2010 שכתב משרד האוצר צוין כי "הגבייה במהלך השנים, בגין הלוואות שניתנו באמצעות החטיבה להתיישבות, הינה זניחה או שאינה קיימת כלל". עוד צוין כי בנוגע להלוואות לבנייה, "טרם נקבעו לגביהן תנאי ההחזר. הלוואות אלו לא נרשמו בשנים קודמות וטרם הוסדר אופן הרישום והניהול שלהן". 16/7/2015
...
המינהל מקדם הלבנת בניינים בבית אל שבג"ץ הור&# חיים לוינסון, haaretz אישור סופי של ועדת התכנון והבנייה להלבנת המבנים, שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית, צפוי להתקבל ביום ראשון. המינהל האזרחי מקדם באחרונה תוכנית בנייה שתלבין שני בניינים שנבנו ללא היתר בהתנחלות בית אל, למרות שבג"ץ הורה להרוס אותם עד לסוף החודש. הבניינים, אותם בנה הקבלן מאיר דריינוף, ממוקמים על קרקע פלסטינית פרטית במערב בית אל, בסמוך לגדר הביטחון של היישוב. לטענת המדינה, השטח בו נבנו המבנים הוא חלק מהשטח שנתפס לצרכים ביטחוניים, שעליו נבנו רוב הבתים בבית אל. בשנת 2010 עתרו בעלי הקרקע וארגון "יש דין" לבג"ץ באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ושלומי זכריה בבקשה להרוס את המבנים. בעקבות העתירה הוצא צו ביניים, ובניית המבנים הופסקה לאחר שכבר הוקם השלד שלהם. בתחילה התחייבה המדינה להרוס את המבנים, אך לאחר מכן חזרה בה ואמרה כי תוציא עבורם היתרי בנייה. משהתעכבו היתרי הבנייה, פסקו השופטים שיש להרוס את הבנייה הלא חוקית. לאחר פסק הדין בתיק, נערך במינהל האזרחי דיון כדי לקדם את תוכנית הבנייה. יש לציין כי בתקופה האחרונה המדינה אינה מקדמת תוכניות בנייה בשטחים, אך בתיק זה הוחלט לחרוג מהנוהג. בעקבות קידום ההליכים, עתר הקבלן דריינוף והמדינה עתרו לבית המשפט העליון וביקשו לבטל את צו ההריסה. השופטים דחו את העתירה וקבעו שיש להרוס את המבנים עד סוף יולי. כעת, במקום להרוס את המבנים, המינהל האזרחי ממשיך להילחם בפסיקה. אתמול (רביעי) נערך דיון נוסף במועצת התכנון והבנייה, כדי לתת את האישור הסופי, שיתקבל ככל הנראה ביום ראשון.16/7/2015
...
הצילו, אין התקפה על איראןגדעון לוי, haaretz ישראל נבונה ולא שטופת מוחות ופחדים היתה צריכה לשמוח השבוע. יום חתימת ההסכם עם איראן היה צריך להיות יום חג, חג מניעת המלחמה הבאה, הנוראה מכולן. וכי מה צריך לשמח מדינה (שלטענתה, היא נמצאת בסכנה קיומית) יותר מהסיכוי למניעת מלחמה? אבל מסתבר, שבישראל עצם הסיכוי — שעליו אין עוררין — למניעה של מלחמה הוא אסון. שואה 2. אפוקליפסה נמנעה, בוודאי נדחתה בעשור, ובישראל הוכרז מצב חירום. הצילו, אין התקפה על איראן, כל התוכניות המתוחכמות והמתחכמות לסל — וחסל. כמה השתוקקה ישראל לראות את המטוסים ממריאים עם שחר, ומפציצים, ומפציצים, כמו שהתאמנו במשך שנים. כמה התאוו בנימין נתניהו ושופריו הלא מעטים בעניין זה בתקשורת, לחזות בזה, להפציץ ולהפציץ, רצוי ממפציצים אמריקאיים, אבל אפשר גם ישראליים. איזו חדוות הפצצה. איזו קבלת פנים היינו עורכים להם בשובם ממבצע אנטבה הנועז הזה בבושהר. ואיזה אסון נורא היה עלול להתרגש אחר כך. אבל בישראל הקטסטרופה היא, שכל זה נמנע. המשת"פים יצחק הרצוג ויאיר לפיד כבר מגויסים. התגובה הישראלית על ההסכם עם איראן מצביעה על הלכי נפש עמוקים. ישראל הושחתה כל כך במשך השנים, ודעת הקהל שלה נשטפה בתעמולת הפחדות רבה כל כך, עד כי הסכם, כל הסכם, המושג בעקבות מאמץ דיפלומטי לא אלים נחשב לא לגיטימי. אולפנו כל כך לחשוב שהכל בכוח, רק בכוח, ואין דבר זולת השימוש בכוח, עד שכבר שכחנו שיש לפעמים גם דרכים אחרות. הן לא נמצאות עוד באוצר המלים הישראלי, בוודאי לא בארסנל שיטות הפעולה שלה. 16/7/2015
...
ישראל נותרה "המטורללת" היחידהצבי בראל, haaretz עכשיו תיהפך איראן למעצמה אזורית ובינלאומית, וישראל תוכל רק להמשיך ליילל מול הירח. איראן תסתופף במסדרונות האצולה הבינלאומית, תקבע את מחירי הנפט העולמיים ותהיה שותפה אסטרטגית במלחמה נגד דאעש. ישראל, מנגד, תיאלץ להסתפק בפירורים. כן להסיר את הסגר על עזה או לא, הסכם עם חמאס או לא, כמה טילים באמת יש לחיזבאללה וכמה התנחלויות לעבות או לבנות. אך הבעיה של ישראל חמורה פי כמה. המשא ומתן עם איראן האפיל על כל מה שקרה באזור ועורר בישראל אשליה שהכל מותר, בעיקר לירוק בפני נשיא ארצות הברית ולהעליב את העם האמריקאי שבחר בו. אך בעודה נובחת על ברק אובמה, היא לא חשה שנותרה לבדה. לרגע היה נדמה לה, שהיא מאובטחת בידי סעודיה וחברותיה בברית נגד איראן, אך אז התברר שמשקלה ב"קואליציה" הוא כמשקל זבוב על גב הפיל. אמנם ישראל יכולה עדיין לעשות לעצמה מייקאובר, ואפילו להחזיר לעצמה את החברים שאבדו לה ולהשיג חברים חדשים, אלא שאייתוללות לאומנים ודתיים משוכנעים שהקב"ה עדיין אתנו. ישראל הרי איננה איראן.15/7/2015
...
בורג בעל חופש בחירהעמירה הס,haaretz אדם נשך כלב, וכך הגיע עניינו של מוהיב זגארנה לידיעתנו. יש שופט בבית המשפט הצבאי "עופר", שהשוויון הוא ערך קביל בעיניו. סא"ל שמואל קידר פסק, שיש לשחרר בערבות את זגארנה, שנקלע לקטטה עם כוחות מג"ב והמינהל האזרחי, שבאו להרוס קו חשמל בשכונתו שבכפר רמאדין בדרום הגדה. "כאשר כוחות הביטחון באים להרוס תשתית ביתו של אדם, קשה לתאר מצב שבו אותו אדם יעמוד מנגד ורק יניף שלטים כנגד ההריסה ולא יתלהטו הרוחות, וזאת במיוחד כאשר מדובר בהפתעה", כתב קידר בהחלטתו ב–29 ביוני. "לא ניתן לצפות מאדם שלא יתנגד להריסות הבית, כפי שעשו בארץ אנשים מכל המגזרים, ראה דוגמאות כגון ימית, גוש קטיף, עמונה, גבעת עמל ועוד. בכל המקרים היו (מי) שנקטו פעולות אלימות ונעצרו, אך לא נראה לי שנעצרו מעבר למספר ימים בלבד לצורך חקירה, ולא עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם". התביעה אומרת, שזגארנה התנפל על שוטר מג"ב עם אבן בגודל אשכולית ושהוא עדיין מסוכן לציבור. ההגנה אומרת, שהוא נחלץ לעזרת אביו שהשוטרים היכו אותו. השמחה על דברי קידר היתה מוקדמת, וסדר העניינים חזר מיד להיות כפי שנברא: התביעה הצבאית עירערה נגד השחרור בערבות, וסגן נשיא בית המשפט לערעורים, סא"ל צבי לקח, החליט שזגארנה, שנעצר ב–7 במאי, יישאר במעצר עד תום משפטו. זו דרכה של המערכת הצבאית לכפות עסקות טיעון על פלסטינים: הנאשמים יודו באשמה, כי אם יהיה משפט עם חקירת עדים כמו שצריך, תקופת מעצרם בפועל תארך יותר מעונש המאסר הקבוע לעבירה. יוצאי הדופן כמו קידר עושים כותרות, והן משכיחות את העובדה, שמערכת המשפט הצבאית היא פס ייצור של מעצרים המוניים, חלק בלתי נפרד ממנגנוני התעמרות מסועפים ומשוכללים, שמטרתם לכבות כל רצון ויכולת של עם להחזיר לעצמו את אדמתו וחירותו. 16/7/2015
...
מה לא המליצו בכירי צה"ל ליעלון בנוגע לעזה עמירה הס, haaretz השבחים לבכירים בצה``ל שגילו את אמריקה, והמליצו להקל במדיניות הסגר על רצועת עזה, מופרזים. הם ממשיכים לראות במניעת חופש התנועה מהפלסטינים נורמה. התגלה להם שההידרדרות הכלכלית ברצועת עזהמסוכנת לשקט וליציבות. נודע להם גם שיש קשר בין מדיניות ישראל לבין ההידרדרות הכלכלית. לכן הם המליצו לשר הביטחון להנהיג כמה הקלות בסגר הקשוח על הרצועה. במאמר המערכת של "הארץ" המלצותיהם מוגדרות "אסטרטגיה חדשה, רציונלית ומעשית". השבחים מוגזמים. צה"ל, בעקבות הרבי המפורסם מהבדיחה, מציע להוציא עז או עזים ספורות מעדר העזים, כלומר האיסורים והמגבלות, שהכניסו הדרג הצבאי והדרג המדיני לרצועה החל בראשית שנות ה–90. 17/7/2015
...
עשרות מיליונים יועברו לטובת כביש בשומרוןאיתי בלומנטל, ynet אמר ראש מועצת שומרון בפועל, יוסי דגן. "עשרות אלפי ישראלים ופלסטינים נוסעים בציר הזה כל יום. הכביש אינו מותאם לכמות התנועה, עובר בשטח שבנוי בצפיפות ומהווה סכנה בטיחותית. כל שבוע יש שם תאונות רבות עם נפגעים, ישראלים ופלסטינים. כמו כן מדובר בכביש שעובר בתוך כפר עוין ומהווה סכנה ביטחונית חמורה. בכל יום יש בכביש זריקות אבנים ובקבוקי תבערה". דגן הוסיף כי "מזה כשנה וחצי הצבנו את נושא עוקף חווארה כנושא אסטרטגי מספר אחת של המועצה האזורית שומרון. אני מברך את השרים וראש הממשלה שהבינו את החשיבות העצומה ואת הסכנה האדירה, התעבורתית והביטחונית, בשימור המצב הקיים. כיום נוסעים תושבי יצהר ואיתמר לבתיהם דרך חווארה. ראש מועצת שומרון בפועל יוסי דגן רשם לעצמו הישג ואומר: "מדובר בכביש שעובר בכפר עוין ומהווה סכנה ביטחונית חמורה". כמו כן יקודם תכנון כביש עוקף אל ערוב בגוש עציון17/7/2015
מסכן ביבי, לקחו לו את הפצצה האיראניתב. מיכאל, haaretz לבי־לבי לביבי. בהינף קולמוס קר ואכזר נטלו ממנו שועי־עולם את הצעצוע החביב עליו מכל. את משוש עיניו ושמחת לבבו. את סלע קיומו ומקור כוחו. ובעיקר — את צור מבטחו ומפלטו; את הפצצה האיראנית.

 נראה כי עוד היום, אולי מחר, ייסתם הגולל על הפצצה האיראנית, והיא תיתלש מן הכותרות ומן התודעה לתריסר שנים ומעלה לפחות. וביבי — אנה יבוא עתה?

 במבט בוחן ניתן כבר עתה לזהות בו את סימני הפאניקה הראשונים: הדחקה, התעלמות, רעד קל בתסרוקת, התעקשות שמאום לא קרה ולא השתנה... אבל האמת הנוראה קורמת עור וגידים. הלכה הפצצה. מעתה, נתניהו כמוהו כתינוק שאבדה שמיכת הביטחון שלו. שהושלך לפח הדובי החביב עליו מכל, זה שחימם את לבו בלילות ארוכים ונסך בו רוגע ושלווה בימי בחירות וסער.

 17/7/2015
...
ואולי זה נגמר סוף סוףygurvitz, friendsofgeorge סיפור איראן נגמר. אפשר כבר לעבור למציאות, ולשלוח את האשליין נתניהו הביתה? בנימין נתניהו צריך להתפטר. כלומר, לשיטתו של בנימין נתניהו הוא כנראה צריך להתאבד. הוא נכשל במה שהוא עצמו הגדיר כמשימה הגדולה של חייו: לשיטתו, ההסכם שהוא ניסה למנוע מאפשר לאיראן להפוך למעצמת סף. ה”איום האיראני”, נזכיר, קיים בחיינו כבר 30 שנה. כל שנה, אוטוטו, איראן עומדת להשיג נשק גרעיני ולהשמיד את ישראל. 39 שנים, האיום הזה שימש גנרלים להגדלת תקציב הבטחון, ושימש פוליטיקאים כדחליל להסוות את הבעיות האמיתיות של ישראל. כשאתם שומעים את הטענות של נתניהו שבלי מאמציו, כבר היתה פצצה איראנית, זכרו את התאריכים הללו: מערכת הבטחון הפחידה את הישראלים בפצצה איראנית 12 לפני שנתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה.17/7/2015
כך פסק העליון נכון נגד אם תרצו, ועדיין טעהאלמה ביבלש, mekomit בית המשפט העליון ביטל את החלטת המחוזי בעניין תביעת הדיבה שהגישה "אם תרצו" נגד פעילים שקראו לה "תנועה פשיסטית". ההחלטה באמת מגנה על הנתבעים, אך באופן תמוה לא מכירה בנזק שנגרם להם. התביעה הזו היא עוד אחת בשרשרת "תביעות השתקה" חמורות שהוגשו לבתי המשפט בשנים האחרונות. אלה הן תביעות שמטרתן סתימת פיות וחיסולה של ביקורת לגיטימית בעניינים שעל סדר היום הציבורי. בתי המשפט בוחרים לרוב שלא לראות את הדפוס המסוכן הזה ודוחפים לפשרות בין הצדדים.16/7/2015
מעצרים מנהליים – עד מתי?!דן בבלי, on-the-left-side מעצרים מנהליים, וצווי הגבלה מנהליים, פוגעים בזכות להליך הוגן, בחופש התנועה, בחופש העיסוק, בזכות לחירות אישית ובכבוד האדם. מרות שישראלים רבים מודעים במשך שנים רבות לקיום נהלי המעצרים המנהליים, ולצווי הגבלה מנהליים לצדם, אין סימן שקיומם של נהלים אלה מטריד את הציבור בישראל, או שקיים ציבור המחפש דרכים לשנות שיטת מימשל פסולה זו, על פי דיני המשפט הבינלאומי.16/7/2015
עדות פלסטינית – שנה מ"צוק איתן": הבית בער באשפאדי אלערג`א, hagada כשהגעתי לבית חולים, שמעתי אותם שוב אומרים "שהיד שהיד". מרוב פחד שישימו אותי במקרר המתים ניסיתי לצעוק, להגיד משהו, אך כמעט ולא שמעו אותי. במקרה אחד הרופאים הצליח לזהות שאני חי וצעק בקול רם: "הוא חי". כשרופא אחר הביט בי הוא נראה כל כך המום מכך שאני עוד בחיים. הרגליים הקטועות שלי, הבטן הפתוחה,המעיים שבחוץ, הידיים השרוטות, הגוף והבגדים השרופים, כולם הצביעו על כך שאני מת. 16/7/2015
שנה ל"צוק איתן": שתי עדויות של חיילים שלקחו חלשוברים שתיקה, hagada12/7/2015
שחורגדעון לוי, haaretz "יום שישי השחור" היה צריך להיחשב בראש ובראשונה ככזה משום שביום הזה השתוללו חיילי צה"ל כפי שלא השתוללו מעודם והרגו עשרות חפים מפשע, אולי כפי שלא הרגו מעודם. מקורות צבאיים הודו כבר אז, כי "זה היה נוהל חניבעל האגרסיבי ביותר שצה"ל הפעיל מעודו". על פי מקורות פלסטיניים, נהרגו ביום הארור ההוא כ–150 בני אדם, מרביתם אזרחים. צה"ל מודה בהרג 41. החיילים הפגיזו כל מכונית נוסעת וכל בניין בכמה משכונות העיר הכי מוכה ברצועה. 1 באוגוסט 2014 אכן היה יום שחור משחור. שלושה חיילים הרוגים בקרב הם כמובן טרגדיה נוראה ליקיריהם. הם גם ראויים להיהפך למיתוס לאומי של גבורה והקרבה, כמו בכל מלחמה. טבעי גם, שעם מתאבל לפני הכל על בניו ולוחמיו. מה שאינו מתקבל על הדעת, בלתי נסבל ומפלצתי הוא הפניית הראש המוחלטת, ההתעלמות ואטימות הלב לנוכח ההרג ההמוני שהתרחש באותו יום, כביתר ימי המלחמה, של עשרות אזרחים פלסטינים. אין לו זכר בתקשורת הישראלית המתגייסת, לא היה לו שום הד במהלך המלחמה ובשנה שחלפה מאז. מי שצפה שלשום בטלוויזיה, האזין לרדיו, או קרא בעיתון, התרשם שב"יום שישי השחור" נהרגו שלושה חיילי צה"ל, וזהו. שום דבר אחר לא קרה באותו יום, בוודאי לא דבר חשוב, בעל משמעות, לא משהו שראוי לאזכור אפילו. כך עובדת התקשורת בשירות שטיפת המוחות, כך עובדת מערכת הדה־הומניזציה, אולי היעילה במערכות כאן. שלושה חיילים הרוגים — אירוע לאומי; 150 פלסטינים הרוגים — לא סיפור. חייהם ומותם הם לא כלום. אוויר. ריק. אין. זו גם הכשרת הלבבות — אם בכלל יש בה צורך — לדוקטרינה החדשה של צה"ל, שיושמה במלחמה האחרונה: בעבור חיי חייל ישראלי אחד מותר לצה"ל לעשות הכל. מאה הרוגים פלסטינים, או אלף, אולי גם רבבה — יש לשאול את מחבר הקוד האתי המעודכן של צה"ל, אברי גלעד.9/7/2015
...
מה שצה"ל מביןמאמר המערכתת, haaretz הנחת העבודה המלווה את מדיניות ממשלת ישראל בשמונה השנים האחרונות נשענת על תפישה, ולפיה רק פתרון צבאי יכול להרגיע את רצועת עזה. סיסמאות שדופות כמו "לחסל את תשתית הטרור", "להחזיר את עזה לתקופת האבן", או "להרוג את ההנהגה", הזינו לא רק את מסע הבחירות האחרון ואת השיח בתקופת מבצע "צוק איתן"; הן חדרו לתודעה הישראלית כיסודות שאין בלתם להבטחת ביטחון מדינת ישראל. והנה דווקא צה"ל, ולא הפוליטיקאים, הוא היוזם של אסטרטגיה חדשה, רציונלית ומעשית, המניחה שפתרון צבאי לבדו איננו ערובה לשקט לאורך הגבולות.9/7/2015
...
מדינת כל שושואיסטיהיוסי גורביץ, friendsofgeorge לכאורה הרג צה”ל את החייל החטוף הדר גולדין. אסא כשר, הפילוסוף שעם קצת מזל יזכה לתואר של הפילוסוף הראשון שמועמד לדין כפושע מלחמה, אמר לאחרונה שהוא יודע “על בסיס מוצק” שבמהלך מבצע צוק איתן הרג צה”ל את אחד מחייליו במהלך נוהל חניבעל. כשר טוען שההבנה הזו של נוהל חניבעל שגויה, אבל הוא נאלץ להודות שההבנה השגויה הזו היא זו שקציני צה”ל מכירים. הנוהל עצמו חסוי. למה? אולי כדי שהציבור לא ידון בו, אולי כי מהווה פשע מלחמה (כן, הרג שבויים הוא פשע מלחמה גם אם השבוי הוא שבוי מצבאך.) 9/7/2015
דיקסי דיש”עיוסי גורביץ, friendsofgeorge למה הימין היהודי מאמץ את הרטוריקה של מגיני הקונפדרציה? כי בסופו של דבר, הם חולקים אותם ערכים. בחודש יוני ביצע גזען לבן בשם דילן רוף טבח בכנסית עמנואל שסמוך לצ’ארלסטון, דרום קרוליינה. זו כנסיה שחורה, אחת העתיקות בדרום, שידעה שורה של התקפות גזעניות בעבר. התקשורת האמריקאית נבוכה, כי לדבר על טרור אמריקאי לבן זה סוג של טאבו, והקריצה כל מיני תירוצים לטבח, כפי שעשו גם מתמודדי המפלגה הרפובליקנית, עד שהתפרסמו תמונות של רוף כשהוא עם דגל הקונפדרציה ודגל רודזיה. דגל הקונפדרציה – ליתר דיוק, דגל הקרב של צבא צפון וירג’יניה של הקונפדרציה – נחשב, עם זאת, לדגל לגיטימי בחלקים הגזעניים יותר של ארה”ב. השילוב של דגל הקונפדרציה של רוף, יחד עם העובדה שהדגל המשיך להתנוסס על הקפיטול של דרום קרוליינה, הוביל להבנה מחודשת של מהותו של הדגל הזה: מלחמה על שעבוד השחורים ועליונות הגזע הלבן. שורה של מדינות הסירו את הדגל. מכל המקומות בעולם, מוזר לראות את ההגנה על הקונפדרציה מגיעה דווקא מ”מקור ראשון.” ואולי לא כל כך מוזר: בסופו של דבר, המימון של “מקור ראשון” מגיע משלדון אדלסון, השוגר דדי של הימין היהודי פה ובארה”ב. זו סוגיה אמריקאית פנימית שלא הייתי נדרש לה כאן, אלמלא העובדה שהמגזין של “הימין האינטלקטואלי” היהודי, מקור ראשון, בחר להתייחס לנושא. סגנית העורך שלו, אורלי גולדקלנג, הקדישה חלק מהמאמר שלה בסוף השבוע להגנה עליו כבחירה תרבותית ראויה. גולדקלנג התחילה במסגור של הנושא בדיוק כפי שמסגרה אותו לפניה רשת פוקס: לבן זועם כלשהו ביקש מחנות של וולמארט להכין לו עוגה עם דגל הקונפדרציה. זו, שלפני זמן קצר החליטה שלא למכור עוד את הדגל הגזעני, סירבה. האיש דרש ממנה להכין לו עוגה עם דגל דאע”ש. העוגה הוכנה. מוולמארט נמסרה התגובה ההגיונית שהעובד שלה לא זיהה את דגל דאע”ש, שמה לעשות – פחות מוכר לאמריקאי הממוצע. גולדקלנד החליטה להתעלם מהעובדה הזו ולא הביאה אותה במאמר שלה. למאמר של גולדקלנג (מעבר לטענה שפותחת אותו, שקוראת לישראל לבצע פשעי מלחמה – ענישה קולקטיבית – כי צריך, גם אם זה “לא נעים לאוזן”) יש שתי טענות בנושא. קודם כל, ארה”ב איבדה את דרכה כי היא לא מסוגלת יותר להבין שדאע”ש מסוכנת יותר מהקונפדרציה; ושנית, שהקונפדרציה לא היתה דבר כזה נורא כי היא בסך הכל רצתה לשמור על זכויות המדינות. 9/7/2015
אשתו של המחבל מגבע בנימין לא גורשה. כך גם לא נהרס ביתו של חייל בן דרי מראשון לציון, שחודש לפני כן רצח שני נערים פלסטנים בהפגנה. וכך גם לא ביתם של ברוך גולדשטיין בקריית ארבע, של יורם שקולניק בהר חברון, או של עמי פופר בראשון לציון.ג`ון בראון - " ברגעים אלו אוטמים כוחות הביטחון בג`בל מוכבר את בית הוריו של עודיי אבו ג`מל, המחבל שביצע את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף בנובמבר האחרון. בבית מתגוררים הוריו, ו-4 ארבעת אחיו. אשתו של המחבל השני בפיגוע גורשה מירושלים יחד עם שלושת ילדיהם. כל אלו כחלק ממדיניות עקבית בשנה האחרונה שקובעת עונש של הריסת בתי משפחות מחבלים וענישת משפחותיהם."7/7/2015
זהו נידאל אבו זייד, בן 3, מרפיח. הוא מוקף בתמונות בני משפחתו שמתו בהפצצות ישראליות במלחמה לפני שנה. אקטיבסטילס - זהו נידאל אבו זייד, בן 3, מרפיח. הוא מוקף בתמונות בני משפחתו שמתו בהפצצות ישראליות במלחמה לפני שנה. תשעה מבני משפחת אבו זייד נהרגו במלחמה, מהם שלושה ילדים והרוב נשים. אמו ואחיו התאום של נידאל היו בין ההרוגים.7/7/2015
דיווח וידאו מן ההפגנה בכפר קדום, יום ששי 3.7.2015מאת דוד ריב4/7/2015
...
קרב טרפלגר השני אורי אבנרי - גוש שלום - " קרב ימי אדיר התחולל השבוע על גלי הים התיכון. הוא יירשם בהיסטוריה כשווה בחשיבותו לקרב סאלאמיס או לקרב טרפלגר. "4/7/2015
דיווח וידאו עלההפגנה בנבי סליח, 3.7.2015מאת ישראל פוטרמן4/7/2015
...
סיפוח משפטי: למה לא, בעצם? - עידן לנדו - לא למות טיפש " אם שלטון החוק בשטחים הוא בדיחה, נשאלת השאלה האם עדיף לצחוק ממנה בסתר או בקול רם. "4/7/2015
ביהמ"ש למדינה: איך אפשר להרוס בתים בלי פתרון מיכל רותם, mekomit שופט בקרית גת סרב לתת צווי הריסה לבתים בכפר הבדואי אום אל-חיראן, בזמן שבג"ץ אוסר לפנות אותם. המדינה ממשיכה להתעקש על ההריסה. לפני כחודש אישר בית המשפט העליון למדינה לפנות את הכפר הבדואי אום אל-חיראן ולהקים במקומו יישוב יהודי בשם חירן. התושבים הגישו בקשה לדיון נוסף, שצפוי להתקיים בקרוב, אך בתוך כך המדינה פועלת כדי להפעיל צווי הריסה נגד הבתים – עוד לפני שהדיון התקיים. בתגובה לכך הגישו התושבים עתירה לבית משפט השלום נגד צווי הפינוי. בתגובה בת שתי שורות בלבד דחתה המדינה את הצעת השופט פבלו אקסלרד מבית משפט השלום בקריית גת להמתין להחלטת העליון בנוגע לצווי הפינוי ולא להכניס לתוקף את צווי ההריסה על בתיו קודם לכן. השופט אקסלרד מצידו ביקש מהמדינה להסביר איפה יתגוררו התושבים עד להחלטת העליון, במידה והיא אכן תהרוס את בתיהם. 2/7/2015
קללה ושמה מפלגת העבודהגדעון לוי, haaretz הממשלה הנוכחית נשענת על רוב מוצק של 85 ח"כים. נכון שלכאורה מדובר רק ב–61, אבל ניסיון השבועות האחרונים מלמד שלבנימין נתניהו יש על מי לסמוך. "המחנה הציוני" לצדו כמעט בכל מבחן. הוא אפילו לא צריך לטרוח לחלק לנציגיו תיקים, הם מתרפסים, צייתנים וכנועים גם בלעדיהם. רובם גם מזדהים עם דרכו. מול עזה ומול איראן, מול המשט ומול החרם — "אין קואליציה ואופוזיציה", כלשונו של יצחק הרצוג, שזה במלים אחרות: אין מחנה ציוני, יש רק ליכוד; לפעמים יותר ליכוד מליכוד. בעיות עם אורן חזן? נתניהו יכול לסמוך על הדוד. להתנפל על עודד קוטלר? להחרים סרט על יגאל עמיר? המחנ"ץ מתייצב. לבטל את הוועדה לעובדים זרים, כי "הם כבר לא סיפור", ולהאריך את חוק האזרחות,המחפיר בחוקי ישראל? המחנה הציוני שם, כחבר של אי־כבוד בקואליציה הכי ימנית ולאומנית. הקללה שרובצת זה דורות על הפוליטיקה הישראלית מביאה עתה את נזקיה לשיא, בזמן שהימין מגיע לשיא השתוללותו. התנהלותו של המחנה נוכח התיקון לחוק האזרחות, האוסר על אזרחי המדינה הערבים לחיות עם בני זוגם הפלסטינים, מציינת את נקודת השפל. התנהגות הח"כים של המחנה שיצאו מהאולם בעת ההצבעה, כביכול כדי למחות, אבל למעשה כדי לכסות על ערוותם — מסתבר שמרביתם בכלל תומכים בהמשך האיסור — צריכה להירשם כרגע מכונן. זה הרגע שבו מצביעי המחנה צריכים למאוס בנבחריהם. זה הרגע שאותו הם צריכים לנצור ליום פקודה. הממשלה הנוכחית נשענת על רוב מוצק של 85 ח"כים. נכון שלכאורה מדובר רק ב–61, אבל ניסיון השבועות האחרונים מלמד שלבנימין נתניהו יש על מי לסמוך. "המחנה הציוני" לצדו כמעט בכל מבחן. הוא אפילו לא צריך לטרוח לחלק לנציגיו תיקים, הם מתרפסים, צייתנים וכנועים גם בלעדיהם. רובם גם מזדהים עם דרכו. מול עזה ומול איראן, מול המשט ומול החרם — "אין קואליציה ואופוזיציה", כלשונו של יצחק הרצוג, שזה במלים אחרות: אין מחנה ציוני, יש רק ליכוד; לפעמים יותר ליכוד מליכוד. בעיות עם אורן חזן? נתניהו יכול לסמוך על הדוד. להתנפל על עודד קוטלר? להחרים סרט על יגאל עמיר? המחנ"ץ מתייצב. לבטל את הוועדה לעובדים זרים, כי "הם כבר לא סיפור", ולהאריך את חוק האזרחות,המחפיר בחוקי ישראל? המחנה הציוני שם, כחבר של אי־כבוד בקואליציה הכי ימנית ולאומנית. הקללה שרובצת זה דורות על הפוליטיקה הישראלית מביאה עתה את נזקיה לשיא, בזמן שהימין מגיע לשיא השתוללותו. התנהלותו של המחנה נוכח התיקון לחוק האזרחות, האוסר על אזרחי המדינה הערבים לחיות עם בני זוגם הפלסטינים, מציינת את נקודת השפל. התנהגות הח"כים של המחנה שיצאו מהאולם בעת ההצבעה, כביכול כדי למחות, אבל למעשה כדי לכסות על ערוותם — מסתבר שמרביתם בכלל תומכים בהמשך האיסור — צריכה להירשם כרגע מכונן. זה הרגע שבו מצביעי המחנה צריכים למאוס בנבחריהם. זה הרגע שאותו הם צריכים לנצור ליום פקודה. 2/7/2015
...
גילי כהן ויהונתן ליס, haaretz ועדת החוקה של הכנסת החליטה לאמץ את בקשת השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, ולשלול מעצירים ביטחוניים את הזכות לנהל שיחות טלפון מבית המעצר עם בני משפחותיהם, מחשש שהשיחה תשמש בסופו של דבר לשם הכוונת פיגועים מהכלא. קשר טלפוני עם בני משפחה הוא זכות המוקנית כיום לכל עציר בישראל ומעוגנת בחוק, בניגוד להטבות אחרות כגון יציאה לחופשה או התייחדות, שהענקתן או הגבלתן מצויות בסמכות שב"ס. בעת הדיון הציג היועץ המשפטי לשירות בתי הסוהר, עו"ד אהוד הלוי, נתונים עדכניים לפיהם בשב"ס מוחזקים 5,686 אסירים ביטחוניים, מתוכם 1,610 עצורים. לדבריו, "לאחר עסקת שליט בשב"ס היו 4,500 אסירים. מאז, לאחר כשלוש וחצי שנים, גדלנו בכ-26%". נכון לסוף השבוע שעבר, הוחזקו בישראל 379 עצורים במעצר מינהלי ו–1,432 עצורים ביטחוניים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, מתוכם 97 קטינים. 2/7/2015
...
עמירה הס בית החולים "אסף הרופא" שוב נעתר להוראת שירות בתי הסוהר לכבול את העציר המינהלי חדר עדנאן למיטתו. עדנאן, שהפסיק ביום ראשון בלילה את שביתת הרעב שלו לאחר שסוכם על שחרורו ב-12 ביולי, נכבל שוב ברגלו למיטה מיד ביום שני בבוקר. ד"ר רפיק מסאלחה מעמותת רופאים לזכויות אדם ביקר אצלו אתמול (שלישי), בתיאום עם שב"ס. בזמן ביקורו האזיק הוסר מרגלו של עדנאן, אך לאחר שד"ר מסאלחה יצא מהחדר לשעה קלה, וחזר, הוא מצא את עדנאן כבול. מסאלחה אמר ל"הארץ" שאחד הסוהרים דיווח לו שבימים הקרובים אפשר וגם יחזרו לכבול את עדנאן בידו. מבית החולים אסף הרופא נמסר בתגובה כי "המרכז הרפואי פועל על פי כל כללי האתיקה הרפואית וכמקובל במקומות אחרים. עדנאן אושפז בניגוד לרצונו באסף הרופא ב-5 ביוני, ומאז היה כבול למיטתו 24 שעות ביממה. בנוסף, שני שומרי שב"ס נמצאו אתו בחדר, ואחד מחוץ לחדר. רק בשבוע שעבר הוסר האזיק שעל ידו, והאזיק שכבל את רגלו הוסר בשבת האחרונה לאחר שחלה הידרדרות במצבו. עמותת הרופאים מחתה בחודש שעבר על כבילתו, ואמרה שמדובר בהפרה חמורה של האתיקה הרפואית. 2/7/2015
...
ד"ר סטריינג`לאב מרפת גרופיתגדעון לוי, haaretz יעלון צודק: איש אינו גווע ברעב בעזה. המזון של הבהמות במכלאה הגדולה בעולם מסופק להן. אין אסון הומניטרי. אבל בעזה מתרחשת תופעה אחרת, ייחודית לתושביה: הם אינם מסתפקים רק באוכל. מין תופעה משונה שכזאת, בני אדם בעלי צרכים אחרים זולת פיתה־בצל־עגבנייה. למשל, הם זקוקים לפעמים גם למים. אלה הולכים ומזדהמים בעזה בקצב מבהיל: אי אפשר עוד לשתות את המים המלוחים היוצאים מהברזים. יעלון בוודאי מוכן להציע להם בקבוקי מים מינרליים דרך המעברים, אבל אין ודאות שכולם יוכלו להרשות זאת לעצמם. הביוב של עזה זורם לים — אותו הים של ישראל — וגם מי התהום שלה הולכים ונעכרים בקצב מבהיל. תושבי עזה גם נזקקים לחשמל, האפשר להאמין? במכבים־רעות לא שמעו על בני אדם כאלה, אבל כאלה הם תושבי עזה, אנשי תפנוקים. והחשמל מסופק להם רק למשך כמה שעות ביום. בחום הזה, בלי מותרות החשמל. יעלון זוכר בוודאי, שישראל הפציצה את תחנת הכוח היחידה ברצועה והחריבה אותה — אבל גם זה לא היה אסון (הומניטרי). 3/7/2015
...
הזניה בכפייהצבי בראל, haaretz לא רק השב"כ "יודע" מה הוא עושה, גם שירות בתי הסוהר, שאוזק עציר הנוטה למות למיטתו, יודע מה הוא עושה, וכמותו גם הרופאים שתומכים בהזנה בכוח, או שותקים. במדינה שרוב מערכות השלטון בה מפגינות אזלת יד בכל התחומים, שהצבא בה עדיין מלקק את פצעי מבצע "צוק איתן" ושהמשטרה שלה ניצבת על אדנים רקובים — קשה להבין איך לפתע, כאשר הדברים אמורים בעצירים, נהנים המנגנונים הללו מאמון מוחלט. חוץ מכמה ארגוני זכויות אדם, רופאים לזכויות אדם ושאר בוגדים שממומנים על ידי אויבי ישראל, הקונסנזוס נותר על מכונו. זוהי אותה הסכמה כללית שממשיכה לתמוך גם במעצר המינהלי הקולקטיבי המוטל על עזה. מותר להשליך בליסטראות על ראש הממשלה בגלל מדיניותו בנוגע למשאבי הגז, אפשר ליידות אבנים קטנות וחדות במירי רגב מפני שהיא מירי רגב, ועל סוגיית הדיור עוד תתחולל כאן מלחמה — אבל בעניין עזה, חברים, הממשלה יודעת מה היא עושה. מבחינת הציבור בישראל דין עדנאן, המינהלי הבודד, כדינה של עזה, המינהלית הקולקטיבית. כן, כולם בעד שישראל תעביר לעזה מזון, תרופות וחומרי בניין במשורה. אבל חופש, הסרת הסנקציות, פתיחת המעבר הימי — לא נמל חלילה — היתר לתושביה לעבור לגדה, לייצא את תוצרתם באופן חופשי — זה לא. מיליון ו–800 אלף בני אדם כלואים זה שמונה שנים במעצר מינהלי קולקטיבי — וכמו את עדנאן, צריך רק להחזיק אותם בחיים. לא יותר. ובאמת, שום דבר דרמטי לא קרה. עדנאן ייצא לחופשי בחודש יולי, רק עוד כמה ימים של עינוי, המשט לעזה שב לאחור בנימוס הראוי מול חיילי השייטת, והקונסנזוס נשאר בחיים. איזו הקלה.2/7/2015
...
תולדותיו של "רוצח מתועב"קובי ניב, haaretz האמת היא שהקונסנזוס שקיים כאן מזמן ושלא מירי רגב המציאה אותו, הוא לא נגד יצירות המפארות רוצחים, אלא נגד יצירות העוסקות בסכסוך הדמים הישראלי־פלסטיני, ששני הרוצחים הללו, עמיר ודקה, הם תוצריו המובהקים. אבל, וזאת השאלה האמיתית, למה בעצם אנחנו כל כך לא רוצים לראות יצירות העוסקות ברוצחים שצמחו ופרחו בביצת הדמים של המלחמה בינינו לבין הפלסטינים? מדוע אנחנו נאבקים בחירוף נפש שכזה כדי להשאיר אותם בגדר "רוצחים מתועבים", קרי מפלצות דמוניות, שאסור לדבר עליהם, להזכיר אותם, להראות אותם ולדון בהם? כי ככה אנחנו רוצים שהסכסוך יישאר בעינינו — דמוני, מפלצתי, קמאי, מיתי, בלתי אנושי, כזה שנובע מן הטבע, מהגורל, מאלוהים, כזה שלא אנחנו יצרנו ולא אנחנו יכולים לפתור.2/7/2015
...
המונולוג הפנימי יוצא לחופשיאסף ברטוב, friendsofgeorge "אנחנו עושים לכם טובה בכלל שאתם יושבים פה!" זעק חבר הכנסת מזוז מחביוני נפשו (ונפשם של רבים מאזרחי המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה במזרח התיכון) אל חברי הכנסת הערביים. כמעט שהוסיף "אנשים כמוכם נסבלים רק כשהם מאוד צנועים. יותר מצנועים. חול. אבק. וגו`", אבל אין להניח שהוא אמון על כתביו העוכרניים של לוין. עוד זה מדבר וזו באה: דוברת שגרירות ישראל בגרמניה, גב` עדי פרג`ון, נעמדה מול קומץ עיתונאים וכמשיחה לפי תומה אמרה כי לישראל אין עניין בנרמול היחסים עם גרמניה וכי רגשות האשם הגרמניים בכל הנוגע לשואה משרתים את משרד החוץ הישראלי. העיתונאים האומללים כמעט התעלפו, לא כי תוכן הדברים לא יעלה על הדעת, אלא כי זה הקו המנחה של המדיניות שאמורים לשמור בסוד, תוך כדי שמדברים יפה על חילופי תרבות ועל גרמניה אחרת.2/7/2015
המשטים לעזה יוצרים מצג שווא של המצור על עזה &איתמר שאלתיאל, mekomit המצור על עזה כיום הוא לא המצור שהיה בימי המרמרה. בניגוד למסר של המשט, אין כבר קושי להכניס מוצרים בסיסיים לרצועה, אלא יותר קושי לצאת ולקיים מסחר ותנועה באופן חופשי. המשט משכיח את כל זה2/7/2015
שאלת המוסריות של צה`ל היא הסחת דעתנועם שיזף נועם שיזף, mekomit ישראל מקבלת תשומת לב מיוחדת כי הכיבוש הוא חריג במערכת העולמית: איזו עוד מדינה מבקשת לשמור שליש מהאוכלוסיה שלה כאסירים? זו הסוגיה האמיתית, ממנה נובעים כל המבצעים הצבאיים וקורבנותיהם הרבים2/7/2015
שלוש תגובות לדו"ח האו"ם על צוק איתן, שלושה שקרג`ון בראון, mekomit למרות התגובות השקריות של גורמים רשמיים לדו"ח: הפרקליט הצבאי הראשי כן פתח בחקירות של מקרים בהם יש חשד שחיילים ביצעו פשעי מלחמה, הצבא כבר מזמן הודה שהמנהרות כוונו לעבר מטרות צבאיות, ולא ארגוני השמאל הם אלו שהעידו בפני הוועדה 2/7/2015
הצבא ממשיך להשתמש בתחמושת חיה לדיכוי הפגנות בנסיבות שבהן לא נשקפת סכנת חייםבצלם1/7/2015
סרטון וידאו וכתבה של ג`ין מרלו על סוסיאאהוד, בשם קבוצת הכפרים1/7/2015
הגנה על אזרחים ,16 - 22 ביוני 2015 - דוח OCHA 1/7/2015
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה