קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
ברוכים הבאים לפיתרון המדיני של הימיןנועם שיזף, mekomit נתניהו, בנט וליברמן הבטיחו שלום ושגשוג בלי לסיים את הכיבוש, אבל החזון האמיתי שלהם הוא מלחמת אזרחים. במשך חצי עשור נתניהו וראש עיריית ירושלים ניר ברקת מוכרים שקרים על בירת ישראל המאוחדת והמשגשגת, בזמן שארבעים אחוז מהתושבים גרים בשכונות עוני, לא מיוצגים פוליטית, לא זוכים לתוכניות בניה, וחלקם גם נדחק מזרחה, לשטח ההפקר המוזר שנוצר מעבר לחומה, היכן שהמשטרה והעירייה לא מסתובבות יותר. באותו הזמן, בעידוד העירייה והממשלה ובחיפוי המשטרה, מוכנסים מתנחלים ללב השכונות הערביות וחברי הכנסת מסמנים יעדים חדשים – על הר הבית ובסילוואן ובהר הזיתים. אחרי כל זה, מישהו בכלל מתפלא שלפלסטינים אין שום אמון במשטרה? שהם רואים בעירייה אויב? אנחנו בשלב היישום של התוכנית המדינית של הימין – גם בעזה, וגם בירושלים. ככה נראה "הפיתרון" של נתניהו ובנט. הם אולי מאשימים את הרשות ואת השמאל ואת בג"צ ואת כל העולם, אבל זו העבודה שלהם. או יותר נכון, ככה נראית ההתחלה. ההמשך יהיה גרוע יותר. גם לנו, גם לפלסטינים. 20/11/2014
ביקור בג`בל מוכבר: גם בעזאזל אנחנו שכניםאורלי נוי, mekomit "אין לך שום דרך להיכנס עכשיו לכפר, ותאמיני לי שאת גם לא רוצה", אומר לי אברהים. אני לא שואלת למה; שנינו שומעים היטב את קול היריות המגיעות מלמטה, ורעש המסוק מעל. אברהים מתקשר לחבר שנמצא בכפר, שיבוא ויספר מה קורה שם. בינתיים, אנחנו מדברים על "המצב". "זה היה ברור שיקרה משהו כזה אחרי הסיפור של אתמול", הוא אומר בהתייחס ליוסף רמוני, הנהג הפלסטיני שנמצא תלוי באוטובוס. אין לו ספק שמדובר ברצח לאומני. אני אומרת לו שהמשטרה טוענת שמדובר בהתאבדות. "בן אדם שיוצא בבוקר לעבודה, הולך להביא אוכל לאשתו והילדים. לפרנס. לא להתאבד. לנהגים של אגד יש עניבות. באו והרביצו לו וחנקו אותו עם העניבה, איך התאבד? ובכפר כנא, מה היה? גם שם התאבד?"20/11/2014
רוב מוחץ בספרד: בעד מדינה פלסטיניתאיתמר אייכנר, ynet אף שחידוש שיחות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נראה דווקא עכשיו - לאחר הפיגוע בבית הכנסת בירושלים - רחוק מתמיד, ממשיכה אירופה להכיר בפלסטין: הפרלמנט בספרד הצביע אמש (יום ג`) ברוב מוחץ בעד הצעת חוק המכירה במדינה פלסטינית, כך מדווחים כלי תקשורת במדינה. ההצעה, שאינה מחייבת, הובאה להצבעה על ידי מפלגת האופוזיציה הסוציאליסטית. 319 מחוקקים תמכו בה, שניים התנגדו ואחד נמנע. צרפת עשויה להיות המדינה הבאה באירופה שתצביע על החלטה לא מחייבת של הכרה במדינה פלסטינית. דיון בסוגיה בפרלמנט הצרפתי צפוי להיערך החודש. 319 מחוקקים הצביעו בעד ההצעה שאינה מחייבת, שניים התנגדו. בתחילת הדיון גינו חברי המפלגות את הפיגוע בבית הכנסת בירושלים. גורמים במשרד החוץ: "טעות קשה בניהול סכסוכים שדוחה את חזרת הפלסטינים למו"מ"20/11/2014
על הכליאה בהפרדהגודווין צדק, o139 חיג`אזי, תושב אבו טור, נכלא בדצמבר 2000 לאחר שלדברי המדינה ניסה להצית ארון חשמל בבניין של מתנחלים כחלק מאינתיפדת אל אקצא. מקורביו טוענים שלא היה חבר בג`יהאד האיסלמי, כפי שנטען על ידי המדינה, וכי הודה בחברותו בתנועה רק לאחר עינויים שספג מידי חוקרים ישראלים. במהלך מאסרו - לאחר שלדברי מקורביו הושפל על ידי סוהרים וראה את בני משפחתו מושפלים כשהגיעו לבקר אותו - תקף סוהר באמצעות סכין גילוח והיכה חוקר שלדברי בני משפחתו היה בין מעניו. תקריות אלה הובילו את רשויות הכלא להכניסו לבידוד. על פי מועדון האסיר הפלסטיני, הוחזק חיג`אזי 11 שנים בכלא הישראלי, מתוכן כ-10 שנים בהפרדה. כשהשתחרר ביוני 2012, סבל מהפרעות פסיכיאטריות קשות שנגרמו, לדברי מקורביו, מתקופת כליאתו הארוכה בהפרדה.20/11/2014
חוסר ישע נרכשזאב סמילנסקי, haaretz האם זו גזירת גורל? האם נגזר עלינו לשאת את חונטת הרשעים המתקרבנים המובילים אותנו, כאשר סביבם עדה של פוליטיקאים הלוקים בתסמונת כמו ציפי לבני, יצחק (בוז`י) הרצוג ויאיר לפיד, ועוד רבים וטובים, חילונים, חרדים וערבים, לוזרים מעוררי חמלה אשר אינם מסוגלים לנבא מתי יגיע ההלם החשמלי הבא, ואין להם מושג מה לעשות בקשר לזה ולא מוטיבציה לפעול כדי להיטיב את גורלם? לא, אחי, לא זה המצב. אנחנו עדיין הרוב כאן, או לפחות הקבוצה הגדולה ביותר. וב"אנחנו" הכוונה לכל מי שמסכימים כי בין הים לירדן חיים בני אדם שיכולים לדור בשלום ביחד. אולי לא מיד, אולי לא לגמרי, אבל יום יבוא ונחיה כאן כולנו — יהודים וערבים ופלסטינים ועובדים זרים — אם לא באהבה ובאחווה, אזי לפחות במסגרת כללי משחק אנושיים המקובלים עלינו ועל מדינות העולם. כל מי שחושב שרק לחלק מתושבי האזור מגיעים ביטחון, השכלה, תחבורה ציבורית וכלכלה חופשית, וכל היתר הם ג`וקים מסוממים, או חיידקים, או מחלות ממאירות — יכול להישאר בחוץ. מוזמנים להצטרף אלה שמסכימים שמוכרחים להגיע להבנה כזאת, שאפשר להגיע להבנה כזאת. חובה על מדינת היהודים — יותר מכל מדינה אחרת בעולם — לפעול ללא לאות למען מטרה זו. חובה מיוחדת מוטלת על מדינת היהודים, שהיא החזקה, העשירה והתקיפה באזור, לתרום לכך יותר מצבר האומללים שמסביבנו. עד היום הגענו אל שכנינו ואל הגר החי בקרבנו בידיים לא נקיות, ידי רמייה, כאשר נקטנו לשון חלקות מתבכיינת, ובה בעת נהגנו בחלשים שבינינו ומסביבנו ברשעות ובטיפשות. אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שמוטל עלינו להיות חזקים מאוד אם תאבי חיים אנו. עוד שנים רבות נצטרך לשלוח את ילדינו לצבא, לפתח בעבורם כלי משחית, ולבצר את גני הילדים ובתי הספר. אבל עיקר הכוח שלנו, היהודים, הישראלים, תושבי הארץ הזאת — יותר מהמטוסים החמקנים, הטילים החכמים, הסוכנים הערמומיים ומומחי המחשב המופלאים — הוא בידיעה שאנחנו החבר`ה הטובים, ה"גוד גייז". אנחנו אלה שמושיטים יד לכל אדם, שנוקטים פעולות כוחניות אך ורק כשבאמת אין כל ברירה אחרת, וגם אז, במידה ההכרחית בלבד. כוחנו יהיה בשיאו כאשר יידע כל אחד בישראל, יבין כל אחד בעולם — למעט אולי הפסיכים הקיצונים ביותר — שישראל היא מדינת הטובים, העוזרים, הידידותיים, החכמים, היכולים, אלה שכל אחד רוצה להיות חבר שלהם. 20/11/2014
...
השקר שנחשף במצלמות האבטחהדוד זונשיין, haaretz כמו בפרשיות רצח מן העבר, כשמתגלה פיסת עור או שיער החושפת את הד־נ־א של מבצע הפשע ומתגלה שמדובר בעבריין מן השורה, כך חשף קליע הרובה שהרג את נדים סיאם נווארה את העובדה, שלא נורה בידי פלסטיני ולא פגע בו כדור גומי, אלא הוא נפגע מאש חיה, שנורתה בידי חייל מן השורה. האירוע, שתועד באופן המזכיר סרטים עתידניים שבהם כל תנועה בעולם נקלטת על ידי מצלמות, הביא לחשיפת המערכת הצבאית־המדינית כפי שרק תיעוד כמעט מושלם יכול לחשוף. הוא סיכל כל ניסיון להציג תמונת מציאות שונה והשאיר פתוחה לדיון רק את הפוליטיקה עצמה: הפוליטיקה של הכיבוש והגיון המלחמה הצמוד אליה. בחלוף כחצי מאה לכיבוש הגדה המערבית, חשוב וראוי שממשלת ישראל, התקשורת והציבור יפנימו את ההיגיון של הכיבוש, ובמקום להשקיע אנרגיה אדירה בהכחשה מסובכת של התוצאות המיידיות וההכרחיות של שלילת זכויות בלא תאריך סיום, ישקללו את המחיר האמיתי ויבחרו בחירה מוסרית ועקרונית בנוגע לעתיד השטח. הרי אין דרך יעילה לשלוט בחיים ובעתיד של בני אדם, כשאין נותנים להם אפילו מראית עין של שליטה בחייהם ובגורלם. הניסיון להכחיש את מה שתועד על ידי כמה מצלמות והאנרגיה העצומה שהשקיעה המערכת בשביל להסיר מעליה את חרפת רציחתו של אדם, בירי מרחוק, כשהיורה אינו נתון בסכנה כלשהי, שלא לומר סכנת חיים, מעיד כאלף עדים על הצורך הנואש של המערכת לספר סיפור אחר: שיש כיבוש ללא מחיר, שאפשר לשלוט באוכלוסייה כבושה ללא אלימות קשה — ולהמשיך לחנך ל"טוהר הנשק", אף שנשק זה שולל זכויות של בני אדם ואינו מגן על מדינת ישראל. אין זה פלא לכן, ששליחי העובדות, ארגוני זכויות האדם, המביאים את תיעוד האירועים, נתונים תמיד בעין הסערה. הם הרי מתעדים, באבחת מצלמה, את מה שצבא שלם עומל להסתיר. זה הכיבוש הישראלי, ובשונה ממצבים דומים במקומות אחרים הוא מתקיים בתוך מסגרת מדינית ומשפטית שהחליטה לשמר אותו, במקום להחזיק את השטח באופן זמני, כפי שדורש החוק הבינלאומי (שלא קבע מעולם כמה שנים זה "זמני"). לכן מחזיק בשטח שכבשה ישראל ב–1967 צבא שאינו צבא כיבוש מקצועי, המנהל את השטח לטובת האוכלוסייה, כפי שעשו הבריטים בשטחים שהיו בשליטתם בתקופת המנדט, למשל — ניהול לקראת החזרת השטח לאוכלוסייה המקומית — אלא צבא שמטרתו אחרת: הגנה על מדינת ישראל. לטובת ישראל ייאמר, שהאכזריות שבה היא שולטת באוכלוסייה אינה גדולה יותר, ולפעמים אף פחותה, מזאת של מדינות כובשות אחרות בהיסטוריה. האירוע החמור בביתוניא והריגת חיר א־דין חמדאן בכפר כנא, שתועדו במצלמות אבטחה, גורמים לחשוב, שמקרים מעין אלה רבים יותר מאשר מקובל לחשוב, שהרי אין ספק שהם מתרחשים גם במקומות שאינם מכוסים על ידי מצלמות. אבל החקירה המפותלת של הירי בביתוניא תעיד שוב, שאף על פי שכל חייל נושא באחריות מלאה לנהוג על פי כללי המוסר ועל פי החוק, האשמה המרכזית מונחת לפתחה של ממשלת ישראל, העושה שימוש בצבאה לא לשם הגנה, אלא גם כדי לשלול את הזכויות של בני אדם החיים תחת שליטתה, ועומלת להציג את הדברים כאילו אפשר לשלול חופש בלא לשלם מחיר מוסרי כבד. הכותב הוא יו"ר הנהלת "בצלם"20/11/2014
...
כשפלסטיני דורס זה פיגוע, כשמתנחל דורס זו תא& ג`ון בראון, mekomit פלסטיני שפגע ברכבו באשה בתאונת דרכים לאחר שנרדם על ההגה הפך ל"עציר בטחוני", ומצא את מותו בכלא. מתנחל מיצהר שהרג ילדה פלסטינית בת חמש ופצע אנושות ילדה בת ארבע בתאונת פגע וברח באותו הכביש אפילו לא נעצר. אסיר, שנשאר ברכב, סיפר כי כ-15 דקות לאחר מכן "חזר לרכב איש בלונדיני מיחידת נחשון ואמר לי: `החבר שלך הצטרף לאלוהים`". כמה שעות אחר-כך שב"ס טען כי "הוא נמצא אתמול תלוי בשירותים בתאו שבכלא על ידי חברו לתא. 20/11/2014
כל תושב עזה שרוצה לשפץ את ביתו צריך היתר מיש&חגי מטר, mekomit "אבל יצאנו מעזה". זו אחת התגובות הנפוצות בכל ויכוח על המצב ברצועה ועל האחריות הישראלית למה שקורה שם – מאספקת חשמל ועד הרוגים במלחמה. "יצאנו מעזה", ואף על פי כן פעם אחר פעם מתברר כמה שלא יצאנו מעזה. הנה, צבי בראל מפרסם ביום שישי ב"הארץ" סקירה מקיפה על הבירוקרטיה החדשה של השיקום ברצועה. מבין השורות זועקת השליטה הישראלית המלאה בכל פרט מהליך השיקום. לא רק פיקוח על המעברים, מה נכנס ומה יוצא וכמה ולמי, אלא גם בתוך הרצועה. כך, כל תושב בעזה שרוצה לבנות מחדש את ביתו שנהרס במלחמה או לשפץ בעקבות נזקים חלקיים, צריך בפועל היתר בנייה מישראל.20/11/2014
הסיכוי החתרני הטמון בתנועת "נשים עושות שלועירית קינן, mekomit בתוך ניגודים של מיקוד וערפול, "נשים עושות שלום" מאפשרות לקשת רחבה של נשים לאחד קולות בדרישה לחתור להסכם מדיני, אשר בניגוד לסברה הרווחת נמצא בהישג יד. עירית קינן משיבה לאלינור דוידוב ואינה מיכאלי 20/11/2014
מהר הבית עד וושינגטוןעמוס גבירץ, on-the-left-side ההסלמה בפרובוקציות של קיצוני הימין, הכוללים ח"כים של הליכוד, בדרך של עלייה להר הבית ויישוב יהודים בלב שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית, אינה מקרית. היא באה לטרפד את המאמצים לחידוש המשא ומתן לשלום. כמו שקרה בשנת 2000, כששרון עלה להר הבית במאמץ לטרפד את מאמצי קלינטון לחידוש המשא ומתן לשלום, ואגב כך הצית את אש האינתיפאדה. כך עושים זאת קיצוני הימין הפעם. נתניהו, שהיה אחראי להסלמה שהביאה לפריצת מלחמת עזה האחרונה, שיחק אותה המבוגר האחראי במהלך המלחמה, לנוכח ההתלהמות של רבים מחבריו לממשלה ולמפלגה, שהבעירו את אש האלימות. עם זאת, לא הפסיק את ההסתה שלו נגד המנהיג הפלסטיני, אבו מאזן, שלאורך כל העימותים מנסה להנמיך את אש העימות.מבחינת נתניהו, אבו מאזן הוא האיום האמיתי. האיש באמת מתכוון להשיג שלום. לשם כך הוא עושה כל האפשר כדי למנוע עימותים אלימים, תוך הסתכנות בהאשמתו כמשתף פעולה עם ישראל. זאת ההאשמה המסוכנת ביותר לכל פלסטיני, ובפרט – למנהיג הפלסטיני. כך דואגים להכשיל כל יוזמה שלו ולדחוף את הפלסטינים לידי קיצוניהם, איתם ממילא אין על מה לדבר. בכל משא ומתן לשלום מוגברת הבנייה בשטחים ומועמק הכיבוש; והאמריקאים תורמים את חלקם בבלימת כל יוזמה של אבו מאזן שתביא לסיום הכיבוש, ובכך שאינם גורמים לישראל לשלם מחיר כבד עבורו.13/11/2014
הר הבית, עלייה לצורך ירידהנעמי טש, on-the-left-side ממשלה יהירה וחדלת אישים מגלגלת לקריסה פנימית את ירושלים האומללה. קנאים שחצנים, יורשי הסיקריים שגרמו לחורבנה, משתלטים על הוואקום שנוצר. כשמדובר בירושלים של מעלה, בזכותם התיאורטית של היהודים להשתכן בכל מקום בעיר – גואה הפאתוס המזויף שמחסל כל שיקול דעת. תחרות פרועה מתנהלת בימין על המקום הראשון בסולם הפטריוטיות, ולא נפקד ממנה איש – מראש הממשלה ועד אחרוני הפעילים ב"תג מחיר". מהומות בעקבות כניסת יהודים לסילוואן? תיירות מתפוגגת? פגיעה כלכלית מיידית? `כסף קטן` שמקריבים בהתפעמות מתלהמת, ועוד לא אמרנו דבר על מחיר הדמים. אין תקרה לרמת ההזנייה של מושג הזכות כשמדובר בשקר הגדול של העיר "שאוחדה לה יחדיו". 13/11/2014
כשהקריקטורה האנטישמית לא רוצה דמוקרטיהיוסי גורביץ, friendsofgeorge המושך בחוטים של ראש הממשלה מבהיר לאן אנחנו הולכים, וראש הממשלה ממהר לרקוד לחלילו. שלדון אדלסון, השוגר דדי של ראש הממשלה לשלשת עופות, התבטא בפומבי באשר ליחסו לדמוקרטיה הישראלית: “לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה, כי זה לא כתוב בתנ”ך.” אדלסון אמר את הדברים בטכס של “ועידת הקהילה הישראלית-אמריקאית באמריקה,” ארגון הבל כלשהו. אדלסון אמר שם עוד כמה דברים מעניינים: ש”העם הפלסטיני הומצא כדי להשמיד את ישראל,” וש”הוא שונא את העיתונות,” כי זו מתמקדת ב”חצי הכוס הריקה.” ובאמת, קשה להבין אותה: מה כל כך רע בעולם, כשאתה מיליארדר שמשחק בפוליטיקאים כאילו היו בובות? אדלסון והמיליארדר חיים סבן הציעו זה לזה לרכוש את הניו יורק טיימס כדי “לאזן את הסיקור שלו” בנושאי המזרח התיכון, והאספסוף המקומי מחא כפיים בהתלהבות. 13/11/2014
משת`פיםרוית הכט, haaretz מערכת הבחירות שכבר החלה, ומתנהלת בין כותלי הימין בלבד — גזרת נתניהו, בנט וליברמן — מאיצה את הסחרור. תופי הטם־טם של הפריימריס והדבר האמיתי, הקלפיות, גורמים לבכירים שבשרים להשיל כל שכבת אחריות, ולדרוס את העדינים שבמרקמי החיים. כשראש הממשלה אומר שהוא ממליץ לערבים שמפגינים נגד המדינה לעבור לפלסטין (חבל שבאותה הזדמנות הוא לא אומר איפה היא נמצאת), אחרי שאיים לשלול את אזרחותם; כשהממשלה מקדמת פתרונות בעייתיים של ענישה קולקטיבית כמו הריסת בתי מחבלים שרצחו יהודים, אך אינה מעלה בדעתה לגעת בבתיהם של רוצחי מוחמד אבו חדיר; כשהאופציה לדבר עם מחמוד עבאס ("טרוריסט בחליפה") מפחידה את בכירי הממשלה יותר ממלחמה עקובה מדם עם חמאס — לציפי לבני, עמרם מצנע, עפר שלח, יעל גרמן ויעקב פרי אין מה לעשות בתוך הממשלה. אם הם מאמינים בזכויות אדם, בחופש ביטוי, בהגנה על זכויות המיעוטים, בפתרון מדיני ובסוף הכיבוש בגדה המערבית — הם כבר אופוזיציה לאורי אריאל, יריב לוין ואורית סטרוק. תוצאות ישיבתם בממשלה חמורות מרפיון פסיבי. הם מכשירים את המשך ליבוי הרוחות, הסוערות ממילא, בין ערבים ליהודים, ואת הפגיעה בזכויות האדם והאזרח. הגיעה זמנה של שכבת האיפור להתקלף. היא סיימה את תפקידה, שנועד מראש לכישלון. שייבחרו דני דנון ומשה פייגלין בצוותא לראשות הליכוד. שיעבור עוד חוק אנטי־דמוקרטי. שהממשלה תספח שטחים כבושים לישראל, ששלטון האפרטהייד יהפוך לרשמי, שההשקעות בישראל ייפסקו ושישראלים לא יוכלו להיכנס לאירופה בלי ויזה מיוחדת. אם זה מה שהעם רוצה, כדברי הסטודנט, שהעם יישא במחיר של ממשלת ימין קיצונית: בבריונים עם אלות שמרשים לעצמם להרביץ למי שלא נראה להם, בבית משפט ריק מתוכן שלא יוכל להגן עליהם מפני גחמות הרשויות, בבידוד בינלאומי, בעוני ובמשטרות חשאיות ולא חשאיות, שיאסרו על אנשים למתוח ביקורת על השלטון. בקיצור: במחיר החיים במדינה לא דמוקרטית. גם אם זה רצון העם והוא הולך לעתידו בעיניים פקוחות, על נבחרי הציבור מהמרכז־שמאל מוטלת חובת המאבק בעבור שולחיהם. עדיין יש כאן אנשים שרוצים דמוקרטיה ליברלית מערבית. מה שקורה בירושלים — בכנסת ובעיר המדממת עצמה — מוכיח שמול הסחף המשיחי־לאומני אין די בסתימת חורים עם אצבעות שמגישות ערר. מפלגת העבודה, התנועה, יש עתיד, מרצ והמפלגות הערביות. זה הגוש. וזו המלחמה. 13/11/2014
...
פוף, אין אזרחות לערביםצבי בראל, haaretz נמצא הפתרון לתסכולו של ראש הממשלה מעצם נוכחותם של ערבים במדינת ישראל. "אנחה את שר הפנים לבחון שלילת אזרחותם של הקוראים להשמדת מדינת ישראל", הוא הודיע לאחר ההתפרעויות בכפר כנא בעקבות הריגתו של חיר א־דין חמדאן. כדאי להצטייד בזכוכית מגדלת כדי לבחון את הטקסט הפלאי הזה. נתניהו לא "יורה" לשר הפנים לדרוש את שלילת האזרחות, הוא רק "ינחה לבחון"; נתניהו גם לא ציין במפורש שהוא מתכוון לערבים, ואפילו עירפל כראוי את העבירה שתגרור את השלילה. שהרי עבירה בשם "קריאה להשמדת ישראל" כלל אינה מופיעה בחוק האזרחות. אפילו התיקון הפרוע לחוק זה, שאושר ב–2011 על פי הצעתם של דוד רותם ורוברט אילטוב ("ישראל ביתנו"), מעניק לבית המשפט או לרשות מינהלית את הסמכות לשלול אזרחות רק ממי שהורשע בבגידה, בריגול (ולא רק ריגול חמור), במעשה טרור או בפגיעה בריבונות המדינה. לניסוח הזהיר של ראש הממשלה אין כרגע משמעות מעשית, אלא אם יוגדרו עשרות תושבי כפר כנא כטרוריסטים או כמי שפגעו בריבונותה של מדינת ישראל. אבל אין כמו השלכת בוץ רטורי, שישחיר את פניה של אוכלוסייה שלמה ויאיים בחרב מתהפכת על ראשה. הרי כולנו יודעים מי "קורא להשמדת ישראל", כולנו מבינים שטרור ישראלי יכול לצאת רק מבתיהם של פלסטינים אזרחי המדינה. האצבע המאיימת של נתניהו לא מופנית לפעילי "תג מחיר", או לפורעים שתקפו חיילים ושוטרים ביצהר, ואפילו לא ליגאל עמיר. במדינה היהודית רק יהודים יכולים להיות טרוריסטים מבלי לחשוש לאובדן אזרחותם. רק יהודים יכולים לנהל מו"מ עם חמאס או להיפגש עם פעילי טרור מבלי שתוגש נגדם תביעה על "מגע עם סוכן זר", או "סיוע לארגון טרור", שמהווים עילה לשלילת אזרחות. אזרחותם של הערבים בישראל תמיד תהיה על תנאי. מעין טובה שהמדינה העניקה בחירוק שיניים למי שנחשב בעיניה לאויב טבעי. כזה, שמעצם היותו ערבי חותר ל"השמדת ישראל", או לפחות מוכן לסייע למבקשי נפשה. הביטוי הגורף שבו השתמש נתניהו, "קוראים להשמדת ישראל", מכוון לכלוא את הערבים בישראל בשוחה אחת עם איראן, חיזבאללה וחמאס, לצבוע אותם בצבעי דאעש, ומכאן קצרה הדרך לסיסמה "ערביי ישראל הם דאעש ודאעש הם ערביי ישראל".13/11/2014
...
שכח להיות ראש ממשלהמאמר המערכת, haaretz בנימין נתניהו נגד מדינת ישראל. רק כך ניתן להגדיר את שרשרת ההתבטאויות של ראש הממשלה בשבוע החולף. נדמה שהחליט להסיר את מסכת הממלכתיות שעטה על עצמו בשנים האחרונות, וכעת הוא חושף בפני הציבור את פרצופו הלאומני. הדפוס אצל נתניהו הוא תמיד אותו דפוס: הוא עושה כל שביכולתו כדי לטרפד הסכם אפשרי עם הפלסטינים, ולאחר מכן מנצל את התסכול שנוצר בעקבות סרבנותו כדי להלהיט את האווירה. הוא ממציא תנאים מופרכים לפתיחת משא ומתן (הכרה בישראל כבמדינת הלאום היהודי), ולאחר שהתסכול הפלסטיני מתממש ברחובות, "מזמין כל מי שמפגין בגנותה של ישראל ובזכות המדינה הפלסטינית לעבור לשם, לא נערים עליכם שום קושי". נתניהו עוסק בהחלפה שיטתית של סיבה במסובב. מטרתו להציג את התוקפן כקורבן, ואת הקורבן כתוקפן. הוא מסרב לדון בסוגיות משמעותיות כמו גבולות, חלוקת ירושלים וזכות השיבה, ולאחר שבצד הפלסטיני הזעם מתפרץ, וזולג גם אל הערבים תושבי ישראל, מטיל על שר הפנים לבחון את שלילת אזרחותם, משום שהפגינו נגד המדינה או תקפו שוטרים. במקום להיות ראש ממשלה של כל תושבי המדינה — בהם 20% ערבים — נתניהו מוכוון למטרה שונה בתכלית: מימוש חלום ארץ ישראל השלמה. לכן הוא משקיע רבות במשאב החשוב ביותר בעבורו: זמן. 13/11/2014
...
משפחת נער פלסטיני בן 11: בננו נפצע קשה מכדור ג•נועם (דבול) דביר ואליאור לוי, ynet סאלח מחמוד, פלסטיני בן 11 מעיסאוויה, נפצע היום (חמישי) באורח קשה בפניו - ככל הנראה מפגיעה של כדור ספוג. המשטרה פתחה בחקירה לבירור נסיבות הפגיעה. מחמוד פונה בשעות הצהריים לבית החולים אל מקאסד שבמזרח ירושלים ומשם הועבר בשעה האחרונה לבית החולים הדסה עין כרם. הוא סובל מפגיעה בין האף לעין ומדימום קשה ונשקפת סכנה לחייו. סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" דיווחה כי הילד איבד את מאור עיניו בגלל הפציעה 13/11/2014
הר הבית ואופירה המתקשרתגדעון לוי, haaretz מי שרוצה לראות איזו דרך ארוכה עשתה ישראל במדרון התלול לעבר הפנאטיות, הדתיות והנחשלות, צריך לבחון את יחסה המשתנה להר הבית. מי שמתעקש להמשיך לתייג את ישראל כמדינת מודרנה מערבית, לא יכול להתעלם מהשינוי המדהים שהתרחש בה בשנים האחרונות. ומי שעדיין חושב שמדובר בחברה חילונית חייב לשים לב לכוחות האפלים והמטורללים שמניעים אותה. אין מדינה במערב, שאליו מתיימרת ישראל להשתייך (יותר ויותר לשווא), שבה יכול אתר ארכיאולוגי להפוך ל"סלע הקיום" ולעילה לשפך דם. אין מדינה במערב שבה "קדושה" היא עניין למדיניות. מה שהיה עד לא מזמן עניין לתימהונים בלבד, חובבי פיקנטריה ומוזרויות, הפך לפתע לנושא גורלי. זוכרים את הפרה האדומה? בוא המשיח ובניית בית המקדש היו נושאים חביבים במיוחד על עורכי עמודי האמצע בעיתונים, בימים שבהם לא קורה דבר; גם בתוכניות ה"אקטואליה" הריקניות של שעות אחר הצהריים בטלוויזיה חיבבו אותם: תמיד אפשר היה להביא עוד איזה טרללה שהמציא חידוש הלכתי בנושא. בית המקדש האמיתי של הישראלים היה הקניון והר הבית היה הדיוטי. ולפתע, מהפך: הר הבית הפך לעניין. "השולט בהר — שולט בארץ", כתב בסוף השבוע ברצינות תהומית פרשן אחד, כמו חי בימי הביניים. מותר כמובן להאמין בכל דבר: שבהר הזה נברא העולם; שעליו התרחשה עקידת יצחק וממנו עלה מוחמד השמימה. אבל לכל הרוחות, מה הקשר בין האירועים המיתולוגיים הללו, שהתרחשו או לא התרחשו לפני 2,000–3,000 שנים, ובין המציאות הפוליטית של 2014? רוב הישראלים מעולם לא ביקרו בהר הבית; הם גם לא יעשו כך עכשיו. מותר להניח שגורלו לא ממש עמד בראש סדר היום שלהם. באגן הקדוש שרר סטטוס־קוו שהתקיימה בו מידה של היגיון: היהודים (המאמינים) לכותל המערבי, המוסלמים (המאמינים) לכיפת הסלע (ככל שהכיבוש התיר להם). בשם אלוהי שניהם: מה היה רע בכך? אבל תאוות הנדל"ן חסרת הרסן של הימין הישראלי, עם השנאה המבעבעת לערבים, לא פסחו כמובן גם על האתר הזה. אם שילה שלנו מפני שהיתה פעם "נחלת שבט אפרים", ברור שהר הבית שלנו בגלל "אבן השתייה". מדינה שאלו אמות המידה שלה להשתלטות על שטחים, היא כמובן מדינה פסיכוטית. חברה שמתחילה להאמין בכך ברצינות, ואפילו מוכנה לצאת על כך למאבק אלים במאה ה–21, נמצאת במצב אובדני. קל להאשים את הפוליטיקאים מהימין שמחרחרים עכשיו מלחמה על ההר. אבל האשם העיקרי לא נעוץ בהם: בחברה שבה מספר מנשקי המזוזות עולה בהתמדה; שבה הדת והמדינה כרוכות יחדיו והדת הפכה בה לתערובת של שנאת זרים ומנהגים פולקלוריסטיים, הם יודעים שפועלם יניב להם תועלת פוליטית. ציניים ונבובים, עגלתם ריקה, הם יודעים שעוד מעט, אם לא כבר עכשיו, יהיה כאן רוב להחרבת המסגדים ולבניית בית המקדש. 13/11/2014
...
האמריקאים לא נגד ההתנחלויותדימיטרי שומסקי, haaretz את הסירוב המתמשך של ארה"ב להוקיע את המפעל הקולוניאליסטי הישראלי אין להסביר כתוצאה של גורמים פרגמטיים גרידא, דוגמת הלחצים היעילים של הלובי הפרו־ישראלי, או האינטרסים הביטחוניים המשותפים. הסיבה העמוקה לשתיקה הרועמת של אמריקה בכל הנוגע להבטים הערכיים של הכיבוש נעוצה בכך, שלאמיתו של דבר הקולוניאליזם המשיחי־הדתי הישראלי והסטנדרט הכפול ביחס לזכות ההגדרה העצמית של היהודים והפלסטינים אינם עומדים בסתירה של ממש ל"ערכים האמריקאיים". אצל אזרחי ארה"ב אהדה זו יסודה בערכים המשותפים, ערכי הדמוקרטיה הליברלית, שחולקות כביכול המסורות הפוליטיות של שתי המדינות. אכן, לפילושמיות ול"אהבת ישראל" של ארה"ב ממד ערכי מובהק, אך אין הוא קשור לליברליזם הדמוקרטי, אלא לתיאולוגיה הנוצרית הפרוטסטנטית. רבים מהאמריקאים הם נוצרים פרוטסטנטים מאמינים, או לפחות הושפעו במישרין או בעקיפין מהערכים הפרוטסטנטיים — יסוד מרכזי מובלע בזהות הלאומית האמריקאית. אמריקאים רבים — בין שהם "בכירי הממשל" ובין שהם אזרחים הפוקדים את ההרצאות של שביט, בין שהם נוצרים אדוקים ובין שהם חילונים התומכים בהפרדת הדת מן המדינה — באמת מתקשים להבין, מה לפלסטינים ולארץ של עם המקרא, ומדוע לאלה שאינם משתייכים להיסטוריה הנוצרית־היהודית הקדושה של ארץ ישראל יש להעניק זכות לריבונות על גורלם דווקא בארץ זו. הצרה של האמריקאים היא, שבמאה ה–21 מוכרח המערב הנוצרי להפגין מחויבות לערכים של חילוניות, ליברליות ושוויון זכויות, כולל הזכות להגדרה עצמית. לא יאה לממשל של המדינה הדמוקרטית בעולם לגלות בפומבי את רגישויותיו והעדפותיו הדתיות. וכך, כל אימת שהממשל האמריקאי ובכיריו נדרשים לנסח את עמדתם הרשמית כלפי הסכסוך הישראלי־הפלסטיני, הם נקלעים לקונפליקט בין המחויבות הגלויה לערכים הליברליים־הדמוקרטיים ובין הזיקה הפנימית המוסתרת לערכים דתיים. קונפליקט זה, בין התודעה הדמוקרטית לרגשות הדתיים, גורם לא אחת לתסכול בקרב הממשל, במיוחד מפני שמדיניות ההתנחלות המתגרה של הממשלה הישראלית מחריפה, בעקיפין, את הקונפליקט. כתוצאה של התסכול אנו עדים מדי פעם להתפרצויות זעם ילדותיות משהו מצד ארה"ב כלפי מדינת העם הנערץ, היודע היטב כיצד לפרוט על המיתרים הדתיים הרגישים של אמריקה. דוגמה להתפרצות זעם כזאת היתה באחרונה בהתבטאויות גסות רוח של "בכירי ממשל" עלומי שם על נתניהו. ואולם, כמו על פי תסריט מוכן מראש, הזעם מפנה את מקומו במהרה להבהרות אפולוגטיות, הרגש הדתי שוב גובר על הדמוקרטיה ועל הערכים הדתיים־התרבותיים. ומיד חוזרים האמריקאים לממן את כיפת הברזל המדינית מעל לישראל הכובשת והמתנחלת.13/11/2014
...
האצבע של השוטר קלה על ההדק כשמדובר באזרח ער&#ג`קי חורי, haaretz הירי בחיר א-דין חמדאן הדגיש בעיני רבים במגזר הערבי את מה שחשבו כל הזמן: המשטרה לא הפיקה לקחים מאירועי אוקטובר 2000 אין צורך בהסבר ובנימוקים: שוטר ירה בבחור צעיר, אזרח המדינה, והרג אותו מטווח אפס. כל השאר זה פרשנות ומלל שאין להם משמעות ציבורית. מכאן עשויים הדברים להתפתח בשני כיוונים. המתיחות עלולה להתפרץ — ולא רק בכפר כנא — ולהחזיר את ימי ההפגנות שהיו במבצע "צוק איתן" ואפילו את ימי אוקטובר 2000. האפשרות השנייה היא הכלת האירוע בדרך שכל מדינה מתוקנת עושה כששוטר במדים יורה באזרח, בלי קשר למוצאו. אבל התגובות שבאו מלשכת ראש הממשלה ומכמה מהשרים, כמו גם מהפיקוד העליון של המשטרה, אינן מבשרות טובות. דיבורים על הרתעה ושלילת אזרחות פירושם שהממשלה והעומד בראשה עדיין מתייחסים לערבים כאל ציבור אלים, שהשיח אתו צריך להיות כוחני ודכאני, ולא שיח של הידברות. כך יוכלו השוטרים לאמץ את הקו הנוקשה של פתיחה באש, ללא הרתעה וללא חשש שיועמדו לדין. כי הרי הרתעת שוטרים עשויה למנוע מקרים כאלה. מאז נשלח לכלא השוטר שחר מזרחי, בשל ירי במחמוד גנאיים בשנת 2006, בעת ניסיון בריחה של גנאיים ברכב גנוב בפרדס חנה, כמעט לא היו אירועים כאלה. עד אתמול. על קברניטי המדינה והמשטרה להבין שמערכת היחסים בין המשטרה לציבור הערבי בארץ תהיה תמיד מורכבת. מצד אחד מדובר באזרחים שהמשטרה אחראית לביטחונם, כמו לביטחון שאר אזרחי המדינה. תפקידה להגן עליהם מעבריינים ובריונים, לתת להם תחושת ביטחון ברמה האישית ולהתייצב לצדם כשהם זקוקים להגנה, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי. הערבים, מצדם, ימשיכו לחייג 100 במקרה חירום. יחד עם זאת, האזרח הערבי מוצא עצמו בחזית מול שוטרים בכל עימות על רקע מדיני או פוליטי. כל הריסת בית בנגב, בגליל, או ביישובי ואדי ערה, היא מתכון להתפרצות והפגנה. תקיפה בעזה, מבצע בלבנון, או עימות בגדה או בירושלים, עלולים להתפתח להתנגשות. וכל ירי על אזרח ערבי עשוי להדליק את השטח. הסיבה פשוטה: המשטרה היא זרועה הארוכה של הממשלה ושל הממסד. במקרה הרע היא רואה בערבים איום שיש לסלקו, ובמקרה הטוב — בעיה ביטחונית שיש להתמודד אתה במקל ובגזר, ובעיקר במקל. בתודעת האזרח הערבי מושרשת התפיסה שהאצבע של השוטר קלה מאוד על ההדק כשמדובר בו. אירוע כמו זה שהיה אתמול מחזק את התפיסה הזאת ומפריך את הטענה שהמשטרה הסיקה מסקנות אחרי אוקטובר 2000, והיא מוכנה לשינוי דפוסי פעולה ולשיקום היחסים עם החברה הערבית.13/11/2014
...
התבערה במזרח ירושלים היא תזכורת למדיניות–עמירה הס, haaretz השאלה היא לא למה אין שקט במזרח העיר, אלא מהן כוונותיו של שלטון שקרוב ל-50 שנה מענה, מייסר, מכה, מתעלל ושודד. ירושלים המזרחית היא עיר מוכה ומעונה. והאדון המכה, המענה מחכך את כפות ידיו בשביעות רצון, כי שוב הצליח לגרום לחבריו האדונים בחו"ל ובתקשורת להזדעזע מאלימות המוכים ולהתעלם מהפיגועים בלא הפסקה שהוא מבצע. ירושלים המזרחית תחת שלטון ישראל כמעט יובל שנים היא עיר רדופת אלימות. אלימות השלטון. כדי לחשב את המינון הנכון של חוקים דרקוניים חדשים, בטונדות ומי בואש, מומחינו שוב משקללים את הסיבות לכך שאין עכשיו שקט בירושלים המזרחית: 13% תשלומי ארנונה בלי שירותי עירייה, 12% מחסור בכיתות לימוד וביחידות דיור והפקעת אדמות לצורכי כבישים ובתים ליהודים, 17% יהודים בעלי תסמונת פוגרומצ`יקית מובהקת, שמתיישבים אצלך בבית. ו-58% הם אל־אקצה. בקיצור, ההסתה. לולא ההסתה היה שקט במזרח ירושלים והאדון היה יכול להמשיך ולפגע, לענות, להכות, לשדוד, לייסר, להתעלל ולהתענג. אחת מהנאות המתעלל בלי הפסקה היא להאריך דבר על אלימות המוכים. לכן נמשיך לעשות את ההיפך, ולדבר על ההתעללות. האדון מתעלל, ומאות אלפי היהודים החיים בעיר צופים מן הצד ומרוויחים מההתעללות ועושים את עצמם כאילו אינם רואים ויודעים, כאילו זה לא קשור בהם. השאלה הנכונה היא לא למה אין שקט במזרח ירושלים, אלא מהן כוונותיו של שלטון שכ-50 שנה מענה, מייסר, מכה, מתעלל ושודד - וב-20 השנים האחרונות, בחסות תהליך שלום, רק הגביר את עוצמת פיגועיו נגד האוכלוסייה הנשלטת. טיפשים הם לא, קברניטי המדינה. גם לא בלתי מנוסים בהלכות דיכוי. הם יודעים שמהלך X מוביל לתוצאות Y ו-Z. הם יודעים היטב שהם מייצרים מציאות בלתי נסבלת לאוכלוסייה הילידית, הלא יהודית. התשובה לשאלה ברורה, ואינה גילוי מרעיש. מי שמייצר במו ידיו מציאות בלתי נסבלת מתכוון שאנשים יסיקו מסקנות ויילכו לחיות במקומות שבהם המציאות תהיה בשבילם נסבלת עד טובה וטובה מאוד. בקיצור: ממשלות ישראל ועיריות ירושלים לדורותיהן, עבודה או ליכוד, לא משנה, קיוו וכיווננו שהפלסטינים יתחפפו לנו מהעיניים ומהעיר. אבל מה לעשות, והפלסטינים בירושלים שיבשו ומשבשים את תוכניות השלטון. הם לא עוזבים. או יותר נכון, לא במספרים שמספקים את תאוות קוסמי הדמוגרפיה. ולא רק שהפלסטינים בירושלים לא מתחפפים לנו מהעיניים, הם גם מפרים את השקט. מאות צעירים וילדים אמיצים, גיבורים, משליכים את חייהם מנגד ומתעמתים עם כוחות הביטחון כדי לנסות ולהזכיר לעולם שהשלטון הזר הזה הוא שלטון כפוי ועוין, מכה ומתעלל זה יובל שנים. עשרות אחרים מיידים מדי פעם אבנים לעבר יהודים, שמייצגים בעיניהם אותו חלק מאוכלוסיית העיר שאינו נוקף אצבע כדי לשים קץ להתעללות. ספורים יצאו לפיגועי דריסה־התאבדות־נקמה.13/11/2014
...
יום אחרי הרג הצעיר בכפר כנא, עשרות מתושבי הינעה שפיגל אילן ליאור ג`קי חורי שירלי סיידלר haaretz למעלה מ-200 סטודנטים הפגינו באוניברסיטאות השונות. בכניסה לאוניברסיטת תל אביב הפגינו עשרות סטודנטים ערבים. מולם התייצבו כמה פעילי ימין, שהניפו דגלי ישראל וקראו קריאות בגנות מפגיני השמאל. המשטרה חצצה בין המפגינים ולא נרשמו אירועים חריגים. בכניסה לאוניברסיטת חיפה הפגינו כ-150 סטודנטים. במהלך ההפגנה, שאורגנה על ידי תאי הסטודנטים של חד"ש, בל"ד והתנועה האיסלאמית, קראו הסטודנטים בגנות המשטרה והמדינה ונשאו שלטים עליהם נכתב: "להעמיד לדין את השר אהרונוביץ" ו-"האשמה - ערבי, העונש - מוות". חסאן אמארה, תושב כפר כנא שלומד לתואר שלישי במדעי המדינה באוניברסיטה, אמר כי האירוע מתקיים במחאה על התנהגות המשטרה באירוע בכפר כנא: "איך אפשר ככה לזלזל ולגרור אותו. ראיתם את הסרט - זה לא הריגה, זה רצח, תוצאה של מדיניות גזענית של השר לביטחון הפנים, וגם של השר נפתלי בנט, שאומר `זה לא אזרח, זה מחבל`. ההסתה שלו זו מדיניות של מחבלים, זו מדיניות של רצח, של הסתה, פשוט להגיד - ערבי, אז אפשר להרוג אותו". אמארה הוסיף כי המפגינים אינם מתכוונים לנקוט בפעולות נוספות לפי שעה. ההפגנה התפזרה לאחר שעה קלה ללא אירועים חריגים. 13/11/2014
...
אל תגידו לא ידענו 428: קלגסי ההריסות ה"לוחמים" הרסו שלושה בתי מגורים ומערה, ששימשה מחסה לצאן. 21 נפשות נותרו ללא קורת גג. למחרת חזרו "לוחמי" משמר הגבול והחרימו אוהלים, שתרם הצלב האדום לאחר ההריסה.13/11/2014
מסמך הסנקציות נחשף: באיחוד שוקלים צעדים נג ברק רביד, haaretz מסמך הסנקציות האירופי שהגיע היום (שני) במלואו לידי "הארץ" מגלה פרטים חדשים על ההצעות שעולות בדיונים הפנימיים שמתקיימים במוסדות האיחוד האירופי בבריסל בנושא בין המדינות החברות. בין השאר נשקלת האפשרות לנקוט צעדים נגד חברות אירופיות שפועלות בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. מדובר במהלך, שאם ייושם עלול לפגוע בלא מעט חברות ישראליות שעובדות עם חברות אירופיות על פרויקטים בהתנחלויות. כך למשל, משרד החוץ ההולנדי המליץ לחברת המים הגדולה "ויטנס" לא לבצע פרוייקט בהתנחלויות בשיתוף פעולה עם חברת מקורות. כמה חודשים קודם לכן המליצה ממשלת הולנד לחברת התשתיות "רויאל האסקונינג" לשקול מחדש הקמה של מתקן טיהור שפכים עבור עיריית ירושלים במזרח העיר. דיפלומטים אירופים בכירים שהיו מעורבים בדיונים על המסמך אמרו ל"הארץ" כי העבודה בנושא החלה ב-11 בספטמבר השנה. הוועדה למדיניות חוץ וביטחון של האיחוד האירופי בבריסל, שבה יושבים שגרירי כל 28 המדינות החברות באיחוד האירופי, החליטה להטיל על ועדת המומחים לענייני מזרח תיכון, שמכונה MaMa לגבש מסמך של צעדי תגובה לפעולות מצד ממשלת ישראל שיאיימו להפוך את פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי. מדובר על פעולות כגון קידום בנייה בשטח E1 שבין מעלה אדומים לירושלים, בנייה בשכונת גבעת המטוס ובניה נוספת בשכונת הר חומה - שתיהן מעבר לקו הירוק בירושלים. האיחוד האירופי סבור שבנייה באזור זה תעמיד בסכנה את האפשרות לקיים מדינה פלסטינית בעלת רציפות טריטוריאלית ועלולה לא לאפשר לירושלים להיות בירת שתי המדינות. "אחרי כישלון המו"מ בין ישראל והפלסטינים ואחרי המלחמה בעזה היתה קבוצה גדולה של מדינות חברות שדחפו למהלך הזה", אמרו הדיפלומטים האירופים. "כמה מדינות, כולל כאלה שנחשבות לידידות גדולות של ישראל הן אלה שיזמו את המהלך ועכשיו מתחבאים מאחורי שירות החוץ האירופי כדי שישמש כשוטר הרע". 20/11/2014
...
הפלסטינים ששותקים מזדהים 
עם הזעם והייאו—עמירה הס, haaretz בשבועות האחרונים קוראים נציגי הממשלה להחמרת הענישה הקולקטיבית בירושלים כדי להרתיע מפגעים. מסתבר שאיומים רשמיים ופומביים אלו כלל לא הרתיעו את עודאי ורסאן אבו ג`מל. גם חסימת הדרכים לשכונתם ג`בל מוכבר לא קלקלה את התוכנית שלהם. הם תכננו את פעולת הרצח, על אף שידעו שבני משפחותיהם ייפגעו בדרך זו או אחרת: פשיטה אלימה על בתיהם, מעצרים, השפלה, אטימה או הרס הבתים. שני הדודנים ודאי ידעו שאם לא ייהרגו במקום - הם ייעצרו, אולי גם יעונו בחקירות ויישלחו למאסרי עולם. גם זה לא הרתיע אותם, כמו שלא הרתיע את רסאן אבו ג`מל להשאיר מאחוריו אלמנה וילדים יתומים. מוקדם וקל מדי לשבץ את הרצח אתמול בבית הכנסת כעוד חוליה במלחמת הדת שמתעוררת. ארגון חמאס וכוחות פוליטיים אחרים שמשתמשים בדת בוודאי מעדיפים להציג זאת כך. זהו טיעון שמחזק את התעמולה שלהם מול הנרטיב של ארגוני אש"ף, שעדיין מנסים להסביר ששורשי הסכסוך הם לאומיים־קולוניאליים, ושחייב להימצא לו פתרון מדיני. גם כאן הדיכוטומיה אינה חדה לגמרי. על כל פסוק שמדבר על היהודים כקופים וחזירים יהיו מי שימצאו פסוקים בקוראן שדוגלים בסובלנות וכבוד למאמינים בדת משה. אחד המשפטים החוזרים על עצמם בפי אנשי חמאס או מוסלמים אדוקים אחרים, הוא שהסכסוך אינו עם היהודים כדת, אלא עם הכובש. מבחינה דתית־אמונתית, המוסלמים קרובים יותר ליהדות מאשר לנצרות וחולקים עם היהדות את הרתיעה מהשילוש הקדוש ומהאמונה שלאלוהים יש בן. הפלסטינים משוכנעים בלגיטימיות של כל אמצעי המאבק בכיבוש - כולל המאבק המזוין. אבל בשיחות פרטיות גם התומכים בשימוש בנשק ובהרג ישראלים־יהודים מרגישים מבוכה נוכח תקיפה של אזרחים, ועוד בזמן התפילה. באתוס המאבק של הפלסטינים מלחמת גרילה בחיילים ובחמושים אחרים היא הדבר האמיתי. למה שותקים בינתיים מי שלא מרגישים נוח עם רצח המתפללים, מי שמתנגדים לרצח אזרחים? כי הם חווים ומרגישים את הייאוש ואת הזעם שדחפו את השניים לתקוף יהודים בבית כנסת. כמו רסאן ועודאי אבו ג`מאל הם רואים עצמם מותקפים: בני העם שישראל מתקיפה כל הזמן בכל הכלים שיש ברשותה. שכונת הר נוף בנויה על אדמות הכפר דיר יאסין. השותקים ומי שאינם מגנים בפומבי רואים ברצח תגובה למדיניות ישראלית שהיא רצף של פגיעות, התקפות נישול וגירוש נגד הפלסטינים מאז 1948 20/11/2014
...
להקשיב לראש השב`כמאמר המערכת, haaretz רצח חמשת הישראלים בפיגוע אתמול בירושלים הוא טרגדיה. קשה להבין כיצד מסוגלים בני אדם להיכנס לבית כנסת ולירות בדם קר במתפללים. המתיחות המתמשכת בעיר, ניסיונות נבחרי ציבור יהודים לעלות להר הבית, פרובוקציות נדל"ניות של מתנחלים בסילואן — כל אלה אינם יכולים לשמש הצדקה לפשע מהסוג שהתרחש אתמול. ואולם, האלימות והרצחנות שהיו לחלק משגרת החודשים האחרונים בירושלים, מעלות שאלות קשות גם ביחס להתנהלות ממשלת ישראל. על השאלה החשובה מכל צריך לענות העומד בראשה: האם מטרתו של בנימין נתניהו היא אכן למנוע הישנותן של טרגדיות כאלו? האם גדיעת מעגל הדמים בין הישראלים לפלסטינים היא יעד מרכזי בעבורו? בהנחה שכן, קשה להבין מדוע הוא מתעקש להצביע שוב ושוב על יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, כאחראי למעשי הטרור. מה בדיוק מבקש להשיג נתניהו בעזרת האשמות אלה? האם הוא באמת רוצה להרגיע את השטח, או שאולי הוא משתמש בטרגדיה כדי להמשיך את הדמוניזציה כלפי מי שאמור היה להיות פרטנר להסכם? נדמה שאת התשובה מספקים בכירי ממשלתו. כשנפתלי בנט מגדיר את עבאס כאחד "מגדולי הטרוריסטים שהצמיח העם הפלסטיני", ואביגדור ליברמן מחרה מחזיק אחריו ("אבו מאזן הופך במכוון את הסכסוך לסכסוך דתי"), נחשפת המוטיבציה האמיתית של הממשלה הנוכחית: העמקת הקרע עם הפלסטינים, וטרפוד כל אפשרות להסכם בעתיד. על רקע התלהמות דמגוגית זאת, חשובים דבריו של ראש השב"כ, יורם כהן, אתמול בכנסת. כהן דחה את הטענות על מעורבות עבאס בליבוי היצרים; אמר ש"אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור, גם לא מתחת לשולחן"; הסביר שרצח מוחמד אבו חדיר היה אחד הזרזים לעימותים בירושלים, כמו גם האירועים בהר הבית, וקרא לשמור על מתינות כי "הממד הדתי שלובש הסכסוך הוא מאוד מסוכן ונפיץ". חוות הדעת המקצועית של כהן סותרת את ההסתה המתמשכת של נתניהו ושריו נגד עבאס. מדיניותם היא שיא של חוסר אחריות כלפי הציבור. . 20/11/2014
...
אין ימין יותר מנתניהונחמיה שטרסלר, haaretz יש עוד כמה תמימים שמאמינים שנתניהו הוא בעצם רודף שלום שנגרר בעל כורחו אחרי ציפי חוטובלי, מירי רגב, זאב אלקין, דני דנון ומשה פייגלין, כאשר מהצד אורבים לו נפתלי בנט ואורי אריאל. גם זה קשקוש. נתניהו הוא חוטובלי. הוא רגב, הוא אלקין, הוא דנון והוא פייגלין, וגם בנט ואריאל. אין שום הבדל בינו לבינם. הוא לא נגרר אחרי הקיצונים, הוא הקיצוני הגדול בעצמו. הוא פשוט מדבר קצת אחרת, טיפה יותר מתון, הרי בכל זאת הוא ראש הממשלה. בפועל הוא פועל בדיוק כמותם, כי גם הוא מאמין בארץ ישראל השלמה, וכל השאר זה רק דיבורים וטקטיקה, כדי להרוויח זמן. במסגרת אותה טקטיקה הוא יכול לנאום בבר אילן, לנהל משא ומתן "כאילו", להקפיא בנייה לחודשיים־שלושה, ואפילו לשחרר קצת אסירים (ואחר כך לכלוא אותם מחדש). אלה הטעיות בלבד. תוכניתו ברורה: עוד בית ועוד עץ, עוד כבישים ועוד מתנחלים, כדי להעמיק את האחיזה בגדה ולמנוע כל אפשרות להסכם ולנסיגה. כך בדיוק התנהג בקדנציה הראשונה שלו, ב–96`. ערב הבחירות הוא הכריז שהוא מקבל את הסכם אוסלו (טקטיקה), אך מיד כשעלה לשלטון, פתח את המנהרה בירושלים, גרם למרחץ דמים וחיסל את הסכם אוסלו. עכשיו הוא נלחם באבו מאזן, כאשר הוא חוזר ואומר ש"אין פרטנר", למרות שהנשיא הפלסטיני מצהיר שהוא מוכן להסדר מדיני שמכיר בישראל ושיסיים גם את הסכסוך עם כל מדינות ערב. לכן נתניהו שונא אותו. אין משהו שמשגע אותו יותר מהתעקשותו של אבו מאזן שלא לבצע מעשי טרור. הוא מעוניין בקיצוניות שמעודדת קיצוניות, שסוגרת כל אפשרות להסכם. לכן הוא עושה הכל כדי לחסל את מחרחר השלום הזה, במטרה להמליך תחתיו את החמאס, ואז יהיה ברור לכל שבאמת אין עם מי לדבר. בכל פעם כשהשטח נרגע קצת, הוא שופך שמן על המדורה, בעזרת הכרזה על תוספת בנייה במזרח ירושלים, 2,600 דירות בגבעת המטוס או כמה בתים בסילואן. הוא גם לא עוצר את חברי הכנסת מהליכוד שעולים להר הבית במטרה להבעיר את כל המוסלמים נגדנו. ואת התוצאות ראינו אתמול בשני פיגועי דקירה. המטרה של הימין ברורה: מלחמת גוג ומגוג שתפרוץ בינינו לבין העולם המוסלמי, ואז, בלהט הקרבות, ניתן יהיה לזרוק את כל הערבים מעבר לגבול. אבל מה יקרה אם נפסיד באותה מלחמה איומה? ראה גורלו של היישוב היהודי בעת המרד הגדול בשנת 70 לספירה. 11/11/2014
...
הרצח השתלםמרדכי קרמניצר, haaretz תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל, על ידי יגאל עמיר. מסיבות פוליטיות, ובשם האחדות, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. אך לא ניתן לבנות אחדות על בסיס טיוח. גם לא על בסיס סימטריה כוזבת בין שמאל וימין. להלן שורות אחדות המבקשות לקיים בירור כזה. רוצח פוליטי כעמיר זקוק לאידיאולוגיה עזת מבע, לציבור, שהוא משמש כשליחו, ולאווירה ציבורית שמבטיחה רמות שונות של תמיכה במעשה. לכן, ראיית הרצח כמעשה של יחיד חריג, "מטורף", "עשב שוטה" ותו לא, היא החמצה של הרקע לרצח ושל מה שעלול להביא לרצח הפוליטי הבא. הרצח המחיש בחריפות את הפוטנציאל ההרסני של קנאות דתית כשהיא משולבת בלאומנות (לא לאומיות), על רקע הכיבוש וההתנחלות. אם מחזיקים בערך הדתי של קדושת הארץ כולה ואיסור מסירתה לנוכרים כערך מוחלט, שאינו צריך להתאזן בערכים אחרים, הרצח של מנהיג המסכן את הערך הזה הוא תוצאה כמעט מתבקשת. לצד הערך הקיצוני הזה התבססה ההשקפה שגורל השטחים אינו נתון להכרעה של המערכת הפוליטית. השקפות אלה מונעות מראש הסדר מדיני שכרוך בפינוי יישובים, בשל החשש מפני אלימות והחשש שלא ניתן יהיה להוציאו לפועל, משום שחלק מהצבא לא יקבל את מרות הממשלה בעניין. המרקחה של קיצוניות דתית ולאומנית (במשולב או בנפרד), מובילה אל ההיגיון שמאחורי השיגעון. זוהי הקרקע שממנה צמחו ברוך גולדשטיין, הרב כהנא וממשיכי דרכו, "המחתרת היהודית", "תג מחיר" וגל הגזענות האחרון. זהו גם הדשן שממנו ניזונו עמיר וחסידיו. הרצח אושש אמת ידועה: המעבר מאיבה לערבים לאיבה כלפי יהודים — "תומכי ערבים" — עד כדי רצח — קל למדי. לכן, מי שמשלים עם אלימות והסתה לאלימות ולגזענות כלפי ערבים, מקבל על עצמו גם אלימות והסתה לאלימות כלפי יהודים. משום שלא נערך בירור יסודי, לא חל שינוי במדיניות התביעה הכללית בכל הנוגע להתרת דם, הכשרת רצח והסתה לגזענות. החלטות היועצים המשפטיים לממשלה באשר לרב יצחק גינזבורג, לרב שמואל אליהו ולכותבי "תורת המלך", הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, הן תעודות עניות למערכת אכיפת החוק שלנו ולמדינת ישראל כמדינה יהודית. כמו כן, לא נלמדו הלקחים במערכת החינוך הישראלית. מערכת זו, על כל מגזריה, אינה עושה די לחסן את הלומדים בה מפני דעות קדומות, תחושת עליונות לאומית, איבה לאחר וגזענות. גל הגזענות שגאה לגובה חסר תקדים בעת מבצע "צוק איתן" — מגובה על ידי ההנהגה הלאומית (פרט לנשיא המדינה), בין בתמיכה מילולית ובין בשתיקה — חייב לשמש קריאת השכמה דחופה בנושא זה. נדמה אף שבשני העשורים האחרונים מאז הרצח הופקו לקחים הפוכים, מוטעים ומסוכנים. 6/11/2014
...
אחרי האחווה בביה"ס הדו-לשוני, ילדיי חוזרים ל& אמירה אבו סאלח, mekomit "למרות המצב הקשה, אני נלחמת שילדי יראו שניתן לחיות ביחד דרך קהילת בית הספר. אבל זו עבודה קשה והרבה פעמים אני על סף התמוטטות, כי גם לילדי קשה לחיות בסכיזופרניה הזו". 6/11/2014
השאהיד האמריקאי מסילואדגדעון לוי ואלכס ליבק, haaretz לערוא חמד עוד לא מלאו 15 כשנהרג. אביו, עבד אל־ווהאב חמד, נולד בכפר הזה לפני 48 שנים, אבל את מרבית שנותיו עשה בארצות הברית, אליה היגר אביו, סבו של הילד, בשנת 1970. חמד האב העביר את שנותיו בין דנוור קולורדו לניו אורלינס. בהן מצויים עכשיו עסקי המכוניות המשומשות שלו. בשנת 1999 שבה המשפחה לסילואד. האב אומר שלא רצה לגדל את ילדיו באמריקה. "רציתי מקום שקט ובטוח, שיאפשר לילדי חינוך מופקר פחות מזה הנהוג בארה"ב, וחיים לחוצים פחות ושלווים יותר מאלו שבניו אורלינס. אבל לעולם אינך יודע מה אלוהים מייעד לך". הוא עצמו המשיך לנהל את עסקי המכוניות המשומשות שלו באמריקה, מחלק את חייו בינה לבין מולדתו. בעל דרכון אמריקאי וחסר תעודת זיהוי של השטחים, כניסתו לביקורים התאפשרה עד כה בלא הפרעה, דרך נתב"ג. לאשתו, אחלאס, גם היא בת סילואד, יש גרין־קארד ולכל ילדיהם יש אזרחות אמריקאית. ערוא נולד בגדה וביקר פעמים רבות בארה"ב, אף שאת שפתה טרם הספיק לרכוש. שתי אחיותיו לומדות באוניברסיטת ביר זית. ערוא אהב לשחות בבריכת הכפר, לרכב על סוסים, תחביב שרכש באמריקה, ולהתאמן בקיק־בוקסינג. אחיו הבכור של ערוא, מוחמד, בן 16, נעצר כמה פעמים על ידי צה"ל, על יידוי אבנים. הוא גם נשפט וריצה חודשים ארוכים בכלא. לפני כמה שבועות, ב–21 בספטמבר, הוא שוחרר בפעם האחרונה בערבות של 4,000 שקלים. בימי שישי יוצאים צעירי הכפר אל ציר התנועה הראשי, כביש 60, מיידים אבנים ושורפים צמיגים במחאה על ההתנחלות שמעבר לכביש, שגזלה את אדמתם וחנקה את כפרם. כך הם גם עשו ביום שישי שעבר. מתישהו בין שמונה לתשע בבוקר, שעון אמריקה, דיבר עבד אל־ווהאב עם ערוא. "אמרתי לו כמה שאני אוהב אותו, והוא אמר לי כמה הוא אוהב אותי", משחזר האב, מנסה לשווא לחנוק את בכיו. "I can`t take it", הוא מתנצל באמריקאית. בסילואד כבר היה אחר צהריים. האח מוחמד היה עם ערוא בבית, ולפתע הסתלק ערוא, בלי להגיד לאן פניו. זמן קצר אחר כך התקשרה אחותו לאביה, ואמרה לו שיש מהומות בכביש ושערוא לא עונה בטלפון הנייד שלו. הם טלפנו וטלפנו וערוא לא ענה. עד שמוחמד גילה שאחיו שוכב מת על הכביש, מוקף בחיילים. ערוא ירד לכיוון כביש 60 יחד עם עוד קבוצה של צעירים, שהחלה לידות אבנים ולשרוף צמיגים. החיילים אורבים במקום הזה לצעירים. צה"ל טען כי ערוא עמד להשליך בקבוק תבערה אל הכביש — מה שאינו מכשיר את הירי בו באש בחיה — ואביו אינו מאמין שבנו אחז בבקבוק תבערה. הכדור פגע בצווארו של ערוא ויצא בחור גדול מגבו. על פי האב, הוא דימם על האדמה במשך כחצי שעה עד שהגיע אמבולנס. בכל מקרה הוא כנראה מת מיד. יצאנו אל מקום התקרית: ערוא נפל למרגלות עץ, במרחק קצר מהכביש, שמעברו השני נמצאת עופרה. הכביש שיורד אל כביש 60 מפויח מצמיגים שרופים וזרוע אבנים. 6/11/2014
...
כך מתעמרות הרשויות בירושלים במשפחתו של מותמר פליישמן, mekomit את המשפט "הם שרפו אותו והוא עוד היה חי" שמעתי מכל אחד מבני משפחת אבו-ח`דיר כשבאתי לביתם יומיים לאחר הלווייתו של בנם, מוחמד. מוחמד אבו ח`דיר נחטף בתחילת חודש הרמדאן בידי חורשי רע יהודים שהכניסו אותו לרכב ונסו לעבר יער ירושלים, שם שפכו על גופו דלק והציתו, ועזבו רק כשהילד הפך לאוד מעשן. לפני ארבעה חודשים נרצח הנער מוחמד אבו ח`דיר, באירוע שהגביר את התסיסה בירושלים. מאז מנסה המשטרה למנוע את הנצחתו במרחב הציבורי. לאחר שנדרשו לפרק את האנדרטה לזכרו, עכשיו נדרשת המשפחה להסיר גם את תמונתו של מוחמד שתלויה מחוץ לביתם 6/11/2014
למנוע את קריסת מגדלי עזריאליאליה ליבוביץ, haaretz במוחם של רבים מאזרחי מדינת ישראל, אולי כולם, מצוי "פתרון", או "הפתרון", לסכסוך הישראלי־הפלסטיני. עמדת הרוב היא ש"הפתרון" הוא שאין פתרון, או שבעצם, אין כלל בעיה שדורשת פתרון. על פי תפישה זו, כל שעל ממשלת ישראל לעשות הוא לתחזק, או "לנהל" את המצב הקיים שיכול להימשך לנצח. כך, כנראה, חושבים רוב הישראלים. אולם יש יותר מחשד סביר שאצל רבים, בעיקר במה שמכונה הימין הישראלי, שמצהירים על עצמם כבעלי תפישה כזאת, אין היא אלא כסות ל"פתרון" אחר שהם דוגלים בו, בתת־מודע ואולי במודע ואף בגלוי. לשיטתם, או לאמונתם, ה"פתרון" למצוקה הישראלית יבוא בדמותה של מלחמה גדולה שבה יוכל צה"ל להפעיל סוף סוף את "מלוא עוצמתו". אחריה, בעקבות התבוסה המוחצת שצה"ל ינחיל לדעתם לכל אויבינו הערבים ומוסלמים אחרים, ארץ ישראל, לפחות בגבולותיה המנדטוריים, דהיינו, כל שטחי היישוב היהודי משני צדי הקו הירוק, ייוותרו ללא יישוב ערבי משמעותי. אין גם כמעט ספק שכוחות לא מעטים במדינה — ולאו דווקא "עשבים שוטים" בשולי החברה — עושים ככל יכולתם לקרב את המלחמה הזאת. לפי שעה הדבר נעשה בזהירות כדי שהיא תתקבל אצל רוב הציבור הישראלי כמלחמת אין ברירה. כדאי אולי לציין את המובן מאליו: "פתרון" זה הינו אכזרי, קטלני ואנטי־הומני גם כלפי רוב אזרחי מדינת ישראל עצמה. יתר על כן, הדבקות בו מבוססת על הנחות מוטעות מיסודן ביחס לתוצאות המלחמה הגדולה, ואיך תיראה המציאות אחריה.6/11/2014
...
התסיסה בירושלים והמלחמה הם יעדים אסטרטגי•נעמן הירשפלד, mekomit נתניהו נחוש לשמר את השליטה הישראלית בגדה. בשביל זה הוא צריך תסיסה, אלימות והתחזקות של ארגוני הג`יהאד, שיצדיקו את סרבנות השלום שלו. כדי להגיע לשם הוא מתמרן את הציבור כבר חמישה חודשים. בבסיס הקונצנזוס הזה, עומד שיתוף פעולה חצי מודע עם הכחשת האמת והחלפתה בהיסטוריה בדויה, נוחה ונעימה יותר, כזאת שמתאימה לתפיסת העולם של רוב הישראלים שבה אנו המתגוננים, הכואבים ובעיקר – המוסריים6/11/2014
סמרטוט אדום: פרצופו של עם נבחרגדעון ספירו, hagada ההתנקשות בחייו של יהודה גליק על ידי מתנקש פלסטיני שכעבור כמה שעות נודעה זהותו כמועתז חיג`אזי והוצא להורג על ידי שוטרים שהקיפו את ביתו במזרח ירושלים, שיחרר לאוויר גל עכור של גזענות יהודית. "זו חציית כל הקווים האדומים" הייתה התגובה הסטנדרטית של ראשי הממשל בישראל אליה נוספו הגידופים המוכרים של מוות לערבים. הרדיו והטלוויזיה נתנו לנציגי הימין הקיצוני מיקרופון חופשי והם ניצלו זאת היטב להפצת משנתם הגזענית. יהודה גליק הוא פעיל מרכזי בימין הדתי משיחי שמטרתו להשתלט על כמה שיותר טריטוריה ורכוש פלסטיני ולדחוק את הערבים לפינה. 6/11/2014
איש נעים, מקסים ומסוכןיזהר באר, haokets יהודה גליק, שכונה ע"י המשטרה בעבר האיש המסוכן במזרח התיכון, הוא איש נעים הליכות, בעל קסם אישי רב וממוקד מטרה. המטרה – הר הבית. בשעות הרבות שישבתי איתו לצורך התחקיר לדו"ח "קשר מסוכן", כמו אחרים גם אני נטיתי לחבבו. יחד עם זאת, צריך לומר שהוא וחבריו הם אכן אנשים מסוכנים, שמאיימים בפעילותם על האזור כולו. גליק בלט בשטח, והפך לסמל גם בעיני הצד השני. ניסיון החיסול שלו בידי הפעיל האסלאמי ממזרח ירושלים אינו שונה במהותו מפעולות של "סיכול ממוקד" שמקיימת ישראל בפעילים, במפקדים ובמנהיגים של הצד השני. בשני המקרים סבור הצד האלים כי אם יכרות את "ראש הנחש" הגוף יתנוון מאליו. 6/11/2014
המומנטום האירופי להכרה בפלסטין לצד ישראלאלון ליאל, on-the-left-side6/11/2014
דוח OCHA 14-20 באוקטובר : הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים 4/11/2014
...
שופכי הדלקיוסי גורביץ, friendsofgeorge הבעיה בישראל היא לא האספסוף, הבעיה היא ההנהגה. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, לא ממש מתעניין במצוקות הדיור של הציבור הישראלי, אלא אם מדובר בציבור שחי מעבר לקו הירוק. אבל אתמול (ג’) חשב השר שזה יהיה רעיון חכם במיוחד להודיע בפומבי שאחרי הבחירות, צריכה המדינה היהודית לבנות את בית המקדש על הר הבית והריסות חראם אל שריף. אורי אריאל, שר בכיר בממשלת נתניהו, הגה בקול את הרעיון הזה כבר לפני יותר משנה, ככה שאי אפשר להאשים אותו בחוסר עקביות. הבעיה היא פחות באריאל ויותר בראש הממשלה, מר לשלשת עופות, שלא העז לפטר אותו אז וודאי שלא יעז לפטר אותו עכשיו. נתניהו מקפיד להעמיד פנים שאכפת לו מתבוסות ה-hasbara שממשלת ישראל סופגת על בסיס יומי (זוכרים איך התלהבו במשרד החוץ מכך ששרה איטלקית תחליף את קתרין אשטון כאחראית יחסי החוץ של האיחוד? אז ההתלהבות הצטננה מאד היום, כשהיא דרשה הקמת מדינה פלסטינית ואפילו הציבה לוח זמנים.) אבל אילו לנתניהו אכן היה אכפת מדימויה של המדינה שהוא מתיימר להנהיג, אריאל היה עולה על טיל מזמן. ספק אם יש התבטאות שמסוגלת להוציא את מדינת ישראל יותר משוגעת, יותר רחוקה מערכים דמוקרטיים, מאשר הדרישה להרוס מבנה קדוש ליותר ממיליארד בני אדם ולבנות תחתיו בית מטבחיים ענק, לסגור את הר הבית למוסלמים ולפתוח אותו רק ליהודים. 6/11/2014
...
עיסא, אבא של שב"ח עיסא המשיך לחשוב כל השנים שזה הכל סוג של טעות. שאין נסיון לגרש אותם מאדמתם. שזה לא טיהור אתני מכוון ונחוש. שכל הרע הזה נעשה להם, כך הוא היה משוכנע, רק כי היהודים ברובם אינם יודעים. אילו ידעו, כך הוא התעקש להאמין, איך אפשר שהיו מרשים שכך ייעשה לו ולכפרו ולעמו. הפעם שוב עצרו את בנו מאג׳ד כי הלך לעבוד בישראל ולהביא פרנסה לכולם. ומשהו בעיסא נשבר.4/11/2014
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה